בדיקת מונה גז - תביעה ייצוגית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בדיקת מונה גז - תביעה ייצוגית:

ביום 2.11.06 הגישו התובעים נגד הנתבעות תביעה, ובקשה לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית (בש"א 22681/06). לטענת התובעים בתביעה ובבקשה, הנתבעות לא עמדו בהוראות ס' 401 לתקן ישראלי 1116 (להלן: "התקן"), ולא בדקו את מוני הגז אצל התובעים ואצל יתר צרכני הגז בהתאם לתקן, קרי תוך 10 שנים מיום ייצורם של המונים. התובעים טענו כי כתוצאה ממחדל זה, התעשרו הנתבעות שלא כדין.

יוער כי הסעד שהתבקש על ידי התובעים בתביעה היה סעד כספי, בסך 661.5 ש"ח לכול אחד מחברי הקבוצה – כשיעור הרווח המימוני שנחסך לנתבעות עקב אי ביצוע הבדיקות בהתאם לתקן (ר' ס' 20 וס' 30 לכתב התביעה). התובעים לא עתרו לסעד של אכיפת התקן.
הסדר הפשרה המקורי
ביום 15.4.08, הגיעו הצדדים להסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה המקורי"), אותו הם בקשו שבית המשפט יאשר.

בהתאם להסכם הפשרה המקורי, התחייבו הנתבעות להחליף את מוני הגז באופן הבא –
באשר למונים שטרם חלפו 10 שנים ממועד ייצורם, מונים אלה יוחלפו בתום 10 שנים ממועד הייצור;
באשר למונים שכבר חלפו 10 שנים ממועד ייצורם, הם יוחלפו במהלך תקופה של 10 שנים, כאשר בכול שנה יוחלפו 10% מהמונים.

בית המשפט מינה את מר מנחם פרלמן ממשרד רו"ח סוארי, כבודק לצורך הערכת שווי ההטבה הגלומה בהסדר לקבוצה. בחוות דעתו של הבודק מיום 6.10.08 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"), קבע הבודק כי שווי ההטבה לצרכנים על פי הסכם הפשרה המקורי עולה ב-1.3 מיליון דולר על שווי החיסכון לנתבעות. לכן, לעמדת הבודק "הסכם הפשרה מביא עימו הטבה ממשית לצרכנים".

ביום 6.5.09 הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו ביחס להסכם הפשרה. הוא התנגד לאישור ההסכם ממספר טעמים המפורטים בעמדתו. בין היתר טענה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במסגרת טענותיה, כי מבוצעת עבודת רוויזיה לשינוי התקן, כי עבודה זו נמצאת בשלבים מתקדמים, וכי היא עתידה להסתיים בתוך חודשים ספורים לכול המאוחר (ר' ס' 31 לעמדת היועץ המשפטי). לאור שינוי התקן, ולאור הוראות הסכם הפשרה, קיימת – כך נטען – אפשרות ממשית כי המנגנון המוצע בס' 13 להסכם הפשרה, כלל לא ייכנס לתוקף.
הסכם הפשרה המתוקן
לאור התנגדותו של היועץ המשפטי, ולאור ההנחה כי עתיד להיכנס לתוקף בתקופה הקרובה תקן חדש, אשר ישליך על חובות הנתבעות וזכויות חברי הקבוצה, התקיימו מספר דיונים בבית המשפט, שהתייחסו לאפשרות כניסתו לתוקף של התקן החדש. ביום 24.6.09 הוגשה על ידי הצדדים הודעה בדבר החלפת ההטבה שפורטה בהסכם הפשרה (להלן: "הסכם הפשרה המתוקן").

לאחר מכן, הורה בית המשפט לבודק ביום 30.6.09 לערוך שתי בדיקות נוספות: הבודק התבקש להעריך את שווי ההטבה שניתנת לקבוצה בהתאם להסכם הפשרה המתוקן, וכן להעריך את שווי התביעה לו היא היתה מתקבלת במלואה. הנתבעות התבקשו על ידי הבודק לספק מספר הבהרות, והן אף תיקנו את ההסדר המוצע – תיקונים שכלולים כולם בהסכם הפשרה המתוקן.

הסכם הפשרה המתוקן לוקח בחשבון את האפשרות כי ייכנס לתוקף תקן חדש, ומציע הסדרים שונים ביחס לאפשרות זו, בהתאם למועד בו התקן החדש ייכנס לתוקף, ובהתאם להוראות האפשריות שייכללו בתקן החדש. בנוסף, מתייחס הסכם הפשרה המתוקן לאפשרות כי לא ייכנס לתוקף תקן חדש, ולתקופה עד שהתקן החדש ייכנס לתוקף.

ביחס לתקופה זו קובע הסכם הפשרה המתוקן, כי עבור המונים שבמועד הקובע (הוא היום בו אישור הסכם הפשרה על ידי בית המשפט יהיה חלוט) טרם חלפו 10 שנים ממועד התקנתם – כל מונה יוחלף בתום 10 שנים מיום ייצורו. עבור המונים אשר במועד הקובע כבר חלפו 10 שנים ממועד התקנתם, כל המונים יוחלפו תוך 8 שנים (לעומת 10 שנים בהתאם להסכם הפשרה המקורי), ולפחות 10% מהם יוחלף מדי שנה.

כאמור, הסכם הפשרה המתוקן התייחס גם לאפשרות של כניסתו לתוקף של תקן חדש, וקבע הסדרים חלופיים בהתאם להוראות המשוערות של אותו תקן, ולמועד כניסתו לתוקף.
חוות הדעת המשלימה של הבודק
בחוות הדעת המשלימה שנערכה על ידי הבודק מיום 15.10.09, התייחס הבודק לשאלות שהוצבו בפניו. הוא קבע כי שווי התביעה לו היתה מתקבלת במלואה מוערך בסכום של 18,029,838 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (לעומת כ-169 מיליון ₪ בהתאם להערכת התובעים בכתב התביעה). בנוסף, התייחס הבודק לאפשרות כניסתו של תקן חדש במועדים שונים, ולשווי ההטבה לקבוצה בהתאם למועדים אלה.

כך, נקבע כי אם התקן ייכנס לתוקפו ביום 1.1.10, יהיה שווי ההטבה לקבוצה יעמוד על 2,596,328 ₪;
אם התקן החדש ייכנס לתוקפו ביום 1.1.2011, יהיה שווי ההטבה לקבוצה – 4,182,853 ₪;
אם התקן החדש ייכנס לתוקפו ביום 1.1.2012, יהיה שווי הטבה לקבוצה 7,135,678 ₪;
אם התקן החדש ייכנס לתוקפו ביום 1.1.2013 – יהיה שווי ההטבה לקבוצה – 8,107,903 ₪;
ואם התקן לא ישתנה – יהיה שווי ההטבה לקבוצה סכום של 30,857,811 ₪.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה
לאחר הגשת חוות הדעת המעודכנת, חזרה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה על התנגדותה לאישור הסכם הפשרה. היא העלתה בהקשר זה מספר טענות. ראשית נטען כי אין אחידות בין שתי חוות הדעת של הבודק, כאשר בחוות הדעת השנייה הבודק לא ערך אותה פעולה שנערכה על ידיו בחוות הדעת הראשונה, קרי הוא לא הפחית את שווי החיסכון לנתבעות כפי שנעשה על ידיו בחוות הדעת הראשונה.

מעבר לכך, חזרה ב"כ היועה"מ על נימוקי ההתנגדות שלה להסכם הפשרה כפי שפורטו במסמך שהוגש על ידיה מלכתחילה, ביחס להסכם הפשרה המקורי. היא הדגישה כי הסכם הפשרה המתוקן אינו מעניק השבה לחברי הקבוצה, וזאת לאור התנגדות הנתבעות לכמת את שווי ההטבה שנוצרה להם כתוצאה מאי עמידה בתקן, ולתת אותה בצורה כספית כזו או אחרת לקבוצה.

עוד טענה ב"כ היועה"מ כי מבחינת מדיניות משפטית, אין זה ראוי כי בית המשפט במסגרת הסכם הפשרה שמאושר כל ידיו, ייתן גושפנקא להתניה על ההוראות הקוגנטיות של התקן. היא הוסיפה כי על פי הסכם הפשרה המתוקן, נקבע כי מונים שיהיו בני 17-18 שנה במועד כניסתו לתוקף של התקן החדש, יוחלפו רק כעבור 5 שנים, בעוד שיתכן כי הוראה זו תעמוד בסתירה להוראות התקן החדש. עוד נטען כי הסכם הפשרה צריך להביא לידי ביטוי את העובדה כי הנתבעות לא עמדו בהוראות הדין, ולמשמעויות הרחבות יותר של הסכם הפשרה.
עמדת הצדדים ביחס לאישור הסכם הפשרה המתוקן
ב"כ הצדדים הגישו תגובות לחוות הדעת המשלימה של הבודק. הם בקשו כי בית המשפט יאשר את הסכם הפשרה המתוקן, בהתאם לחוות הדעת המשלימה. בהקשר זה הם בקשו כי יובאו בחשבון מספר עניינים.

ראשית, טענו ב"כ הנתבעות, כי יש להביא בחשבון את טענות ההגנה הטובות שהן היו מעלות, לו היתה הבקשה לאישור התביעה הייצוגית נדונה לגופה. הטענות העיקריות המועלות על ידי הנתבעות בהקשר זה הן טענה ביחס לחובת ההשבה שלהן – לו היתה מתקבלת עמדת התובעים כי התקן הופר. הנתבעות טענו כי התקן לא הטיל על הנתבעות חובה לממן את ביצוע הבדיקות של המונים. לכן ומאחר שאין פיקוח על מחיר הגז, הרי לו היו הנתבעות מבצעות את הבדיקות בהתאם לתקן, הן היו יכולות "לגלגל" את עלות המימון על הצרכנים, חברי הקבוצה.

הנתבעות טענו כי מסקנה זו עולה גם מחוות הדעת השנייה של הבודק, בה הוא ציין כי "לו חברות הגז היו בודקות את המונים במועד הנדרש מהן לפי כתב התביעה, סביר כי עלות זו והעלות המימונית הכרוכה בכך, היתה מועברת ברובה אל הצרכנים, ומשולמת על ידם" (ס' 112 לחוות הדעת השנייה של הבודק).

הנתבעות טענו כי יש להן גם טענות לגופו של ענין ביחס לס' 401 בתקן 1116, טענות לפיהן הוראת התקן בטלה משום שהתקן לא הוכרז כ"תקן רשמי לשם הגנת הצרכן", וכי התקן הותקן למטרה הנובעת מחוק הגנת הצרכן, ולא ניתן להחיל מכוחו חובה הקשורה לביצוע בדיקות במוצר.

עוד נטען כי הוראת התקן אינה אכיפה. זאת משום שקיימת סתירה בין הגדרת "מונה" בס' 102.11 לתקן לבין ההגדרה בס' 401, סתירה המביאה לכך כי הוראת ס' 401 חלה למעשה על קבוצה ריקה של מונים. הנתבעות טענו גם כי הפרשנות המוצעת על ידי התובעים לתקן, תטיל חובה אבסורדית על הנתבעות לבדיקת כל המונים שגילם מעל 10 שנים ללא תקופת מעבר כלשהי. לטענתם, בדיקת המונים צריכה להתבצע רק על ידי מעבדה מאושרת, וכיום קיימת רק מעבדה מאושרת אחת בישראל, שאין ביכולתה לבדוק כל שנה את כמות המונים שבדיקתם נדרשת על פי התקן.

עוד טענו הנתבעות, כי קביעת התקן ביחס למועד ביצוע הבדיקה, בתום 10 שנים מתאריך ייצור המונה, עומדת בניגוד לסטנדרט הקבוע במדינות אירופה ובארצות הברית, שם נקבע כי יש לבדוק את המונים אחת ל-18 שנים. כבר בסמוך להתקנת התקן, הבהירו הנתבעות כי הוראת התקן אינה תקפה ואינה אכיפה לדעתן, בשל הטענות שלעיל. יתרה מזאת, הרגולאטור בוחן כאמור את האפשרות של החלפת התקן הקיים בתקן חדש, בהתאם לסטנדרטים האירופאים והאמריקאים, דבר המעיד על כך כי הרגולאטור סבור גם היום כי מדובר בתקן בלתי ישים.

ב"כ הנתבעת 3 אף הוסיף וציין כי הנתבעת 3 החלה בפועל לפעול בהתאם להוראות הסכם הפשרה, באופן
שהיא עומדת בקצב החלפת המונים המואץ לו היא התחייבה בהסכם. ב"כ הנתבעת 3 טען כי יש לקחת בחשבון את התועלת שצמחה לציבור בתקופה זו כחלק בלתי נפרד מהסכם הפשרה. בהתאם לחוות הדעת של הבודק מיום 12.1.10, שווייה של ההטבה הזו עומד על סכום של 1,810,233 ₪ ללא ריבית והצמדה.

להלן נדון בטענות הצדדים כפי שפורטו לעיל.
סיכויי התביעה
האלמנט הראשון שבית המשפט צריך לקחת אותו בחשבון בעת בחינת בקשה לאישור הסכם פשרה בתביעה ייצוגית, הוא השאלה של סיכויי התביעה – לו היא היתה מתבררת לגופה. במסגרת הסכם פשרה בתביעה ייצוגית, כמו בכול הסכם פשרה, הצדדים "קונים סיכון" שעמדתם לא היתה מתקבלת, לו היה מתקיים דיון בתביעה לגופה. הסכם הפשרה מביא בחשבון סיכון זה, יחד עם גורמים אפשריים נוספים – ובין היתר עלות ניהול התביעה, ומשך הזמן שניהול התביעה במלואה אורך.

בענייננו, הנתבעות לא הגישו תגובה מסודרת לבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. יחד עם זאת, כפי שפורט לעיל, במסגרת התייחסותן לחוות דעת הבודק, ולעמדת היועץ המשפטי לממשלה, העלו הנתבעות בקצרה את טענות ההגנה שהן היו טוענות, לו היתה התביעה מתבררת.

מדובר הן בטענות התוקפות את הוראות התקן (שאין חולק כי הנתבעות לא עמדו בו), והן בטענות ביחס לזכות התובעים להשבה, לאור האפשרות שהיתה לנתבעות "לגלגל" את עלות הבדיקה על ציבור הצרכנים.

מובן כי קשה מאוד בשלב זה של הדיון לתת הערכה מדויקת של סיכויי התביעה. יחד עם זאת, יש לציין כי למרות שהנתבעות מודות כאמור כי הן לא עמדו בהוראות התקן, אין לשלול את האפשרות כי טענות ההגנה שלהן היו מתקבלות.

מבין טענות ההגנה, אני סבורה כי הטענה לפיה לא קיימת זכות להשבה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, משום שהנתבעות היו עומדות במצב כספי דומה לו היה התקן נאכף, היא טענה משמעותית, הראויה לדיון ולבירור. כאמור, טענה זו מניחה כי לו היו הנתבעות מבצעות את הבדיקות כנדרש, הן היו מממנות את ההוצאה הנוספת הזו באמצעות הצרכנים על ידי העלאת מחירי הגז.

הטענה מקבלת חיזוק מההלכה שנקבעה בפסה"ד אזואלוס נ. החברה האמריקאית הישראלית לגז בע"מ (בש"א (מחוזי ת"א) 14471/01, כב' השופטת ברון), , שם קבע בית המשפט המחוזי כי:
"מאחר שאין להניח שחברות הגז יאותו לפגוע ברווחיותן, יהיה עליהן למצוא דרך אחרת לגבות סכומים אלה מלקוחותיהן. הפיתרון הפשוט והנוח מבחינתן יהיה העלאת מחירו של מ"ק גז באופן שיפצה אותן על הוצאותיהן הקבועות ועל חוסר יכולתןל גלבות את הוצאותיהן הקבועות..."

כפי שצוין, מסקנה זו מתחזקת גם מחוות הדעת הכלכלית של הבודק, אשר הניח כי הנתבעות היו מעמיסות לפחות את רוב העלות של הבדיקות המתחייבות על פי התקן, על ציבור הצרכנים.

אין באמור לעיל כדי להביע עמדה ביחס לטענה זו, אשר צריכה כמובן להיבחן לאור מכלול נסיבותיה, ובין היתר האפשרות של הנתבעות להעלות את המחירים, לאור התחרות הקיימת בשוק, ולאור שיקולים אחרים בהקשר זה. לו היתה הטענה מתבררת, היתה נבחנת השאלה האם – לו היו הנתבעות מבצעות את הבדיקה, האם הן היו מממנות אותה דווקא על ידי העלאת מחירי הגז לחברי הקבוצה – או באמצעים אחרים. מובן כי קשה בשלב זה להעריך את הטענה, משום שלא הובאו די נתונים בהקשר זה. לכן, בשלב זה די בכך שאציין כי הטענה ביחס לאפשרות של חברות הגז לגלם את עלות הבדיקה במחיר שהן היו גובות מלקוחותיהן, היא טענה הראויה לבירור, וקיים סיכוי שבית המשפט היה מקבל אותה.

יש לציין עוד, כי גם אם הטענה לא היתה מתקבלת במלואה – יתכן כי היא היתה מתקבלת בחלקה (קרי שבית המשפט היה קובע כי הנתבעות היו מגלמות חלק מעלות הבדיקה באמצעות העלאת מחיר הגז לצרכנים) – ומובן כי גם קביעה כזו היה בה כדי להשפיע על הסכום הפסוק שהיה נפסק לזכות הקבוצה.

אני סבורה אם כן כי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי התביעה היא בעלת סיכוי גבוה להתקבל, שכן קיימות טענות הגנה ראויות לבירור, וזאת מבלי לקבוע מסמרות ביחס לאחוז הסיכוי כי התביעה היתה מתקבלת – או כי היא היתה נדחית.

את הסיכוי שהתביעה היתה מתקבלת, יש להשוות לשווי ההטבה אותה מקבלת הקבוצה במסגרת הסכם הפשרה. ראשית יש לציין בהקשר זה כי כעולה מחוות הדעת המשלימה של הבודק, שווי התביעה לו היתה מתקבלת במלואה, היה סך של כ-18 מיליון ₪. את הסכום הזה יש להשוות לשווי ההטבה לקבוצה על פי הסכם הפשרה המתוקן.

כפי שהובהר לעיל, במסגרת הסכם הפשרה המתוקן, קיימים מספר הסדרים המתייחסים לשאלת כניסתו לתוקף של תקן חדש. יש לציין בהקשר זה כי הנתבעות שינוי את הסכם הפשרה בהתאם לאפשרות כי תקן חדש ייכנס לתוקף, לאחר עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, והדיונים שהתקיימו בהקשר זה בבית המשפט. יחד עם זאת, הנחת המוצא לבחינת הסדר הפשרה, צריכה להיות קיומו של המצב המשפטי הנוכחי, כאשר תקן חדש טרם נכנס לתוקף, וגם אם ייכנס – לא ניתן לדעת כמובן בוודאות מה יהיו הוראותיו. כל הנחה בהקשר זה היא לכן ספקולציה לא ודאית – לעומת המצב המשפטי הנוכחי – שהוא ברור וידוע.

עוד יש להעיר בהקשר זה, כי אף שב"כ היועץ המשפטי לממשלה טענה עוד בחודש מאי 2009 כי התקן עתיד להיכנס לתוקפו תוך מספר חודשים לכול המאוחר, הרי שהתקן החדש לא אושר עד היום, גם בישיבת בית המשפט שהתנהלה ביום 27.1.10, לא ניתנה כל אינדיקציה ברורה ביחס למועד המשוער בו ייכנס התקן החדש לתוקף, אם בכלל, ומה יהיו הוראותיו.

מקובלת עלי בהקשר זה גם טענתו של ב"כ הנתבעת 3, לפיה יתכן כי לו במועד הדיון הראשון בבית המשפט לאישור הסכם הפשרה, בחודש אפריל 2008, היו כל הצדדים יודעים כי עד סוף חודש ינואר 2010 לא ייכנס לתוקפו התקן החדש, היה בית המשפט מתעלם מהאפשרות של כניסתו האפשרית של תקן חדש לתוקף, והיה מאשר את הסכם הפשרה המקורי.

בהתאם להוראות התקן הקיים, מקבל הציבור הטבה בשווי העולה באופן משמעותי על הסכום שנתבע – מדובר בהטבה ששווייה כ-30 מיליון ₪, כאשר כאמור שווי התביעה עומד על 18 מיליון ₪ בלבד. ענין זה הוא נימוק כבד משקל לאישורו של הסכם הפשרה.

למעלה מן הצורך, יש מקום לבחון גם את מצבה של הקבוצה גם לאור אישורו האפשרי של התקן החדש. בהקשר זה יש לקחת בחשבון קודם כל את העובדה שכאמור לא ברור מתי ייכנס התקן לתוקפו, ולא ברור גם מה יהיו הוראותיו.

עוד יש לציין כי הבודק חישב בחוות הדעת המשלימה את שווי ההטבה לקבוצה, בהנחות עובדתיות שונות ביחס למועד בו התקן החדש ייכנס לתוקפו. הממוצע בין הסכום הנמוך ביותר במסגרת חוות הדעת (סכום המניח כי התקן ייכנס לתקפו כבר ביום 1.1.10), לבין הסכום הגבוה ביותר (המניח כי התקן החדש לא ייכנס לתוקפו כלל) עומד על סך של כ-16 מיליון ₪. גם נתון זה הוא סביר לאור סיכויי התביעה כפי שפורטו לעיל, ולאור הקושי להעריך מתי ייכנס לתוקף התקן החדש, אם בכלל, ומה יהיו הוראותיו.

אני סבורה כי יהיה נכון להביא בחשבון בהקשר זה גם את העובדה כי לפחות אחת הנתבעות, הנתבעת 3, החלה לקיים את הסדר הפשרה עוד בטרם אישורו, כאשר ההטבה הגלומה לציבור צרכניה כתוצאה מכך עומדת בהתאם לחוות הדעת של הבודק על סכום של כ-1.8 מיליון ₪.

לכן, אני סבורה כי השוואה של שווי התביעה לו היא היתה מתקבלת במלואה, לסכומים המשקפים את שווי ההטבה לקבוצה, לאור סיכויי התביעה, ולאור העובדה כי אין חולק כי לחברי הקבוצה לא נגרם כל נזק או חסרון כיס, מביא למסקנה כי יש לאשר את הסכם הפשרה המעודכן.

טענת היועה"מ ביחס לטעות בחוות הדעת המעודכנת
כפי שצוין לעיל, טענה ב"כ היועה"מ בישיבת יום 27.1.10, כי קיימת לכאורה סתירה בין אופן החישוב שנערך על ידי הבודק במסגרת חוות הדעת הראשונה, לבין אופן החישוב בחוות הדעת המשלימה. זאת משום שבחוות הדעת המשלימה, לא קיימת הפחתה של שווי החיסכון לנתבעות שהופחת בחוות הדעת הראשונה.

ב"כ היועץ המשפטי לא תמכה את עמדתה בחוות דעת מטעמה, והיא אף לא פנתה לבודק כדי לברר את עמדתו ביחס לתהייה שהועלתה על ידיה. יתרה מזאת, ב"כ הצדדים שהגיבו לדבריה של ב"כ היועץ המשפטי, טענו כי עולה מחוות הדעת של הבודק, כי אין ממש בטענה. הבודק – כך נטען, אכן הביא בחשבון גם בחוות הדעת המשלימה את שווי החיסכון לנתבעות, כפי שעולה מס' 48 ומס' 57.2.2 לחוות הדעת המשלימה.

ב"כ הנתבעות אף ציינו כי חוות הדעת המשלימה מתייחסת להסכם הפשרה המתוקן, שבמסגרתו ניתנו לחברי הקבוצה הטבות מעבר לאלה שניתנו להם בהתאם להסכם הפשרה המקורי.

מאחר שעולה לכאורה מחוות הדעת המשלימה של הבודק כי הוא אכן פעל בהתאם לשיטה שהנחתה אותו גם בחוות הדעת הראשונה, ומאחר שלא ניתנה הזדמנות לבודק להגיב לדברי ב"כ היועץ המשפטי, ולא הובאה חוות דעת נגדית לחוות הדעת של הבודק, אני סבורה כי יש להתייחס לנתונים המופיעים בחוות הדעת השנייה כמות שהם. לכן, אין מקום להתערב בקביעת הבודק ביחס לשווי ההטבה לקבוצה בחלופות השונות.

האם פסק הדין "מכשיר" פעולה של הנתבעות בניגוד לתקן קוגנטי?
כאמור, ב"כ היועץ המשפטי הוסיפה וטענה כי אין זה ראוי מבחינת מדיניות משפטית, כי בית המשפט ייתן את ידו לעקיפה של הוראותיו של תקן מחייב. הדברים נכונים לגישתה הן ביחס לתקן הקודם, והן ביחס לתקן החדש, אם וככול שהוא ייכנס לתוקפו.

אינני מקבלת את הטענה ממספר טעמים. ראשית, כפי שהובהר על ידי ב"כ הנתבעות, התביעה דנן היא תביעה אזרחית, שהצדדים לה הם ציבור הלקוחות מצד אחד, וחברות הגז מהצד השני. כפי שצוין בראשית הדברים, סעד האכיפה של התקן כלל לא היה אחד הסעדים שנתבעו על ידי התובעים במסגרת התביעה. לכן, גם לו היתה התביעה מתקבלת במלואה – לא היה בית המשפט נותן סעד כזה – בניגוד לטענותיה של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה.

זאת ועוד - פסק דין שניתן בתביעה – בין במסגרת פשרה ובין אם לאו, איננו יכול לשמש מעשה בית דין בתביעה אפשרית שתוגש נגד הנתבעות על ידי המדינה, במישור הפלילי או המנהלי. לכן, פסק הדין אינו "מכשיר" הפרה של הוראות התקן, והוא אף איננו יכול לעשות כן. פסק הדין נותן תוקף לפשרה כלכלית במערכת היחסים בין הצדדים לו, בלא להתייחס למישורים האחרים של התנהלות הנתבעות – שיתבררו אם וכאשר יתנהל הליך אחר כנגדן שיחייב זאת.

עוד אוסיף, כי מקובלת עלי הערתם של ב"כ הנתבעות, לפיה יש להביא בחשבון את העובדה כי עד להגשת התביעה הייצוגית, ואף לאחר מכן – לא יזם הרגולאטור כל הליך שהוא שמטרתו היא לאכוף את ביצוע התקן על הנתבעות. ההליך היחיד שהביא לשיפור מצבם של חברי הקבוצה בעבר ובעתיד ביחס לאכיפת התקן, הוא ההליך דנן.

עוד יש לציין ביחס לתקן החדש, כי ב"כ הנתבעת 2 הצהיר בבית המשפט, כי הסדר הפשרה מביא בחשבון הנחת עבודה ביחס לתקופת המעבר שתוסדר במסגרת התקן החדש. ב"כ הנתבעת 2 ציין בישיבת יום 27.1.10, כי אם התקן החדש יקבע הוראת מעבר אחרת, הרי שהנתבעות יהיו מחויבות לפעול על פי אותה הוראת מעבר. מובן גם כי אם הן לא יעשו כן, תהיה הדרך פתוחה בפני הרגולאטור לשקול באיזה אופן הוא מבקש לפעול ביחס לכך.

ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הבהירה בדבריה תפקידו של היועץ המשפטי במסגרת הדיון הנוכחי הוא לשמור על האינטרס הציבורי, והיועץ המשפטי איננו מופיע לדיון כנציג של הרגולאטור או של משרד ממשלתי כזה או אחר.

אכן, תפקידו של היועץ המשפטי בדיון בבקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית, הוא להציג לבית המשפט את האינטרס הציבורי (שאיננו מיוצד לאחר שהצדדים הגיעו להסדר פשרה ביניהם). אולם, בתפקידו הזה, אני סבורה כי היועץ המשפטי רשאי להביא בחשבון גם את העובדה כי בתביעה דנן לא נעשה דבר על ידי הרגולאטור לאכיפת התקן עד להגשת התביעה, וכי הגשת התביעה והסדר הפשרה שבא בעקבותיה, הביאו לשיפור משמעותי בהקשר זה.

הטענה לפיה חברי הקבוצה לא מקבלים פיצוי ישיר
ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ציינה במסגרת עמדתה לגבי הסדר הפשרה גם את העובדה כי הנתבעות אינן מפצות את חברי הקבוצה באופן ישיר בסכום הנתבע כולו או חלקו. אכן, הסדר הפשרה המוצע איננו כולל בחובו השבה ממשית בעין לחברי הקבוצה שנפגעו – הגם שיתכן כי השבה כזו היתה אפשרית. יחד עם זאת, אינני סבורה כי הדרך של השבה ממשית בעין היא הדרך הלגיטימית היחידה לפשרות שבית המשפט צריך לאשר אותן.

כל מקרה צריך להיבחן לגופו. בענייננו, אני סבורה כי מבחינת חברי הקבוצה והאינטרס הציבורי הרחב, הפשרה המוצעת מייצגת הסדר "ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה" – כלשונו של ס' 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006. ההסדר מביא בחשבון את מטרות החוק – ובכלל זה את מטרת אכיפת הדין, ההרתעה מפני הפרתו, וגם במידה מסוימת, את המטרה של "מתן סעד הולם לנפגעים" (ר' ס' 1 לחוק).

ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הוסיפה וטענה, כי יתכן שכתוצאה מהעובדה שהמונים לא נבדקו, נגרמו לחברי הקבוצה נזקים נוספים, כגון מדידה לא מדויקת של השימוש בגז. יובהר כי התובעים לא טענו במסגרת התביעה, כי למי מחברי הקבוצה נגרם נזק כלשהו כתוצאה מאי בדיקת המונים. הטענה היחידה במסגרת התביעה היתה כאמור טענה של עשיית עושר ולא במשפט של הנתבעות. יתרה מזאת – אין כל דרך לדעת – ואין לכן גם מקום להניח – כי מדדה לא מדויקת של המונים, אם היתה כזו, היטיבה דווקא עם הנתבעות ולא עם הצרכנים. כך או אחרת, אין מקום להביא נושא זה בחשבון במסגרת אישור הסכם הפשרה.

יוער עוד, כי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ציינה כי יש להבהיר את העובדה כי הסכם הפשרה איננו חל על נזקים שנגרמו כתוצאה מהתרשלות הנתבעות באי ביצוע הבדיקה, ובכלל זה נזקים גופניים וממוניים, וב"כ הנתבעות הסכימו לאמור (ר' פרוטוקול 9.6.2009, עמ' 13 שורה 1).
גמול לתובע ושכר טרחה לעורכי הדין
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש מקום לאשר את הסכם הפשרה המעודכן, חרף התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה. לכן, אני מאשרת את ההסכם כמבוקש.

בית המשפט מוסמך במסגרת אישור הסדר פשרה, להכריע בשאלת שכר הטרחה לב"כ התובע המייצג ובשאלת הגמול לתובע מייצג עצמו (ס' 22 ו-23 לחוק).

ס' 18 להסכם הפשרה קובע כי על נתבעת תשלם לתובעים סכום כולל של 200,000 ₪ כגמול לתובעים ושכר טרחה לתובעים המייצגים.

ב"כ הצדדים ציינו במסגרת הסכם הפשרה כי המלצתם לענין הגמול ושכר הטרחה מבוססת על התועלת שהתובענה הייצוגית תביא לחברי הקבוצה – שיזכו להחלפה של המונים במקום לבדיקתם; על העובדה שהסכום ניתן בנוסף ליתרון שצומח לחברי הקבוצה מהפשרה; על הסיכון שהתובעים לקחו על עצמם, ובין היתר הסיכון של התובע 3 שהפקיד את משרד עורכי הדין שבבעלותו לצורך הטיפול בתביעה; ואת העלויות שהיו צפויות לכול אחת מהנתבעות בניהול ההליך.

לאור האמור לעיל בפסק דין זה, אני סבורה כי התביעה הייצוגית היתה תביעה שהגשתה הביאה תועלת לחברי הקבוצה ולציבור הרחב. יש מקום לעודד הגשה של תביעות כאלה. הדרך לעודד את הגשתן היא באמצעות קביעת שכר טרחה וגמול אשר יביאו בחשבון פרמיה, מעבר לעלות הממשית של ניהול התביעה מבחינת התובע ובאי כוחו, פרמיה שתיצור תמריץ אמיתי לתובעים המייצגים אינטרסים ציבוריים הראויים להגנה – לקחת את הסיכון ולהגיש תביעות ראויות. בענייננו, התובעים לקחו על עצמם סיכון בהגישם את התביעה. ב"כ התובעים השקיעו עד לשלב זה זמן לא מועט בהליך – הן בהכנת כתב התביעה, והן בהסדר הפשרה שהתגבש.

כן יש לקחת בחשבון כי הסכום שישולם לתובעים ולבאי כוחם איננו בא על חשבון חברי הקבוצה.

יחד עם זאת יש להביא בחשבון במסגרת הפשרה את העובדה כי בסופו של דבר לא התנהל דיון לגופו של ענין בתביעה. כן יש להביא בחשבון את שווי התביעה לו היתה מתקבלת במלואה, וכן את שווי הפשרה בהתאם לחוות הדעת של הבודק על חלופותיה השונות.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי שכר הטרחה והגמול שהומלצו על ידי הצדדים הם ראויים, ואני קובעת לכן כי כל אחת מנתבעות תשלם לתובעים גמול בסך 50,000 ₪, ולבאי כוח התובעים – גמול בסך 150,000 ₪ + מע"מ.

המחצית הראשונה של הסכום האמור תשולם לתובעים ולבאי כוחם מיידית. המחצית השנייה של הסכום האמור תשולם בעוד שנתיים מהיום, לאחר שהצדדים יציגו לבית המשפט עדכון של יישום הסכם הפשרה עד אותו מועד.

אני מורה על פרסום הסכם הפשרה המעודכן על כל העדכונים שנכללו בו בהתאם להוראת ס' 25(4) ו-(5) לחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהי תביעה ייצוגית ?

  2. ביטול תביעה ייצוגית

  3. תביעות סרק ייצוגיות

  4. תביעה ייצוגית בשטחים

  5. פסיקת שכר לתובע ייצוגי

  6. תביעה ייצוגית אומגה 3

  7. הסתלקות מתביעה ייצוגית

  8. התיישנות תביעה ייצוגית

  9. עורך דין תביעה ייצוגית

  10. הסתלקות מתובענה ייצוגית

  11. תביעה ייצוגית נגד תנובה

  12. מחיקת נתבע מתביעה ייצוגית

  13. תעריפי מים - תביעה ייצוגית

  14. העברת הדיון בתביעה ייצוגית

  15. תנאים לאישור תביעה ייצוגית

  16. תביעה ייצוגית נגד אולג'ובס

  17. תגובה לתשובה בתביעה ייצוגית

  18. בקשה לאישור תובענה ייצוגית

  19. תביעה ייצוגית נגד נושאי משרה

  20. מי יכול להגיש תביעה ייצוגית

  21. מי רשאי להגיש תביעה ייצוגית

  22. אישור תביעה ייצוגית נגד בזק

  23. החזר ארנונה - תביעה ייצוגית

  24. תביעה ייצוגית להחזר שכר לימוד

  25. פשרה לפני הגשת תביעה ייצוגית

  26. הפרת הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  27. בדיקת מונה גז - תביעה ייצוגית

  28. פשרה בתביעה ייצוגית נגד מנורה

  29. תביעה ייצוגיות חוק חניה לנכים

  30. תביעה ייצוגית של אגודת החרשים

  31. תשלום לעורך דין בתביעה ייצוגית

  32. פשרה בתביעה ייצוגית נגד שטראוס

  33. תביעה ייצוגית בבית הדין לעבודה

  34. שתי תביעות ייצוגיות באותו נושא

  35. אישור תביעה ייצוגית נגד שטראוס

  36. בקשות דומות לאישור תביעה ייצוגית

  37. על מה אפשר להגיש תביעה ייצוגית ?

  38. תביעה ייצוגית בנושא מגה גלופלקס

  39. חיוב על אס אמ אסים תביעה ייצוגית

  40. תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות

  41. אישור הסדר הסתלקות תביעה ייצוגית

  42. פסיקת הוצאות לתובע בתביעה ייצוגית

  43. הגשת ראיות נוספות בתביעה ייצוגית

  44. תנאים לאישור פשרה בתביעה ייצוגית

  45. פשרה בתביעה ייצוגית נגד פיצה האט

  46. בקשה לצירוף תובעים לתביעה ייצוגית

  47. דוגמא לבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  48. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד בזק

  49. תביעה ייצוגית בנושא העלאת הארנונה

  50. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד כלל

  51. הסדר פשרה לפני אישור תביעה ייצוגית

  52. פשרה בתביעה ייצוגית נגד הדיוטי פרי

  53. אישור תביעה ייצוגית נגד חברת שמירה

  54. פשרה בתביעה ייצוגית נגד בנק דיסקונט

  55. בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  56. שתי בקשות דומות לאישור תביעה ייצוגית

  57. הגשת תביעה של עובדים כתביעה ייצוגית

  58. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד יטבתה

  59. עיכוב תביעה ייצוגית עד להכרעה בבג''צ

  60. מינוי בודק להסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  61. בקשה לדחיית מועד בירור תביעה ייצוגית

  62. פשרה בתביעה ייצוגית בנושא חניית נכים

  63. פתיחת כרטיס סים נעול - תביעה ייצוגית

  64. הסדר פשרה צופה פני עתיד בתביעה ייצוגית

  65. תנאים לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  66. סילוק בקשה לאישור תביעה ייצוגית על הסף

  67. מחיקת בקשה לאישור תביעה ייצוגית על הסף

  68. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד סטימצקי

  69. תביעה ייצוגית בנושא גביית יתר על גרירה

  70. העברת הדיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  71. תביעה ייצוגית בנושא חישוב תגמולי ביטוח

  72. הפסקת גבייה על פי חוק תובענות ייצוגיות

  73. פשרה בתביעה ייצוגית לפני הגשת כתב הגנה

  74. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד סופר פארם

  75. פסיקת הוצאות לאחר הסתלקות מתביעה ייצוגית

  76. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד תחנות דלק

  77. בקשת הסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  78. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד לאומי קארד

  79. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד דואר ישראל

  80. חובת פרסום בקשה להסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  81. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד ביטוח לאומי

  82. הפסקת גבייה לאחר בקשת אישור תביעה ייצוגית

  83. בדיקת משכון רכב דואר ישראל: תביעה ייצוגית

  84. פליטת חומרים מזהמים - פשרה בתביעה ייצוגית

  85. תביעה ייצוגית בנושא גביית דמי חבר הסתדרות

  86. בקשה בהסכמה להסתלקות מאישור תביעה ייצוגית

  87. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד הולמס פלייס

  88. בקשה לאישור תביעה ייצוגית בבית הדין לעבודה

  89. אישור תביעה ייצוגית בנושא הסתרת תאריך תפוגה

  90. בקשה לאישור תביעה ייצוגית בנושא ביטוח דירה

  91. אין צורך לאשר תביעה ייצוגית נגד ביטוח לאומי

  92. פשרה בתביעה ייצוגית נגד בית חולים בילינסון

  93. הפיכת תביעה בבית הדין לעבודה לתביעה ייצוגית

  94. ביטול אישור תביעה ייצוגית בבית המשפט העליון

  95. אישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית בבית הדין לעבודה

  96. תביעה ייצוגית: שינוי גודל האריזות של דגני הבוקר

  97. הגשת בקשה לתביעה ייצוגית ללא "פניה מוקדמת" לנתבע

  98. תביעה ייצוגית: טעות בחישוב מע"מ בתשלום צריכת מים

  99. טוען כי פוטר מהעבודה בגלל שהגיש בקשה לתביעה ייצוגית

  100. תביעה ייצוגית: חוסר אפשרות להשתחרר מחוזה במשך שנה

  101. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד בנק לאומי למשכנתאות

  102. בקשה לאישור הסתלקות לפי סעיף 16 של חוק תובענות ייצוגיות

  103. זכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  104. תביעה ייצוגית: חובות הדיווח החלות על בעלי עניין בחברה ציבורית

  105. תביעה ייצוגית - אי השבת יתרות זכות שנרשמות לטובת נישומים בגין תשלומי חובה

  106. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון