ביטול אסיפה כללית מיוחדת של בעלי מניות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול אסיפה כללית מיוחדת של בעלי מניות: לפניי תובענה מכח סע' 65 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: - "החוק") ובה מבוקש סעד שלפיו האסיפה הכללית המיוחדת של בעלי המניות של המשיב 1 (להלן: -"הבנק"), שנדרשה ע"י המבקשות מכח זכותן על-פי סע' 63 (ב) (2) לחוק, ואשר נקבעה ליום 11.3.10 ובוטלה ע"י דירקטוריון הבנק ביום 18.2.10, תתכנס במועד שנקבע, ועל סדר יומה תעמוד הצעת המבקשות למנות את ד"ר דוד קליין כדירקטור. בד בבד עם הגשת התובענה הוגשה בקשה לצו עשה זמני שיורה למשיבים להודיע שהאסיפה המיוחדת של בעלי המניות תתקיים במועד האמור. ב"כ הצדדים נתנו הסכמה שיינתן פסק דין על-סמך כל החומר הקיים בתיק (להבדיל מהחלטה בצו הזמני) ועל סמך הטיעונים בעל-פה שנטענו לפני בשתי ישיבות שהתקיימו. 1. הרקע העובדתי שאינו שנוי במחלוקת: (א) המבקשות הן חברות בשליטתו של מר שלמה אליהו, המחזיקות בכ-141,380,000 ממניות הבנק, המהוות 9.59% מהון המניות המונפק של הבנק. המבקשות מרכיבות למעשה את בעל המניות הפרטי הגדול ביותר של הבנק. (ב) הבנק - הוא תאגיד בנקאי בעל רשיון בנק, הרשום כחברה ציבורית, שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב. (ג) המשיב 2 - הוא דירקטוריון הבנק ובו מכהנים 15 דירקטורים (להלן: -"הדירקטוריון"). משיב זה אינו גוף משפטי הכשר להיתבע ככזה. (ד) מניות הבנק מוחזקות בידי בעלים שונים. ממשלת ישראל מחזיקה כיום בכ-11.46% מההון וב-14.20% מזכויות ההצבעה בבנק. גופים בשליטת קבוצות ואנשי עסקים מחזיקים כל אחד בכמה אחוזים מהון המניות וזכויות ההצבעה, ופרט למבקשות, מוחזקות המניות האחרות בידי הציבור. (ה) ביום 11.1.2010 פנתה המבקשת 1 ליו"ר דירקטוריון הבנק בבקשה לכנס אסיפה כללית מיוחדת של בעלי המניות, שבה תידון הצעה למינויו של ד"ר דוד קליין לכהונת דירקטור בבנק. בבקשתה הסתמכה המבקשת על הוראת סעיף 63(ב)(2) לחוק, וצוין בה שמינויו של ד"ר קליין, אם יאושר, ייכנס לתוקף במועד חילופי הדירקטורים הצפוי בעוד מספר חודשים. (עותק מכתב המבקשת 1 צורף לתובענה כנספח "ד"). (ו) עם קבלת הדרישה, פרסם הבנק דו"ח מיידי ובו צויין כי דירקטוריון הבנק עומד להתכנס במהלך התקופה הקרובה כדי לדון וליתן תשובה לבקשת המבקשת 1. (הדו"ח צורף לתובענה כנספח "ה"). (ז) ביום 31.1.2010, אכן התכנס דירקטוריון הבנק והחליט על כינוס אסיפה מיוחדת כמבוקש ע"י המבקשת 1. בו ביום פרסם הבנק הודעת זימון לאסיפה כללית מיוחדת, שמועד כינוסה נקבע ליום 11.3.2010 בשעה 10:30. הדירקטוריון אף החליט באותה ישיבה להוסיף לסדר היום של האסיפה המיוחדת האמורה מספר נושאים נוספים מעבר לנושא שלשמו נתבקש כינוסה של אסיפה זו על ידי המבקשת 1. בין היתר, הוצעה על ידי הדירקטוריון בחירתם מחדש של 4 דירקטורים מכהנים (ה"ה נורית סגל, יעקב גולדמן, משה דברת ומשה וידמן) וכן מינויה של הגב' גליה מאור, (גב' מאור הסירה בהמשך את מועמדותה). (ח) ע"פ הנטען ע"י הבנק, ולא הוכחש ע"י המבקשות, פנה הבנק, עובר לקיום ישיבת הדירקטוריון לקבלת חוות דעת משפטית אם להענות לבקשה, אם לאו, ובחוות הדעת שהתקבלה נאמר כי המבקשת 1 זכאית לדרוש זימון אסיפה כללית שבה תידון ההצעה למינויו של ד"ר דוד קליין לכהונת דירקטור בבנק. (ט) בנקודה זו אציין כי ע"פ תקנון הבנק (תקנה 82) חייבים מידי שנה לפרוש שליש מן הדירקטורים, (דהיינו 5 אנשים). הפרישה נעשית באסיפה הכללית המתכנסת אחת לשנה, ולפיכך, מינויו של ד"ר קליין אם היה מתקיים - היה נכנס לתוקף במועד קיום האסיפה הכללית, דהיינו, בעוד מספר חודשים, ולא באופן מיידי. (להלן: -"אסיפה כללית" או "אסיפה רגילה"). (י) כן אציין כבר בשלב זה כי חוק המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה), התשנ"ד - 1993 (להלן: - "חוק מניות הבנקים") קובע הסדר ספציפי לגבי הצעת דירקטורים מכוח המניות שמדינת ישראל מחזיקה בבנק. בהתאם לחוק זה הוקמו ועד ציבורי (לפי סעיף 6 לחוק) וכן ועדת מניות (לפי סעיף 12 לחוק). הוועד הציבורי מרכיב רשימת אישים שמתאימים לדעתו לכהן כדירקטורים ומעביר רשימה זו לוועדת המניות (סעיף 17 לחוק). ועדת המניות משתתפת באסיפות הכלליות של הבנק ומצביעה מכוח מניות המדינה בעד המועמדים מן הרשימה (סעיפים 19 (ב) ו-25 לחוק). (יא) עפ"י הנטען בתשובת הבנק, העבירה ועדת המניות של הבנק ביום 31.1.10 עובר לישיבת הדירקטוריון, את רשימת המועמדים לבחירה כדירקטורים באסיפה הכללית בהתאם לקבוע בחוק מניות הבנקים וביקשה להעמיד לבחירה כדירקטורים את גב' גליה מאור (שהעמידה עצמה לבחירה גם שלא באמצעות הוועדה, בהתבסס על תקנה 87 לתקנון, אליה אתייחס בהמשך ואשר כפי שכבר צויין הסירה מאוחר יותר את מועמדותם) ושל ארבעת הדירקטורים אשר עתידים לסיים את כהונתם במועד האסיפה הכללית השנתית הבאה. (גב' נורית סגל, מר יעקב גולדמן, מר משה דברת ומר משה וידמן). (יב) בהחלטת הדירקטוריון מ-31.1.10 נקבע סדר יום לאסיפה המיוחדת, וסדר יום זה כלל את מינויים כדירקטורים של ד"ר דוד קליין, גב' גליה מאור, גב' נורית סגל, מר יעקב גולדמן, מר משה דברת ומר משה וידמן (נספח "ו" לתובענה). (יג) לאחר פרסום הודעת הבנק על כינוס אסיפה מיוחדת, התקבלו בבנק, על-פי הנטען בתשובתו, פניות נוספות של בעלי מניות שביקשו להעמיד עצמם לבחירה כדירקטורים באסיפה. הבנק פרסם דו"חות מיידים בקשר עם הפניות (צורפו כנספח "ה" לתשובת הבנק). (יד) משנודע למבקשות על הפניות הנוספות מדיווחי הבנק, פנו הן ביום 8.2.10 ליו"ר הדירקטוריון והבהירו שהן מתנגדות להוספת מועמדים לקראת האסיפה המיוחדת מאחר שמדובר בשינוי שלא כדין של סדר היום (נספח ו' לתשובת הבנק). (טו) בעקבות פנייה זו של ב"כ המבקשות, מחד גיסא, ופניות נוספות של אנשים שראו עצמם מועמדים לבחירה כדירקטורים באסיפה המיועדת, מאידך גיסא, פנה הבנק, ביום 9.2.10 לרשות ניירות ערך (להלן: - "הרשות") בבקשה לקבלת הנחייה מקדמית בשאלה: מהו המועד האחרון אשר עד אליו רשאי בעל מניות לבקש להעמיד מועמדים נוספים לבחירה כדירקטורים באסיפה המיוחדת. הבנק התחייב ליישם כל הנחייה של הרשות בענין שבדיון. בו ביום פנה הבנק בפנייה משלימה לרשות (נספחים "ז" לתשובת הבנק). (טז) ביום 14.2.10 השיבה הרשות לפניית הבנק באומרה שלא ניתן להציע מועמדות אדם לכהונת דירקטור אלא במסגרת זימון אסיפה או זימון מחודש של האסיפה, וכפועל יוצא מכך, באסיפה המיוחדת שנקבעה ע"י הדירקטוריון לא ניתן יהיה לקבל החלטה בקשר עם מועמדות דירקטורים שהוצעו לפי תקנה 87 לתקנון. הרשות דרשה עוד בתשובתה שהבנק יפרסם בדוח מיידי ויבהיר את עמדתו באשר לאופן מינוי הדירקטורים כפי שהובעה בתשקיף ולא כללה את תקנה 87, באשר לפרשנות הנכונה של תקנה זו ובאשר להוראות חוק מניות הבנקים. (יז) באותו יום (14.2.10) התקיימה ישיבת דירקטוריון הבנק ויו"ר הדירקטוריון ביקש לקבל חוו"ד בלתי תלויה בשאלת תוקף תקנה 87. חוות דעת כאמור, של פרופ' עמרי ידלין ופרופ' שרון חנס התקבלה בבנק ביום 18.2.10 וצורפה כנספח "יג" לתשובת הבנק (להלן:-"חוות הדעת"). (יח) ביום 16.2.10 שלחו המבקשות למשיבים הודעת עמדה לפי סעיף 88 לחוק ולתקנה 6 לתקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), התשס"ו - 2005 (להלן: - "תקנות ההצבעה"). הודעת העמדה התייחסה לנושאים שנקבעו על סדר יומה של האסיפה שזומנה, לרבות מועמדותו של ד"ר קליין לדירקטור בבנק. ביום 17.2.10 פרסם הבנק את הודעת העמדה, שצורפה כנספח "ז" לתובענה. (יט) ביום 18.2.10 החליט דירקטוריון הבנק לבטל את האסיפה המיוחדת (ההודעה צורפה כנספח "ח" לתובענה). ההחלטה התבססה על עמדת הרשות כפי שבוטאה במכתבה ובשיחות בעל-פה, ועל חוות הדעת הנ"ל. (כ) ביום 20.2.10 פנו המבקשות בכתב לבנק, במכתב הנושא תאריך 19.2.10, והבהירו כי לדעתן החלטת הדירקטוריון לבטל את האסיפה שנקבעה ליום 11.3.2010 התקבלה בניגוד לדין, וכי בדעתן לנקוט אמצעים העומדים לרשותן כדי להביא לכך שהאסיפה האמורה תתקיים במועדה. המבקשות דרשו שהבנק יידע את כל בעלי המניות, באמצעות פרסום דוח מיידי, בדבר קבלת עמדתן זו ובדבר האפשרות שהאסיפה הכללית תתקיים במועדה. ביום 21.2.2010 פרסם הבנק דוח מיידי כאמור. העתקי פניית המבקשות לבנק כפי שהועברה ביום 20.2.2010 והדוח המיידי שפרסם הבנק ביום 21.2.2010 צורפו כנספח ט' לתובענה. (כא) ביום 25.2.10 פנה הבנק לרשות כדי לקבל אישורה לכך ש"היה על הבנק לבטל את האסיפה הכללית המיוחדת (שנקבעה ליום 11.3.10)" באותו יום השיבה הרשות כי עמדתו מקובלת עליה. (כב) עמדת הבנק הביאה להגשת תובענה זו. 2. ההליך המשפטי (א) עם הגשת התובענה והבקשה לסעד זמני (ביום 24.2.10) קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 1.3.10. ביום 28.2.10 הוריתי גם על התייצבות נציג הרשות לדיון. נציג זה אכן התייצב כמייצג את הרשות, את המפקח על הבנקים ואת והמדינה כבעלת מניות. הצדדים טענו בע"פ והתקיים דיון בסוגיות השנויות במחלוקות. הועלו אף הצעות לפתרון הסכסוך שלא בדרך של הכרעה שיפוטית. ההצעות השונות לא התקבלו על ידי כל הצדדים ולפיכך אפשרתי לב"כ הרשות להגיש תגובה סדורה וכתובה וקבעתי את המשך הדיון ליום 2.3.10. (ב) ב"כ הרשות אכן הגיש תגובה מפורטת ולדיון הנדחה התייצבו בנוסף לצדדים ולנציגי הרשות, גם עו"ד ישראל שמעונוב, ב"כ בעלי מניות בבנק, ועו"ד טידה שמיר, היועצת המשפטית של בנק ישראל. אפשרתי לנוכחים, אף אלה שאינם צדדים פורמליים לתובענה להביע עמדותיהם. גם במועד הנדחה נעשו נסיונות להביא הצדדים לפתרון הסכסוך בדרך של הסכמה - אך גם הפעם לא קיבלו כל הצדדים הרלוונטיים איזו מההצעות, ועל-סמך הסכמתם למתן פסק-דין בתובענה העיקרית - ניתן פסק-דין זה. 3. דיון והכרעה השאלה הטעונה הכרעה בתובענה זו לכאורה היא: האם ביטול האסיפה המיוחדת נעשה כדין. אם התשובה לכך חיובית - דין התובענה להדחות, ואם שלילית - לכאורה זכאיות המבקשות לסעדים המבוקשים, אלא, שכפי שיובהר להלן, אין מדובר בשאלה נקודתית זו בלבד. הצדדים נדרשו לסוגיות נוספות שיש בהן כדי להשפיע על תוצאת ההתדיינות, וכך אעשה גם אני. (א) תחילתו של הסכסוך שהובא לפתחו של בית המשפט מצוי בזכות שאינה שנויה במחלוקת של המבקשות לעתור לכינוסה של אסיפה מיוחדת. סע' 63 (ב) לחוק החברות קובע:- "ב) דירקטוריון חברה ציבורית יכנס אסיפה מיוחדת על פי החלטתו, וכן לדרישת כל אחד מאלה: (1) שני דירקטורים או רבע מן הדירקטורים המכהנים; (2) בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות חמישה אחוזים מההון המונפק ואחוז אחד לפחות מזכויות ההצבעה בחברה או בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות חמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה. (ג) דירקטוריון שנדרש לזמן אסיפה מיוחדת, יזמנה בתוך עשרים ואחד ימים מיום שהוגשה לו הדרישה, למועד שיקבע בהזמנה לפי סעיף 67 או בהודעה לפי סעיף 69, ובלבד שלגבי חברה ציבורית, מועד הכינוס יהיה לא יאוחר משלושים וחמישה ימים ממועד פרסום ההודעה, אלא אם כן נקבע אחרת לענין אסיפה שחל לגביה סימן ז', ולגבי חברה פרטית יחולו הוראות סעיף 67". לית מאן דפליג שהמבקשות מחזיקות למעלה מ-5% מההון המונפק ויותר מ-1% מזכויות ההצבעה ושהיו זכאיות לדרוש מהדירקטוריון כינוס אסיפה מיוחדת. לית מאן דפליג גם שכאשר מתקבלת דרישה מגורם כאמור, חייב הדירקטוריון להורות על כינוס אסיפה מיוחדת במועדים הקבועים בסע' 63 (ג) לחוק, דהיינו, חייב להתכנס תוך 21 ימים מיום קבלת הדרישה ולקבוע מועד לאסיפה מיוחדת תוך 35 יום מיום פרסום הודעתו על כינוס האסיפה, אלא אם כן קובע הוא אחרת בשל תחולתו של סימן ז'. הדירקטוריון במקרה דנן סבר שסע' 63(ג) אכן חל ופעל על-פי האמור בו. הוא התכנס בזמן והורה על כינוס אסיפה מיוחדת בתוך המועדים הקבועים בחוק. לית מאן דפליג גם שהוראת החוק היא הוראה קוגנטית שאין להתנות עליה. אם מהלך האירועים היה מסתיים כאן - לא היתה כל מחלוקת, היתה מתקיימת אסיפה מיוחדת במועד שנקבע ע"י הדירקטוריון, האסיפה היתה מתנהלת קרוב לוודאי על-פי סדר היום שנקבע ופורסם והגם שספק בעיני אם היה מקום מלכתחילה להורות על כינוס כאמור, כפי שיבואר בהמשך, היה בא לציון גואל בהקשר זה. אלא שלא כך התנהלו העניינים. (ב) המחלוקת החלה עם קבלת פניות אנשים נוספים שראו עצמם מועמדים לכהונת דירקטורים בבנק, או שרצו להציע מועמדים שכאלה. המקור החוקי הנטען לזכאותם של אנשים נוספים להציג מועמדות מצוי בתקנה 87 לתקנון הבנק. תקנה זו, בנוסחה הסתום, מאפשרת לכאורה הצגת מועמדויות למינוי כדירקטורים בלוחות זמנים הקבועים בה והשונים מאלה הקבועים בחוק. טרם שאנתח את משמעותה של התקנה ואתייחס לטענות השונות שעלו בענין פרשנותה, אתייחס למחלוקת נוספת שנתגלעה בין הצדדים והנוגעת עדיין לסע' 63 לחוק. (ג) המחלוקת הנוספת שנתגלעה בין הצדדים נוגעת לסיפא של סע' 63 (ג) לחוק. הסעיף קובע בגופו שכינוס האסיפה יהיה לא יאוחר מ-35 ימים ממועד פרסום ההודעה, ובסיפא נאמר: "אלא אם כן נקבע אחרת לעניין אסיפה שחל לגביה סימן ז' ...." סימן ז' לאותו פרק הדן באסיפה הכללית, עוסק ב- "הצבעה בכתב והודעות עמדה", ומכוח הסעיפים 89 , 182 (ג) ו-366 לחוק הותקנו תקנות ההצבעה אשר קובעות בין היתר מועדים להגשת כתבי הצבעה והודעות עמדה במקרים הרלוונטיים. הצדדים מסכימים כי תקנות ההצבעה חלות על האסיפה דנן, אלא שהבנק גורס בהליך זה כי כתוצאה מתחולת התקנות, חל לוח הזמנים הקבוע בהן, דהיינו עליו לפרסם הודעה בה יודיע על זימון אסיפה כללית בצרוף סדר יום לפחות 35 יום לפני המועד שיקבע לכינוס האסיפה הכללית ולא כפי שנקבע בסע' 63 לחוק לא יאוחר מ-35 יום ממועד פרסום ההודעה. גישה זו של הבנק אינה מקובלת עלי, ונראה כי מדובר בחוכמה שלאחר מעשה, ובנסיון בדיעבד להצדיק את ביטול האסיפה המיוחדת שנקבעה ואת הכוונה לקבוע מועד חלופי. גם אם פרשנות הבנק נכונה, דהיינו הבנק היה רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר מ-35 ימים בשל תקנות ההצבעה, הרי שמרגע שקבע מועד, ירד המסך על כל אשר היה בבסיס ההחלטה של קביעת מועד ועל הבנק מצידו לעמוד במועד שנקבע ע"י הדירקטוריון שלו עצמו. אם היה הדירקטוריון סבור מלכתחילה שעליו לפעול ע"פ סימן ז', והיה קובע מועד מאוחר יותר לאסיפה המיוחדת, היו המבקשות שוקלות אם לפעול ע"פ סע' 64 וסע' 65 לחוק, או לקבל את עמדתו הפרשנית לסיפת סע' 63 (ב) ולהמתין למועד שנקבע, אלא שהדירקטוריון בחר לקבוע מועד, ומשקבע - הביע דעתו שזה המועד ואין בלתו. אין הוא רשאי לבטל מצידו את המועד מטעמים לא רלוונטים. הרשות טוענת בענין זה כי באיזון שבין הזכות לדרוש קיום אסיפה מיוחדת לבין זכות בעלי המניות להשתתף ולהצביע באמצעות כתבי הצבעה, ניתנה עדיפות לזכות ההשתתפות וההצבעה. אמירה זו אינה מופיעה באופן ברור וחד שכזה בתשובת הרשות לפנייה המקדמית אלא בלשון רפה בלבד בסע' 4. יתכן שאם טיעון זה היה מופיע בתשובת הרשות באופן חד משמעי וברור, היה מהלך העניינים משתנה, והמבקשות היו שוקלות את צעדיהן בהתאם. לא ניתן גם לקבל את טענת הבנק שלפיה הדירקטוריון לא ביטל את החלטתו לזמן אסיפה מיוחדת, אלא אך ביטל את המועד הנוכחי מתוך כוונה לקיים אסיפה מחודשת. הבנק עצמו דיווח על החלטת הדירקטוריון בדיווח המיידי כעל ביטול ולא על דחייה לתאריך שטרם נקבע (נספח "יד" לתשובת הבנק), וציין מילולית כי החליט לבטל את זימון האסיפה, ויקבל החלטה חדשה לגבי כינוס אסיפה חדשה במועד קרוב. עולה מכך, שהבנק עצמו סבר שמדובר בביטול ולא בדחייה. (ד) ובחזרה לתקנה 87. ציינתי כבר לעיל כי תקנה זו מנוסחת באופן סתום. ניתן לומר כי תוקפה שנוי במחלוקת, הגם שאף אחד מהצדדים לא טען זאת מפורשות, ומכל מקום, אין ספק שפרשנותה ומשמעויותיה שנויות במחלוקת. תקנה זו קובעת כדלקמן: "פרט לדירקטור הפורש לא יוכל שום אדם להיבחר כדירקטור באסיפה כללית, אלא אם המליצו הדירקטורים, על בחירותו או אם הוא או חבר אחר האמור להציעו הגיש למשרד, לפחות שבעה ימים שלמים ולא יותר מ-28 יום לפני האסיפה, הודעה בכתב החתומה כהלכה והמודיעה על מועמדותו למשרה או על כוונת אותו חבר להציעו". על פניו ניתן להבחין כי קיימת סתירה חזיתית בין הוראות החוק לבין תקנה 87. ובמה הדברים אמורים? החוק, המאפשר לדרוש כינוסה של אסיפה, קובע את המועד לכינוסה - לא יאוחר מ-35 יום מיום ההודעה. בהודעה על כינוס אסיפה יש לכלול סדר יום, ובו - עצם מינוי דירקטורים ושמותיהם. לעומת זאת, תקנה 87 מאפשרת, לכאורה, מתן הודעות על מועמדויות או על כוונה להציע מועמדים, במועד שבין 7 ימים ל-28 ימים לפני מועד קיום האסיפה בפועל. אין כל דרך חוקית כיום ליישב הסתירה החזיתית הקיימת בין החוק לבין תקנה 87: ואדגים למה הכוונה תוך שימוש במועדים מהמקרה דנן: 11.1.10 דרישת כינוס אסיפה. 31.1.10 ישיבת דירקטוריון הקובעת מועד לכינוס האסיפה, וכן קובעת סדר יום ובמסגרתו מפרטת את שמות המועמדים. 11.3.10 אסיפה שנקבעה. כך על פי החוק ועל פי מה שנעשה בפועל. מי שמעוניין לעשות שימוש בתקנה 87 - אמור להודיע על כוונתו להציג מועמד או מועמדות בין 11.2.10 (28 יום לפני האסיפה) לבין 4.3.10 (שבעה ימים לפני האסיפה). שני המועדים מצויים בטווח הזמן שלאחר פרסום סדר היום, ולא ניתן לשנות סדר היום אלא על-פי דין. לוח זמנים זה, שנקבע בתקנה 87 מתנגש גם עם כל לוחות הזמנים הרלוונטיים לכתבי ההצבעה והודעות העמדה. בהתנגשות זו בין תקנון, המהווה מסמך חוזי (סעיף 17 לחוק) לבין הוראת חוק קוגנטית גוברת באופן ברור, הוראת החוק על פני התקנון, ותמוה בעיני עד מאד כיצד נעשה עד היום שימוש בתקנון מיושן הכולל סעיפים הסותרים הוראות חוק מבלי שקיימת אפשרות ליישב את הסתירה ומבלי שנעשו בו תיקונים והתאמות למצב החוקי העדכני. עיינתי בחוות דעתם המאלפת של פרופ' עמרי ידלין ופרופ' שרון חנס בה הוצעו, בין היתר, אלטרנטיבות פרשניות ליישוב הסתירה האמורה, והמלצות להתנהלות הבנק בהקשר זה (סע' 7.7). המלצות אלו מעידות יותר מכל על החסר הקיים במצב העכשווי כתוצאה מהסתירה האמורה, ועל העובדה שהתקנה והחוק אינם מתיישבים זו עם זה. בנקודה זו עלי להתייחס גם לעמדת הרשות כפי שבאה לידי ביטוי הן בתשובותיה לפניות הבנק, הן בתגובה שהגישה לתיק בית המשפט. הרשות נמנעה מלהביע עמדה באשר לתוקפה של תקנה 87, אם כי בין השורות ניתן להבין כי דעתה אינה נוחה הן מעצם קיומה, הן מהפרשנות הניתנת לה ע"י הבנק. בסע' 3 לתשובתה להנחיה מקדמית נאמר: "בנסיבות הענין ספק אם תקנה 87 מאפשרת לבעל מניות להציע דירקטורים, וכי לאור ספק זה, אם חפץ הבנק לתמוך בעמדה לפיה קיימת זכות שכזו, עליו להתכבד ולפרט את פרשנותו המשפטית לכך...". הרשות מבהירה באותה תשובה כי לא ניתן למנות דירקטור שמועמדותו הוצעה לאחר זימון האסיפה, אך גם לא ניתן למנות דירקטור שמועמדותו הוצעה לפני זימון האסיפה אם הזכות להציעו מתבססת על תקנה 87 (סע' 5-6 לתשובה להנחיה המקדמית). ועוד מציינת הרשות כי הבנק עצמו לא סבר עד עתה שניתן לעשות שימוש בתקנה 87 והא ראיה - לא כלל זאת בתשקיף האחרון מ-28.8.09 בו ניתן פירוט בדבר אופן מינוי הדירקטורים. הרשות גורסת שבעלי המניות אף לא יכולים היו לדעת על תקנה 87. הבנק הציג מצידו עותק של "דוח אחריות תאגידית" בו מצוינות הזכויות להציע מועמדים כפי שהן נכללות בתקנה 87. הרשות מדגישה את האינטרס של ציבור בעלי המניות הרחב והמבוזר שעלול להינזק אם האסיפה תתקיים במועד המקורי לאחר שבוטלה ע"י הדירקטוריון, וזאת מהטעם שבמועד שנותר עד לאסיפה, יידרשו בעלי המניות ללמוד את סדר היום החדש, להחליט אם הם מבקשים לממש זכותם למתן הודעות עמדה, ללמוד את הודעות העמדה, ולהחליט כיצד בכוונתם להצביע, נבצר מהם גם, בפרק זמן זה, להציע מועמדים מטעמם. איני מקבלת את עמדת הרשות באשר לחוסר הידיעה של בעלי המניות. התקנה כלולה בתקנון המהווה חוזה, בעלי המניות הם צד לאותו חוזה, והם מוחזקים כיודעים את האמור בו. עם זאת, תקנה 87 אינה ישימה ככתבה וכלשונה נוכח הוראות החוק ולפיכך ע"פ עמדת הרשות גם אם כל בעלי המניות היו יודעים עליה ופועלים על פיה - לא היה בכך רבותא ולא ניתן היה למנותם כדירקטורים או למנות דירקטורים שהוצעו על-ידיהם. בשל העובדה שב"כ הצדדים נמנעו, כאמור, מלהעמיד להכרעה את שאלת תוקפה של תקנה 87, אמנע בפסק-דין זה מלהכריע בשאלה זו ואסתפק בקביעה כי מעמדה נחות מזה של סע' 63 לחוק, וכי בהתנגשות בינה לבין סעיף 63 הקוגנטי - הוראותיו הן המחייבות. אמנע גם מלהכריע בפרשנות תקנה 87 בכל הנוגע לשאלה מי רשאי להציג מועמדים. האם כל בעל מניות? האם כל אדם? הכרעה זו אינה נדרשת לצורך מתן פסק-הדין. (ה) השאלה הדורשת הכרעה בענייננו, והיא שתכריע את המחלוקת בתיק, היא שאלת האפשרות החוקית של בעל-מניות לעתור מכח סע' 63 לכינוס אסיפה מיוחדת כשעל סדר היום מינוי דירקטורים גם כאשר מדובר בחודשים רבים לפני המועד בו יתפנו מקומות בדירקטוריון. האם לכך התכוון המחוקק בסע' 63 לחוק? פרופ' ידלין ופרופ' חנס בחוות-דעתם יוצאים מנקודת מוצא שהתשובה לכך חיובית, ובונים את חוות-הדעת על מסד זה. אלא שאיני רואה עין בעין עמם בנקודה זו. סעיף 63 אינו קובע אילו טעמים מצדיקים פניה של בעל-מניות בדרישה לכינוס אסיפה ואינו מפרט את רשימת הנושאים שניתן לכלול בסדר היום של אסיפה מיוחדת המכונסת לפי דרישת בעל-מניות. כדי לבחון אם מינוי דירקטורים יכול שייכלל בסדר יום של אסיפה מיוחדת, להבדיל מאסיפה שנתית, יש לבחון מספר הוראות רלוונטיות: סע' 59 לחוק קובע: "האסיפה הכללית השנתית תמנה את הדירקטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון". משמעות סעיף זה היא כי אם לא נכללות בתקנון הוראות מיוחדות, הקובעות שמינוי הדירקטורים יכול שייעשה באסיפה אחרת שאינה האסיפה השנתית, ברירת המחדל היא כי מינוי הדירקטורים נעשה באסיפה השנתית. בחוק החברות, בסעיף ההגדרות קיימות 3 הגדרות נפרדות לאסיפות: אסיפה כללית, אסיפה שנתית, ואסיפה מיוחדת. הגדרת אסיפה כללית כוללת בחובה הן אסיפה שנתית הן אסיפה מיוחדת. אסיפה מיוחדת מוגדרת כאסיפה כללית שאינה אסיפה שנתית ואסיפה שנתית מוגדרת כאסיפת בעלי מניות לפי סעיף 60 לחוק - דהיינו, אותה אסיפה שאמורה להתקיים בכל שנה ולא יאוחר מתום 15 חודשים לאחר האסיפה השנתית האחרונה. תקנון הבנק, שהוא תקנון שהותקן לפני שנים רבות, בוודאי לפני חוק החברות, ולא נעשתה בו כאמור התאמה של המונחים למונחי החוק, קובע כי מינוי דירקטורים (או כלשון התקנון - "בחירת מנהלים") אמור להיעשות באסיפה כללית. מהכתוב ניתן ללמוד שהכוונה היא לאסיפה שנתית רגילה, ולא לאסיפה מיוחדת. כך , בלשון תקנה 84: "...רשאית החברה באסיפה כללית למנות מדי פעם מנהלים חדשים..." ותקנה 85 קובעת: "בכל אסיפה כללית שבה פורשים מנהלים ממשרתם לפי התור, רשאית החברה למלא את המשרות הפנויות ע"י בחירתם..." ותקנה 86 מוסיפה: - "לא נתמלא מקומו של מנהל שפרש לפי התור באותה האסיפה הכללית אשר בה יש לבחור מנהלים, ימשיך במשרתו המנהל שפרש, אם רצונו בכך, עד לאסיפה הרגילה בשנה הבאה וכך משנה לשנה עד שמקומו יתמלא...." ואם ישאל השואל מניין לנו לדעת כי אסיפה כללית משמעה דווקא אסיפה שנתית כמשמעה בחוק ואינה כוללת גם אסיפה מיוחדת - אשיב שמסקנה זו מעוגנת בנוסח התקנון עצמו. תקנה 54 קובעת כדלקמן: - "אסיפות כלליות יקוימו אחת בשנה לפחות, באותו זמן (לא יאוחר מחמישה עשר לחודש מקיום האסיפה הכללית הקודמת) ובאותו מקום שייקבע על-ידי המנהלים. לאסיפות כלליות כאלה ייקרא "אסיפות רגילות", ולכל שאר האסיפות של החברה ייקרא "אסיפות שלא מן המנין". ניסוח זה מזכיר את ניסוחו של סע' 60 לחוק המתייחס לאסיפה שנתית, דהיינו, אסיפה כללית, היא אותה אסיפה שנתית קבועה, והיא נקראת גם אסיפה רגילה. להבדיל מאסיפה שלא מן המנין המכונסת מעת לעת, לא בקביעות, אלא על-פי צרכים ובהתאם לדין. תקנה 55 לתקנון מתייחסת לאסיפה שלא מן המניין שהיא האסיפה הרלוונטית לענייננו, והנקראת בחוק "אסיפה מיוחדת". להשלמת התמונה בסוגיה זו אתייחס לתקנה 82 בתקנון הקובעת, כפי שכבר הזכרתי לעיל שבאסיפה הרגילה של כל שנה יפרוש ממשרתו שליש מן המנהלים, הוותיק ביותר, ומנהל שפורש כאמור, רשאי להיבחר מחדש. משמעות הדבר היא שבכל אסיפה שנתית מתבקש הדירקטוריון לבחור דירקטורים במספר שמהווה לפחות שליש ממספר חברי הדירקטוריון. הן מנוסח סעיפי התקנון עצמם, הן מהגיון דברים, מתבקשת המסקנה הבאה: מינוי דירקטורים באופן שגרתי, כאשר שליש מחברי הדירקטוריון פורש מידי שנה על-פי הוראות התקנון, ויש צורך למנות דירקטורים במקומם, יכול להיעשות אך ורק באסיפה רגילה ולא באסיפה מיוחדת. אין בכך, כמובן, כדי למנוע, במקרים בהם מתפטר דירקטור תוך כדי השנה, או הולך לעולמו, חלילה וחס, לכנס אסיפה מיוחדת (שלא מן המנין) למטרה זו - כשהדירקטוריון קובע את סדר היום בענין זה. כל פרשנות אחרת תוביל לתוצאה אבסורדית שתאפשר לכל בעל מניות העונה לתנאי הסף של סע' 63 את הזכות, בכל עת, ללא כל קשר לצורך במינוי דירקטורים או לעיתוי בו עשוי להיווצר צורך כזה, לדרוש כינוס אסיפה מיוחדת לצורך בחירת דירקטורים. מודעת אני לסע' 66(ב) המאפשר לבעל מניה המחזיק לפחות אחוז מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית לבקש מהדירקטוריון לכלול נושא בסדר היום של אסיפה כללית שתתכנס בעתיד ובלבד שהנושא מתאים להיות נדון באסיפה כללית, אך סעיף זה אינו סותר את הפרשנות שניתנה על-ידי להוראות התקנון ביחס לסע' 59. יודגש כי סעיף 59, להבדיל מסע' 57, מציין שמינוי הדירקטורים ייעשה באסיפה השנתית, בעוד שיתר הנושאים הכלולים בסע' 57 יכול שיתקיימו בכל אסיפה. 4. לקראת סיום מהמקובץ עולה כדלקמן: (א) המבקשות פעלו על-פי זכות קוגנטית שלהן ודרשו כינוס אסיפה מיוחדת, אלא שהנושא אותו דרשו להעלות על סדר היום של האסיפה המיוחדת אינו, בנסיבות העניין, ממין הנושאים שניתן לכלול באסיפה מיוחדת וניתן להעלותו רק באסיפה כללית רגילה. (ב) דירקטוריון הבנק היה אמור לסרב לדרישת המבקשות לקיום אסיפה מיוחדת לשם מינוי דירקטור או דירקטורים, אך לא עשה כן, וקבע אסיפה מיוחדת שכללה סדר יום ושמות מועמדים. משעשה כן, למעשה, היה כבול בסדר היום שקבע ושכלל אך ורק את שמות המועמדים שנכללו בו. (ג) אין כל דרך חוקית לישב בין סעיף 63 לחוק לגבי תקנה 87. יתכן שיש דרך ביניים שניתן ליישם כפתרון זמני עד שתבוצע התאמה או עד שינוי החוק בין על-פי הצעות פרופ' ידלין ופרופ' חנס, כנזכר לעיל, ובין בדרכים יצירתיות אחרות שיוצעו על-ידי אחרים. מכל מקום, בשלב זה, אם קיימת סתירה, גוברת כמובן הוראת החוק הקוגנטית על פני הוראת התקנה. (ד) מפאת קיומם של סימני שאלה משפטיים רבים בכל הנוגע לתהליך - יש לראות את ההיבטים הציבוריים הרחבים יותר של מתן אפשרות שוויונית ושקופה להתמודדות על משרות הדירקטורים, גם לכאלה שנלכדו בסבך הניסוחים הלקויים, או נכשלו בהבנת המצב המשפטי, שלא בטובתם, אך גם ללא אשם מצידם. בנוסף, קיים עניין ציבורי המשותף לכולם, שלא תהיה התעסקות בלתי פוסקת בנושא הדירקטוריון והמינויים אליו משך כל השנה ובכל עת, אלא רק פעם בשנה כדי לא לפגוע בפעילותו ובהתנהלותו השוטפת והתקינה של הבנק. יש לזכור גם בהקשר זה כי לעת הזו אין כל מקום פנוי בדירקטוריון ומקום כזה יווצר רק עם התפטרות 1/3 מחברי הדירקטוריון באסיפה השנתית שתתקיים בעוד מספר חודשים. ראוי שיתאפשר למועמדים ראויים להתמודד על מקום בדירקטוריון הבנק באופן שוויוני והולם, ולא תמנע מהם אפשרות זו בשל מחסומים דיוניים מעורפלים, לא חד-משמעיים וספק תקפים. 5. סוף דבר אני דוחה את התובענה. איני פוסקת הוצאות בשל העובדה שתביעת המבקשות הוגשה בתום לב ותוך הסתמכות על הוראות החוק. דיני חברותבעלי מניותמניותאסיפה כללית