בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד רשות המיסים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד רשות המיסים: לפני בקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. מדובר בתביעה כנגד רשות המיסים להשבת סכומים שגבתה כקנסות פיגור לפי חוק המיסים קנס פיגורים, התשמ"א-1980. המבקשת 1, "איתמר מחלב - רואה חשבון", והמבקשת 2, "מח ולב בע"מ", שהינן חברות העוסקות במתן שירותי ראיית חשבון, מיוצגות על ידי המנהל ובעל המניות בהן, איתמר מחלב, רואה חשבון ועורך דין בהשכלתו. לטענת המבקשות גביית מס הפיגורים נעשתה שלא כדין ותוך הטעיית הנישומים, שכן בהודעות ובדרישות התשלום שמוציאה רשות המיסים לנישומים אין פירוט נפרד של קנס הפיגורים. רשות המיסים כופרת בטענות בדבר גבייה שלא כדין והטעיה, ומכל מקום מבקשת את סילוק הבקשה על הסף נוכח חוסר כשירות משפטית של התובע הייצוגי, לאור חוסר התאמה של הסעדים המבוקשים להליך התובענה הייצוגית ונוכח אי התאמתה של התביעה להתנהל בהליך הייצוגי. 1. כללי פיגור בתשלום חובות מס גורר קנסות וריביות מסוגים שונים הנקבעים על פי דין. בעוד שעל פי פקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה) מוטלים קנסות פיגורים ספציפיים כמו למשל קנס פיגור בתשלום מקדמות על פי סעיף 190 (א)(1) לפקודה, עניינן של בקשת האישור והתביעה דנן בקנס פיגורים כללי המוטל על כל חוב מס שהוא, ונקבע כאחוז מסכום המס שבפיגור. קנס הפיגורים הכללי נקבע בחוק המיסים קנסות פיגורים, התשמ"א-1980 (להלן: חוק קנסות פיגורים או החוק), בסעיף 2(א) הקובע כדלקמן: "לכל חוב מס יווסף מתום שבוע מהמועד שנקבע לתשלום המס קנס פיגורים של 0.2% מסכום המס שבפיגור או שעור אחר שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, לכל שבוע פיגור או חלק ממנו, והוא על אף האמור בכל הוראה אחרת בדבר קנס על מס בפיגור ואף בהעדר כל הוראה לעניין זה בחוק מס". אין מחלוקת שהקנסות נגבו על ידי המשיבה מכוח סמכותה וחובתה על פי חוק. טענת המבקשות היא כי נוכח חוסר פירוט אודות גביית קנס הפיגורים במסמכים ובדרישות התשלום שנשלחות אליהן על ידי רשות המיסים, הן הוטעו לחשוב כי קנס הפיגורים אינו נגבה מהן. עילת התביעה הינה למעשה גבייה שלא כדין עקב הטעייה. סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כתנאי ראשון להגשת תובענה ייצוגית, כי למבקש עצמו יש עילת תביעה. בע"א 3955/04 רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ )ניתן ביום 4.7.05) , נקבע בענין זה: "כדי לפסוע אל תוך עולמן של התובענות הייצוגיות, תנאי בסיסי הוא קיומה של עילת תביעה אישית. בהעדרה של עילה כזו, דין התובענה להימחק או להידחות על הסף, וממילא לא ניתן לאשרה כתובענה ייצוגית. על התובע המבקש להיות תובע ייצוגי, לשכנע את בית המשפט - במישור הראייתי ולא רק במישור הטיעוני - במידת הסבירות הראויה, שקמה לו לכאורה עילת תביעה... הדברים מדברים בעדם: תביעה ייצוגית היא מנוף הטעון בסיס ארכימדי, שאם לא כן תלויה התביעה הייצוגית על בלימה". בדומה, נקבע בע"א 6343/95 נפט נ' אבן, פ"ד נג(1) 115, 117, כך: "על בית המשפט, בבואו לאשר תובענה כייצוגית, להשתכנע, לפחות באופן לכאורי, בקיום התנאים המנויים בסע' 54א ו54ב לחוק. כך, על מנת להשתכנע כי, לכאורה, קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה, האם היא מגלה עילה טובה והאם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים". [ראו גם: רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774; ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו, פ"ד נא(2) 312; רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון המנוח אליהו גת, ז"ל, פ"ד נב(2) 713, 720]. אשר על כן, אבחן תחילה את קיומה של עילת תביעה למבקשות כנגד רשות המיסים. 2. האם הגבייה נעשתה כדין? א. עיקר טענות הצדדים לטענת המבקשות גביית קנס הפיגורים על פי חוק קנסות פיגורים הוסתרה על ידי רשות המיסים, שכן בהודעות ובדרישות התשלום ששולחת המשיבה לנישומים, אין פירוט נפרד של רכיב קנס הפיגורים, אלא קנס הפיגורים משולב כחלק מרכיב ה"שערוך" של חוב המס. על כן, לטענת המבקשות מדובר בגבייה שלא כדין היות והיא נעשתה ללא דרישה בכתב הנדרשת על פי סעיף 4(1) לפקודת המיסים (גביה) והתקנות שהותקנו מכוחו. כמו כן, לטענת המבקשות מדובר בהטעייה לפיה רשות המיסים אינה גובה בפועל את קנס הפיגורים. המשיבה טוענת כי מאחר וקנס הפיגורים נקבע בהוראת חוק מפורשת, לא קמה למבקשות עילת ההטעייה, וממילא מקום שהגבייה היתה כדין לא ניתן להגיש כנגד רשות שלטונית בקשה לאישור תביעה ייצוגית בעילה של הטעייה. מכל מקום המשיבה טוענת כי במקרה זה גם מעבר לחובתה, רשות המיסים פעלה לפרסום והדרכה לגבי קנס הפיגורים על פי חוק קנסות פיגורים ואופן גבייתו, לציבור הרחב בכלל ולציבור רואי החשבון בפרט. ב. גבייה שלא כדין עקב הטעייה סעיף 4(1) לפקודת המיסים (גביה) קובע כך: "הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר לאיזה מס שהוא, ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך חמישה עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו..." בענייננו אין מחלוקת כי נשלחה דרישה בכתב, אלא שנטען כי דרישת הכתב מטעה ומוצג בה מצג לפיו, כביכול קנס הפיגורים לא נגבה. מקום בו קנס הפיגורים ניגבה מכוח הוראת חוק מפורשת, ספק אם קמה למבקשות עילת תביעה של הטעייה כנגד רשות המיסים, לפיה הן הוטעו לחשוב כי חרף העובדה שאיחרו בתשלום המס, לא נגבה מהן הקנס הקבוע בחוק בגין האיחור, לא כל שכן נוכח העובדה שהמבקשות הינן חברות שעיסוקן בראיית חשבון. ספק גם אם עילה של הטעיה כנגד רשות שלטונית נכנסת לגדר סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) הקובע כי "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" היא תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כנדרש בסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות. ואולם, גם בהנחה שהמבקשות רשאיות להגיש את הבקשה לאישור שלפני, ובהנחה שבנסיבות מסוימות יכולה לקום עילת הטעייה לגבי גבייה הנעשית על פי הוראת חוק מפורשת, הרי שבמקרה זה עולה מהמסמכים בתיק כי לא מדובר בגבייה שלא כדין וגם לא בהטעיה, שכן גבייתו של קנס הפיגורים על פי חוק קנסות פיגורים ואופן גבייתו פורסמו והוסברו בדרכים שונות ורבות על ידי רשות המיסים, כפי שיפורט להלן. ג. העדר הטעייה לגבי עצם גביית קנס הפיגורים קיומו של קנס פיגורים מצויין בהודעת שומה לנישום (נספח ו' לתצהיר ציפי יוסף) הנשלחת לנישום החל מקליטת הדו"ח השנתי שלו לשנת המס. בגב ההודעה מצוי הסבר, בין היתר, לגבי "ריבית, הצמדה וקנסות", כאשר לעניין "קנס פיגורים" קיים בסעיף 6 הסבר ספציפי כדלקמן: "6. קנס פיגורים בתשלום על כל חוב מס מתווסף מתום שבוע מהמועד הקבוע לתשלום, קנס פיגורים לכל שבוע או חלק ממנו, לפי שעור שנקבע על ידי שר האוצר באשור ועדת הכספים של הכנסת". בצד הסבר זה קיימת הפנייה לחוק המסמיך - חוק קנס פיגורים. בנוסף, אגף מס הכנסה מפרסם מדי שנה, לקראת המועד של הגשת הדוחות השנתיים, ובשנים האחרונות גם באינטרנט, חוברת מידע לציבור הנישומים "דע זכויותיך וחובותיך", שנועדה להסביר את אופן מילוי הדוח השנתי למס הכנסה (דוגמה לחוברת - נספח יג' לתצהיר ציפי יוסף). בחוברת זו פרק המתייחס לגביית חובות המס, ובו מצויין, בפרק ד', כדלקמן: "על סכומי מס שלא שולמו במועד מוטל קנס של 0.2% לשבוע או לחלק ממנו, למעט השבוע הראשון". כמו כן, ביומן רואה החשבון המתפרסם מידי שנה על ידי לשכת רואי החשבון, ונשלח לכל רואי החשבון חברי הלשכה, קיים סעיף המציין את "קנס פיגור בתשלום - עפ"י חוק המיסים (קנס פיגורים)" תוך הפניה לחוק המסמיך (יומן רואה החשבון לשנים 2006/2007 - נספח יד' לתצהיר ציפי יוסף). קנס הפיגורים על פי חוק קנסות פיגורים מצויין גם בהוראות ביצוע "סמכויות לעניין קנסות והסדרי תשלומים במס הכנסה ובמס רכוש", המפורסמות על ידי אגף מס הכנסה לרואי החשבון ויועצי המס. עולה כי אין כל הטעייה לגבי עצם הגבייה של קנס הפיגורים. השאלה היא האם קנס הפיגורים נגבה באופן שכביכול הטעה את המבקשות לחשוב כי מדובר ברכיב אחר ולא בקנס פיגורים. ד. העדר הטעייה לגבי אופן גביית קנס הפיגורים לטענת המבקשות הכללת הרכיב של קנס הפיגורים במסגרת רכיב ה"שערוך" של חוב המס, מהווה הטעייה של הנישומים, שכן, לטענתן, נישומים המאחרים בתשלום חובות המס משלמים בגין האיחור קנס פיגורים מבלי ידיעה על קיומו של קנס פיגורים. ב"דרישה והודעה לתשלום חובות" (נספח ז' לתצהיר ציפי יוסף), הנשלחת לנישום שלא שילם את חוב המס על פי הודעת השומה, מפורטים חובות המס על פי שנות מס, שלב האכיפה וסך כל חוב משוערך. קנס הפיגורים מחושב כתוספת על קרן המס, בנוסף לתוספות נוספות כגון הצמדה וריבית. השאלה היא האם הכללת קנס הפיגורים במסגרת "שערוך" חוב המס, יש בה כדי להטעות. רשות המיסים הסבירה את ההיגיון בהכללת קנס הפיגורים בתוך רכיב השערוך הכללי של החוב, כדלקמן (סעיף 79 לתגובת המשיבה): "מחמת כשלים שנפלו במערך המחשוב הקודם של מס הכנסה, בביצוע עדכון שוטף של קנס פיגור בתשלום, הוחלט בשנת 1993 על ידי הצוות האחראי על הקמת מערך המחשוב החדש של הנהלת החשבונות של מס הכנסה, בין היתר, לתקן את אופן חישוב הקנס ולשנות את נוסח ה"דרישה והודעה לתשלום חובות". כך, שקנס הפיגור בתשלום לא יהווה "נושא מס" בפני עצמו המחושב אחת לתקופה, אלא יהווה חלק מהתוספות על קרן המס, בדומה להצמדה והריבית. כך, שעדכונו של קנס הפיגורים יעשה באופן שוטף בהתאם להוראות החוק". היות ומדובר בקנס המחושב כאחוז מסוים מחוב המס שבפיגור, אכן יש הגיון רב בהכללת הקנס במסגרת שערוך החוב, יחד עם הפרשי ההצמדה והריבית. המבקשות טוענות כי הכללת הקנס במסגרת רכיב השערוך אינה ממלאת אחר תקנות המיסים (גביה), התשל"ד-1974 (להלן: התקנות), הקובעות כי דרישת לתשלום מס צריך תהא ערוכה לפי הטופס שבתוספת לתקנות. ואולם, בטופס שבתוספת קיימת עמודה עבור "סוג המס" ועמודה משותפת ל"קנס/ לריבית". מכאן שהכללת קנס הפיגורים יחד עם הריבית וההצמדה, במסגרת השערוך של חוב המס, עולה בקנה אחד גם עם התקנות הקובעות את אופן גביית המס. מה גם שנישום המקבל דרישה והודעה לתשלום חובות, אינו יכול כיום לבצע את התשלום באמצעות הודעה זו, מאחר ולא מצורף אליה שובר תשלום. על גבי ההודעה והדרישה נכתב: "לקבלת שובר תשלום ולברורים יש לפנות למשרד השומה..." כלומר, על פי האמור בהודעה ובדרישה לתשלום חובות, הנישום נדרש לפנות למשרד פקיד השומה, שכתובתו ומספרי הטלפון שלו מצוינים על גבי ההודעה, לצורך בירור פרטים על החוב וקבלת שובר. משתשלום החוב מחייב בירור בעל פה אצל פקיד השומה, לא ניתן לטעון כי יש בהודעת התשלום משום הטעייה. לא זו אף זו, לרשות ציבור רואי החשבון, עליו נכללות המבקשות, מוצג מידע אודות חוב המס בדו"ח "מצב החשבון המסכם" המופיע במחשב שע"מ (נספח ט' לתגובת המשיבה). בדו"ח מפורטים "מרכיב החיוב" וה"שערוך". תחת "מרכיב החיוב" מצויין "קרן החוב", ותחת "שערוך" נכללים "הצמדה, ריבית וקנס". בנוסף, ניתן לקבל ממחשב שע"מ פירוט של מרכיבי חיובי מס הכנסה של נישום מסוים לפי חתך של כל שנות המס (נספח י' לתצהיר ציפי יוסף). כמו כן, לכל רואה חשבון מייצג המחובר למחשב שע"מ, יש אפשרות להגיע למסך של הדרכה והנחיות לגבי דו"ח מצב החשבון המסכם, המאפשר, בין השאר, "קבלת טבלת השערוך" (נספח יא' לתצהיר ציפי יוסף). יתר על כן, קיימת במחשב שע"מ הדרכה המסבירה את משמעות המונחים המופיעים בדו"ח "מצב החשבון המסכם" (תדפיס ההדרכה לשאילתת 137 - נספח יב' לתצהיר ציפי יוסף). בהדרכה זו מוסבר המונח "שערוך" כדלקמן: "שערוך - סה"כ (חיובי ריבית הצמדה וקנס פגור תשלום) בחשבון זה". גם בתקציר למנהלים, שהופץ גם הוא לרואי החשבון באמצעות מחשב שע"מ, מוסבר במפורט רכיב השערוך (נספי יז' לתצהיר ציפי יוסף) כדלקמן: "שערוך - הבאת היתרה הקודמת לערך הנכון בתאריך נקוב, דהיינו חישוב ההצמדה והריבית על החוב עד לתאריך נתון. כל ארוע המגיע למערכת גורם לחישוב מחודש של היתרה נכון לתאריך הארוע האחרון. ארוע שענינו בחיוב גורם לחישובי ההצמדה, הריבית והקנסות בהתאם לחוק. תשלום גורם לחישובים הנ"ל על היתרה עד לתאריך התשלום....". מהמסמכים המפורטים לעיל עולה כי לא רק שרשות המיסים לא מסתירה את דבר קיומו של קנס פיגורים והיותו חלק מרכיב השערוך, אלא שרשות המיסים השקיעה במתן מלוא המידע והפרטים לגבי הקנס ואופן גבייתו, לציבור בכלל ולרואי החשבון בפרט. 3. סיכום היות והמבקשות אינן עומדות בתנאי הראשוני והבסיסי הנדרש לאישור תביעה כייצוגית, קיומה של עילת תביעה אישית, איני נדרשת להכריע בטענות המשיבה לעניין התאמתו של התובע הייצוגי והסעדים שנתבקשו על ידו, ולעניין התאמת התביעה לבירור כתביעה ייצוגית. מכל הנימוקים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית. כיוון שלמבקשות אין עילת תביעה אישית אני מורה על דחיית התובענה לגופה. נוכח העובדה שהתביעה נדחית בשלב ראשוני בשל העדר עילת תביעה אישית, אני רואה לנכון לעשות במקרה זה צו להוצאות. המבקשות ישלמו למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה כדין.תביעה ייצוגיתמיסים