קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול צו עיקול זמני שנדחתה: לפני בקשה לבטל את צו העיקול הזמני שניתן לבקשת המבקש על נכסי המשיבה, במסגרת תביעה כספית ותביעה לאכיפת חוזה שהגיש המבקש נגד המשיבה בו נתבעה למלא אחר הוראות החוזה ביניהם קרי, העברת זכויות בחנות, כמתואר בהסכם ותשלום סך של 250,000 $. המשיבה הגישה בקשה לביטול העיקול, ומשכך תידון הבקשה להטלת עיקול מלכתחילה (de novo). העובדות הרלוונטיות ביום 12.9.08 נחתם בין בעלי הדין הסכם (נספח א' שצורף לכתב התביעה) שבהתאם לרצון הצדדים עִגֵן את "ההבנות הנוגעות לחלקו של דייויד ברכישה הנ"ל". מן ההסכם עולה שהמבקש יקבל תמורה כספית בסך 250,000$ (סעיף 4 להסכם) וזכויות ב"יחידת משנה 1 (חנות בגודל של 9 מ"ר בחזית הבנין)" (סעיף 3 להסכם). סוכם כי המבקש יהיה זכאי לתמורה הנזכרת רק "אם יחתם הסכם הרכישה" (סעיף 3 להסכם). 3. ביום 23.3.09 נחתם הסכם הרכישה עם קבוצת הרכישה (ההסכם צורף ודבר חתימתו אושר על ידי המשיבה (עמ' 10 ש' 6); משנחתם ההסכם פנה המבקש למשיבה ודרש לקבל את התמורה, כאמור בהסכם. לא רק שהתמורה הכספית לא ניתנה למבקש, (צ'ק חלקי נמסר אך חזר מפאת חוסר כיסוי) אלא שהתברר למבקש כי הערות אזהרה שנחתמו לטובת חברי קבוצת הרכישה לא כללו הערת אזהרה להבטחת זכויותיו בחנות כאמור בהסכם שנחתם בין המשיבה לבין המבקש. פניותיו למשיבה נתקלו בדחייה ומשכך הגיש את כתב התביעה ואת הבקשה לעיקול. לטענתו הוא מילא את חלקו בהסכם, שכלל בין היתר פעולות לקידום הפרויקט שבגינן נחתם בסופו של יום הסכם הרכישה, ואשר עם חתימתו השתכללה זכותו כאמור אך המשיבה נמנעה מלמלא את חלקה. יודגש כי אין בהסכם כל תנאי אחר לשכלול הזכות, אלא החתימה על הסכם הרכישה, וזאת מאחר שההסכם נחתם על בסיס הפעולות של המבקש עד למועד החתימה על ההסכם וכלל לא מופיע כל תנאי נוסף בהסכם. המשיבה הגישה בקשה לביטול העיקול, הן בטענה שצו העיקול פקע מהטעם של העדר עילת תביעה; כן טענה כי אין הסכם בינה לבין המבקש; כי ההסכם בוטל בהתנהגות המבקש, כי אין הוא זכאי לסעד הנטען וכי במאזן הנוחות בין הצדדים נוטה הכף לטובת ביטול העיקול, עוד טענה כי אין להסיק הכבדה כלשהי מאחר שלמשיבה נכסים וכן כי הצ'ק שחזר אינו מעיד על קושי בפרעון אלא הוא בוטל על ידה כי נתנה אותו בגלל כפייה. ולהכרעתי המשיבה הגישה כאמור בקשה לביטול העיקול. בפתח הדברים ולאורך עמודים רבים טענה כי צו העיקול פקע מאחר שכתב הערבות לא הומצא לה במועד. יאמר כבר כי אין טענה שהערבות לא נערכה במועד אלא שכתב הערבות לא הומצא למשיבה ביחד עם צו העיקול, ומשכך לטעמה, יש להורות על ביטול צו העיקול. ועל כן בפתח הדברים אתייחס לטענה כי צו העיקול פקע מחמת אי המצאתו במועד. אין בידי לקבל את הטענה, המבקש דאג להקים את הערבות, עליה הוריתי, במועד, כך גם לפי דברי ב"כ המשיבה שאמר בפתח הדיון כי "היום מביא לי חברי ערבות בנקאית שלפי החותמת עליה הופקדה ב-11 לחודש משמע...הוא הפקיד בזמן אבל לי היה צריך למסור לכל המאוחר באותו תאריך..." (עמ' 2 ש' 10- 12). הערבות אם כך הופקה במועד ומאחר שהיא מהווה תנאי לכניסת הצו לתוקף, ומאחר שהופקה במועד לא ראיתי לבטל את הצו מחמת טענה זו. אמנם צודקת המשיבה כי היה על המבקש להמציא את כל המסמכים במועד עליו הוריתי ולרבות עותק מכתב הערבות, אולם מאחר שלא היה איחור בהמצאת המסמכים למעט עותק הערבות ומאחר שהערבות הופקה במועד מצאתי לדחות את הטענה. מעבר לדרוש, אציין כי לא נגרם כל נזק למשיבה בעטיה של אי המצאת הערבות הבנקאית שהכניסה לתוקף את צו העיקול, וכי הבקשה לביטול העיקול במועד מעידה בעד עצמה כי לא ארע כל נזק בגין כך ולפחות המשיבה לא הצביעה על נזק שנגרם לה, וממילא הערבות בתוקף החל מהמועד שקבעתי, וגם בכך טעם לדחיית הטענה. לפיכך אני קובעת כי צו העיקול לא פקע, והוא תקף עד שלא יבוטל על ידי החלטה אחרת. בבוא בית המשפט להטיל עיקול או כשהוא נדרש לשאלה האם להשאיר את צו העיקול על כנו, עליו להשתכנע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת עילת התביעה; כך בהתאם לתקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן- 'התקנות') וכך בהתאם להלכה הפסוקה. בהתאם לתקנות מוסמך בית המשפט להטיל עיקול זמני אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה וכן כי קיים חשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. בנוסף לשני התנאים הנזכרים מוקנה לבית המשפט שיקול דעת כללי בהתאם לתקנה 362 (ב) לתקנות, וכלשון התקנה: "בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". ככל שמדובר בהטלת עיקול הובאו עיקרי התנאים להטלתו (בנוסף על האמור בתקנות סדר הדין האזרחי) ברע"א 9736/07 יורם קראוס נ. הראל בית השקעות בע"מ : "תקנה 362 לתקנות קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שיגרם לו אם לא ינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שיגרם למשיב אם ינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין" ולענין ההכבדה ראוי לצטט כי "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי, ). למותר לציין, כי שיקולים אלה יש לבחון בהקפדת יתר שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של המשיב." אציין כבר כי כדי למלא אחר יסוד הראיות המהימנות כנדרש לצורך העיקול הזמני, אין המבקש נדרש לשכנע את בית המשפט לפני ולפנים בעילת תביעתו, אלא די בראיות מהימנות ולכאוריות כדי לקבוע כי התמלא התנאי; בענייננו ועל רקע האמור בפסק הדין המנחה קראוס שלעיל, שוכנעתי כי המבקש עמד בנטל המוטל עליו להוכיח "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה" כמצוות התקנות והפסיקה, וזאת בהסתמך על ההסכמים הרלבנטיים לזכויות המבקש. בין הצדדים נחתם הסכם בכתב המביא במפורש את הסכמות הצדדים ומפרט את התמורה שתשתלם למבקש אם יחתם הסכם הרכישה. חתימה על הסכם רכישה הוא תנאי מתלה בהסכם, תנאי יחידי, שעם התקיימו קמה למבקש הזכות לתמורה ולאכיפת ההסכם - קבלת הזכויות בחנות. לא רק זאת אלא שלכאורה עולה כי המשיבה הפרה את ההסכם ולא רק שלא שילמה למבקש את התמורה הכספית הנזכרת בהסכם אלא שגם לא רשמה הערת אזהרה לטובת המבקש בדבר הזכויות בחנות, הגם שהערות אזהרה לטובת קונים אחרים נרשמו. לא רק שמהחקירה הראשית התרשמתי כי למבקש ראיות לביסוס טענותיו, ובכך מלא את הדרישות לראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, הרי שמנגד התרשמתי כי אין למשיבה, לשלב הזה, מענה רציני שיוכל לסבר את אוזני ולהדוף את ראיות הלכאוריות של המבקש. כך ציינה כי היא לא ביטלה את החוזה בינה לבין המבקש (משמע הוא תקף) אלא לטענתה הוא בעצמו 'בדרך התנהגותו' ביטל את ההסכם. גם העמדה שהציגה המשיבה בחקירתה כאילו היה הסכם אחר המשדרג את הקיים, הסתבר כי הסכם כזה לא נחתם (משכך ההסכם היחיד שנחתם הוא ההסכם התקף) ועוד ציינה כי המבקש הוא שניסה לשדרג את ההסכם אך "דבר שנפסל על ידנו" (עמ' 9 ש' 21) מכאן שגם לשיטתה ההסכם הראשון תקף כל עוד לא בוטל. ברור כי טענה בדבר ביטול בדרך של התנהגות היא טענה שתתברר בדיון לגופו ותבחן על בסיס הראיות, אך אין לקבל בשלב זה את הטענה, בעיקר כשלא ברור כיצד ביטל את החוזה 'בדרך התנהגותו'. לא רק זאת אלא שגם לשיטת המשיבה היה ההסכם תקף עד מרץ 2009 (עמ' 11 ש' 20- 22) ולא ברור מהראיות לכאורה שההסכם בוטל לאחר מכן, להפך, לשאלה מדוע לא בוטל ההסכם גם כאשר לטענתה הוסבר לה שההסכם בוטל (עמ' 11 ש' 27- 28) השיבה "יש לי יעוץ משפטי לצורך כך" (שם, ש' 30) סתמה ולא פרשה. אציין עוד, למעלה מן הצורך, כי מעיון בתיק ובכתבי הטענות עולה כי עמדת המשיבה אינה עקבית שהרי לצורך אחר הודתה בקיום ההסכם וההתחייבות שבבסיס הבקשה כאן, וכך למשל במכתב מאת ב"כ המשיבה "בתאריך 12.9.08 נערך ונחתם הסכם קידום יזמות... בין מרשתי לבין דייויד רוקח...בהתאם לתנאי הסכם...הרי היה אמור להחתם הסכם רכישה לפיו יהיה זכאי דייויד ...לקבל את יחידת המשנה1 (חנות...) וכן תשלום של 250,000$" (מכתב ב"כ מ-17.3.09 המשיבה צורף כנספח א' לכתב הטענות של נתבעים שכנגד), וגם בהמשך המכתב ציין ב"כ המשיבה כי ההסכם תקף, מכאן שגם עמדה עובדתית זו השונה מטענות המשיבה כאן תומכת בטענת המבקש כי לעת הזו יש ראיות לכאורה לכך שההסכם תקף ומנגד אין ראיות לביטולו, משכך וכאמור יש לפעול לפי ההסכם התקף, ומשלא נעשה כך - יש ראיות לכאורה לקיום עילת תביעה. לכן, שעה שמצד אחד לכאורה, חוזה בר תוקף שהתנאי המתלה לקיומו חל גם לשיטת המשיבה ומנגד לא מצאתי כל גרסה שיכולה לערער את טענות המבקש בשלב הזה אני מוצאת כי עוצמת הראיות מגיעה לרמה הנדרשת של קיום עילת תביעה מהימנה לכאורה לשלב העיקול הזמני. 11. כדי להוכיח זכותו לעיקול על המבקש להראות קיומו של תנאי מאזן הנוחות והכבדה, קרי קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. לשם הכרעה בשאלה זו יש לערוך איזון בין האינטרס של המבקש לפיו המשיבה עלולה להכשיל את ביצוע פסק הדין במידה שינתן, לבין האינטרס של המשיבה שזכות קניינה לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה, ובהתחש בהגנה על קניינו של אדם, כפי שצוין בהלכה הפסוקה שהובאה לעיל. לענין זה אציין כי העובדה שהערות אזהרה כבר נרשמו לטובת הפרטים המרכיבים את קבוצת הרכישה, וכי שמו של המבקש נעדר מהרישום, משמעה כי זכותו במקרקעין אינה מובטחת כפי זכותם של האחרים בקבוצת הרכישה שזכויותיהם הקנייניות הובטחו, וזאת חרף ההסכם שהקנה גם למשיב זכות קניינית בחנות. וכן אציין כי העיקול הוטל אך ורק לאבטחת החיוב הכספי שבהסכם (שהרי הוא הוטל כגובה החיוב). אך בכך לא די, לאלה נוסף רכיב ההכבדה, שלטעמי הוכח אף הוא, בודאי לאחר חקירת המשיבה. המשיבה אמנם הצהירה כי מצבה הכלכלי איתן אולם בחקירתה הודתה כי צ'קים שנתנה חזרו מפאת חוסר כיסוי, (עמ' 12 ש' 3-11) הצ'ק שניתן למבקש חזר אף הוא, ואינני מקבלת את הסבריה כי ביטלה אותו מחמת מתן הצ'ק בכפייה בעיקר מאחר שהצ'ק היה בידי המבקש "מעת מימוש האופציה ועד להפקדת השיק, היה פרק זמן של חודשיים. ת. נכון. ש. וגם בחודשיים האלה לא ראית לנכון להגיד לדוד להפקיד או לבטל את השיק, או ליתן לו מכתב כלשהו או התראה כלשהי, לשיק הזה? ת. קבלתי יעוץ משפטי. זה הכל" (עמ' 14 ש' 3- 5). כך גם הרושם שבקשה המשיבה להותיר כי היא בעלים של "מספר דירות" לא היה מדויק עת הוברר כי "הדירות ממושכנות" (עמ' 15 ש' 11). לכל אלה יש להוסיף את סכום התביעה (כמליון ₪) שגובהו מהווה לפי הפסיקה אינדיקציה להכבדה בעיקר על רקע התרשמותי ממצבה הכלכלי של המשיבה, ובהעדר פרטים אחרים. לאלה אוסיף כי בתצהיר המשיבה לא מצאתי פירוט לטענה שהטלת העיקול מסבה לה נזק, אמנם ציינה כי העיקול הביא ל"שיתוק פעילותה" וכי בנקים סרבו לתת לה אשראי עקב העיקול או כי נאלצה לדחות תשלומים לספקים (פרק ו' סעיף 11 לבקשה, סעיף 18 לתצהיר) אולם מעבר לטענות בעלמא לא הציגה כל תמיכה לטענות אלה; המשיבה היתה חייבת לפרט טענותיה ולצרף את המסמכים הרלבנטיים לטענה זו או למיצער להראות כי בפרק הזמן הקצר מאז הוטל העיקול ועד מתן התצהיר ארעו האירועים הנטענים בתצהירה, קרי כי בעקבות העיקול סרב הבנק לתת לה אשראי, וכי נאלצה לדחות תשלום לספקים שמועד התשלום להם חל בתקופה שמעת הטלת העיקול ועד מתן התצהיר. מכל האמור, נחה דעתי כי התמלאו כל התנאים הרלבנטיים הנדרשים בפסיקה ובדין כדי להטיל עיקול ומשכך מצאתי להותיר את העיקול שניתן במעמד צד אחד על כנו; כך השתכנעתי כי קיימות ראיות אמינות לקיום עילת תביעה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כמפורט לעיל וכי הוכח יסוד ההכבדה הן באשר למצב הכלכלי של המשיבה, והן בגלל גובה הסכום. בנסיבות - לא מצאתי לעשות צו להוצאות, בשלב זה, ואני מתירה להעלות הנושא בסיום ההליך. המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים. עיקול זמניצוויםעיקול