קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן הפטר: כללי 1. החייבים הגישו בקשה למתן הפטר, לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). 2. ביום 22/03/05 ניתן צו כינוס נכסים נגד החייב לבקשתו, וביום 29/03/05 ניתן צו כינוס נכסים נגד החייבת לבקשתה. 3. ביום 21/02/08 הוכרזו החייבים כפושטי רגל, וביום 01/02/09 מונה עו"ד ליאור מזור כנאמן על נכסיהם. 4. במעמד מתן צו כינוס הנכסים, הושת על החייבים תשלום חודשי בסך של 500 ₪ כל אחד, החל מיום 10/04/05. בהחלטה מיום 05/05/05, הופחת התשלום החודשי המושת והוקטן לסך של 250 ₪ לחודש לכל אחד החל מחודש מאי 2005. ביום 16/08/07 ניתנה החלטה, לפיה התשלום שיושת על החייבים יועמד על סך של 300 ₪ כל אחד החל מיום 10/09/07. במועד הדיון בהכרזת החייבים כפושטי רגל ביום 21/02/08, נקבע כי התשלום החודשי שיושת על החייבים מחודש מרץ 2008, יועמד על סך של 450 ₪ לכל אחד. ביום 02/04/08 קבע ביהמ"ש בבש"א 5076/08 כי התשלום החודשי שיושת על החייבים יועמד על סך של 100 ₪ כל אחד. 5. בדו"ח על חובות ונכסים, הצהירו החייבים כי מספר נושיהם וגובה חובותיהם הינו כדלקמן: החייב הצהיר כי סך חובותיו עומד על 3,951,258 ₪ ל-17 נושים, ואילו החייבת הצהירה על סך של 3,788,700 ₪ ל-13 נושים. בפועל, אישר הנאמן ביחס לחייב 6 תביעות חוב על סך כולל של 1,717,299 ₪, ואילו ביחס לחייבת אושרו 4 תביעות חוב בסך כולל של 1,714,811 ₪, כאשר לא אושרו תביעות בדין קדימה. מתוך סך הנשייה שאושרה, סך של 1,616,937 ₪, הינו נשיה משותפת וחופפת. 6. מתסקיר הכנ"ר ניתן להיווכח כי בקופת הפש"ר של החייב הופקד סך של 50,000 ₪, בעקבות החלטת ביהמ"ש מיום 21/02/08 בגין חלקו של החייב בדירה שהועברה לבעלות בנו. כן עולה כי החייב משלם תשלומים חודשיים כסדרם. מתשובת החייב עולה כי רשומות לזכותו של החייב בקופות שונות כספים, שאותם הינו נכון להעמיד לטובת נושיו. בקרן גמל "כנרת"-קרן השתלמות בע"מ: סך נזיל של 10,805 ₪, במבטחים: יתרה של 8,300 ₪ ובקרן השתלמות, שמנוהלת על ידי בנק מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ: סך של 3,380 ₪. סך הכל עולה מהרישום כי עד ליום 04/03/09 הצטבר בקופת הפש"ר של החייב סך של 60,675 ₪. החייבת הפקידה אף היא בתאריך 02/04/06 סך של 50,000 ₪ בקופת הפש"ר בגין חלקה בדירה שהועברה על שמו של בנה. בקופות גמל ובקרנות השתלמות של החייבת צבורים כספים כדלקמן: בקופת גמל "כנרת": סך של 7,993 ₪, בקופת גמל גדיש: סך של 2.22 ₪ ובקרן השתלמות מבית מרכנתיל-ניהול קופות גמל בע"מ: סך של 3,380 ₪. החייבת נתנה כאמור הסכמתה להעביר כספים אלה לקופת הפש"ר ולזכות נושיה. בקופת הפש"ר של החייבת הצטבר סך של 60,675 ₪. 7. במסגרת הבקשה שהגישו החייבים, ביקשו החייבים ליתן להם הפטר לנוכח תום ליבם ביצירת חובותיהם ולאור הקפדתם על ביצוע תשלומיהם החודשיים. עוד ציינו החייבים כי יש לזקוף לזכותם של החייבים את העובדה שהעמידו לזכות נושיהם סך של 100,000 ₪, באמצעות הלוואה שנטל על עצמו בנם ומתמיכת חברים קרובים. החייבים ציינו בבקשתם כי מצבם הבריאותי והמשפחתי של החייבים מצדיקים היעתרות לבקשה. לדבריהם, מתגוררות בביתם בתם, הסובלת מנזק מוחי קשה, וכן אחותה של החייבת, הגב' מרים קדושה, שהינה חולה במחלת הסכיזופרניה. עוד צוין בבקשה כי החייב סובל ממחלת ברטרב והוכרה לו נכות כללית על ידי המל"ל וכן קצבת ניידות, ואילו החייבת סובלת ממחלת יתר לחץ דם, שהוחמרה במהלך ההליך. במסגרת הבקשה הבהירו החייבים כי מיצו נכסיהם וכן מוצה פוטנציאל גיוס כספים מקרובי משפחה וחברים, לאחר שהעמידו לרשות נושיהם סך של 100,000 ₪. החייבים טענו בבקשתם כי מן הנימוקים שפורטו בבקשה, יש לאפשר לחייבים לפתוח דף חדש וליתן להם הפטר מחובותיהם. 8. לאור עמדת הכנ"ר, אשר המליץ לקבוע את הבקשה לדיון, נקבע מועד לדיון בבקשה ליום 05/03/09 והכנ"ר פעל ליידע את נושי החייבים על הבקשה ועל המועד שנקבע. 9. יצוין כי על פי חישובי הכנ"ר, יש בהצעת החייבים כדי חלוקת דיבידנד בשיעור של 2.6% לנושים הרגילים, לאחר תשלום שכ"ט והוצאות הנאמן והכנ"ר. נושים משותפים לחייב ולחייבת יזכו לדיבידנד מצטבר של 5%. 10. משנמסרה ההודעה על מועד הדיון בבקשת ההפטר לנושי החייבים, הגישו בנק מזרחי טפחות בע"מ וכן שני נושים, יפה ויוסף זליאט (להלן: "זליאט") וכן גב' דינה ומר יהושע גורגה (להלן: "גורגה"), אשר תביעות החוב שלהם נדחו, התנגדות לבקשת החייבים. בנק אוצר החייל וכן מרכנתיל דיסקונט הגישו אף הם התנגדות לבקשת החייבים ואלה הומצאו במישרין לתיק ביהמ"ש. 11. בדיון שהתקיים ביום 05/03/09 חזרו הנאמן והכנ"ר על עמדתם, לפיה יש להיעתר לבקשת החייבים למתן צו הפטר. הכנ"ר הביע דעתו כי נסיבות חייהם של החייבים מחייבות מתן הפטר לחייבים. הכנ"ר נימק עמדתו בעובדה שהחייבים מבוגרים בגילם, סובלים מבעיות בריאותיות שונות, מטפלים בבתם החוסה, חסרי פוטנציאל השתכרות או ירושה והם מתגוררים בדירה צנועה, אשר עליה רובצת משכנתא נכבדת. עוד ציין הכנ"ר כי החייבים הפקידו סך של 100,000 ₪ כדי להכשיר כניסתם להליך ותשלום זה עלה אף על פוטנציאל החייבים, ומשאין עוד תועלת בהשארת החייבים בהליך, צעד אשר יניב אולי סכום זניח לנושים ואשר בטל בשישים לנוכח גובה תביעות החוב, ראוי ליתן לחייבים הפטר. 12. נושי החייבים טענו כנגד היעתרות לבקשת החייבים. בנק מרכנתיל סבר כי לנוכח הדיבידנד הנמוך שמשלמים החייבים, אין מקום ליתן לחייבים הפטר. כן ציין הבנק לחלופין, כי ראוי שקופות הרשומות על שם החייבים, ייפרעו לטובת קופת הפש"ר. עוד ציין הנושה כי הגשת הבקשה מצד החייבים להפטר, שנה מאז הוכרזו, מעידה כשלעצמה על חוסר תום לב. הנושים גורגה הצטרפו לנימוקי ההתנגדות וטענו כי החייבים נטלו מהם סך של 150,000 ₪, שעה שצפו את קריסת עסקם ואין מקום להתחשב בנסיבותיהם של החייבים, שעה שאף הנושה הינו נכה צה"ל. בנק אוצר החייל בע"מ התנגד אף הוא לבקשת החייבים, לנוכח הדיבידנד הזעום העתיד להשתלם לנושים, העובדה שהחייבים אינם מציעים דבר לנושים ולאור העובדה שהחייבים אינם מציינים מה עלה בגורל רכושם, ושעה שהחייבת קיבלה מאחותה החסויה דירה במתנה, עושה שימוש בדירה ו/או מכרה הדירה, וכאשר בנם של החייבים מונה כאפוטרופוס של החסויה ומתנהל בנכסי החסויה מטעם החייבים ומונע את מימוש ערבותה של החסויה ומתנהל באופן המעורר חשד לפלילים. בהקשר זה, הפנה הנושה להחלטת כבוד השופט צבי כספי מיום 07/10/07, במסגרת התביעה שמנהל הבנק כנגד החסויה, בת"א 121958/01. הנושים זליאט, אשר מחקו את הערעור שהגישו על החלטת הנאמן שלא להאריך את המועד להגשת תביעת החובות, ציינו אף הם כי הינם מתנגדים להפטר החייבים. הנושים ציינו כי שילמו לחייבים סך של 110,000 ₪, סמוך לקריסתם הכלכלית, והחייבים לא ספקו חלונות לביתם וכי נדרשו לקבל כספי חמותו להשלמת הבניה ושרויים עקב כך עד היום במצב כלכלי קשה. 13. לנוכח העובדה שהחייבים, הנאמן והכנ"ר לא היו מודעים להתנגדות הנושים בדיון שהתקיים ביום 05/03/09, ולנוכח עמדת ביהמ"ש, לפיה יש להכריע תחילה בערעור שהגישו הנושים, הגב' דינה ומר יהושע גורגה, על החלטת הנאמן שלא להאריך המועד להגשת תביעת החוב, ניתנה לחייבים, לנאמן ולכנ"ר ההזדמנות ליתן תגובתם לטענות הנושים, כמפורט לעיל. 14. בתגובה שהגישו החייבים, גוללו החייבים את נסיבות מכירת דירתה של אחות החייבת, הגב' מרים קדושה, שהינה חסויה. לדברי החייבים, רכשה החייבת את מחצית דירתו של בעלה לשעבר של אחותה החסויה בשנת 1990, וזאת על מנת שבעלה של אחותה של החייבת לא ינצלה לרעה ובאופן שהבעלות במחצית הדירה שנרכשה הועברה מיידית לאחות החסויה. עוד צוין בתגובת החייבים כי הדירה שועבדה לטובת בנק לאומי בע"מ לצורך קבלת אשראי לחברת ד.מ.א. אלומיניום, ובחודש מרץ 2002, עקב כישלונם הכלכלי של החייבים, נמכרה לסילוק החוב לבנק לאומי, אשר לא הגיש תביעת חוב במסגרת הליך הפש"ר. החייבים טוענים כי עם מכירת הדירה, התקבלו אצלם סכומי כסף שלא עלו על 65,000 ₪, ובאלה נעשה שימוש לפירעון חובות נוספים. בנוסף, פירטו החייבים כי הינם מקדישים מאמצים רבים לצורך הטיפול באחות החסויה ואין מקום להטיל דופי בהתנהגותם, שממילא חורגת מהליך הפש"ר. עוד הכחישו החייבים את הטענה הנטענת, לפיה הכספים שהופקדו בקופת הפש"ר הופקדו מכספים שלהם וטענו כי תמכו את התשלומים בראיות בכתב והמצביעות על כך שהכספים שהופקדו על ידי החייבים אינם כספיהם. באשר לטענת הנושה, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות מתן הפטר בתשלום דיבידנד כה זעום, חזרו החייבים והפנו לנסיבות חייהם הקשות. בהתייחס לטענות הנושים, זליאט וגורגה, אשר לא הגישו תביעות חוב לתיק הפש"ר, טוענים החייבים כי טענות המרמה הנטענות על ידם אינן מוכחות, ובכל מקרה הסכמי ההתקשרות עמם נחתמו במועד טרם קרסה החברה שבניהול החייבים, ד.מ.א. אלומיניום, אשר מצבה הכלכלי היה אמנם קשה במשך שנים, אך קריסתה נבעה מאי עמידה של אחד מלקוחותיה בהתחייבות בסך של 450,000 ₪ בחודש דצמבר 2001. עוד ציינו החייבים כי בעת ההתקשרות עם נושים אלה, הייתה לחייבים אמונה וביטחון ביכולתה של החברה לספק לנושים את העבודה ועל כן אף הסכימו למסור לנושים שיקים אישיים כבטוחה למילוי התחייבויות החברה. החייבים מוסיפים וטוענים כי הנושים, גורגה וזליאט, אמנם מבקשים לזכות באמפטיה ולהשחיר את החייבים, אולם ראוי שלא להתעלם מדרכי הגבייה שהפעילו נושים אלה לגביית החוב. החייבים הוסיפו וטענו במסגרת תגובתם לטענות הנושים המתנגדים, כי נושים אלה הגישו תביעות חוב באיחור ומשלא הוארך המועד להגשת תביעות החוב, הנושים זליאט וגרגה, הינם חסרי מעמד להעלות טענות ביחס לבקשת ההפטר שהוגשה על ידם. 15. הנאמן והכנ"ר הגישו אף הם תגובה לטענות הנושים ובמסגרתה צידדו בעמדת החייבים, כי בשלה השעה ליתן הפטר לחייבים. הנאמן ציין בתגובתו כי העברת מחצית הזכויות של דירת אחות החייבת בוצעה בשנת 1990, בעיתוי בו היו החייבים כשירי פירעון ולפיכך אין בכך להשליך על תום לבם של החייבים. עוד ציין הנאמן כי הדירה בת החדר וחצי נמכרה בשנת 2001 תמורת 47,000$, כאשר החייבים המציאו אסמכתאות התומכות בגרסתם, לפיה מתמורת הדירה שולם חוב החייבים לבנק לאומי ולנושים נוספים. עוד ציין הנאמן כי אין ברשות אחות החייבת, הגב' מרים קדושה, נכסים ולפיכך אין ממצאים התומכים בטענת בנק אוצר החייל בע"מ, לפיה החייבים נהנים מנכסי האחות החסויה, מרים קדושה. הנאמן הוסיף וציין כי טענת הנושים, לפיה הכספים שהופקדו בקופת הפש"ר הינם של החייבים, נסתרה לנוכח העובדה כי בנם של החייבים נטל הלוואה על סך של 65,000 ₪ מבנק לאומי בע"מ ויתרת הכספים הופקדו על ידי צדדים שלישיים, שלהם היכרות עם החייבים. הנאמן אישר כי אמנם אין בבקשה תרומה נוספת מצד החייבים לנושים, ואולם נסיבות חריגות מצדיקות מתן ההפטר ואף החייבים הסכימו להעמיד לטובת קופת הפש"ר מלוא זכויותיהם בקופות גמל, קרנות השתלמות וקרן פנסיה. הנאמן דחה אף את טענות הנושים, זליאט וגורגה, אשר תביעות החוב שלהם הוגשו באיחור, וציין כי אין ממש בטענותיהם שבנם של החייבים קיבל מהם כספים עת שעסקם של החייבים קרס, שכן עסקם של החייבים קרס במועד מאוחר יותר בחודש דצמבר 2001, בשל אי כיבוד התחייבות תשלום לזכות החייבים בסך של 450,000 ₪ ולא כתוצאה מתהליך מתמשך והדרגתי. הנאמן הוסיף וציין כי אף שבקשת החייבים הוגשה כשנה לאחר שאלה הוכרזו, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה שחלפו 5 שנים ממועד צו הכינוס וכן ממצבם האישי של החייבים והיעדר תועלת לנושים בהמשך ניהול ההליך. בשים לב לכל הנטען, עמדו הנאמן והכנ"ר על עמדתם הראשונית, כי יש מקום ליתן הפטר לחייבים. דיון 16. הליכי פשיטת הרגל נועדו לאפשר כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך היעילה ביותר, וכן ליתן לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר. (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). הוראת סעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") המסמיכה את בית המשפט ליתן צו הפטר לחייב קובעת כדלקמן: "62(א) בית המשפט בדונו בבקשה רשאי לשמוע את הכונס הרשמי ואת הנאמן, וכל נושה, ולהציג לחייב שאלות ולקבל ראיות, כפי שימצא לנכון, והוא יביא בחשבון את תסקיר הכונס בדבר התנהגות החייב ועסקיו, לרבות התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל. (ב) בית המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו-64, ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר או לאחריו, לרבות תנאים לענין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה שלא תעלה על ארבע שנים מיום מתן צו ההפטר, או, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף למשך תקופה ארוכה יותר; לא מילא פושט הרגל את התנאים שנקבעו - רשאי בית המשפט, מיזמתו, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן או לבקשת נושה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר". בית המשפט נדרש לבחון מכלול של שיקולים, בבואו לאשר או לדחות בקשת הפטר. בין היתר ישקלו החשיבות שבמתן הפטר לחייב, תום ליבו של החייב בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, היקף החובות ופוטנציאל הפירעון העתידי של החייב וכן עמדת הנושים. מעל לכל נדרש בית המשפט לאזן בין הזכות הקניינית העומדת לנושים לבין זכותו של החייב, כי בתנאים מסוימים תינתן לו האפשרות לפתוח דף חדש בחייו. (ראה: ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פד נז(4), 197 וכן פש"ר 24/92 המ' 982/06 הנרי אסרף נ. שמעון אורי ואח', דינים - מחוזי, כו(7) 659). דרישת תום לב מצד חייב שזורה כחוט השני לאורך הליכי פשיטת הרגל, בין לצורך כניסת החייב להליך פשיטת רגל ובין לצורך הפטרו. אופן התנהגות החייב בהליכי פשיטת רגל ומידת תום ליבו מהווים שיקול מהותי בבוא בית המשפט לקבוע באם יש ליתן לחייב צו הפטר. [ראה: ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי (פרסום נבו) (להלן: "פסק דין פיגון") וכן לוין וגרוניס, עמ' 194]. הנכונות לאזן בין אינטרס החייב ואינטרס נושיו קמה אך בחייב תם לב, בעוד שחייב שצבר חובותיו בחוסר תום לב או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכי פשיטת רגל ומתן הפטר ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע. (ראה: פסק דין פיגון). נסיבותיו האישיות של החייב מהוות אף הן שיקול אשר יש לקחתו בחשבון שעה שנבחנת בקשה למתן צו הפטר. באשר לכך ראה ע"א 3004/07 עזריה דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (פרסום נבו): "דעתנו היא כי אכן ראוי ליתן הפטר למערערים. נראה כי בית המשפט המחוזי ראה לנכון ליתן משקל יתר לעניינם של הנושים על פני האינטרס של המערערים-החייבים. עצם העובדה שהדיוידנד שישולם יהא בשיעור של כ-10% בלבד אינה בגדר טעם מספיק לדחייתה של הבקשה להפטר, על רקע הנתונים השונים הנוגעים למערערים. בין היתר נציין כי מדובר באנשים מבוגרים הסובלים מבעיות רפואיות שונות, אשר לפי ממצאיו של הכונס הרשמי פעלו בתום לב". ומן הכלל אל הפרט 17. במסגרת התנגדות הנושים, זליאט וגורגה, הועלו על ידם טענות הנוגעות לתום לבם של החייבים טרם הליך הפש"ר, כאשר נטען על ידם כי בנם של החייבים גבה מהם כספים בעת שעל פי הנטען ידעו החייבים על הקריסה הצפויה של עסקם. מעיון בהתנגדות החייבים, בתגובות שהוגשו על ידם ובפרוטוקול הדיון מיום 05/03/09 ומיום 12/11/09, עולה כי נושים אלה לא צירפו אסמכתאות לביסוס טענתם. שעה שעולה מאישור רואה חשבון החברה, כי החברה שבניהול החייבים, מ.ד.א. אלומיניום בע"מ, קרסה בחודש דצמבר 2001 כתוצאה מאי כיבוד התחייבות בסך של 450,000 ₪ שהיה צריך להשתלם לה, מסרו הנושים, זליאט וגורגה, המחאות לבנם של החייבים במועדים מוקדמים יותר. מההסכם שנקשר בין הנושה זליאט ובין חברת מ.ד.א. אלומיניום בע"מ, עולה כי מועד פירעון ההמחאה שנמסרה לחייבים הייתה ביום 02/09/01, דהיינו למעלה משלושה חודשים טרם קריסת החברה שבבעלות החייבים. החייבים אמנם נטלו מהנושים גורגה המחאות ביום 15/11/01 ואולם הנאמן שוכנע כי במועד הנ"ל ובטרם לא כובדה ההתחייבות על סך של 450,000 ₪, שאמורה הייתה להשתלם לחייבים בחודש דצמבר 2001, לא צפו החייבים את קריסת החברה ולא ידעו כי אין ביכולתם או בכוונתם לקיים את התחייבויותיהם על פי הזמנות העבודה שנמסרו להם. בנסיבות אלה, סבורני כי לא ניתן לייחס לחייבים התנהלות, לפיה נטלו כביכול ביודעין מלקוחותיהם המחאות עבור ביצוע עבודות סמוך למועד קריסת החברה, תוך שצפו או ידעו כי לא יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהם. כל עוד שיכלו החייבים לצפות, וכך היה הדבר עד לחודש דצמבר 2001, כי יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהם חרף קשיי נזילות של עסקם ואף יכלו בסבירות לצפות שאם ימשיכו בעסקיהם ישתנה מצבו לטובה ויאפשר כיבוד התחייבויותיהם, לא ניתן לייחס לחייבים חוסר תום לב בהתנהלותם. על כן, ומשסבורה אני כי התנהלות החייבים לא מעידה על חוסר תום לב ובאופן השולל מתן הפטר לחייבים, לא נדרשת אני לדון במחלוקת שבין החייבים ובין הנאמן והנושים, גורגה וזליאט, לעניין מעמדם של נושים שלא הגישו תביעות חוב במועד, בבקשת הפטר, המוגשת על ידי חייבים. 18. סבורני כי אין ממש בטענות הנושה, בנק אוצר החייל בע"מ, לפיה עשו החייבים שימוש שלא בתום לב בנכסי אחותה החסויה של החייבת, הגב' מרים קדושה. העברת זכויות מחצית דירת האחות, בת החדר וחצי, בוצעה בשנת 1990 בתמורה, כאשר אין חולק שבעיתוי זה היו החייבים כשירי פירעון. החייבים המציא אסמכתאות התומכות בגרסתם, לפיה נמכרה הדירה בשנת 2002 תמורת 47,000$ וכן המציאו אסמכתאות התומכות בגרסתם, לפיה סך של 95,000 ₪ מתוך תמורת מכירת הדירה, שימש לפירעון חוב כלפי בנק לאומי לישראל בע"מ, לטובתו נרשמה התחייבות לרישום משכנתא על הדירה. החייבים המציאו אף אסמכתאות חלקיות כי מיתרת תמורת המכר, שלא הייתה משמעותית, שולמו חובות נוספים לנושים. 19. זאת ועוד, מזה שנים ארוכות שוהה אחות החייבת, הגב' מרים קדושה, פרקי זמן ממושכים בדירת החייבים המטפלים בה ואף בנם משמש אפוטרופוסה. בהחלטת ביהמ"ש השלום בת"א בת.א. 121958/01, אכן הועלו תהיות קשות בדבר התנהלות החייבים ובנם כלפי הגב' מרים קדושה. יחד עם זאת, הובהר כי מגוריו של בנם של החייבים, מר גלעד שוורצמן, בדירת עמיגור של אחות החייבת, נעשתה לבקשת אחות החייבת ובאישור עמיגור, והחשדות שהועלו כלפי החייבים ובנם נסתרו אף בביקורות שערכו רשויות הרווחה של עיריית חיפה. במצב דברים זה, כאשר אין ברשות אחות החייבת נכסי נדל"ן כלשהם והיא מתגוררת בדירת עמיגור בתנאי שכירות סוציאלית, אין בנמצא ממצאים התומכים בטענה לגבי ניסיונות החייבים להיבנות מנכסי האחות החסויה. 20. גם הטענה שהועלתה על ידי בנק אוצר החייל בע"מ, לפיה החייבים עומדים מאחורי הכספים שהופקדו בקופת הפש"ר, סך של 100,000 ₪, אינה נתמכת בראיות. החייבים הציגו מסמכים, לפיהם עיקר הסכום שהופקד, סך של 65,000 ₪, גויס באמצעות הלוואה שנטל בנם של החייבים מבנק לאומי ישראל בע"מ. כן הומצאו אסמכתאות שיתרת הכספים גויסו על ידי צדדים שלישיים, בעלי היכרות עם החייבים. 21. בקופת הפש"ר של החייבים הצטברו סכומי כסף, שלאחר ניכוי הוצאות ההליך, יקנו לנושים דיבידנד בשיעור של 2.6% ולנושים המשותפים לחייבים, שהינם מרבית הנושים, דיבידנד בשיעור כולל של 5% לערך. אכן אין בבקשת ההפטר של החייבים תרומה משמעותית נוספת לסכומים שהצטברו בקופת הפש"ר, שהינם ברובם כספים שגויסו על ידי בנם של החייבים וצדדים שלישיים נוספים. עם זאת, החייבים הציעו בתגובתם להעמיד בנוסף לסכומים שהצטברו בקופת הפש"ר סכומים נוספים, אם כי זניחים, הנובעים ממלוא זכויותיהם הרשומות של החייבים בקופות גמל, קרנות השתלמות וקרן פנסיה. מבדיקות הנאמן עלה כי לחייבים אין נכסים נוספים כלשהם ואין באפשרותם לגייס כספים נוספים לטובת הנושים. 22. החייבים אכן הצביעו על נסיבות חייהם הקשות ועל מצבם הבריאותי הקשה, שאף הוחמר במהלך הליך הפש"ר. החייבים בשנות ה-60 לחייהם, מטפלים בבת הלוקה בפיגור שכלי, המתגוררת עמם והנזקקת לטיפולם. כן מטפלים החייבים באחות החייבת, הגב' מרים קדושה, הסובלת ממחלת הסכיזופרניה מזה עשרות שנים. החייב עצמו לוקה במחלת ברטרב, ובגין כך נקבעו לחייב 100% נכות על ידי אגף נכות כללית במל"ל. החייבת עצמה סובלת מיתר לחץ דם בלתי מאוזן. נסיבות אישיות קשות אלה של החייבים, ושעה שזולת הכספים שנצברו בקופת הפש"ר ובקופות הנזכרות לעיל אין בנמצא מקורות נוספים מהם ניתן לגבות כספים לטובת נושיהם של החייבים, מצדיקות באיזון כולל המביא בחשבון אף את זכויותיהם הקנייניות של הנושים ליתן לחייבים הפטר, וזאת חרף פרק הזמן הקצר שחלף ממועד צו פשיטת הרגל ושעה שצו הכינוס ניתן עוד בשנת 2005. הגם שבסופו של יום שיעור הדיבידנד המשולם לנושים הינו נמוך ביותר, שיעורו הנמוך של הדיבידנד אינו יכול להיות שיקול מכריע. הוראות הפקודה והפרשנות שניתנה להן, כאמור בע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פד, מח(י) 45, רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, נה(3) 360 וכן ע"א 3004/07 עזריה דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, קובעות כי מקום שהחייבים נהגו בתום לב, אין תועלת בניהול ההליך ומוצו כל נכסי החייבים ובצד האמור קיימות גם נסיבות קשות של החייבים, יינתן להם הפטר, חרף שיעורו הנמוך של הדיבידנד. סוף דבר 23. לנוכח כל האמור לעיל, ומשהחייבים נתנו הסכמתם להעברת הכספים שהצטברו בקופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרן הפנסיה לקופת הפש"ר לצורך הפטרם, ניתן בזאת לחייבים הפטר מותנה, בכפוף להעברת כספי הקופות לקופת הפש"ר. לפיכך, יגיש הנאמן פסיקתא לחתימתי ויפעל למימוש הפסיקתא ולגביית הכספים שהצטברו לזכות החייבים מקופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרן הפנסיה ולהעברתם לקופת הפש"ר. לאחר השלמת העברת הכספים, יגיש הנאמן הודעה מתאימה, על מנת שניתן יהיה ליתן לחייבים צו הפטר חלוט. הפטרנסיבות אישיות