קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפסילת בורר: עניינה של החלטה זו בבקשה להעברת בורר מתפקידו. הרקע לבקשה 1. המבקש מס' 1 עמוס שגב (להלן: "שגב") והמשיב מס' 1 ויקטור סבן (להלן: "סבן") הם אחים. המשיבים 1 ו-2 הם בני זוג הנשואים זה לזה. המבקשת מס' 2 אמירת בע"מ היא חברה קבלנית בבעלותו ובניהולו של שגב (להלן: "החברה"). האחים שגב וסבן הם בעלים רשומים, מחצית כל אחד, במקרקעין הידועים כחלקה 23 בגוש 8041 ברחוב אחד העם בישוב קדימה שבשרון (להלן: "המקרקעין"). ביום 13/2/03 חתמו השניים על הסכם שיתוף שבו חילקו ביניהם את המקרקעין (להלן: "הסכם השיתוף - מצורף כנספח ב לתצהיר סבן). בו ביום, 13/2/03, חתמו הצדדים גם על הסכם המסדיר את הסכסוך הכספי שביניהם נכון לאותה עת (להלן: "ההסכם להסדר הסכסוך הכספי"). ביום 23/6/03 נחתם הסכם מכר בין סבן ביחד עם המשיבה 2 (כמי שזכאית למחצית מזכויותיו של סבן במקרקעין מכוח הלכת השיתוף) לבין החברה, שלפיו מכר סבן לחברה 75% מזכויותיו במקרקעין (להלן: "המגרשים שנמכרו") באופן שהחלק שנותר בבעלות סבן מהווה 1/8 מהמקרקעין בשלמותם; וכן נחתמה תוספת להסכם זה (להלן ביחד: "הסכם המכר"). בד בבד ובו ביום נחתם גם הסכם שלפיו החברה התחייבה לבנות בית מגורים עבור סבן על חלק המקרקעין שנותר בבעלותו (להלן: "הסכם הבנייה"). משנתעוררו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לביצוע הסכם המכר והסכם הבנייה (להלן ביחד: "ההסכמים"), הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים בתיק הפ 919/06 (להלן: "התובענה"). ביום 3/8/06 הגיעו הצדדים להסכמה למנות את עו"ד ברוך וינברגר כבורר על מנת שיכריע בסכסוכים שנתגלעו ביניהם (להלן: "הבורר" או "עו"ד וינברגר", ו"הסכם הבוררות"; הסכם הבוררות צורף כנספח ה לתצהיר סבן). משכך ולבקשת הצדדים, ההליכים בתובענה עוכבו (ראו: החלטת כבוד השופטת ו' אלשיך מיום 20/8/06). הליכי הבוררות החלו זמן קצר לאחר מכן. ביום 19/11/08 הגישו המבקשים בקשה להעביר את הבורר מתפקידו, היא הבקשה שבפניי (להלן: "הבקשה"). השתלשלות האירועים בבוררות 2. בבוררות היו המבקשים מיוצגים על ידי עו"ד מילר, ואילו המשיבים לא היו מיוצגים כלל עד שהסתיים שלב ההוכחות שמאז יוצגו על ידי בא כוחם כעת - עו"ד אמנון ירושלמי (להלן: "עו"ד ירושלמי"). במהלך הבוררות נשמעה עדותו של שגב מטעם המבקשים ועדותו של סבן מטעם המשיבים. כן הוגשה חוות דעת שמאי שמונה על ידי הבורר. משנסתיים שלב העדויות, ביום 9/12/07 ניתן פסק ביניים על ידי הבורר (להלן: "פסק הביניים"). איש מהצדדים לא הציג את פסק הביניים, ואולם אין מחלוקת שבמסגרתו קבע הבורר כי המבקשים הפרו את ההסכמים שבין הצדדים הפרות יסודיות המקנות למשיבים זכות לבטלם. עם זאת קבע הבורר כי הביטול מסוייג בתנאי, שייכנס לתוקפו אם וכאשר המבקשים לא ישלמו למשיבים סכומי כסף שנפסקו ובמועדים שנקצבו. המבקשים לא עמדו במועדים שנקצבו להם, והמשיבים הגישו בקשה לבורר לפסוק כי ההסכמים מבוטלים ולדון בהשבה הדדית בעקבות הביטול. כן הודיעו לבורר כי הם בוחרים בהשבה כספית הדדית על פי שווים הריאלי של המגרשים שנמכרו אל מול עלות הבנייה שבוצעה בפועל בחלק המקרקעין שנותר בבעלותם. בהחלטה מיום 7/7/08 ובהחלטה נוספת מיום 16/7/08, אמנם קבע הבורר כי ההסכמים בטלים וכן קבע כי תבוצע השבה כספית כאמור, כך שהמגרשים שנמכרו יוותרו בחזקת ובבעלות החברה. עוד הורה הבורר כי פירוט התשלומים וההוצאות שהוציאו המבקשים לצורך בניית בית המגורים עבור המשיבים, יוגש על ידי המבקשים עד ליום 25/7/08 (להלן: "ההחלטות לעניין ההשבה"). יצוין כי גם ההחלטות לעניין ההשבה לא הוצגו בפניי, ואני למדה על תוכנם שאינו שנוי במחלוקת מכתבי הטענות שהגישו הצדדים והתצהירים התומכים בהם. זמן קצר לאחר מתן ההחלטות לעניין ההשבה, החליפו המבקשים את ייצוגם ופנו לבורר ביום 25/7/08 או בסמוך לכך בדרישה כי יפסול את עצמו מלהמשיך ולשמש בורר (להלן: "בקשת הפסלות", צורפה כנספח א לבקשה). טרם שהבורר העביר את בקשת הפסלות לתגובת הצד שכנגד ולתשובה לתגובה, ראה הבורר לנכון להביא בפני ב"כ הצדדים מספר עובדות להתייחסותם, לנוכח הטענות שהופנו כלפיו - ועשה כן בהחלטה מיום 5/8/08 (להלן: "ההחלטה מיום 5/8/08", צורפה כנספח ב לבקשה). בהחלטה מיום 30/10/08 דחה הבורר את בקשת הפסלות (להלן: "ההחלטה מיום 30/10/08", צורפה כנספח ה לבקשה). מכאן הבקשה דנן להעברת הבורר מתפקידו. נימוקי הבקשה 3. הבקשה נסמכת על שלושה נימוקים. הראשון שבהם - "הובא לידיעת התובעים (המבקשים - ע.ב.) כי כבוד הבורר שימש בעבר כבא כוחם של הנתבעים (המשיבים - ע.ב.), באותו עניין המובא להכרעתו במסגרת הבוררות, וכי במסגרת ייצוגו כאמור הביע כבוד הבורר את דעתו, בכתב, לפיה הינו רואה את התובעים (המבקשים - ע.ב.) אחראים לנזקיהם של הנתבעים (המשיבים - ע.ב.)!! זאת לעניין אותם מקרקעין ממש נשוא הבוררות!!" (ראו: סעיף 1.1 לבקשה; סימני הקריאה הם במקור). "הכתב" שאליו מתייחסים המבקשים הוא מכתב מיום 30/10/02 החתום על ידי עו"ד וינברגר, לימים הבורר (להלן: "המכתב מיום 30/10/02", צורף כחלק מנספח א לבקשה). בהמשך הבקשה מתייחסים המבקשים גם לכך שנודע להם כי הבורר ייצג בעבר את המשיבים בעניין מוגבלות חשבונם בבנק (להלן: "עניין המוגבלות בבנק"). הנימוק השני - "התגלה לתובעים (המבקשים - ע.ב.) כי כבוד הבורר שוחח בענייני הבוררות וללא נוכחות הצדדים או באי כוחם עם עדים בבוררות", וכן שוחח "עם ב"כ של מי מהצדדים" שלא בנוכחות הצד האחר או בא כוחו (ראו: סעיף 1.2 לבקשה; ההדגשות במקור - ע.ב.). יצוין כי אף שהמבקשים נקטו לשון רבים בהתייחסם ל"עדים", עולה מן הבקשה שכוונתם לעו"ד מנחם מאנדל (להלן: "עו"ד מאנדל"), מי שייצג את המשיבים בעניינים שונים במשך השנים - עד אשר סבן הכיר בין עו"ד מאנדל לבין שגב, היכרות שבעקבותיה ייצג עו"ד מאנדל גם את שגב וערך את הסכם השיתוף בין האחים שגב וסבן. אשר לשיחה "עם ב"כ של מי מהצדדים", המבקשים מכוונים לשיחה או שיחות שנטען שקיים הבורר עם עו"ד ירושלמי, מי שייצג את המשיבים בבוררות ומייצגם גם עתה; ונראה שגם לשיחות שקיים עו"ד מאנדל עם הבורר. בהמשך, המבקשים מתייחסים גם לשיחות שלטענתם קיים הבורר עם סבן לבדו. הנימוק השלישי - "כבוד הבורר חרג מסמכותו, והתיימר לדון ולהכריע תוך חריגה מגדרי המחלוקת שהובאו להכרעתו, ואשר לגביהן בלבד ניתנה הסכמה למנותו". בנדון זה מפנים המבקשים לכך שבכתב התביעה שכנגד שבפני הבורר, עתרו המשיבים לביטול ההסכמים והשבת המצב לקדמותו. משמע: השבה בעין של המגרשים שנמכרו. משכך וכאשר קבע הבורר כי קמה זכותם של המשיבים לבטל את ההסכמים, לא היה זה בסמכותו לקבוע כי ההשבה לא תבוצע בעין אלא בשווה כסף, כפי שקבע. בעשותו כן, לעמדת המבקשים חרג הבורר מהסמכות שניתנה לו. דיון 4. שגב וסבן נחקרו על התצהירים שנתנו. כן נשמעה עדותו של עו"ד מאנדל שהוזמן להעיד מטעם המבקשים. המבקשים ביקשו לזמן גם את הבורר לעדות, ואולם בקשתם זו נדחתה, תוך שקבעתי: "ככלל, זימונו של בורר לעדות בבית המשפט על אודות הבוררות שבניהולו אינו נעשה כדבר שבשגרה אלא במקרים חריגים, ולא מצאתי מקום לסטות מן הכלל בנסיבות המקרה" (ראו: החלטתי מיום 30/7/09 בש"א 13720/09). המסגרת הנורמטיבית 5. סעיף 11 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") מורה אימתי ניתן להעביר בורר מתפקידו: "בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה: (1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים; (2) התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין; (3) נבצר מהבורר למלא את תפקידו". המבקשים אינם מציינים בבקשה על איזה מהחלופות שבסעיף 11 לחוק הם נסמכים. ואולם נראה שבשני טיעוניהם הראשונים - ייצוג הבורר בעבר את המשיבים, ושיחות שקיים הבורר עם עדים בלא נוכחות הצדדים ועם ב"כ המשיבים בלא נוכחות הצד האחר - מכוונים המבקשים לחלופה הראשונה. "סעיף 11(1) לחוק מדבר על מקרה בו 'נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים'. בשל ההדגשה על 'נתגלה', נשללת האפשרות של החלת הסעיף על כל אותם מקרים בהם התמנה כבורר אדם הקשור בקשר כלשהו עם אחד הצדדים, כשהצד האחר יודע על כך" [סמדר אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל, כרך א 502 (מהדורה רביעית מיוחדת 2005)]. ועוד בהקשר זה מן הראוי להביא מדבריה של פרופ' ס' אוטולנגי בספרה, בהתייחסה לבחירת בורר יחיד בהסכמת שני הצדדים: "מצב שכיח הוא, שהצדדים ממנים בעצמם את הבורר. כאשר מדובר בבוררות יחיד, נדרשת הסכמת כל הצדדים לאישיותו של הבורר. הן צריכים הם למנות אדם שהם סומכים על הגיונו ועל כושרו השיפוטי, נותנים בו אמון מלא ואינם חוששים ממשוא פנים או מפנייה חד-צדדית מצדו. מינו הצדדים כבורר אדם שהיה קשור בעבר לאחד הצדדים והם יודעים על כך - לא תישמע מפיהם לאחר מכן הטענה בדבר חשש לחד-צדדיות מצדו" (שם, כרך א' 394-393). ההלכה מורה כי המבחן הקובע לענין משוא פנים וניגוד עניינים הוא מבחן אובייקטיבי לקיומה של אפשרות ממשית בנדון [ראו: ע"א 107/84 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ, פ"ד מב(1) 298, 304-303 (1988); וכן רע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא, תק-על 2002(1) 17, 22 (2002)]. מדיניות שיפוטית רצויה מורה על עידוד אכיפת הסכם בוררות תקף תוך מתן כבוד למעמד הבורר [בר"ע 158/77 שמואל סגל נ' נפית השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד לא(3) 389, 391 (1997)]. החלטה להעביר בורר מתפקידו כרוכה מטבע הדברים בפגיעה בכבודו ובשמו הטוב. משמעותה של החלטה כזו היא ביטול כל אותם הליכים שקדמו להחלטה - על ההיבטים הכלכליים המתלווים לכך, בזבוז הזמן והתשת הצדדים. נטייתו של בית המשפט חייבת להיות אפוא כי סעד של העברת בורר מתפקידו מכוח סעיף 11(1) לחוק שמשמעותו חמורה, לא בנקל יינתן אלא רק בנסיבות חריגות כאשר אין מנוס מן המסקנה שהבורר אינו ראוי לאמון [ראו: בר"ע 9812/04 עברי נ' המועצה המקומית רמת ישי, תק-על 2004(4) 1330 (2004)]. על רקע האמור, אפנה לברר את העובדות במקרה דנן, ואם מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות היענות לבקשה. 6. אך טרם שאעשה כן, אתייחס לנימוק השלישי שבפי המבקשים להעברת הבורר מתפקידו, והוא: חריגה מסמכות. יוזכר כי בהקשר זה, טענתם של המבקשים היא כי בעוד שבכתב התביעה שכנגד שהגישו המשיבים הם עתרו להשבה בעין של המגרשים שנמכרו אם ייעתר הבורר לבקשתם לביטול ההסכמים, עתה הם עותרים להשבה בכסף. מדובר לעמדת המבקשים בסעד החורג מזה שלו עתרו המשיבים בתביעה שכנגד, ואין זה בסמכות הבורר ליתן סעד למשיבים שלא נתבע על ידם מלכתחילה. המשיבים דוחים את הטענה לגופה לעניין חריגה מסמכות; ואולם בלא לגרוע מכך הם טוענים כי גם אם חרג הבורר מסמכותו, אין זו סיבה להעברת הבורר מתפקידו - כפי שגם קבע הבורר בהחלטה מיום 30/10/08 שבה דחה את בקשת הפסלות שהגישו המבקשים. הצדק עם המשיבים והבורר בהקשר זה, לנוכח לשונו של סעיף 11 לחוק המפרט את התנאים שבהתקיים איזה מהם רשאי בית משפט להעביר בורר מתפקידו - וחריגה מסמכות אינה באה בכללם. אך יתרה מכך. המשיבים לטענתם הציעו השבה כספית ריאלית הדדית - קרי: המבקשים ישיבו למשיבים את ערכם של המגרשים שנמכרו, ואילו המשיבים ישיבו למבקשים את ההוצאות שהוציאו האחרונים בבניית בית עבור המשיבים - אך משום היותם של המשיבים ערים לעובדה כי זה מכבר בנו המבקשים בתים על המגרשים שנמכרו; ולפיכך הפתרון שהציעו המשיבים הוא לטובת המבקשים ולטובת העניין. עם זאת המשיבים מסכימים להשבה בעין של המגרשים שנמכרו, במקום ההשבה הכספית שבה בחרו; ומוכנים להותיר את הבחירה בידי המבקשים אם להשיב למשיבים את ערך המגרשים שנמכרו או אם להשיבם פיזית למשיבים (ראו: סעיף 23 לתצהיר סבן). אלא מאי? כאשר הופנתה שאלה לשגב בהקשר זה בחקירה נגדית, השיב: "ש. בוא אני שואל אותך, אתה מוכן במקום כסף להשיב את המגרשים לסבן? ת. אי אפשר. ש. למה אי אפשר? ת. כי כבוד הבורר נתן אפשרות להתחיל לבנות עליהם. ש. ובנית עליהם? ת. בהחלט" (עמ' 55 לפרוטוקול ש' 21-15). במצב דברים זה, יש משום חוסר תום לב מובהק בטענת המבקשים לענין חריגת הבורר מסמכותו משהורה על ביצוע השבה כספית הדדית, תחת להורות על השבה בעין. כך מעבר לעובדה שאין זו עילה להעברת בורר מתפקידו, כפי שכבר צוין. האם קיימת עילה בנסיבות המקרה המצדיקה העברת הבורר מתפקידו 7. נימוק ראשון להעברת הבורר מתפקידו כפי שפורט בבקשה, הוא כפי שכבר צוין, "משנודע לתובעים (למבקשים - ע.ב.) לתדהמתם", כך כלשונם (ראו סעיף ב1 לבקשה), שהבורר שימש בעבר כבא כוחם של המשיבים בעניין הנוגע למקרקעין נושא הבוררות, כאשר במכתב מיום 30/10/02 ששלח בענין זה קבע שהמבקשים הם שאחראים לנזקי המשיבים. עובדה היא שהבורר אכן ייצג את המשיבים בעבר בנוגע למקרקעין ואף שלח את המכתב בשמם, הנושא תאריך 30/10/02. ואולם עובדה זו היתה ידועה היטב למבקשים ב"זמן אמת", בשנת 2002, כפי שפירט הבורר בסעיף 3 להחלטה מיום 5/8/08 וכעולה מנספחים א ו-ב שצירף לה. לא רק זאת, אלא שכעבור פחות מארבעה חודשים מאת משלוח המכתב מיום 30/10/02, לבקשת שגב וסבן גם יחד ייצג עו"ד וינברגר את שני הצדדים בעת שערך עבורם את הסכם השיתוף וההסכם להסדר הסכסוך הכספי. עדות לאמון המלא שנתנו בו הן שגב והן סבן, ניתן למצוא בסעיף הבוררות שבהסכם השיתוף שבו מינו את עו"ד וינברגר כבורר ביניהם בכל חילוקי דעות שיתגלעו בכל הקשור להסכם השיתוף תוך שנתנו בידיו סמכויות נרחבות (ראו: סעיף 20 להסכם השיתוף). עובדות אלה הנלמדות מהסכם השיתוף כשלעצמו ומעדותם של שגב ושל סבן כאחד, קיבלו ביטוי גם בהחלטות הבורר מיום 5/8/08 ומיום 30/10/08, בדחותו את בקשת הפסלות. לנוכח התייחסותו של הבורר ל"ידיעת המבקשים" בהחלטה מיום 5/8/08, בתגובתם לאמור בהחלטה זו לא טענו עוד כי "לעת הזו נודע לתובעים (למבקשים - ע.ב.) לתדהמתם" - כך כלשונם בבקשת הפסלות - על אודות ייצוג עו"ד וינברגר בזמנו את המשיבים בנוגע למקרקעין; אלא טענו "שלא זכרו" עובדה זו בעת מינויו של עו"ד וינברגר כבורר בתובענה. עם זאת, יצוין כי אף על פי כן במסגרת הבקשה שבפניי חזרו המבקשים על "תדהמתם" כי הבורר שימש בעבר כבא כוחם של המשיבים בעניין המקרקעין (ראו: סעיף א 1.1 וסעיף ב10-1). הטענה כי המבקשים לא זכרו כי בזמנו ייצג הבורר את המשיבים בנוגע למקרקעין נטענה בעלמא, וגם אינה מתקבלת על הדעת כפי שציין הבורר בהרחבה בהחלטה מיום 30/10/08; מה גם שלא פירטו בבקשת הפסלות וגם לא בבקשה דנן מתי כטענתם גילו את העובדות נושא בקשת הפסלות. במיוחד אין לשעות לדברים לנוכח העובדה שבהסכם השיתוף, שהוא מאוחר למכתב מיום 30/10/02, נתנו המבקשים אמון מלא בעו"ד וינברגר - שהרי אין מחלוקת שהסכם השיתוף נערך על ידו כמי שייצג את שני הצדדים גם יחד, ובמסגרתו אף מינו את עו"ד וינברגר כבורר. במועד זה בוודאי זכרו המבקשים את עניין המכתב ואף לא ההינו לטעון אחרת. גם העניין הנוסף שבו ייצג הבורר את המשיבים, עניין המוגבלות בבנק, היה ידוע למבקשים לכל הפחות מתחילת הבוררות, כפי שמפרט הבורר בסעיף 10 להחלטה מיום 5/8/08 ובסעיף 3ו להחלטה מיום 30/10/08. מחקירתו של שגב עולה שלא ייחס כל חשיבות לעניין זה שנזכר בישיבת הבוררות שהתקיימה עוד ביום 25/12/06, ונראה שלא בכדי (פרוטוקול עמ' 37 ש' 24 עד עמ' 38 ש' 4). משכך ומשהחרישו המבקשים ולא ביקשו את פסילת הבורר אלא כעבור למעלה משנה וחצי, נראה כי אין דבר בין ייצוג הבורר את המשיבים בעניין המוגבלות בבנק לבין האפשרות שהבורר אינו ראוי לאמון המבקשים; וכי נסיונם של המבקשים להיתלות בכך אינו אלא ניסיון חסר בסיס להביא לבטלות פסק הביניים וההחלטות לעניין ההשבה, שדעתם של המבקשים אינה נוחה מהם. במצב דברים זה לא הונחה תשתית ראייתית אובייקטיבית המלמדת על אפשרות ממשית למשוא פנים או לניגוד עניינים, אף לא לכאורה. בצר להם, מוצאים המבקשים שלל רב בכך שבמהלך חקירתו של סבן אמר כי עו"ד וינברגר ייצג אותו "בהרבה דברים" ומזה עשרות שנים (עמ' 59 ש' 19-7). אלא שברור למקרא העדות בכללותה ומתוך ההקשר של הדברים כי סבן התכוון לעו"ד מאנדל שהוא שייצג את סבן "מאז שאני זוכר את עצמי" ו"מאז שאני זוכר שהייתי עושה עסקים" (ראו: עמ' 80 ש' 22-19). התרשמותי זו גם עולה בקנה אחד עם דברי הבורר שפירט בהרחבה הן בהחלטה מיום 5/8/08 והן בהחלטה מיום 30/10/08 כי ייצג את סבן בעבר בשני עניינים בלבד כפי שנזכרו לעיל. עולה מן המקובץ, כי אין המבקשים יכולים להיאחז בעובדה שהבורר ייצג את המשיבים בעבר כנימוק להעברתו מתפקידו. 8. נימוק אחר להעברת הבורר מתפקידו הוא כאמור שיחות שנטען שקיים עם עדים בלא נוכחות הצדדים, ועם ב"כ המשיבים בלא נוכחות הצד האחר. כפי שכבר נאמר, אף שהמבקשים נוקטים לשון רבים, "עדים", בענין זה כוונתם לעו"ד מאנדל. אלא שעו"ד מאנדל לא היה כלל עד בבוררות. אמנם בתחילת הבוררות נמצא אמירה של כל אחד משני הצדדים כי בכוונתם לזמן את עו"ד מאנדל למתן עדות, ואולם אין מחלוקת כי שני הצדדים גם יחד ויתרו על כוונה זו וכי שלב שמיעת העדויות בבוררות נסתיים זה מכבר. משכך, אין ממש בטענה כי הבורר קיים שיחות עם עדים כלשהם בבוררות שלא בנוכחות הצדדים או באי כוחם. כפי שעולה מן העדויות כולן במסגרת הבקשה דנן, עו"ד מאנדל היה עורך דין של המשיבים בעבר, ומאז שערך את הסכם השיתוף עבור הצדדים הוא מייצג את כל אחד מהאחים, סבן ושגב, בעניינים שונים. גם ניכר בעדותו כי הוא מגלה עניין ביחסים שביניהם, כמי שחש "מעין אחריות", כלשונו, בהיותו "עו"ד של העסקה" שבין האחים שגב וסבן ומיודד עם שניהם; ומתוך אכפתיות ורצון להביא את הסכסוכים לידי סיום לטובת האחים ואחדות המשפחה. בהקשר זה ובהיותו מיודד גם עם הבורר, כאשר השניים אף שכנים באותו בניין, נתקיימו בין עו"ד מאנדל לבין הבורר שיחות אקראי מעת לעת גם בנוגע לבוררות. ואולם המבקשים לא הצביעו על כל ניסיון של עו"ד מאנדל להשפיע על הבורר, לא כל שכן על האפשרות שהבורר הושפע מדברים כלשהם שעו"ד מאנדל אמר לו. בשתי הזדמנויות קיים שגב שיחות טלפון עם הבורר והקליט אותן; ומתמלילי השיחות הוא מבקש ללמוד על קשריו של עו"ד מאנדל עם הבורר. לטענתו של שגב, גם עולה מן התמלילים שהבורר קיים שיחות טלפון עם עו"ד ירושלמי, ב"כ המשיבים, שבהן העלה האחרון הצעות פשרה בהתייחס לבוררות גופה. אלא שבנוגע לקשרים של עו"ד מאנדל עם הבורר, אין רבותא בשיחות שתמוללו; שהרי ברור מעדותו של עו"ד מאנדל והוא לא ביקש להסתיר כי היה כל העת ועודנו בקשר עם סבן ועם שגב כאחד, וכי במהלך הבוררות שוחח עם הבורר מיוזמתו בניסיון לפשר ולהביא לידי סיום את המחלוקות שבין האחים. בה במידה גם שוחח עם אחים נוספים של שגב ושל סבן, וכן עם ב"כ הצדדים - עו"ד מילר שייצג את שגב ועו"ד ירושלמי שייצג את סבן (ראו פרוטוקול, עמ' 18 ש' 20 עד עמ' 19 ש' 5); והדברים היו ידועים לשגב ולסבן ולא הוסתרו מהם. וכך העיד עו"ד מאנדל לעניין יחסיו עם שגב ועם סבן: "מבחינתי ויקי (סבן - ע.ב.) ועמוס (שגב - ע.ב.) היו אותו הדבר. זה כמו שאתה בא ויש לך שני בנים, שני ילדים". (עמ' 10 ש' 21-19). ולעניין שיחותיו עם הבורר, על לרקע יחסיו של עו"ד מאנדל עם האחים שגב וסבן כאמור, העיד: "אמרתי תסיים את הפרשה כבר, הגיע הזמן. נדמה לי שבאו ואמרו לי שזה נמשך כבר תקופה של למעלה משנה, שנה וחצי, שנתיים, אינני זוכר, אבל תקופה ארוכה. אמרתי זה לא בריא למשפחה, זה מפלג את המשפחה, זה מפלג בין האחים. קיבלתי גם פניות מהאחים, מנחם תעזור לסיים את זה ... הכיוון היה אך ורק לסיים את הפרשה הזאת אם לטוב, ואם אפשר להשלים ביניהם ולגמור את זה בצורה שיהיה ביניהם שלום מה טוב, אם לא אז לחתוך את זה, אבל לנסות לגמור את הפרשה הזאת." (עמ' 6 ש' 27 עד עמ' 7 ש' 11; וראו גם: עדותו של שגב בעמ' 53 ש' 10-4). עם זאת ברור מעדותו של עו"ד מאנדל שהתרשמתי מכנותו, כי הבורר מעולם לא התייעץ איתו - בניגוד לטענת המבקשים שנטענה בעלמא - וכי עו"ד מאנדל גם לא ניסה להשפיע על הבורר: "כמובן הבורר לא בא ואמר (לעו"ד מאנדל - ע.ב.) אני מחליט כך או אחרת, וזה לא זה, ולא איתי, ולא ניסיתי להשפיע עליו." (עמ' 11 שורות 19-17). דברים אלה עולים בקנה אחד עם התייחסותו של הבורר עצמו בהחלטה מיום 30/10/08: "להסיר ספק, עו"ד מאנדל מעולם לא ניסה להשפיע בעניין הבוררות ואני מעולם לא התייעצתי או נעזרתי בו בעניין זה". 9. גם ניסיון המבקש ללמוד מתמלילי השיחות שבין עו"ד מאנדל לבין שגב על שיחות שקיים הבורר ביחידות עם עו"ד ירושלמי בנוגע לנושא הבוררות, אינו אלא בגדר השערה שלא הונחה לה כל תשתית עובדתית. אמנם הבורר העיד על עצמו בהחלטה מיום 5/8/08 כי קיים שיחה טלפונית עם עו"ד ירושלמי מטעם המשיבים, אך היה זה רק בעקבות התפרצות קולנית של סבן שהגיע למשרדו של הבורר בדרישה לפריסת תשלומי שכר טרחת הבורר, שאז כפי שפירט הבורר בהחלטתו: "התקשרתי לעו"ד ירושלמי וביקשתי 'שירסן' את מרשו ואת דרך התבטאותו כלפיי". הנחת המבקשים כי השיחה בין השניים לא התמצתה בכך אינה נשענת על בסיס עובדתי או ראייתי כלשהו. עניין זה אף הובא לידיעת המבקשים ב"זמן אמת" כעולה מהתכתובת שצורפה לתצהיר סבן (נספים ו ו-ז ). זאת ועוד. השיחות שתומללו הוקלטו טרם שפנו המבקשים לבורר בבקשת הפסלות. אף על פי כן המבקשים לא הציגו את ההקלטות בפני הבורר ולא ביקשו התייחסותו לאמור בהן. כאשר נשאל שגב בענין זה, השיב שכך נהג בעצת עורך דינו דאז (ראו: עמ' 46-44 לפרוטוקול). גם משום כך לא ניתן לייחס משקל לתמלילי השיחות - מעבר לכך שלא ניתן להסיק מן השיחות את שהמבקשים חפצים להסיק - שכן אלה לא הובאו בפני הבורר במסגרת בקשת הפסלות כעילה או כתמיכה בבקשה להעבירו מתפקידו, תוך שהמבקשים במודע ובכוונה מנעו מן הבורר את האפשרות וההזדמנות להתייחס לדברים. ובאשר לעניין הצעות פשרה שנטען שעו"ד ירושלמי העלה בפני הבורר, אלה ניתנו בכתב והועברו גם לב"כ המבקשים שמצידו השיב להצעות תוך שדחה אותן (ראו: נספחים ד ו-ה לתשובת המשיבים לבקשה). אשר לטענה כי הבורר נפגש ביחידות עם סבן - הוברר שסבן אמנם הגיע למשרדו של הבורר מספר פעמים, שבאחת מהן התפרץ כפי שכבר נזכר, אך היה זה אך ורק בעניין תשלום שכר הבורר ובקשות חוזרות לפריסת התשלומים. בהחלטה מיום 5/8/08 הבורר התייחס לכך: " 'שיחות' עם סבן היו בקשות של סבן, שהגיע למשרדי, ללא תיאום, שאלך לקראתו בעניין פריסת התשלומים של שכר טרחת הבורר. בקשות שנדחו על ידי וזכיתי על כך לנזיפות קולניות בפני פקידותיי ולקוחותיי, התקשרתי לעו"ד ירושלמי וביקשתי ש'ירסן' את מרשו ואת דרך התבטאותו כלפיי". לא הובאה כל עדות לסתור דברים אלה, ואיני רואה סיבה לפקפק באמיתותם. הנה כי כן, לא הונחה כל תשתית עובדתית, לא כל שכן תשתית ראייתית אובייקטיבית, המצביעה על אפשרות ממשית למשוא פנים או ניגוד עניינים מצד הבורר. לא הונחה תשתית ולו לכאורה המלמדת על כך שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים. סוף דבר 10. סיכומו של דבר, לא מצאתי בטיעוני המבקשים כל טענה שיש בה כדי להצביע על אפשרות ממשית לניגוד עניינים או משוא פנים כלפיהם, ולכך שהבורר אינו ראוי לאמונם. לא קיימת אפוא עילה להעברת הבורר מתפקידו, והתוצאה היא שדין הבקשה להידחות. נמצא כי הבקשה לא היתה מבוססת ודומה כי היא לא באה לעולם אלא משום חוסר שביעות רצונם של המבקשים מתוכן פסק הביניים וההחלטות לעניין ההשבה; אלא שעובדה זו אינה מהווה עילת פסלות. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 25,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. יישוב סכסוכיםבורר