קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפסילת החלטות משקם: בקשה לביטול החלטות המשקם, עו"ד יורם וסרצוג, מיום 15.6.09 ומיום 23.7.09 שניתנו במסגרת הליך שיקום לפי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב- 1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), בהקשר לחובותיו של מושב איתן (משיבה 1) בכלל וחובות/זכויות המבקשת בפרט. המבקשת בעלת זכויות במשק 44 במושב איתן, המאוגד כאגודה חקלאית שיתופית, היא המשיבה 1 (להלן: "המושב"). במרוצת השנים, צבר המושב חוב כלפי המבקשת בסך של 102,187 ₪, נכון ליום 15.2.07, וזאת על פי מאזני המושב. מקור החוב בחלוקת רווחים והלוואות עידוד. בשנת 2007 הגישה המבקשת תביעה על סכום החוב הנ"ל לבימ"ש שלום בקרית גת (ת.א 426/07) במסגרתו הוטל עיקול זמני על סך של 102,187 ₪. במהלך הדיון בבימ"ש שלום הגיעו הצדדים להסדר דיוני על פיו תועבר התובענה ובקשות הביניים להכרעת המשקם אשר מונה לדון בחוב המושב לנושים השונים וחלוקת כספי התמורה ממכירת מניית תנובה (בקשה מיום 10/4/07). לאחר שהתובענה עברה להכרעתו של המשקם ניתנו על ידו מספר החלטות בעניין סדר העדיפות לנושים בפירעון חובות המושב ובכללם החוב למבקשת, במהלכן הורה המשקם על הפקדת סך של 100,000 ₪ [להלן "הפיקדון"] בידי המנהלה להסדרים במגזר החקלאי, להבטחת החזר החוב לזכאים. החלטות המשקם - נשוא בקשה זו - דוחות את בקשת המבקשת לשחרר לידיה סכום הפיקדון בסך של 100,000 ₪ שהופקד ויוחד לטענתה עבורה, לצורך הבטחת פירעון חוב המושב כלפיה. לטענת המבקשת, יש לבטל החלטות אלו מכוח סע' 28(א)(3) לחוק ההסדרים - היינו - בשל "טעות גלויה על פני הפסק" בשל היותן סותרות זו את זו ופוגעות בזכותה. להלן פירוט תמצית החלטות המשקם הרלוונטיות לענייננו: החלטה מיום 18.12.07 - תחילה ישולמו החובות לנושים חיצוניים וככל שיוותרו כספים הם ישולמו לחברים הזכאים והמבקשת בכללם. כן צויין כי לפני שיועבר חלקה של המבקשת בכספים לידיה יש לאפס את חובה כנגד הסוכנות. החלטה מיום 21.12.08 - כל חבר אגודה יקבל סך של 20,000 ₪ שיהוו את חלקו בפדיון מניית תנובה וכנגד סכום זה יקוזזו חובותיו לסוכנות ולמועצה האזורית, כן ישולם לחברים החזר חלף ערבות, כך שחבר שתיוותר לגביו יתרת זכות, לאחר קיזוז החובות, יקבל שיק בנקאי, ומעבר לכך הכספים העודפים יחולקו בין הזכאים. כן נקבע, כי על המנהלה לשריין בפיקדון סך של 100,000 ₪ עד להחלטה שתינתן בעניין הזכות של חברים מיוצגים. החלטה מיום 15.6.09 - דוחה את בקשות המבקשת למתן הוראות לשחרור כספי הפיקדון על חשבון זכאותה. נקבע כי המבקשת כבר קיבלה את הסך של 20,000 ₪ כזיכוי ממניית תנובה וסך של 17,000 ₪ חלף ערבות, סה"כ סך של 37,000 ₪ שהועברו לסוכנות על חשבון חובותיה. נקבע כי המנהלה תחלק את הכספים ליתרת החברים ולאחר מכן ייעשה חשבון של יתרת הכספים ואלו יועברו לזכאים. החלטה מיום 23/7/09 - דוחה את בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה מיום 15/6/09. צויין כי המשקם קבע בעבר את זכויות "הזכאים" בפסקים שיצאו לכל אחד מהם [הפסק בעניינה של זכות המבקשת ניתן ביום 29/5/95 צ.צ]. סכום הפיקדון בסך של 100,000 ₪ [בהתאם להחלטה מיום 21/12/08] נועד לחלוקה בין הזכאים שהמבקשת בכללם, אין לה עדיפות על פני זכאים אחרים וכל אחד יקבל את חלקו היחסי, מה גם שהמבקשת כבר קיבלה כ 40,000 ₪. כן נקבע כי ההליכים שניהלה המבקשת נגד האגודה אינם מקנים לה כל עדיפות. לטענת המבקשת כאמור, יש לבטל את החלטותיו של המשקם מיום 15/6/09 ומיום 23/7/09 מחמת טעות גלויה שנפלה בהן, כאמור בס' 28(א)(3) לחוק. לשיטתה, המשקם נתן החלטות סותרות לאורך ההליך, מחד- קבע בהחלטתו מיום 18.12.07 את עדיפותם של החברים הזכאים על פני יתר החברים ומאידך - בהחלטתו מיום 21.12.08 אישר את הצעת המושב לחלוקת כספי תנובה, לפיה יחולק סך של 20,000 ₪ לכל חבר במושב, החלטה שיש בה לסכל את התשלומים לחברים הזכאים ובכללם המבקשת. מה גם שמחד- בהחלטתו מיום 21.12.08 הורה המשקם לשריין סך של 100,000 ₪ לטובת המבקשת בלבד, ומאידך - קבע בהחלטתו מיום 15.6.09 כי יתרת הכספים שיוותרו לאחר ביצוע הסדר "חלוקת כספי תנובה", יחולקו בין כלל החברים הזכאים. ביום 6.9.10 התקיים דיון בו התייצבו המבקשת והמשקם בלבד ובית המשפט התבקש לקבל את הבקשה בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות מטעם המושב. אין לקבל בקשה זו מהפן הפרוצדוראלי - אמנם, עד למועד הדיון לא הוגשה כל תגובה מטעם המושב, ובהמשך נתקבלה הודעתו, לפיה נציג המושב איחר והחמיץ את הדיון וכי יש לדחות את הבקשה לגופה. המושב לא הגיש בקשה כדין למתן אורכה ואף אחת מהודעותיו/מכתביו אינה מהווה תגובה כדין. מנגד, גם המבקשת לא תמכה את בקשתה בתצהיר כדין, מה גם, כי לא צרפה לבקשתה את אותם חברים - ה"זכאים" הנוספים, העלולים להימצא ניזוקים מביטול ההחלטות המשקם נשוא בקשה זו. לאחר עיון בבקשה וצרופותיה, נמצא כי דין הבקשה להדחות גם מהבחינה המהותית לגופו של עניין. סלע המחלוקת בין הצדדים נעוץ בשאלת עדיפותה של המבקשת על פני יתר החברים הזכאים, בעוד שאין חולק באשר לסכום זכאותה של המבקשת. לטענת המבקשת, עדיפותה נובעת מעצם עמידתה על זכותה לסילוק החוב והבטחתו בכספי הפיקדון שנשמרו על פי החלטת המשקם עד למתן החלטה בעניינה, אל מול העובדה כי יתר הזכאים "ישנו" על זכויותיהם. סעיף 13 לחוק ההסדרים מחיל על הדיון בפני המשקם את הוראות חוק הבוררות בשינויים המחוייבים. היקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם, בדומה לפסק בוררות, הינו מצומצם ומוגבל לעילות שפורטו בס' 28 (א) לחוק ההסדרים כדלקמן: "בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק "המשקם", לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה: (1) "המשקם" חרג מסמכותו; (2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4),(5),(9) ו-(10) לחוק הבוררות; (3) טעות גלויה על פני הפסק. בית המשפט העליון עמד פעם אחר פעם על מתכונת ההתערבות המוגבלת של בית המשפט בפסק המשקם תוך תכלית לחיזוק מעמד המשקם וסופיות הפסק שניתן על ידו. (ראה: רע"א 6726/96 אברהם אבו נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נה(5) 166 (להלן: "פרשת בית נקופה"); רע"א 6153/05 דוד נפטי נ' באר טוביה, מושב להתיישבות חקלאית (ניתן ביום 12.9.06, ); ע"א 6330/99 משה יערי ועוד 66 אחרים נ' כפר ביאליק, פ"ד נה(5), 100; ע"א 3003/02 בית אלעזרי מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' לחמי שמעון, פ"ד נז(6) 551). המבקשת עתרה לביטולו של פסק המשקם בעילה של טעות גלויה על פני הפסק שעל מהותה וגדריה עמד בית המשפט העליון בפרשת בית נקופה : "אם כן, מה ההבדל בין ביקורת על פסק "המשקם" בעילת הטעות הגלויה, כפי שנקבע בסעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, לבין ביקורת בערעור רגיל ? התשובה כפולה: ראשית, בביקורת על פסק משקם בית המשפט המחוזי אינו רשאי לחרוג מן החומר שבתיק "המשקם" ("הרקורד") ולהסתייע בראיות חיצוניות. שנית, בית המשפט לא יתערב בפסק "המשקם" אלא אם הטעות "גלויה". מה פירוש? בית המשפט ייטה שלא לחטט בפסק "המשקם" כדי לגלות בו טעות, ולא להיתפס לספק טעות, אלא לבדוק אם נפלה בפסק לאור החומר שבתיק, טעות ברורה ומהותית. זהו הבדל בגישה של בית משפט כשהוא מפעיל סמכות ביקורתית (supervisory jurisdiction) להבדיל מסמכות ערעורית (appellate jurisdiction). הבדל זה, אף שאינו ניתן להגדרה ברורה, הוא בפועל הבדל ממשי." עיון בהחלטות המשקם אינו מגלה כל טעות ברורה ומהותית. החלטותיו עקביות ואינן סותרות זו את זו. סדר העדיפויות שנקבע ע"י המשקם, על פיו יסולקו תחילה החובות לנושים החיצוניים, עובר כחוט השני בהחלטותיו השונות שניתנו לאורך הליך השיקום. ההליך שנקטה המבקשת בבימ"ש שלום אינו מקנה לה כל עדיפות על פני זכאים אחרים. סע' 7 לחוק ההסדרים קובע, כי ההליכים לגביית חוב יתנהלו על פי חוק זה ויועברו להכרעת המשקם, מה גם שהמבקשת הסכימה לכך כאמור בהסדר הדיוני שהוגש לבימ"ש שלום. אשר לטענה בדבר מתן עדיפות לזכאות המבקשת לעומת זכאים אחרים, המשקם קבע את זכות כל אחד מהזכאים כמו גם המבקשת על פי החלטה מיום 29/5/95 (ראו החלטתו מיום 23/7/09). משמע, איש מהזכאים האחרים לא "ישן" על זכויותיו. מעורבות היתר של המבקשת בהליכים אינה מקנה לה כל יתרון שהרי ההחלטה בדבר הזכאות נקבעת על פי סע' 12 לחוק הקובע : "(א) המשקם יקבע לגבי כל גורם חקלאי את חובו הבסיסי ואת חובו הכולל לפי כל המידע שיימצא בפניו. (ב) המאזנים המאושרים של גורם חקלאי, ובהיעדרם - המאזנים המבוקרים שלו, ישמשו ראיה לכאורה לקביעת החובות והזכויות של אותו גורם כלפי גורמים חקלאיים אחרים. (ג) המשקם יודיע לנושים ולחייבים את יתרתם, כפי שהיא מופיעה במאזנים, ואלה רשאים להשיג עליה, בפניו, תוך שלושים ימים מהודעתו; המשקם רשאי מטעמים מיוחדים - להאריך את המועד. (ד) הוגשה השגה, יפסוק המשקם בחובות ובזכויות לאחר הדיון בה, ויודיע החלטתו לצדדים. (ה) לא היו לגורם חקלאי מאזנים כאמור בסעיף קטן (ב), יקבע המשקם את חובותיו וזכויותיו על פי כללים שיקבע שר האוצר" בהחלטה מיום 18/12/07 נקבע אמנם כי לאחר תשלום החוב לנושים חיצוניים ישולם החוב לחברים זכאים ובכללם המבקשת, אלא שבהחלטה מאוחרת יותר מיום 21/12/08 הוחלט לזכות כל חבר במושב בסך של 20,000 ₪ + חלף ערבות, מהם יקוזזו חובות לאגודה, לסוכנות ולמועצה האזורית, ורק הנותר לאחר חלוקה זו יועבר ויחולק בין הזכאים. החלטה זו נותנת תוקף של פסק משקם חלקי להסדר מעטפת בין הנושים לאגודה שאושר באסיפה הכללית של האגודה. המבקשת לא עתרה לביטול פסק המשקם החלקי מיום 21/12/10 ולטענתה גם אינה מבקשת את ביטולו (ראו פרוטוקול מיום 6/9/10 עמ' 3) השגתה מתייחסת רק לאי העדפתה על פני זכאים אחרים שלא שמרו לטענתה על זכיותיהם. המחוקק הקנה למשקם סמכות רחבה להסדיר חובות של גורמים חקלאיים לנושים השונים, לרבות הקטנת החוב, אופן התשלום ומועדו, מכאן שבידו נתונה גם הסמכות לשנות את סדר העדיפויות על מנת שיהא בידי החברים לפרוע את חובם לנושים השונים [אגודה, סוכנות ומועצה אזורית], מה גם שהמבקשת כמו כל החברים נהנתה מהחלטה זו עת קיבלה גם היא את הסך של 20,000 ₪ + 17,000 ₪ חלף הערבות. אשר לטענת המבקשת בדבר עדיפותה על פני זכאים אחרים, הרי שבענייננו לא נקבע בשום מקום כי הסך של 100,000 ₪ שהושמו בפיקדון יוחדו למבקשת בלבד. המבקשת ניתלת בנוסח ההחלטה מיום 21/12/08 הקובעת בסע' ה' "אני מורה למינהלה לשריין בפיקדון סך של 100,000 ₪ עד להחלטה שתינתן בעניין הזכות של החברים המיוצגים" - ולטענת המבקשת רק היא הייתה מיוצגת - מכאן שהפיקדון יוחד להבטחת זכאותה. אין לקבל טענה זו. אין כל הגיון בטענה ולא שוכנעתי כי זו הייתה כוונת המשקם באמרו "החברים מיוצגים", שהרי אין כל סיבה להעדיף אותה אך משום שהייתה מיוצגת. בנסיבות העניין הסדיר המשקם את חובות המושב לנושים החיצוניים ולחברים הזכאים במסגרת שיקול הדעת המסור בידיו על פי דין ואין כל יסוד להתערבות בהחלטותיו מחמת טעות גלויה שנפלה בהן, באשר לא נמצאה כל טעות מסוג זה. סוף דבר, הבקשה לביטול החלטות המשקם נדחית. בנסיבות בהן המשיבה 2 לא התייצבה לדיון ולא הגישה תגובה כדין אינני עושה צו להוצאות.משקם