קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבל חומר חקירה נוסף: 1. בפניי בקשה שהוגשה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 בגדרה נתבקש בית המשפט להורות למשיבה להעביר חומר חקירה נוסף למבקשים. 2. כנגד המבקשים הוגש כתב אישום, המייחס להם יחד עם אחרים ניסיון לרצח, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והתפרעות שסופה נזק. כתב האישום הוגש בגין אירוע מיום 4.8.05 במהלכו הרג החייל עדן נתן זאדה מספר נוסעים באוטובוס בעיר שפרעם ביריות נשק מטווח קצר. בעקבות כך, נוסעי האוטובוס בסיוע אזרחים שעברו במקום השתלטו עליו ונטלו ממנו את הנשק. למקום הגיעו שוטרים וזאדה נאזק ונשקו נמסר למשטרה. עם היוודע דבר האירוע החל המון רב להתקבץ במקום והקיף את האוטובוס מכל עבר. אנשים מההמון נכנסו לאוטובוס, דרך החלונות והדלתות שנופצו ותקפו את זאדה. השוטרים אשר ניסו למנוע את הפגיעה בזאדה הותקפו אף הם. תקיפתם של השוטרים וזאדה נמשכה כשעה וחצי. בעיצומה של ההתפרעות שפך מישהו חומר דליק אל תוך האוטובוס ומחוץ לו במטרה להציתו. סמוך לאחר מכן הצליחו אנשים מן ההמון להיכנס לאוטובוס ולתקוף את השוטרים ואת זאדה. כתוצאה מכך, נגרם מותו של זאדה. נאמר כי המבקש 1 השתתף בתקיפתו של זאדה גם לאחר שפיכת החומר הדליק. בנוסף זרק מבקש זה אבנים לעבר השוטרים ולעבר זאדה שהיו בתוך האוטובוס. המבקש מס' 2 התפרע במהלך כל האירוע וזרק אבנים וברזלים לעבר זאדה ולעבר השוטרים שהיו באוטובוס. 3. בבקשה המונחת בפניי נאמר כי זו מוגשת בעקבות בקשה קודמת שהוגשה ביום 14.10.2010 לקבלת חומר חקירה. אותה בקשה הוגשה לאחר שנתקבלה הודעה מאת המשיבה מיום 12.10.2010, לפיה בידיה חומר חקירה נוסף שטרם נמסר להגנה, הכולל אמרות חדשות של השוטר פוקסי בשנת 2008 לרבות ביחס לתפקודו של המבקש 1 באירוע נשוא כתב האישום. אמרותיו של אותו שוטר מהן עולה כי המבקש מס' 1 לא עלה לאוטובוס סותרות מהותית את אמרותיו משנת 2005 ואלה הוסתרו מעיני ההגנה. 4. בנוסף, ביום 14.10.2010 העבירה המשיבה לסניגורים חומר חקירה נוסף משנת 2008 ומהתקופה האחרונה, המתאר שינויים בעדויותיהם של השוטרים ברומי ובן שמעון. אמרותיהם של שניים אלה סותרות מהותית את אמרותיהם במסגרת החקירה המשטרתית ויש בהן כדי לתמוך בהגנת המבקשים. נטען כי חומר חקירה זה הוסתר אף הוא מעיני המבקשים לאורך ההליך המשפטי עד כה. 5. לטענת המבקשים, עריכת תרשומת ברורה ומדויקת של האמרות הנוספות הנה מחובתה של המשיבה. העברת פרפראזות למיניהן אודות דבריהם של העדים אין בה אלא זריית חול בעיני המבקשים וזלזול בזכותם כנאשמים למשפט הוגן. לא נאמר שמדובר באמרות שנמסרו בעת שיח אגבי. יתר על כן, חומר החקירה החדש לא הועבר לבית המשפט במסגרת הליך הגישור בין הצדדים על אף שהועברו עיקרי הראיות הכוללות את עדויות השוטרים דלעיל שיש בהן כדי להפליל את המבקשים. אלא שגרסאות השוטרים משנת 2008 לא הועברו. לטענת המבקשים בכך הערימה המשיבה אף על בית המשפט. בנסיבות, ולאור משבר האמון שנוצר עקב התנהלות המשיבה, עותרים המבקשים להעביר את מלוא חומר החקירה לידי בית המשפט על מנת שישקול הוא עצמו את החומר ויעבירנו לידי ההגנה. 6. המשיבה מצדה טענה כי העבירות המיוחסות למבקשים הן חמורות ביותר, וכי הליכי החקירה וההחלטה לגבי הגשת כתב האישום היו ממושכים וארכו זמן רב. מדובר בעבירות שנעשו, על פי הנטען בשנת 2005 ואילו כתב האישום הוגש בשנת 2009. חומר החקירה הנו רחב היקף, הכולל כעשרה ארגזים. בטרם ההחלטה על הגשת כתב האישום, התקיימו בשנת 2008 פגישות התרשמות של מי שהיתה בזמנו פרקליטת מחוז חיפה עם שלושת העדים דלעיל. מטרת הפגישה היתה רצון להבין את התרשמות העדים הנ"ל מן האירוע, את החוויה שלהם ולא היה מדובר בהשלמת חקירה במובן הקלאסי. לאחר אותן פגישות חלפה שנה נוספת עד להגשת כתב האישום. לאחר קיום אותן פגישות, לא סווגו התרשומות כחומר חקירה אלא הונחו יחד עם חומר פנימי, התייעצויות פנימיות וכד'. המשיבה סברה כי יש להמתין עד לשלב של רענון זיכרונם של העדים הנ"ל לקראת עדותם, ואז לקבל החלטה לגבי עצם סיווגו של חומר זה כחומר חקירה אם לאו. ואכן לאחר רענון זיכרונם של העדים, תחילה של העד פוקסי ולאחר מכן של העד בן שמעון (זיכרונו של העד ברומי עדיין לא רוענן), התלבטה המשיבה באם באותן סתירות בין אמירות העדים בחקירתם המשטרתית בשנת 2005 לבין אמירותיהם בראיונות משנת 2008 יש משום פרטים חדשים ומהותיים במידה המצדיקה העברתם להגנה. המשיבה לא הכריעה בשאלה זו, וחרף זאת החליטה, מעצם העובדה שהתעוררה אצלה התלבטות, להעביר את הדברים להגנה וכך עשתה. הסתירות הועברו עוד לפני שהעדים שבאמירותיהם מדובר, העידו. למעשה עד היום העד היחיד הקשור לאותן אמירות ומצוי בעיצומה של החקירה הראשית הנו העד בן שמעון. להגנה לא נגרם כל נזק מעיתוי העברת החומר. 7. המשיבה הדגישה כי האמרות שהעבירה אינן פרפראזות. לא מדובר בפרשנות או בשינוי הנוסחים אלא האמרות הן אותן אמרות מדויקות כפי שנרשמו מפי העדים, ללא כל עריכה. עוד הוסיפה המשיבה כי על פי הפסיקה, אין כל חובה להעביר תרשומת מראיון שמתקיים בין פרקליט לעד באשר זה אינו חלק מחומר החקירה. החריג הוא מקום שבו עולים בראיון מיוזמתו של העד פרטים חדשים ומהותיים שאז יש להעבירם להגנה. את אותם פרטים העבירה המשיבה למרות התלבטותה באם הם חדשים ומהותיים. 8. בפתח הכרעתי אני רואה להפנות למושכלת ראשונים לפיה יש לנהוג פירוש מרחיב למונח חומר חקירה. זאת לאור מהותה של זכות הנאשם לנהל הגנתו וזכותו למשפט הוגן. נקבע כי "כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק... אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי" (בש"פ 9322/99, מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1), 376, 381-382). בבג"ץ 233/85, אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124, 129 נקבע כי : "אין לפרש את המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע". 9. יחד עם זאת, תרשומות פנימיות, דוחות סיכום פנימיים וניירות עבודה פנימיים, אינם בבחינת "חומר חקירה" (ראו: בש"פ 7008/97 מדינת ישראל נ' הורוביץ, פד"י מא(5), 224). בנוסף, דו"חות סיכומי חקירה שנעשו על ידי המשטרה וכן זיכרונות דברים ורישומים שנרשמו על ידי הרשויות אינם בבחינת חומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחוק (ראו: בש"פ 4285/97 אופנהיים נ' מדינת ישראל, ). הוא הדין לגבי דוחות שמכינות רשויות המדינה כחומר עזר לגיבוש עמדת המדינה בעניינים התלויים ועומדים בפני בית המשפט. 10. בענייננו אותה תרשומת שבה מדובר הנה סיכום ראיון שנערך בין הפרקליטה לבין אחדים מבין עדי התביעה. בבש"פ 6507/09 משה קצב נ' מדינת ישראל, עמדה כב' השופטת עדנה ארבל על משמעות ההליך של "ראיון" המתקיים בין פרקליט לבין אחד העדים בהליך הפלילי. נאמר כי "ראיון עד הינו הליך שיגרתי בעבודתה של התביעה ובמסגרתו מראיין התובע עד תביעה, על פי רוב כהכנה לעדותו בבית המשפט". אלא שראיון כאמור יכול להתקיים על פני נקודות שונות על ציר הזמן של ההליך הפלילי, לרבות ראיון עם עד לאחר שהחקירה הסתיימה ובטרם התקבלה החלטה על הגשת כתב אישום, כמו במקרה שבפנינו. ומהו מעמדה של אותה תרשומת שעורך פרקליט במהלך הראיון? ככל נקבע כי אותה תרשומת שערך פרקליט עם עד אינה חלק מחומר החקירה והיא נחשבת לתרשומת פנימית שאינה חייבת בגילוי בפני הנאשם ובאי כוחו (ראו: בש"פ 687/00 מסיקה נ' מדינת ישראל, ). בפרשת קצב הנ"ל נקבע כי "ככלל, תרשומת מראיון עד לא תיחשב כחומר חקירה, בין אם הוגש כבר כתב אישום ובין אם לאו. זוהי תרשומת פנימית שעורך הפרקליט לצורך מילוי תפקידו וככזו אינה חלק מחומר החקירה". 11. אלא שלכלל זה קיים גם חריג, כפי שנאמר בע"פ 4855/02 הנ"ל: "אם העד מוסיף בראיון, מיוזמתו, פרטים עובדתיים חדשים, העשויים להיות רלוונטיים לכתב האישום ומהותיים, בין לחיזוק עמדת התביעה ובין לתמיכה בהגנת הנאשם, מוטל על התובע לשקול אם בנסיבות העניין מן הראוי להפנות את העד להשלמת החקירה. מכל מקום, מוטל על התובע לתעד את אותם פרטים נוספים ומהותיים שמוסר העד בראיונו ולהעבירם מבעוד מועד לידיעת הסנגוריה". על קביעה זו חזרה כב' השופטת ארבל בפרשת קצב בציינה כי "תרשומת שכזו (תרשומת של פרקליט מראיון עד - א.ט) תיחשב בהתאם לעניין בורוביץ כחומר חקירה אם במסגרת הראיון מסר העד מיוזמתו פרטים עובדתיים חדשים ומהותיים. במצב דברים זה מחויב הפרקליט לתעד את המידע שהועלה על ידי העד ולהביאו לידיעת ההגנה". 12. בחנתי את תרשומת הראיונות שקיימה פרקליטת המחוז בשנת 2008 עם שלושת אנשי המשטרה - בן שמעון, ברומי ופוקסי והשוויתי את הדברים שמסרו באותם ראיונות לעומת הודעותיהם מוקדם יותר במשטרה, ומצאתי כי המשיבה העבירה את החלקים הרלוונטיים מאותם תרשומות אשר היה בהם משום שינוי בגרסתם של העדים לעומת הודעותיהם המוקדמות וכן את הקטעים בהם נמסרו על ידם פרטים שיש בהם אולי כדי לסייע בהגנת המבקשים. יוער כי על אף שמדובר בפרפראזות של אותם אמרות הרי שהקטעים שהועברו הם העתקה מדויקת של אמרות אותם עדים. לדעתי, יש בכך כדי לאזן בין זכותם הטבעית של המבקשים לקבל כל חומר שעשוי להיות רלוונטי להגנתם לבין הכלל לפיו תרשומת הנערכת במסגרת ראיון בין פרקליט לבין אחד העדים, אינה בבחינת חומר חקירה המחייב חשיפה לעיני ההגנה. החומר שהועבר עונה על החריג לכלל האמור, על פי הכללים שהותוו בפסיקה, כפי שפורט לעיל. 13. אני רואה להוסיף כי יש טעם בטרוניה שמעלים ב"כ המבקשים לגבי המועד שבו הועבר החומר לעיונם. מדובר בראיונות שנערכו עוד בשנת 2008 וכבר אז היה ברור השוני במספר פרטים, בין האמרות של העדים בחקירתם במשטרה לבין גרסתם בראיון שהתקיים בפרקליטות. לטעמי, שומה היה על התביעה להודיע על כך להגנה מבעוד מועד ולא לאחר שהחל שלב שמיעת הראיות בתיק. אותם קטעים היו חשובים אף להליך הגישור שהתקיים, ואשר במסגרתו הוצגו עיקרי ראיות הצדדים. ראוי היה שגם אותן אמרות היו מוצגות במסגרת אותו הליך גישור. 14. סיכומו של דבר, לאחר שמציתי כי הקטעים הרלוונטיים, שעשויים לסייע להגנה, הועברו לעיונם של הסנגורים, אין עוד מקום להורות על חשיפת התרשומת במלואה. חשיפה מעין זו עלולה לפגוע בעבודתן של המשטרה והפרקליטות וביכולתן לערוך תרשומות לצורך קבלת החלטות הנוגעות לתיק או לצורך ההליך הפלילי (ראו החלטת בימ"ש בפרשת קצב). כמו כן, לנוכח מסקנתי כי המשיבה מילאה את המוטל עליה, אין מקום לבחון את כלל חומר החקירה על מנת לוודא באם זה הועבר לידי ההגנה, כפי שנתבקש. דרישה שכזו אין לה כל הצדקה ואחיזה בנסיבות העניין. אשר על כן אני דוחה את הבקשה. חומר חקירה