קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לתיקון צו ירושה הסתלקות מעיזבון: רקע וטענות הצדדים את הבקשה הגיש בתחילה, היורש עלי יאסין מוראד [להלן: "המבקש"], כשלאחר מכן הצטרפו לבקשה ארבעת אחיו, וזאת בעקבות בקשת האפוטרופוס הראשי לקבל תגובתם לבקשתו של אחיהם (להלן: "האחים"). המבקשים בתמצית עותרים לאפשר להם כיום להסתלק מירושת סבם ז"ל ולחלק את העזבון בין דודיהם, שני בניו של המנוח מבלי לכלול אותם. בהתאמה לתקן את צו הירושה מיום 11.1.82. המבקש תמך בקשתו בתצהיר בו הוא מבקש להסתלק מעזבון סבו מוסא חסן מוראד (להלן גם: "המנוח"), לטובת שני דודיו, כשלטענתו, גילה על דבר הירושה רק ביום 12.03.06, טרם הגשת הבקשה שבכותרת [בהיותו בן 33], בעקבות עיקול שהוטל על חשבונו בספרי מס רכוש, בקשר לחלקים הרשומים על שמו בחלקה 14 בגוש 17559. המבקש מפרט כי הוא מעולם לא ידע על היותו יורש, וכיום הירושה מהווה עליו מעמסה, כשבנוסף, על פי הנהוג במגזרו, דודיו הזכרים הם היורשים, ואילו הוא, כבן של בת סבו המנוח, אינו יכול לרשת, אף אם היה רוצה בכך, כאשר סביר היה להניח שאילו אמו הייתה בחיים הייתה מסתלקת גם היא, כמו אחיותה, מירושת המנוח. המבקש פרט כי בעת מתן צו הירושה של המנוח, היה בן שמונה בלבד. בתצהירם של האחים טוענים גם הם כי לכאורה גילו רק זה מכבר על היותם יורשים. גם הדוד, בן המנוח, מחמוד צירף תצהיר התומך בטענות, עוד פרט הדוד כי העזבון כולל שתי חלקות מקרקעין האחת שפורטה לעיל והועברה על שם היורשים והשניה על פי הנטען טרם הועברה. בתגובתו של ב"כ האפוטרופוס הראשי [ואשר הוגשה באיחור ניכר, ולאחר החלטות משלימות בעניין], הודיעה ב"כ על התנגדותה לבקשה, לרבות בתואם להוראת סעיף 72 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק הירושה"), ובשל השיהוי הרב בהגשת הבקשה. לאחר השלמות נוספות מטעם המבקשים, הבהירה ב"כ האפוטרופוס הראשי כי כל הקטינים בגרו "לפני עידן ועידנים", ולא מדובר בהזדמנות הראשונה להסתלק. בנוסף, לטענתה לא הובהר אלו נכסים נוספים היו בעזבון, האם חולקו ולמי. לטענתה, מאחר וצו הירושה ניתן בשנת 81', לא ניתן לדעת מה תהה הפגיעה בצדדים שלישיים, כשבנוסף וכאמור אין הצדקה לשיהוי הרב מצד המבקשים להסתלק. בתגובה שלישית וטרם דיון יום 03.01.10, הוסיף ב"כ האפוט' כי לא יכולה להיות מחלוקת שהעיזבון חולק, זאת בתואם לנסחי רישום המקרקעין, מהם עולה כי החלקים הרלבנטיים בירושת המנוח הועברו על שם של המבקשים, כאשר צדדים שלישיים אף הסתמכו על רישום זה, ובתואם לעיקולים שהוטלו על חלקו של המבקש ואחיו. בדיון יום 03.01.10, ובתגובה שהוגשה בהמשך לו, טען ב"כ המבקש בין השאר, כי עצם העובדה שאחד היורשים נרשם כבעלים במושע בתואם לצו הירושה, לא מהווה בהכרח חלוקת עזיבון, כאשר זו חייבת לעשות על פי הסכם חלוקת עזבון בין היורשים, המוגש לרשם המקרקעין ובעקבותיו מוצא צו עיזבון. בנדון הוגש תצהירו של עורך הדין מוסטפא לידאוי [ב"כ המבקש], אשר טיפל גם בהוצאת צו הירושה של הסב, עבור דודו של המבקש. בתצהירו הפנה עו"ד לידאוי לסעיף 110 לחוק הירושה, ממנו הוא למד, לטענתו, כי קיימת חובה שכל היורשים יחתמו על הסכם חלוקת עיזבון, על מנת שתתבצע חלוקת עזבון של נכסי המקרקעין. כן הפנה עורך הדין לידאוי לסעיף 5 (ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין [שבח, מכירה ורכישה] התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין"), לפיו חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים, היא החלוקה הראשונה של נכסי העיזבון בין היורשים, לאחר ההורשה, בין אם נעשתה לפני רישום צו יירושה ובין אם נעשתה לאחר רישום כאמור. בענייננו, הצהיר לידאוי לא נעשתה חלוקת עיזבון, כאשר ע"ש המנוח רשומה חלקה נוספת בשלמות [חלקה 33 גוש 17573]. ב"כ המבקש הצהיר בנוסף, כי בזמנים הרלבנטיים לא הייתה כל חובה בדין להודיע ליורשים האחרים על דבר הגשת בקשה לצו ירושה והודעה כזו לא נמסרה למבקשים [זאת בניגוד לדין החל כיום ובתואם לתקנה 14 לתקנות הירושה התשנ"ח 1998. לענין רישום העיקולים טען ב"כ המבקש, כי אין הם מלמדים על הסתמכות של צדדי ג', אלא עיקול מס רכוש נבע מכך שהמנוח עצמו היה חייב למס רכוש. בתגובתו של ב"כ האפוט' מיום 04.05.10, טען בה"כ כי בתואם לסעיף 110, לחוק הירושה, צו הירושה שהוצא, מהווה צו בימ"ש לעניין חלוקת העיזבון, ולכן, עת רישומו בפנקסי המקרקעין, חולק העיזבון על פיו. דיון והכרעה לאחר עיון ובדיקה של טיעוניי הצדדים בכתב ובעל פה, אני רואה לדחות הבקשה לתיקון צו הירושה בכל הנוגע להסתלקותם של חמשת יורשי המנוח, ילדיה של בת המנוח, שנפטרה לפניו; 8. לקראת מתן החלטה בבקשה הנוכחית ובמסגרת עיון באתרים משפטיים, נתקלתי באקראי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 1011/05 (להלן: "פסק הדין") ואשר ניתן ביום 6.4.10. המבקשים כאן, כך מתברר, היו צד להליך נשוא פסק הדין (שם כנתבעים 4-8), כאשר בא כוחם הנוכחי ייצגם גם בהליך שם. פסק הדין עוסק בזכויות הרשומות של המבקשים כמו גם דודיהם במקרקעין העומדים במרכז הבקשה הנוכחית (חלקה 14 בגוש 17559) ואשר נרשמו על שמם בתואם לצו הירושה נשוא הבקשה כאן ואשר כאמור ניתן ביום 11.1.82. בהליך נשוא פסק הדין טענו התובעים כי המוריש נשוא צו הירושה דנן, מכר להם את הזכויות במקרקעין בשנות ה- 50 ובהתאמה יש להצהיר על בעלותם בהם. 9. פסק הדין לעניינו הכריע כדלקמן: "א. אני מצהיר כי התובע מס' 1 זכאי להרשם כבעלים של 3824/84266 חלקים בחלקה מס' 14 בגוש 17559 מתוך חלקו של המנוח מוסא חסן מוחמד מוראד בחלקה האמורה. ב. אני מצהיר על בטלותו של צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 9.3.81. ג. אני מורה לבטל את הרישום שנעשה בפנקסי לשכת רישום המקרקעין ביחס לזכויותיו של המנוח מוסא חסן מוחמד מוראד ז"ל בחלקה 14 בגוש 17559 בהתאם לצו הירושה שהוצא אחר מותו של המנוח מוסא חסן מוחמד מוראד ז"ל. התוצאה תהיה שהזכויות בחלקה 14 בגוש 17559 שהיו רשומות על שמו של המנוח מוסא חסן מוחמד מוראד ז"ל, בטרם נרשם צו הירושה שהוצא אחר מותו, תחזורנה להיות רשומות על שמו. ד. אני מורה לרשום 3824/84266 חלקים בחלקה 14 בגוש 17559, מתוך חלקו של המנוח מוסא חסן מוחמד מוראד ז"ל בחלקה, על שם התובע מס' 1" 10. עוד עלה מפסק הדין כי ביום 09.03.81 הטיל בית המשפט המחוזי בנצרת, צו מניעה זמני, בנוגע לחלקה שבדיון, בת.א. 625/81 לפיו מנועים היו יורשי הסב המנוח, לבצע כל שינוי במצב הקיים בחלקה. פסק הדין מוסיף כי ביום 18.08.93, הועברו המקרקעין של הסב המנוח, ליורשיו, בתואם לצו ירושה מיום 11.01.82, הוא הוא צו הירושה הנדון בבקשה זו. לציין כי למועד העברת הזכויות כאמור, היה המבקש בגיר בן 20. בנוסף, ובנוגע לחלקה האמורה, ניתנו שתי הכרעות שיפוטיות קודמות לפסק הדין, אשר חייבו גם הן את העברת הזכויות הרשומות על שם הסב המנוח לטובת התובע שם [הראשונה הינה פסק בורר שניתן ביום 3.12.83 ואושר בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 17.07.84, ובהמשך לתביעה בת.א. 625/81 הנ"ל, והשניה, הינה הסכם פשרה שאושר ביום 30.01.01, בת.א. 688/98 במחוזי חיפה]. 11. פסק הדין מלמד לענייננו כי למבקשים למעשה אין זכות, לכל הפחות בחלק מהעזבון ממנו הם מבקשים להסתלק ודי באמור על מנת לדחות את הבקשה. לענייננו די בקביעה כי הוכחה מעורבות צדדי ג', אשר תיקון הצו על פי המבוקש עלול להשליך על זכויותיהם ומכל מקום כי לא נתקיימו תנאי סעיף 72 לחוק הירושה. 12. קיומו של פסק הדין, והעובדות אשר צוינו, מעלה לכאורה כי המבקשים ידעו על היותם יורשים בחלקה 14 לכל הפחות משנת 05', מועד הגשת התביעה נגדם, וזאת בניגוד לנטען בתצהיריהם. במשתמע גם נכון להניח לחובת המבקשים, כי ידעו על ירושתם במסגרת ההליכים המוקדמים יותר שהתנהלו, כמפורט בפסק הדין ושעה שהיו כבר בגירים. מחדלם של המבקשים שנמנעו מלעדכן ולפרט במסגרת בקשתם והשלמות התגובה מטעמם בהליך זה, על דבר קיומם של הליכים רלבנטיים לתביעתם, לרבות הצגת נסח מקרקעין עדכני לחלקה 14, אשר היה מצביע לכאורה הן על קיומו של צו המניעה משנת 81', והן על מועד רישום צו הירושה, מועד בו המבקש, לכל הפחות, כבר היה בגיר, מחזקים גם הם את המסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. 13. המפורט לעיל גם ממחיש את חשיבות סופיות הדיון המהווה שיקול מרכזי במסגרת בקשה לתיקון צו ירושה, ובפרט בכל הנוגע להליכים אשר יש להם השפעה ישירה על מרשם המקרקעין, ועל צדדים שלישיים. פסק הדין כולו עסק בשרשרת עסקאות שלא נרשמה, כאשר פסק הדין גם ממחיש את הסכנה הקיימת בשינוי צו הירושה, אשר מכוחו נרשמו זכויות במקרקעין על ההשלכות הצפויות מכך לצדדי ג' ו/או לגורל הליכים משפטיים המתנהלים. 14. בחינת הבקשה בד' האמות של סע' 72 לחוק הירושה, מלמדת גם היא כי דין הבקשה להידחות. הבקשה לתיקון צו הירושה בענייננו, אינה מעלה עובדות חדשות או טענות חדשות כנדרש על פי סעיף 72 לחוק הירושה התשכ"ה-1965. 15. המבקש הפך בגיר כבר בשנת 1991, כשאת בקשתו הנוכחית הגיש בשיהוי בלתי סביר של מעל חמש עשרה שנים [יצוין כי לא הובאו בפני נתונים בנוגע לגילם של האחים, אולם גם בהנחה והמבקש היה המבוגר שבהם הרי שאין בכך כדי לשנות את התוצאות, כאשר לכל היותר הצעיר ביותר הפך לבגיר בשנת 97]. 16. השהוי הארוך גם חייב מצד המבקשים להציג הוכחה מפורטת וממשית באשר לטענה כי לא ידעו על צו הירושה. בעניינו, לא רק שהמבקשים לא הציגו כל הוכחה לכך [מעבר לתצהיריהם ותצהיר של דודם מחמוד], אלא המבקשים גם לא הציגו בפני כאמור נסח רישום הנוגע לחלקה 14 גוש 17559, שהיה בו גם כדי ללמד על מועד רישומו של צו הירושה (לציין כי פסק הדין נוקב בשנת 93', כמועד בו הועברו הזכויות על שם היורשים ובהתאמה עסקינן בפרק זמן ארוך ביותר כשלעצמו). להוסיף כי גם קיומו של צו עיקול על חלקיהם של המבקשים, מעלה חשד כי היה עליהם לדעת על קיומו של צו הירושה, טרם למועד הנטען על ידם. קיומם של הליכים משפטיים כמפורט בפסק הדין, מוקדמים ורלבנטיים לבקשתם זו, מלמדים על כך שהמבקשים ידעו או היו צריכים לדעת על צו הירושה לאורך שנים [מפסק הדין עולה לדוגמא כי תביעה מוקדמת בין הצדדים בת.א. 688/98 הוגשה עוד ביום 03.07.97 בנצרת ולאחר מכן הועברה לחיפה, כל זאת לאחר רישום צו הירושה ולאחר שהמבקשים בגרו]. 17. בהתאמה המבקשים לא הציגו כל הסבר אחר המניח את הדעת, על שום מה לא נתבקש תיקון הצו מאז שנת 1981, מועד נתינתו, אלא רק כיום כחלוף עשרים ושמונה שנים. רצון המבקשים כיום להסתלק, אינו בא כשלעצמו בגדר עובדה חדשה ואינו יכול לרפא את האיחור הניכר בהגשת הבקשה (ראה לענין זה החלטתי בבש"א (נצ'( 1471/08 אשרף נ' האפוטרופוס הכללי - חיפה (מיום 16/3/09) וכן בש"א 2499/06 (נצ') יניב נ' האפוטרופוס הכללי חיפה (מיום 21/1/07)). יתרה מזאת, גם לא ניתן לשלול בענייננו כי דבר ההליכים המשפטיים של המבקשים להסתלק מחלקם בעזבון מול צדדי ג', כמו גם החובות למס רכוש, הם העומדים בבסיס הבקשה, כשלאמור השלכה מהותית על הזכות לתיקון בגדרו של ס' 72 לחוק הירושה. 18. לאור התוצאה המפורטת לעיל אינני רואה להידרש ולהעמיק בטענת המבקשים לפיה העזבון טרם חולק בזיקה להוראת ס' 6 לחוק הירושה וזאת על אף שנרשם בלשכת רשם המקרקעין. בהקשר זה די שאציין כי חלוקת עזבון לצורך הוראת סע' 6 לחוק הירושה, צריך ותתפרש על פי התכלית הרלוונטית לאותו סעיף, לרבות הצורך במניעת פגיעה בצדדי ג'. בהתאמה לא מן הנמנע כי לצורך סעיף זה יראו ברישום זכויות על פי צו ירושה, וגם בהעדר הסכם לחלוקת עזבון כדרישת סעיף 110 לחוק הירושה, כחלוקת עזבון. 19. כמו כן אין לשלול פרשנות אפשרית לפיה רישום צו הירושה בחלקה 14 שבדיון, ולכאורה בשנת 93, יבוא בגדר הסכם לחלוקת העיזבון בין היורשים, בדרך של התנהגות, (שעה שהיורשים כולם לא פעלו לשנות את הרישום במשך כ-13 שנים). בהקשר זה להזכיר כי הסכם חלוקה בין יורשים, על פי סעיף 110 לחוק הירושה הינו בפועל הסכם החלפת נכסי העזבון בין יורשים. על פי הסעיף, אין כל צורך שהסכם חלוקה בין יורשים יהיה בכתב ואין הכרח שהוא יאושר על ידי גורם חיצוני כלשהו. [ראו בהקשר זה ע"א 165/97 מנהל מס שבח נ' כהן פ"ד לד (3) 284; ע"א 799/77 מנהל מס שבח מקרקעין נ' פחייק פ"ד לב(3) 156]. אוסיף כי גם ההפניה להוראת סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין בענייננו, אין בה ללמד לשאלת חלוקת העזבון בזיקה להוראת סעיף 6 לחוק הירושה, ובהנתן כך כי כל סעיף צריך וניתן לצקת בו תוכן שונה לשאלת החלוקה, ובהתאם לתכלית הסעיף והחיקוק הרלבנטי, כמפורט. 20. בענייננו, החשש מפני הסתמכות צדדי ג' אחרים על צו הירושה כפי שהוצא, ובפרט כפי שנרשם בלשכת רישום המקרקעין, ותקף לאורך שנים, הינו ממשי. בהקשר זה רואה להוסיף כי אף בהתייחס לחלקה 33, אשר עדיין רשומה על שם הסב המנוח, לא מן הנמנע שצדדים יבצעו עסקאות במקרקעין בהסתמך על זכויות נטענות, לרבות מכח צו ירושה, גם אם טרם הושלם הרישום לגביו. בהתאמה נכון ליתן להוראות סע' 6 לחוק הירושה פירוש מצומצם באופן שלא יחול מקום בו שונו זכויות רישומיות, על פי צו הירושה. 21 מכל מקום, באיזון הכולל נכון להכריע בנסיבות תיק כמו זה שבפנינו כי מגבלות הוראת ס' 72 לחוק הירושה עומדות בתוקפן ובאיזונים המתחייבים, גם אילו היתה נכונה הטענה כי העזבון טרם חולק ויש תחולה להוראת סעיף 6 לחוק הירושה. 22. בנדון לאזכר כי למבקשים עומדות חלופות לחלוקת העזבון על פי המבוקש על דרך של עריכת הסכם חוזי מתאים, זאת מבלי לפגוע בתוקף צו הירושה, אשר אין חולק כי משקף כדין את הזכאים לרשת על פי דין למועד הצו. במילים אחרות, בנסיבות הבקשה, הזכות המוכרת בדין להסתלק מעזבון בתואם להוראות סע' 6 לחוק הירושה ואשר כשלעצמה הינה זכות מוגבלת, (גם אילו היתה חלה בעניננו), דינה להדחות מפני האינטרסים המוכרים לשימור תוקפו של צו ירושה שניתן כדין. 23. לאור המכלול, הבקשה לתיקון צו הירושה בנוגע להסתלקות המבקשים נדחית. 24. ב"כ המבקשים ישלים תוך 10 ימים הודעה מפורטת בהתייחס לפסק הדין בת"א 1011/05 ולהליכים שקדמו לו, ועל שום מה לא ראה לאזכר הליכים אלו בתגובתו, לרבות בהינתן כך שייצג את המבקשים גם בהליכים שם. 25. לאור התוצאה מחייב את המבקשים, יחד ולחוד, בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד האפוטרופוס הכללי בסך 5000 ₪ בצירוף מע"מ. הסתלקות מירושהירושהצו ירושהעיזבוןצווים