בקשה לתיקון רישום מקרקעין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לתיקון רישום מקרקעין:

רקע דיוני

1. לפניי תביעה לסעד הצהרתי, המוגשת על ידי השאם אבו דהים (להלן – "המבקש" או "השאם"), שהינו נושה של דאוד חטאב (להלן – "משיב 1"), מכוח פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4340/01.
בגין חוב זה, פתח המבקש תיק בהוצאה לפועל.

2. המבקש התקשה לגבות את החוב, אותו חב לו משיב 1.
על כן, פנה המבקש, ביום 11.9.03, לבית משפט זה, בבקשה לפסק דין הצהרתי.

3. המבקש מבקש כי בית המשפט יקבע, כי המשיב 1 הינו בעל הזכויות מכוח צו ירושה של בית הדין השרעי מיום 30.1.96, ב-14/104 חלקים ב-3 חלקות קרקע אלה:
(1) גוש 30278 חלקה 21;
(2) גוש 30277 חלקה 25;
(3) גוש 30277 חלקה 28.

4. עוד התבקש בית המשפט, על ידי המבקש, להורות לרשם המקרקעין, לשנות את רישום החלקה הרשומה בלשכת רישום המקרקעין, כספר 3018 דף 15, על שם בנו של משיב 1 חטאב חטאב (להלן – "משיב 2"), ולרשום אותה על שמו של החייב, משיב 1.

5. נוסף על כך, התבקש בית המשפט על ידי המבקש, כי ב"כ של המבקש, עו"ד רמי בביאן, ימונה ככונס נכסים על זכויותיו של משיב 1, בחלקות האמורות, לשם רישומן, כאמור.

6. לבסוף, מתבקש בית המשפט, על ידי המבקש, להטיל על המשיבים את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד כדין.

7. ביום 11.9.03, הגיש השאם בקשה לבית המשפט למתן צו עיקולים זמניים (בש"א 2813/03) על חלקות הקרקע הנ"ל. נוסף על כך, התבקש בית המשפט להורות לרשם המקרקעין, לרשום עיקולים אלו בספריו, ובמרשם המתנהל ביחס למקרקעים אלו, וכן הערות בדבר הגשתה של תובענה בתיק זה.

8. ביום 14.9.03, נתן הרשם דאז, כב' השופט יוסף שפירא, את הצו המתבקש.
לאחר דיון בבקשה לביטול העיקול, קבע כבוד השופט יוסף שפירא כי העיקול בסך
500,000 ₪, יעמוד בתוקפו עד מתן פסק דין בהמרצת הפתיחה (החלטה מיום כ"ט חשון תשס"ד (24.11.03) בבש"א 2813/03 בה"פ 2270/03) .

9. ביום 10.6.04, הגיש האפוטרופוס לנכסי נפקדים, באמצעות עו"ד גלית פואה, בקשה להצטרף להליך, כצד להמרצת הפתיחה.

10. בבקשה נטען, כי חלקה 21, גוש 30278 הרשומה על שמו של "עבד אלפתח עלי ח'טאב", וחלקות 25 ו-28 בגוש 30277 הרשומות על שמו של "עבד אלפתח עבד ח'טאב", הם נכס נפקד, ועל כן, הן מוקנות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים.
ביום 10.6.04, הורה כבוד השופט בעז אוקון (שטיפל בתיק זה לפניי) על צירופו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים להליך.

11. המבקש והמשיב 1-2 חולקים על טענת המדינה כי הנכס נפקד.
ביום 9.10.05, קבעתי כי הדיון בתיק יפוצל, באופן שתחילה אכריע בשאלת הנפקדות.
יתר יורשי המנוח, התנגדו לעמדת האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן – "האפוטרופוס"), כי החלקות הם נכס נפקד.
ביום 27.11.05, הורתי על צירופם של יורשי המנוח חטאב חסין עבד עלי (להלן – "יורשי המנוח"), כצד להליך.

12. האפוטרופוס נסוג מדרישתו לראות בחלקה 21, בגוש 30278, הרשומה על שמו של "עבד אלפתאח עלי ח'טאב", כנכס נפקד, זאת לאחר שבדיקת דרכונו של המנוח במעבדה לזיהוי פלילי העלתה כי המנוח זוהה גם בשם "עבד אלפתאח עלי ח'טאב".

13. מאחר ואין כאמור עוררין כי חלקה 21, איננה נכס נפקד, השאלה המונחת בפניי כעת, ואשר בה אכריע במסגרת החלטה זו, עוסקת אך ורק בשאלת הנפקדות בנוגע לחלקות 25 ו-28, בגוש 32077 (להלן – "החלקות").

טענות האפוטרופוס לנכסי נפקדים

14. ראוי לציין בפתח הטיעונים, כי מדובר בחלקות קרקע הממוקמות בבית צפפא שבמזרח ירושלים, שטח שהיה עד מלחמת ששת הימים (אייר תשכ"ז-יוני 1967) בשליטתה של ירדן (שסיפחה את אזור יהודה ושומרון לעבר הירדן, בשנת 1950).

15. על פי סעיף 1(ב)(1)(II) לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן – "החוק" או "חוק נכסי נפקדים"), אדם אשר בתקופה המצוינת בסעיף 1(ב)(1) רישא לחוק נכסי נפקדים, נמצא בירדן, והוא בעלים של נכס הנמצא בישראל, הרי הוא נפקד, ונכסיו מוקנים לאפוטרופוס לנכסי נפקדים.

16. חלקות הקרקע 25 ו-28 רשומות במרשם המקרקעין על שמו של "עבד אלפתאח עבד ח'טאב". במרשם האוכלוסין, לא מופיע אדם בשם "עבד אלפתאח עבד ח'טאב". על כן, טוען האפוטרופוס לנכסי נפקדים, כי סעיף 3(א) לחוק הסדרי משפט ומינהל [נוסח משולב], התש"ל-1970, אינו שולל את נפקדותו.

17. לטענת האפוטרופוס לנכסי נפקדים, מאחר והחלקות הנ"ל נרשמו על שמו של "עבד ח'טאב", בתקופה בה היה השטח בו נמצאות החלקות תחת שלטון ירדן, לאחר הסדר בשנת 1963, על פי מאזן ההסתברויות – הדרוש לשם קביעת ממצא עובדתי במשפט אזרחי – סביר להניח, שאותו "עבד ח'טאב", אשר על שמו רשומות החלקות, נטל חלק בהליכי ההסדר, אשר במסגרתם החלקות נרשמו על שמו. כמו כן, סביר להניח, שלשם כך הוא היה באותה תקופה בירדן, או, לכל הפחות, ביקר בה.

18. האפוטרופוס מציין, כי יש להחיל על הסיטואציה שבפנינו את סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן – "חוק המקרקעין"), הקובע כי "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו". על כן, טענת טעות לגבי הרשום במרשם, איננה טענה פשוטה, ונטל ההוכחה במקרה כזה צריך להיות כבד ביותר, ויש לתמוך טענה כזו בראיות חד משמעיות, כפי שעולה, לטענת האפוטרופוס, גם מסעיף 10 לחוק המקרקעין, ומסעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן – "פקודת ההסדר").

19. כאמור, החלקות רשומות על שם "עבד אלפתאח עבד ח'טאב". האפוטרופוס דוחה את הטענה כי לא הגיוני ששם האב והבן יהיה זהה. לטענת האפוטרופוס, שמו הפרטי של הבעלים הרשום הוא "עבד אלפתאח", ואילו שם אביו יכול להיות כל אחד מ-99 שמות האל – "עבד אלמלאכ", "עבד אלקאדר", וכן הלאה, כך שלא מדובר באותו שם.
נוסף על כך, בבית המשפט עצמו הופיע עד ששמו "אחמד חסן אחמד חסין", כך שמצב זה של שמות, ייתכן, גם ייתכן.

20. נוכח הוראת המחוקק, כי רישום לאחר הסדר מקרקעין יהווה ראיה חותכת לתוכנו הרשום, טוען האפוטרופוס, כי על הטוענים כי חלה טעות ברישום, לעמוד בנטל הוכחה כבד. לכן, היה עליהם להביא את מסמכי ההסדר המקוריים מירדן, כדי להראות תחת איזה שם הוגשה תביעת הזכות לפקיד ההסדר הירדני.

21. לטענת האפוטרופוס, העובדה שהרישום בנסחי הרישום ההיסטוריים, זהה לרישום בנסחי הרישום העדכניים, מחזקת את טענתו של האפוטרופוס, כי לא נפלה כל טעות במהלך הרישום.

22. האפוטרופוס טוען, כי למרות המשקל הרב שהמחוקק נתן לרישום לאחר הסדר רישום המקרקעין, הרי המתנגדים לטענת הנפקדות, לא הביאו כל ראיה לתמיכה בטענתם, לפיה הרישום שגוי, לבד מהטענה – שלא נתמכה בראיות – כי לא יכול להיות שזה השם הנכון. על כן, טוען האפוטרופוס, כי לא ניתן לקבל את הטענה כי הרישום, במקרה הנוכחי, שגוי.

23. עוד טוען האפוטרופוס, כי יש לקבל את הרישום כפשוטו, והתוצאה מכך היא, כי יש לראות את חלקות 25 ו-28, בגוש 32077, כחלקות נפקדות, המוקנות לאפוטרופוס על נכסי נפקדים.

תגובת המבקש לטענת הנפקדות של האפוטרופוס

24. לטענת המבקש, טענתו של האפוטרופוס "נשענת על קנה רצוץ". לטענתו של המבקש, שורת עדים העידו בפני בית המשפט כי המנוח הוא הבעלים של החלקות, המחזיק הבלעדי שלהן, ולאחר מותו, המשיכו בניו להחזיק בחלקות, ולנהוג בהם מנהג בעלים. המבקש מציין, כי במשך עשרות שנים, ממועד הרישום של החלקות, לא נטען מעולם כי המנוח אינו הבעלים של החלקות האמורות.

25. הרישום "עבד אלפתח עבד ח'טאב" הינו בהכרח מוטעה, זאת על פי גירסת המבקש, כי "לא יתכן כי אב ובנו יישאו אותו שם".

26. המבקש מציין, כי הרישום במפקד האוכלוסין, משנת 1949, הוא על שמו של "עבד חטאב בן עלי". כפי שעלה מהעדויות במשפט, אין ספק, כי המנוח התגורר בחלקו הישראלי של בית צפפא, עד יום מותו, ולא היה נוכח בירדן במעמד רישום הזכויות בחלקות הנ"ל על ידי האפוטרופוס הירדני לנכסי אויב בשנת 1963.

27. על כן, טוען המבקש, כי נשללה טענת נפקדותו של המנוח. לאור העדויות, כי המנוח לא יצא מבית צפפא, נשללה "ההנחה" של האפוטרופוס, כי בעל המקרקעין היה בירדן, לשם רישום הזכויות במקרקעין.

28. המבקש טוען, כי הוכח מרישומי שלטונות המס כי המנוח שילם את המיסים על החלקות, במשך עשרות שנים, הרבה לפני שהאפוטרופוס החליט לערור על בעלותו, או לטעון לנפקדותו.

29. עוד טוען המבקש, כי טענתו של האפוטרופוס אינה אלא "ספקולציה על גבי ספקולציה". תחילה, מניח האפוטרופוס שבעל המקרקעין הוא אדם אחר; ובהמשך, מניח האפוטרופוס שאותו אדם נטל חלק בהליכי ההסדר, בירדן, למרות שהנחה זו איננה הכרחית כלל.

30. על פי גירסת המבקש, לאור העובדות בתיק, ומאחר שהמנוח כאמור התפקד וחי בשטח צו ההרחבה [מזרח ירושלים], אין המנוח בגדר נפקד, כמשמעותו בסעיף 1(ב) לחוק נכסי נפקדים, וזאת אף לאור הוראת סעיף 3 לחוק הסדרי משפט ומינהל [נוסח משולב], התש"ל-1970.

31. המבקש טוען, כי המנוח קיבל את הקרקעות בירושה.
לפיכך, בכפוף לחוק הירדני (סעיף 4 לחוק השכרת ומכירת נדל"ן לזרים משנת 1953), החלקות היו ניתנות לרישום, אף ללא קבלת היתר ממועצת השרים הירדנית, דבר שיכול להסביר את דבר רישומם בירדן, למרות היות המנוח [אולי] זר. בכל מקרה, כפי שנטען במהלך המשפט, אין כל הוכחה שמועצת השרים הירדנית לא נתנה את אישורה לרישום האמור.

32. עוד מוסיף המבקש, כי כלל לא ברור אם חוות הדעת של קצין מטה רישום מקרקעין, עורך דין סמי גבאי, לגבי רכישת מקרקעין ירדניים על ידי זרים, חלה במקרה זה.

33. על פי טענת המבקש, אין להסתמך על חוות דעתו של קצין מטה הרישום, מר סמי גבאי, או לתת לה כל משקל, זאת מאחר שסמי גבאי עצמו, הודה בעדותו, כי אין הוא מכיר את עובדות המקרה דנן.
נוסף על כך, אותו קצין מטה הרישום איננו יודע מתי נרכשו החלקות שבמחלוקת. העד אף לא ידע מה היה החוק בירדן לפני שנת 1953. הוא עצמו אישר שחוות דעתו, בנוגע לחוק הירדני, מתייחסת לרכישת קרקעות משנת 1953 ואילך, ולכן, חוות דעתו איננה רלוונטית למקרה דנן, מאחר ומדובר במקרקעין שהמנוח קיבל לחזקתו עוד לפני שנת 1953.

34. לטענת המבקש, נטל ההוכחה בתיק זה, הוא על האפוטרופוס לנכסי נפקדים, נטל שלא הורם על ידו.

35. המבקש ממשיך ומציין, כי טענת נפקדות איננה טענה ערטילאית וירטואלית, אשר ניתן להעלותה רק כדי לנשל אדם מאדמתו, ללא בסיס עובדתי, ומבלי שהוכח קיומו של אדם אשר מתקיימים לגביו תנאי הנפקדות, הקבועים בחוק.

36. המבקש טוען, כי האפוטרופוס מנסה לקחת נכס שהמנוח הוא בעליו, לטעון כי הבעלים הרשום הוא אדם אחר, תוך שימוש באי הדיוק של הרישום, ואז לטעון שאותו אדם אחר, כביכול, הוא נפקד, מאחר ולא התפקד. כך, מבקש האפוטרופוס, לטענת המבקש, לנשל את הבעלים מאדמתו, כאשר אחד הקריטריונים להחלת נפקדות זו הוא שמדובר בשם ערבי.

37. לטענת המבקש, טענת נפקדות איננה טענה שניתן להעלות ללא בסיס עובדתי, ומבלי שהוכח קיומו של אדם, אשר מתקיימים לגביו התנאים להגדרת "נפקד", הקבועים בחוק נכסי נפקדים.

38. טענת האפוטרופוס, בדבר הנפקדות, נשענת, על פי שיטת המבקש, אך ורק על השוני בין שמו של המנוח במרשם האוכלוסין, לבין השם המופיע בלשכת הרישום.
בנסיבות אלה, טוען המבקש, כי האפוטרופוס לא הצליח להוכיח את קיומו של הנפקד, וממילא לא את קיומו של נכס נפקד, כנדרש בחוק, כאשר מהצד השני, הוכח, כאמור, "בראיות רבות ובוודאי במאזן ההסתברויות", כי המנוח אכן היה הבעלים של החלקות השנויות במחלוקת .

39. מעבר לכך, המבקש טוען, כי הוכח שהמנוח שהה בישראל, כאשר המקרקעין נרשמו במרשם הירדני.
לטענת המבקש, ניתן "הסבר סביר" לשוני שבין שמו המלא של המנוח לשם המופיע בלשכת הרישום, ומדוע ניתן היה, על פי החוק הירדני, לרשום את המקרקעין על שמו של המנוח.

40. המבקש דוחה את גרסת האפוטרופוס, כי מאחר שמדובר במקרקעין מוסדרים, הרי שמדובר פה בראיה חותכת לנכונות הרישום.
לטענת המבקש, אין מדובר פה בטענה שהמבקש הוא הבעלים, במקום הבעלים הרשום, אלא שהמנוח הוא הבעלים הרשום, ולטענת המבקש, ההבדלים הקלים ברישום הם "בגדר טעות סופר בלבד".

41. המבקש מציין, כי לפי הנוהל הקיים היום, בו מקפידים לרשום את תעודת הזהות של בעלי הזכויות, יודע בית המשפט, לטענת המבקש, כי אם החלקות היו רשומות על שם מספר הזהות של המנוח, הם היו נחשבות בבעלותו של המנוח, ואם היה צורך, היה ניתן לתקן את הנדרש, בבקשה לתיקון טעות סופר.

42. לטענת המבקש, למרות החזקה בדבר "נכונות הרישום", מוגשות ללשכת רישום המקרקעין, "כדבר שבשגרה", בקשות לתיקון טעות סופר, כאשר מדובר בהוספת מספר תעודת זיהוי, או "תיקון קל בשם הרשום". בקשות אלו, מתקבלות על בסיס הגשת תצהירים בלבד. המבקש טוען, כי אלמלא הודיע האפוטרופוס לרשם על טענתו לנפקדות, היה העניין יכול להיפתר, על נקלה, בדרך זו.

43. מאחר שהמרשם של הקרקעות מתבסס על המרשם הירדני, ולאור העובדה שהמנוח לא נכח, על פי טענת המבקש, בזמן רישום הזכויות בירדן, טוען המבקש שיש מקום להבין שנפלו טעויות סופר, ברישום.

44. לטענת המבקש, שמו של המנוח היה "עבד". לשם זה הוסיפו, כנהוג, את אחד משמות האל; במקרה זה, "אלפתאח".
שמו של אבי המנוח היה "עלי".
על כל פנים, טוען המבקש, כי "אין זה אפשרי שגם שם האב וגם שם הבן יהיה עבד".
לגבי העד, "אחמד חסן אחמד חסין", מסביר המבקש, כי במקרה זה שם העד "אחמד", ושם סבו הוא "אחמד", ולא שם אביו.

45. בלוח הזכויות הירדני מופיע השם "עבד אלפתאח עלי חטאב" כאשר השם "עלי" הוסף בכתב יד. לטענתו של המבקש, רישום זה מדבר בעד עצמו, ואין ליחס חשיבות לעובדה שהשם "עלי" הוסף בכתב יד, מאחר ומדובר ברישום משנת 1963, טרם עידן המחשוב. לטענת המבקש, "פעמים רבות היו תיקונים והוספות בכתב יד ברישומים אלה".

46. ב"כ המבקש, עו"ד אריה איזקסון, טוען, לעניין נטל ההוכחה, כי הלכה פסוקה היא שמעמדה החוקתי של זכות הקניין, משפיעה על פרשנות החוק. פסקי דין רבים החילו את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, גם על חקיקה בעלת אופי מובהק של שעת חירום. לטענת המבקש, לאור הדגש המושם על חוקי היסוד, ולאור הפגיעה הקשה בזכות הקניין של המנוח ויורשיו, יש לפרש את ההוראות בחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950, המפקיעות, במקרים מסוימים, נכסים מידי בעליהם, על דרך הצמצום.
לפיכך, טוען המבקש, יש להקפיד עם האפוטרופוס על הוכחת קיומם של תנאי החוק.

47. נוסף על כך, טוען המבקש, כפי שנקבע בפסיקה, כי כאשר לצד אחד נגישות רבה יותר לראיות, נדרשת ממנו מידה גבוהה יותר של הבאת ראיות.
למבקש, אין נגישות לפקיד ההסדר הירדני. ולעומת זאת, לאור הסכם השלום עם ירדן, היה לאפוטרופוס אפשרות לקבל, או לפחות לנסות ולקבל, את חומר ההסדר המקורי מירדן, דבר שלא טרח האפוטרופוס לעשות.

48. המבקש טוען, כי על האפוטרופוס מוטל נטל ההוכחה מוגבר, ובכלל זה לעמוד בכל אחד מהתנאים הנדרשים על פי חוק נכסי נפקדים, בכדי להכריז על הנכס ועל אותו אדם כנפקדים, נטל, שלטענת המבקש, האפוטרופוס לא ניסה כלל לעמוד בו.

49. לסיום, מתבקש בית המשפט על ידי המבקש, לדחות את טענת הנפקדות, אשר העלה האפוטרופוס, ובמקביל, לחייב את האפוטרופוס לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בצירוף מע"מ כחוק.

תגובת יורשי המנוח לטענת הנפקדות של האפוטרופוס הכללי

50. בכל הנוגע לטענת האפוטרופוס כי בעליהם של חלקות 25 ו-28, בגוש 32077. הוא נפקד, תגובתם של יורשי המנוח, כפי שבאה לידי ביטוי בסיכומי בא כוחם, עו"ד משה בן ארי, זהה כמעט לתגובתו של המבקש.
על כן, אין אני רואה צורך לשוב ולחזור ולפרט את כל נימוקי תגובה זו.

תגובת האפוטרופוס הכללי לתגובתם של המבקש ויורשי המנוח

51. לטענת ב"כ האפוטרופוס, עו"ד יאיר לבנה, יש לראות בעובדה שמשיבים 1 ו-2 לא הגישו סיכומים בעניין הנפקדות, כאילו בחרו שלא לחלוק על עמדתו של האפוטרופוס בעניין הנפקדות. על כן, טוען האפוטרופוס, כי משיב 1 ו-2 מושתקים מלטעון שחלקות 25 ו-28 אינם נכסים נפקדים.

52. האפוטרופוס מציין, כי מאחר תגובתם של המבקש ויורשי המנוח, הן זהות, יתייחס האפוטרופוס בתגובתו למבקש וליורשי המנוח כאל "המבקש".

53. עוד מציין האפוטרופוס, כי העובדה שחוות הדעת מהמעבדה לזיהוי פלילי מראה כי השם בדרכונו של המנוח הוא "עבד אלפתאח עלי ח'טאב", מחזקת את טענת האפוטרופוס, לפיה חלקות 25 ו-28, אשר רשומות על שם "עבד אלפתאח עבד ח'טאב", לא היו שייכות למנוח.

54. האפוטרופוס שב וטוען, שטענת המבקש כי לא יתכן שאב ובנו ייקראו באותו שם, איננה נכונה. המבקש לא הביא כל ראייה להוכחתה. הואיל ונטל הוכחת טענה זו מוטלת על המבקש, יש לקבוע כי המבקש לא עמד בנטל זה, מאחר שהמבקש לא הביא ראיות להוכחתה.

55. עוד טוען האפוטרופוס, כי המבקש לא התייחס בסיכומיו להסברו של האפוטרופוס, כי אדם ששמו, למשל, "עבד אלקאדר", עשוי לקרוא לבנו, למשל, "עבד עבד אלפתאח", ואין בכך כל חריג. על כן, יש לקבל את טענת האפוטרופוס, לעניין זה.

56. האפוטרופוס מדגיש, כי למרות טענתו של המשיב כי מדובר בטעות סופר, כל עוד המרשם עומד בתוקפו, ומאחר שטעות זו לא תוקנה ולא הוגשה כל בקשה לתקנה, לא ניתן להתעלם ממנו.

57. לטענתו של האפוטרופוס, טענת טעות סופר איננה טענה פשוטה. הליך ההסדר הוא הליך קפדני, ולנוטלים בו חלק יש אינטרס חזק להקפיד על מניעת טעות סופר. טענה של המבקש, כי המנוח לא שם לב ששגו בכתיבת שמו, ולא שם לב האם החלקה לה הוא טוען לזכות, אכן נרשמה על שמו, היא טענה אשר איננה סבירה.

58. העובדה שהשם המופיע ברישום לגבי חלקה 21 זהה לגמרי לשמו של המנוח, כפי שמופיע בדרכונו, מראה, לטענת האפוטרופוס, על דיוקו של הליך ההסדר, ומחליש את טענת הטעות. לטענת האפוטרופוס, לא הגיוני לטעון כי פקיד ההסדר דייק פעם אחת (ביחס לחלקה 21) וטעה פעמיים (ביחס לחלקות 25 ו-28), כל זאת, באותו היום ולגבי אותו אדם.

59. האפוטרופוס שב ומדגיש את העובדה, שבניגוד לרישום העברת זכויות, שנעשה לאחר השלמת ההסדר, פה מדובר ברישום שנקבע בהליך ההסדר עצמו. רישום מסוג זה, הוא ראייה חותכת לתוכנו, כפי שנקבע בסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, כאשר החריגים היחידים לכך הם אלו הקבועים בסעיפים 93-97 לפקודת ההסדר.

60. לטענת האפוטרופוס, המבקש לא טען, ואף לא הוכיח, את נפילת המקרה לגדר החריגים שבסעיפים 93-97 לפקודת ההסדר.
גם לו היה המבקש עותר לערוך שינויים ברישום, מכוח סעיפים אלו, הרי שדין הבקשה היה להדחות, מחמת התיישנות, זאת מאחר שחלפו יותר מ-25 שנים מסיום הליך ההסדר.

61. האפוטרופוס טוען, כי המבקש, למעשה, מבקש לתקן טעות שנפלה בהליך ההסדר, לאחר שחלפה כבר תקופת ההתיישנות להגשת בקשה כזו; כל זאת, מבלי שהמבקש נקט בהליך מסודר לתיקון טעות סופר בהליך ההסדר, ובלי שהביא את הראיות הבסיסיות ביותר להוכחת טענתו, וזאת, תוך התעלמות מהיסודיות והקפדניות האינהרנטיות להליך ההסדר, ותוך התעלמות מהוראות החוק, וקביעת הפסיקה, באשר לתוקפו הראייתי המוצק של רישום, לאחר הליך הסדר.

62. האפוטרופוס מדגיש, כי נוסף על כך שטענות המבקש אינן מתיישבות עם הראיות, קבלת טענות של המבקש, תביא לפתיחה מחדש של הרישום, בניגוד לחוק.

63. האפוטרופוס מציין, כי אין לראות בעובדה שהאפוטרופוס חזר בו מטענותיו לגבי חלקה 21, חיזוק לגרסת המבקש לגבי חלקות 25 ו-28, זאת מאחר, שמעבר לעובדה שהשם בדרכון המנוח זהה לשם הבעלים הרשום בחלקה 21, ואינו זהה לשם הבעלים הרשום בחלקה 25
ו-28, קיימים הבדלים נוספים, למשל, חשבון מס הרכוש משנת 1974, שמתייחס רק לחלקה 21.

64. לטענת האפוטרופוס, הדמיון שבין שמו של המנוח לשם של הבעלים הרשום בחלקות 25
ו-28, אינו מסייע למבקש, וכל עוד אין זהות מלאה בין השמות, אין הכרח כי הוא אכן הבעלים האמיתיים.
האפוטרופוס מעלה את האפשרות, שיורשי המנוח מנסים, בשל סכסוך משפחתי, אולי, לנשל קרוב משפחה מנכסיו.

65. האפוטרופוס שב ומציין, כי בניגוד לטענת המבקש, במהלך המשפט נסתרו לחלוטין העדויות, אשר עליהן חפץ המבקש להסתמך.

66. עוד מציין האפוטרופוס, כי בניגוד לטענת המבקש, הוא לא הוכיח כי "לא יתכן" שאב ובנו יישאו אותו שם. טענה זו, לא נטענה, לשיטת האפוטרופוס, בצורה מסודרת, ואף לא הוגשה חוות דעת מומחה לתמיכה בה, ולא ניתנה לאפוטרופוס הזדמנות לסותרה.

67. האפוטרופוס טוען, כי בבדיקה שערך בקובץ מרשם האוכלוסין, נמצאו מקרים רבים של אב ובנו, הנושאים את אותו השם, גם במגזר הערבי, וגם במקרים שהשם הוא אחד משמות האל הנהוג באיסלם (כמו במקרה הנוכחי). לטענת האפוטרופוס, אם היה המבקש טוען טענה זו בצורה מסודרת, היה האפוטרופוס פונה לפקידי משרד הפנים כדי להגיש לבית המשפט תעודת עובד ציבור, לשם הפרכת הטענה.

68. האפוטרופוס מדגיש, שטענת המבקש כי המנוח אינו נפקד, מוזרה, מאחר שמעולם לא נטען על ידי האפוטרופוס כי המנוח נפקד.

69. המבקש מסתמך בסיכומיו על פסק דין של כבוד השופט בעז אוקון (ה"פ (ירושלים) 3080/04 דקאק נוהה נ' יורשי המנוחה נעמה עטיה עדווי נג'אר) , לעניין תחום התפרשותו של חוק נכסי נפקדים.
לטענת האפוטרופוס, אין המבקש יכול להסתמך על פסק דין זה, זאת מאחר, שעל פסק דין זה הוגש ערעור. כמו כן, ניתנו, לטענתו של האפוטרופוס, פסקי דין המסתייגים מפסק דין זה.
מכל מקום, מציין האפוטרופוס את העובדה ששם דובר על נפקד שהוא תושב אזור יהודה ושומרון, בשונה מהמקרה הנוכחי, העוסק בתושב מזרח ירושלים, בשכונת בית צפפא.

70. האפוטרופוס מתייחס בסיכומיו לטענת המבקש, כי ההבדלים בין שם המנוח לשמו של הבעלים הרשום בחלקות 25 ו-28 הם הבדלים קלים בלבד, "בגדר טעות סופר", ולפיכך, סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, הקובע כי הרישום יהווה "ראיה חותכת לתוכנו", אינו חל על הסיטואציה שבפניי.
לטענת האפוטרופוס, טענה זו אינה נכונה, מאחר וסעיף 125 לחוק המקרקעין מסייג עצמו בהפנייה לסעיפים 93-97 לפקודת ההסדר, וסעיף 95 לפקודת ההסדר מתייחס למקרה של טעות סופר, במסגרת הכללים החלים לגבי סעיף 95 (ובהם הכלל בדבר התיישנות). האפוטרופוס טוען, שסעיף 125 לחוק המקרקעין חל במקרה של טעות סופר, ועל כן, מפנה המחוקק לסעיף 95 לפקודת ההסדר, כאחד החריגים של סעיף 125 לחוק המקרקעין.

71. לטענת האפוטרופוס, אין להמעיט בחומרת העובדה שבלוח הזכויות הירדני הוסף השם "עלי" בכתב יד. האפוטרופוס מציין, כי הדבר נעשה על צילום העתק מלוח הזכויות הירדני.
עוד מוסיף האפוטרופוס, כי המבקש טען כי תיקונים כאלה נעשו פעמים רבות; אך, המבקש לא הראה מקרה נוסף של תיקון בכתב יד, לא על הגיליון שהוצג בפני בית המשפט ולא על גיליונות אחרים של לוח הזכויות הירדני.

72. המבקש בסיכומיו, הסתמך על העובדה שמספר תעודת הזהות המופיע על חשבון מס הרכוש משנת 1974 לא שייך לאף אדם. האפוטרופוס מדגיש, כי חשבון זה מתייחס לחלקה 21, שלגביה חזר בו האפוטרופוס מטענת הנפקדות. נוסף על כך, מציין האפוטרופוס, כי העובדה שמספר הזהות אינו תואם אף אדם, איננה מקדמת את העמדה של המבקש, לפיה המנוח הוא הבעלים הרשום.

73. האפוטרופוס מתייחס, בסיכומי תשובתו לטענתו של המבקש, כי אין לו נגישות לפקיד ההסדר הירדני. לטענת האפוטרופוס, טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות, בה, בתיקים רבים, הצדדים פונים לרשויות הירדניות לקבלת מסמכים, מקבלים בפועל מסמכים כאלה, ומגישים אותם לבית המשפט.

74. לטענת האפוטרופוס, אדם הטוען לטעות סופר בהליך הסדר, חייב להציג את חומר ההסדר, אשר ממנו יעלה בבירור כי נפלה טעות. הטוען לטעות סופר, ואיננו מציג תזכירי תביעה, דין טענתו להדחות. האפוטרופוס מדגיש, כי מעבר לעובדה שהמבקש והמציגים לא הגישו תזכירי תביעה, הם אף לא טענו שניסו להשיגם, ולא פירטו את המאמצים שעשו לשם כך. עובדה זו, גם מצדיקה, לטענת האפוטרופוס, את דחיית טענתם בדבר טעות סופר בהליך ההסדר.

75. לסיכום, חוזר האפוטרופוס על בקשתו מבית המשפט לקבוע כי חלקות 25 ו-28 בגוש 30277 הם נכסים נפקדים, והן מוקנות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. האפוטרופוס מבקש מבית המשפט, לחייב את הצדדים האחרים להליך, בהוצאות המשפטיות של האפוטרופוס ובשכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ כדין.

76. תגובתם של המבקש ויורשי המנוח זהות לחלוטין, על כן, אתייחס בית המשפט להלן למבקש וליורשי המנוח כאל "המבקש".

דיון

77. חלקות 25 ו-28 בגוש 30277 נשוא ההחלטה דנן ממוקמות בבית צפפא, שבמזרח ירושלים, והיו נתונות עד שנת 1967 לשליטתה של ירדן.

78. ביום 28.6.67 – סמוך לאחר מלחמת ששת הימים – החילה ממשלת ישראל בצו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), תשכ"ז-1967, את המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל, על ירושלים המזרחית. בכך, למעשה, סיפחה שטח זה אל מדינת ישראל. לענייננו, חשובה העובדה כי הצו החיל על תושבי מזרח ירושלים, כחלק מן המשפט הישראלי, גם את חוק נכסי נפקדים וההוראות הקבועות בו.

79. שני החלקות נרשמו, לאחר הליך הסדר ירדני, שהסתיים בשנת 1963, תחת השם "עבד אלפתאח עבד ח'טאב" (העתק רישום מפנקס הזכויות צורף כנספח ז ו-ח להמרצת הפתיחה).
אין מחלוקת כי עד היום לא שונה רישום זה; כמו כן, לא הוגשה כל בקשה, על פי סדרי הדין הרלוונטיים, לתיקון רישום זה.

80. הבעלים הרשום של החלקות הנ"ל "עבד אלפתאח עבד ח'טאב", לא התפקד במפקד האוכלוסין הישראלי.
כמו כן, אין חולק, כי שם זה אינו מופיע במרשם האוכלוסין הישראלי.

81. האפוטרופוס טוען, כי במאזן ההסתברויות הדרוש לשם קביעת ממצא עובדתי במשפט אזרחי, סביר, להניח, כי "עבד אלפתאח עבד ח'טאב", אשר על שמו של זה רשומות החלקות, נטל חלק בהליכי ההסדר, אשר במסגרתם החלקות נרשמו על שמו, וכי לשם כך, הוא היה באותה תקופה בירדן, או לכל הפחות ביקר בה. על כן, טוען האפוטרופוס, כי החלקות הללו הינן בגדר נכס נפקד המוקנה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, זאת על פי על פי סעיף 1(ב) לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950, הקובע כדלהלן:

"1. בחוק זה –
(א) 'נכס' כולל מקרקעים ומטלטלים, כספים, זכות בנכס, מוחזקת או ראויה, מוניטין, וכל זכות בחבר בני אדם או בניהולו;
(ב) 'נפקד' פירושו –
(1) אדם אשר – בכל עת בתוך התקופה שבין יום ט"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947) ובין היום בו תפורסם אכרזה, בהתאם לסעיף 9(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, כי מצב החירום שהוכרז על ידי מועצת המדינה הזמנית ביום י' באייר תש"ח (19 במאי 1948) חדל מהתקיים – היה בעל חוקי של נכס שבשטח ישראל או נהנה ממנו או החזיק בו, בעצמו או ע"י אחר, ובכל עת בתוך התקופה האמורה –
(I) היה אזרח או נתין של לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עיראק או תימן, או
(II) נמצא באחת הארצות האלה או בכל חלק של ארץ-ישראל שמחוץ לשטח ישראל, או
(III) היה אזרח ארצישראלי ויצא ממקום מגוריו הרגיל בארץ- ישראל –
(א) אל מקום שמחוץ לארץ-ישראל, לפני יום כ"ז באב תש"ח (1 בספטמבר 1948); או
(ב) אל מקום בארץ-ישראל שהיה מוחזק אותה שעה בידי כוחות שביקשו למנוע הקמתה של מדינת ישראל או שנלחמו בה לאחר הקמתה;".

82. סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, קובע כי "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו". החריגים לסעיף 125 לחוק הינם, כאשר הוכחה עילה לתיקון הרישום, לפי סעיפים 97-93 לפקודת הסדר זכויות מקרקעין.

83. עילות אלו, כפי שנקבע כבר בפסיקה, יש לפרש בצמצום, וזאת כדי שלא לפרוץ את עקרון סופיות הרישום; ראה: ע"א 4415/90 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח מוחמד נימר בכר, פ"ד מו(5) 200 (1992); רע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' עבוד, פ"ד נז(2) 721, 727 (2003).

84. טענתו של המבקש היא, כי במהלך רישום הזכויות בחלקות, נפלה טעות סופר. למעשה, חפץ המבקש לעשות שימוש בסעיף 95 לפקודת ההסדר (המאפשר תיקון טעות סופר), כחריג לסעיף 125 לחוק המקרקעין, ולקבוע שרישום המקרקעין תחת השם "עבד אלפתאח עבד ח'טאב", הוא טעות סופר וכי השם הנכון של הבעלים הרשום של שתי החלקות הללו, צריך להיות: "עבד אלפתאח עלי ח'טאב".

85. תיקונו של הרישום, בהסתמך על אחד מהחריגים של סעיפים 93-97 לפקודת ההסדר, כפוף לחוק ההתיישנות, כפי שקבע גם הפסיקה (ראה: ע"א 3250/00 עזבון המנוח סלים חסארמה ז"ל נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 7, בפיסקה 4).

86. הואיל והזכויות הנדונות נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, כבר בשנת 1963, ניתן היה לדעת אודות רישום המקרקעין, בשקידה סבירה ובפעולה פשוטה, זאת, במיוחד, על רקע העובדה שמדובר במקרקעין מוסדרים ורשומים בספרי המקרקעין אשר הם, כידוע, גלויים ופתוחים לכל. למצער, לכל הפחות, משנת 1967, בה עבר השטח לשליטה ישראלית, המנוח או יורשיו, יכלו לדעת על הטעות, אשר לה טוען כעת המבקש, ואשר עליה חפץ המבקש להסתמך. ושוב, יש לזכור, כי עד היום לא הוגשה על ידי המבקש כל בקשה, כדין, לשינוי הרישום בלשכת המקרקעין.

87. לאור האמור לעיל, מירוץ ההתיישנות מתחיל, לכל המאוחר, בשנת 1967. כתוצאה מכך, על טענתו של המבקש בדבר טעות סופר, חלה התיישנות, על פי הוראת סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, הקובע תקופת התיישנות של 25 שנים למקרקעין רשומים.

88. ראוי להדגיש, כי כאשר הטוען להתיישנות הוא המסתמך על הרישום הקיים, לא חל סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, המהווה חריג לדיני ההתיישנות.
כך הוא המצב בענייננו: האפוטרופוס לנכסי נפקדים מסתמך על המרשם, ועל הרוצה לשנות מהרשום בטענה של טעות סופר, חלה התיישנות, בשל העובדה כי חלפו יותר מ-25 שנה, מאז יום הרישום בספרי המקרקעין.

89. מאחר שעל טענתו של המבקש לטעות סופר, חלה, כאמור, התיישנות, מתייתר הדיון לגופה של טענת טעות הסופר. אולם, בבחינת למעלה מן הנדרש, רואה אני להעיר כי לא מצאתי ממש גם בטענת טעות הסופר, לגופה.

90. לא ניתן לומר כי המבקש הוכיח, במידה הנדרשת, שהמנוח הוא שהיה בעליהן האמיתי של חלקות 25 ו-28, וכי הרישום לא שיקף את מצב הדברים האמיתי.

91. המבקש טוען ל"טעות סופר", חריג המופיע בסעיף 95 לפקודה. המבקש, לא הוכיח חריג זה, שכן הנטל שהיה על המבקש להרים, הוא גבוה מזה שהצליח המבקש להוכיח.

92. המבקש ניסה במהלך המשפט להוכיח כי המנוח איננו נפקד.
בפועל, אין כל רלוונטיות לעניין נפקדותו או אי נפקדותו של המנוח.
גם האפוטרופוס הכללי לא מבקש לטעון כי המנוח היה נפקד, אלא כי "עבד אלפתאח עבד ח'טאב", הבעלים הרשומים של החלקות, הוא הוא הנפקד.

93. המבקש טוען, כי הוכיח מרישומי שלטונות המס כי המנוח שילם את המיסים על החלקות במשך עשרות שנים.
ברם, בפועל, רישומי המס לא הוכיחו דבר: חלקם של הרישומים הוא משנת 1960, תקופה בה היו החלקות בשטח ירדן; ובחלקם האחר של הרישומים, כפי שהודה בנו של המנוח "מוחמד ח'טאב" בחקירתו (עמ' 87, שורה 13-14, לפרוטוקול), לא היה דבר הקושר אותם לחלקות שבמחלוקת, למעט חלקה 21, שכאמור, איננה עוד במחלוקת (ראה: פיסקאות 12-13 לעיל).

94. המבקש אף לא הוכיח את טענתו, כי לא יתכן כי היה לאב ולבנו את אותו שם, ועל כן השם "עבד אלפתאח עבד ח'טאב" הוא בהכרח טעות. זאת, במיוחד על רקע העובדה שבבית המשפט עצמו הופיע עד ששמו "אחמד חסן אחמד חסין".
טענתו של המבקש, כי שם סבו של העד האמור הוא "אחמד" ולא שם אביו, איננה מועילה למבקש, כי גם הבעלים הרשום של החלקות שבמחלוקת יכול שיקרא "עבד אלפתאח עבד ח'טאב", כאשר השם "עבד" הוא על שם הסבא.

95. המבקש טען בסיכומיו נגד "להיטות חסרת הפשר להרחיב עד אין-קץ את תחום התפרשותו של חוק נכסי נפקדים". המבקש מצטט, לשם כך, את פסק דינו של כבוד השופט בעז אוקון (ה"פ (מחוזי י-ם) 3080/04 נוהה נ' יורשי המנוחה נעמה עטיה עדווי נג'אר, ).
ברם, השוואה זו, איננה מקובלת עלי מטעמים אלה:
ראשית, בניגוד למקרה דנן, מדובר שם בתושבי שטחים, הנתונים, כפי שנטען, לשליטה ביטחונית ישראלית.
שנית, גם לו היה מדובר בתושב שטחים, המונח "שטח ישראל" מוגדר בסעיף 1(ט) לחוק נכסי נפקדים על פי הדין החל, ולא על פי מבחן של שליטה. מאחר שחוק המדינה אינו חל בשטחים, לא ניתן לומר כי השטחים הם חלק משטח ישראל, לצורך החוק, כפי שכבר קבע שופט בית משפט זה, כב' השופט יצחק ענבר (ת.א. (י-ם) 6161/04 ד"ר וליד עבד אלהאדי עיאד נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים ).

96. אומנם, צודק המבקש, כי מעמדם של זכויות היסוד, ובכללם זכות הקניין, משפיעות על פרשנות החקיקה לשעת חירום. אכן, כעיקרון, עלינו לפרש את הוראות חוק נכסי נפקדים בצמצום, במידת האפשר, ככל שהן פוגעות בזכויות חוקתיות, ובמיוחד בזכות הקניין.
אך, במקרה זה, אין מדובר בהפקעה של מקרקעין מידי בעליהם הרשום, אלא במקרקעין אשר המחזיק בהם איננו הבעלים הרשום של המקרקעין, אשר לו עומדת הזכות קניינית.

97. כאמור, טענתו של המבקש לטעות סופר, איננה מתקבלת, הן בגלל שהמבקש לא עמד ברף הנדרש להפעלת סעיף 75 לפקודת ההסדר, כחריג לסעיף 125 לחוק המקרקעין, והן בשל הנימוק שכבר הוזכר לעיל (ראה, פיסקה 87): גם אם היה עומד המבקש ברף זה, טענתו לא הייתה מתקבלת, מאחר וחלה על טענה זו התיישנות, כי חלפו יותר מ-25 שנה.

98. החלקות הנ"ל אינם רשומות על שמו של המנוח, אלא רשומות הם על שמו של "עבד אלפתאח עבד ח'טאב", שם אשר אינו מופיע במרשם האוכלוסין הישראלי. במאזן ההסתברויות, הנהוג במשפט האזרחי, סביר שאותו "עבד אפתאח עבד ח'טאב", כטענת האפוטרופוס, נמצא או ביקר בירדן או באחד מהמקומות המוזכרים בסעיף 1(ב) לחוק.

99. ראוי לציין, כי גם ביקור של הבעלים בבית צפפא, שהייתה באותה עת בשליטתה של ירדן, מכניס אותו לגדר נפקד, זאת מאחר והוראות סעיף 3(א) לחוק הסדרי משפט ומינהל, המבטל את הוראות חוק נכסי נפקדים, לגבי אדם אשר היה תושב השטח, אשר עליו הוחל החוק הישראלי, והתפקד בשנת 1967, איננו חל בעניינו.

100. סעיף 3(א) לחוק הסדרי משפט ומינהל, תשכ"ח-1968, קובע כדלקמן:

"אדם שביום תחילתו של צו החלת המשפט נמצא בשטח תחולתו והיה תושב בו, לא יראוהו מאותו יום כנפקד כמשמעותו בחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950, לגבי נכס הנמצא באותו שטח".

101. משמעות המונח: "והיה תושב בו", בסעיף 3, שצוטט בפיסקה הקודמת, בוארה בפסק דינה המקיף של כב' השופטת מרים מזרחי (ת.א. (מחוזי י-ם) 4293/02 סעיד אברהים משעל נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ). שם נקבע, כי לצורך דרישת התושבות, לא די בכך שבעל הנכס התגורר ביום הקובע, דרך קבע, בשטח שסופח למדינת ישראל, אלא גם יש צורך שהתפקד במרשם האוכלוסין, שבוצע בשנת 1967, ונרשם במרשם התושבים כ"תושב".

102. מאחר שבעליהם הרשום של החלקות לא התפקד ולא ונרשם במרשם האוכלוסין, הרי שסעיף 3(א) לחוק הסדרי מינהל ומשפט איננו מבטל את הוראות חוק נכסי נפקדים. על כן, כל ביקור של הבעלים הרשום, "עבד אלפתאח עבד ח'טאב", בבית צפפא, שם רשומות קרקעותיו, מכניסה אותו לגדר נפקד.

שתי הערות לפני סיום

103. ב"כ המבקש נקט לשון די חריפה כלפי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, לפיה, כביכול, יש מדיניות של נישול קרקעות ונכסים של אנשים, רק בגלל היותם ערבים, תוך שימוש בכלי של הכרזה על אותו נכס כ"נכס נפקד" (ראה: פיסקה 36 לעיל).

104. לא מצאתי בתיק זה בסיס או תשתית ראייתית מינימאלית להאשמה כה חריפה, אשר הופנתה לעבר רשות שלטונית ישראלית.

105. עורך דין רשאי – ויש אומרים אף חייב – להעלות בשם מרשו כל טענה משפטית או עובדתית אשר תסייע למרשו לעמוד על זכויותיו.

106. אולם, יש מגבלות על היקף טענות כאלה. אין מקום להפריח באוויר האשמות חסרות כל יסוד, כלפי פקיד ציבור, כאילו הוא נוהג שלא כדין, ובמיוחד כאשר מדובר בטענה כללית שמעלה עורך הדין בדבר אפליה לאומית כלפי המיעוט הערבי בישראל, וכאילו זו מדיניות רשמית של מדינת ישראל.

107. אני תקווה כי הערות אלה יביאו לכך שעורכי דין המעלים טיעונים בשם מרשיהם ייזהרו, כפל כפליים, כאשר מועלית האשמה כגון זו, שכאמור לא מצאתי לה ביסוס כל שהוא.

108. הניתוח המשפטי בתיק זה הוא "יבש", והתבסס על דיני "טעות סופר", והתיישנות, ואין בפניי, ולו רמז, בדבר מדיניות מכוונת כלשהי של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, כנגד המיעוט הערבי בישראל.

109. ועתה להערה השנייה:
ב"כ המבקש מציין בסיכומיו כאילו דבר שיגרתי הוא ששמות של בעלים בלשכת רישום המקרקעין משתנים משם א' לשם ב', בדרך שגרה, רק מאחר בהגשת תצהירים (ראה, בין היתר, פיסקאות 42, 45 ו-71 לעיל).

110. אינני שותף לעמדה זו של ב"כ המבקש.
למיטב זכרוני, בשנים בהם עסקתי, כעורך דין, ברישום מקרקעין, ההקפדה של האחראים על הרישום, על קוצו של יוד וקוצו של מספר בתעודת זהות, הייתה לשם דבר, ולא אחת ולא פעמיים, הודפס מחדש שטר מכר (לפני עידן המחשב), עד שהרשם שוכנע כי אכן מדובר באותו שם, באותו סדר של מילים ובאותו מספר זהות.

111. גם כאשר התעוררה שאלת רישום צווי ירושה, הנוהג המקובל היה זה, לפיו, פקיד רישום המקרקעין היה מחזיר אותי ועורכי דין אחרים לבית משפט או לבית דין להוצאת צו ירושה חדש ומתוקן, ורק לאחר שהשם בצו הירושה היה זהה 100% עם השם בלשכת רישום המקרקעין, נרשם הנכס על שם היורשים, על פי צו הירושה.

112. לפיכך, אין מדובר בעניין טכני פורמלי, כטענת ב"כ המבקש, ואין לקחת, כמובן מאליו, כי אם יוגשו שני תצהירים, שהחתומים עליהם מוזהרים כי אם חתמו על דברים שאינם אמת, הם צפויים לעונשים הקבועים בחוק, כי אז, באופן אוטומטי, כביכול, ישונה הרישום של הבעלים בספרי המקרקעין.

113. מכאן, שטענת ב"כ המבקש כי כפסע (טכני) בין שינוי השם ברישום בלשכת המקרקעין לבין המצב כיום, היא טענה שאין לקבלה, ובמיוחד, כאשר עד היום לא טרח ב"כ המבקש ולא הגיש כל בקשה שהיא לשינוי הרישום (מבלי שיש בכך כדי לגרוע מענייני ההתיישנות).

סיכום

114. סיכומם של דברים, המבקש לא הוכיח את טענתו כי המנוח הוא הבעלים הרשום של שתי החלקות.

115. על טענתו של המבקש בדבר טעות סופר בשם – חלה התיישנות.

116. הבעלים הרשום, אינו מופיע במרשם האוכלוסין.

117. סביר, שהבעלים הרשום אכן ביקר בירדן, ולכל הפחות, בבית צפפא, שם ממוקמות חלקותיו.

118. מאחר, שכאמור, סעיף 3(א) לחוק הסדרי מינהל ומשפט אינו מבטל במקרה זה את חוק נכסי נפקדים, ביקור של אותו "עבד אלפתאח עבד ח'טאב", הבעלים הרשום, בבית צפפא או באחד מהמקומות המוזכרים בסעיף 1(ב) לחוק, מכניס אותו לגדר נפקד.

119. כפועל יוצא מההחלטה, שיש לראות בבעליהם הרשום של החלקות נפקד, אני קובע כי החלקות עצמן הינן "נכס נפקד", זאת לפי סעיף 1(ה) לחוק נכסי נפקדים, כפי שנקבע בפסיקה (בג"צ 4713/93 גולן נ' הוועדה המיוחדת ).

120. מרגע שהנכס מוגדר כ"נכס נפקד", הרי שהוא מוקנה לאפוטרופוס, על פי סעיף 4(א) לחוק נכסי נפקדים, וכל זכות שהייתה לנפקד בנכס, עוברת, מאליה, לאפוטרופוס.

התוצאה האופרטיבית

121. לפיכך, לאור האמור לעיל, נקבע בזה, כי חלקות 25 ו-28 בגוש 30277 הינן "נכסים נפקדים"; פועל יוצא מכך הוא, כי נכסים אלו מוקנים לאפוטרופוס לנכסי נפקדים.

122. המבקש יישא בהוצאות המשפטיות של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, וישלם לו סכום כולל של 10,000 ₪ (עשרת אלפים שקלים חדשים), בתוספת מע"מ, ללא קשר לכל הליך אחר בתיק.

123. היורשים – משיבים 4 – יישאו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של האפוטרופוס לנכסי נפקדים בסך של 5,000 ₪ (חמשת אלפים שקלים חדשים), בתוספת מע"מ, ללא קשר לכל הליך אחר בתיק.

124. ב"כ הצדדים יציעו – במשותף – תאריכים מוסכמים שבהם ניתן לקיים קדם משפט (בימים ראשון וחמישי בלבד), עד לפגרה, וזאת כדי לקבוע את המשך דרכי הטיפול בתיק.
ההודעה המוסכמת על הצעות אלה תוגש לבית המשפט, בתוך 15 יום מהיום.

125. לאחר קבלת ההודעה האמורה, תינתן החלטה בדבר מועד קדם המשפט.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תיקון רישום מקרקעין

  2. חידוש רישום מקרקעין

  3. איך רושמים עסקה במקרקעין

  4. התנגדות לרישום מקרקעין

  5. פיצוי על אי רישום מקרקעין

  6. בקשה לתיקון רישום מקרקעין

  7. תיקון רישום מקרקעין מוסדרים

  8. תיקון רישום מקרקעין בעילת תרמית

  9. אחריות לשכת רישום המקרקעין בנזיקין

  10. סמכות עניינית המפקח על רישום מקרקעין

  11. ערעור על החלטת המפקח על רישום מקרקעין

  12. ערעור על פסק דין המפקח על רישום המקרקעין

  13. אי התייצבות לדיון בהליך הסדר רישום מקרקעין

  14. ערעור על המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב

  15. הרישום בלשכת רישום המקרקעין אינו דקלרטיבי בלבד

  16. האם רישום בפנקסי המקרקעין הוא בבחינת מימוש זכויות

  17. רישום מקרקעין (מחוץ לתחום השיפוט) על שם רשות מקומית

  18. פיצוי מוסכם בגין איחור ברישום זכויות בלשכת רישום המקרקעין

  19. תביעה בגין נזקי הרטיבות שנגרמו לדירה למפקח על רישום המקרקעין

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון