בקשת למתן עדות באמצעות וידאו

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת למתן עדות באמצעות וידאו: 1. בפניי בקשה של הנתבע 10 (להלן: "הנתבע") לאפשר לו להחקר על התצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה לביטול היתר המצאה לחו"ל, במקום מושבו בחו"ל, באמצעות כינוס וידאו (בש"א 22504/08). 2. עסקינן בתביעה שהוגשה נגד הנתבע ונתבעים נוספים, ובה נטען, בין השאר, כי הנתבע נשכר על ידי נתבע אחר (הוא הנתבע 1) לשם פרסום ספר ובו דברי לשון הרע נגד התובע 1. עוד נטען כי הנתבע התראיין במסגרת ראיון טלויזיה ששודר בישראל, ובו השמיץ את התובע 1. 3. התובעים ביקשו וקיבלו היתר המצאה לחו"ל של התביעה נגד הנתבע וכן נגד הנתבעים 1 ו- 2. 4. הנתבע ביקש לבטל את היתר ההמצאה לחו"ל, ואגב כך הגיש את הבקשה הנוכחית. הנתבע טוען כי אין לו כל קשר לפרשה; כי חקירתו בישראל תגרום לפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות שלו, בהן זכותו לחופש העיסוק, חופש הביטוי וחופש העיתונות; כי בתי המשפט נוטים לאפשר חקירת עדים באמצעות כינוס וידאו לנוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הקול והתמונה; כי כאשר מדובר בבקשה לביטול היתר המצאה, הנטייה היא לאפשר חקירה באמצעות כינוס וידאו; כי התייצבותו לחקירה בישראל תאפשר לתובע לבצע לו מסירה של התביעה ובכך תסכל את הבקשה לביטול היתר ההמצאה, ולבסוף, כי נשקפת סכנה לחייו אם יגיע לישראל. 5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, מן הטעמים שיפורטו להלן. 6. הכלל הוא שחקירת העדים מתנהלת באולם בית המשפט, בדרך המאפשרת לבית המשפט להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהגותו של העד על דוכן העדים, שפת גופו, שטף דיבורו ועוד כיוצא בזה אותם סימנים דקים ולעתים כמעט סמויים מן העין, העולים יחדיו כדי "אותות האמת" לפי ס' 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א- 1971. כפי שנאמר בע"פ (תל-אביב-יפו) 71737/02 נמרודי נ' מדינת ישראל תק-מח 2004(3), 5188 ,עמ' 5199:   "ההליך השיפוטי, במיוחד קביעת ממצאי עובדה, נשען ברובו הגדול על התרשמות בית המשפט מהעד, הדרך שבה הוא מעיד, שפת גופו וכיוצא באלה ...מה לא נכתב על אותו הליך של בחינת העדות והסיבות למתן אמון בה או דחייתה: "... המניע הפסיכולוגי למתן או אי מתן אמון בדברי העד, מקורו כרגיל בדבר שאינו לא 'שקול' ולא 'מדוד' ולא 'מנוי' אלא כמעט 'סמוי מן העין', כמו עקימת שפתיים, שטף דיבור, היסוס פורתא, אזיל סומקא ואתי חיוורא (או להיפך) - כל אלה בגדר דק-מן-הדק..." (ע"פ 377/62 לוי נ' היועמ"ש, פ"ד יז (2) 1065, עמ' 1074).     על החשיבות הרבה שיש ליכולתו של בית המשפט להתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותו של עד, עמד כב' הנשיא שמגר:       " ... ענין האמון אותו יש לתת בעד פלוני הוא כמעט לחלוטין ענינם של השופטים השומעים את עדותו, הצופים בהתנהגותו והמתרשמים באופן בלתי אמצעי מתגובותיו, תנועותיו, הבעת פניו ואופן דיבורו ; הסתכלות כאמור, המשולבת עם הבחינה ההשוואתית הזהירה של תוכן הדברים ושקילתם במסגרת מכלול הנתונים ההוכחתיים שלפני בית-המשפט היא הדרך בה מתגבשת מסקנתם של השופטים אם אמת או שקר בפיו של העד ..." (ע"פ 316/85 גרינוולד נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 564, 573).     בתיק בר"ע (ת"א) 1197/01 פלונית נ. אלמונית, (לא פורסם), , נקבע בין השאר, מפי כב' השופטת המנוחה הניה שטיין ז"ל, כי:   "... אין כמוה כשמיעת עדותו של העד באופן בלתי אמצעי... מקרים אלה [בהם תותר הבאת עדות בדרך זו- ח.ב.] הם יוצאים מן הכלל ואין לעשות בהם שימוש על דרך השגרה, ולהחליף את ההתייצבות של העד לפני בית המשפט בעדות באמצעות מכשיר וידאו. ... בגביית עדות בשיחת וועידה בווידאו, מוראו של בית המשפט, העשוי להשפיע על כנות ואמיתות עדותו של העד, נופל מזה הקיים במתן עדות בפני השופט. כן יש לקחת בחשבון את השפעת מסך הוידאו על העד. יש אנשים "העוברים" מסך טוב יותר ואחרים פחות. על כן, אף התרשמות מ"סימני אמת" בעדות, אינה באותה דרגת דיוק כמו בעדות בלתי אמצעית בפני בית המשפט, וזאת בנוסף לקשיים אחרים בחקירה הנגדית כמו הקושי בהצגת מסמכים בפני העד הנחקר בשיחת ועידה בוידאו...".   כפי שציינתי בענין ת.א. 186534/02 (ת"א) נוף ים כחול בע"מ נ' אוריין : "לא הרי הלוך רוחו של עד העומד על דוכן העדים בדחילו ורחימו, בסמוך לשופט המזהיר אותו בפניו כי עליו לומר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, כאשר השופט מתבונן בו מקרוב, ומבחין בכל זיע של פניו, כהרי אותו עד השוהה לו בניחותא במשרד כלשהו בחו"ל, בריחוק פיזי ומנטלי מאולם בית המשפט, ומשיב לשאלות משל היה מדובר בראיון רגיל. כך למשל, ברי כי בנסיבות כאלה, האזהרה בדבר העונשים הצפויים לעד אם לא יאמר את האמת, אינה משכנעת". 7. על כן, נדרשת סיבה מספקת כדי להצדיק סטייה מן הכלל לפיו עדים מעידים באולם בית המשפט: "נקודת המוצא לדיון היא עדיפותה של העדות בין כתלי בית המשפט. גם היום, כמו בעבר, אין תחליף להתייצבותו הפיזית של עד בבית המשפט לעדות "חיה". ... השימוש במצלמות וידאו עלול להטיל מגבלות שונות על האופן בו נערכת החקירה הנגדית ועל היכולת של בית המשפט להתרשם באופן מלא מן העד. כבר התייחסנו למגבלות העשויות לחול על יכולתו של בית המשפט להפעיל סמכותו על העד במקרים בהם הוא נוהג שלא כראוי, וכן לאפשרות שאף בעיני העד אין הסיטואציה זהה לזו הקיימת כאשר הוא מעיד באולם בית המשפט. על כן, אין לפתוח פתח רחב מדי ובלתי מוגבל לגביית עדות באמצעות היוועדות חזותית ואין לוותר על הדרישה להציג, בתום לב, סיבה מספקת למתן עדות בהיוועדות חזותית ... על המבקש להעיד בהיוועדות חזותית אף לתמוך בקשתו בתצהיר מתאים לעניין הטעם שביסוד הבקשה ..." רע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולדשטיין (2007) - (דברי כב' השופט גרוניס, שהיה אמנם בדעת מיעוט ביחס לתוצאה הסופית, אך לא ביחס להתוויית הכלל הבסיסי). כדברי דעת הרוב באותו עניין, מי שמבקש להתיר עדות באמצעות כינוס וידאו, נדרש להראות: "[ו]כי קיימת "סיבה טובה" המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ". ודוק: מדובר במניעות של ממש, ולא בשיקולי נוחות גרידא. 8. במקרה דנן, לא עלה בידי הנתבע להצביע על סיבה מספקת (או סיבה טובה) לאי הגעתו לעדות בישראל. החשש שמא התייצבותו לחקירה תאפשר לתובע למסור לו את כתב התביעה באולם בית המשפט ובכך ליתר את הדיון בבקשה לביטול היתר ההמצאה, הוסר עם התחייבותו של התובע בתשובתו לבקשה, לפיה לא ינהג בדרך זו. 9. הטענה לפיה כביכול נשקפת סכנה לחייו של הנתבע אם יגיע לישראל, משום שנעשה נסיון להתנקש בחייו ברוסיה בשנת 2007, נשמעת מופרכת על פניה. יצויין כי הנתבע עצמו טען במסגרת ס' 45 לבקשה לביטול היתר ההמצאה כי הוא כלל לא חושב שניסו להרגו אלא רק להפחידו וכי לא ייחס לתובע 1 מעורבות בענין זה. הנתבע אינו יכול לטעון דבר והיפוכו, בוודאי לא במסגרת אותו הליך ממש. בנוסף, הנתבע לא מצביע על כל סיבה אובייקטיבית לביסוס החשש כי ישנה סכנה לחייו דווקא אם יגיע למתן עדות בישראל וכי מי שרק ניסה להפחידו ברוסיה, יבקש להתנקש בחייו דווקא בישראל. חשש סובייקטיבי, אם אכן מקנן בליבו של הנתבע, אינו מהווה טעם מספיק לאי הגעתו לישראל. 10. טענותיו של הנתבע לפיהן אין לו כל קשר לפרשה וכי עצם הגשת התביעה נגדו והצורך להעיד בישראל מהווים פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות שלו, הן טענות הגנה לגופו של ענין, ומקומן יכירן בשלב בו ייערך דיון בבקשה לביטול היתר ההמצאה לחו"ל. אם אכן יתברר בסופו של יום כי נפגעו זכויות חוקתיות של הנתבע וכי לא היה מקום ליתן לתובעים היתר המצאה לחו"ל ביחס אליו, הוא יפוצה על כך במסגרת פסיקת הוצאות משפט. 11. גם הטענה לפיה כאשר מדובר בבקשה לביטול היתר המצאה, הנטייה היא לאפשר חקירה באמצעות כינוס וידאו, אינה יכולה להתקבל. טעמו של דבר הוא שמרגע שהתובע 1 התחייב כי לא ינצל את הגעתו של הנתבע לישראל לשם מסירת כתב התביעה לידיו, אין שונה מעמדו של הנתבע, לענין חקירה באמצעות כינוס וידאו, ממעמדו של כל נתבע אחר שמבקש להחקר בדרך זו, משיקולי נוחות גרידא. 12. הודעתו של הנתבע, לפיה תהא אשר תהא החלטתו של בית המשפט, אין בכוונתו להגיע לישראל, בוודאי שאינה יכולה להוות נימוק לתמיכה בבקשתו להחקר במקום מושבו בחו"ל. 13. סיכומו של דבר, אני מתרשם כי הטעם האמיתי מאחורי הבקשה הוא שיקולי נוחות גרידא של הנתבע. 14. אשר על כן, הבקשה נדחית. הנתבע ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 15. דיון בבקשות של הנתבעים 1, 2 ו- 10 לביטול היתר ההמצאה לחו"ל (תיקי בש"א 21193/08, 22505/08 ו- 22503/08), וכן בבקשה מס' 13 של הנתבע 1 (בקשה למחיקת חלקים מתשובת התובעים לבקשה לביטול היתר ההמצאה) ייערך ביום 11.1.2011 בשעה 08:30, אלא אם הצדדים יודיעו לבית המשפט, תוך 15 יום, כי ניתן לוותר על דיון באולם ולהסתפק בכתבי הטענות שהוגשו במסגרת הבקשות. במקרה של דיון באולם, זמן חקירתו של כל מצהיר לא יעלה על 20 דקות והצדדים רשאים, אם רצונם בכך, להזמין שרותי הקלטה.עדותדיון