קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת נאשם לצאת לעבודה: בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית שנקבעו למבקש, במסגרתה עותר המבקש להתיר לו לצאת לעבודה. ביום 30.9.09 הוגש כתב אישום המייחס למשיב ביצוע עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").   על פי עובדות כתב האישום, המשיב רצח את X ז"ל אשר היה חברם של המשיב ואשתו ואשר את הקשר עימו ביקשו בני הזוג סומך לנתק. ביום 9.11.09 הוריתי על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים זאת, בין היתר, לאור קביעתי כי בכלל הנסיבות האופפות את האירוע יש כדי לסתור את חזקת המסוכנות המפורטת בסעיף 21(א)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996.   בבקשה דנן, טוען המבקש כי בשל המצב הכלכלי אליו נקלעה משפחתו, בשים לב להשעייתו ממשטרת ישראל וכן להוצאות הרבות הכרוכות בניהול המשפט, יש לאפשר לו לצאת לעבודה במשק במושב לכיש השייך למר X דג ותחת פיקוחו. את מר X דג מכיר המבקש הכרות מעמיקה. ב"כ המבקש ציין טען כי המבקש מילא אחר כל התנאים במסירות ובהכנעה, במשך למעלה מארבעה חודשים וככל הנראה המשפט לא יסתיים בשנת המשפט הקרובה. עוד נטען על ידי ב"כ המבקש כי בטחון הציבור יישמר מאחר והמדובר באירוע חד פעמי, ייחודי ומצער, ואין סיכוי שאירוע מסוג זה ישנה.   ב"כ המשיבה טען כי לטעמה של המשיבה נשקפת סכנה מן המבקש אשר לא ניתן להפיגה. נטען כי אמנם בית המשפט לא קיבל את עמדת המדינה, אולם יש מרחק רב בין לשחרר את המבקש למעצר בית לבין שחרורו לעבודה אשר תאשפר לו להתהלך חופשי. המדובר בקצין משטרה שבחמתו ירה בחברו והרגו, תחת להגיש תלונה למשטרה כנגד המנוח ושל האמור, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה.   בחקירתו בבית המשפט מסר מר דג X, כי בשעות העבודה בשדה הוא ישהה עם המבקש וככל שיהיו לו סידורים, הדבר יתואם עם משפחתו של המבקש אשר תדאג לפיקוח על המבקש בעת העדרו. המבקש ילון בקרוון בסמוך למר דג X, בקרוואן יש טלפון , כך שאם המבקש ירצה לעזוב את המקום, המפקח יתקשר לערבים. המבקש נתן הסכמתו לחתימה על ערבות להבטחת תנאי השחרור. דיון והכרעה: לקראת הדיון הוגש תסקיר מאת שירות המבחן. שירות המבחן התרשם כי הערב המפקח המוצע, מר X דג, מבין את המשמעות הכרוכה ואת מחויבותו למשימה. לדברי המפקח, הוא סומך על המבקש כי יעמוד בתנאים שהוצבו לו. שירות המבחן העריך כי למבקש יש היכולת לעמוד מול גבולות שמוצבים בפניו והוא מבין את המשמעות הכרוכה בהפרת תנאי שחרורו, כמו כן, שירות המבחן התייחס לקשיים שבחלופה כיום, כפי שהמבקש תיאר, וציין כי החלופה בשילוב תעסוקה תסייע להתמודדות המבקש עם מצבו הנפשי והכלכלי. ענייננו במבקש שעובר לביצוע המעשים המיוחסים לו, שימש כקצין מוערך במשטרת ישראל. המבקש הינו אדם נורמטיבי וערכי בהתנהגותו, נעדר עבר פלילי אשר עשה כל אשר לאל ידו לסייע למנוח להתגבר על המשבר בו היה נתון עקב החלטת בני הזוג סומך לנתק הקשר עימו. בהחלטתי מיום 9.11.09 קבעתי כי הנסיבות שקדמו לביצוע העבירה, לכאורה, הינן נסיבות חריגות בהן היו המבקש ומשפחתו נתונים להטרדה בלתי פוסקת מן המנוח, הטרדה אשר לוותה הן בהתנהגות אובדנית של המנוח והגיעה ערב האירוע לאיומים של ממש בפגיעה במבקש ובמשפחתו.   כך גם קבעתי כי נראה כי אין חשש ממשי ששחרורו של המבקש יסכן את בטחון הציבור או את קיומו של הליך משפטי תקין, תוך שסברתי כי אין המשיב עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה. משנמשכים ההליכים ומשעמד המבקש בכלל התנאים שהוטלו עליו וכן לאור שחזקת החפות, סבורני כי גובר האינטרס של פגיעה מינימאלית בחופש העיסוק של המשיב אל מול האינטרס הציבורי שלא לאפשר למשיב לצאת לעבוד על מנת שלא לסכן הציבור. לעניין זה ראה בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' יוסף סיטבון ואח', שם נקבע על ידי כבוד השופטת ארבל כדלהלן: "סעיף 48(א) מציג בחלופות השונות שבו נוסחות איזון בין חירותו של הנאשם להלך חופשי כל עוד עומדת לו חזקת חפות לבין הרצון לאיין מסוכנותו ולמנוע את פגיעתו הרעה, להבטיח התייצבותו למשפט וניהול תקין של ההליך נגדו. בהקשר של איסור העיסוק נקבע האיזון על קיומו של יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק טומן בחובו פגיעה בבטחון הציבור או באינטרס הציבורי במניעת ביצוע עבירות נוספות דומות. ...כאמור, סעיף 48(א)(10) לחוק המעצרים מאזן בין זכותו לחירות של נאשם לבין אינטרסים נוספים, עליהם עמדתי לעיל, על דרך של קביעת תנאי שטבועה בו פגיעה בחופש העיסוק. מכוחו של סעיף זה ניתן לאסור על נאשם להמשיך בעיסוק הקשור בעבירה, בהתקיים אחד משניים: המשך העיסוק מהווה סכנה לביטחון הציבור, או שהוא עלול להקל על ביצוע עבירה דומה.....   התנאת שחרור בערובה באיסור המשך עיסוק אינה נקבעת - ואינה מתבקשת - כעניין שבשגרה, שכן הגם ששימוש בסמכות זו מאפשר מימושה של זכות ראשונה במעלה, חירותו של אדם, היא מתאפשרת באמצעות פגיעה קשה בחופש העיסוק שלו. במילים אחרות, על מנת למנוע פגיעה בחירותו של אדם, שעה שעומדת לו חזקת החפות, הכיר המחוקק באפשרות לפגוע בזכות יסוד חוקתית אחרת הנתונה לו, בחופש העיסוק. אין להקל ראש בסמכות זו. העבודה היא אחד מבסיסי חייו של האדם. חירותו של אדם לבחור במה יעסוק, עיסוקו במשלח יד כאוות רצונו, מהווים ביטוי של האוטונומיה שלו כפרט, ביטוי של הגדרתו העצמית, וככאלה הם מבטאים גם את עקרון וערך כבוד האדם. "באמצעות חופש העיסוק מעצב האדם את אישיותו ואת מעמדו ותורם למרקם החברתי" (בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367, 383 (1997). וראו גם: אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שלישי - פרשנות חוקתית 582 - 583 (1994)). חופש העיסוק הוכר כזכות יסוד ראשונה במעלה כבר בראשית ימי המדינה:   "כלל גדול הוא, כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח-יד, אשר יבחר לעצמו, כל זמן שההתעסקות בעבודה או במשלח-יד אינה אסורה מטעם החוק. מקצוע או אומנות שהמחוקק עשה סייגים או הגביל הגבלות בצורת תנאים מוקדמים לתופסים בהם, אין אדם רשאי לעסוק בהם, אלא אם-כן קיים תחילה נאים מוקדמים אלה...זוהי זכותם, זכות שאינה כתובה על ספר, אך נובעת מזכותו הטבעית של כל אדם לחפש מקורות מחיה ולמצוא לעצמו מלאכה המפרנסת את בעליה (בג"צ 1/49 בז'רנו נ' שר-המשטרה, פ"ד ב(1) 80, 82-83 (1949)). עם חקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק ניתן לחירות זו מעמד חוקתי על-חוקי (בג"צ 872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות, פ"ד מז(5) 485 514 (1993)) ומעמדה בוצר על ידי "קו ההגנה" שמציבה פסקת ההגבלה לפגיעה בחופש העיסוק.   ככל זכות אחרת, גם חופש העיסוק אינו מוחלט ועל כן לא אחת נדרש איזון ראוי בינו לבין זכויות ושיקולים אחרים.... יחד עם זאת, מעמדו החוקתי של חופש העיסוק והיותו מנדבכיה של חברה דמוקרטית יש להם משקל מיוחד המקרין מעוצמתו גם כאשר נדרשים אנו לערוך איזון שיש בו כדי לנגוס בזכות יסוד.   כזה הוא האיזון המתבצע לעת החלטה האם לקבוע איסור עיסוק כתנאי ערובה לשחרורו של נאשם ממעצר. על בית המשפט לשוות לנגד עיניו בין היתר את הפגיעה הקשה שיש באיסור העיסוק על הנאשם הנהנה מחזקת חפות ועל פרנסתו, את הפגיעה שיכולה להיות בהוראה כזו על משפחות העובדים התלויים בו ואת הנזק שייגרם בגין הוראה שכזו לעסקו. כן עליו להעריך האם ההליך יימשך זמן רב, באופן המשליך במישרין גם על משך התקופה לגביה יחול איסור העיסוק, ולבחון האם בנסיבות אלה מדובר באמצעי מידתי. אל מול אלה עליו לשקול את הסכנה שעלולה להיות טמונה בהמשך עיסוקו זה לבטחון הציבור או את ההקלה שתהא בכך בעבורו לשוב ולבצע את העבירה, ואת הפגיעה באינטרס הציבורי שעלולה להיגרם עם ביצוע עבירות נוספות".   וכן בבש"פ 5826/06 שם נידון עניינו של העורר, חנן גולדבלט, אשר הואשם בשישה אישומים ובשורה ארוכה של עבירות מין לרבות מעשי אינוס, מעשה סדום וקבלת דבר במרמה, מעשים שבוצעו בחמש קטינות ובצעירה בת 20 שנים. העורר עתר לאפשר לו לצאת לעבוד ולאחר דיונים רבים, הוחלט על ידי כבוד השופט חשין כהאי לישנא: "הקביעה כי עבר "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה, לצורך עיון חוזר בה, הינה תולדה של נסיבות העניין (ראו בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 21.8.06). במסגרת נסיבות אלו, יש לאזן בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי (ובכללו האינטרס של קורבן העבירה) כי יוותר במעצר, או, במקרה של משוחרר בערובה, כי ימשיך לשהות בחלופת מעצר באותם תנאים שנקבעו. במאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, רמת מסוכנותו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי שחרורו. כן תילקחנה בחשבון נסיבותיו האישיות: נסיבות משפחתיות, כלכליות, רפואיות ונפשיות. בענייננו, הנסיבה המטה את הכף לטובת הקביעה כי עבר "זמן ניכר" המצדיק עיון חוזר בתנאי השחרור, היא אך זו הכלכלית. אמנם, ברמה האובייקטיבית, אין הכרח כי חלוף זמן לכשעצמו יאיין מסוכנות של אדם. במקרה שלפניי, חלוף הזמן אינו מפחית מהפגיעה ברגשות המתלוננות, שעמדה ביסוד החלטתו של השופט ג'ובראן. אך חלוף הזמן מביא להפחתה יחסית במשקלה של מסוכנות זו, אל מול האינטרסים האחרים המונחים על כפות המאזניים. כאן, משקלה פוחת, באופן יחסי, אל מול הפגיעה הכלכלית הנמשכת בעורר. כאשר אדם שוהה במעצר בית ללא היתר לצאת לעבודה, מחריף מצבו הכלכלי ביחס ישר לאורך התקופה בה אינו עובד. בהינתן כי העורר שוהה במעצר בית מזה קרוב לשנה, ונוכח הפגיעה הכלכלית המצטברת הנגרמת לו עקב כך, מוצא אני כי יש לאפשר לו לצאת לעבודה".   סבורני כי איסור על המבקש לצאת לעבוד עד לתום ההליכים המשפטיים, מהווה פגיעה קשה בו ובתלויים בו ומשכך, אמצעי זה אינו מידתי, זאת בייחוד לאור כך שלדידי המבקש אינו מסכן את בטחון הציבור , שמר בקפידה על תנאי מעצר הבית ואין חשש להישנות מעשים דומים. לאור האמור הנני נעתרת לבקשת המבקש ומורה כדלקמן: מקום מעצר הבית של המבקש ישונה ויהיה במושב לכיש, במשק 6 הנמצא בבעלותו של מר דג X. הנני מתירה למבקש לצאת לעבודה אצל מר דג X ת.ז X במשק מספר 6 במושב לכיש בין השעות 18:00-06:00, תחת פיקוחו. המבקש לא יהא רשאי לעזוב את תחומי המשק. משעה 18:00 ועד השעה 06:00 ישהה המבקש בתנאי מעצר בית בקרוון שבבעלותו של מר X דג באיזוק אלקטרוני. מר X דג יחתום על ערבות צד ג' על סך 30,000 ₪ . בהעדרו של מר X דג, יפקח על המבקש אחד מהערבים אשר אושרו בהחלטתי מיום 4.11.2009. יתר תנאי השחרור שנקבעו על ידי יוותרו על כנם. מעצרמשפט פלילימעצר בית