קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת פסלות שופט: 1. לפני בקשת פסלות. לדידו של המבקש, החלטת בית-המשפט מיום 9.3.10 מנוסחת באופן המצדיק פסילתי מלישב בדין בעניינו. המשיב מתנגד לבקשה. מלכתחילה סברתי ליתן ההחלטה דנן בראשית הישיבה היום, אך משלא התייצב המבקש לדיון (ראו: פרוט' מישיבת היום שנקבעה), אין מנוס אלא לשלחה לצדדים באמצעות הדואר, זאת לבקשת בא-כוח המשיב, וכדי שלא תרד לטמיון ישיבה נוספת במידה והמבקש יחליט לערער על החלטה זו. 2. החלטתי, נשוא הבקשה לפסילה, ניתנה לאור האמור בתשובת המבקש לתגובת המשיב לבקשה לביטול החלטה בבקשה להארכת מועד, בגדרה נמחק הערעור. בתשובתו, התנסח המבקש באופן בוטה ולא ענייני, עת ציין, בין השאר, כלהלן: "אמנם יכול ביהמ"ש, במחי קולמוס, בגלל איחור של מספר ימים, להשליך את בקשת הארכת המועד לסל כדי שהמתדיין יהפוך לחלק מהסטטיסטיקה העצובה של ביהמ"ש, אך בעשותו כך תוקע ביהמ"ש מסמר נוסף בתדמיתה הנשחקת של מערכת המשפט! באחרונה התפרסמו מספר אירועים מזעזעים, הראויים לכל גינוי, שבהם הביעו מתדיינים שונים את תסכולם ממערכת המשפט, באופן פסול, אך בשורה התחתונה מדובר בתסכול מהפעלת סמכות חוקית/שרירותית ללא הנמקה ותוך סתימת פיות!" (עמ' 1 לתשובת המבקש; ההדגשות - במקור) ובהמשך כתב המבקש: "לא בכדי מצא המחוקק להקנות למתדיינים במערכת השיפוט המשמעתי זכות חוקית לערער על שתי ערכאות השיפוט המשמעתי, שכן ברור כי מדובר בשופטים חובבים הממשיכים לתפקד בתוך ביצת המקצוע תוך כדי ניהול דיוני ביה"ד על כל המשתמע מכך!" (עמ' 3 לתשובת המבקש; ההדגשות - במקור) 3. בפרק הרלוונטי לענייננו, ציינתי בהחלטתי את הדברים הבאים: "בטרם חתימה יודגש, באותיות קידוש לבנה, כי בתשובתו לתגובת המשיב לבקשתו דנן, מיום 24.2.10, העניק המערער דרור ללשונו, בשפה בוטה, בהשמיעו ביקורת מרומזת ומפורשת כנגד מערכת בתי המשפט, ברוח התקופה, כמו היה אחד מן ההמון, מערכת בה איבד לכאורה כל אמון ... אולי בעידנא דריתחא נאמרו הדברים, בצר למערער, כמי שעל סף תהום ניצב. ברם, סטה כאן המערער מדרך המלך והעיקר, תוך שהפנה חיציו הדוקרניים והרעילים כנגד מערכת שלמה, חטא בלשונו וירק אש מגרונו. ביטוי קלוקל לתחושה של תסכול עמוק, השתלחות והתנשאות, שמא סגירת חשבון גסא - הם שלפנינו, לא טיעון לגופו של עניין, לבטח לא משפטי. לא כך נוהג עורך דין, לא-כל-שכן בהליך משמעתי, עת מידות וערכים נמדדים ונשקלים". (עמ' 2 להחלטה מיום 9.3.10) 4. בסיפא לאותה החלטה, מצאתי לנכון להורות על המצאת העתק ההחלטה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, על-מנת שתיתן דעתה להתבטאויותיו אלו של המבקש. 5. לאחר עיון בנימוקי הבקשה לפסלות ובתגובת המשיב בכתב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ההלכה הפסוקה קובעת, כי "על בעל דין הטוען לפסלות להצביע על חשש ממשי למשוא פנים המעיד כי דעתו של השופט ביחס לתוצאת ההליך 'ננעלה' והוא אינו פתוח עוד לשכנוע" (ע"פ 2251/10 סארי שיבלי נ' מדינת ישראל). ודוק: אין לפנינו חשש ממשי למשוא פנים, באופן שמעיד על גיבוש עמדת בית המשפט כלפי המערער לגופו של עניין, ואף לא על אותה "נעילת" הדעת וקיבעון המחשבה, המונעים הכרעה שיפוטית שקולה ומאוזנת . 6. יוזכר ויודגש, כי החלטתי מיום 9.3.10 ניתנה בעקבות דבריו המשתלחים וחסרי הרסן של המבקש. גם אם היה לדידו של המבקש מקום למתוח ביקורת בונה על אופן התנהלותה של המערכת המשפטית בעניינו, או באופן כללי, הרי שהיה עליו לומר את שעל ליבו בצורה עניינית, המכבדת את כותבה ואת נמעניה. דא-עקא, שהמבקש לא חסך בלשונו, ואף חיווה דעתו לא רק על בתי המשפט אלא גם על בתי הדין המשמעתיים בהם מכהנים, לדידו, "שופטים חובבים הממשיכים לתפקד בתוך ביצת המקצוע" - כך בלשונו. 7. יחד-עם-זאת ראוי שאדגיש, כי ביקורת על אופן התנסחותו של המבקש - לחוד, והחלטת בית המשפט לגופה, בבקשת המבקש לביטול מחיקת הערעו שהגיש - לחוד. והנה, כפי שאף ציינתי בסיפא להחלטה, בבואי להחליט בעניינו של המבקש, התעלמתי מדברי ה"ביקורת" שהשמיע, עת קבעתי בסעיף 8 להחלטתי, כי "בבואי להחליט בבקשה לגופה, התעלמתי מן האמור לעיל". לא-זו-אף-זו, בסופו של יום אכן ניתנה החלטה לטובת המבקש, בהתאם לשיקולים ענייניים, ההחלטה למחיקת הערעור שהגיש בוטלה, הדיון בערעור לגופו נקבע מחדש (ואף נדחה פעם אחת, לבקשתו), ולכן כלל לא נהירה טענתו כי בית המשפט אינו מסוגל לדון בתיק בצורה חופשית ונקייה מדעה קדומה. 8. אין המבקש יכול לטעון טענות פסלות בעלמא, אך בשל העובדה כי בית המשפט מצא לנכון לבקר את נוסח התבטאותו בכתב. לא-זו-אף-זו, נדמה כי את עיקר טיעוניו הקדיש המבקש לעניין כשירותם של חברי מותב בית הדין המשמעתי המחוזי, ומכאן - שלא כנגד כשירותו של בית משפט זה. לאור חוסר הרלוונטיות של טיעונים אלה, וכן טיעונים נוספים אחרים שרחוקים מלהוות טיעונים משפטיים, לא מצאתי טעם לדון או להכריע בהם (לדוגמא ראו: בקשת המערער להראות כיצד התיק בעניינו הפך הוכחה לתקפותו של "חוק מרפי", עמ' 1 לבקשת הפסלות). 9. כללו ועיקרו של דבר, דעתו של בית המשפט כלל לא נתקבעה. תוצאת הערעור טרם ידועה ואין לנבאה מראש, ומשכך, אין בנסיבות העניין ולו ראשית ראייה למשוא פנים ממשי בעניינו של המערער, ואין, אפוא, כל עילת פסלות בדין. 10. בנוסף לאמור לעיל ברצוני לציין, כי את בקשת הפסלות לא הגיש המבקש בהזדמנות הראשונה, שהרי ההחלטה נשוא הבקשה הגיעה אליו, כך לגרסתו, ביום 11.4.10, ואת בקשת הפסילה הגיש כחודש ימים מאוחר יותר. לפיכך, הבקשה לוקה בשיהוי ניכר ודינה, אפוא, להידחות גם בשל נימוק זה. 11. בטרם חתימה אציין, כי המבקש הגדיל לעשות, שעה שבבקשת הפסלות טען כלהלן: "בבקשה זו יוסבר ויודגם גם עניין 'ביצת המקצוע' מאחר ולפי מיטב ידיעת המבקש כב' ביהמ"ש פסח על שכשוך ב'ביצה' זו בדרכו לכס השיפוט" (עמ' 1 לבקשת הפסלות). עינינו הרואות, כי המבקש טרם הפנים את חובתו לנסח את טיעוניו באופן ענייני, ובתוך כך אף המשיך לחוות דעתו על דרכו של בית המשפט לכס השיפוט, כמו היה כתב לענייני רכילות. 12. בהערת אגב יוסף, כי וודאי שאין בהוראתי להמציא העתק החלטתי נשוא הבקשה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, כדי ללמד אודות סיכויי הערעור ותוצאותיו, ולטענת המבקש בנושא זה אין כל שחר. לאור המקובץ לעיל, דין בקשת הפסלות להידחות והיא נדחית בזאת. שופטיםפסלות שופט