קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוגמא לבקשה לביטול פסק בוררות שנדחתה: בקשה לביטול פסק בוררות (סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 "חוק הבוררות"). חברת מי-ערד בע"מ (בפירוק) זכתה ב- 2002, במכרז של רכבת ישראל לביצוע עבודות שדרוג המסילה בין בית שמש למושב בר גיורא. המבקשת והמשיבה היו קבלניות משנה של חברת מי-ערד. החברות הללו כרתו הסכם לביצוע עבודות עפר במסגרת הפרויקט. המשיבה החלה בביצוע העבודות במאי 2002, אך עבודתה הופסקה על ידי המבקשת במרץ 2003 בהתאם לדרישת הרכבת לסילוקה משטח הפרויקט. המשיבה סירבה לפנות את האתר והפעילה זכות לעיכבון בגין הכספים שחבה לה המבקשת, תמורת העבודות שבוצעו על ידה עד לאותה עת. ב-23.3.03 חתמו הצדדים על מסמך המסדיר את החלפתה של המשיבה בפרויקט שדרוג המסילה. בגין העבודות שבוצעו עד אותה עת "ישולם לקבלן עפ"י חישוב כמויות שיבוצע על ידי חברת "אבסולוט" על סמך מדידת המצב 'כפי שבוצע' על ידי המודד מטעם אבסולוט" (נספח ח' לבקשה). הצדדים העריכו, כי ההתחשבנות ביניהם תושלם תוך 10 ימים מפינוי השטח על ידי המשיבה. דא עקא שלא עלה בידיהם לסיים את ההתחשבנות תוך פרק זמן קצר, והמשיבה הגישה תביעה כספית נגד המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים. במהלך דיון משפטי בבקשת המשיבה להטלת צווי עיקול זמניים, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה להעביר את המחלוקת שנתגלעה ביניהם, לבוררות בפני סגן הנשיא בדימוס, כב' השופט ע' קמא. לימים נבצר מהבורר לנהל את הבוררות והצדדים חזרו לבית המשפט (ת.א. 5354/03, בש"א 5560/07), בבקשה למינוי בורר חליף. ב-1.7.07 מינה כבוד השופט מ' רביד בהסכמה, את עו"ד אשר אקסלרוד לבורר. הבוררות יצאה לדרך. ב-19.3.10 ניתן פסק בוררות מלא ומנומק. הבורר קבע כי המשיבה ביצעה עבודות חפירה ומילוי, הידוק וגילוי שברי אבן בכל מעבירי מים וגשר שבאזור, סקר את מסכת היחסים בין החברות וציין כי איחורים בתשלומים ליוו את הפרויקט במשך כל עשרת חודשי העבודה, החל ממאי 2002 ועד למרץ 2003. הבורר מצא כי חלו שינויים תכופים בתכנון ובכמויות,במהלך העבודה: " שנבעו מחוסר התאמה בין התכנון המקורי של הרכבת, לבין המצב בשטח…, כמויות העבודה שבוצעו בפרויקט בפועל היו גדולות בערך פי 2 מן הכמויות שתוכננו במקור" (סעיף 7 בעמ' 2 לפסק). המשיבה נאלצה לעיתים, להשבית את הכלים מאונס בשטח הפרויקט. המשיבה תבעה מהמבקשת את הסכומים הבאים: עבודות על-פי סעיפי ההסכם 3,671,015 ₪ (כולל מע"מ) עבודות ב"רג'י" (לפי שעה) 2,134,307 ₪ אבדן רווח והעברת עבודות לקבלן חילופי 1,200,000 ₪ 7,005,322 ₪ מתוך סכומים אלה שילמה המבקשת למשיבה 2,572,776 ₪ המשיבה טענה כי תחשיב הכמויות של חברת "אבסולוט", "מתייחס על פניו רק לחלק מן העבודות" וכי יש לחשב את הכמויות שביצעה בפועל, בהסתמך על החשבונות החלקיים שהוגשו לרכבת ואושרו על-ידה לתשלום. במיוחד נכון הדבר לגבי חשבון 12 שהוגש לאחר סיום עבודותיה בשטח (31.3.03). הבורר התמודד היטב עם מסכת העובדות, סיכם ותמחר את ראשי הנזק, עבודות לפי סעיפי החוזה, עבודות חריגות, ימי בטלה ועבודות בטון שהועברו לקבלן חילופי. טיעוני המבקשת לגבי חישוב הכמויות שהיה אמור לשמש בסיס לתשלום, נדחו. הנתונים והחישובים של אבסולוט לא התקבלו על ידי הבורר, מנימוקים שעליהם עמד בהרחבה. הבורר מצא שעבודות שלגביהן אין מחלוקת כי בוצעו על ידי המשיבה, לא הופיעו בחישוב הכמויות שהכינה "אבסולוט" לצורך התחשיב, חישוב הכמויות של "אבסולוט" לא נערך בזמן אמת ולא כלל את כל העבודות שבוצעו בפועל על ידי המשיבה: "ויובהר, כי אף אם התובעת אכן קיבלה את הסכומים הנובעים מחישובי 'אבסולוט' (וגם זאת לא לפני 26.3.03), הרי ששוכנעתי מעל לכל ספק סביר כי כאמור, היא לא קיבלה לידה את החישובים ואת הכמויות שהיו בסיס לקביעת הסכומים" (עמ' 9, סעיף 44 לפסק). הממצאים החמורים הובילו למסקנה כי אין מקום ליתן משקל ראייתי מכריע, לכתב הכמויות אשר הוכן על ידי אבסולוט. הבורר העדיף לערוך את ההתחשבנות על בסיס החשבונות החלקיים של המשיבה שאושרו על ידי רכבת ישראל. מהחשבונות הללו למד הבורר על היקף העבודות שבוצעו בפועל על ידי המשיבה. הבורר הסביר כי המבקשת הגישה מדי חודש, חשבונות חלקיים לאישור הרכבת בגין העבודות שבוצעו במהלך אותו החודש. המבקשת טענה, כי החשבונות הללו לא שיקפו את הכמויות בפועל שכן "נופחו" על מנת לזכות בתשלום גבוה יותר מהרכבת. טענה זו נדחתה על ידי הבורר אשר הגיע למסקנה כי החשבונות שאושרו על ידי הרכבת שיקפו מצב קיים: "שוכנעתי כי לא יהיה זה ראוי, בנסיבות העניין, להסתמך על כתב הכמויות שנערך על ידי "אבסולוט" בכדי לבחון את הכמויות שבוצעו על ידי התובעת בפועל, שכן מתוך מכלול הראיות שהוצגו בפניי הגעתי למסקנה כי חישוב הכמויות של "אבסולוט" לא נעשה בזמן אמת, לא הוצג לתובעת בתוך זמן סביר, ומסקנתי היא לפיכך, כי לתובעת לא ניתנה ההזדמנות להתייחס אפקטיבית לכתב הכמויות בזמן אמת. משכך, נגרם בענייננו נזק ראייתי שאינו בר - תיקון, שכן עם תחילת עבודתו של קבלן חליפי בפרויקט, לא ניתן עוד לבדוק את כמויות העבודה שבוצעו על ידי התובעת" (סעיף 40 בעמוד 8). הבורר הדריך עצמו אפוא בחשבונות החלקיים שאושרו על ידי הרכבת, בקביעת הסכום המגיע למשיבה: "גם מבחן השכל הישר מוביל למסקנה לפיה החשבונות שאושרו על-ידי הרכבת משקפות מצב קיים, שכן לא סביר בעיני כי הנתבעת הייתה מתנדבת לשלם לתובעת לאורך כל ההתקשרות סכומים העולים על שביצעה בפועל, בהתאם לאותם חשבונות מאושרים" (סעיף 53 בעמ' 10 לפסק). עוד נקבע כי הוסכם על תשלום עבור ימי בטלה בפועל, מחירים לעבודות עפר חריגות והתייקרויות על פי מדד הבנייה לחודש מאי 2002, (תשלום עבור ימי בטלה בפועל חושב לפי מחירון מע"צ פלוס 10%). נקבעו מחירים לעבודות עפר חריגות בקשר עם מעבירי מים, קירות תמך וגשר. ליתר זהירות קבע הבורר טווח טעות של הכמויות שאושרו על ידי הרכבת ביחס לכמויות בפועל, בין 5%-10%. נקבע כי המשיבה זכאית לתשלום בסך 4,154,913 ₪ בתוספת מע"מ. מתוך סכום זה שולם על ידי המבקשת סך של 2,863,610 (בתוספת מע"מ). יתרת החוב למשיבה עומדת על 1,730,485 ש"ח. סכום זה כולל מע"מ, אך יש להוסיף עליו הפרשי הצמדה וריבית כדין מה-23.3.03 עד ליום התשלום בפועל. הבורר חישב את הסכום הכולל הפרשי הצמדה וריבית, נכון ליום מתן פסק הבוררות (19.3.10), בסך 2,572,776 ש"ח. התביעה שכנגד (של המבקשת), התקבלה חלקית; המשיבה חויבה לשלם למבקשת 66,666 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כדין מ-23.3.03 ועד לתשלום בפועל. סכום זה עמד על סך 114,973 ש"ח נכון ליום מתן פסק הבוררות. בסופו של יום חויבה המבקשת לשלם למשיבה 2,457,803 ש"ח (סכום כולל מע"מ), נכון ליום מתן הפסק. טיעוני הצדדים המבקשת עתרה לביטול פסק הבוררות על-פי העילות המנויות בסעיף 24(3), (9) ו-(10) לחוק הבוררות, כאשר העילה העשירית שעניינה חובת הצדק, מקרינה על שתי העילות האחרות. הבקשה נתמכת בתצהיריהם של עופר קוקוס, מודד מוסמך ובעלים של חברת המדידות "אבסולוט בע"מ", המגן על הנתונים שאספה חברת המדידות שבבעלותו, ותצהירו של הרצל אברהמי המבוסס על מידע המופיע באתר האינטרנט של משרד עו"ד גלבוע. גלישה באתר חשפה, על-פי האמור בתצהיר, קשר הדוק בין עו"ד אורי גלבוע לבין הבורר. המבקשת מסבירה כי תוצאת הפסק המחייב אותה בתשלום סכום כה גבוה, היא שעוררה אצלה חשד למשוא פנים וניגוד עניינים של הבורר. מהבדיקה שערכה המבקשת לאחר שקיבלה את פסק הבוררות, התברר כי הבורר נתון בניגוד עניינים ומקיים קשר עם בא-כוח המשיבה, עו"ד א' גלבוע. הבורר ועו"ד א' גלבוע הם שחקני ברידג' מושבעים, הפעילים בהתאחדות הברידג' הישראלית. עו"ד גלבוע הוא חבר הנהלה ואילו הבורר הוא היועץ המשפטי של ההתאחדות. לא זו בלבד, אלא שהבורר מכהן למעשה כבא-כוחו ויועצו המשפטי של עו"ד גלבוע. זה היה המצב אף במהלך הבוררות. הקשר בין הבורר לעו"ד גלבוע מסביר לטענת המבקשת, את דחיית הנתונים שסיפקה אבסולוט: "בניגוד גמור להסכמה המפורשת שבין הצדדים, אשר קבעה כי הסכסוך הכספי ביניהם תוכרע (כך במקור) על-פי מדידות חברת מודדים מוסמכת" (סעיף 10 לבקשה). עוד טוענת המבקשת כי בדחיית הנתונים שסיפקה "אבסולוט" בהתאם להסכמות שהושגו ב-23.3.03 (נספח ח' לבקשה) חרג הבורר מסמכותו והגיע לתוצאה שלא ניתן להשלים עימה. המבקשת טוענת כי על פי חישוביה של חברת המדידות, חייבת לה המשיבה כמיליון שקלים, ואילו על פי החישוב שערך הבורר בפסק הבוררות, חייבת המבקשת למשיבה סכום של כ-2.5 מיליון שקלים. תוצאה זו שיש עימה נזק כבד למבקשת (בשיעור של כארבעה מיליון שקלים), היא מייחסת לבורר אשר הטה לטענתה את הפסק לטובת הלקוח של עו"ד גלבוע. מנגד, מצהיר עו"ד א' גלבוע בתצהיר תשובה שהוגש על ידו, כי הוא ועו"ד אקסלרוד ממלאים בהתנדבות תפקידים בהתאגדות הישראלית לברידג'. למעט עובדה זו, שהייתה בידיעת המבקשת, אין בין השניים כל קשר. עוד הצהיר עו"ד גלבוע כי מזה למעלה מ-7 שנים אינו משחק במועדון הברידג' בירושלים, הוא אינו "פרטנר" של הבורר במשחקי ברידג' ואף לא חבר בקבוצה בה משחק הבורר. זאת ועוד, הסיכוי למפגש בינו לבין הבורר נדיר והמפגשים אינם עולים על מספר דקות של המשחק. עו"ד גלבוע מדגיש כי הבורר מצא לנכון לידע את הצדדים בראשית הבוררות, בדבר החברות שלו ושל עו"ד גלבוע בהתאחדות הברידג'. המבקשים לא מחו ולא ביקשו לחזור בהם מההסכמה לכהונתו של עו"ד אקסלרוד כבורר במחלוקת שנתגלעה ביניהם. המבקשים אף לא שינו טעמם במהלך הבוררות, עד לקבלת פסק הבוררות שעמו אינם חפצים להשלים. אשר על כן, אין כל ממש בטענה למשוא פנים ולניגוד עניינים של הבורר. ההאשמות חסרות השחר נועדו לצורך ביטול פסק הבוררות ולהמשך עיכוב שכרה של המשיבה על ידי המבקשת. על כן, עותרת המשיבה לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות ולאשר את הפסק, תוך פסיקת הוצאות לדוגמא. דיון עילות הביטול שעליהן בונה המבקשת את טיעוניה הן: חריגה מסמכות הבורר - סעיף 24(3) הפסק מנוגד לתקנת הציבור - סעיף 24(9) פגיעה בחובת הצדק - סעיף 24(10) לחוק הבוררות. מסכת עובדות שלובה, מזינה כל אחת מהעילות הללו. מן המפורסמות הוא כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק בוררות ואינו נוטה להתערב בשיקולי הבורר, אלא בנסיבות חריגות: " חוק הבוררות בענייננו בנוי על איזון עדין בין האינטרס לקדם, ככל האפשר, את גמישותה של הבוררות, פרי הסכמת הצדדים, מצד אחד, לבין האינטרס הציבורי בקיום פיקוח שיפוטי מסוים על מהלך הבוררות ועל פסק הבוררות. במסגרת איזון זה, מתח החוק קו מבחין ברור בין פיקוח שיפוטי המופעל על החלטות ערכאה שיפוטית רגילה, הנעשה על דרך ערעור, לבין פיקוח שיפוטי מוגבל על פסק בורר, הנערך על דרך הליך לביטול פסק, המתוחם לעילות ביטול סטטוטוריות, מוגדרות מראש. איזון זה נועד להגשים את מטרותיו העיקריות של מוסד הבוררות - קיום מערך אופציונלי יעיל והוגן ליישוב מחלוקות, אשר יאפשר השגת הכרעה מהירה ויעילה במחלוקת, אשר תענה גם לשיקולי העומס הגדול הרובץ על בתי המשפט". (ר"ע 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ כרפיס דדו בע"מ , 4.11.09) הפיקוח על עבודתו של הבורר מצטמצם למרווח של ניהול תקין, מתן הזדמנות מלאה ושווה להבאת ראיות וטיעונים לקראת הכרעה בזמן אמת, במחלוקת שעל העברתה לבוררות נסבה הסכמת הצדדים. לא זו אף זו, על דגלה של הבוררות מתנוססת התכלית המאפיינת מוסד זה, תוך הדגשת השונה בינו לבין בית המשפט. כך סעיף יד' לתוספת הראשונה (סעיף 2): "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו; הבורר לא יהיה קשור בתיק המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט". לעניין העילה לפי סעיף 24(3)- חריגה מסמכות הבורר: הבורר ניתח את הנתונים שסיפקה חברת אבסולוט, ועמד בהרחבה על השיקולים שהדריכו אותו בסופו של יום, לסטות מהם, על מנת להגיע להכרעה צודקת. נשאלת השאלה האם חרג מתפקידו, בדחותו את הנתונים שסיפקה אבסולוט, או שלאור הביקורת הנוקבת שהעביר על הנתונים הללו, פעל בדרך שנראתה לו מועילה ביותר להכרעה צודקת. בעניין זה ראוי להפנות לפסק דינו של כב' השופט שלמה לוין בפרשת דניה סיקוס חברה לבניה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ (פד"י מב' (4) 605 בעמוד 613) : "עומדים אנו בסוגיה האמורה במעין שדה מגנטי, שנפרס בין שני קטבים שבגדרם עלינו למיין מעשה מסוים שעשה הבורר, אם ניתן לסווגו כחריגה מסמכות או כטעות בלבד; כאשר הגדרת נושא הבוררות היא ברורה, לא יתעורר כל קושי, ונאמוד את דעת הצדדים להסכם הבוררות, שבנושא הבוררות יהיה הבורר פטור מהוראות הדין המהותי, והוא לא יהיה רשאי לדון בנושאים אחרים; ככל שהגדרת נושא הבוררות רופפת ו"עמומה" יותר, כן ייטשטשו הגבולות בין "טעות" לבין "חריגה מסמכות", ויהיה עלינו לעמת מעין "מעגל פנימי", שבגדרו מותר לבורר לטעות, לבין מעין "מעגל חיצוני", שבגדרו אסור לבורר לחרוג מגדר סמכותו. אכן, בשלב מסוים של המסע בין הקטבים יחפפו המעגלים, ובמקרה כזה יהא במסקנה חיובית בדבר כוחו של הבורר לטעות כדי לשלול טענה בדבר חוסר סמכותו. דברים אלה יפים ביתר שאת, כאשר הוסמך הבורר לסטות מן הדין המהותי, שאז אפילו אין מדובר בטעות". במקרה שלפנינו שוחרר הבורר מן הדין המהותי. חובת הצדק היא שהכתיבה לו את דרכו (סעיף יד' לתוספת). דרך זו לא עברה במסלול הנתונים שסיפקה "אבסולוט", אלא חייבה את הבורר לפנות אל נתונים המשקפים לדעתו את האמת, על פי הבנתו וצו מצפונו. משום כך לא חרג הבורר מסמכותו כאשר דחה את הנתונים שסיפקה אבסולוט. גם כאן ראוי להפנות אל פרשת דניה סיבוס. השופט ש' לוין (כתוארו אז) מבחין בין "שופט" לבין "בורר". בעוד שהשופט לא היה רשאי, לפסוק שערוך הכספים שנפסקו לקבלן, במסגרת החוזה שכרתו הצדדים, שונה הדבר לגבי בורר שעליו חלות הוראות התוספת ולנגד עיניו התכלית להגיע לתוצאה צודקת: "הפטור בהסכם הבוררות מהדין המהותי, הנובע מהחלת הוראות התוספת לחוק הבוררות על הליך הבוררות, מחליש עוד יותר את הזיקה בין כוחו של הבורר לטעות לבין חובתו שלא לחרוג מסמכותו... כמו שהשופט המלומד כתב בפסק דינו "אין הבורר כלוא בד' האמות המילוליות של ההסכמים..." ( ע"א 823/87 דניה סיקוס חברה לבניה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ (פד"י מב' (4) 605 בעמ' 613) הוא הדין במקרה שלפנינו. הבורר אינו כלוא בד' האמות של ההסכם אשר נועד להוביל לירידת המשיבה משטח הפרויקט ואף אינו כבול לנתונים שסיפקה אבסולוט, עד כדי פסיקה הנוגדת את תחושת הצדק הפנימית שלו. הנה כי כן, לא הוצבה תשתית לעילת הביטול השלישית. אף אם נחמיר עם הבורר נגיע למסקנה כי במקרה שבפנינו קרתה כאן טעות ולא היתה חריגה מסמכות. לעניין העילה לפי סעיף 24(9) - "תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור": אנו עדים לשימוש בעילה זו לעתים תכופות, אף אם לא נמצא לה בסיס ראוי, בשל עמימותה. עמד על כך כבוד השופט שמגר (כתוארו אז): "אין ספק, כי הסוגיה של תקנת הציבור היא בין הנושאים שהם בבואה לתפיסות עולם ולהשקפות החיים המיוחדות למסגרת חברתית או לאומית נתונה וכי התוויית תחומיה של עילת פסלות זו ודרכי יישומה לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה הן מלאכתה העצמאית והייחודית של כל שיטת משפט. זאת ועוד, אך מובן שהתפיסות בכגון דא משתנות עם חלוף העתים ומבטאות תמיד את אמונותיה ודעותיה של אותה תקופה" (ע"א 614/76 פלמונית נ' אלמוני, פד"י לא(3) 85, 93-94, ה"פ 1644/00 ת.ע.ל נ' פרנקל זאב (לא פורסם) ; כמו כן ראו רע"א 6724/95 רות הוכמן נ' י.פ. יב, . כך פרופ' אוטולנגי: תקנת הציבור" הוא מושג שסתום אשר בית המשפט יוצק לתוכו תוכן מבלי שניתן לתת לו הגדרה ממצה" כגון דבר בלתי מוסרי,מקומם ונוגד מוסכמות יסוד. (אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה מיוחדת, כרך ב', 1090). פרופ' גבריאלה שלו עמדה אף היא על משמעות המושג "תקנת הציבור": "מקובל על הכל כי מושג תקנת הציבור הוא מושג דינאמי, בעל תכנים משתנים, המשקף את רעיונות היסוד שעליהם מושתת המשטר המשפטי, והוא כולל את ערכי החברה והשקפותיה בענייני מוסר כלכלה וחברה. מקובל גם כי תקנת הציבור היא אמת מידה שיפוטית כללית, אשר הן קביעת תוכנה המהותי והן יישומה הקונקרטי מסורים לבית המשפט" (גבריאלה שלו "סוס הפרא" - לאן או מה אירע לתקנת הציבור 2002, קרית המשפט 621ב וכן ראו רע"א 3971/04 ד"ר רם מודן נ' מכבי שירותי בריאות) לא פורסם 12.4.2005); רע"א 10582/03 גינזבורסקי נ' גבעת המוזיאון רחובות בע"מ (לא פורסם) ; רע"א 6082/98 כדורי נ' כליף (לא פורסם) ; ע"א 508/71 חלאוי נ' מפעל הפיס, פד"י כז(1) 38, 48). ואנים ומפיצים ציוד 1988 בע"מ, ד"ע מד 114). פגיעה בתקנת הציבור המצדיקה ביטול פסק בורר: "משמעה פגיעה מהותית בעניין הקשור בתפיסת עולם, והשקפות צדק, מוסר, ומצפון ציבורי של החברה בהשלכתה על פסיקת הבורר" (רע"א 7773/06 גולדסיל בע"מ נ' אליר חברה לבניין בע"מ (; וכן רע"א 7789/09 משמרת מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מושבי השרון ועמק חפר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, תק-על 2010(1), 1272 (2010). כך למשל נפסק כי כאשר תוצאות הליך הבוררות נוגעות לצדדים לאותו הליך בלבד ואין לו השלכות של ממש על הציבור הרחב, אין הפסק נוגד את תקנת הציבור (רע"א 10570/08 אברהם מצנר נ' יעקב פלינט, תק-על 2009(1), 4696, 4697 (2009)). סכום כסף גבוה שנפסק במסגרת פסק הבוררות אינו הופך את הפסק לנוגד את תקנת הציבור (אוטולנגי, כרך ב, 1093, 1091), העובדה שהכרעת הבורר, כשלעצמה, אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי של אחד הצדדים, אינה הופכת את תוכנה למנוגד לתקנת הציבור (רע"א 11077/08 אליאס חורי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה, תק-על 2009(2), 1229 , 1233 (2009). הנה כי כן, בנסיבות העניין שבפנינו לא הוכחה עילת הביטול התשיעית. לעניין העילה לפי סעיף 24(10)- על פיה היה בית-משפט מבטל פסק-דין סופי שאין עליו ערעור עוד: על אף שבהצעת החוק נאמר כי הכוונה היא לסמכויות התערבות בג"ציות, הלכה למעשה אין אלו פני הדברים: "אילו הסכמנו לדון בעילת הביטול לפי הלכות המשפט הציבורי הנוהגות בבג"צ על יסוד סעיף 24(10)…לא היינו אלא מחזירים דרך הדלת האחורית עילה זו של ביטול פסק בורר מחמת טעות המוכחת על פניו, שהיא אחת העילות לביטול על פי הלכות המשפט הציבורי הנהוגות בבית המשפט הגבוה לצדק." (ע"א 56/72 פרודנהיים נ' קרן תגמולים וביטוח הדדי של חברי לשכת עורכי הדין בישראל, פד"י כו(2) 620). בית המשפט יעשה שימוש בעילת ביטול זו במקרים של פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, תרמית שהשפיעה על מתן הפסק או נסיבות המקבילות למתן רשות למשפט חוזר. חשש ממשי למשוא פנים חייב לעמוד במבחן אובייקטיבי, מבחן ה- "REAL LIKEHOOD". המבחן הלקוח מה- COMMON LAW, אומץ על ידי כבוד הנשיא אגרנט כ"אפשרות ממשית", להבדיל מ"חשש סביר" (ב"ש 48/75 ידיד נ' מ"י, פד"י כ"ט(2) 375; ע"א 6581/94 מיכאל זק נ' ספר אלקטרוני ממוחשב ס.א.מ. בע"מ, ד"ע לז 477 וע"א 75/89 אליהו צרפתי נ' ראובן צרפתי פד"י מ"ו (5) עמ' 515). מדובר בחשש מבוסס על אדני עובדות להבדיל מתחושות בעלמא: "ביסוד גישה זו עומד הרצון לחזק את מעמדו של פסק הבוררות כהכרעה סופית ומחייבת ובכך לעודד את המגמה של העברת סכסוכים לבוררות" (רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, תק-על 2010(1), 9579 , 9580 (2010). יודגש כי מבחן תום הלב והמניעות שהיא נגזרת של מבחן תום הלב, (סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973), מהווה שסתום לעילה זו. כך נפסק כי צד אשר ידע מלכתחילה על קשריו של הבורר עם אחד הצדדים ולא התנגד למינויו, או להמשך כהונתו, יהא מנוע מלהעלות לאחר מתן הפסק, טענה בדבר פסלות הבורר עקב אותם הקשרים (המ' 386/60 סוכריר נ' רוזנברג, פד"י ט 2499, 2501; ע"א 453/66 מסדר דתי סנט צ'רלס נ' חברת הכרמל, פד"י כ(4) 752, 756; ר"ע 21/82 ציון נ' אראל, פד"י לו(4) 70, 74). זאת ועוד, על בית המשפט לתת משקל לעיתוי העלאת טענת הפסלות, על מנת לעמוד על מידת תום-הלב של המבקש. ככל שהטענה נטענת מוקדם יותר, כך ייטה בית המשפט ליחס לה משקל רב יותר. ואולם ככל שיגדל מרחק הזמן בין תחילת הבוררות לבין העלאת הטענה של משוא פנים וניגוד עניינים, כך יקטן משקלה (ראו: ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית, עמ' 211; רע"א 1651/99 ר.ר. חניונים בע"מ נ' הסתדרות העובדים החדשה בישראל, דינים עליון נו 51; רע"א 5896/95 סיליס נ' אלקנה, פ"ד נ(1) 477). במקרה שבפנינו, הודע למבקשת מפי הבורר בפתח הבוררות, על העיסוק המשותף לו ולעו"ד גלבוע בהתאחדות הברידג'. מתצהירו של הרצל אברהמי למדנו שניתן ללמוד על נקלה על מעורבותו של עו"ד גלבוע בתחום הברידג', באמצעות גלישה באתר האינטרנט של משרדו. האתר מאפשר שקיפות מלאה לכל המעוניין במידע הקשור למשרדו של עו"ד גלבוע , כולל פעילותו בתחום הברידג'. בעידן האינטרנט מעניקה הרשת שקיפות ונגישות למידע רלוונטי בזמן אמת. (Nathanson, The Laws of the Internet, Butterworths, 1997, p. 3).נלפיכך, עולה האפשרות להתייחס אל המידע המופיע באתר האינטרנט, כאל גילוי נאות בנושא זה, ואולם מאחר והטענה לא הועלתה על ידי הצדדים ופנים רבות לה, תישאר בצריך עיון (על מהפכת האינטרנט, ראו: הקדמה מאד השופט ד"ר מישאל חשין לספרו של נ' קוזלובסקי המחשב וההליך המשפטי ראיות אלקטרוניות וסדרי דין, עמ' ו-ז). אין מחלוקת כי המבקשת ידעה מבעוד מועד, על העיסוק המשותף לבורר ולעו"ד גלבוע בתחום הברידג'. בכתב טענותיה נאמר, כי הבחינה במהלך הבוררות במשוא פנים של הבורר כלפי המשיבה. אולם, לא עשתה דבר בעניין זה, עד שנודעה לה תוצאת הפסק. בנסיבות אלה, עולה החשש לשימוש מוטה בעילת הביטול העשירית, כפי שיבואר: "הכלל הנוהג הוא כי על בורר לדון ולפסוק בעניין הנתון להכרעתו בלא משוא פנים. עם זאת, בורר המקובל על שני הצדדים, כאשר יש לו קשר עם מי מהצדדים - בין קשר עבודה ובין קשר ידידות - אינו בהכרח פסול לתפקיד, והוא - אם ידוע מראש לשני הצדדים על מערכת יחסים כזו והם הסכימו לכך, ובנתון לכך שיחסים אלה לא יביאו בסופו של דבר לכדי משוא פנים של הבורר כלפי אחד הצדדים (ראה אוטולנגי, בוררות, מהדורה 3, עמ' 210). אכן אין לעודד מינוי בוררים אשר יש להם קשר קודם - מקצועי או חברי עם מי מבעלי הדין. מינוי כזה מועד ליצור ביום מן הימים תחושת קיפוח בלב בעל הדין אשר ידו תצא על התחתונה בסיום הבוררות והוא - גם אם הסכים מלכתחילה למינוי הבורר בידיעה על הקשר הקודם בינו לבין בעל הדין שכנגד. אולם, בהינתן הסכמה כזו מדעת, מביע צד לבוררות את אמונו בבורר חרף ידיעה על דבר קשר קודם בינו לבין בעל הדין האחר, ויקשה עליו לבסס מאוחר יותר בקשה לביטול הבוררות בטענה של משוא פנים עקב קשר קודם כזה. מכל מקום, נראה כי יצטרך להביא בפני בית המשפט נתונים ספציפיים החושפים קיומו של משוא פנים מעבר לקשר מקצועי או חברי קודם". (כבוד השופטת פורקצ'יה ברע"א 2118/00 שמעון ברגמן ואח' נ. ד"ר שמואל שפר ואח', תקדין תק-על 2000(2)265, 26). בענייננו, לא עלה בידי המבקשת להצביע על נתונים בעלי משקל שדי בהם כדי לשכנע, על פי אמות מידה שעליהן עמדה השופטת פרוקצ'יה ב- רע"א 2118/00, כי הבורר פעל בניגוד עניינים וכי פסק הבוררות המלא והמנומק, נגוע במשוא פנים. כספים שתשלומם עוכב במשך למעלה מ-7 שנים הם אכן נטל כבד לחייב, אך החיוב בתשלום אינו נוגד את תחושת הצדק. הזיקה המשותפת לעו"ד גלבוע ולבורר אל משחק הברידג', שאינו עיסוקם העיקרי של אף אחד מהשניים, אינה מדליקה נורה אדומה ואין בה כדי להעיב ולו במקצת על האמון ביושרו של הבורר. במיוחד לאור העובדה שזיקה זו הובאה לידיעת המבקשת עם פתיחת הבוררות ולא גרמה לשינוי דעתה לגבי זהות הבורר. המבקשת טענה כי במהלך הבוררות היו לה "תחושות לא נעימות" כי הבורר נוהג כלפיה במשוא פנים (סעיף 2 לבקשה). אולם טענה זו לא נתמכה בתצהיר. למעלה מזאת, שום חשש למשוא פנים לא הובא במהלך הבוררות לתשומת לב הבורר. בנסיבות אלה אין מנוס מלהסיק כי הטענה עלתה לראשונה לאחר ולאור התוצאה שאותה חפצה המבקשת לשנות. סוף דבר, במקרה שלפנינו לא הוכיחה המבקשת ניגוד עניינים או משוא פנים של הבורר הנכבד. מוסד הבוררות מעניק לצדדים את הפריווילגיה המשמעותית, לבחור להם "דיין", בניגוד לבית המשפט שבו אין לצדדים שליטה על מינוי השופט היושב לדין. כל עוד לא מונה הבורר רשאי כל צד לבדוק בציציותיו ואישיותו של הבורר ועל הבורר חלה חובת גילוי נאות של כל מעורבות העלולה להביא לניגוד עניינים. (ע"א 275/83 עיריית נתניה נ' "סחף" חברה ישראלית לעבודות פתוח בע"מ [1], בעמ' 247; ה"פ (ת"א) 865/97 דריה אינג'נירינג נ' חירם לנדאו בע"מ, פס"מ תשנ"ט (1) 865). ואולם משהתמנה הבורר והחל בעבודתו, לא על נקלה תישמענה טענות לפסלותו. מקל וחומר אם לא הושמעו הטענות במהלך הבוררות, יהסס בית המשפט להעניק להן משקל, לאחר מתן הפסק. בעניין זה ראוי להפנות למאמרו של מ.שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד", גבורות לשמעון אגרנט (ירושלים, תשמ"ז), 107,87, שלא נס לחו עד היום. הנשיא שמגר עמד על הסכנה שבמתן משקל עודף ל"מראית פני הדברים" והתריע: "אם בית המשפט יטה להרחיב את הפתח ולאמץ אמת מידה של מראית פני הדברים כדי להפיס דעתו או חששותיו של הנוגע בדבר, ניבא בכך תוך זמן קצר, לפגיעה למעשה בהליכים : אם יתרבו הפסילות בשל כל חשש, יקבו גם השופטים הדנים בתיקים מראש בהיענות על אתר לבקשות פסילה כדי לא להיפסל לאחר מכן על פי פסיקתה של ערכאת ערעור, שתסתפק לצורך הכרעתה בחשש או במראית פני הדברים ולא תעניק אשראי ליכולתו של השופט להרים עצמו מעל להשפעותיה או השלכותיה של כל הערה וגערה או כל ידיעה על הנאשם ועברו". למותר לציין את הפגיעה הקשה בכבודם של בוררים הנעשית בקלות בלתי נסבלת, על-מנת לבטל פסק בוררות שאינו לרוחו של אחד הצדדים: "כבוד האדם, ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר. בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי. מקורותינו מציינים כי "לשון הרע הורגת" וכי כל המלבין את פני חברו ברבים "כאילו שופך דמים", ואפילו סלח האדם עליו הוצא לשון הרע, הריהו "בוער מבפנים" (הנשיא אהרן ברק בע"א 214/89 אריה אבנרי נ' אברהם שפירא, פ"ד מג(3), 840 , 856-857 (1989)) לסיכום, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית. כפועל יוצא מאושר הפסק (סעיף 23 לחוק הבוררות). המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ . סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מה- 20.9.10. יישוב סכסוכיםבוררותביטול פסק בוררות