ביצוע בדיקות מי שפיר באופן ממוסד עוגן בישראל בתקנות בריאות העם שפורסמו בשנת 1980. על פי תקנות אלה, אישה הרה זכאית לביצוע הבדיקה על חשבון המדינה אם גילה בתחילת ההיריון היה 37 שנים לפחות (בשלב מאוחר יותר הועמד הגיל על 35 שנים). ** (נכון ליום כתיבת המאמר). החובה המוטלת על הרופאים מכוח תקנות אלה אינה לאלץ את היולדת לבצע דיקור מי שפיר אלא להפנותה לביצוע הבדיקה תוך מתן הסבר מלא ומפורט אודות חשיבות הבדיקה, מטרתה ויתרונותיה, ולהמליץ בפניה על ביצוע הבדיקה. לעניין זה ראו את שנקבע בסעיף 13 ב' לחוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996 הקובע כדלקמן: "לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע". וכן סעיף 13 ג' הקובע כי: "המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות". בית המשפט ציין בפסיקתו כי מובן מאליו שהרופאים לא רשאים לבצע את הבדיקה בניגוד להסכמה ותוך הפרה ברורה של הוראות חוק זכויות החולה, הקובע למעשה כי האחריות לקבלת ההחלטה בנוגע לטיפול רפואי מוטלת על שכם המטופל, וכפי שנאמר מפי כב' השופטת ד. ברלינר "זוהי זכותו, זוהי גם חובתו" (ע"א 119/05 אמין חמוד חליפה נ' מדינת ישראל מיום 10.9.06 ס' 36) ניסיונות חוזרים של המטפל לשכנע את המטופל לבצע בדיקה רפואית, עלולים להוות לחץ לא ראוי על המטופל שאינו עולה בקנה אחד עם מתן האפשרות ל"בחירה מרצון ואי תלות" כנדרש בסעיף 13 ג' לחוק זכויות החולה. ראו בעניין זה פסק דין אמין חמוד לעיל, כדלקמן: "הדרך שהמערערים טוענים לה, הפניה נוספת, "נדנוד" כפי שהגדיר זאת ביהמ"ש קמא - נועדה למעשה לפרוק חלק מהאחריות המוטלת על המטופל ולהעבירה אל שכם המטפל, פניה כזו גם עלולה להוות לחץ על המטופל. בין משום שיש בכך פריקת האחריות מעל המטופל, ובין משום שמדובר בהפעלת לחץ ובמילים אחרות החלפת שיקול דעתו של המטפל בזו של המטופל - אין מקום להציב אותה כרף נורמטיבי לקביעת רשלנות" (אמין חמוד, שם). כיבוד רצונו של המטופל נובע לא רק מהוראות חוק זכויות החולה אלא אף מהוראות חוק כבוד האדם וחירותו. על המטפל מוטלת החובה לכבד את החלטתו של המטופל כאדם כשיר בר דעת. על המטפל לוודא אומנם כי ההחלטה שקיבל המטופל הייתה מדעת, היינו, כי כל המידע הרלוונטי הונח לפניו וכי החלטתו הייתה מושכלת. אולם, משעה שהמטפל ווידא הדברים כאמור, על המטופל ליטול את האחריות על שכמו ולקבל כל החלטה בהתאם לשיקול דעתו הוא. כשם שחובתו של המטפל היא ליידע את המטופל על האפשרות לבצע את הבדיקה ומשמעותה, כך חובתו של המטפל לכבד כל החלטה שיקבל המטופל. שאלות משפטיותמי שפיר