האם רכבת ישראל חברה פרטית או ממשלתית ? העובדה כי הרכבת התאגדה כחברה ממשלתית דווקא מצדיקה לסווגה, ככל שניתן, כחברה עסקית, ראו י' זמיר, הסמכות המינהלית (תש"ע-2010, כרך א', להלן: זמיר, הסמכות המנהלית), בעמ' 527: "השיקול העיקרי הוא שהחברה הממשלתית מוקמת על פי חוק בכוונה להשתחרר, לצורך פעילות עסקית מסוימת, מכבלי המשפט הציבורי. אין זו בריחה של המינהל הציבורי מן המשפט הציבורי אלא הליכה בדרך המלך, שנפתחה בפני המינהל הציבורי כדת וכדין, כדי שיוכל לקיים פעילות עסקית לטובת הציבור. מה היגיון בכך, לפתוח בפני המינהל הציבורי דרך חדשה, לתנועה מהירה, ומיד לאחר מכן להעביר אליה את כל המכשולים מן הדרך הישנה?" הרוב המוחלט של החברות הממשלתיות פועלות משיקולי רווח ואינן ממלאות תפקידים ציבוריים, ראו זמיר, הסמכות המנהלית, בעמ' 505-506: "מבחינת התפיסה יש טעם להבחין בין שני סוגים עיקריים של חברות ממשלתיות. סוג אחד כולל חברות הממלאות תפקידים ציבוריים מובהקים, שבהם נודעת חשיבות רבה ולעתים גם חשיבות מכרעת לשיקולים של מדיניות חברתית, להבדיל משיקולים של רווח כספי. על חברות כאלה ניתן לומר כי הפעילות העסקית שלהן נגררת, כפעילות משנית, אחר התפקיד הציבורי. אין הרבה חברות כאלה. ... אולם יש גם חברות ממשלתיות מסוג שונה: חברות שעוסקות רק, או בעיקר, בפעילות עסקית, לא פעם תוך תחרות עם חברות פרטיות. ... בחברות כאלה נודעת חשיבות רבה לעצמאות עסקית וחשיבות מעטה למעורבות ממשלתית. דומה שכאלה הן רוב החברות הממשלתיות". הרכבת אינה ממלאה תפקיד ציבורי מובהק, והיא מונעת בעיקר משיקולים עסקיים. יתר על כן, הלכה היא כי אף על רשויות מדינה חלות הוראות המשפט הפרטי, לגבי פעולות שהינן מסחריות-עסקיות במהותן. כך, למשל נקבע לעניין תחולתו של חוק הגנת הצרכן על משרד התחבורה ועל החלטות שר התחבורה, ברע"א 2907/97 מדינת ישראל נ' צ'רטוק דניאל, פ"ד נו(2), 876 , 884-885 (2002): "יש להבחין בין פעולות מסחריות, "פרטיות" באופיין, אותן מבצעת המדינה - כמו כל גוף פרטי אחר - ובין פעולות ציבוריות, שלטונית, שאינן מסחריות. רק במקרים בהם המדינה מבצעת פעילויות מסחריות בהן לא ניתן להבדיל בינה ובין גוף מסחרי-פרטי אחר, ניתן יהיה לראות את פעולותיה כ "דרך עיסוק" וממילא לראותה כ"עוסק" לצורך תחולתו של החוק". הרכבת הינה כאמור תאגיד פרטי, אולם בהיותה גוף פרטי "המקיים פונקציה ציבורית חיונית" ובהתקיים "זיקה פיקוחית" בין המדינה לרכבת, אפשר וניתן לסווגה כגוף דו מהותי [ראו: א' הראל, "גופים דו-מהותיים (תשס"ח-2009, להלן: הראל, גופים דו-מהותיים); למבחנים לסיווג גוף כדו-מהותי ראו גם: בג"צ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מא(2) 449, 465 (1987); ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464 (1992); בג"צ 4363/00 ועד פוריה עלית נ' שר החינוך, פ"ד נו(4) 203 (2002)]. כאשר מכפיפים גוף דו מהותי למשפט הציבורי, יש להפריד בין פעולותיו הציבוריות לבין פעולותיו המסחריות-פרטיות. בנוסף, יש לזכור, כי החלת המשפט הציבורי על גוף פרטי דו מהותי, נועדה להטיל עליו חובות מוגברות מהמשפט הציבורי על מנת להגן על הציבור ולא לשנות ממהות הפעולה המסחרית. ראו לעניין זה הראל, גופים דו-מהותיים בעמ' 46-47: "בניגוד לרשויות ציבוריות (לגביהן יסוד הציבוריות אינו טעון הוכחה), בהתייחס לגופים דו-מהותיים יש צורך בזיהוי ספציפי של היבטיהם הציבוריים (בשל התאגדותם על-פי דיני המשפט הפרטי)... החשש, כי גופים אלה יפגעו בזכויות ובאינטרסים מוגנים של הציבור מקביל לעיתים לחשש מפני פגיעה מצד השלטון. בהתאמה, כשם שיש להגן על הציבור מפני ניצול לרעה של השלטון כך יש להגן עליו מפני גופים דו-מהותיים. לשם כך נוהגים בתי המשפט להכפיף גם אותם לעקרונות המשפט הציבורי". ושם, בעמ' 48-49: "בעוד שלרשות ציבורית "אין משלה ולא כלום" ואילו לגוף פרטי מובהק "יש גם יש משלו", לגוף דו-מהותי יש גם "משל עצמו" וגם "משל הציבור". ... לכן, הוא אמון גם על שמירת האינטרסים הפרטיים שלו עצמו. לעומת זאת, בניגוד לגוף פרטי מובהק, אין הוא רשאי להתעלם משיקולים ציבוריים הנובעים מהיבטים ציבוריים הגלומים בו. בשל היבטים אלה, הוא אמון - נוסף לשמירת האינטרסים הפרטיים שלו - גם על שמירת אינטרס הציבור ואינטרס הפרט הניצב מולו". דיני חברותחברה פרטיתרכבתשאלות משפטיותחברה ממשלתית