קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת חוות דעת לאחר דיון הוכחות: בפני בקשה להגיש חוות דעת, של ד"ר יצחק ביילי, מומחה בעל שם עולמי להסטוריה ולתרבות של הבדואים בנגב וחצי האי סיני, משסבורים התובעים כי חוות הדעת, הכרחית לבירור המחלוקת שבין הצדדים. הבקשה באה כיוון שחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים של פרופסור אורן יפתחאל, מומחה לגיאוגרפיה, אינה מתייחסת לשאלות שהתעוררו במהלך חקירתה הנגדית של המומחית מטעם הנתבעת, פרופסור רות קרק, משהנושא אינו בתחום מומחיותם של שני המומחים שהעידו בפני. התובעים סבורים כי השאלה המהותית לדיון טמונה בהיסטוריה של נוכחות השבטים הבדואים בנגב, על כן ולמרות הסטייה מסדרי הדין, חוות הדעת הכרחית ועשויה לתרום לבירור האמת ולעשיית הצדק, כיוון שזו לראשונה שנושא זה מתעורר לדיון כה רחב, מקיף ורציני כפי שהיה בתיק זה. עוד טוענים התובעים, כי אחת הסוגיות המרכזיות הינה, סוג הקרקע בה עסקינן, האם אדמת מירי, כפי שסבורים התובעים או אדמת מאוואת, כעמדת הנתבעת. המומחים משני הצדדים הינם גיאוגרפיים וחוות דעתם היא בתחום הנוגע לגיאוגרפיה וההיסטוריה של האדמה נשוא המחלוקת. לעמדת התובעים - במהלך חקירתה הנגדית של פרופ' קרק התברר להם כי חלק מהשאלות שבמחלוקת דורשים התייחסות לנושאים שאינם בתחום מומחיותה, ולא בתחום מומחיותו של פרופ' יפתחאל, המומחה מטעמם. השאלות שהתעוררו מתייחסות למהות הישוב הבדואי, המשפט הבדואי ומעמדו וההיסטוריה של נוכחות השבטים הבדואים. תחומים אלה אינם בתחום מומחיותם של אלה שהגישות חוות הדעת בתיק. הנתבעת טוענת כי הבקשה הוגשה באיחור רב תוך שיהוי ניכר, שכן ניתנו לתובעים אין ספור הזדמנויות להגיש חוות דעת מטעמם, לרבות תוספת לחוות הדעת שהוגשה לאחר הגשת חוות הדעת מטעם הנתבעת, תוך התייחסות לחוות דעתה של פרופ' קרק. הטענה כי רק במהלך חקירתה הנגדית של המומחית מטעם הנתבעת, פרופ' קרק, התברר הצורך במומחיות נוספת, חסרת בסיס. התובעים או מי מטעמם ידעו היטב טרם החל המשפט, עוד בפגישתם בפני פקיד הסדר הקרקעות, כי השאלות שיתעוררו הן השאלות שעומדות בבסיס בקשתם. חוות הדעת אותה מבקשים להגיש אינה רלוונטית לנושא הדיון או שהינה שולית לחלוטין. לא היו התפתחויות בלתי צפויות המחייבות הגשת חוות דעת נוספת ואף המומחה מטעם התובעים התייחס בחוות דעתו המשלימה לחוות דעת המומחית מטעם הנתבעת ואף תקף את ממצאיה והסוגיות נדונו בחוות דעת ובחקירות המומחים בהרחבה רבה. דיון תקנה 129 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, קובעת כי בעל דין הרוצה להגיש חוות דעת יגישה במועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט אחרת. תקנה 137 (ג) לתקנות קובעת כי - "בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 129, לא ישמע בית המשפט עדות של מומחה מטעם בעל הדין, אלא אם ראה לנכון לעשות כן מטעמים מיוחדים שירשמו...". אכן לבית המשפט הסמכות להתיר הבאת ראיות נוספות גם בסטייה מסדרי הדין. בע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479 נקבע - "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה... הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה עצמה". על הכלל המאפשר סטייה מהפרוצדורה עמד כבוד השופט ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, תק-על (2002)(2) 1143,1142 (2000). "הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית משפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". מתי בית המשפט למרות האמור יסטה מן הכלל? "רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט להגיש ראיות נוספות... בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 665,661)". אלא שלא זה המצב כאן. ומן הכלל אל הפרט; הצדדים סיימו הבאת ראיותיהם וניתן צו לסיכומים. הבקשה הוגשה ביום 7.7.10, ביום האחרון בו נשמעו ראיות הנתבעת בתיק והעידו עדים שאינם מהותיים. בשלב זה מומחה התובעים סיים להעיד זה מכבר וההליך הגיע לסיומו למעט סיכומי הצדדים. מדובר בתיק עב כרס עם עשרות מסמכים וחוות דעת של מומחים, כאשר מומחה התובעים הגיש שלוש חוות דעת, ונערכו ישיבות רבות. כעת, בשלב זה, זמן רב לאחר שהסתיימה פרשת התביעה, הוגשה בקשה זו. נשאלת השאלה האם התובעים לא ידעו, עת פנו לפרופ' יפתחאל, או שעה שזה סיים להעיד, שנושא המחלוקת אינו בתחום מומחיותו וכי לא ידעו זאת שעה שפנו אליו לקבלת חוות דעת. אין מדובר בחוות דעת טכנית או עד קצר ששכחו לזמנו. מתן אפשרות להגשת חוות דעת נוספת תגרור אחריה הגשת חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת וכן חקירות נגדיות של המומחים והמשמעות היא להתחיל כל המשפט מלכתחילה. אם סברו התובעים כי יש בחוות הדעת המבוקשת כדי לתמוך בעדותם, היה עליהם להגישה מבעוד מועד ולא כעת בשלב בו הסתיים ההליך. זאת ועוד, התובעים היו מודעים לכל השאלות נשוא המחלוקת עוד טרם החל המשפט ובחקירתה של פרופ' קרק לא היה חדש שהצדדים לא ידעו עליו קודם. לא רק זאת, פרופ' יפתחאל, מומחה התובעים, התייחס לחוות דעתה של פרופ' קרק בחוו"ד משלימה מטעמו כדי לסתור טענותיה. אינני מקבלת טענת התובעים כי שאלות אלה התעוררו בעקבות עדותה של המומחית מטעם הנתבעת. שאלות אלה היו ידועות לכל ובודאי לתובעים, עלו שוב ושוב במהלך המשפט והמומחה מטעם התובעים הסתמך על ד"ר ביילי בחוות דעתו וציטט מדבריו לרב. חלק לא מבוטל של חוו"ד של פרופ' יפתחאל סומך על פרסומים של ד"ר ביילי (ראה לדוגמא ישיבה מיום 11.2.10 עמ' 118 ואילך וישיבה מיום 8.3.10 עמ' 84). כך שגם בקריטריון שנקבע בפסק דינו של כב' השופט ריבלין ברע"א 2137/02, הנ"ל, האם היה על התובעים לדעת על קיומה של ראיה בשלב מוקדם יותר - הם אינם עומדים - כיוון שידעו על הפרסומים של ד"ר ביילי והביאו אותם בפני בית המשפט. מעבר לנדרש, ספק רב אם חוות דעת שתוגש על ידי מומחה "להיסטוריה ולתרבות של הבדואים בנגב" תוכל לשפוך אור ולעזור לחקר האמת, לאחר שהמומחים מטעם שני הצדדים התייחסו לשאלות השנויות במחלוקת. סוף דבר, הבקשה נדחית. נושא ההוצאות יובא בחשבון בעת מתן פסה"ד.דיון הוכחותדיוןחוות דעת