קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלטה 751 שיוך דירות בקיבוץ: 1. נושא הדיון תיק זה עניינו בשיוך מגרשים/דירות לחברי קיבוץ על פי החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 27/02/1996 (להלן: "החלטה 751"). החלטה 751 איפשרה לקיבוצים לבצע שינויים ארגוניים במבנה הקיבוץ, שמשמעם, ביצוע הפרדה בין השטח החקלאי לבין שטח המגורים, על ידי שיוך יחידות דיור לחברי הקיבוץ העומדים בקריטריון שנקבע. שינוי ארגוני זה, צריך היה להתקבל ע"י האסיפה הכללית של הקיבוץ וחייב את שינוי תקנון הקיבוץ. ביום 13/12/2002, קיבלה האסיפה הכללית של קיבוץ גבעת חיים איחוד (להלן: "הקיבוץ") החלטה על שיוך הדירות בהתאם להחלטה 751. תקנון הקיבוץ שונה בהתאם והקיבוץ הפך ל"קיבוץ מתחדש". החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ, אושרה על ידי ועדת הפרוגרמות של הרשות לתכנון חקלאי. ביום 27/03/2007 קיבלה מועצת מנהל מקרקעי ישראל את החלטה 979, המבטלת את החלטה 751 (ראה סעיף 7.2), אולם בסעיף 5.11.1 להחלטה זו נאמר: "על אף האמור בסעיף 7.2 להלן, אם עד למועד אישור החלטה זו קיבלה האסיפה הכללית של הקיבוץ החלטה על שיוך דירות עפ"י החלטת מועצה 692 או 751 והחלטה זו אושרה על ידי ועדת הפרוגרמות של הרשות לתכנון חקלאי, הקיבוץ יהיה רשאי להמשיך את תהליך השיוך בהתאם להחלטות הנ"ל". מכאן, שעל שיוך יחידות הדיור בקיבוץ גבעת חיים איחוד, תחול החלטה 751. 2. החלטה 751 כאמור, בהחלטה 751 הוחלט לאשר לקיבוצים לבצע שינויים במבנה הארגוני, שמשמעם, ביצוע הפרדה בין השטח החקלאי לבין המגורים על ידי שיוך יחידות דיור לחברי הקיבוץ העומדים בקריטריון שנקבע בהחלטה זו. בהחלטה 751 נאמר בין השאר: "3. החלטה בדבר שינוי או החלפת תקנון האגודה, בדבר ההפרדה בין השטח החקלאי לבין המגורים, תתקבל על ידי האסיפה הכללית של הקיבוץ. ... 4(א) האגודה תציין בפנייתה: א. מספר המשפחות החברות באגודה, בחלוקה - בני זוג, בודדים. ... 14(א) אם מספר המשפחות ("משפחה" - להלן - בני זוג או בודד) שימשיכו להיות חברות באגודה לא יקטן מ - 60% מתקן הנחלות המאושר של הקיבוץ, ימשיכו דמי החכירה להיות מחושבים ללא שינוי לעומת המתכונת הקיימת". 3. הוראה 53 של האגף החקלאי ביום 14/04/1996 פורסמה "הוראה 53 של האגף החקלאי" שעניינה "הקיבוץ במבנה הארגוני החדש" (להלן: "הוראה 53"). הוראה זו מתייחסת לדרך יישום החלטה 751. על פי הוראה 53, על קיבוץ המעוניין ליישם את החלטה 751 "לשנות את המבנה הארגוני שלו". בין השאר, עליו להגיש לרשות לתכנון חקלאי רשימה של בעלי הזכויות לשיוך יחידות הדיור, על פי הפירוט הבא: "7(ב) הרשימה תכלול חברים שגילם 18 ומעלה בלבד, עם פרוט: מספר סידורי, שם פרטי ומשפחה, מספר תעודת זהות, בן זוג ובודדים בנפרד, ותאריך תחילת החברות בקיבוץ. ... 7(ה) תוקף הזכאות לחכירת יחידת מגורים קיימת יהיה תאריך החלטת האסיפה הכללית של האגודה בדבר השינוי..." 4. השינוי במבנה הארגוני של קיבוץ גבעת חיים (איחוד) ביום 13/12/2002 התקיימה אסיפה כללית של חברי קיבוץ גבעת חיים (איחוד) אשר בה הוחלט לקבל ולאמץ את החלטה 751. בהתאם, תוקן "תקנון הקיבוץ". "הקיבוץ מאמץ באמצעות שינוי סעיף זה את החלטת מועצת מקרקעי ישראל בדבר העברת הזכויות על בתי המגורים בקיבוץ ע"ש החברים (החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל)". (סעיף 44א לתקנון). בהתאם, תוקן סעיף 44 לתקנון הקיבוץ. בעוד שעל פי סעיף 44 לתקנון הישן נאמר: "רכוש הקיבוץ אינו ניתן לחלוקה בין החברים בזמן קיומו של הקיבוץ", בסעיף 44 לתקנון החדש, נאמר: "חבר קיבוץ רשאי להיות בעל זכויות בנכסי הקיבוץ". 5. "המועד הקובע" לשיוך בתי המגורים לחברים הזכאים סעיף 3 להחלטה 751 קובע לאמור: "3. החלטה בדבר שינוי או החלפת תקנון האגודה, בדבר ההפרדה בין השטח החקלאי לבין המגורים, תתקבל על ידי האסיפה הכללית של הקיבוץ". סעיף 7(ה) להוראה 53 קובע לאמור: "7(ה) תוקף הזכאות לחכירת יחידת מגורים קיימת יהיה תאריך החלטת האסיפה הכללית של האגודה בדבר השינוי..." בסעיף 44א לתקנון הקיבוץ נאמר: "44(א) המועד הקובע - מועד החלטת האסיפה הכללית בדבר אימוץ החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל באמצעות החלטת האסיפה הכללית על אימוץ שינוי סעיף זה לתקנון הקיבוץ". בסעיף 4 לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 נאמר: "4. המועד הקובע לזכאות הזכאים לשיוך דירות הם החברים במועד קבלת ההחלטה על שיוך הדירות באסיפה הכללית או לאחריו". ללמדך, כי "המועד הקובע" הוא מועד החלטת האסיפה הכללית - 13/12/2002. ראה לעניין זה: ת"א (מחוזי נצ') 555/06 שמואל הרשטיין נ' קיבוץ תל-יוסף, תק-מח 2007(1), 6909, 6911 (2007) . ת"א (מחוזי נצ') 529/05 לאה חן נ' קיבוץ תל קציר אגודה להתיישנות חקלאית בע"מ, תק-מח 2007 (4), 7721, 7736 (2007) . ת"א (מחוזי חי') 453/98 יהודית פירסט נ' הבונים - מושב שיתופי להתיישנות של חיילים משוחררים בע"מ, תק-מח 2001(3), 65535, 65537 (2001) . ת"א (מחוזי נצ') 549/07 שפק שובל נ' קיבוץ נאות מרדכי אגודה שיתופית חקלאית, תק-מח 2008(3) 9304 (2008) . אני דוחה את טענת התובעים כי ה"מועד הקובע" הוא המועד בו אושר תיקון התקנון על ידי רשם האגודות השיתופיות, קרי יום 04/07/2004. אמנם בסעיף 12 לפקודת האגודות השיתופיות, נקבע כי: "שום תיקון של התקנות של אגודה רשומה לא יהא בר תוקף אלא אם כן נרשם עפ"י הפקודה..." אולם, משאושר תיקון התקנון על ידי רשם האגודות השיתופיות, ה"מועד הקובע" לשיוך הדירות הוא "מועד החלטת האסיפה הכללית בדבר אימוץ החלטה 751"; כפי שנקבע בהחלטה 751, בהוראה 53, בתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבות מתחדש), התשס"ו - 2005, ובתקנות הקיבוץ. 6. הנושאים שבמחלוקת בהתאם להחלטה 751 והוראה 53 העביר הקיבוץ למינהל מקרקעי ישראל רשימה שמית של חברי קיבוץ הזכאים לשיוך יחידות דיור נכון ל"מועד הקובע"- 13.12.02 - עפ"י החלוקה הבאה: "דו"ח משפחות החברות באגודה - גבעת חיים איחוד" ("בני זוג") "דו"ח יחידים החברים באגודה - גבעת חיים איחוד" ("בודדים"). התובע 1, נבט בן חיים, הופיע ב"דו"ח המשפחות", ברשימת "בני הזוג", יחד עם אשתו טובה בן חיים, לה הוא נשוי כדמו"י, עד עצם היום הזה (רישום 28). התובע 2, שוחט ששון, הופיע ב"דו"ח המשפחות", ברשימת "בני הזוג", יחד עם אשתו איה שוחט, לה הוא נשוי כדמו"י, עד עצם היום הזה (רישום 101). לטענת התובעים, ב"מועד הקובע" הם היו פרודים מנשותיהם: נבט בן חיים גר בנפרד מאשתו במשך שלושה חודשים; ששון שוחט גר בנפרד מאשתו במשך מספר שנים, כאשר בחלק מן התקופה הוא שהה בשליחות בחו"ל. בפועל, כל אחד מבני הזוג, גר בקיבוץ ביחידת דיור נפרדת, השייכת לקיבוץ: טובה בן חיים ממשיכה לגור ביחידת הדיור המשפחתית בה התגוררו בני הזוג. נבט בן חיים עבר להתגורר ביחידת דיור אותה העמיד לרשותו הקיבוץ. איה שוחט ממשיכה לגור ביחידת הדיור המשפחתית בה התגוררו בני הזוג. ששון שוחט עבר להתגורר ביחידת דיור אותה העמיד לרשותו הקיבוץ. לטענת התובעים, בהיותם פרודים מנשותיהם, הקיבוץ היה צריך לסווג ולכלול אותם ואת נשותיהם, כל אחד בנפרד, ברשימת ה"בודדים" ולא ברשימת "בני הזוג"; וכי אם היה נוהג כך הקיבוץ, לכל אחד מבני הזוג החיים בנפרד, הייתה משויכת יחידת דיור עצמאית (שתי יחידות דיור), בעוד שהכללתם ברשימת "בני זוג" הקנתה להם זכאות לשיוך יחידת דיור אחת. מחלוקת נוספת בין הצדדים, עניינה, דרך חישוב דמי העזיבה של חברי הקיבוץ. דמי עזיבה אלו מהווים חלק מן התמורה עבור יחידות הדיור שנבנו על ידי הקיבוץ, בעת שיוך הדירות לזכאים. אין מחלוקת בין הצדדים, כי אי שיוך יחידת דיור למי מחברי הקיבוץ, אינו גורע מזכויותיו של חבר הקיבוץ (לרבות התובעים), להמשיך ולהתגורר בקיבוץ - ביחידת דיור אותה העמיד הקיבוץ למגוריו - כל עוד הוא חבר הקיבוץ. להדגיש, כי הזכות לשיוך הדירות ולהתגורר בהן, הינה, אך ורק לחברי הקיבוץ. לא ניתן למכור יחידות אלו, או להעבירן, למי שאינו חבר קיבוץ. חבר קיבוץ העוזב את הקיבוץ, או יורשיו, שיבדל"א, חייבים למכור יחידת דיור זו רק למי שהוא חבר הקיבוץ, או התקבל להיות חבר בקיבוץ. (ראה סעיפים 44א, 44ב לתקנון הקיבוץ, וסעיפים 13-14 לתקנון האגודות השיתופיות, (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו - 2005). ללמדך, כי שיוך יחידות דיור לחברי הקיבוץ, הינה, בעיקרה, בעלת אופי ויתרונות כלכליים, במגבלות המפורטות בהחלטה 751, בהוראה 53, בתקנות האגודות השיתופיות ובתקנון הקיבוץ. 7. הקריטריון לשיוך יחידות הדיור שיוך יחידות הדיור, בקיבוץ גבעת חיים איחוד, נעשה מכוח החלטה 751, הוראה 53, תקנות האגודות השיתופיות הנוגעות בדבר, החלטת האסיפה הכללית מיום 13/12/2002, ותקנון הקיבוץ. מדובר בשיוך יחידות דיור שנבנו ע"י הקיבוץ על קרקע ציבורית השייכת למינהל מקרקעי ישראל. בהחלטה 751 והוראה 53 נאמר, כי הזכאים לשיוך יחידות הדיור/המקרקעין הם "בני זוג" ו"בודד". יותר לא נאמר. בתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005, נאמר: "3. שיוך דירות על בסיס שוויוני. שיוך דירות בקיבוץ יעשה על בסיס קריטריונים שוויונים..." שני הצדדים מסכימים כי הקריטריונים לשיוך יחידות הדיור וקרקע ציבורית זו, צריכים להיות ברורים, אחידים ושוויונים בתחולתם, על כל הקיבוצים ועל כל חברי הקיבוץ. אין הסכמה בין הצדדים, על הקריטריונים לשיוך יחידות הדיור/קרקע ציבורית זו. המבחן אותו בחר ואימץ הקיבוץ, לצורך שיוך יחידות הדיור, הוא מבחן הסטטוס האישי הפורמלי: "המבחן לקביעת הזכאות לשיוך מגרשי מגורים חייב להיות מבחן המבוסס על קריטריונים אובייקטיבים, ברורים וחד משמעיים אותם ניתן להחיל באופן שווה ואחיד על כלל חברי הקיבוץ. מבחן המבוסס על טיב מערכת היחסים בין בני הזוג אינו מאפשר להחיל קריטריונים ברורים ואחידים לגבי כלל החברים אלא הוא מצריך בחינה עובדתית של כל מקרה למקרה לגופו לפי נסיבותיו וקביעה פרטנית לגבי כל זוג וזוג הטוען שנפרד, האם אכן מדובר בפרידה ואם כן, האם מדובר בפרידה זמנית או בפרידה סופית וקבועה. לקיבוץ אין יכולת להיכנס לנבכי מערכת היחסים של כל זוג וזוג שנפרד ולעניינים שבצנעת הפרט ולקבוע האם מדובר בפרידה זמנית או סופית. לפיכך, הדרך היחידה ליישום הוגן, שווה ועקבי של הליך שיוך המגרשים היא על ידי החלת מבחן אובייקטיבי ואחיד לגבי כלל חברי הקיבוץ המבוסס על הסטטוס האישי הפורמלי של בני הזוג" (עמ' 3 לדברי הסיכום). התובעים מציעים לבחון את הזכאות לשיוך יחידות הדיור, בדרך שונה לחלוטין, על פי קריטרון מהותי סובייקטיבי: "א. הרצון לקבוע מבחן אחיד, שימנע התייחסות שונה למצבים זהים, איננו מחייב בהכרח את הבחירה ברישום הפורמלי במירשם האוכלוסין, דבר המחייב התעלמות ממצבים משפחתיים נפוצים ומקובלים של ידועים בציבור מחד ופרודים מאידך. ניתן בהחלט לבחור במבחנים אחידים אחרים, אשר אינם מפלים לרעה את הפרודים ואינם מפלים לטובה את הידועים בציבור. ב. עצם הרצון לבחור במבחן אחיד, אינו עולה בקנה אחד עם העובדה שהחלטה 751 אינה קובעת הגדרה ברורה ל"בני זוג" ול"בודדים", באופן המאפשר לכל קיבוץ לפרש ביטויים אלו כראות עיניו. ... ד. התובעים סבורים בנוסף, כי לא ניתן לומר באופן חד משמעי, כי קיומו של מבחן אחיד הוא עדיף על מתן אפשרות לגמישות בהגדרת הביטויים "בני זוג" ו"בודדים". דווקא במקרים בהם מדובר, המערבים בעיות משפחתיות מיוחדות, שהן שונות בנסיבותיהן זו מזו, יש חשיבות לאפשרות להתחשב במאפיינים המיוחדים לכל מקרה. קביעתו של מבחן פורמלי שלא ניתן לסטות ממנו במקרים המתאימים, תביא אמנם לוודאות, אולם מאידך היא עלולה לגרום לתוצאות שאינן צודקות ונוגדות את המגמה הפרשנית התכליתית". (עמ' 10 לסיכומים). מכאן באה הצעת התובעים: "מוסכם על התובעים כי הקיבוץ, כמי שבידיעתו בפועל מצבם האישי המהותי של חבריו (או לכל הפחות ביכולתו לברר זאת בקלות), הוא זה שצריך לבחון, לדון ולהחליט, על יסוד הנתונים האישיים של כל זוג חברים, האם הנכללים ברשימה צריכים להופיע ברשימת הזוגות או הבודדים (בכפוף למתן זכות טיעון ואפשרות להביא מחלוקת בענין זה להכרעה משפטית חיצונית)". יאמר מיד; המבחן אותו מציע הקיבוץ - מבחן הסטטוס האישי הפורמלי - הוא המבחן המהותי והמובהק ביותר להגדרה וזיהוי של "בני זוג" ו"בודד" הזכאים לשיוך יחידות הדיור. זהו מבחן ברור, בעל קריטריונים "שוויוניים", אחידים, אובייקטיביים וקלים ליישום לגבי כל הקיבוצים וכל חברי הקיבוץ. מנגד, בהצעת התובעים, אין כל קריטריונים אחידים וברורים, בוודאי לא קריטריונים "שוויוניים" ואובייקטיבים שניתן ליישמם על כל הקיבוצים וכל חברי הקיבוץ. באשר, על פי הצעתם, יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו הסובייקטיביות, השונות והמשתנות. הליכה בדרך זו, "עלולה לגרום לתוצאות שאינן צודקות, ונוגדות את המגמה הפרשנית התכליתית", אותה מבקשים התובעים למנוע. לא בכדי, וכפועל יוצא, בהצעת התובעים קיימים חוסר ודאות והיעדר עקביות באשר לזהותו של הגוף אשר יחליט, מי הם חברי הקיבוץ הזכאים לשיוך יחידות הדיור. בסעיפים 37 ו- 38 לדברי הסיכום, מציעים התובעים כי הקיבוץ יהיה הגוף המחליט בשל יכולתו לזהות את הזכאים לשיוך יחידות דיור עצמאיות, לרבות ה"פרודים". "37. ... המינהל וועדת הפרוגרמות טוענים כי אין להם כלים בכדי לבחון האם מי שמדווח על ידי הקיבוץ כ"בודד" או כ"בני זוג" אומנם ראוי להשתייך לרשימות אלו. 38. ביחס לטענה זו של המינהל וועדת הפרוגרמות, מבקשים התובעים להבהיר, כי אין הם טוענים שהמינהל וועדת הפרוגרמות צריכים לדון ולהכריע בכל מקרה האם הרישום המדווח על ידי הקיבוץ הוא רישום נכון. מוסכם על התובעים כי הקיבוץ, כמי שבידיעתו בפועל מצבם האישי המהותי של חבריו (או לכל הפחות ביכולתו לברר זאת בקלות), הוא זה שצריך לבחון, לדון ולהחליט, על יסוד הנתונים האישיים של כל זוג חברים, האם הנכללים ברשימה צריכים להופיע ברשימת הזוגות או הבודדים (בכפוף למתן זכות טיעון ואפשרות להביא מחלוקת בענין זה להכרעה משפטית חיצונית). הטענה בדבר העדר יכולת לבחון את הרשימות המועברות על ידי הקיבוץ, אינה טענת הגנה לגופו של ענין, שכן היא אינה שוללת לכשעצמה את פרשנות התובעים למונח "בני זוג"". בסעיף 142 מציעים התובעים, לא למסור לקיבוץ את קביעת הזכאים לשיוך יחידות הדיור, אלא למינהל מקרקעי ישראל/וועדת הפרוגרמות. זאת, בשל ניגוד האינטרסים היכול להתקיים בין הקיבוץ לבין חברי הקיבוץ: "ב. תהליך שיוך מגרשי המגורים בקיבוץ, הוא תהליך רווי מתחים בין חברי הקיבוץ לבין עצמם, ובין החברים לבין הנהלת הקיבוץ. השיוך הוא בעל משמעויות כלכליות ניכרות, ולפיכך קיים חשש שהחלטות יתקבלו תוך שקילת שיקולים כלכליים אישיים של הגורמים המחליטים. אין זה ראוי שחברי הקיבוץ יחליטו כיצד לחלק בינן לבין עצמם זכויות כלכליות שמקורן במקרקעין השייכים למדינה". ללמדך על העדר העקביות של התובעים בדבר זהותו של הגוף הבוחן את הזכאות לשיוך יחידות הדיור. מנגד, במבחן הסטטוס האישי הפורמלי, אין כל חשיבות לזהותו של הגוף הבוחן זכאות זו. מדובר במבחן ברור, המוסדר בחוק, בעל קריטריונים שוויוניים, אחידים וקלים ליישום. הצעת מינהל מקרקעי ישראל ומדינת ישראל, הינה, כי הזכאות לשיוך יחידות הדיור תיבחן עפ"י סעיף 5 א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973. מדובר בהצעה חדשה, שלא יושמה עד כה, שאין לה כל תימוכין בהחלטות 751 ו - 979. סעיף זה גם לא יכול היה לחול על חברי קיבוץ גבעת חיים אחוד, באשר ה"מועד הקובע" לשיוך יחידות הדיור לחברי הקיבוץ הוא 13/12/2002, בעוד שסעיף 5א נחקק רק ביום 12/11/2008, במסגרת תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, קרי לאחר, ה"מועד הקובע", אשר בו שויכו יחידות הדיור לחברי הקיבוץ, ולאחר המועד, אשר בו סווגו התובעים ברשימת "בני זוג" אשר הועברה למינהל מקרקעי ישראל. גם לגוף הענין, סעיף 5א לחוק יחסי ממון בין בני זוג, אינו יכול לשמש בסיס להגדרת "בני זוג" ו"בודד". מדובר בחוק, וסעיף, העוסקים במטריה שונה לחלוטין מן המטריה נשוא הדיון. סעיף 5 א' עניינו ב"הקדמת המועד לאיזון המשאבים", כאשר "הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים". קרי, בקשה ל"חלוקת רכוש בין בני הזוג לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969". מטרתו של סע' 5 א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג, לאפשר ביצוע "איזון משאבים" וחלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג, החיים בפירוד, באותן נסיבות המפורטות בסעיף זה. סע' 5 א', לא נועד להעניק זכויות חדשות לבני הזוג החיים בפירוד, אלא לחלק ביניהם את הנכסים הקיימים. זאת ועוד; על מנת לבצע את איזון המשאבים בין "בני זוג", החיים בנפרד, יש להוכיח אחת מן השניים: "(1) חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים האלה: (א) הליך להתרת נישואין. (ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג.. (2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה:..." התנאי הראשון - "הליך להתרת נישואין", הליך שאינו קיים בעניינינו. התנאי השני - הוכחת "קרע בין בני הזוג", אשר משמעו,בדיקת כל מקרה ומקרה לנסיבותיו השונות והמשתנות. קרי, אין המדובר במבחן ברור, אובייקטיבי וקל ליישום, אלא במבחן סובייקטיבי לחלוטין. מכאן, שסעיף 5 א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג, אינו יכול להיות הבסיס לקביעת קריטריון אחיד, אובייקטיבי וקל ליישום, לקביעת הזכאות לשיוך יחידות הדיור. לציין, כי גם התובעים סבורים, כי סעיף 5 א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג, אינו הקריטריון המתאים לעניינינו. מכאן, שהמבחן הראוי לבחינת הזכאות לשיוך הדירות, הוא מבחן הסטטוס האישי הפורמלי, בהיותו, המבחן המהותי המובהק ביותר, להגדרה וזיהוי של "בני זוג" ו"בודד" לצורך זיהוי הזכאים לשיוך יחידות הדיור; בהיותו, מבחן ברור, בעל קריטריונים "שוויוניים", אחידים, אובייקטיביים וקלים ליישום לגבי כלל הקיבוצים וכלל חברי הקיבוץ. נישואין כדין, בוודאי כדמו"י, הם נישואין בין שני "בודדים" - רווק/ה, גרוש/ה, אלמן/ה, אשר החליטו למסד את מערכת היחסים הזוגית ביניהם בברית הנישואין. עם נישואיהם הפכו השניים באופן מהותי ופורמלי ל"בני זוג" נשואים זל"ז. הסטטוס האישי הפורמלי שלהם השתנה מ"בודדים" ל"בני זוג" הנשואים זל"ז. רק "בני זוג" יכולים להיות נשואים זל"ז, בוודאי כדמו"י. אם בהיותם נשואים, נפרדו השניים זמ"ז; כל עוד לא התגרשו כדין, הסטטוס האישי הפורמלי שלהם, ושל כל אחד מהם בנפרד, נשאר "בני זוג" נשואים. לכל אחד מהם יש "בן זוג" לו הוא נשוי עפ"י חוק, הגם שהוא פרוד ממנו. הזכויות וההתחייבויות המשפטיות ההדדיות, הנובעות מקשר הנישואין, ממשיכות להתקיים, על אף שהם חיים בנפרד. ל"פרוד" אין סטטוס אישי פורמלי עצמאי. הוא אינו "בודד" או "יחיד" כל עוד יש לו "בת זוג" לה הוא נשוי כדין. פרידת "בני זוג" נשואים, אינה סופית, כל עוד לא התגרשו "בני הזוג". בכל עת יכולים "בני הזוג" לקיים "שלום בית" ולחזור לחיות יחדיו ללא כל צורך בהליך כלשהו, פורמלי או משפטי. "הסטטוס האישי הפורמלי" שלהם היה ונשאר, "בני זוג" הנשואים זל"ז כדין, ובענייננו, "בני זוג" נשואים כדמו"י. רק אם יתגרשו השניים כדין, ישתנה הסטטוס האישי הפורמלי של שניהם ושל כל אחד מהם בנפרד, מ"בני זוג" נשואים, ל"בודדים" - "בודד" גרוש/ה. ואכן; בתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 נאמר: "בן זוג" - אדם הנשוי לחבר או המנהל עמו משק בית משותף". בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973, בתוספת השניה, ב"פרק א': פרשנות", בסעיף ההגדרות נאמר: "בודד" - רווק, אלמן או גרוש כחוק". אמנם הגדרה זו מתייחסת לסעיף 20 לתקנות, שעניינו "זכויות חבר יוצא או מוצא ממושב שיתופי", בעוד שעל חברי קיבוץ חל סעיף 19, שעניינו "זכויות חבר יוצא או מוצא מהקיבוץ" (עליו חלה התוספת הראשונה בה לא מופיע סעיף הגדרות), אולם, ניתן ללמוד מהגדרה זו על מהותו של המונח "בודד". בדברי הסיכום, מפנה בא כוח התובעים לסעיף 44 ד' לתקנון הקיבוץ בו מופיעה ההגדרה הבאה: "יחיד (גרוש, רווק, אלמן ו/או אלמנה, פרוד) שהיה חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד בשעת מותו". סעיף זה אינו רלוונטי לעניינינו, באשר הוא דן בנושא ובמטריה שונה לחלוטין מהנושא הנדון עתה. סעיף זה דן בזכויות יורש למענק ותיקים. "מענק הותיקים יעמוד על 70% מדמי העזיבה הרעיוניים אשר היה זכאי להם החבר שהלך לעולמו, אילולא נפטר, במועד פטירתו בערכי המועד הקובע ... מענק הוותיקים מהווה זכות של חבר הקיבוץ ולא של חברי היחידה המשפחתית". (הדגשה שלי - י.פ). מדובר בזכות אישית אותה צובר חבר הקיבוץ, באופן עצמאי ונפרד על פי הוותק שלו כחבר קיבוץ, ללא כל קשר לנישואין או להיותו נשוי. זכות זו ,אינה חלק מ"הקופה המשותפת", של קשר הנישואין. זכות זו, שייכת באופן אישי ועצמאי לחבר הקיבוץ, בין אם הוא רווק נשוי אלמן או פרוד. מכאן בא הצורך לכלול את הפרוד במסגרת הגדרת ה"יחיד" כדי, להדגיש, בתקנון הקיבוץ, כי בעת מות החבר (יבדל"א), זכות זו תעבור ליורשיו ולא תהיה חלק מ"איזון המשאבים" בין "בני הזוג" החיים בפירוד, באשר מענק הוותיקים מהווה זכות של חבר הקיבוץ ולא של חברי היחידה המשפחתית. ההתייחסות המפורשת בתקנון הקיבוץ לזכויותיו של ה"פרוד" בנושא "מענק ותיקים" מלמדת, כי כאשר סבר הקיבוץ כי יש צורך להבהיר את זכויותיו של ה"פרוד", שאינן נובעות מקשר הנישואין, ואינן חלק מ"היחידה המשפחתית", הדבר מצא את ביטויו במפורש בתקנון הקיבוץ. אין לייחס את ההגדרה המופיעה בסעיף 44 ד' ל"תקנון הקיבוץ", גם לנושאים נוספים, כדי להקנות או להעניק ל"פרוד", זכויות נוספות ו/או אחרות, אשר להן הוא אינו זכאי, ואשר לא הוענקו לו במפורש בהחלטה 751, בהוראה 53, בתקנון הקיבוץ או בתקנות האגודות השיתופיות. בדברי הסיכום מפנה בא כוח התובעים להוראות חוק שונות ולהוראות מנהליות בהם יש התייחסות ל"בני זוג" החיים בנפרד. הוראות חוק מיוחדות אלו, דנות במטריה שונה לחלוטין מן המטריה נשוא הדיון. מטרתן לפתור קושי משפטי שנוצר, בנושאים מסוימים ומיוחדים, שעניינם, זכויות וחובות שלא ניתנות למימוש או ביצוע, עקב הפירוד הקיים בין "בני זוג". כאלו הם לדוגמה: סעיף 10(ה) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, שעניינו בתשלום תגמול להורים שכולים שאינם חיים ביחד, עבור בנם/בתם המשותף ז"ל; סעיף 5 א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מספר 4 מיום 12/11/00), שעניינו, הזכות לאיזון בין "בני זוג" של משאבים אף בטרם פקיעת הנישואין; חוק משפחות חד הוריות, התשנ"ב-1992, לעניין הורה יחיד; חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (סעיף 145), לעניין זכויותיה של עקרת בית שחיה בנפרד מבן זוגה; או הוראות מנהליות אחרות, להן יש חשיבות לנושאים מוגדרים או אינפורמטיבים, כדוגמת הדוח המוגש למס הכנסה, לצורך חישוב המס למשלם מזונות, או המידע הנמסר לבית ספר על כך שהורי התלמיד פרודים ומתגוררים בנפרד. ללמדך, שבמקום בו סבור היה המחוקק, שבנושאים מסוימים ומיוחדים, יש להתייחס למצב עובדתי אשר בו "בני זוג" נשואים, פרודים זמ"ז, הוא עשה זאת במפורש. בהוראות חוק אלו גם נקבעו התנאים בהם יוכרו "בני הזוג" כפרודים, לעניין מימוש הוראות החוק המיוחד וחוק זה בלבד. הוראות חוק אלו, לא שינו את הסטטוס האישי הפורמלי של "בני הזוג" הנשואים זל"ז כדין. אין להקיש מהוראות חוק מיוחדות אלו, השונות זו מזו לפי העניין והצרכים, לעניין זכויות אחרות, נטענות של "בני זוג" נשואים, הפרודים זמ"ז, שלא הוסדרו בחוק. איני מוציא מכלל אפשרות שבמערכת עובדתית מסוימת, שיש להוכיחה, יתכנו מקרים נוספים ומיוחדים, אשר בהם, לצרכים מיוחדים ומוגדרים, ניתן יהיה להכיר בשניים החיים יחדיו כ-"בני זוג" (כשהדגש הוא על כ), הגם שלא נישאו כדין. מדובר במצב עובדתי של מערכת יחסים המתבטאת ב-תלות הדדית וניהול משק בית משותף מבלי שהשניים נישאו כדין זל"ז, ו-מבלי שהסטטוס האישי הפורמלי של השניים, ושל כל אחד מהם בנפרד, השתנה. מערכת יחסים זוגית שאינה ממוסדת פורמלית כדין, יכולה להסתיים בכל רגע נתון, על פי רצון הצדדים או אחד מהם, ללא צורך בהליך פורמלי. זאת, בשונה מההליך הפורמלי המהותי - הליך הגירושין - אליו נדרשים בני זוג נשואים כדין, בוודאי כדמו"י, כדי לסיים את הקשר האישי הפורמלי ביניהם, וכדי לשנות את הסטטוס האישי הפורמלי מ"בני זוג" נשואים זל"ז לסטטוס של "בודדים" - גרוש/ה. איני שולל את האפשרות, כי גם במערכת יחסים זוגית זו, ללא נישואין כדין, יתכן ויהיו מקרים חריגים וברורים, בהם תשוייך יחידת דיור אחת לשני "בודדים",חברי הקיבוץ, אשר ב"מועד הקובע" גרים יחדיו וחיים כ - "בני זוג" ומנהלים משק בית משותף, לאורך זמן. זאת, למרות שהסטטוס האישי הפורמלי של כל אחד מהם לא השתנה, נשאר "בודד", ולכאורה כל אחד מהם היה זכאי ליחידת דיור עצמאית. יש לנהוג כך, משום שכפי שעולה מהחלטה 751 :"מספר המשפחות החברות באגודה, בחלוקה - בני זוג, בודדים" "("משפחה" להלן - בני זוג או בודד)", זכאים לשיוך יחידת דיור אחת. זה הרציו שעומד מאחורי החלטה 751, הוראה 53 ותקנות האגודות השיתופיות. מכאן, ששיוך הדירות צריך שייעשה, על פי מבחן הסטטוס האישי הפורמלי, כל עוד לא נאמר אחרת. על פי מבחן זה: - "בני זוג" הם מי שהם נשואים כדין, בוודאי כדמו"י. "בני זוג" זכאים לשיוך "יחידת דיור אחת", השייכת לשניהם, הגם שהם פרודים זמ"ז. יהיה עליהם לחלוק ביחידת דיור זו, במסגרת "איזון המשאבים" ו"חלוקת הרכוש המשותף". מעמדם, לעניין זה, צריך להיות זהה למעמדם של כל שאר "בני זוג" חברי הקיבוץ, הנשואים זל"ז. - "בודד" הם: רווק/ה, גרוש/ה, אלמן/ה. "בודד" המהווה "משפחה" עצמאית, זכאי לשיוך יחידת דיור אחת. שאר המקרים האפשריים הם חריגים לכלל זה וצריכים להיבחן בקפידה רבה. ה"פרוד" אינו נכלל במסגרת החריגים הזכאים לשיוך יחידת דיור עצמאית, נוספת על יחידת הדיור אשר שויכה לו במסגרת הזכאות כ"בן זוג". אין זה נכון, מוסרית וערכית, להעשיר את "היחידה המשפחתית" של "בני הזוג" הנשואים זל"ז כדין, בודאי כדמו"י, ביחידות דיור נוספות, על אלו ששוייכו להם "כבני זוג", רק משום היותם פרודים זמ"ז. בודאי כאשר מדובר ביחידות דיור, שנבנו ע"י הקיבוץ, על קרקע ציבורית השייכת למינהל מקרקעי ישראל. זכויותיהם, לעניין זה, אינן צריכות להיות שונות משאר חברי הקיבוץ, "בני זוג" נשואים, הזכאים לשיוך יחידת דיור אחת. 8. ישום מבחן הסטטוס האישי הפורמלי על התובעים לעניין שיוך הדירות ב"מועד הקובע" לשיוך, התובעים היו נשואים זל"ז כדמו"י. כך הוא המצב גם כיום. התובע 1, נבט בן חיים, נשוי עם טובה בן חיים. התובע 2, ששון שוחט, נשוי עם איה שוחט. אמנם מזה זמן שהתובעים פרודים מבנות זוגן, להן הם נשואים כדמו"י, אולם, הסטטוס האישי הפורמלי של "בני הזוג" לא השתנה. שני הזוגות עדיין נשואים. (ב"מועד הקובע" נבט בן חיים היה "פרוד", 3 חודשים בלבד). על פי מבחן הסטטוס האישי הפורמלי, סווגו ונכללו התובעים על ידי הקיבוץ, ברשימת "בני הזוג", הזכאים לשיוך יחידת דיור אחת. את מבחן הסטטוס האישי הפורמאלי, הפעיל הקיבוץ גם על שאר חברי הקיבוץ הזכאים, לרבות חברי קיבוץ אשר ב"מועד הקובע" היו פרודים מבני/ות הזוג עמם הם נשואים. בתצהירו מדגיש, לעניין זה, מר צפריר בן אור, חבר הקיבוץ, עורך דין במקצועו וחבר הצוות שמונה על ידי הקיבוץ לצורך הטיפול בנושא שיוך מגרשי המגורים: "26. יצוין כי טרם קבלת ההחלטה בדבר שינוי תקנון הקיבוץ ואימוץ החלטה 751, התקיים בקיבוץ הליך של לימוד ודיון יסודי ומעמיק, במסגרתו נערכו מפגשים פתוחים של חברי הקיבוץ לצורך לימוד השינויים המוצעים וקבלת הסברים והתקיימו דיונים במועצת הקיבוץ ובאסיפה הכללית (כאשר כל מפגש ודיון כאמור מצולם בוידיאו ומשודר לכלל חברי הקיבוץ). במהלך המפגשים והדיונים, עלתה מספר פעמים שאלת מעמדם של בני זוג "פרודים" לעניין הליך השיוך והוסבר לחברי הקיבוץ, בין היתר גם על ידי באופן אישי, כי המבחן לצורך החלטה 751 הינו מבחן הבוחן את הסטטוס הפורמלי של בני הזוג ולפיכך מי שהינם נשואים יחשבו כ"בני זוג" לצורך שיוך יחידות המגורים וזאת גם אם הם מתגוררים בנפרד. 27. עמדה זו, לפיה הסטטוס הפורמלי של בני הזוג הוא הקובע לעניין שיוך יחידות מגורים על פי החלטה 751, יושמה על ידי הקיבוץ באופן אחיד ושוויוני לגבי כלל חברי הקיבוץ. בהתאם, כל חברי הקיבוץ שהיו נשואים במועד הקובע, דווחו לועדת הפרוגרמות כ"בני זוג" ... כל חברי הקיבוץ שהיו נשואים במועד הקובע (לרבות בני זוג נשואים שהיו "פרודים"), דווחו על ידי הקיבוץ כ"בני זוג" הזכאים לשיוך של יחידת מגורים אחת על פי החלטה 751. יצוין כי בקיבוץ יש מספר זוגות נוספים שהיו במועד הקובע "פרודים" ואשר אף התגרשו לאחר מכן (מה שהתובעים לא עשו עד היום). למרות זאת, מאחר במועד הקובע זוגות אלה היו נשואים, הם דווחו כ"בני זוג" ובמסגרת הליך איתור ושיוך המגרשים המבוצע בקיבוץ שויכה להם יחידת מגורים אחת. 28. התובעים, כמו כל חברי הקיבוץ האחרים שהיו נשואים במועד הקובע, זכאים יחד עם נשותיהם לשיוך של יחידת מגורים אחת על פי החלטה 751. כשם שחברי קיבוץ שהיו נשואים במועד הקובע והתגרשו לאחר מכן, אינם זכאים לשיוך של יחידת מגורים נוספת, אלא עליהם להתחלק יחד עם נשותיהם ביחידת המגורים ששויכה לשניהם במסגרת חלוקת הרכוש המשותף, כך גם התובעים ונשותיהם זכאים ליחידת מגורים אחת ואין כל מקום להפלות אותם לטובה על פני חברי קיבוץ אחרים." אני דוחה את טענת התובעים, כי העמדת דיור נפרד למגוריהם על ידי הקיבוץ והעמדת תקציב אישי למחייתם, מלמדת כי הקיבוץ הכיר בהם כ"בודדים" הזכאים לשיוך יחידת דיור עצמאית. מקובל עלי ההסבר המפורט בתצהירו של מר צפריר בן אור ובדברי הסיכום של הקיבוץ, כי מדובר בסיוע הניתן על ידי הקיבוץ לחבריו הנקלעים למצב בו מערכת היחסים בין בני הזוג עלתה על שרטון, ולא מעבר לכך. בתצהירו של מר צפריר בן אור נאמר: "25. טענת התובעים כי הם ונשותיהם זכאים לשיוך שתי יחידות מגורים, מן הטעם שהקיבוץ "הכיר" בהם כביכול כ"פרודים", הינה חסרת בסיס. הקיבוץ לא נכנס לתחום ענייניהם הפרטיים של בני הזוג החברים בקיבוץ ואינו בוחן את טיב מערכת היחסים ביניהם. הקיבוץ נהג כלפי התובעים כפי שנהג כלפי כל חבר שהודיע כי ברצונו להתגורר בנפרד מאשתו. הקיבוץ העמיד לכל חבר שביקש להתגורר בנפרד מאשתו, דיור נפרד. כמו כן העמיד הקיבוץ לחבר תקציב מוגדל, לכיסוי ההוצאות הנוספות עקב המגורים בנפרד (אין מדובר ב"תקציב גירושין" כנטען על ידי התובעים). הדבר נעשה מתוך רצון ללכת לקראת החברים ולמלא עד כמה שניתן את רצונותיהם וצרכיהם, זאת מבלי לבחון כלל את טיב מערכת היחסים בין בני הזוג או לקבוע דבר לגביה, ומבלי שבני הזוג נדרשו לעמוד בתנאי כלשהו. בהקשר עם האמור יש לציין כי על פי המידע שנמסר לי, בניגוד לנטען על ידי התובע 1, הוא החל לקבל מהקיבוץ תקציב מוגדל רק בתחילת 2003 (קרי - לאחר המועד הקובע). העתק מכתב שנשלח לתובע 1 ואשתו על ידי מזכירת הקיבוץ דאז מצורף ומסומן "נ/6"." בדברי הסיכום של הקיבוץ נאמר: "74..... קיים הבדל תהומי בין סיוע זמני והפיך שמעמיד הקיבוץ לחבר המבקש להתגורר בנפרד מבן זוגו ובין שיוך והקניית זכויות במגרש מגורים על סמך "פרידה" של בני הזוג; לכן, גם אם, וככל שהקיבוץ הסכים להעמיד לבני זוג שנפרדו סיוע כזה או אחר, בשום אופן לא ניתן להסיק מכך על הכרה של הקיבוץ בשינוי הסטטוס המשפטי של בני הזוג לצורך שיוך מגרשים ובכלל." נכון עשה הקיבוץ, עת בחן את זכויותיהם של חברי הקיבוץ הזכאים לשיוך הדירות, על פי הסטטוס האישי הפורמלי. "במועד הקבוע" כל אחד מ"בני הזוג": נבט וטובה בן חיים, וששון ואיה שוחט, היו נשואים זל"ז כדמו"י. נכון עשה הקיבוץ, עת סיווג וכלל את התובעים ברשימת "בני הזוג", הזכאים לשיוך יחידת דיור אחת, כפי שנהג עם שאר חברי הקיבוץ הפרודים "במועד הקובע". אין זה נכון מוסרית וערכית, להעשיר את משפחות בן חיים ושוחט ביחידות דיור נוספות על אלו ששויכו להם כ"בני זוג" רק בשל היותם פרודים. זכויותיהם לעניין זה, אינן צריכות להיות שונות משאר חברי הקיבוץ, "בני זוג" נשואים, הזכאים לשיוך יחידת דיור אחת. על התובעים להסתפק בסיוע שניתן להם, עת קיבלו מן הקיבוץ למגוריהם יחידת דיור נוספת השייכת לקיבוץ, כדי לאפשר להם להתגורר בנפרד מבת הזוג לה הם נשואים, כל עוד הם חברי הקיבוץ. 9. אופן חישוב דמי העזיבה לעניין שיוך מגרשי המגורים לטענת התובעים: "קיימת חוסר בהירות בשאלה, אילו הוראות יחולו על דמי העזיבה המגיעים לתובעים ולשאר חברי הקיבוץ לצורך שיוך מגרשי המגורים בקיבוץ: האם מדובר בהוראות שחלו עד ליום 21/05/09 או בהוראות שנקבעו בתיקון לתקנות החלות החל מיום 21/5/09". לטענתם, עמדתו של הקיבוץ בשאלה זו איננה ידועה להם. בדברי הסיכום, משיב הקיבוץ כדלקמן: "149... דמי העזיבה המגיע לחבר לצורך ההתחשבנות כאמור יבוצע במועד מימוש העברת בתי החברים לידי החברים. מכאן כי דמי העזיבה נקבעים על פי הוראות הדין באותו מועד. הואיל וטרם בוצע מימוש כאמור, אין מקום לטענת התובעים בדבר החלה רטרואקטיבית של הכללים הנ"ל. הוא הדין באשר לטענת התובעים לעניין "תוספת ליחידים", אשר בוטלה במסגרת הכללים הנ"ל ואינה קיימת עוד." תשובת הקיבוץ מספקת ונכונה. בתקנון הקיבוץ נקבע: "77א דמי העזיבה לחבר קיבוץ ישולמו אך ורק עפ"י הסכום המלא הקבוע לכללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מהקיבוץ כמפורט בתוספת לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג - 1973, כפי שיהיו מעת לעת" (ההדגשה שלי, י.פ) ללמדך, כי את חישוב דמי העזיבה, יש לערוך כקבוע בתקנון: "כמפורט בתוספת לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג - 1973, כפי שיהיו מעת לעת", במועד מימוש שיוך יחידות הדיור. 10. הפסקת צבירת הוותק לעניין דמי עזיבה בהוראת האגף החקלאי מספר 53, נקבע: "9ה. ....בעד מגרשי מגורים מבונים השייכים לאגודה, שהזכויות בהם יועברו על שם חברי האגודה או אחרים, על פי הוראות החלטה זו, תהיה האגודה רשאית לגבות את ערך המבנה הקיים במגרש, לרבות הוצאות פיתוח" בסעיף 5, לתקנון האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו - 1004, נאמר: "5. שיוך דירות כנגד דמי עזיבה הקיבוץ ישייך דירות לחבריו על חשבון דמי העזיבה המגיעים לחבר בהתאם להסדרים שיקבע הקיבוץ בתקנונו ובהתאם לדין שיהיה מזמן לזמן" בסעיף 44א לתקנון הקיבוץ נקבע: "עם מימוש העברת בתי החברים לידי החברים, תזקף תמורת העברת הזכויות כנגד זכאות החבר לדמי העזיבה (ללא רכיב הקצבה) על פי ההסדר הקבוע בדין". בחודש מרץ 2005, החליטה האסיפה הכללית של הקיבוץ על "נהלים למימוש בית החבר". בפרק ג - "כללי ההתחשבנות בין הקיבוץ לבין משפחת החברים לגבי הדירה" נקבע: "2. שווי מגרש המגורים של משפחת החברים, יקוזז כנגד הזכויות שנצברו על ידי משפחת החברים לצרכי דמי עזיבה, לא כולל מרכיבי ילדים וגמל (פנסיה) עד 31/12/04". .... "3. משפחות החברים יחשבו כמי שויתרו על זכותם להמשך צבירת דמי העזיבה משנת 2005 (כולל) ואילך." (נספח 22 לתצהיר התובע 1). לטענת התובעים, את "דמי העזיבה" יש לחשב עד למועד מימוש שיוך הדירות; וכי הקיבוץ אינו רשאי להפסיק את צבירת "דמי העזיבה" החל מיום 1.1.2005 ואילך. לטענת הקיבוץ, את "דמי העזיבה" ניתן לצבור עד ליום 1.1.2005, הוא המועד בו עברו התובעים למעמד של "חבר במסלול עצמאות כלכלית". בהוראות החוק ותקנון הקיבוץ יש מענה למחלוקת שבין הצדדים. בסעיף 19, לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג - 1973, נאמר: "19. זכויותיו של חבר קיבוץ היוצא או המוצא מהקיבוץ יהיה כמפורט בתוספת הראשונה..." בסעיף 4 לתוספת הראשונה - "כללים לחישוב הוותק", נאמר: "4 (א)... (ב) תקופות אלו לא יבואו במנין הוותק: (1) תקופה של חופשה מיוחדת. (ג) קיבוץ מתחדש יהיה רשאי לקבוע בתקנונו תקופות נוספות אשר לא יבואו במנין הוותק לצורך חישוב דמי העזיבה והקצבה". בסעיף 1 לתוספת, סעיף ה"הגדרות", נקבע: "חופשה מיוחדת תקופה שבה לא היה החבר מחויב בהעברת הכנסתו לקיבוץ בין אם התגורר בקיבוץ או מחוץ לו, לרבות כל תקופה שבה היה חבר בעצמאות כלכלית". בסעיף 48 לתקנון הקיבוץ נקבע: "כל חבר קיבוץ, למעט חבר במסלול של עצמאות כלכלית, חייב להעמיד לרשות הקיבוץ את הכנסותיו ויכולת התפרנסותו ואת מלוא כוח עבודתו. 'חבר במסלול של עצמאות כלכלית' - חבר קיבוץ אשר אינו מעמיד את כוח עבודתו לרשות סידור העבודה בקיבוץ ו/או אינו מוסר את כל תקבוליו (הישירים, והעקיפים), מכל מקור שהוא, לידי הקיבוץ" ... "חבר במסלול של עצמאות כלכלית אינו זכאי לקבל תקציב מהקיבוץ ואינו זכאי לצבירת דמי עזיבה. חבר אשר יצא למסלול עצמאות כלכלית בשנה מסוימת איננו רשאי לחזור לחברות במסלול רגיל אלא באישור מפורש בכתב של ועד ההנהלה של הקיבוץ אשר יינתן, ככל שיינתן, עפ"י שיקול דעת ועד ההנהלה, מראש - עד לשלושה חודשים לפני תחילת השנה הרלבנטית לסיווג החברות (דהיינו ה - 30.9 לשנה הקודמת)". (הדגשה שלי, י.פ.) מוסיף ומסביר הקיבוץ, את הרציונל שעומד מאחורי סעיף זה בתקנות האגודות השיתופיות ובתקנון הקיבוץ: "145. הטעם לכך הינו ברור. הרציונל העומד מאחורי תשלום תקציב לחברים ותשלום דמי עזיבה נובע מכך שלחברים אין מקור הכנסה וכל צורכיהם מסופקים על ידי הקיבוץ. כאשר חבר עובר למעמד של עצמאות כלכלית ושומר את הכנסותיו לעצמו וצובר רכוש וקנין נשמט הרציונל לזכאותו לדמי עזיבה ולפיכך נפסקת צבירתם החל ממועד השינוי האמור" יש היגיון רב בנאמר, בוודאי כאשר התקנון תואם את הוראות החוק בנדון. בתצהירו מציין מר צפריר בן אור: "30...החל מיום 1/1/05 חדלו חברי קיבוץ גבעת חיים, ובכללם התובע, להעביר את הכנסותיהם לקיבוץ ומאותו מועד נפסקה צבירת דמי העזיבה בהתאם להוראות המפורשות של התקנון" בדברי הסיכום מוסיף הקיבוץ: "136. אין חולק כי התובעים עצמם, החל מיום 1.1.05, נהנים ממעמד של "חברים בעצמאות כלכלית" ואינם מעבירים עוד את הכנסותיהם לקיבוץ. התובעים נהנו וממשיכים ליהנות מהסדר זה עד היום, מבלי להתנגד או להעלות טענה כלשהי נגדו. יתרה מכך, גם בתביעתם, התובעים אינם עותרים לבטל את ההסדר לפיו הם אינם מעבירים את הכנסותיהם לקיבוץ, ולא בכדי, שכן הם מבקשים להמשיך וליהנות ממנו. התובעים אינם יכולים, מחד, ליהנות מההוראה בתקנון הקיבוץ המאפשרת להם לא להעביר את הכנסותיהם לקיבוץ ומנגד, לטעון שהקיבוץ לא היה רשאי לקבוע הוראה זו." לטענת התובעים, אין בנמצא מסמך היכול להעיד כי הם "חברים בעצמאות כלכלית". אני דוחה טיעון זה. העובדות מוכיחות כי התובעים הם "חברים בעצמאות כלכלית". התובעים "אינם מעבירים את הכנסותיהם לקיבוץ, אינם מעמידים לרשות הקיבוץ את "מלוא כוח עבודתם" ומבקשים לשייך לעצמם יחידות דיור עצמאיות / קנין פרטי, בהתאם להחלטה 751, הוראה 53 ו- תקנון הקיבוץ. ללמדך, כי "הנהלים למימוש בית החבר" - על פיהם "דמי העזיבה" יצטברו, על פי וותק חבר הקיבוץ, עד ליום 31/12/2004 - תקפים ומחייבים. אני דוחה את טענת התובעים כי קיבוץ גבעת חיים איחוד, אינו "קיבוץ מתחדש" משום שלא מצאו על כך פרסום בילקוט הפרסומים. רק "קיבוץ מתחדש" יכול לשייך יחידות דיור לחברי הקיבוץ הזכאים לכך על פי החלטה 751, הוראה 53, תקנות האגודות השיתופיות ותקנון הקיבוץ. עיקר תביעתם של התובעים הנה, לשייך להם יחידת דיור. כיצד מתיישבת תביעת זו עם טענתם, כי קיבוץ גבעת חיים איחוד אינו "קיבוץ מתחדש" ? ראה לעניין זה ת.א (מחוזי חיפה) 585/03, יניב אייזיק נ' קיבוץ נחשולים, תק' מח 2008 (1) 3966 . גם לגוף העניין, אין מקום לנטען על ידי התובעים. תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו - 1955 מגדיר מהו"קיבוץ מתחדש": 5 "(א)... (ב) קיבוץ מתחדש - אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של שיתוף הכלל בקנין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור. בצריכה ובחינוך, המקיימת ערבות הדדית בעבור חבריה, בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו - 2005, ואשר בתקנונה קיימת הוראה באחד או יותר מהענינים האלה: (1) חלוקת תקציבים לחבריה בהתאם למידת תרומתם, לתפקידיהם או לוותקם בקיבוץ; (2) שיוך דירות בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו - 2005;" בתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו - 2005: 2. שיוך דירות בהתאם לתקנות או תקנון "שיוך דירות יעשה לפי תקנות אלה, זולת אם נקבע אחרת בתקנון..." בסעיף 1 - סעיף ה"הגדרות" - נאמר: "תקנון - תקנות הקיבוץ". תקנון קיבוץ גבעת חיים איחוד, הוא תקנון של "קיבוץ מתחדש", שאושר על ידי רשם האגודות השיתופיות. אני דוחה את טענת התובעים כי תקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו - 2005, הותקנו בחוסר סמכות. תקנות אלו, הותקנו על ידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, מכוח הסמכות, שהוענקה לו בסעיף 65 לפקודת האגודות השיתופיות, המאפשרות לשר להתקין תקנות לצורך יישום מטרות פקודת האגודות השיתופיות. הנושאים הכלולים בתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו - 2005, הנם חלק מן הנושאים המפורטים בסעיף 65(1) ו - 65(2) לפקודת האגודות השיתופיות. 11. סוף דבר אני קובע כדלקמן: א. סיווג והכללת התובעים ברשימת "בני זוג" הזכאים לשיוך יחידת דיור אחת, הוא הסיווג הנכון. ב. חישוב צבירת דמי העזיבה, עד ליום 31/12/2004, לחברי קיבוץ גבעת חיים איחוד, לרבות התובעים, במסלול של "עצמאות כלכלית", הוא החישוב הנכון. את החישוב יש לערוך כקבוע בתקנון הקיבוץ, כמפורט בתוספת לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג - 1973, כפי שיהיו מעת לעת, במועד מימוש שיוך יחידות הדיור. ג. אני דוחה את התביעה. בהתחשב בנושאים המשפטיים שעלו לדיון, אשר בחלקם טרם נדונו עד כה, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות. שיוך דירותמקרקעיןקיבוץ