קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר לפיצול סעדים: בקשה מטעם המבקשים, הם התובעים בתיק העיקרי, ליתן להם היתר לפיצול סעדים. התביעה העיקרית עניינה דרישה לתשלום שכר טרחת עורכי דין, שהגישו המבקשים כנגד המשיבים, בגין שירותים משפטיים רבים שסיפקו הראשונים לאחרונים במשך למעלה מ-13 שנים. יש לציין, כי הבקשה מוגשת לאחר סיום שלב הבאת הראיות על ידי הצדדים וכחודש לפני הגשת סיכומיהם של התובעים. הבקשה ונימוקיה בבקשתם עותרים המבקשים ליתן להם היתר לפיצול סעדים בנוגע לשלושה רכיבים: הראשון עניינו עסקת מקרקעין בנצרת (להלן : "פרויקט נצרת"); השני עניינו בתביעה לפיצויי הפקעה וערר בגין ירידת ערך המקרקעין (להלן : "תביעת ההפקעה") והרכיב השלישי עניינו פרויקט ארמון הבשורה. המבקשים מציינים, כי למרות שבית המשפט כבר נעתר לבקשה דנן, בהתייחס לפרויקט נצרת, מוגשת הבקשה לפיצול סעדים "למען הסר ספק ולמקרה שנתבעים, בחוסר תום לב, יטענו בעתיד שהתובעים מנועים מלעתור לקבלת סעד כספי, כנגזרת משווי העסקאות, בשל כך שלא שילמו בגינה אגרה בתביעה הנוכחית..." (סעיף 13 לבקשה). באשר לתביעת ההפקעה טוענים המבקשים, כי טיפלו בתביעה זו והשקיעו בה משאבים מקצועיים רבים, כאשר הוסכם כי שכר טרחתם בגין תביעה זו ישולם כאחוז מסכום הפיצוי שייפסק לטובת המשיבים. אולם, לאחרונה נודע להם שהתביעה לקבלת פיצויי ההפקעה נמחקה, ולכן "עסקינן בעילה ובסעד שנולדו לאחר הגשת התביעה , ומשכך בהקשר זה הבקשה מוגשת אך לשם הזהירות בלבד" (סעיף 19 לבקשה). באשר לפרויקט ארמון הבשורה טוענים המבקשים, כי הם טיפלו בעבור המשיבים בעסקת הקומבינציה נשוא הפרויקט הנ"ל, ובמסגרתה התחייבו המשיבים להעביר להם את כל הטיפול ברוכשי הפרויקט, תמורת שכר טרחה שישולם על ידי הרוכשים. בכתב התביעה המתוקן עתרו המבקשים לאכוף על המשיבים להעביר להם את הטיפול המשפטי ברוכשי הפרויקט. בין לבין טענו המשיבים, כי עסקת הקומבינציה בקשר לפרויקט ארמון הבשורה בוטלה. לאור זאת עותרים כיום המבקשים, כי ככל שיגיע בית המשפט למסקנה שעסקת הקומבינציה נשוא פרויקט ארמון הבשורה אכן בוטלה, כי אז יתיר למבקשים לפצל סעדים באופן שיוכלו לתבוע בעתיד שכר ראוי בגין טיפולם המשפטי בפרויקט הנ"ל. התגובה המשיבים טוענים, כי דין הבקשה להידחות על הסף, מהטעם, שהיא מהווה ניסיון פסול לערער על החלטות קודמות של בית המשפט. לטענתם, המבקשים ניסו לקבל סעד כספי, מבלי לשלם את מלוא האגרה בגינו, ומשדרכם לא צלחה עתרו לתשלום תוספת אגרה. כשגם הבקשה לשלם אגרה בגין תוספת סכום התביעה נדחתה, עותרים כיום המבקשים ליתן להם היתר לפיצול סעדים. מהותו של היתר לפיצול סעדים תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, שכותרתה "מי שלא תבע סעד אחד מרבים", קובעת כדלקמן: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו." השופט א' גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 126, מבהיר את הכלל הנובע מתקנה 45 הנ"ל: "הסוגיה, שבה אנו דנים, עוסקת בפיצול סעדים שונים הנובעים מעילה אחת. כאשר עילת התביעה היא אחת - אין לפצל אותה לתביעות אחדות. יש למצות את מלוא הסעדים בהליך אחד. אם, לדוגמא, מאפשרת ה'עילה' הגשת תביעה שניתן לזכות בגינה הן בסעד של פיצויים והן בסעד של אכיפה - אין לפצל סעדים אלה בתביעות נפרדות, אלא אם כן נתקבל מבית המשפט היתר לכך, מכוח תקנה 45 לתקנות." הרציונל העומד בבסיסו של כלל זה הוסבר בעמ' 126-127: "הניסיו מוכיח שפיצול של עניינים המובאים להכרעה גורם לרוב לבזבוז זמן ולריבוי התדיינויות, ואין לעודדו. הרשות לפצל את הסעדים רצוי שתינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל. במניעת פיצול הדיון יש אינטרס לציבור ואין להפחית בערכו של אינטרס זה. לניהול יותר מהליך משפטי אחד בגין פרשה אחת יש מחיר: הן מחיר בזמנן השיפוטי של ערכאות המשפט ... הן בזמנם של בעלי הדין. נוסף לכך, ריבוי הליכים גובה מחיר כלכלי מהקופה הציבורית ומבעלי הדין ויש בו אף כדי להוביל להכרעות סותרות." בהמשך (עמ' 130) נאמר, כי מקום בו לא ניתן לקבל היתר לפיצול סעדים, יכול התובע לבקש את תיקונו של כתב התביעה, באמצעות הוספתו של הסעד הנוסף. דיון והכרעה לאחר שעמדנו על מהותו של הכלל הקבוע בתקנה 45 לתקנות ועל הרציונל העומד בבסיסו, הגיע העת לבחון האם יש מקום לקבל את בקשת המבקשים וליתן בידם היתר לפיצול סעדיהם. זאת נעשה עבור כל אחד מרכיבי הבקשה בנפרד. א. פרויקט נצרת בסעיף 10.1 לכתב התביעה המתוקן מיום 29/4/07, עתרו המבקשים להורות למשיבים לקיים את שהתחייבו בהסכם הקומבינציה, ולמסור לטיפולם את השכרת / החכרת / מכירת השטחים בחלקות 1,10,12 בגוש 16557, תמורת שכר הטרחה המוסכם בשיעור 1.5% בצירוף מע"מ. לחילופין עתרו המבקשים להורות למשיבים לשלם להם את שכר הטרחה המוסכם, או בסכום כפי שיקבע בית המשפט. כדי לתמוך ברכיב זה של התביעה ולהוכיח את ערכם של המקרקעין מושא עסקת נצרת, הגישו המבקשים חוות דעת של שמאי מטעמם. המבקשים טוענים כי סברו, שהואיל והסעד העיקרי הוא סעד הצהרתי אכיפתי, אין כל צורך בהגדלת סכום התביעה ותשלום אגרה בגין התוספת הכספית הנדרשת לצידו. בהחלטתי מיום 15.2.10 הוריתי, כי חוו"ד השמאי עופר ניר תוצא מתיק בית המשפט ותוחזר לידי התובעים שכן "... התובעים הגבילו תביעתם ביודעין לסכום שצוין בכתב התביעה המתוקן. בנסיבות אלה, ביהמ"ש אינו רשאי ואינו יכול להעניק לתובעים סעד כספי גדול יותר מהסעד המבוקש על ידם. חוסר אפשרות זה נובע במיוחד לאור עמדתם של התובעים, כפי שהובעה בכתב התשובה, כי אין מקום להוסיף על האגרה ששולמה, שכן כתב התביעה משקף את הסעד הכספי המבוקש על ידם...". ביום 25/2/10, הגישו המבקשים בקשה שכותרתה "בקשה דחופה למתן היתר להשלמת תשלום אגרה על סעד הנזכר בכתב התביעה ושבגינו לא שולמה אגרה, ובקשה להורות על החזרת חוו"ד השמאי עופר ניר לתיק ביהמ"ש". הבקשה הוגשה לאחר סיום שמיעת עדי התביעה ולאחר שהמבקשים עמדו על דעתם, שאין להוסיף על אגרת בית המשפט שכבר שולמה. בהחלטתי מיום 8.3.10, דחיתי את הבקשה להשלמת אגרה. קבעתי, כי "בידי המבקשים אפשרות לתבוע את הסעד הכספי בתביעה נפרדת, ואין חשש כי תקופח זכותם או ייגרם להם עיוות דין בשל דחיתה". לאחר שניתנה ההחלטה דנן, המבקשים בחרו שלא לבקש את תיקון כתב התביעה, אלא הגישו את הבקשה לפיצול סעדים. ערה אני לניסיונם של המבקשים להסתמך על החלטתי מיום 8/3/10, ככזו המעניקה להם דה-פקטו היתר לפיצול סעדים, אך לא כך הם פני הדברים. משמעות החלטה זו היא, כי מקום בו תתקבל עתירתם של המבקשים, כאמור בסעיף 10.1 רישא לכתב התביעה המתוקן, לאכוף על המשיבים את מסירת הטיפול המשפטי בפרויקט נצרת לידיהם, ומקום בו לא ימלאו המשיבים אחר הכרעה זו, יוכלו המבקשים לתבוע בתביעה כספית נפרדת את התשלום המגיע להם בשל כך. מאליו מובן, כי אם תוגש התביעה תשולם בגינה גם מלוא האגרה, לפי סכומה. מיותר לציין, כי אם תידחה התביעה לאכוף על המשיבים את מסירת הטיפול המשפטי בפרויקט נצרת, תתייתר גם התביעה הכספית לתשלום שכר הטרחה המוסכם. ויודגש: ההחלטה שלא להתיר למבקשים את השלמת האגרה ניתנה משום שלא הייתה כל הצדקה לדון בסעדים הכספיים, בטרם הוכרעה העתירה לקבלת הסעד העיקרי המבוקש על ידם - הוא סעד האכיפה. הפיצול נדרש במקרה זה, הן מחמת השוני בזכות והן מחמת השוני בעובדות הטעונות הוכחה. בתביעה לתשלום השכר המוסכם, יש להידרש לחוות דעת שמאיות מטעם הצדדים, אשר הדיון בהן בשלב מוקדם זה מיותר ויש בו כדי לסבך את ההליך שלא לצורך. הדבר דומה לפיצול סעדים הנדרש בתביעת נזיקין, כאשר תחילה נדרש בית המשפט לדון בשאלת החבות, ורק בשלב שני נדונה שאלת הנזק. עמדה על כך כב' השופטת נתניהו בע"א 466/89 יאיר ותמר צברי נ' יואל ושונה מסוארי, פ"ד מה(1) 177, 183 כדלקמן: "השיקול הדומינאנטי הוא ייעול הדיון כדי לא להטריח את היריב ואת בית המשפט לשוא. כך, למשל, כאשר עילה אחת מקימה סעדים שונים שאינם מתיישבים זה עם זה וניתן לתובעם רק לחילופין. קיום דיון בכל הסעדים האפשריים רק יאריך את הדיון ללא צורך, בייחוד במקרים בהם הוכחתו של שיעור הנזק הנתבע כרוכה בראיות רבות ... גם סעד של אכיפה אינו מתיישב עם סעד של פיצוי על נזק בשל אי-קיום החוזה ... הדרך היעילה היא דווקא לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת האכיפה, שאם ייענה בית המשפט לסעד זה, יימצא הדבר מיותר לברר את שיעור הנזק היכול להיתבע רק לחילופין." בנסיבות שתוארו לעיל, מקום בו תתקבל תביעת האכיפה לא יהא עוד צורך בתביעה אחרת. לעומת זאת מקום בו תידחה התביעה לאכיפה יתכן ותיוותר למבקשים האפשרות לתבוע שכר ראוי עבור עמלם, ככל שהיה כזה, בקשר לפרויקט נצרת. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה להיתר פיצול סעדים אך ורק לגבי תביעת שכר ראוי בכל הנוגע לפרויקט נצרת. תביעת ההפקעה בסעיף 10.4 לכתב התביעה המתוקן עתרו המבקשים לחייב את המשיבים בתשלום סך של 10% מכל סכום שייפסק לטובת המשיבים בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי בנצרת, שעניינה פיצוי בגין הפקעת מקרקעין של המשיבים בחלקות 1,10,12 בגוש 16557. דא עקא, למבקשים נודע כי המשיבים מחקו את התביעה הנ"ל ולכן טרם קמה להם הזכות לדרשו את שכר הטרחה בגינה. למבקשים ידוע כי תביעה זו נמחקה ויתכן שהם חוששים כי היא תחודש בעתיד. לפיכך, עותרים המבקשים להתיר להם לפצל סעדיהם באופן שלאחר הכרעה בתביעה דנן, יוכלו הם להגיש תביעה כספית. אין חולק, כי משנמחקה התביעה לתשלום פיצויים בגין ההפקעה, לא קמה למבקשים עילה לתשלום שכר טרחה. לפיכך, אני דוחה את הבקשה להיתר לפיצול סעדים בכל הנוגע לתביעת ההפקעה. פרויקט ארמון הבשורה רכיב תביעה זה הינו זהה לרכיב התביעה בכל הנוגע לפרויקט נצרת. המבקשים טוענים, כי על אף שבקשת המשיבים לתקן את כתב הגנתם בנוגע לביטולה של עסקת הקומבינציה בפרויקט ארמון הבשורה נדחתה, הרי שאם בכל זאת יקבל בית המשפט טענה זו ואם בית המשפט ימצא שאין מקום לאכוף על המשיבים את קיום התחייבותם, מן הראוי לאפשר להם לפצל סעדיהם ולתבוע בעתיד שכר ראוי בגין ביטול העסקה. אלא שבכל הנוגע לרכיב זה הגדילו המבקשים עשות ולמעשה בקשתם היא רשת בטחון. משמעותה - שבמידה ובית המשפט יקבל את טענת הביטול, אזי יש מקום לאפשר למבקשים להגיש תביעה נפרדת לשכר ראוי. סבורני, כי לזאת אין להסכים. כל הליך משפט טומן בחובו סיכויים וסיכונים. כל בעל דין בוחר את דרך התנהלותו המשפטית על פי הערכת הסיכויים והסיכונים. מתן רשת בטחון, בדמות היתר לפיצול סעדים, הינו מתן יתרון בלתי הוגן כלפי הצד שכנגד, החושש מפני אפשרות שטענת הגנה כלשהי תתקבל. משמעותו פגיעה בתכלית וברציונל העומדים בבסיסה של תקנה 45 לתקנות, בנוגע לסעד שהמבקשים בחרו שלא לתבוע בתביעתם עד כה. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להיתר פיצול סעדים בכל הנוגע לפרויקט ארמון הבשורה. מילות סיום בבקשה זו, כמו בבקשות קודמות שהגישו הצדדים ולעיתים אף במהלך דיוני ההוכחות, נקטו באי כוח הצדדים בהתבטאויות חריפות איש כלפי רעהו, תוך חלוקת ציונים לטיב עבודתו וניסיונו של בא כוח הצד השני. לאור העובדה שהצדדים ממשיכים לנקוט בדרך זו, מצאתי לנכון, שלא כמנהגי, להתייחס לעניין בקצרה. התבטאות חריפה ומשולחת רסן, תוך שימוש מוגזם ותכוף בביטויים כגון, "חוסר תום לב משווע", "תביעה כספית ענקית ומוגזמת", "התנהלות נפסדת", "טרוניות חסרות שחר", "טענות סרק", "העדר ניקיון כפיים" ועוד כלפי הצד שכנגד, אינה ראויה ואינה מכבדת את הנוקט בה. צורת התבטאות שכזו מסיטה את הדיון מהעיקר ומלהיטה את האווירה שלא לצורך. יש לזכור, כי באי כוח הצדדים הינם קציני בית המשפט וככאלו חובה עליהם לנהוג בכבוד ובאיפוק כלפי הצד שכנגד. טוב יעשו באי כוח הצדדים אם יפנימו מסר זה מכאן ולהבא. סוף דבר הבקשה מתקבלת בהתייחס לרכיב של שכר ראוי בלבד, בכל הנוגע לפרויקט נצרת ונדחית בהתייחס לתביעת ההפקעה ולפרויקט ארמון הבשורה. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו. פיצול סעדים