המצאה לעורך דין: העקרון המועדף הוא המצאת כתבי בי-דין לנמען גופו. בהעדר אפשרות להמצאה לנמען גופו, ניתן להמציא את כתבי בי-דין למורשה או לעורך דינו של הנמען. מורשה יכול שיהא מורשה לקבלת כתבי בי-דין, כאמור, בתקנה 478 לתקנות. מורשה יכול שיהא גם מורשה בהנהלת עסקים, כאמור בתקנה 482 לתקנות. מינויו של מורשה לקבל כתבי בי-דין יכול להיות מינוי מיוחד או מינוי כללי. מורשה בהנהלת עסקים הינו מי שמקיים קשר אינטנסיבי עם הנמען, באופן שניתן להניח שיעביר לידיעת הנמען את מהות ההליכים הננקטים כנגדו. תפקידם של המורשים הוא להעביר לידי הנמען או, למצער, להביא לידיעתו על קבלת כתבי בי-דין לידם בעבורו. חשיבות האפשרות במסירת כתבי בי-דין למורשה נעוצה בשיטתנו המשפטית, לפיה קונה בית המשפט את סמכותו על ידי המצאת ההזמנה לדין לנתבע. (ראה אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית , עמ' 721-722 להלן: "גורן") באשר להמצאה לעורך דין, אין מדובר בעורך דין "סתם" אלא בעורך דינו של הנמען לעניין ההתדיינות הספציפית. "עורך דין בתקנה 477 הוא עורך-דין של הנתבע בנושא ההתדיינות" (ע"א 1947/91 סיריל שטיים נ' דוד מרקוס כץ, פ"ד מה(4) 705 בעמ' 708). "דרך המלך להמצאת ההזמנה לדין היא המצאתה לנמען המצוי בישראל ... או לעורך-דינו בנושא ההתדיינות" (רע"א 5150/02 וינברד נ' ביילס, פ"ד נח(2) 205 בעמ' 209). "יש להוכיח כי משרד הפרקליטים שבו בוצעה ההמצאה אכן מייצג את הנמען" (גורן, עמ' 723).שאלות משפטיותעורך דיןהמצאת כתבי בי דין