קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת המרצת פתיחה לדיון כתביעה רגילה: מונחת לפני בקשתו של עו"ד אהרון ריבלין (להלן: "הכונס"), בתפקידו ככונס נכסים של חברת אופנהיימר ממתקי ירושלים בע"מ (להלן: "אופנהיימר"). הכונס מונה לתפקידו לבקשת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") אשר היה נושה מובטח יחיד של אופנהיימר. בבקשה המונחת לפני מבקש הכונס לבטל את המרצת הפתיחה שהגישה חברת גיאו-בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: "גיאו-בר") כנגדו וכנגד הבנק (להלן: "המרצת הפתיחה"), ולהעביר את מסגרת הדיון בהמרצת הפתיחה לדיון כתובענה רגילה. א. רקע כללי 1. ביום 4.11.98 נחתם הסכם בין גיאו-בר לבין הכונס למכירת מבנה תעשייתי הנמצא במקרקעין הידועים כגוש 29510 חלקה 40 מגרש 127 ברחוב המפעלות 13 בירושלים (להלן: "המקרקעין") אשר היה בבעלות אופנהיימר. בהתאם לאמור בהסכם המצורף כנספח י"ג להמרצת הפתיחה (להלן: "ההסכם"), הממכר הינו מבנה בשטח של כ-4,564 מ"ר, וסכום התמורה הינו סך של 4,550,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בהסכם נקבע כי 2,250,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולמו במעמד חתימת ההסכם, וכנגד היתרה תופקד ערבות בנקאית אשר תוחזר עם תשלום יתרת סכום התמורה (ראה סעיף 5.1.2 להסכם). כמו כן הוסכם כי "יתרת סכום התמורה תשולם לא יאוחר מ-6 חודשים מיום החתימה על הסכם זה ובכפוף להעברת הזכויות בממכר ע"ש הקונה במינהל מקרקעי ישראל" (סעיף 5.1.3 להסכם). 2. בהתאם לנטען בהמרצת הפתיחה ע"י המבקשת, גיאו-בר, "משחלפה שנה של סיפורי בדותות (מצד הכונס) אודות קשיים בירוקרטיים במינהל, דרשה התובעת ביטול ההסכם. לפיכך, הכונס השיב לתובעת את הערבות הבנקאית האוטונומית (שהינה המירה למזומנים בכל עת) שהופקדה בידו" (סעיף 63 להמרצת הפתיחה). 3. בין הצדדים התקיימו הליכים המשפטיים רבים בעניין ההסכם. כחלק מהליכים אלה נידון בבית המשפט המחוזי בירושלים ת.א. 4175/02 אהרון ריבלין נ' גיאו-בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ במסגרתו תבע הכונס את אכיפת ההסכם ותשלום יתרת התמורה על ידי גיאו-בר. בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט יצחק ענבר ביום 15.10.2006, נקבע, בין היתר, כי עו"ד אהרון ריבלין ימונה "ככונס נכסים לצורך ביצוע העברת הזכויות על שם הנתבעת. התובע יהיה מוסמך לחתום בשם הנתבעת על כל המסמכים הדרושים ולבצע את כל הפעולות הנחוצות על מנת לאפשר את ביצועה של העברת הזכויות בהתאם להוראות ההסכם" (סעיף 97 לפסק הדין). כמו כן נקבע כי במידה ויעלה בידי הכונס "להציג תוך זמן סביר אישור של המנהל, לפיו אין מבחינת המנהל מניעה להעביר את הזכויות על שם הנתבעת, אזי יהיה התובע זכאי לקבל מהנתבעת את מלוא יתרת התמורה על פי ההסכם" (סעיף 98 לפסק הדין). על פסק דינו של כב' השופט ענבר הוגש ע"י גיאו-בר ערעור לבית המשפט העליון אשר טרם הוכרע. בנוסף, תלויה ועומדת בין הצדדים תובענה נוספת שעניינה מחלוקת אשר התגלתה ביניהם באשר לשאלה מיהו החייב בארנונה בגין הנכס. 4. בהמרצת הפתיחה נושא הבקשה מבקשת גיאו-בר "ליתן פסק דין הצהרתי המורה כי הסכם מכר המקרקעין... בטל ומבוטל כדין, בהתאם להודעת הרוכש מיום 13/7/09" (ראה הכותרת להמרצת הפתיחה), וזאת - היות ולטענת גיאו-בר מאז תאריך פסק דינו של השופט ענבר חלפו למעלה משישה חודשים, ופרק זמן זה מהווה את פרק הזמן המקסימלי העומד לרשותו של מוכר המקרקעין למלא אחר מחויבותו לרישום המקרקעין על שם הרוכש. בנוסף, בכותרת המרצת הפתיחה מבקשת גיאו-בר כי "כפועל יוצא מתבקש כב' ביהמ"ש ליתן צו עשה כנגד המשיבים - כמפורט בהמשך" (ההדגשה במקור - ב.א.). בנוסף לכך מבקשת גיאו-בר בהמרצת הפתיחה להתיר לה פיצול סעדים, והיא אף מצרפת לצורך זה חוות דעת של מומחה מטעמה. ב. תמצית טענות הצדדים 5. בבקשת הכונס לביטול המרצת הפתיחה ולהפנייתה לדיון כתובענה רגילה (להלן: "הבקשה"), בתשובת הכונס לתגובת גיאו-בר לבקשה, וכן בסיכומי בא כח הכונס בתום הדיון בבקשה אשר התקיים ביום 13.12.2010 במסגרתו נחקרו על תצהיריהם המצהירים מטעם הצדדים (להלן: "הדיון בבקשה"), נפרשו מספר רב של נימוקים לטענת הכונס לפיה התובענה אינה ראויה להתברר בדרך של המרצת פתיחה. 6. בין שאר טענותיו טוען הכונס כי התובענה אינה עונה אחר התנאים להגשת המרצת פתיחה הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"). בנוסף נטען כי מדובר בתביעה רחבת היקף, המפרטת השתלשלות עניינים מורכבת אשר כרוכים בה הליכים משפטיים רבים שהתנהלו בין הצדדים, ועל כן ראוי כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 258 בתקנות סד"א ויעביר את התובענה לפסים של תביעה רגילה. לטענת הכונס התובענה הנוכחית תלויה בתוצאותיהם של הליכים נוספים, שכן לא ניתן להעביר נכסים על פי הסכם מכר ללא אישור על תשלום הארנונה, ושאלת החיוב בארנונה בגין הנכס נותרה תלויה ועומדת בהליכים משפטיים אחרים המתנהלים בין הצדדים. כמו כן טוען הכונס כי ההליך שבפני בית משפט זה יחייב העדת עדים רבים, לרבות פקידי רשויות, דיירים, שוכרים ועוד, וזאת, בין היתר, גם לאור קלסר המוצגים והנספחים השונים שהוגש על ידי גיאו-בר ביום 20.6.2010 ובו 47 מסמכים. הכונס מדגיש לעניין זה כי בכוונתו להביא עדים רבים הקשורים במסמכים אלה ובעריכתם, וזאת גם על מנת להפריכם. 7. בנוסף טוען הכונס כי למעשה במסגרת המרצת הפתיחה מבוקש צו עשה אופרטיבי לתשלום כספים - סעד שיש לתובעו בתביעה רגילה לאחר תשלום אגרת בית משפט כדין. עוד מוסיף וטוען הכונס כי במידה ויוחלט על ביטול ההסכם ועל השבה הדדית, יש לקזז את דמי השכירות שקיבלה גיאו-בר מהנכס במהלך השנים שחלפו מאז קיבלה מהכונס את החזקה בנכס. במקרה הנוכחי מדובר בבירור של תביעה כספית מורכבת שבירורה מצריך הבאת ראיות ושמיעת עדים על מנת לקבוע את גובה הסכום שיושב על ידי גיאו-בר לכונס בערכו הריאלי. 8. טיעון נוסף הנטען ע"י הכונס הוא שהותרת התובענה בהליך של המרצת פתיחה ימנע ממנו, ולו באופן פוטנציאלי, את האפשרות להגיש הודעת צד ג' כנגד מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י"). הכונס מדגיש כי טרם החליט בעניין זה, שכן עליו להתייעץ עם גורמים נוספים בטרם יקבל החלטה בנושא זה, אך לדידו אין לשלול ממנו מראש זכאותו להגיש הודעת צד ג' כלפי ממ"י במסגרת התובענה הנוכחית. 9. בתגובתו לבקשה נמנע הבנק בתחילה מלנקוט עמדה לגבי הבקשה, והותיר לשיקול דעתו של בית המשפט את ההחלטה בבקשה. במקביל, הגיש הבנק בקשה מטעמו לקביעת פלוגתא יחידה בתובענה. במהלך הדיון בבקשה שינה הבנק את עמדתו ביחס לנטען בבקשה, והחליט להצטרף לעמדת הכונס לפיה יש להעביר את התובענה להליך של תביעה רגילה בעיקר בשל מורכבות התביעה והסעד הכספי הנתבע במסגרתה, כפי שנחשפו, לטענת ב"כ הבנק, במהלך הדיון בבקשה. בסיום סיכומיו טען בא כח הבנק כי אמנם לשיטתו יש צורך לקבוע כי קיימת רק פלוגתא יחידה בתובענה המתייחסת לבירור השאלה האם קויים או לא קויים פסק דינו של כב' השופט ענבר מיום 15.10.2006, אך לגירסתו - במידה ותתקבל בקשת הכונס, אליה הצטרף הבנק, להעביר את בירור התובענה לפסים של תובענה רגילה - אזי לא יהיה צורך להכריע בשלב זה בבקשה לקביעת פלוגתא יחידה. בהמשך לכך הדגיש ב"כ הבנק כי הוא שומר על זכותו להעלות שוב את בקשתו לקביעת הפלוגתא הנ"ל לאחר שגיאו-בר תגיש כתב תביעה מתוקן. 10. בתגובתה לבקשה מתנגדת גיאו-בר נמרצות להעברת התובענה להליך של תביעה רגילה. לטענתה, כל מטרת הבקשה היא לצורך יצירת סחבת בבירור התובענה לגופה, וזאת -לאחר שגיאו-בר כבר הפקידה ערבות בנקאית בהתאם להסכמת הצדדים להצעת בית המשפט, אשר קיבלה תוקף של החלטה בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 20.6.10. לגירסתה, יש לקיים ההסכם הדיוני אשר הושג בין הצדדים וקיבל תוקף של החלטה מחייבת, ואין להסב לה נזקים הולכים וגדלים על ידי דחיית מועד בירור התובענה על אף הערובה שהופקדה על ידה אשר כרוכה בעלות לא מבוטלת. עוד נטען ע"י גיאו-בר כי הבקשה הוגשה באיחור רב, וכי הפרדת הייצוג בין הבנק לבין הכונס והגשת הבקשות השונות על ידם נועדה "לייצר סחבת בתיק במקום לחתור לבירור ענייני" (סעיף 8 לתגובה). 11. לגופו של עניין טוענת גיאו-בר כי "המשיבה לא תבעה תביעה כספית ולא סעד כספי, אלא כאמור כל כולה של בקשת המשיבה בהגשת ההמרצה היא שבית המשפט יצהיר על ביטולו של הסכם המכר, מטעמים שונים, הכל כמפורט בהמרצת הפתיחה" (סעיף 14 לתגובה). עוד מוסיפה גיאו-בר וטוענת בתגובתה כי לטעמה לא מדובר בסכסוך משפטי מורכב יתר על המידה, וכי מספרם של המצהירים והעדים האמורים להעיד בתיק צפוי להיות מצומצם ביותר. 12. בסיכומיו בעל פה של בא כוחה של גיאו-בר בסיום הדיון בבקשה טען בא כוחה של גיאו-בר, בין היתר, כי טענת הכונס לפיה ייתכן שיגיש הודעת צד ג' כנגד מנהל מקרקעי ישראל הינה "טענה שנטענת בדיעבד, היא לא תוכננה אלא היא נטענה אך ורק כתירוץ ליצירת סחבת בהליכים... היא טענה מן הפה לשפה שיש לדחות אותה" (עמ' 27 בפרוטוקול מיום 13.12.2010, שורות 26-29). במהלך השמעת סיכומיו טען בא-כוחה של גיאו-בר כי אין מדובר בתביעה כספית אלא בתביעה לסעד הצהרתי אליה יש לסמוך, כפועל יוצא, את השבת הכספים אשר שולמו על ידי גיאו-בר, ואשר עם מתן הצהרה בדבר בטלות ההסכם יש להורות על השבתם לרשותה. בנוסף, בא כוחה של גיאו-בר מצא לנכון להצהיר כי "אני כבר אומר כאן, בלי פשרה ובלי הסכמים ובלי תנאים, אני אומר אני מסכים למחוק את העתירה הזאת (ככל הנראה הכוונה לעתירה להשבת הכספים - ב.א.) היא לא מעניינת אותי, אבל אני רק מבקש מבית המשפט להבין שזו לא העתירה העיקרית שלי. העתירה העיקרית שלי היא פסק דין הצהרתי" (עמ' 31, שורות 12-14). במענה לכך השיבו באי כוחם של הכונס והבנק כי בהיעדר נוסח מתוקן של המרצת הפתיחה אין לבית המשפט היכולת להתייחס להצהרה זו באופן ענייני וקונקרטי, וכי את השאלה האם התובענה ראויה להתברר במסגרת של המרצת פתיחה יש לבחון אך ורק על פי נוסחו של כתב התובענה בעת הגשתו לבית המשפט. ג. דיון והכרעה 14. לאחר שעיינתי בבקשת הכונס למחיקת המרצת הפתיחה ולהפנייתה לדיון כתובענה רגילה, בתגובת גיאו-בר לבקשה ובתשובת הכונס לתגובה לבקשה, וכן לאחר ששמעתי חקירות המצהירים על תצהיריהם ואת טענות באי-כוח הצדדים בסיכומיהם - הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. 15. בראש דבריי אציין כי לא מצאתי פגם פרוצדוראלי בהתנהלותם של הכונס ושל הבנק. תקנה 258 בתקנות סד"א קובעת כי "בכל שלב של הדיון רשאי בית המשפט, אם נראה לו כי אין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך המרצת פתיחה, לבטל את המרצת הפתיחה ולהפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה או לדון בה כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה, ולשם כך רשאי הוא להורות על הגשת כתבי טענות" (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). משנמסרה סמכות רחבת היקף זו לבית המשפט להחליט על הפניית בעלי הדין לתובענה בדרך רגילה בכל שלב של הדיון, יכולים הצדדים לבקש מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו זו. 16. זאת ועוד: ביום 20.6.2010 התקיים דיון בבקשת הכונס והבנק לדחיית התובענה על הסף. באותה עת יצג הכונס את עצמו, וכן את הבנק. בהתאם להמלצת בית המשפט הסכימו הצדדים, בין השאר, על מחיקת הבקשה לדחיית התובענה על הסף, על הגשת ערבות בנקאית על ידי גיאו-בר, ועל מתן אפשרות לכונס ולבנק להגיש בקשה להעברת התובענה להליך של תביעה רגילה (ראה עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 28). הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה עפ"י קביעת בית המשפט במהלך הדיון מיום 20.6.2010. 17. מחקירתו של כונס הנכסים, עו"ד אהרון ריבלין, במהלך הדיון בבקשה עולה כי לאחר הדיון מיום 20.6.2010 קיבל הכונס החלטה לפנות לחברת הביטוח המבטחת את אחריותו המקצועית וזו מינתה לו עורך דין לשם יצוגו בתובענה זו, ואף נושאת בהוצאות הכרוכות בכך. משבחר הכונס לעשות כן, שכר אף הבנק עורך דין אשר ייצגו, ולפיכך פוצל יצוגם של הבנק ושל הכונס בתובענה זו. בא כוחו של הכונס הגיש לבית המשפט בקשות להארכת המועד להגשת בקשתו להפניית התובענה לדיון כתובענה רגילה, ובקשתו בעניין זה הוגשה בתוך פסק הזמן שנקצב לשם כך על ידי בית המשפט. נראה כי לא למותר לציין כי טרם שנעתרתי לבקשותיו אלה נעתרתי גם לבקשה לדחיית המועד להפקדת הערובה שהגישה גיאו-בר. 18. עוד עלי להקדים ולהעיר כי ברי שלא ניתן לתקן את נוסח המרצת הפתיחה על ידי השמעת אמירה בעל פה במהלך הרצאת הסיכומים שלאחר השלמת חקירת המצהירים לפיה גיאו-בר מוכנה לוותר על חלקים המפורטים בנוסח של בקשתה. ראוי להדגיש כי הצהרה זו נאמרה לאחר שככל הנראה בא כוחה של גיאו-בר נוכח לדעת כי המרצת הפתיחה בנוסחה הנוכחי אכן הוגשה שלא בהתאם לתנאים הנדרשים לשם כך בתקנות סד"א. כל עוד לא הוגשה בקשה מסודרת לתיקון נוסחה של המרצת הפתיחה, אליה יש לצרף נוסח מתוקן מוצע של כתב התובענה, וכל עוד לא נתקבל אישורו של בית המשפט לתיקון הנוסח של המרצת הפתיחה - כל שיש לפני בית המשפט הוא נוסחה המקורי של המרצת הפתיחה כפי שהוגש לבית המשפט. בהתאם לכך, הדיון בבקשה לביטול המרצת הפתיחה והעברתה להליך של תביעה רגילה יכול שיעשה אך ורק על פי הנוסח הקיים של המרצת הפתיחה המונח לפני בית המשפט. 19. ככלל, הגשת הבקשה לביטול חוזה מכר מקרקעין במסגרת הליך של המרצת פתיחה אינו עניין הנקי מספקות. עיון בתקנה 250 בתקנות סד"א מעלה כי לכאורה נושא זה אינו כלול כלל בין הנושאים שראוי לדון בהם במסגרת המרצת פתיחה; שכן - נוסחה של תקנה 250 בתקנות סד"א קובע כדלקמן: "מוכר או קונה של מקרקעין זכאי בכל עת לבקש, בהמרצת פתיחה, החלטה בכל שאלה המתעוררת עקב דרישה או התנגדות או תביעת פיצויים, או בכל שאלה אחרת הנובעת מתוך חוזה המכר או הכרוכה בו ואינה נוגעת לקיומו או לתקפו של החוזה" (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). 20. מאידך, על אף לשונה של תקנה 250 בתקנות סד"א התפתחו במהלך השנים שתי גישות בבית המשפט העליון המתייחסות לשאלה האם ניתן להגיש בדרך של המרצת פתיחה בקשה בעניינים הנוגעים לקיומו או לתוקפו של חוזה, וזאת - מכוחה של תקנה 253 בתקנות סד"א המתירה הגשת "תובענה לסעד הצהרתי גרידא" בדרך של המרצת פתיחה (ראה ע"א 137/74 פורת נ' סולומינסקי פ"ד כח(2) 602 והשווה לע"א 811/76 בורלא נ' גורעם בע"מ, פ"ד לא(3) 729). לבסוף נקבע כי יש להכשיר את המרצת הפתיחה כדרך ראויה להגשת תביעה לאכיפת חוזה מכר מקרקעין אפילו במקרה שקיימת מחלוקת לגבי תוקפו של החוזה, וזאת - למרות ניסוחה של תקנה 250 לתקנות סד"א (ראה ע"א 393/82 חיים נ' אביוב פ"ד מא(1) 716; ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 453-454). 21. יחד עם זאת, ברי כי בעת שבית המשפט בוחן נוסחה של בקשה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה שעניינה בקשה לביטולו של חוזה, וזאת - תוך סטייה לכאורה מלשונה של תקנה 250 בתקנות סד"א, עליו לעשות זאת במשנה זהירות, תוך שהוא מוודא כי המרצת הפתיחה אכן עוסקת ב"תובענה לסעד הצהרתי גרידא" כלשון תקנה 253, וכי התובענה, מבחינת סעדיה ומורכבות ההליכים הצפויים בה, אכן מתאימה להיות נידונה כהמרצת פתיחה. 22. במקרה הנוכחי, בכותרת של כתב הבקשה שהוגש במסגרת המרצת הפתיחה, לאחר שפורטה העתירה למתן פס"ד הצהרתי המורה על ביטול ההסכם, נכתב במפורש כי "כפועל יוצא מתבקש כב' ביהמ"ש, ליתן צו עשה כנגד המשיבים - כמפורט בהמשך". בכותרת ההמרצה לא פורט מהותו של צו העשה, אך משמעותו פורטה בהמשך ההמרצה. בראש עמוד 7 של הבקשה מופיעה כותרתו של פרק ד' שנוסחה "טיעונים משפטיים לצו עשה - השבת המצב לקדמותו ולרבות צו להשבת דמי המבקש" (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). בסעיף 26 להמרצת הפתיחה המצוי תחת כותרת זו, נאמר כי "התביעה ל"צו עשה" (שעניינה השבת הכספים שהופקדו בידי המשיב) - הינה סעד אופרטיבי הנובע מאותה עילה". 23. בשולי הדברים אעיר כי אני סבור שהכרעת בית המשפט העליון בע"א 10474/03 עודד הכהן ואח' נ' מלונות הים התיכון ואח' (ניתן ביום 24.11.05, פורסם במאגרים המשפטיים, ) אשר הובאה במסגרת פרק ד' של המרצת הפתיחה כאסמכתא העיקרית ל"טיעונים משפטיים לצו עשה - השבת המצב לקדמותו לרבות צו להשבת דמי המבקש", אינה תומכת כלל במתן סעד כספי לגיאו-בר, ואף אין בה כדי לתמוך בטיעונה של גיאו-בר לפיו ניתן לכלול בקשה לסעד כספי כסעד נלווה להמרצת פתיחה שעניינה סעד הצהרתי גרידא, כך שאין זה כלל ברור מדוע יש בהם כדי להוות "טיעונים משפטיים לצו עשה". קטעי פסק דין זה שצוטטו בהמרצת הפתיחה עוסקים בשאלה האם יש צורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים במקרה שבו הוגשה בקשה לסעד הצהרתי בלא סעד אופרטיבי, סוגיה שכלל אינה רלוונטית למקרה דנן בו הוגשה גם בקשה לסעד כספי של השבה, ובמקביל אף נתבקש היתר לפיצול סעדים בגין נזקים נוספים אשר לטענת גיאו-בר נגרמו לה על ידי הכונס והבנק ואשר טרם גובשו. על אף חוסר הרלוונטיות של כל האמור בפרק ד' של המרצת הפתיחה לענייננו, ניתן בכל זאת ללמוד מכותרתו ומתוכנו מהו "צו העשה" אשר בית המשפט מתבקש לתיתו במסגרת המפורט בהמרצת הפתיחה המונחת לפני. 24. ככל שלא די באמור לעיל, אזי ראוי להוסיף ולציין כי בסעיף 107 של המרצת הפתיחה, נכתב במפורש כי "כדעת כב' שופטי ביהמ"ש העליון, מן הדין ומן הצדק הוא, להיעתר גם לסעד הנסמך לפסה"ד ההצהרתי ולצוות על המשיב ("צו עשה") להשיב למבקש את תשלומיו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק." (ההדגשה במקור - ב.א.). בסעיף 108 הוסיפה גיאו-בר וביקשה שבית המשפט יורה "כי עד למועד השבת כספי המבקשת בפועל רשאית המבקשת לעכב את הנכס תחת ידה (המבקשת), תוך שמירה על זכותה לתבוע הוצאות מימוש העכבון". 25. מנוסח המרצת הפתיחה עולה איפוא בברור כי מדובר בתביעה לסעד כספי, לרבות בגין הוצאות הקשורות בעיכבון הנטען על ידי גיאו-בר, וכי אין מדובר בתביעה ל"סעד הצהרתי גרידא" כלשון תקנה 253 בתקנות סד"א. 26. על אף שאני סבור כי ניתן לקיים את הדיון בבקשה אך ורק בהתייחס לנוסח של המרצת הפתיחה כפי שהוגש לבית המשפט - אתייחס להלן בקצרה גם לדבריו בנושא זה של מר בנימין ברכה, מנהלה של גיאו-בר והמצהיר מטעמה בתגובה לבקשה, אשר נשאל במהלך חקירתו הנגדית על תצהירו האם כחלק מהסעדים אשר הוא מבקש בהמרצת הפתיחה הוא תובע לקבל חזרה את כספי התמורה ששולמו על ידי גיאו-בר. במענה לכך השיב מר ברכה תוך שהוא מציע פרשנות חדשה ומאוחרת למהות בקשתו: "ש. אני מבקש כי תשיב על שאלותיי ולא תיתן הרצאות. שאלתי האם אתה תובע שהנתבעים ישיבו לך את הכסף? כן או לא? אתה רוצה חזרה כסף או לא רוצה חזרה כסף? ת. השבה לקדמות על כל המשתמע מכך. אני לא תובע כסף אלא תובע סעד הצהרתי והשבה לקדמות כפי שנאמר גם בסעיף 14 לתצהירי. ש. מה פירוש 'השבה לקדמות'? מה אתה רוצה מהבנק שישיב לקדמות? הכוונה מה אתה מבקש שהבנק ישיב לקדמות? ת. שיחזיר את הכסף לקופת כינוס הנכסים." (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 13.12.2010, שורות 7-14). פרשנותו המאוחרת של מר ברכה לפיה בקשתו לצו עשה מכוונת להשבת הכספים לקופת כינוס הנכסים ולא לקופת גיאו-בר איננה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 107 של המרצת הפתיחה לפיו על בית המשפט "לצוות על המשיב ("צו עשה") להשיב למבקש את תשלומיו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק", ואף לא עם האמור בסעיף 108 בהמרצת הפתיחה בעניין העיכבון המוקנה לגיאו-בר, על פי גרסתה, עד לפירעון הוצאותיה על ידי הכונס והבנק. משכך, אני קובע כי בתובענה שלפני ישנה תביעה מפורשת של גיאו-בר לסעד אופרטיבי שעניינו השבתם לידיה של מלוא כספים ששולמו על ידה על פי ההסכם. למותר לציין כי תובענה כזו איננה ראויה להתברר בהליך של המרצת פתיחה בתואנה כי מדובר ב"סעד הצהרתי גרידא" ותוך הימנעות מתשלום אגרת בית משפט הנדרשת בעת הגשת התביעה להשבת כספים. 28. אוסיף ואציין כי משך הזמן הארוך שחלף מאז קיבלה גיאו-בר חזקה בנכס נושא התובענה מחייב דיון משפטי גם בשאלת כימות טובות ההנאה השונות, כגון דמי שכירות, שצמחו לגיאו-בר מאחזקת הנכס במשך שנים ארוכות, לרבות קיזוז הוצאות שהוציאה על מנת להפיק רווחיה מהנכס. כל אלה מבססים את מסקנתי כי במקרה שלפני לא ניתן להורות על השבת כספים באופן אגבי כ"פועל יוצא" או "כסעד נסמך" כטענת גיאו-בר מבלי שיערך דיון מקיף ותובאנה ראיות לעניין זה. 29. יתר על כן: אני סבור כי אף לולא היתה גיאו-בר כוללת בהמרצת הפתיחה תביעה לסעד כספי, לא ניתן היה לברר את התובענה הנוכחית במסגרת של הליך של המרצת פתיחה. משך הזמן הארוך והממושך אשר חלף מאז חתימת החוזה וכמות האירועים שארעו מאז ועד עתה, המחלוקות השונות והרבות הקיימות בין הצדדים באשר לקיומו או אי-קיומו של פסק הדין מיום 15.10.2006 אשר ניתן על ידי כב' השופט ענבר, המחלוקות באשר להליכים השונים שבין הצדדים, ובמיוחד לגבי אלה שעדיין תלויים ועומדים בין הצדדים ואשר יש להם רלבנטיות לתובענה הנוכחית, הכמות העצומה של המסמכים שהגישה גיאו-בר אשר לטענת הכונס יצריכו הבאת עדי הזמה רבים, והערכתי כי תדרש שמיעתם של עדים רבים לשם בירורה של כל אחת מהשאלות העומדות לדיון בתובענה - כל אלה מביאים אותי לכלל מסקנה שאין זה המקרה הראוי לבירור התובענה בהליך של המרצת פתיחה. 30. המלומד א' גורן המשיל את השימוש בהמרצת פתיחה ל"קופה המיוחדת המוצבת במרכולים והמיועדת לרכישת פריטים בודדים. כל המתחייב כלפי הנהלת המרכול, כי הרכישה היא קצרה ובלתי-מסובכת, זוכה בתמורה לשירות מהיר ונפרד מזה של הלקוחות האחרים, בעלי העגלות העמוסות לעייפה" (סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 447). במקרה שלפנינו מדובר בעגלה עמוסה לעייפה, המתגלגלת לה מזה שנים בין מרכולים שונים, בלא שנמצאה עדיין הדרך לסיים את הטיפול בה באופן סופי, וברי כי לא ניתן לשייכה לקופה המיוחדת והמהירה המיועדת אך למקרים בהם ניתן לסיים את הטיפול באופן מהיר. כל זאת, כאמור, אף אם לא היה נדרש סעד כספי במסגרת הבקשה להמרצת הפתיחה. 31. משהגעתי לכלל מסקנה כי הדרך הראויה לבירורה של תובענה זו היא במסגרת הליך של תביעה רגילה, וזאת בשל כל אחד מהטעמים שפורטו לעיל, קל וחומר בשל הצטברותם יחד, איני רואה צורך לדון בטענת הכונס לפיה הפניית התובענה לדיון כתביעה רגילה תאפשר לו לשקול הגשתה של הודעת צד ג' כלפי ממ"י, ואף לא בטענת גיאו-בר לפיה טענתו זו של הכונס הינה טענה מן הפה אל החוץ ונועדה אך לשם תימוכין בבקשתו להעברת התובענה להליך של תביעה רגילה. אכן, על פניו נראה כי היה בידי הכונס די זמן על מנת לערוך ההתייעצויות הדרושות לו על מנת שיוכל להודיע לבית המשפט באופן מפורש האם ברצונו להגיש הודעת צד ג' במקרה שהתובענה תועבר לפסים של תביעה רגילה אם לאו. יחד עם זאת, מאחר ואני סבור כי מסקנתי בדבר הצורך בבירורה של התובענה הנוכחית במסגרת הליך של תביעה רגילה איננה נסמכת על טיעון זה של הכונס, הרי שאין בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי אף אם הייתי מגיע למסקנה כי טיעונו זה של הכונס אין בו - שעה שהוא נטען כטיעון העומד בפני עצמו - כדי להצדיק הפניית התובענה לדיון כתובענה רגילה. למעלה מן הדרוש אציין כי במקרה הנוכחי טען בא כח הכונס טיעון זה יחד עם כל יתר טיעוניו שפורטו לעיל. ד. סוף דבר 32. לאור כל האמור לעיל הנני מורה בזאת על העברתה של המרצת הפתיחה לפסים של תביעה רגילה. כמוצהר על ידי ב"כ הבנק - הדיון בבקשתו לקביעת פלוגתא אחת מתייתר בשלב זה. הנני מורה בזאת, כי כתב תביעה מתוקן יוגש על ידי גיאו-בר בתוך 30 ימים מהיום. על הכונס והבנק, דהיינו - על הנתבעים בתובענה, להגיש כתב הגנה מטעמו של כל אחד מהם, בתוך 30 ימים ממועד קבלת כתב התביעה המתוקן. כפועל יוצא מהאמור לעיל ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 27.1.2011 - מבוטלת בזאת. לפיכך, הנני קובע ישיבת קדם משפט נוספת ליום 14.3.2011 בשעה 09:30. 33. לאור תוצאת הדיון בבקשה זו הנני מחייב את גיאו-בר בתשלום הוצאות הבנק והכונס בגין בקשה זו, לרבות בתשלום שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 12,000 ₪, אשר ישולם להם בחלקים שווים ביניהם, באופן שהסכום אשר ישולם לכל אחד מהם יסתכם בסך כולל של 6,000 ₪. המרצת פתיחהדיון