העברת כספי מימוש שעבוד לקופת הפירוק

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת כספי מימוש שעבוד לקופת הפירוק: 1. רקע כללי ומהות הבקשה החברה מצויה בהליכי פירוק החל מיום 17.6.03. עו"ד כהן מונה בתחילה כמנהל מיוחד ולאחר מכן כמפרק. כמו כן, מונה לחברה כונס נכסים בנסיבות שיפורטו על ידי בהמשך. בשלב זה רק אציין כי בבקשת הכינוס התייחס הבנק לאגרת חוב מיום 14.2.95, לפיה שעבדה החברה לטובת הבנק בשעבוד שוטף את המקרקעין הידועים כחלק מחלקה 31 בגוש 2193 בניינים, מחוברים ועוד. פרויקט רובע י"א מהווה חלק מן המקרקעין הללו. באותה בקשה נאמר כי קיימים שעבודים נוספים לטובת הבנק. השעבודים פורטו בסעיף 2.3 לבקשת הכינוס. הבקשה שבפניי הנה בקשת המפרק במסגרת בש"א 6910/09, שהוגשה במרץ 2009, כי אורה לכונס ולבנק להעביר לידי המפרק את כל סכומי הכסף שהתקבלו בידם בגין כל הליכי המימוש אשר ננקטו במסגרת התיק, וכן להורות כי הליכי הכינוס בהם נקט הבנק במסגרת התיק מבוטלים (להלן : "בקשת המפרק"). בבקשת המפרק נכתב כי בהתאם לצו בית משפט זה, אשר הורה למפרק לבחון את תוקפו של השעבוד נשוא התיק ועצם קיומו של החוב הנטען, ניתנה ביום 1.11.2007 החלטת המפרק במסגרתה הגיע למסקנה כי קיים פגם מהותי באגרת החוב אשר הוצאה לטובת הבנק ביחס לפרויקט רובע י"א באשדוד. על החלטה זו של המפרק הגיש הבנק ערעור בפני בימ"ש של פירוק (כב' סה"נ הש' אלשיך). הערעור נדחה ביום 7.12.2008. המפרק טען כי על יסוד הפיכת החלטתו להחלטה חלוטה, ונוכח החלטות קודמות שניתנו על ידי בית משפט זה יש להורות כאמור ברישא לבקשה. בתגובת הכונס נטען, בין היתר, כי מפרק של חברה אינו מוסמך ואינו רשאי להכריז על ביטול תוקף שעבוד וכי סמכות זו נתונה אך ורק לבתי המשפט. עוד נטען, כי הבנק או הכונס לא הסכימו להעניק למפרק סמכויות מיוחדות כך שהוא יהיה הגורם השיפוטי המכריע שאין אחריו ולא כלום. נטען כי משמעות טענתו של המפרק היא כי הבנק והכונס הסכימו להעניק לו סמכות של "מעין בורר", כאשר לא זו הייתה הכוונה. עוד נטען, כי מאחר והחלטת סגן הנשיא כב' השופטת אלשיך דחתה את הערעור על תביעת החוב מטעמים פרוצדורליים - ברור שאין החלטה שיפוטית ביחס להכרעת המפרק לגוף העניין. לכן, יש לנהל בפני בימ"ש זה את הדיון ביחס לתקפות אגרות החוב והשעבודים. אף אם נלך לפי שיטת המפרק, לפיה היה מוסמך להכריע בסכסוך שבין החברה לבין הבנק, הרי שקביעותיו אינן מהוות מעשה בית דין. יש לנהל דיון בפני בית משפט זה בכל הנוגע לתוקף אגרת החוב והשעבודים, ובפני בית משפט מוסמך אחר בכל הנוגע לטענות החברה כלפי החוב. המפרק, אשר דחה את תביעת החוב מטעמים פרוצדורליים, מנע למעשה אפשרות לערער על קביעותיו המהותיות ולכן אינו יכול לטעון שהחלטתו הפכה חלוטה. לגופן של הטענות בהתייחס להעדר תוקף לשעבוד, נטען כי נוסח אגרת החוב רחבה דיה לכלול את כל הזכויות האפשריות של החברה בפירוק המתייחסות למקרקעין. מעבר לכך, המפרק מודע למסמכי שעבוד נוספים שנערכו בהקשר לפרוייקט שבמחלוקת אולם הוא בוחר להתעלם מהם. נטען כי קיימים שעבודים נוספים "המכסים" את הבנק מכל כיוון אפשרי. אולם, המפרק לא התמודד עם הטענות האמורות ובחר שלא להזכירן בבקשתו הנוכחית. בפועל בחן המפרק רק את טענות החברה בדבר תוקף השעבוד. ככל שסבר כי הנו בעל סמכות שיפוטית מלאה, שומה היה עליו לקיים לפחות למראית עין הליך משפטי הוגן. אף ככל שקיים פגם טכני באג"ח, הרי שהוא נבלע בפסק הדין שניתן לאכיפת השעבודים אשר מהווה פס"ד חלוט. מעבר לכך, קיימת הכרעה אובייקטיבית של רשויות המס לפיה החברה רכשה את הזכויות במקרקעין מחברת רמיר ולא ברור מדוע החברה ממשיכה להתכחש לכך. עוד נטען, כי אין היגיון בטענה כי הוצאות המימון של הבניה חלות על הבנק אך הפירות ממימוש הנכסים שנבנו באותם כספים שייכים לחברה שבפירוק. כמו כן, נטען כי אין מקום להעביר את כספי המימוש לקופת הפירוק על מנת שזו תממן הליכים כנגד הבנק בטרם הוכרעו הטענות כנגד הבנק. בסיכום הדברים נטען כי היות שרק בית המשפט רשאי להכריע בדבר בטלות השעבוד, על המפרק להביא את המחלוקת להכרעה שיפוטית בהליכים המתאימים. בתגובת בעל המניות נכתב, בין היתר, כי החלטת המפרק מהווה מעשה בית דין לכל דבר ועניין אם לא הוגש ערעור או שערעור שהוגש נדחה - ועל הנושה לקבל את החלטת המפרק כמחייבת. כמו כן, נטען כי כאשר ההחלטה של המפרק ניתנת בסמכות - ובמקרה שבפנינו כך היה - ההחלטה יוצרת השתק פלוגתא. בנסיבות המקרה הנוכחי בהן נדחה הערעור שהוגש על החלטת המפרק - המשמעות היא כי קיימים מעשה בית דין, השתק עילה והשתק פלוגתא ביחס לכל המחלוקות המשפטיות והעובדתיות בין הצדדים. עוד נטען כי בית משפט זה קבע מנגנון לפיו, לאחר בדיקת המפרק בדבר תוקף השעבוד, יעביר הבנק לאלתר את הכספים שקיבל כתוצאה ממימוש הנכסים. לצורך כך נדרש לספק בטוחה בדמות כתב שיפוי. טענת הבנק כי המפרק הוסמך לבדוק אך ורק את ההפרש שמעבר לסכום המימוש הנה מופרכת. עוד נטען, כי דין כתב השיפוי הנו כדין ערבות בנקאית כך שבהתקיים התנאי היא מופעלת, ובענייננו התקיים התנאי. בנוסף לכך השיבה החברה לטענות שונות שהועלו על ידי הבנק. בתשובת המפרק לתגובה שהוגשה מטעם כונס הנכסים נטען, בין היתר, כי האמור בתגובת כונס הנכסים אינו אלא מחזור טענות שהועלו על ידו עוד במסגרת הליכי הערעור. משלא הוגש ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בתיק הערעור, מדובר בנסיון עקיף לערער על החלטת ביהמ"ש של פירוק לאחר שהפכה ההחלטה חלוטה. הבנק הסכים כי המפרק יבחן הן את תוקפו של השעבוד והן את גובה החוב הנטען על ידי הבנק ועתה הוא חולק על כך. קבלת טענות הכונס תביא למעשה לביטול החלטותיו הקודמות של בימ"ש זה. החלטת המפרק מהווה מעשה בית דין ויוצרת השתק פלוגתא. אין לקבל את טענת הבנק כי המפרק מנע את אפשרות הערעור ממנו שהרי ערעור כאמור הוגש על ידו. נטען כי סמכויות המפרק נתנו לו על ידי בימ"ש זה בהסכמת הבנק. בהתייחס לטענות בדבר תוקפו של השעבוד, הרי שתביעת החוב נדחתה מטעמים שונים וזה היה אחד מהם, כאשר בקיומם של פגמים אמור הודו נציגי הבנק בעצמם. טענות הבנק בדבר זכותו מכוחם של מסמכי שעבוד אחרים הועלתה לראשונה כאן בשעה שעליו לטעון לכך במסגרת הליכים אחרים. לבנק אין זכאות לקבל כספים מהחברה אלא להיפך. אין מקום לטענת הבנק כי השבת הכספים לקופת הפירוק מהווה חוסר הגינות. לסיכום נטען כי הבנק הוא שדחק להעביר את ההכרעות בשאלת תוקף אגרת החוב וגובה החוב למפרק וכעת אין הוא יכול לסגת מהן. בתגובת הכנ"ר נאמר כי הסמכות לקבוע את העדר תוקפו של השעבוד נתונה לבית המשפט ואין היא נתונה למפרק. ביום 29.4.2010 התקיים דיון במעמד הצדדים. במסגרת הדיון אושרה בקשת שכה"ט שהוגשה על ידי הכונס בבש"א 20986/09. כמו כן, כל אחד מן הצדדים טען באריכות לעניין בקשת המפרק. המפרק טען כי הכוונה הברורה והחד משמעית של הצדדים היתה להגיע להסדר, באופן שכל ההכרעות ביחס לתוקף האגרת ולעצם קיומו של חוב יוותרו בידו, וכי דובר בהסכמה פוזיטיבית של הבנק. נטען כי כל פירוש אחר שניתן להסדר בדיעבד הופך אותו חסר הגיון. מעבר לכך, נטען כי לא הובאה בנדון עמדה של הבנק אלא של הכונס, בשעה שלכאורה מדובר במי שהנו קצין בית משפט והוא אמור להיות ניטרלי להליך. נטען כי הבנק לא פעל בהתייחס לבקשות שונות ואף לא הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחתה את ערעורו על החלטת המפרק בתביעת החוב. המפרק ציין כי הוא מצטרף לתגובת בעל המניות שהוגשה בתשובה לתגובת כנ"ר בכל הנוגע להסדר הדיוני שהתקבל ונפקותו מבחינת ההליך שבפניי. ב"כ הכונס טענה, בין היתר, כי בית משפט של כינוס לא יכול היה לתת למפרק במסגרת אישור ההסכמה הדיונית יותר סמכויות מכפי שהיו לבית המשפט של כינוס. בתובענה לאכיפת שעבודים ניתן פס"ד חלוט, באוגוסט 2003, וזאת בעקבת כניסתה של החברה לפירוק. לכן, לא יכולה להיות מחלוקת באשר לקיומו של הליך כינוס. מנגד, בית משפט של כינוס הוא לא הערכאה המתאימה לדון בטענות של נזקים שנגרמו לחברה או טענות קיזוז כאלה או אחרות המועלות במסגרת תביעת חוב. לכן, היות ובית המשפט לא יושב כערכאת ערעור על עצמו ולא כערכאה אזרחית שמכריעה בסכסוך כזה או אחר, הוא לא יכול היה לתת ולא התכון לתת למפרק סמכות להכריע כפי שהמפרק סבור. בהחלטה נכתב כי המפרק יבדוק את הטענות, לא יכריע. יש לבחון האם למפרק יש סמכות להכריע כבורר או כמעין בורר. אין התייחסות של הבנק לבקשה כיון שזו לא נתבקשה על ידי ביהמ"ש וכן הבנק לא היה צד להסכמה הדיונית מיום 30.3.05. אם המפרק טוען שיש לו סמכות להכריע כבורר היה עליו לקיים את ההליך באופן תקין, ולהקשיב לא רק לטענות בעל המניות אלא לטענות צדדי ג' רלבנטים. עוד בינואר 2008 קבע בית משפט זה כי ככל שתביעת החוב תדחה מטעמים פרוצדורליים - הבקשה לביטול שעבודים תידון בפניו. היות וערעור הבנק אכן נדחה מטעמים פרוצדורליים אין השתק פלוגתא ולא מעשה בית דין בכל הנושאים שהוזכרו בהחלטת המפרק. עוד טענה ב"כ הכונס, כי המפרק אינו זכאי לקבל כספים בגין תמורת מימוש המקרקעין שעה שהקרקע אינה בבעלות החברה לה התמנה כמפרק. מאחר שנטען שהבנק היה למעשה הכונס בפועל של הפרויקט, הרי מדובר בהוצאות כינוס שהבנק זכאי לקבל חזרה. לכן, טענות המפרק מאיינות את הזכות לקבל כספים שמקורם במימוש נכסים. החלטת המפרק בתביעת החוב אין משמעותה ביטול אוטומטי של השעבודים או חיוב הנושה המובטח או הכונס בחיוב כספי כלשהו. כך או כך, החלטת המפרק בתביעת החוב אין משמעותה ביטול אוטומטי של השעבודים או חיוב הנושה המובטח או הכונס בחיוב כספי כלשהוא. ב"כ הכנ"ר טענה, בין היתר, כי המפרק לא סיים את כל בדיקותיו שכן במסגרת הכרעת החוב לא קיבל את מלוא שיתוף הפעולה מכונס הנכסים והבנק. על בית המשפט להתיר למפרק להגיש תביעה כנגד הבנק. עו"ד שחור הודיע שקיבל מינוי מטעם המפרק לשמש כמנהל מיוחד לצורך הגשת תביעה לנזקים כנגד בנק לאומי, כאשר תביעה זו משלימה את הטענות שקיימות בעניין השבת דמי מימוש הכינוס. בהמשך הוסבר כי עו"ד שחור פועל כב"כ המפרק במסגרת בקשה שהוגשה בתיק הפירוק לאשר לנהל הליכים כנגד הבנק. המפרק גם טען כי בניגוד לנטען קיים פסק דין חלוט ביחס למימוש השעבודים. אולם, בפועל הוא פתוח באופן שאפשר להעביר בהסכמה את הסמכות למפרק לבחון את תוקף השעבוד ואת גובה החוב. המפרק טען כי משנת 2003 ועד שנת 2005 התנגדה החברה למימוש בשתי טענות מרכזיות של תוקף השעבוד והעדר חוב לבנק. נטען כי ההחלטות וההסדרים אליהם הגיעו הצדדים מאוחר יותר נועדו לתת מענה סופי ומוחלט לטענות אלה באופן שמותיר את ההכרעה בידי המפרק - מדובר במנגנון ספציפי ואין משמעות לדין הכללי החל בנושאי פירוקים וכינוסים. כמו כן, דחה המפרק את טענת הבנק כי הסתמך כביכול על עמדת החברה בלבד . המפרק טען כי ביקש מהבנק לקבל מסמכים נוספים ולחקור אנשים מטעם הבנק ואולם הם סירבו. כמו כן, דחה המפרק את הטענה בדבר קיומה של הסכמה לפיה אם החלטת בית המשפט של פירוק תהיה פרוצדוראלית במהותה יוחזר הדיון לבימ"ש זה. נטעו כי מדובר בהסדר ספציפי שנעשה בין בעלי דין ונפקות הדבר מבחינת דיני חדלות הפירעון אינה רלבנטית. לאחר הדיון ניתנה הודעה מטעם כונס הנכסים. בהודעה זו נאמר, בין היתר, כי מטענות המפרק בדיון עולה כי דובר בהסכמה להליך של מעין בוררות שניתנה בעקבות המלצת בית המשפט. לכן, ברור כי מעבר להיבטים המשפטיים של ההסכמה הנ"ל מדובר במחלוקת עובדתית הטעונה הכרעה. במענה לכך הגיש המפרק תגובה מטעמו, בה טען, בין היתר, כי במסגרת ההודעה מטעמו שרבב הכונס, ללא בקשה מתאימה וללא אישורו של בית המשפט, טיעון ובקשה חדשים המהווים משפט זוטא בשאלה מהו ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בשעתו ואשר קיבלו תוקף של החלטה. המפרק חזר וטען כי מתן פרשנות חדשה או אחרת ביחס להסדר בין הצדדים או להחלטות ביהמ"ש אשר נתנו במסגרת הדיון, יביא לתוצאה אבסורדית ולמעשה תעקר את הליך הבדיקה שנערך מכל תוכן תוך אובדן 7 שנות התדיינות והחזרת הצדדים לנקודת הזמן כפי שהיתה בשנת 2002. בתשובה לתגובת המפרק נטען שוב, כי לנוכח טענותיו של המפרק בדיון מיום 29.4.2010 בכל הנוגע להסכמה מיום 30.3.2005, סבור היה ב"כ הכונס כי נכון היה שביהמ"ש אשר הציע את ההסכמה הדיונית יהיה גם זה שיכריע במחלוקת העובדתית בכל הנוגע למהותה של אותה הסכמה. נטען כי טענותיו של המפרק כי מדובר בהסכמה מסחרית, מקורה בהערותיה של כבוד השופטת אלשיך בנוגע להעדר סמכותו להגיע להסכמות בתיק פירוק ללא אישור בימ"ש של פירוק. מה גם שאין מדובר בהסכמות כפי טענתו של המפרק. השאלה בדבר קיומה של הסכמה דיונית הנה שאלה עובדתית . לא ניתן לראות בהליך שהתנהל בפני המפרק כהליך בוררות תקין בלא שהובאו בפניו עמדותיהם של הצדדים הרלבנטיים. עוד נטען כי גם הכנ"ר עצמו, בדיון שהתקיים ביום 29.4.10, סבר כי יש למחוק את הבקשה דנן וכי יש לנהל את ההליכים על פי הדין. 2. דיון החלטה עליי לציין כי הועלו על ידי הצדדים טענות משנה רבות נוספות, אולם הציר העיקרי של הדיון הן הטענות לעיל, אשר פורטו על ידי באריכות. בטרם אכריע בטענות האמורות, אתאר את השתלשלות האירועים בתיק במטרה לשפוך אור על טיבה של ההכרעה הנחוצה בתיק זה. בשנת 2002 הגיש הבנק בקשה למתן סעד זמני של כינוס וכן למתן סעד קבוע של אכיפת שעבודים. לבנק ניתן הסעד הזמני המבוקש. ביחס לבקשה לאכיפת שעבודים, הוגשה התנגדות מטעם החברה ונקבע דיון בבקשה. בהתנגדות זו העלתה החברה טענות שונות ביחס לחוב של הבנק כלפיה וכן בדבר העדר תוקף לשעבוד. זמן מה לאחר מכן, בעקבות מתן צו לפירוקה של החברה, הוגשה בקשה לתקן את בקשת הכינוס כך שתכלול גם עילה זו - של מתן צו הפירוק - לצורך מתן צו הכינוס הקבוע. כמו כן, נתבקשה והוגשה תגובת כנ"ר לעניין אכיפתו הקבועה של השעבוד. בתגובתו ציין הכנ"ר כי הוא מתעתד להגיש בימים הקרובים בקשה למינוי מנהל מיוחד בתיק הפירוק, אשר יבדוק את תוקפם של השעבודים וכן את יתר טענות החברה. עוד כתב הכנ"ר כי הוא סבור שאין מקום לעכב את מימוש נכסי החברה עד לעריכתן של הבדיקות הנדרשות, ולהגדיל את החוב לנושה המובטח ככל שקיים. לאור כך הציע הכנ"ר כי יש להעתר לבקשה לאכיפת השעבודים ולמנות כונס, בכפוף להמצאת כתב שיפוי מטעם הבנק ובכפוף להתחייבות הכונס, לפיה הכנ"ר או המנהל המיוחד יהיו משיבים לכל בקשה שתוגש לביהמ"ש. תנאי נוסף למינוי הכונס היה כי לא יחולקו כל כספים לנושה המובטח בטרם תסתיימנה הבדיקות אותן אמור לבצע המנהל המיוחד. לאור כך ניתנה החלטתי כדלקמן : "בכפוף לאמור בס' 4 לתגובת הכנ"ר (כלומר- הקטע המפורט לעיל- ד.ק.) ניתן פס"ד כמבוקש בתיק העיקרי למינוי כונס נכסים קבוע. פסיקתא בהתאם- כולל האמור בס' 4 לתגובת הכנ"ר " מכאן עולה, כי צו כינוס הנכסים הקבוע ניתן בכפוף לביצוע בדיקותיו של המנהל המיוחד (אשר לימים מונה, כאמור, כמפרק ). בהמשך לארועים המתוארים לעיל התקיים בפניי דיון ביום 30.3.2005 אשר הצדדים חלוקים, כאמור, באשר למהותה של ההסכמה שהתקבלה במסגרתו. מפרוטוקול הדיון עולה כי הוא התקיים בקשר עם בקשות שהוגשו במסגרת בש"א 26194/04,בש"א 4996/05, בש"א 5692/05 בש"א 4995/05. בש"א 26194/04 הנה בקשתה של החברה כי בית המשפט יורה לכונס הנכסים להימנע מקבלת ההצעות ממציעים, בקשר עם מודעה שפרסם למכירת זכויות במקרקעין, ולבטל את ההזמנה להציע הצעות. לבקשה זו הוגשה תגובת כונס הנכסים, הוגשה בקשת הצטרפות של צד ג' להליך ותגובה לה וכן תגובת המפרק. בתגובה מטעם המפרק לאותה בקשה נתבקש לאשר את המבוקש. כמו כן, נכתב באותה תגובה כי שאלת תוקפה של אגרת החוב, כמו גם שאלת קיומו של חוב, לא נדונו עד תומם וכי יש להשלים את הבירור העובדתי והמשפטי של טענות הצדדים. בש"א 5692/05 הוגשה על ידי כונס הנכסים והוכתרה בכותרת "דו"ח מטעם כונס הנכסים ובקשה לאישור מכר" בהסכמת הנושה המובטח. בבקשה זו נתבקש מכר זכויות בבניין 449 ; בשא 4995/05 עניינה בקשה לאישור מכר זכויות באחת הדירות. בהחלטה שהתקבלה במהלך הדיון ביום 30.3.2005 בבש"אות הנ"ל, ואשר מופיעה בפרוטוקול אותו דיון נקבע, בין היתר, כי - "כל טענות המפרק והחברה באשר לתוקפה של איגרת החוב, מינוי כונס הנכסים וגובה החוב, תיבדק על ידי המפרק במסגרת הוכחת החוב" לאחר החלטה זו ניתנה ביום 1.11.2007 החלטת המפרק בתביעת החוב (נוסח ההחלטה צורף כנספח ד' לתשובת בעל המניות). בהתאם להחלטתי לעיל, כרך המפרק במסגרת אותה החלטה הן את הדיון בנושא תביעת החוב שהוגשה על ידי הבנק בתיק הפירוק, שעניינה ההפרש בין שווי הבטוחות אשר היו בידי הבנק - לבין גובה החוב הנטען, וכן ערך דיון בנושא תוקפו של השעבוד שהוא נשוא תיק הכינוס שבפניי. בהתייחס לתביעת החוב קבע המפרק כי יש לדחות את תביעת החוב של הבנק על הסף הואיל והוגשה באיחור. בהתייחס לשעבודים, קבע המפרק כי קיים פגם מהותי באגרת החוב אשר יצרה החברה לטובת הבנק. נכתב כי בסעיף 3 לאגרת החוב הוגדר מהו הרכוש המשועבד. נאמר באותו סעיף כי "כערובה לתשלומם המלא והמדויק של הסכומים המובטחים משעבדת בזה החברה לטובת הבנק: בשעבוד שוטף את המקרקעין הידועים כגוש 2193 חלקה 31 (להלן : "המקרקעין") את כל הבניינים הקיימים כעת או שיוקמו בעתיד על המקרקעין..." עם זאת, קבע המפרק כי הבעלות במקרקעין איננה של החברה אלא של צד ג - חברה בשם רמיר, כאשר למעשה רכשה החברה זכויות חוזיות מול רמיר לביצוע כל עבודות הבנייה בפרויקט. המפרק ציין כי הבנק ידע שהחברה אינה רוכשת את זכות הבעלות במקרקעין עליהם הוקם הפרויקט. לכן שיעבד הבנק את הזכויות במקרקעין מהגורם הנכון (הבעלים) - היא חברת רמיר (סעיף 7 להחלטת המפרק) בעקבות דברים אלה קבע המפרק בהחלטתו כי קיים פגם מהותי באגרת החוב שיצרה החברה לטובת הבנק ביחס לפרויקט ברובע י"א. הבנק הגיש ערעור על החלטת המפרק. ערעור הבנק התייחס הן לקביעת המפרק בהתייחס לתביעת החוב והן בהתייחס לתוקף השעבוד. ביום 21.1.2008 התקיים בפניי דיון בבש"א 22147/07. מדובר בבקשה שהוגשה על ידי בעל המניות, בה התבקש בית משפט להורות על העברת כל הכספים שנתקבלו במסגרת הליך הכינוס לידי מפרק החברה. באותו דיון טענו ב"כ בעל המניות והמפרק כי ביהמ"ש הותיר בידי המפרק את בדיקת תוקף האיגרת וגובה החוב, כך שאם יסתבר שיש לקבל את טענות החברה כלפי הבנק בעניין תוקפה של איגרת החוב - הרי שסכום המימוש יעמוד לרשות קופת הפירוק. ב"כ הכנ"ר טענה כי היות שהערעור שהוגש על ידי הבנק הן בטענות פרוצדורליות והן בטענות מהותיות הנוגעות לתוקף השעבודים - הרי ככל שכב' ס"נ השופטת אלשיך תדחה את תביעת החוב מטעמים פרוצדורליים, יהיה צורך לנהל את הדיון בפני בית משפט זה בכל הנוגע לתקפות השעבודים. עוד טענה ב"כ הכנ"ר כי המפרק אינו ערכאה שיפוטית וכי על המפרק להגיש בקשה מסודרת להחזרת הכספים לקופה. בסיכומו של אותו דיון קבעתי, בין היתר, כי יש להמתין להכרעת בית המשפט של פירוק בערעור שהוגש על תביעת החוב, בטרם תידון בקשה להעברת כספים לקופת הפירוק. כמו כן, קבעתי כי היה ותוגש בקשה לאחר החלטת בימ"ש של פירוק - היא תידון לגופה. לאחר דיון זה ניתנה החלטת כבוד סה"נ אלשיך בערעור. בהחלטתה כתבה כב' סה"נ הש' אלשיך בין היתר, כי - "..הערעור, אשר מכיל כ- 60 עמודים(!!) תוקף את החלטת המפרק במגוון נושאים וכולל בחובו טענות עקרוניות המבקשות להגביל את סמכותו של מפרק בכובעו המעין שיפוטי, ולמעשה לגדור בעדו מלדון בנושאים וסוגיות מסויימות, וזאת אגב העלאת טענות גורפות, אשר כבר בשלב זה אעיר, כי ספק גדול בעיני האם הן מתיישבות עם הדין ועם ההלכה הפסוקה". בסופו של דבר נקבע כי יש לדחות את הערעור על הסף, מאחר שקיים איחור של שנה בהגשתה של תביעת החוב ללא כל טעם או נימוק מיוחדים. מכאן עולה כי בית משפט של פירוק לא נדרש לדיון בשאלת תוקף השיעבודים. את שאלת תוקף השעבוד יש אם כן לבחון עתה במסגרת תיק הכינוס המתנהל בפניי. איני מקבלת את הטענה שהועלתה על ידי המפרק, על פיה בדיון שהתקיים ביום 30.3.2005 הושגה בהמלצתו של בית משפט זה הסכמה ספציפית, המקנה למפרק סמכויות בלעדיות או סופיות לעניין בדיקת תוקפו של השעבוד. אכן, מושכלות ראשונים הם כי בדיקת תוקפם של שעבודים הנה מתפקידיו של המפרק. עם זאת, יש להבחין בין בדיקת תוקפם של שעבודים, לה מוסמך המפרק, לבין הכרזה על בטלותם של שעבודים שהנה בסמכותו של ביהמ"ש, כפי שאכן טענה ב"כ הכנ"ר. אין חולק כי המפרק ערך את בדיקותיו. ממצאיהן של בדיקות אלה פורטו באריכות רבה בהחלטתו, בה הכריע הן ביחס לסכום שנתבע ע"י הבנק במסגרת פירוק החברה והן בנושא תוקף השעבוד. אין גם חולק כי הוגש ערעור על החלטה זו - ערעור הנסב על שני היבטים אלה של החלטת המפרק וכי ניתנה החלטה בערעור האמור. עם זאת, אין במצב עניינים זה - קרי קיומה של החלטה בערעור - כדי ליצור מעשה בית דין או השתק פלוגתא בכל הנוגע לסוגייה שעניינה תוקף השעבודים. זאת מאחר שמהחלטת כבוד סה"נ השופטת אלשיך עולה, כאמור, כי נושא תוקף השעבודים לא נדרש לדיון על ידה. החלטתה נסבה, למעשה, אך ורק על החלטת המפרק שעניינה דחיית תביעת החוב מטעמים פרוצדורליים של איחור במועד הגשתה. החלטת מפרק בעניין תוקף השעבוד הינה בוודאי החלטה שיש לנושה אשר נפגע ממנה זכות לפנות ולבקש את התערבות בית משפט. זאת על פי סעיף 310 (ג) לפקודת החברות הקובע כי "מי שנפגע על ידי מעשה או החלטה של המפרק רשאי לפנות לבית המשפט ובית המשפט רשאי לאשר, לבטל או לשנות את המעשה או ההחלטה וליתן כל צו בענין כפי שיראה צודק". הפניה לבית משפט בעניין החלטת המפרק נעשתה במקרה הנוכחי במסגרת הערעור אשר הוגש לבית משפט של פירוק. לא היתה בפי המפרק טענה כי אין לבנק זכות פנייה לבית משפט - הן בעניין החוב והן בעניין השעבוד. משלא היה צורך להתייחס לעניין תוקף השעבוד במסגרת הערעור על הוכחת החוב, הרי שטרם נדונו למעשה טענות הבנק באשר לקביעות המפרק בעניין זה, יש לנהל את הדיון בתוקף הבטוחה בפני בית משפט של כינוס אשר התבקש לאכוף אותה. בנסיבות אלה אין לקבל את בקשת המפרק על פניה - כלומר, העברת כספי המימוש לקופת הפירוק אך ורק בהסתמך על קביעותיו בעניין זה, שכן יש מקום לקיים דיון, לשמוע את טענות כל הצדדים בעניין ספציפי זה ולהכריע בסוגיית תוקפם של השעבודים שנערכו לטובת הבנק. שעבודפירוק חברה