הפקדת ערובה להוצאות תושב רוסיה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקדת ערובה להוצאות תושב רוסיה: בפני שתי בקשות ביניים: באחת מתבקש בית המשפט לחייב את המשיב בהפקדת ערובה, ובשנייה מתבקש הוא לבטל את צו המניעה הזמני, אשר ניתן בתיק זה ביום 11.7.10. בקשות אלה יידונו כפי סדרן. בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה בקשה להורות למשיב, הוא התובע בתביעה למתן חשבונות, להפקיד ערובה בסכום של 200,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאות המבקש, הוא הנתבע בתביעה למתן חשבונות. לטענת המבקש, המשיב הוא אזרח ותושב רוסיה אשר מענו אינו ידוע, אין לו נכסים בארץ ולא ידוע אף על נכסים אחרים מהם יוכל המבקש להיפרע אם תידחה תביעתו. כן טוען המבקש, כי התביעה למתן חשבונות היא תביעת סרק, שסיכוייה להתקבל קלושים. על כן סבור הוא כי קיימת הצדקה לחייב את המשיב להפקיד ערובה בסכום משמעותי, אשר יהיה בה כדי להבטיח את תשלום הוצאות המבקש, אם תידחה התביעה. המשיב טוען מנגד, כי אין מחלוקת שלזכות החברה, שהצדדים הם בעלי מניותיה היחידים, רשומות יתרות כספיות ולא יהיה כל קושי להיפרע מאלה אם תידחה התביעה. בנוסף סבור המשיב, כי סיכוייה של התביעה למתן חשבונות ביחס לחברה, המוגשת על-ידי מי שהוא דירקטור באותה חברה, הם סיכויים טובים. כן מפנה המשיב לאמנת האג, אשר קובעת כי אין להשית חיוב בערובה על אזרח של מדינה שהצטרפה לאמנה, רק בשל היותו אזרח זר. על פי הוראת תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 7 (פורסם במאגרים, 13.7.2008); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 9 (פורסם במאגרים, 11.2.2009)). במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה בוחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זאת את סיכוייו ומורכבותו של ההליך, מקום מגוריו של התובע ומצבו הכלכלי. בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 519 (ראו: רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (טרם פורסם, 31.1.2010)). המשיב בעניינינו הוא תושב רוסיה, ולטענת המבקש יש בכך כדי לתמוך בחיובו בהפקדת ערובה. ואולם, הפדרציה הרוסית היא מבין המדינות שאישררו את אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), ולכן ביחס למשיב חלות הוראות התקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1968, הפוטרות מערובה את אזרחי מדינות אלה, מחמת היותם זרים (סעיף 28 לתקנות). למעלה מן הצורך אעיר, כי גם הטענה אודות היעדר רכוש הרשום על שמו של המשיב בארץ איננה משכנעת. המשיב מחזיק במחצית ממניות חברת דאבל קיי מוצרי דלק (1996) בע"מ (להלן - החברה), שענייניה עומדים במוקד ההליכים שבפני, והמבקש הוא אשר מחזיק במחצית הנותרת. מכאן, שמחצית מנכסי החברה שייכים למשיב, וניתן יהיה להיפרע מהם במידת הצורך, אם תדחה תביעתו למתן חשבונות. אשר לסיכויי ההליך - על פני הדברים נראה, כי סיכויה של תביעה למתן חשבונות המוגשת ביחס לחברה, על-ידי מי שהוא, או לפחות היה, דירקטור המחזיק ב- 50% ממניות החברה, אינם סיכויים קלושים. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, ניתן לומר, כי סיכויה של תביעת דירקטור ובעל מניות לקבל מידע ביחס לגוף, אשר הוא עצמו אמון על ניהולו, נחזים להיות סיכויים בלתי מבוטלים. לפיכך, גם מן ההיבט של סיכויי התביעה אין הצדקה לחיוב בערובה, שכן לכאורה אין המדובר בהליך סרק. לא מצאתי אפוא כי קיימת הצדקה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להוצאות המבקש והבקשה נדחית. בקשה לביטול צו המניעה הזמני ביום 11.7.10 ניתן לבקשת המשיב צו מניעה זמני, האוסר על המבקש לבצע כל פעולה בכספי החברה ובנכסיה, מבלי שנתקבלה הסכמתו של המשיב, מראש ובכתב, לביצועה. בקשת רשות ערעור, אשר הוגשה על החלטה זו לבית המשפט העליון, נדחתה ביום 5.8.10. המבקש עתר לביטול צו המניעה הזמני בהתאם לתקנה 244(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, בטענה כי הצו ניתן ללא דיון, מבלי שנחקרו המצהירים ואף מבלי שהוכרעה בקשה קודמת שהגיש למחיקת צו המניעה הזמני. עניינה של תקנה 244 לתקנות סדר הדין האזרחי הוא בצו שניתן במעמד צד אחד, "בלי שניתנה הודעה למשיב", דהיינו; החלטה שניתנה על יסוד בקשה גרידא. במצב כזה, קובעת תקנה 244(ב), כי בעל דין שנפגע על ידי הצו רשאי לבקש ביטולו תוך שלושים ימים מיום שהומצאו לו עותק הבקשה והצו. לא זה המצב בנסיבותיו של המקרה שבפני. בעניינינו, הומצאה למבקש הבקשה לצו המניעה הזמני והוא הגיב לאמור בה באופן מקיף ומפורט ביום 16.6.10, טרם הוכרעה הבקשה. בתגובתו טען המבקש כי התצהיר אשר תומך בבקשת צו המניעה איננו תצהיר שנערך כחוק, שכן עולה ממנו כי הוא לא נחתם בישראל כדין. המבקש לא הודיע בתגובתו כי ברצונו לחקור את המשיב על תצהירו, והוא לא עשה כן גם לאחר שהמשיב הבהיר בסעיף 26 לתשובתו מיום 20.6.10, כי בקשתו לצו המניעה הזמני נשענת כולה על העובדות שהוצהרו בתצהיר שצורף לתשובתו לבקשה לאישור תביעה נגזרת. משאלו הם פני הדברים, ברי שאין עסקינן בצו שניתן במעמד צד אחד, אלא בכזה שניתן לאחר עיון בעמדותיהם המנומקות והמפורטות של הצדדים. תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט להכריע בבקשה בכתב על יסוד הבקשה והתשובות לה ורק אם ראה צורך בכך רשאי הוא להורות כי המצהירים ייחקרו על תצהיריהם. הצורך בחקירת המצהירים קיים, כך נפסק, מקום שהגרסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת בין בעלי הדין. במקרים כאלה אין לשלול מבעל דין את זכותו לקיים חקירה שכנגד על תצהיר יריבו, ובלבד שבעל הדין הביע את רצונו לקיים חקירה כאמור (ראו: ע"א 823/08 חזן נ' רשות המסים (פורסם במאגרים, 4.1.09). במקרה דנן היו בפני, כאמור, עמדותיהם המפורטות של הצדדים, הנתמכות בתצהיריהם. הצדדים אף אינם חלוקים ביניהם ביחס לנתונים העובדתיים הבסיסיים התומכים בבקשת צו המניעה שלפיהם: כל אחד מהצדדים מחזיק ב-50% ממניות החברה; שני הצדדים מונו כדירקטורים בחברה; וכן כי לחברה אין פעילות עסקית שוטפת מאז שנת 2007. ומכל מקום, במסגרת התגובה שהגיש לבקשה לצו מניעה זמני, לא ביקש המבקש כלל לחקור את המשיב על תצהירו, והוא אף לא עשה כן למקרא האמור בתשובת המשיב לטענותיו בעניין כשירות התצהיר התומך בבקשת צו המניעה. במצב כזה, לא התעורר צורך בחקירת המצהירים, ולכן לא קמה כל מניעה להכריע בבקשה על יסוד החומר הכתוב אשר נפרש בהרחבה בפני בית המשפט. גם הטענה בדבר אי הכרעה בבקשה למחיקת צו המניעה הזמני קודם למתן הצו אינה יכולה לסייע בידי המבקש. הטיעונים התומכים בבקשה למחיקת צו המניעה הזמני זהים לטיעונים הנכללים בתגובת המבקש לצו המניעה, ולמעשה אין בין שני המסמכים הבדל של ממש. כל הטענות שבבקשה למחיקת צו המניעה הזמני הוכרעו איפוא באופן מנומק בהחלטה מיום 11.7.10. על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה לביטול צו המניעה הזמני - נדחית. בד בבד נותנת אני תוקף של החלטה להסכמת ב"כ המשיב, כי אם תימסר במשרד ב"כ המשיב הודעה מפורטת, מלווה באסמכתאות, בדבר הוצאה כספית נדרשת צפויה, וב"כ המשיב לא יגיב לה תוך 14 יום מעת קבלתה, יהא רשאי המבקש להוציא את ההוצאה. קביעת סדרי הדיון בתיקים המאוחדים בדיון שהתקיים ביום 6.9.10 הועלו מספר הצעות לייעול הדיון בתיקים המאוחדים. מהודעותיהם של הצדדים מתברר, כי לאחר שנשקלו הצעות אלה, אין בידם לקבל איזו מהן. לפיכך, תשמע הבקשה לאישור התביעה כנגזרת ביום 27.12.10 שעה 9:00. מזכירות בית המשפט תזמן לדיון מתורגמן לרוסית. במועד זה ייערכו חקירות, וזאת בתוך פרקי הזמן שקצבו הצדדים לעצמם כאמור בפרו', ע' 4, ש' 7-11, וכן יסכמו ב"כ הצדדים את טיעונם בבקשה. באותו מועד ייבחנו סדרי בירור התביעה למתן חשבונות. בקשות הצריכות הכרעה קודם לדיון בבקשה לאישור התביעה כנגזרת תוגשנה לא יאוחר מ 15.11.10. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪, עליו יווסף מע"מ כדין. ערובה להבטחת הוצאותערובה