השנים האבודות - 7 עובדות שחשוב לדעת

##(1)## בפס"ד אטינגר (ע"א 140/00) הוכרה לראשונה הזכאות לפיצוי בגין "השנים האבודות", ובהמשך הוחלה הלכה זו גם על תביעות שעילתן בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. בית המשפט ציין בפס"ד אטינגר כי, ככלל, יש להעדיף את שיטת הידות כשיטה לחישוב הפיצויים בגין השנים האבודות (פס"ד אטינגר, בעמ' 538 - 539), כפי שנעשה בחישוב אובדן תמיכה בתביעת התלויים, תוך עריכת שתי התאמות: האחת, הוספת ידה 'רעיונית' - ידת חסכון - והפחתתה מהפיצוי לו זכאי הניזוק; והשנייה, הסתמכות על מצבו המשפחתי הקיים הידוע של הניזוק, ולא על "משפחה רעיונית", כאשר לגבי ניזוק חסר תלויים, יש להוסיף ולהתייחס אליו ככזה גם בתקופת "השנים האבודות" [פס"ד פינץ; ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל ( 19.12.07). מטרתה של שיטת הידות לסייע בחילוץ "יד הקיום" של המנוח (השווה למנה של חלוקת הקופה בידות), אותה יש להפחית מהכנסתו של המנוח בחישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות לו זכאי העיזבון (פס"ד כרכבי). ##(2)## בפס"ד פינץ (ניתן ביום 11.04.06) דן בית המשפט העליון באופן חישוב הפיצויים בגין השנים האבודות, מקום בו המנוח נהרג בתאונת דרכים בעודו קטין, והתייחס לאופן חישוב הפיצויים הן במקרה בו מדובר בניזוק חסר תלויים והן במקרה בו מדובר בניזוק שיש לו תלויים, וקבע כדלקמן: "יש להבחין כאן בין ניזוק חסר-תלויים לבין ניזוק שאחרים תלויים בו. לגבי הראשון - הניזוק חסר-התלויים - סבורני כי יש להמשיך ולהתייחס אליו, לעניין פיצויי העתיד, כאל ניזוק חסר-תלויים, ולנכות מן הפיצוי הוצאות מוגברות... בישראל מסתמנת מגמה בערכאות המבררות להעמיד את הפיצוי על שעור של 30% מבסיס השכר... ומן הניזוק חסר-התלויים לניזוק שיש לו תלויים: כאן סבורים אנו, כי יש לשום את הפיצוי לפי שיטת הידות, וליישמה על-פי הנתונים הקיימים לגבי מספר הנפשות במשפחתו של הניזוק... סיכום דברינו בסוגיית שיטת החישוב: על בית המשפט לבחון את מצבו הקיים של הניזוק. אם אין לו תלויים, יש לפסוק לו פיצוי כניזוק חסר-תלויים, לאמור: על-פי שיעור גלובאלי של 30%. אם יש לו תלויים, ייקבע הפיצוי על-פי שיטת הידות, תוך התבססות על מצב משפחתו הידוע, ולאחר הוספת ידת חיסכון אחת" (פס"ד פינץ, פסקאות 10 - 12). ##(3)## בע"א 4431/05 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' צרור (להלן: "פס"ד צרור"), דן בית המשפט במקרה בו המנוח, שנהרג בתאונת דרכים, הותיר אחריו אלמנה וילדה, ובחן את סוגיית דרך חישוב הפיצוי בראש הנזק של אובדן כושר השתכרות בשנים האבודות, מקום בו קיימת זהות בין היורשים לתלויים. ##(4)## בית המשפט חזר על ההלכה לפיה ככלל, בתביעת עיזבון של ניזוק שיש לו תלויים, יש לשום את הפיצוי לפי שיטת הידות, כאשר מספר הידות נקבע בהתאם למצבו הידוע של הניזוק (ידת משק בית + ידות בני המשפחה), תוך הוספת ידת החסכון, וניכוי ידת הקיום של המנוח. בית המשפט ציין כי בחישוב הפיצויים "יש להביא בחשבון משפחה 'דינאמית', לאמור: כזו שבה מספר הידות יורד בהגיע הילדים לגיל שבו הם יוצאים ממעגל התמיכה. כך נעשה, ברגיל, בתביעת התלויים, ואין סיבה שלא לפעול בדרך זו גם בתביעה לפיצוי בגין 'השנים האבודות'" (הדגשה שלי - ר.ל.ש.) [פס"ד צרור, פסקה 6; ראה גם פס"ד כרכבי, בפסקה 4], וכן כי בישום שיטת הידות יש להכליל את הכנסת בן/בת הזוג בגדר הקופה המשותפת לצורך חישוב הידות, וגזירת ידת הקיום. בנוסף, בחן בית המשפט את שאלת ה"זכאות לגבוה מבין השניים" (הסכום שנפסק בתביעת העיזבון או הסכום שנפסק בתביעת התלויים). בית המשפט ציין כי "הלכת הניכוי" מחייבת לזקוף לחובת התלויים את היתרונות החומריים הנובעים ממות המנוח לעומת הנזק שנגרם להם. יחד עם זאת, ציין בית המשפט, כי אין משמעות הדבר שבכל מקרה על בית המשפט לפסוק את "הגבוה מבין השניים", אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, ויש מקרים בהם ניתן לפסוק פיצוי מצטבר של ראשי נזק משתי התביעות. כך למשל, אם תביעת העיזבון גבוהה יותר, אך בתביעת התלויים נפסק פיצוי עבור אובדן שירותים - אין לנכות פיצוי זה מתביעת העיזבון (פס"ד צרור, פסקאות 8 - 15). ##(5)## בהתייחס ליחס שבין הפיצוי עבור הפסדי תמיכה בתביעת התלויים לבין הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בשנים האבודות בתביעת העיזבון, קבע בית המשפט כי "יש לקבוע מנגנון של ניכוי או קיזוז... הפיצוי בגין הפסד השתכרות 'בשנים האבודות' מקפל בתוכו פיצויי-תמיכה. זהו פיצוי לעיזבון. קרי: לניזוק, אך יש בו מרכיב של תמיכה. הוא כולל תמיכה + חיסכון. מכאן הצורך להבטיח, שמרכיב התמיכה לא ייפסק פעמיים - פעם בתביעת העיזבון ופעם בתביעת התלויים... יש להישמר מפני פיצוי כפול..." (פס"ד צרור, פסקה 16). בית המשפט הוסיף וציין, כי במקרה בו יש זהות בין היורשים לבין התלויים - הלכת הניכוי מאיינת את החשש מפני פיצוי כפול, שכן מכוחה מנכים מתביעת התלויים את זכותם כיורשים לפיצוי בגין אובדן ההשתכרות בשנים האבודות (פס"ד צרור, פסקה 16). ##(6)## בפס"ד כרכבי (ניתן ביום 19.12.07), דן בית המשפט במקרה בו המנוח, שנפטר בתאונת דרכים, הותיר אלמנה וקטין. בית המשפט שב והבהיר את אופן חישוב הפיצויים הן בתביעת התלויים והן בתביעת העיזבון, וציין כי הפיצוי הניתן לעיזבון בגין השנים האבודות משקף "את מכלול אופני השימוש שהיה המנוח עושה בהכנסתו 'בשנים האבודות' - תמיכה בבני משפחתו, תרומה למשק הבית ולחסכון.. בניכוי יד הקיום שלו" (פסקה 11). בית המשפט סיכם את אופן חישוב הפיצוי לעיזבון בגין השנים האבודות כך: "בשלב ראשון, יש לזהות את הקופה המשותפת של המשפחה. בשלב שני, יש לברר את מספר הידות בהתאם למספר בני המשפחה הנתמכים בתוספת יד המנוח, יד משק הבית ו'יד החיסכון' - כאשר גם הפעם המשפחה היא 'דינאמית'. בשלב שלישי, מחלצים את שוויה של כל יד באמצעות חלוקת הקופה המשותפת במספר הידות שהתקבל. בשלב רביעי, מפחיתים מהכנסתו של המנוח יד אחת - היא יד הקיום (נגיסתו של המנוח בקופה המשותפת - לצורכי קיומו). היתרה המתקבלת מבטאת את הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות של המנוח 'בשנים האבודות' (מכלול הכנסתו בניכוי הוצאות קיום). לפיצוי זה עשויים להתווסף, במקרים המתאימים, פיצויים בגין ראשי נזק נוספים, דוגמת נזקי ממון, כאב וסבל והוצאות שירותי קבורה ולוויה. זו - תביעת העיזבון" (פסקה 19). ##(7)## בפס"ד כרכבי בית המשפט התייחס גם ליחס שבין תביעת התלויים ותביעת העיזבון, ולצורך למנוע פיצוי כפל, וציין, כי כאשר יש זהות בין היורשים לבין התלויים, ותביעת העיזבון גבוהה יותר מתביעת התלויים - יש להפחית את תביעת התלויים (בגין אובדן תמיכה) מתביעת העיזבון (פסקה 20). מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםהלכת השנים האבודות (הלכת אטינגר)