כונס הנכסים הוא זרועו הארוכה של בית המשפט לעניין מימוש ההחלטה בדבר פירוק השיתוף בדרך של מכירת הנכס, ועל דרך הכלל לא יטה בית המשפט להתערב באופן ניהול הליך המכירה וההתמחרות על ידו, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן. בעניין זה נפסק כדלהלן: "הגיע בית המשפט למסקנה, כי פעולותיו של כונס הנכסים היו תקינות וסבירות, הרי שיאשרם, ובדרך כלל לא יחליף את שיקול דעתו ולא ימהר להתערב בשיקול הדעת שהופעל על-ידי כונס הנכסים, אלא אם כן הגיע למסקנה כי האחרון פעל באורח בלתי סביר ובלתי תקין, באופן מהותי. לעניין התמורה המתקבלת, יתערב בית המשפט רק כאשר כונס הנכסים סטה באופן קיצוני מחובתו למצות את התמורה הראויה בגין הנכס הנמכר או אם הופרה חובת תום הלב" (בש"א (חיפה) 10518/08 פלונית נ' אלמוני 15.7.08). ראו גם פסק הדין בע"א 509/00 לוי נ' מ. ברכה עו"ד נאמן בפשיטת רגל, פ"ד נה(4) 410, עמ' 427 - בו דובר בהקשר דומה, של פיקוח בית המשפט על פעולות נאמן ומפרק. מעבר לכלל לפיו יש לכונס הנכסים שיקול דעת רחב שלא בנקל יתערב בו בית המשפט, יש להתחשב גם באינטרס ההסתמכות של הקונה שרכש את הנכס במסגרת ההתמחרות, וכן באינטרס הציבורי הכללי לחזק את הוודאות המסחרית ולעודד את השתתפות הציבור בהליכי התמחרות, כך שמציעים ורוכשים שונים המשתתפים בהתמחרויות ידעו כי רכישה מכונס נכסים במסגרת זו היא סופית ומוחלטת וניתן להסתמך עליה, למעט כמובן במקרים חריגים שבהם נוהל הליך ההתמחרות בצורה לא הוגנת ולא תקינה. בעניין זה ראו לדוגמא את שנפסק ברע"א 7487/09 לוי נ' עו"ד דורון אלקיים - כונס נכסים (16.2.10), והאסמכתאות המובאות בו. התמחרות