זכות במקרקעין היא "זכות חפצית" (IN REM), שהינה זכות כלפי נכס - להבדיל מ"זכות אישית" (IN PERSONAM), שהינה זכות כלפי אדם. משכך - לכשיינתן פסק דין בתובענה דנן (ככל שיינתן), יהא כוחו יפה כלפי כולי עלמא ולא רק בין הצדדים לתובענה (ראו: יהושע ויסמן "דיני קנין", חלק כללי (תשנ"ג-1993), עמ' 47-66). זכות קנין במקרקעין מוגדרת כזכות "חפצא", להבדיל מזכות "גברא". ראו, למשל דברי כבוד השופטת בן-פורת בע"א 513/82 - עדנה רייזמן ואח' נ' גבריאלה וושצ'ין ואח' . פ"ד לז(2), 813 ,עמ' 823-824: "אין לי ספק, כי 'זכות במקרקעין', גם אם לא הוגדרה על-ידי המחוקק, היא מונח הבא לבטא זכות חפצא (IN REM) ולא זכות גברא (IN PERSONAM)...". ראו גם האסמכתאות אליהן מפנה פסה"ד. על ההבדל בתוצאות ההבחנה בין סוגי זכות אלה עמד ביהמ"ש בע"א 6291/95 - בן יקר גת חברה להנדסה נ' הועדה המיוחדת . פ"ד נא(2), 825, עמ' 841-842, שם אמר, בין היתר: "'זכות גברא - או זכות אישית, פרסונאלית - מקורה נעוץ ביחסים שנוצרו, על פי חוזה או על פי דין, בין אותו תובע לבין אותו נתבע מסויים והיא פועלת כלפיו, וכלפיו בלבד; זכות חפצא - או זכות חפצית, ריאלית - שוכנת כביכול בתוך החפץ גופו, וממילא היא פועלת כלפי כל מי שבא לדחוק את רגלי הזכות, ואין איש יכול לומר לתובע: לאו בעל דברים דידי את!" (ע"א 51/208 ארוין הקר ואח' נגד שינה ברש ואח', פ"ד ח (566 (1, בעמ' 571)". מוסיף ביהמ"ש ומבהיר, שם, כי זכות קניין "... היא זכות רכושית המוגנת in rem, דהיינו, שלא כלפי חייב מוגדר, אלא כנגד הציבור. לשון אחרת, הזכות מוגנת כלפי מספר בלתי מוגדר של חייבים" (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור). כן ראו: רע"א 2267/95 - ב"כ היועץ המשפטי לממשלה נ' אדמונד הרטפלד . פ"ד מט(3), 854, עמ' 864-865. מקרקעין