קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות העיון במרשם הפלילי של מתלונן: 1. בפני ערר על פי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: חסד"פ), על החלטת כב' השופט חנא סבאג (ביהמ"ש השלום בטבריה), מיום 14.10.10, המורה לעוררת להעביר לידי הסנגורים את הרישום הפלילי של המתלונן (להלן: "ההחלטה"). רקע וההליך בפני ביהמ"ש קמא: 2. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים והיזק לרכוש במזיד, כל אחד כפי חלקו כמפורט בכתב האישום. 3. כפי המיוחס בכתב האישום, ביום 27.04.07, זומנו המשיבים לבירור בתחנת המשטרה בטבריה, לאור סכסוך אשר נתגלע בניהם ובין המתלונן, כאשר הגיעו לתחנה, פגשו במתלונן, תקפו אותו, איימו עליו וגרמו לו חבלות. כפי המיוחס, משסרו השוטרים לזירת ההתרחשות, תקפו אותם המשיבים באופן פיזי ומילולי. 4. ביהמ"ש קמא קבע בהחלטתו ולאחר עיון ברישום הפלילי של המתלונן, כי יש להעביר לבאי כוח המשיבים את הרישום המבוקש, זאת בהתחשב בסוגי העבירות בהן נדון המתלונן, סוגי העבירות בגינן נפתחו ונסגרו כנגדו תיקים, כמות הרישום הפלילי והיותו מעודכן. 5. ביהמ"ש קמא ציין כי הגיע להחלטתו למרות העובדה כי אירוע התקיפה המיוחס למשיבים, ארע בתחנת משטרה ולעיני חוקרים, עובדה המפחיתה מהרלוונטיות של הרישום המבוקש, עם זאת ועל מנת לאפשר לנאשמים להתגונן כהלכה, יש מקום לאפשר העברת המרשם הפלילי. טענות הצדדים: 6. בפני טענות העוררת בהודעת הערר, כן טענות הצדדים בפני, זו להכא ואלה להתם, תוך הפנייה לפסיקה רלוונטית. באת כוחה של העוררת טענה כי ביהמ"ש קמא שגה עת אישר העברת גיליון הרישום הפלילי באופן גורף ומבלי לאבחן בין סוגי הרישום. נטען כי ההחלטה עומדת בניגוד להוראות ס' 11 א' לחוק המרשם הפלילי ובניגוד להלכה שאינה מתירה עיון בתיקי מב"ד טרם ניתנה הכרעה מחייבת בהם. לנטען, הסנגור לא הצביע על נימוק לפיו הרישום הפלילי רלוונטי להגנת הנאשמים, מדובר "במסע דייג" אשר מטרתו הלבנת פני המתלונן בפני ביהמ"ש, כאשר הטענות כנגד המתלונן נטענו בעלמא ואינן מבוססות. 7. מאידך טענו ב"כ המשיבים כי בנסיבותיו של תיק זה, גם רישום המבדי"ם רלוונטי להגנת הנאשם. 8. נטען כי המשטרה מתייחסת באופן מיוחד למתלונן, המתלונן עצמו היה חשוד בעבירות אשר גרמו לפרוץ אירוע האלימות בין הצדדים, כאשר הוא נחקר בקצרה, "בכפפות של משי", תוך רמיזה כי מדובר אולי ב"מקור" ומכאן הוחלט לסגור את התיק כנגדו. ההגנה זקוקה למרשם על מנת לברר את מידת הניטראליות של המשטרה לעניין המתלונן, כאשר עבירות אלימות, רכוש או עדות שקר בביהמ"ש, הן עבירות היכולות להצביע על אופי האיש ולסייע להגנת הנאשמים. 9. לסיום נטען כי כפי התוספת השלישית לחוק המרשם הפלילי, שירות המבחן יכול לעיין בתיקים סגורים, לפיכך אין למנוע מידע זה מביהמ"ש בבחינת "איפה ואיפה". דיון: זכות העיון בחומר חקירה - כללי: 10. נקודת המוצא המשפטית לדיון בערר מצויה בהוראת סעיף 74(א) לחסד"פ, הקובעת: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו". סעיף זה, מסדיר את זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה, כחלק ממימוש זכותו למשפט הוגן (ראה למשל: בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3) 686, 688 (1996) ועוד על חשיבותה של הזכות בע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 8, 22 (1992)). 11. הביטוי "חומר חקירה", שביחס אליו קיימת לנאשם זכות עיון, פורש בפסיקה באופן ליברלי: "ההנחיה שניתנה בפסיקתנו באשר לזיהויו של "חומר חקירה" שעל התביעה חובה למסרו לנאשם, הותירה שוליים רחבים גם למקרים בהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית. גישה זו מבוססת על הטעם שתכליתה של זכות העיון של הנאשם, היא לאפשר לו לממש את הזכות למשפט הוגן וליתן לו הזדמנות מלאה להתגונן מפני האישומים המיוחסים לו. לפיכך, יכללו בגדר חומר כזה גם 'ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום' ..." (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז (4) 625, 633 (2003). עוד נקבע כי מדובר בהגדרה גמישה, אשר יישומה תלוי במבחן השכל הישר ועפ"י נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, נדרשת בדיקה פרטנית המתייחסת לחומר הקונקרטי, למאפייניו ולטיבו (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 129 (1985) להלן: "עניין אל הוזייל"). האם גיליונות המרשם הפלילי של המתלונן בבחינת "חומר חקירה"? 12. סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק המרשם") קובע כהאי לישנא: "המרשם יהיה חסוי ולא ימסר מידע ממנו אלא לפי חוק זה". לעומתו קובע סעיף 5(א): "המשטרה תמסור מידע מן המרשם לרשויות ולבעלי תפקידים המפורטים בתוספת הראשונה". התוספת הראשונה כוללת 30 גופים ובתוכם בית המשפט, כאשר סעיף 5 לתוספת מציב שני תנאים חלופיים לצורך קבלת המידע: (1) הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון. (2) הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי אם כן, גם בפני ביהמ"ש עצמו נתיבים לעיון במרשם פלילי, כשהמבחן על-פי כל אחת משתי החלופות הוא גם מבחן הרלוונטיות. 13. ראוי לציין כי בעבר סעיפי חוק המרשם פורשו כך שמשקלה הסגולי של זכות הנאשם להגנתו עולה על משקל זכותו של העבריין לפרטיות, כאשר נקבעה גם גישה מצמצמת ביחס לגישת ביהמ"ש עצמו לרישום הפלילי (ראה: בבש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מ"י (טרם פורסם, 23.11.00) (להלן: "הלכת יחזקאלי"). בהמשך, ביהמ"ש העליון צמצם את הלכת יחזקאלי והסדיר בהרחבה את המסגרת הנורמטיבית לדיון, זאת בבבש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.2.07) (להלן: "הלכת בניזרי"). בהלכת בניזרי נקבע כי גיליון הרישום הפלילי הינו חומר חקירה בעל מאפיינים מיוחדים שחלות עליו שתי מערכות חוקים, חוק המרשם וסעיף 74 לחסד"פ. משכך, העיון במרשם הפלילי של עד אינו עוד "אוטומטי", על בית המשפט לבחון ולאזן בין זכות הנאשם להגנתו לבין זכותו של העד לפרטיות, כאשר השיקול העיקרי ביישום נוסחת האיזון הינו חשיבות החומר להגנת הנאשם וזיקתו לאישום, תוך בחינה קונקרטית של המונח בפניו. בעניין זה יפים דברי ביהמ"ש העליון בבג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס 1 (360) (2005), לאמור: "בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת. אולם כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות. אכן, הפגיעה בפרטיותם של העדים היא לעתים בלתי נמנעת במהלך המשפט, אך היא צריכה להיות מידתית, ויש להקפיד על כך שלא תעלה על הנדרש לשם מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן. מעבר לכך, יש להגן על העדים ועל המתלוננים כדי לא ייפגעו זכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד. השיקול המרכזי ביישומה של נוסח האיזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות הינו חשיבות החומר להגנת הנאשם...ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים והמתלוננים". אם כן, נראה כי אין לשלול מנאשמים זכות עיון בגיליון הרישום הפלילי של עד, זאת במידה ומידע זה, רלוונטי להגנתם כפי נוסחת האיזון המובאת לעיל, עם זאת, גם כאשר נוסחת האיזון מטה את הכף לטובת הגנת הנאשמים, אין להתייחס אל מרשם זה כאל מקשה אחת, כפי שיובהר לקמן: אבחנה בין סוגי הרישום הפלילי: 14. יאמר כבר כאן ובקצרה, הלכת בניזרי מסתמכת על חוק המרשם הפלילי, התשמ"א- 1981 (סעיפים 2, 11, 11א' לחוק) וקובעת כי זכות העיון של נאשמים אינה משתרעת גם על תיקי מב"ד של עדים, תיקים שעומדים ותלויים, וטרם ניתנה בהם הכרעה, כשחזקת החפות עומדת איתנה. לקיומם של תיקי מב"ד או תיקים סגורים שאינם נוגעים ישירות לפרשה נשוא כתב האישום, לא יכולה להיות ככלל, תועלת ממשית בבירור מהימנותם של העד, אלא במקרים בהם ניתן לראות קשר ישיר בין תיקי החקירה, שלא הבשילו לכתב אישום והסתיימו בהרשעה, לבין נושא עדותו, או כאשר יש בהם להצביע במידת סבירות רבה, על מידת מהימנותו של העד בכלל. כך גם לגבי תיקים סגורים, כשהמידע לגביהם יימסר רק לגופים מסוימים, כקבוע בחוק, בבחינת: "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו" (יחזקאל, לג', יב'). שעה שכב' ביהמ"ש קמא לא איבחן בהחלטתו את סוגיו השונים של המרשם הפלילי הרלוונטי, הרי שהחלטתו ככזו אינה יכולה לעמוד ואין לאפשר לסנגורים עיון בפרטי הרישום הנכללים תחת הגדרת מבדי"ם ו/או תיקים סגורים. זאת ועוד, טענות הסנגורים לעניין "התנהלות המשטרה בכפפות של משי" כלפי המתלונן, נזרקו לחלל האויר בעלמא, כהשערה, ללא כל ביסוס עובדתי או בדל ראשית ראיה, כדי פתח להחלת החריג שבחריגים ופגיעה בפרטיות המתלונן. במידה ויש לסנגורים השגות לגבי אופן התנהלות החקירה והפעולות שבוצעו שנמנעו מלבצע, ביחס לחקירת המתלונן, ניתן יהיה לזמן עדים רלוונטיים לדוכן העדים להוכחת הטענה. לסיום, איני מוצא לנכון להיכנס לטענת "איפה ואיפה" שהעלו הסנגורים, לאור התוספת השלישית לחוק המרשם, המאפשרת לשירות המבחן לעיין גם בתיקים סגורים. החוק ככזה לשונו ברורה, מאפשר לרשויות המדינה השונות עיון במרשמים בהתאם לתפקידן ותכליתן ואין מקום להרהר אחר משמעותו המילולית המפורשת ולבצע "בניין אב" או לחלופין החלת "קל וחומר", שעה שהתפרש הדין הן ביחס לשירות המבחן והן ביחס לביהמ"ש. מן הכלל אל הפרט - יישום נוסחת האיזון לענייננו: 15. כאמור, מקום בו החומר בבסיס בקשת העיון טומן בחובו פגיעה בזכויות המתלונן, יש למצוא את האיזון הראוי בין זכותו לבין זכויות הנאשם למשפט הוגן, כאשר השיקול הדומיננטי נותר הרלוונטיות הלכאורית של החומר לאישום והסיכוי כי תהה בו תועלת להגנת הנאשם. לשם עריכת האיזון, נקבע כי בית המשפט יעיין בחומר שבמחלוקת חרף הפגיעה המסוימת בזכויותיו של המתלונן וכאשר שוכנע בית המשפט, לאחר שניתנה לתביעה הזדמנות להגיב על טענות הסנגור, כי על פני הדברים קיימת אפשרות - החורגת מגדר תקווה ספקולטיבית ורחוקה - שתהיה בחומר תועלת להגנת הנאשם (ראה בבג"צ 9264/04 לעיל). הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, שעה שכפי המיוחס למשיבים בכתב האישום, האירוע לא התרחש בקרן זווית אלא בתחנת משטרה בטבריה, לעיני שוטרים, אשר כנטען הותקפו אף הם. בנסיבות אלה, נראה כי מצטמצמת האפשרות כי במרשם האמור יהיה בכדי להועיל ממשית להגנת המשיבים. מאידך, הפסיקה קבעה רשימה של ראשים (רשימה שאינה סגורה), ליישום מבחן הרלוונטיות, כאשר בהם ניתן למנות את הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות הרשומות בגיליון; חלוף הזמן מעת ההרשעה; הקשר בין סוג האישום שלגביו העד מעיד לבין הרשעותיו הקודמות; הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו של העד; מידת מעורבותו של העד באירוע נושא האישום (ראה: פסקה 12 בפס"ד בניזרי הנ"ל, המסתמך בעניין זה על הרשימה המנויה בפס"ד יחזקאלי לעיל). הדגש הינו בכך שבית המשפט יבדוק את גיליונות המרשם ויעמידם במבחן של רלוונטיות ותועלת פוטנציאלית להגנתו של המשיבים. כיון שכך, עיינתי במרשם המתלונן, לאחר עיון מדוקדק וחרף הגישה העקרונית כמפורט לעיל, אני רואה לנכון להעמיד לעיון הסנגוריה את פרטי הרישום שטרם חלפה לגביהם תקופת המחיקה, מתוך הגיליונות שבמחלוקת ובנסיבות המקרה כאן, שעה שכמבואר נטען למעשה לקטטה דו צדדית אלימה (השווה: החלטתי ע"ח 30051-10-10 מדינת ישראל נ' רדא (19.10.10), בעניין הרציו הנדרש שעה שמדובר בצדדים ניצים וטענות בדבר אכיפה בררנית). לשם הנוחות, אציין כי המדובר בגיליון אשר הופק בתאריך 22.06.10. 16. סוף דבר, הערעור מתקבל למעט מתוך כך שאני מתיר עיון בעבירות אשר מספרן 6, 7(2), 8, 9, 10, 11, 12 (סומנו בכוכבית). הנמקתי מתבססת בעיקר על אופיין של העבירות, האם נסתיימו בהרשעה, הרלוונטיות שלהן לאירוע כפי כתב האישום, מימדיהן והשנים בהם נעברו. כדי להסיר כל ספק, אני שב ומציין כי מדובר אך ורק בתיקים שהסתיימו בהרשעות - לא בתיקי מב"ד ולא בתיקים סגורים (סעיפים 11 ו-11א לחוק המרשם), לפיכך איני מאפשר לסנגורים עיון בגיליון המלא שהוגש ואשר הופק ביום 13.10.10.משפט פלילימסמכיםעיון בתיק פלילי / מרשם הפלילירישום פליליזכות העיון