קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות עיון בנימוקי סגירת תיק: 1. בפני ערר על פי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: חסד"פ), על החלטת כב' סגן הנשיא השופט סאאב דבור (שלום צפת) מיום 14.10.10, המורה לעוררת להעביר תרשומת פנימית לידי ב"כ המשיב, בבחינת חומר חקירה (להלן: "ההחלטה"). המדובר בתרשומת הכוללת את נימוקי סגירת התיק כנגד אחדים מבני משפחתו של המתלונן, אשר תקפו כנטען את המשיב. רקע וההליך בפני ביהמ"ש קמא: 2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמורה, בניגוד לסעיף 333 לחוק העונשין ה'תשל"ז - 1977 כפי המיוחס למשיב, לאמור, ביום 08.12.08 הלם באגרופו במתלונן וגרם לו שבר באף. 3. ביהמ"ש קמא סקר בהרחבה את הפסיקה הרלוונטית לעניין, ציין כי ככלל "תרשומת פנימית" אינה בגדר חומר חקירה כל עוד אינו מכיל מידע מהותי בנוגע לאישום. כעיקר, ההחלטה והנימוקים בדבר אי העמדה לדין של מתלונן זה או אחר הינה עניין פנימי של גורמי האכיפה, עם זאת, לאחר עיון בחומר המבוקש אפשר כב' ביהמ"ש קמא עיון במבוקש. טענות הצדדים: 4. הצדדים הגישו טיעוניהם, ערר ותגובה לו, ובפני חזרו וטענו הצדדים זה להכא וזו להתם, תוך הפנייה לפסיקה רלוונטית. באת כוחה של העוררת טענה כי המלצת סגירת תיק כנגד האחרים מהווה "תרשומת פנימית" שאינה מהווה חומר חקירתי שיש להעמיד לעיונו של נאשם, חשיפתו תביא לפגיעה בעצמאות התביעה ולהגבלה ביכולתה להביע דעתה בחופשיות, נטען למניעה עקרונית ולחשש מפני "מדרון חלקלק". עוד נטען, כי ביהמ"ש קמא הגדיר בהחלטתו תרשומת זו כפנימית, כאשר אין בהחלטתו נימוק לביסוס החלטתו המאפשרת עיון בתרשומת זו. לגופו של עניין, נטען כי החומר בו מבקש העורר לעיין אינו יכול לסייע להגנתו ואין בו בכדי ביסוס טענת "הגנה מן הצדק". 5. מאידך טען ב"כ המשיב כי שעות ספורות לאחר האירוע נשוא כתב האישום, המתלונן ומספר אנשים מבני משפחתו, תקפו את המשיב, כאשר החלטת העוררת לסגור את התיקים כנגדם, משמעה אכיפה בררנית. ביהמ"ש קמא החליט לאחר שעיין בחומר גופו, ערך את האיזון הראוי, כאשר העוררת לא הצביעה על פגם משפטי בהחלטה זו. דיון: זכות העיון בחומר חקירה - כללי: 6. נקודת המוצא המשפטית לדיון בערר מצויה בהוראת סעיף 74(א) לחסד"פ, הקובעת: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו". סעיף זה, מסדיר את זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה, כחלק מימוש זכותו למשפט הוגן (ראה למשל: בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3) 686, 688 (1996) ועוד על חשיבותה של הזכות בע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 8, 22 (1992)). 7. הביטוי "חומר חקירה", שביחס אליו קיימת לנאשם זכות עיון, פורש בפסיקה באופן ליברלי: "ההנחיה שניתנה בפסיקתנו באשר לזיהויו של "חומר חקירה" שעל התביעה חובה למסרו לנאשם, הותירה שוליים רחבים גם למקרים בהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית. גישה זו מבוססת על הטעם שתכליתה של זכות העיון של הנאשם, היא לאפשר לו לממש את הזכות למשפט הוגן וליתן לו הזדמנות מלאה להתגונן מפני האישומים המיוחסים לו. לפיכך, יכללו בגדר חומר כזה גם 'ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום' ..." (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז (4) 625, 633 (2003). (ההדגשות שלי - י.כ.). עוד נקבע כי מדובר בהגדרה גמישה, אשר יישומה תלוי במבחן שכל ישר ועפ"י נסיבותיו של המקרה הנדון, נדרשת בדיקה פרטנית המתייחסת לחומר הקונקרטי, למאפייניו ולטיבו (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 129 (1985) להלן: "עניין אל הוזייל"). הזכות לעיון בחומר חקירה איננה מוחלטת ואין לכלול בגדרה ראיות אשר הרלוונטיות שלהן לתביעה הינה רחוקה או שולית, לפיכך בערר מהסוג שבפניי, על הסנגור החובה להראות כי בקשתו נשענת על קרקע יציבה וכי מדובר בחומר חקירה רלוונטי, לאמור: "חומר חקירה" הוא חומר המצוי בגרעין הקשה של תשתית ראיות התביעה, עליו מבקשת התביעה לבסס את האישום (פרשת זאבי, שם, פסקה 13). המאפיינים העיקריים לסיווג חומר כ"חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק, הם שלושה: ראשית - חומר רלבנטי לאישום; הרלבנטיות מתפרשת בהרחבה; שנית - המושג "חומר חקירה" מתפרש גם על ראיות השייכות לפריפריה של האישום (בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 625 632-3; בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124 129). שלישית - אין לכלול בגדר "חומר החקירה" ראיות שהרלבנטיות שלהן לאישום הפלילי אינה קיימת, או שהיא רחוקה או שולית בלבד (פרשת זאבי, שם; פרשת אל הוזייל, שם, עמ' 129; בש"פ 1372/96 חה"כ הרב אריה דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 177; בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 1, פסקה 3). לסייג האחרון ישנה חשיבות מיוחדת מקום שחומר מסוים נצבר או נערך במהלך החקירה, אך הוא אינו רלבנטי לאישום, והצגתו לעיון ההגנה עלולה לפגוע בזכויותיהם של אחרים, או להסב נזק לערכים שונים שבאינטרס הציבור (פרשת זאבי, פסקה 13). במצב שבו, מצד אחד, החומר אינו מועיל לקיום משפט הוגן, ומצד שני, הצגתו עלולה לגרום פגיעה בלתי ראויה באדם או בערך ציבורי חשוב, יש למנוע את חשיפתו של החומר לעיון (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי, פ"ד נז(4) 625). ככל שהזיקה בין טיב החומר לבין השאלות שבמחלוקת במשפט רופפת יותר, כך עולה משקל הפגיעה הצפויה בזכויותיהם של אחרים או בערכים שונים שבאינטרס ציבורי הכרוכים בהצגתו לעיון (בש"פ 6022/98 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3) 686)". עד כאן - כללי. אל הפרט - "תרשומת פנימית": כאמור, קבע בימ"ש קמא כי מדובר בתרשומות פנימית ועל כך אין חולק. 8. המשיב ביקש לקבל לידיו את התרשומת הפנימית אשר נערכה ע"י המאשימה, הכוללת את נימוקי סגירת התיק כנגד אחרים, תרשומת הכוללת התייחסות לראיות ולמשקלן ככזה, זאת לביסוס טענות אפשריות של "הגנה מן הצדק" ו"אכיפה בררנית". 9. אחד מסוגי החומרים, אשר נקבע בפסיקה כי יבואו ככלל בגדר החריג לעיקרון הגילוי, הוא "תרשומת פנימית" של רשויות החקירה והתביעה. מסמכים פנימיים אלה - דוגמת סיכומי חקירה, עיבוד וניתוח הראיות ודיונים פנימיים של רשויות החקירה והתביעה - לא ייחשבו ככלל ל"חומר חקירה", ולא יהיו כפופים לחובת גילוי ולזכות העיון (ראה: בש"פ 7008/97 מדינת ישראל נ' הורוביץ, פ"ד נא(5) 224 (1997); בש"פ 5989/01 מדינת ישראל נ' פרג (לא פורסם) (27.8.2001)). החשש המרכזי הוא כי חשיפת התרשומת הפנימית תפגע למעלה מן הדרוש בסדרי עבודתן של רשויות החקירה והתביעה, וביכולתן לערוך תרשומות אשר תשרתנה את ההליך הפלילי המתהווה (בש"פ 10787/06 אבו שחאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (17.1.2006). עוד נקבע כי: "זכות העיון של ההגנה בחומר חקירה כפופה לחריגים, וביניהם החריג הנוגע למסמכים פנימיים בתיק המשטרה והפרקליטות שאינם מכילים מידע מהותי בנוגע לאישום. מסמכים אלה אינם חלק מחומר החקירה ואינם חייבים בהעמדה לעיון. מאחורי חריג זה עומד הרציונל כי קיים אינטרס ציבורי כי עובדי ציבור במהלך עבודתם יוכלו להביע את דעותיהם ומסקנותיהם בלא לחשוש שהדברים יגיעו לידי גורמים חוץ-מערכתיים .. הסיווג של מסמך כמסמך פנימי אינו תמיד קל, והוא מחייב הפעלת שיקול-דעת בהתאם למבחן אם יש בו מידע מהותי הנוגע לאישום אשר קיומו עשוי לתרום להגנתו של הנאשם, והוא חשוב לצורך ניהול משפט הוגן (ראה בש"פ 4157/00 הנ"ל [23], בע"מ 636-635). עולה אפוא ככלל כי התכתבויות פנימיות אינן חומר חקירה, אלא אם כן הן כוללות מידע מהותי לחקירה או לכתב-האישום (י' קדמי על סדר הדין בפלילים (כרך ב) [31], בעמ' 628)". (בג"צ 1689/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד(חלק שישי), 49, 63). לאור האמור, השאלה המרכזית הרלבנטית לענייננו היא, האם התרשומת הכוללת את נימוקי סגירת התיק כנגד אחרים בתיק ספציפי זה הינה בגדר חומר ראוי להעברה לסניגוריה. נימוקי סגירת תיק בגדר "תרשומת פנימית": 10. בענייננו, נראה כי מתקיים החריג לכלל לעניין מעמדה של "תרשומת פנימית". אכן, בדרך כלל ובכך הדין עם העוררת, לסנגור אין זכות קנויה לעיון בתרשומת פנימית ככזו, יחד עם זאת, יש לבחון את החומר שהנאשם מבקש לעיין בו בכל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבותיו ולכללי השכל הישר (ראה: עניין אל הוזייל לעיל). בנסיבות כאן, שעה שעסקינן בטענות ל"הגנה מן הצדק" ו"אכיפה בררנית", די באפשרות כלשהי, אף אם רחוקה, כי ייתכן שהחומר רלוונטי לאישום ויוכל לשמש להגנת הנאשם כדי שבית המשפט יפעיל את סמכותו לפי סעיף 74(ד) לחסד"פ. במקרים אלו הנטל המוטל על הסנגור הוא פחות, ודי לו להצביע על "קצה חוט" שיש בו כדי להראות שייתכן שמדובר ב"חומר חקירה" בבחינת תועלת להגנת הנאשם (ראה בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360, 381 (2005)). עוד נקבע לעניין זה: "לא מן הנמנע כי במסגרת הליך פלילי תידרש אף הערכאה הפלילית לבקר את חוקיות פעולותיהן של רשויות האכיפה בעת העמדה לדין פלילי. זאת, בפרט כאשר הנאשם עותר לביטולו של כתב האישום, בין אם בשל היעדר סמכות להגיש את כתב האישום, בין אם מחמת פגם שנפל בהליך החקירה או הגשת כתב האישום, בין אם בשל פסול בשיקול הדעת ובין אם משום שעומדת לו 'הגנה מן הצדק'" (בג"צ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל/משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (לא פורסם, 06.02.06) יישומם של הכללים לעיל ולאחר עיון בחומר ככזה, מוביל להכרעתי כי יש לאפשר במקרה כאן למשיב עיון במבוקש, למעט המסומן כמפורט להלן. ככל שיובא המידע האמור בפני בית המשפט קמא, במסגרת טענה מקדמית של המשיב או טענת הגנה אחרת, יהא על בית המשפט ליתן לו את המשקל המתחייב בנסיבות העניין, ואין בהחלטה לפיה המידע המבוקש רלוונטי להגנת הנאשם לצורך גילויו, כדי לקבוע מסמרות באשר לפוטנציאל הגנת הנאשם לביסוס טענת "הגנה מן הצדק" כעולה מחומר זה, במסגרת ההליך הפלילי. 11. עוד יאמר, מדובר כאן בנסיבות מיוחדות נשוא האישום ככזה, שכן, לנטען ענין לנו בקטטה דו צדדית כאשר בסופו של יום העוררת החליטה את אשר החליטה לגבי צד אחד וכמוקנה לה בדין. עם זאת, אין לייתר בכך טענות הסניגור כאשר סגירת התיק כנגד המעורבים האחרים, יכול ותהא רלבנטית, בבחינת המשוואה בין הנאשם ככזה למעורבים שאת החומר בעניינם מבקש הסניגור. בדגש, אין בהחלטה זו לשנות מהכלל באשר לתרשומת פנימית ככזו, כל מקרה לנסיבותיו ומתוך מבט דקדקני לחומר הקונקרטי באותו מקרה. יש לבחון תוכן המידע וכאן כאשר בפנינו לנטען, קטטה דו - צדדית, טענות להגנה מן הצדק ולאכיפה בררנית, עצם הכותרת "תרשומת פנימית" ככזו, אינה מייתרת פניית הסניגור. סוף דבר: 12. החלטת ביהמ"ש קמא בעינה עומדת, החומר המבוקש יועבר לעיונו של הסנגור (זה אשר סומן ע"י ביהמ"ש קמא באות א'), למעט זה המסומן בסוגריים ובכוכבית, בחלקו התחתון של עמ' 2 למסמך.מסמכיםסגירת תיק פליליזכות העיון