קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת ההנמקה של נאמן בתביעות חוב: פתח דבר 1. ביום 5/3/08 ניתן, ע"י בימ"ש זה, צו הקפאת הליכים נגד חברת רושרוש מ.פ בניין בע"מ [ להלן : "החברה" ], במסגרתו מונה המשיב - רו"ח רענן רוזנטל, כנאמן החברה בתקופת הקפאת ההליכים [ להלן: "הנאמן" ]. בהחלטה מיום 14/1/09 אישר ביהמ"ש את הצעת הנאמן להסדר נושים ונתן לו תוקף של פסק דין, כלפי כל נושי החברה והמנהלים [ בש"א 2267/08 ] . ביהמ"ש מינה את המשיב כנאמן לביצוע הסדר הנושים. 2. המערערים, עובדים לשעבר של החברה, הגישו תביעות חוב לנאמן, בגין כספים ופיצויים המגיעים להם כתוצאה מיחסי עובד מעביד עם החברה. על החלטות הנאמן בתביעות אלו, הערעור שבפניי. תביעות המערערים והחלטות הנאמן: 3. תביעת החוב של העובד נביל חדר - מערער מס' 2 (להלן: "נביל" או "מערער 2") בתביעה נטען כי העובד נביל הועסק ע"י החברה, מיום 1/6/03 ועד שפוטר ביום 2/4/08, ללא הודעה מוקדמת. שכרו החודשי [נטו] עמד על 6,000 ₪ בעוד שהברוטו ע"ס 7,082 ₪. נטען כי הוא לא קיבל חופשה שנתית, דמי הבראה, לא הופרשו כספים לקופת פנסיה והמעבידה נהגה להעסיקו בחודשי הקיץ יותר מ- 7 שעות ביום, על אף קיומו של צו הרחבה בעניין זה אשר חייב את המעבידה להעסיק את העובדים בתקופת הקיץ 7 שעות בלבד ולשלם לו שכר לפי 8 שעות. העובד טען כי, החברה נהגה להכניס לתלושי המשכורת פריטים שאינם נכונים כלל וכלל כגון, תשלום עבור חופשה שנתית, נסיעות, טלפון ודמי חגים כאשר בפועל העובד נביל נסע לעבודה וחזר ממנה באמצעות הסעה שארגנה ומימנה החברה. היא גם העמידה לרשותו טלפון. עוד נטען כי החברה לא ניהלה פנקס חופשה שנתית, ובתלושי השכר הופיע ימי חופש שהוא ניצל כביכול כמעט בכל חודש, דבר שאינו הגיוני. בתביעתו תבע העובד נביל פיצויי פיטורין בסך של 34,230 ₪, דמי הודעה מוקדמת בסך 7,082 ₪, הבראה [ 30 יום לפי 320 ₪ ליום ] סך של 9,600 ₪, דמי חופשה שנתית [ 69 יום לפי 272 ₪ ליום] סך של 18,768 ₪, פנסיה [ 58 חודשיםX 6% מהשכר] סך של 24,645 ₪, ובגין עבודה מעבר ל- 7 שעות בימי קיץ [ 400 שעות לפי 34 ₪/שעה ] נתבע סך של 13,619 ₪. במכתב מיום 14/1/10 הודיע הנאמן לעובד נביל כי הוא אישר את תביעתו עד לסך של 61,861 ₪, וזאת בהתאם לבדיקות שונות שהוא - הנאמן ביצע, לרבות נתוני הנהלת חשבונות של החברה ועפ"י הנחיות המל"ל ( זכויות עובדים בחברה בפירוק ). מהנספח למכתב עולה כי הפיצויים חושבו לפי משכורת ממוצעת של 4,906 ₪. כך שאושר סך של 23,374 ₪ בגין פיצויי פיטורין, סך 4,906 ₪ בגין הודעה מוקדמת, סך 5,967 ₪ עבור הבראה [ 17 ימים לפי של 351 ₪ ליום ], פדיון ימי חופש סך של 5,352 ₪ [ 24 יום לפי ממוצע של 223 ₪ ליום ], סך 14,024 בגין אי הפרשת סכומים לקרן פנסיה [ 3.7% קרן פנסיה ו- 1.3% נכות מקצועית לעובד ותיק ] וכן סך של 8,238 ₪ בגין שכר עבודה שלא שולם [ משכורת 2/08 וחלק מחודש 3/08 ]. פריט זה לא נתבע בתביעת העובד נביל. 4. תביעת החוב של העובד סוהיל פרחאן - מערער מס' 6 - (להלן: "סוהיל" או "מערער 6") בתביעה זו נטען כי העובד סוהיל הועסק ע"י החברה מיום 6/1/03 ועד 15/1/08, אז הוא פוטר ללא מתן הודעה מוקדמת. הוא הועסק ע"ב שכר חודשי של 5,000 ₪ נטו כאשר הברוטו הגיע לסך של 5,800 ₪. בתביעה נתבע סך של 29,000 ₪ כפיצויי פיטורין, סך 5,800 ₪ בגין הודעה מוקדמת, סך 9,920 ₪ הבראה, סך 16,704 ₪ דמי חופש, סך 20,880 ₪ עבור פנסיה וסך של 11,154 ₪ בגין עבודה מעבר ל- 7 שעות בימי הקיץ. עפ"י מכתב מיום 14/1/10 הודיע הנאמן לסוהיל כי אישר לו סך של 42,353 ₪ מתוך סך של 93,458 ₪ שנתבעו, וזאת בהתאם לבדיקות שונות שהוא ביצע, לרבות נתוני הנה"ח והנחיות המל"ל. לפי הנספח למכתב הנאמן, החישובים נעשו לפי משכורת ממוצעת של 3,811 ₪ לחודש. אושר סך של 19,680 ₪ בגין פיצויי פיטורין, סך 3,811 ₪ עבור הודעה מוקדמת, 5,967 ₪ עבור הבראה [ 17 יום לפי 351 ₪ ליום ], סך 4,157 ₪ עבור חופשה שנתית [ 24 יום לפי 173 ₪ ליום ], 8,738 ₪ בגין אי הפרשות קופת תגמולים [ 3.7% קרן פנסיה ו- 1.3% נכות מקצועית לעובד ותיק ]. 5. תביעת החוב של העובד נימר יאסר - המערער מס' 5 (להלן: "נימר" או "מערער 5") בתביעה זו נטען כי יאסר הועסק ע"י החברה מיום 17/2/05 עד 29/2/08 אז פוטר ללא הודעה מוקדמת. בגין פריטים שונים ובדומה לתביעות המערערים, נתבע סך של 62,310 ₪. עפ"י מכתב מיום 14/1/10 הודיע הנאמן לנימר כי הוא אישר מתוך הסכום שנתבע על ידו, סך של 45,957 ₪. לפי הנספח למכתב הנאמן, המשכורת הממוצעת לפיה חישב הנאמן את זכויותיו של המערער עומדת על 5,060 ₪. נפסק סך של 15,415 ₪ בגין פיצויי פיטורין, סך 5,060 ₪ הודעה מוקדמת, סך 5,616 ₪ הבראה [ 16 יום לפי 351 ₪ ליום ], סך 5,520 ₪ בגין חופשה שנתית [ 24 יום לפי 230 ₪ ליום ], סך 9249 ₪ בגין אי הפרשות לקופת תגמולים [ 3.7% קרן פנסיה ו- 1.3% נכות מקצועית לעובד ותיק ] וסך של 5,098 ₪ בגין שכר עבודה שלא שולם [ גם כאן פרט זה לא נתבע בתביעת החוב ]. 6. תביעת החוב של חדר שוקי נזאל - המערער מס' 3 (להלן: "שוקי" או "המערער 3") בתביעה נטען כי שוקי הועסק ע"י החברה מיום 2/3/07 ועד 13/3/08, אז הוא פוטר ללא מתן הודעה מוקדמת. שכרו החודשי ברוטו עמד על 3,626 ₪. נתבע על ידו סך של 17,041 ₪ והתביעה אושרה במלואה ע"י הנאמן. 7. תביעת החוב של מוחמד חליפה - המערער מס' 4 (להלן: "מוחמד" או "המערער 4") נטען כי חליפה הועסק ע"י החברה החל מיום 1/12/04 ועד שפוטר ללא מתן הודעה מוקדמת, באמצע חודש 7/07. הוא עבד ע"ב שכר יומי של 180 ₪ ועבד 22 ימים בחודש. נטען כי עפ"י צו ההרחבה החל בענף, העובד אמור לקבל משכורת חודשית שתורכב מהכפלת שכרו היומי ב- 26 ימים. נטען עוד כי חליפה לא קיבל כל זכויות. סה"כ נתבע סכום של 73,095 ₪. במכתב מיום 14/1/10 הודיע הנאמן למערער מס' 4 כי הוא אישר, מתוך הסכום הנתבע, סך של 29,429 ₪. לפי הנספח למכתב הנאמן, המשכורת הממוצעת ששימשה לצורכי חישוב הסכומים המגיעים למערער עומדת על 3,503 ₪. נפסק סך של 11,420 ₪ בגין פיצויי פיטורין, סך 3,503 בגין הודעה מוקדמת, סך 5,616 ₪ דמי הבראה [ 16 יום לפי 351 ₪ ליום ], 3,821 ₪ בגין דמי חופשה [ 24 יום לפי 159 ₪ ליום ], סך 5,070 ₪ בגין אי הפרשות לקופת תגמולים [ 3.7% קרן פנסיה ו- 1.3% נכות מקצועית ]. 8. תביעת החוב של נימר סלימאן -המערער מס' 1 - להלן: "נימר" או "המערער 1") בתביעה נטען כי העובד הגיש, בטרם מתן צו הקפאת הליכים, תביעה לביה"ד האזורי לעבודה שהוכרעה על דרך הפשרה, ובמסגרתה נפסק לו סך של 50,000 ₪, בגינם נפתח תיק הוצל"פ שהחוב בו עלה לסך של כ- 57,000 ₪. מאוחר יותר הוגשה, ללשכת ההוצל"פ, בקשה להגדלת סכום החוב, בגין הוצאות בסך 800 ₪ ומע"מ בהם חויבה החברה בהליך ביניים, אך בטרם מתן החלטה בבקשה זו, ניתן צו הקפאת ההליכים. במכתבו מיום 14/1/10, הודיע הנאמן למערער מס' 1 כי הוא אישר מתביעת החוב שלו סך של 54,867 ₪. הנאמן הבהיר בהחלטתו כי במסגרת הסדר נושים לא משולמים הפרשי ריבית, הצמדה ושכ"ט עו"ד ולא מצא סיבה לחרוג מכלל זה. נימוקי הערעור 9. הנאמן הכריע בתביעות החוב רק לאחר כשנתיים מהגשתן ודי בעובדה זו כדי להביא לקבלת הערר. המערערים טוענים כי הנאמן מתייחס בהכרעותיו לבדיקות שביצע אם כי אינו מפרט על איזה בדיקות הוא הסתמך ואשר בעטין הוא דחה חלק לא מבוטל מתביעות העובדים. נטען כי ההחלטות נשוא הערעור חפוזות, שטחיות בלתי מנומקות ומתעלמות מטענות העובדים. הנאמן אף לא טרח לקבוע את העובדות בצורה עניינית. 10. באשר למשכורת הממוצעת בעניינם של לעובדים נביל, יאסר וסוהיל [ מערערים 2, 5 ו- 6 בהתאמה ] נטען כי, הנאמן התעלם מהטענות העובדתיות של העובדים, בעניין מידת אמיתות תלושי השכר, ודחה אותן משיקולים זרים, בלתי ענייניים ומבלי לבררן. בהכרעותיו לא ציין כי טרח לקבל את עמדת החברה בקשר לטענה בדבר אי אמיתות תלושי השכר והתאמתן למצב בפועל. הנאמן לא נתן את דעתו לגבי ההסעות והטלפונים שנטען ע"י העובדים כי סופקו ע"י המעבידה, ואעפ"כ הופיעו בתלושים. ב"כ המערערים ציין כי אין בידי העובדים ראיות להוכחת טענותיהם אלה חוץ מעדויותיהם. הנאמן היה אמור, לכל הפחות, לקבל את עמדת החברה, ובמידת הצורך לזמן את הצדדים לעדות או שימוע בפניו. 11. נטען כי העובד נביל עבד תקופה אצל החברה משך 4 שנים ועשרה חודשים, כשעפ"י תלוש השכר של חודש 12/07 הוא קיבל כביכול 43 ימי חופש. לפי חישובי הנאמן נביל זכאי סה"כ ל- 58 ימי חופש ועפ"י חישוב בא כוחו של נביל הרי האחרון הוא אמור לקבל 69 ימים. הנאמן אישר לו 24 ימי חופש. 12. נטען כי יאסר הועסק בחלק מהתקופה על בסיס שכר יומי ובחלקה האחר על בסיס שכר חודשי. הנאמן אמנם קיבל את טענת יאסר כי הוא לא קיבל חופשה שנתית ולא נסע ברכבו למקום העבודה ולא השתמש בטלפון הפרטי שלו,כלומר למעשה התקבלה הטענה כי התלוש אינו משקף את האמת, אך הנאמן עשה את החישוב בהתאם לתקופת ההעסקה האחרונה והתעלם מהתקופה הקודמת שהיתה על בסיס שכר חודשי הוא גם לא לקח בחשבון שבחודשים 2 ו-3 לשנת 2007 שהינם חודשי העבודה האחרונים של יאסר, לגבי התקופה שבה הוא קיבל שכר ע"ב משכורת חודשית, היתה הפחתה זמנית בשכר בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים [ חישוב פיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים ] ואין להביא הפחתה זו בחשבון. בנסיבות אלה ולאור האמור בתקנות היה על הנאמן לערוך חישוב עפ"י השכר האחרון ברוטו ולא כפי שעשה בפועל. נטען כי לאור תקופת ההעסקה של יאסר, הוא זכאי ל- 42 ימי חופשה, אך הנאמן אישר לו 24 ימים בלבד. 13. העובד סוהיל זכאי, בהתאם לתקופת העסקתו, ל 72 ימי חופשה. מהתלוש עולה, כביכול, כי משך שנות עבודתו הוא ניצל 65 ימי חופש, כשעפ"י גישת הנאמן הוא זכאי סה"כ ל- 60 ימי חופש. הנאמן אישר לו, בסופו של יום, 24 ימי חופש בלבד. 14. ב"כ המערערים טען כי, משהגיע הנאמן למסקנה שהחברה לא נהגה לשלם לעובדיה דמי חופש למרות שהדבר עולה מהתלוש, הרי היה עליו לאשר לעובדים תשלום בגין מלוא ימי החופשה המגיעים להם, ולכל הפחות לאשר להם עבור התקופה של עד 4 השנים האחרונות. נטען כי נטל הוכחת מתן החופש מוטלת על המעביד. 15. בעניין דמי ההבראה שאושרו לעובדים נטען כי עפ"י צו ההרחבה החל על הענף בענייננו, יום הבראה יש לחשב לפי 283 ₪ ולא 253 ₪ כפי שנקבע ע"י הנאמן. 16. בעניין הסכומים שאושרו לעובדים במסגרת "קופת תגמולים" נטען כי עפ"י צו ההרחבה החל בענף, החברה חייבת להפריש לקופת תגמולים מכיסה 12% בגין פנסיה, 2.5% בגין דמי מחלה, 0.8% קרן עידוד ו- 1.3 נכות מקצועית. בטעות תבע בא כוחם של המערערים שיעור של 6% עבור קופת תגמולים והנאמן אישר, ללא נימוק ובאופן שרירותי, 3.7% בגין קרן פנסיה ו- 1.3 % נכות מקצועית. 17. הערעור של העובד שוקי מתייחס לסכומים שאושרו בגין "קופת תגמולים" והוא עותר לאשר לו את מלוא הסכומים להם הוא זכאי עפ"י צו ההרחבה. 18. העובד מוחמד חליפה משיג על הסכומים שנפסקו לו בכל הפריטים שנתבעו אם כי בא כוחו מודה כי הנאמן טעה לטובתו בנקודה אחת והיא תקופתו העסקתו אצל החברה. 19. באשר לעובד נימר נטען כי הנאמן אישר לו, באופן שרירותי, רק חלק מהסכום שבתיק ההוצל"פ. טענות הנאמן להלן עיקר הטענות שעלו בתגובת הנאמן לערעור; 20. בנסיבות העניין לא היה מקום לקבל את טענות המערערים כנגד תלושי השכר ולהכריע בתביעותיהם שלא ע"ס האמור בתלושים. נטל הוכחת טענה זו מוטל על המערערים ואלה לא עמדו בנטל זה. המערערים מודים כי אין להם ראיות להוכחת טענתם הנ"ל חוץ מעדות שלהם. הם אף לא צירפו תצהירים לתביעותיהם בפני הנאמן. התצהירים שצורפו לערעור לא צורפו לתביעות החוב. בנוסף, לקבלת טענה זו יש השלכה רוחבית לכל עובדי החברה ולהסדר הנושים כולו. המערערים לא העלו טענות כאלה משך שנות עבודתם ואין לאפשר להם לעשות זאת רק לאחר כניסת החברה לחדלות פירעון. הלכה פסוקה היא כי בבוא הנאמן להכריע בתביעות חוב של עובדים הוא יסתמך על תלושי השכר אשר ניתנו לעובדים. הנאמן עשה כמיטב יכולתו על מנת להכריע בתביעות החוב באופן הוגן. כך למשל, הוא החליט לאשר לכלל העובדים 24 ימי חופשה אף אם בהתאם לתלושים נוצלו ימי חופשה ביתר כמו במקרה של המערער 2 ו-6. 21. אין לקבל בערעור טענות שלא הועלו במסגרת תביעות החוב [ בעניין קופת התגמולים ] בטענה של טעות בא כוח התובע. 22. הנאמן הבהיר בתגובתו אופן הכרעתו בתביעות החוב כדלקמן; השכר הממוצע חושב לפי משכורת ברוטו לשנת 2007 בהתאם לתלושי השכר. רכיבים שהם בבחינת החזר הוצאות לא נלקחו בחשבון בהתאם לכללי המל"ל. דמי הבראה שולמו בהתאם לשיעורם כמופיע בצו ההרחבה בענף הבניה בסך של 351 ₪ ליום [ סכום גבוה מזה שצוין ע"י המערערים ] בעבור השנתיים האחרונות בלבד, בהתאם לכללי המל"ל. באשר לדמי חופשה צוין כי החברה לא ניהלה פנקס חופשה רציף. בנסיבות העניין אישר הנאמן לכל העובדים 24 מי חופש, בהתאם לגובה השכר הממוצע של כל עובד. בנסיבות,ולאור הוראות ס' 7(א) לחוק חופשה שנתית, ובהנחה כי העובדים ניצלו לפחות חלק מימי החופשה המגיעים להם, הנאמן סבור כי נהג עם העובדים בהגינות ולפנים משורת הדין בעניין זה. באשר לקופת התגמולים הרי בהתאם להסכם הקיבוצי החל בענף, על המעביד לשלם לקרן פנסיה שיעור של 6% מהשכר ע"ח תגמולים ושיעור של 6% מאותו שכר ע"ח פיצויים ובלבד שהעובד ישלם 5.5% משכר זה. העובדים לא שילמו. העובדים תבעו רק 6% ולא 12% בשל טעות של בא כוחם!. חרף זאת ולפנים משורת הדין, אישר הנאמן את מלוא הסכומים שהיה על המעביד להפריש. בעניין הפיצויים עבור "שעות קיץ" נטען כי ההוראה בעניין זה בוטלה בחודש 8/04 . מעבר לכך לא הובאו ראיות לעניין מספר שעות העבודה של העובדים. משך כל תקופת העסקתם לא תבעו המערערים פיצוי בגין שעות קיץ. 23. באשר לטענת מערער 4 להשלמת שכר בשל עבודה על בסיס שכר יומי ולא חודשי הרי טענה זו מעולם לא הועלתה בפני המעביד ועלתה לראשונה במסגרת תביעת החוב. 24. באשר לערעור של המערערים 1 ו-3 הרי יש לדחותו על הסף מאחר תביעותיהם אושרו במלואן. תביעת החוב של מערער 1 אושרה למעט סך של 2,853 ₪ הנובע מהוצאות והפרשי שערוך שלא אושרו ע"י הנאמן לכלל הנושים. גם תביעת המערער 3 אושרה במלואה. דיון והכרעה 25. תקנה 53 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז1987- (להלן - תקנות הפירוק) מחילה את כללי תביעת החובות החלים בפשיטת רגל על תביעות החוב בדיני החברות: "על זכויותיהם של נושים, על תביעת חובות ועל חלוקת דיבידנדים בפירוק חברה, יחולו הוראות פרק ד' לתקנות פשיטת רגל, ככל שאינן סותרות תקנות אלה ובשינויים המחוייבים; לענין זה, שינויים כאמור - 'חייב' - חברה בפירוק; 'יום מתן צו הכינוס' - התאריך הקובע כמשמעותו בסעיף 354(ה) לפקודה; 'נאמן' - מפרק". תקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל, שכותרתה "מתן החלטה", קובעת כך: "(א) הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה; תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה את החלטתו המנומקת". הזכות לערער על החלטת מפרק או נאמן וסמכותו של בית-המשפט לדון מחדש בהחלטה מעוגנות בתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל: "(א) נושה רשאי לערער לבית המשפט על החלטת הנאמן בענין תביעת החוב שהגיש...; (ב) תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצא לו עותק מכתב הערעור יגיש הנאמן לבית המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו. (ג) בית המשפט רשאי לדחות את הערעור או לשנות את החלטת הנאמן או ליתן החלטה אחרת במקומה". הטענה לאי הנמקת ופירוט ההחלטות נשוא הערעור; 26. חובת ההנמקה החלה על נאמן המכריע בתביעת חוב, אינה דרישה טכנית גרידא, אלא דרישה מהותית ועקרונית הנובעת ממעמדו המיוחד של הנאמן, וממהות החלטתו, שהינה מעצם טבעה בגדר החלטה שיפוטית הקובעת תשתית עובדתית. (ראה בש"א 23935/06, פש"ר 1700/05 דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ נ' רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס בתפקידם כנאמנים של חברת קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ, ). על החלטת הנאמן בתביעת החוב להיות מפורטת דיה, במידה וההחלטה מבוססת על הכרעה בין גרסאות עובדתיות שונות ועל תחשיבים,על הנאמן לפרט ולנמק את קביעותיו ותחשיביו. במקרה דנן, החלטות הנאמן היה תמציתיות ביותר. אמנם צורף להן תחשיב במסגרתו צוין איך חושב כל סכום שמגיע לעובדים, עם זאת אין בתחשיב ובהחלטות פירוט אודות אופן קביעת הנתונים שבבסיס החישוב [ למשל מספר ימי החופש המגיעים לכל עובד, מספר ימי הבראה ועוד ]. עניינים אלה הובהרו רק לאחר מתן החלטות בתביעות החוב ולאחר שב"כ המערערים פנה לנאמן וכן במסגרת התגובה לערעור. אציין כי, לדעתי אין זה ראוי שבשלב ההכרעה בתביעת החוב יימנע הנאמן מלפרט ולנמק את מסקנותיו, וכי יעשה זאת במסגרת תגובתו לערעור על החלטתו. העדר הנמקה פוגע ביכולתו של הנושה להבין את ההחלטה וגם באפשרות עריכת ביקורת עליה מצד ביהמ"ש שלערעור. שקלתי אם בנסיבות העניין ראוי להשיב לנאמן את התביעות על מנת שייתן החלטות מנומקות דיין אך בסופו של יום, ומאחר ולחלק נכבד מהטענות בערעור אין בסיס ודינן דחיה, ועל מנת לחסוך בזמנם של כל הנוגעים בדבר, החלטתי שלא לעשות כן. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול החומר שהונח לפתחי הגעתי למסקנה כי יש מקום להתערב רק בגובה פיצויי הפיטורין והפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, שנפסק לעובדים נביל חדר וסוהיל פרחאן. להלן אבהיר ואנמק מסקנתי זו: 27. הערעור של המערער מס' 1 - נימר: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים סבור אנוכי כי אין מקום להתערב בהחלטת הנאמן בתביעה זו. הנאמן הבהיר בהחלטתו ותגובתו כי בהסדר נושים לא משולמים, לכלל הנושים, הפרשי ריבית והצמדה ושכ"ט עו"ד, והנאמן לא מצא כל סיבה לחרוג ממדיניות זו. בנסיבות אלה אין מקום להתערב בהחלטת הנאמן. 28. הערעור של המערער מס' 3 - שוקי. בערעור זה טוען בא כוחם של המערערים, עו"ד נימר מוסא, כי היה על הנאמן לאשר לעובד נזאל את מלוא התגמולים עפ"י צו ההרחבה, שלא כולם נתבעו, בשל טעות משפטית מצדו. תביעת העובד נזאל אושרה במלואה ועפ"י הסכומים שפורטו ע"י בא כוחו. מדובר בטענה חדשה בערעור שלא הועלתה בתביעה בפני הנאמן, ועל כן אין מקום לדון בה בשלב זה של ערעור על החלטת הנאמן. 29. הטענה בעניין מידת אמיתות הפרטים שבתלושי השכר - כלל יסוד בדיני הראיות הוא שעל "המוציא מחברו, הראייה". לאמור: על התובע המבקש "להוציא מחברו", מוטל הנטל להוכיח את העובדות להן הוא טוען. כך ההלכה גם לעניין תביעות החוב. המערערים עצמם מציינים כי אין בידם ראיות להוכחת טענה זו חוץ מעדויותיהם ואף על פי כן הם לא צירפו תצהירים לתביעותיהם [ התצהירים צורפו לערעור ]. בנסיבות אלה צדק הנאמן במסקנתו כי יש להסתמך, לצורך חישוב הסכומים המגיעים לעובדים, על מה שמופיע בתלושי השכר שהונפקו להם. מה עוד ובמשך כל השנים איש מהם לא טען דבר בעניין זה. 30. תשלום עבור "שעות הקיץ": הנאמן קבע כי לא הוכחו שעות אלה ואין להתערב במסקנה זו משנמנעו המערערים מלצרף הוכחות לטענה זו, ואף לא תצהירים. 31. הטענות בעניין דמי הבראה תמוהות. דמי ההבראה חושבו לפי 351 ₪ על כן טענת בא כוח המערערים לפיה דמי הבראה חושבו לפי 253 ₪ במקום 283 ₪ אינה ברורה, ומהו הבסיס לטענה זו. מכל מקום, לא מצאתי לנכון לקבל את טענות המערערים בעניין זה. 32. לעומת זאת, יש ממש בטענות המערערים באשר לבסיס לפיו יש לחשב את פיצויי הפיטורין ודמי ההודעה המוקדמת. היה על הנאמן לחשב את פיצויי הפיטורין ודמי ההודעה המוקדמת על בסיס שכר אחרון ולא על בסיס ממוצע השכר של שנת העבודה האחרונה. פיצויי פיטורין עבור נביל: יש לחשבם לפי שכר אחרון. התלוש האחרון הינו של חודש 12/07 ולפיו שכר ברוטו עמד על 7,082 ₪ ובניכוי רכיבי ההוצאות עומד השכר ברוטו על סך 5,666 ₪ במקום 4,906 ₪ משכורת ממוצעת לפיה ביצע הנאמן את חישוביו. בהתאם יש להוסיף לפיצויי הפיטורין שנפסקו ע"י הנאמן לנביל סך של 3,618 ₪. השכר הקובע לעניין דמי הודעה מוקדמת הוא אותו שכר הרלוונטי לפיצויי פיטורין ולפיכך יש לפסוק לו סך של 5,666 ₪ במקום 4,906 ₪ משכורת ממוצעת וסה"כ הפרש של 760 ₪. פיצויי פיטורין עבור סוהיל: תלוש אחרון מחודש 9/07 מראה כי משכורתו ברוטו עמדה על סך 5,590 ₪ ובניכוי הוצאות, משכורתו לצורך חישוב פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת סך 4,790 ₪ במקום משכורת ממוצעת של 3,811 ₪ שהיוותה בסיס לחישובי הנאמן. על כן יש להוסיף לסכום שנפסק ע"י הנאמן לסוהיל עבור פיצויי פיטורין סך של 5,036 ₪. בהתאם ועל בסיס שכר אחרון הפרש עבור דמי הודעה מוקדמת לסוהיל, סך של 979 ₪. באשר לעובד נמר יאסר, ואף שגם בענייננו נעשה חישוב לפי משכורת ממוצעת, לא מצאתי, בנסיבות העניין, מקום להתערב בגובה הפיצוי. אבהיר. מדובר בעובד אשר עבד אצל החברה מיום 17/2/05 עד 16/3/07 על בסיס חודשי ומיום 5/6/07 עד 29/2/08 על בסיס שכר יומי משך כשלושה חודשים [ מאמצע 3/07 עד תחילת 6/07 היה ניתוק ביחסים בין החברה והעובד ]. לפי הפסיקה [ דב"ע שן/107-3 מנפאואר ישראל נ' צפריר גוטמן, פד"ע כב 138, 142], ובמקרה כזה שבפנינו, כאשר חל שינוי בצורת ההעסקה של העובד, יחושבו פיצויי הפיטורין בנפרד בגין כל אחת מתקופות ההעסקה, על פי המשכורת האחרונה בכל אחת מהתקופות. בענייננו המשכורת האחרונה בגין התקופה הראשונה בה עבד העובד עד 16/3/07 [ תלוש משכורת 2/07 ] עמדה על 2,500 ₪. באשר התקופה השניה הרי תלוש המשכורת האחרון [ 12/07 ] שצורף מראה משכורת של 3,250 ₪. הנאמן במקרה דנן, קבע את בסיס השכר על סמך משכורת ממוצעת של שנת 2007 שבחודשים מסוימים בה הגיעה משכורתו של העובד מעל 6,000 ₪ ולפעמים 7,000 ₪ [ ברוטו ]. כך שהחלטת הנאמן מטיבה עם נימר. 33. לסיכום, ונוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את ערעוריהם של המערערים 2 - 5 ומקבל חלקית את ערעוריהם של המערערים 2 ו- 6 במובן זה שמתביעת החוב של המערער מס' 2 יאושר סך של 66,239 ₪ במקום הסכום של 61,865 ₪ שהנאמן אישר ואילו מתביעת החוב של המערער 6, יאושר סך של 25,695 ₪ במקום 19,680 ₪. בנסיבות, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.תביעת חובחובת ההנמקהנאמנותחוב