קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חילוט ערבות בהליך התמחרות: בקשת רשות לערער על החלטות ראשי ההוצאה לפועל (כב' הרשמים ג' ארנברג ונ' פלקס) בתיק מספר 03-24819-05-2, מתאריכים 28.7.08 ו-25.3.09, בהן אושר לכונסת הנכסים לחלט את הערבות הבנקאית שהמציא המבקש במסגרת הליכי התמחרות, וכן נדחתה בקשה לאישור הסכם בין המבקש לבין המשיב 1, על מנת שכספי הערבות כאמור לא יחולטו. להלן העובדות הצריכות לעניין: 1. במסגרת הליכי מימוש משכון שרבץ על זכויות המשיב 1 (להלן: "פנחסי" או "החייב"), לטובת המשיב 2 (להלן: "הבנק"), ניתן ביום 22.1.06 צו למינוי כונס נכסים. בעקבות התנגדותו של המחזיק בנכס (שאינו צד להליך דנן, להלן: "המחזיק" או "דגן"), להליכי הפינוי, כמו גם טענות שונות שהועלו על ידו, נחתם בינו לבין פנחסי, הזוכה וכונסת הנכסים, הסכם שעיקריו הם כי דגן יוותר על טענותיו לזכויות קניינית בנכס, ויגיש הצעת רכש בסכום שלא יפחת מהערכת השמאות לנכס. הצדדים הסכימו עוד, כי בכפוף להתחייבות האמורות, כמו גם להפקדת ערבות בנקאית על סך 825,000 ₪, יושהו הליכי הפינוי כנגד המחזיק. ביום 4.7.07 קיבל ההסכם תוקף של החלטה על ידי כב' השופט מ' דרורי בבית משפט זה (בש"א 12020/06) . ביום 26.8.07 התקבלה הערכת השמאי לנכס, לפיה שוויו, שלא למימוש מהיר, עומד על 1,925,000$. 2. על יסוד ההסכם נערכה התמחרות ביום 20.11.07 בנוכחות המבקש, המשיב ומציעים נוספים. אף כי הצעתו של דגן, על סך 2,850,000$ בתוספת מע"מ, היתה הגבוהה ביותר, הם סירבו לחתום על הסכם מכר, בתואנות שונות. ביני לביני התקבלה הצעה חדשה לרכישת הנכס, על סך 3 מיליון דולר בתוספת מע"מ. בהתייחס לכך ביקשה הכונסת כי יותר לה לערוך התמחרות נוספת, ובקשתה נעתרה בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 26.11.07. 3. ביום 9.12.07 התקיימה התמחרות שניה למכירת הנכס, בסופה הוכרז המבקש כזוכה על פי הצעתו האחרונה, בתמורה לסך 5,330,000$ בצירוף מע"מ. משאף הוא נמנע מלחתום על הסכם המכר, הודיעה הכונסת, במכתבה מיום 13.12.07, כי "היה ולא יחתם הסכם מכר עד ליום 18.12.07... אאלץ לפנות לראש ההוצל"פ בבקשה לקבל הוראות, שבמסגרתה אבקש, בין היתר, לחלט את הערבות הבנקאית שנמסרה לי ולמכור את הנכס לאחר, ולרבות המציעים שהצעתם היתה נמוכה מהצעתך". בתגובה העלה בא-כוחו של המבקש טענות שונות, שעיקרן כוונתם הצפויה של המחזיקים בנכס לפרק את המחוברים. דבר העולה, לשיטתו, כדי הפרת ההסכם מצדה של המוכרת. לאחר חילופי טענות הדדיים, פנה בא-כוחו של המבקש אל הכונסת, במכתב מיום 3.1.08, והציע כהאי לישנא: "מבלי להתייחס לתוכנו של מכתבך ועל מנת להימנע מהליכים משפטיים, נכון מרשנו להציע הסדר כדלקמן: א. הכונסת תקפיא בשלב זה את הבקשה לחילוט הערבות העומדת לרשותה (להלן - הערבות הקיימת) ותפעל לחילוטה בכפוף לאמור להלן. ב. הכונסת תערוך התמחרות נוספת או בכל דרך אחרת לפי החלטתה וכפי שיאושר ע"י יו"ר ההוצל"פ, החל ממחיר של 4,000,000$ בצירוף מ.ע.מ. מרשנו לא [י]תנגד לניהול מחודש של ההתמחרות על הנכס האמור. ג. מרשנו יגיש הצעה לרכישת הנכס בתנאים שייקבעו ע"י הכונסת, בסך שלא יפחת מ-4,000,000$ בצירוף מ.ע.מ וישתתף בכל התמחרות שתיערך. להצעה זו תצורף ערבות נוספת כפי דרישת הכונסת (להלן - הערבות הנוספת). מוסכם כי מחיר זה משקף הצעה למקרקעין ללא מפעל הבטון, אלא אם כן יבחר המחזיק להותירם במקרקעין. ד. ככל שיזכה מרשנו בהליך ההתמחרות הנוסף, תחולט העברות הקיימת והנוספת וייזקף סכומן ע"ח התמורה אשר תגיע ממרשנו. ככל שהליך ההתמחרות הנוסף ייסגר בסכום הנמוך מ-5,300,000 בצירוף מ.ע.מ ומרשנו לא יזכה בהתמחרות, יהא רשאי הכונסת [כך במקור] לחלט מתוך הערבות הקיימת בלבד, את ההפרש המתאים להשלמה לסך 5,300,000$ בצירוף מ.ע.מ והיא מוותרת על כל פיצוי נוסף מעבר לסך הערבות הקיימת שיחולט. ..." על יסוד תנאים אלה ביקשה הכונסת לערוך מכרז שלישי לרכישת הנכס. על פי תנאי המכרז השלישי (כמפורט בתגובתה), שקיבלו את אישורו של ראש ההוצאה לפועל, ההתמחרות תחל ממחיר מינימום של ארבעה מיליון דולר בתוספת מע"מ. עוד כפי שנקבע, תנאי להשתתפות במכרז היא המצאת ערבות בנקאית על סך 20% מהסכום, קרי, 924,000$. ככל שהמציע שהצעתו זכתה לא יחתום על הסכם המכר בתוך 48 שעות מתום ההתמחרות, תהא הכונסת רשאית לחלט את הערבות שהומצאה על ידו. בנוסף נקבע, כי היה והזוכה לא יהא המבקש, וההצעה הזוכה תפחת מסך של 5,330,000$, תחולט הערבות שהמציא המבקש בסכום ההפרש כאמור. 4. ביום 3.2.08 התקיימה ההתמחרות. הצעתם של המחזיקים, על סך 5,000,000$, היתה הגבוהה ביותר ולפיכך אושרה כהצעה הזוכה. בתום ההתמחרות ניתנה לדגן שהות לחתום על ההסכם עד ליום 5.2.08, ולאחר מכן, משפגישות שנקבעו לצורך חתימת ההסכם נדחו, ניתנה לדגן ארכה אחרונה לחתימה עד ליום 11.2.08. מאחר שאף במועד זה לא נחתם ההסכם פנתה הכונסת לראש ההוצאה לפועל בבקשה לאפשר לה לחלט את הערבות שהופקדה על ידי דגן, ולאישור ההסכם עם המבקש בסך 4,900,000$ בתוספת מע"מ. בהחלטה מיום 18.2.08 נעתרה הבקשה כהאי לישנא: "סופם של דברים הוא, כי הנני מורה לכונסת הנכסים לנהוג כמבוקש בסעיף 19 לבקשתה למתן הוראות, קרי - לפנות אל הבנק לשם חילוט הערבות וכן להתקשר עם המציע האחר בהסכם מכך תמורת הסך 4,900,000 ארה"ב בצירוף מע"מ". עוד נקבע, כי כונסת הנכסים תמתין שלושה ימים בטרם תפעל בהתאם לאמור. 5. יומיים לאחר מכן הגיש המבקש לבית משפט זה (כב' השופט מ' דרורי) בקשה לצו מניעה זמני האוסר על הכונסת לחלט הערבות. אף כי צו ארעי ניתן באותו היום, הוא בוטל בהחלטה שניתנה במהלך הדיון שנערך בבקשה ביום 21.2.08, תוך שנקבע כי התנהלותו של דגן לאורך הליכי המכרז היתה נגועה בחוסר תום לב. עוד נקבע, כי "עו"ד אדהאן תפעל לפי שיקול דעתה לצורך מימוש הערבות ומכירת הנכס. הדבר היחידי שאני מוכן לעשות הוא, לאפשר למר דגן לחתום על נוסח חוזה בלי המילה הסתייגויות... דבר זה ייעשה עד יום ראשון הקרוב בשעה 12:00. אם לא ייחתם החוזה עד שעה זו, רשאית עו"ד אדהאן לממש את הערבות הבנקאית..." (עמ' 43-44 לפר' הדיון). כאן המקום לציין, כי אף שהמבקש לא היה צד ישיר להליך הוא נכח במהלך הדיון, אף כי בחר שלא ליטול בו חלק. ביום 24.2.08, בו אמור היה דגן לחתום על החוזה, הוגשה מטעמו בקשה דחופה לארכה של 48 שעות על מנת להיערך מבחינה כספית לצורך התשלום. בהחלטה שניתנה באותו היום נעתר בית המשפט לבקשה וקבע כי "להסרת ספק, אם התשלום לא יבוצע עד יום שלישי כ אדר א' תשס"ח (26.2.08) שעה 16:00, כי אז רשאית הכונסת לממש את הערבות הבנקאית אשר תהווה את התשלום הראשון על פי ההסכם". 6. בפועל חתם דגן על הסכם המכר ביום 26.2.08 בסמוך לשעה 16:00, כאשר התמורה שולמה רק למחרת: סך הערבות חולט ביום 27.2.08 בשעות הבוקר ויתרת התמורה הועברה בהעברה בנקאית בהמשך אותו היום, ובתשלום נוסף ביום 2.3.08. בהתאם לכך עתרה הכונסת לראש ההוצאה לפועל בבקשה לאישור ההסכם עם דגן כמו גם לאשר לה את חילוט הערבות שהופקדה על ידו. בהחלטה מיום 26.3.08 אישר ראש ההוצאה לפועל הן את המכר והן את חילוט הערבות של דגן, תוך שנקבע כי החלטתו של כב' השופט דרורי מחייבת אף את המבקש, שנכח באולם, והיא יוצרת מעשה בית דין לגביו. עוד כפי שנקבע, אף שעל פי ההחלטה היה על דגן לשלם את תמורת המכר עד ליום 26.2.08 בשעה 16:00 שאם לא כן תחולט ערבותו ותשמש כתשלום ראשון עבור ההסכם, הרי משלא נכתב כי בהעדר תשלום כאמור יבוטל ההסכם או שהערבות תשמש כפיצוי עבור הפרת ההסכם, אין לקרוא מלים אלה אל ההחלטה. ראש ההוצאה לפועל הוסיף וקבע, כי מקובלת עליו עמדת כונסת הנכסים באשר לכך שהאפשרות לחלט את ערבותו של דגן כתשלום ראשון על פי ההסכם התגבשה רק לאחר השעה 16:00, ומאחר שהבנק היה סגור באותה השעה, חילוט הערבות ביום למחרת היה ראוי וסביר. מה גם, שעל פי ההחלטה לא נקבע כי הכונסת חייבת לחלט את הערבות אלא כי היא רשאית לעשות כן. 7. ביום 22.6.08 הגישה הכונסת בקשה לחילוט הערבות של המבקש, כתשלום עבור ההפרש בין התמורה שהתקבלה בגין הנכס מדגן לבין הצעתו המקורית של המבקש, שכאמור עמדה על סך 5,330,000$. בהחלטה מיום 28.7.08, שניתנה לאחר דיון בבקשה, נקבע כי "כיון שההצעה שהתקבלה היתה נמוכה מהסך של 5,330,000$ וכיון שהמשיב 2 [המבקש דנן - ח'ב'] נתן את הסכמתו המפורשת שאם כך יהיה תהיה זכאית כונסת הנכסים לממש מתוך הערבות את ההפרש שבין סכום ההצעה שתזכה לסכום הנ"ל, אני מתיר לכונסת הנכסים לחלט מתוך סכום הערבון את ההפרש הנ"ל". בהתייחס לכך, שלח המבקש ביום 5.8.08, הצעה להסדר דיוני בינו לבין כונסת הנכסים, לפיו הצדדים ינהלו ביניהם משא ומתן לצורך פתרון מהותי של המחלוקות ביניהם, ועד לפתרונה תופקד תמורת הערבות בנאמנות בידי הכונסת. עוד כפי שהוצע, בשלב זה לא תוגש בקשת רשות לערער על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, והיא תוגש עד ליום 15.9.08 "או עד לכל מועד נדחה מוסכם אחר", במידה והמשא ומתן ייכשל. הן החייב והן הכונסת הסכימו להסדר. 8. ביום 14.9.08 הודיע המבקש על הסכמה עם החייב, לפיו נוכח הסיכונים והסיכויים המוטלים על מי מהצדדים הם מסכימים לסילוק כל טענות הצדדים בקשר להליך ההתמחרות, בתמורה לסך 650,000 ₪ שישולם על ידי המבקש לפנחסי. בהתאם הוגשה על ידו לראש ההוצאה לפועל בקשה לאישור ההסכם. אף כי הכונסת לא התנגדה באופן עקרוני לבקשה, וכך גם הבנק, הם ציינו בתגובתם כי מאחר ולפנחסי נושים נוספים, משמעות קבלת ההצעה היא הקטנת סך הסכומים שיוותרו לחלוקה לאחר העברת הסכומים המגיעים לבנק. בהחלטה מיום 25.3.09 דחה ראש ההוצאה לפועל את הבקשה, וזאת משני נימוקים: האחד, מאחר שזכויות החייב, פנחסי, בנכס, מוקנות לכונסת הנכסים, ממילא אין בידו להתקשר בהסכמים כלשהם לגבי הנכס עם צד שלישי. השני, זכותו של פנחסי לקבלת יתרת התמורה, לאחר ניכוי נשייתו של הנושה המובטח, כפופה לסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), המורה על העברת התמורה לידי יתר הזוכים בתיקי ההוצאה לפועל השונים כנגד החייב ורק לאחר מכן, במידה ותיוותר יתרה כלשהי, על העברת התמורה לחייב. ראש ההוצאה לפועל הוסיף וציין, כי במקרה דנן תלויים ועומדים כנגד פנחסי 10 תיקים שונים אשר סך החוב בהם הוא כמיליון ₪, ובנסיבות אלה, "כריתת הסכם בין צד ג' לבין החייב המביאה להקטנת הכספים הנמצאים בקופת הכינוס פוגעת בנושי החייב ואל לא [צ"ל לו - ח'ב'] לרשם ההוצאה לפועל ליתן יד להסכם מעין זה". 9. החלטות אלו הן, כאמור, נשוא הבקשה שבפניי. יוער, כי בהתייחס להחלטה מיום 28.7.08 הוגשה בקשה גם להארכת מועד להגשת בקשת הרשות דנן, וזאת בהפניה להסדר הדיוני שנכרת ביום 5.8.08 בין הצדדים, ועל "הסתמכותו הלגיטימית", כנטען, של המבקש על ההסדר האמור. עוד נטען על ידו, כי מאחר שהצדדים להסדר היו בהליכי משא ומתן, ממילא הטעם בדבר סופיות הדיון - שברגיל גודר המועדים לנקיטת הליכי ערעור על ההחלטות - אינו מתקיים במקרה דנן. טענות הצדדים 10. לטענת המבקש, דין ההחלטות נשוא הבקשה להתבטל, הן מאחר שניתנו בצורה לקונית וללא התייחסות עניינית לטענותיו, והן לגופן. באשר להחלטה בדבר חילוט הערבות טוען המבקש, כי השתתף בהתמחרות, וכלכל צעדיו במסגרתה, על סמך ההנחה כי המציע שהצעתו הגבוהה ביותר יידרש לשלם את סכום התמורה בתוך 48 שעות ממועד ההתמחרות. מאחר שהכיר את דגן ואת התנהלותו העסקית, הוא "שיער ברמה גבוהה מאד של וודאות כי אין כל סיכוי כי מר דגן יעמוד בתנאי של הכונסת, יחתום ויעמיד תשלום ראשון תוך 48 שעות". בנסיבות אלה, כך נטען, הסכים המבקש להציע את חילוט הערבות שמסר לצורך כיסוי ההפרש, ואף נמנע מלהציע הצעה גבוהה מהצעתו של דגן. המבקש מלין עוד, על כי הכונסת לא עדכנה אותו בדבר הארכות השונות שהתבקשו לצורך החתימה על ההסכם. מה גם, שאף כאשר דגן חתם על ההסכם הוא עשה כן באיחור ניכר לארכות שניתנו. לאור הצטברותן של הנסיבות דלעיל טוען המבקש, כי אין מקום להורות על חילוט הערבות מטעמו. באשר להחלטה בדבר אישור ההסדר בינו לבין פנחסי טוען המבקש, כי זו היתה מבוססת על אדנים שגויים. לטענתו, השיקולים בבסיס ההסדר, בדבר חסכון זמן שיפוטי, הוצאות משפט וגידור סיכונים, הם שיקולים ראויים והיה על ראש ההוצאה לפועל לכבדם. עוד לטענתו, לא היה מקום להעדיף אינטרסים של נושים אחרים על פני האינטרס של המבקש, שכספו "השתרבב" להליכי הכינוס שלא בטובתו. 11. עמדת המשיבים, מנגד, היא כי דין הבקשה להידחות, ביחס לשתי ההחלטות העומדות בבסיסה. עוד הם טוענים כי אין מקום להאריך המועד להגשת הבקשה, ככל שהיא מתייחסת להחלטה הראשונה. ביחס לבקשה להארכת המועד טוען החייב, כי אין כל קשר בין ההסדר שנכרת בינו לבין המבקש לבין הארכת המועד להגשת בקשת רשות לערער על ההחלטה הראשונה. הן מאחר שההסכם לא אושר על ידי ראש ההוצאה לפועל ולא קוים על ידי המבקש, והן מאחר שהתקופה הסטטוטורית להגשת הבקשה האמורה חלפה כחודש קודם לכריתת ההסכם. ממילא, כך נטען, לא יכול היה המבקש להסתמך על ההסכם לצורך אי הגשת הערעור ברשות. לגופו של עניין נטען על ידו, כי התשתית העובדתית והמשפטית להחלטה הראשונה, שעניינה חילוט הערבות שהופקדה על ידי המבקש, נקבעה עוד קודם לכן, במסגרת ההחלטה מיום 26.3.08, שאישרה את פעולות הכונסת במכרז ודחתה את הבקשה שלא לאשר העסקה עם דגן. בנסיבות אלה, ומשלא ננקט הליך ערעורי כלשהו על ההחלטה, קם מעשה בית-דין לעניין חילוט העירבון, שכן המבקש היה צד ישיר להליך והעלה טענות במסגרתו לעניין פעילותה של כונסת הנכסים בעניין המכרז. באשר להחלטה השנייה טוען החייב, כי אין מקום להתערב בה מהנימוקים שפורטו על ידי ראש ההוצאה לפועל. עוד לטענתו, ההסכם כלל לא קוים על ידי המבקש ומשכך הוא אינו בר תוקף. עוד הוא מציין, כי מאחר שהוטלו עיקולים על הכספים בקופת הכינוס יש ליתן משקל להסתמכותם של הצדדים השלישיים בנושא. 12. בתגובת הבנק פורטו בהרחבה הרקע העובדתי והדיוני נשוא הבקשה. כן נטען, כי החלטות ראשי ההוצאה לפועל מתחייבות הן מן הדין והן נוכח ההסכמים שנכרתו בין הצדדים בהם התחייב המבקש במפורש כי ככל שההצעה הזוכה במכרז השלישי תפחת מסכום הצעתו הקודם, ישולם ההפרש מכספי הערבות שהופקדה על ידו. לגבי הארכת המועד לערער על ההחלטה הראשונה טען הבנק, כי לא תמך בהסכם בין המבקש לחייב, אלא הביע עמדה כי החייב רשאי להגיע לכל הסדר שיחפוץ בדבר עודפי הכספים השייכים לו בלבד. בנסיבות אלה, כך נטען, אין לראות בהסכם מיום 15.9.08 כהסכם המקובל על ככלל הצדדים, המצדיק הארכת המועד להגשת ערעור. מוסיף הבנק ומציין, כי בתגובתו של המבקש לבקשת הביטול של ההסכם, שהוגשה על ידי החייב, הוא טען כי במסגרת ההסדר הוא ויתר על זכותו להגיש בקשת רשות לערער, וממילא אין הוא יכול להיאחז בחבל בשתי קצותיו - מחד לטעון כי נוכח ההסדר היתה לו ציפיה לגיטימית כי מירוץ המועדים לערעור יושהה, ומאידך לטעון כי במסגרת ההסדר היתה ויתור על הזכות לנקוט בהליכי ערעור. ד י ו ן 13. דין הבקשה להידחות, על כל ראשיה. באשר להחלטה הראשונה - המבקש אינו חולק על כי ההסכם שנכרת בינו לבין הכונסת, מיום 3.1.08, הוא בר תוקף. אלא, שלטענתו, בשעת חתימת ההסכם סבר כי דגן לא יעמוד בתנאים הדווקניים של המכרז, ומשכך הסכים להתקשר בהסכם האמור, ואף נמנע מלהציע הצעות גבוהות מהצעתו הזוכה של דגן. עוד לטענתו, עת הכונסת האריכה המועד לתשלום תמורת המכר, היא פעלה בניגוד להחלטות השיפוטיות שחייבו את דגן להתקשר בהסכם ולשלם התמורה עבורו עד ליום 26.2.08 בשעה 16:00. על פי סעיף ה להסכם שנכרת ביום 3.1.08 בין הצדדים, התחייב המבקש כי "ככל שהליך ההתמחרות הנוסף ייסגר בסכום הנמוך מ-5,300,000$ [ליד הסכום צוין בכוכבית כי יש לתקן ל-5,330,000$] בצירוף מ.ע.מ ומרשנו לא יזכה בהתמחרות, יהא רשאי הכונסת [כך במקור] לחלט מתוך הערבות הקיימת בלבד, את ההפרש המתאים להשלמה לסך 5,300,000$ בצירוף מ.ע.מ והיא מוותרת על כל פיצוי נוסף מעבר לסך הערבות הקיימת שיחולט". האם טעותו הנטענת של המבקש עונה להגדרת הטעות המאפשרת את ביטול העסקה? סעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שעניינו בטעות, קובע כדלקמן: "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. (ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. (ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן. (ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה". על פי ההלכה הפסוקה, ככלל, הטעות המזכה בסעד של ביטול ההסכם, היא אך טעות המתייחסת לעובדה או לנסיבה קיימת, בעוד שטענת טעות כלפי מאורע או נסיבה עתידיים לא תתקבל, שכן עניינה אך בציפייה או בתוחלת שנכזבה (ראו, לדוגמה, ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577 (1997)). בענייננו, אף בהנחה שהתקשרותו של המבקש היתה נגועה בטעות, היא מתייחסת לאירוע עתידי, קרי, התנהלותה של הכונסת בעתיד אל מול המציעים, ולכל היותר יש בה משום טעות בכדאיות העסקה. זאת ועוד, אף כי עיקרו של הליך ההתמחרות התבצע, בין היתר, על פי ההסכמים שנכרתו בין הצדדים, אין להתעלם מההתדיינויות המשפטיות המאוחרות ומההחלטות שניתנו במסגרתן, החלות במישרין גם על המבקש. כפי שפורט לעיל, לאחר שדגן התמהמה לחתום על ההסכם, ובין היתר עתר לקבלת צו מניעה כנגד חילוט ערבותו, נקבע במפורש על ידי כב' השופט דרורי כי ככל שחוזה המכר לא ייחתם עד ליום 26.8.08, והתמורה בעדו תשולם, תהא רשאית הכונסת לחלט הערבות על חשבון התמורה. החלטה זו ניתנה לאחר דיון בו המבקש נכח והתאפשר לו לטעון, אך הוא בחר שלא לעשות כן. בנסיבות אלה, היא מחייבת גם אותו (ראו החלטתו של כב' השופט דרורי מיום 24.2.08). לא למותר לציין, כי בהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 26.3.08 נקבעו דברים אלה מפורשות. כן צוין, כי משלכונסת הוקנה שיקול דעת בנושא, ומשדגן השלים את התמורה עבור העסקה ביום למחרת המועד האחרון, לא נפל פגם בהחלטתה להתקשר עמו בהסכם המכר. משהמבקש לא נקט בהליך ערעורי כלשהו, לא על החלטותיו של כב' השופט דרורי, ולא על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 26.3.08, ממילא אין הוא יכול לתקוף הקביעות שנקבעו בהן במסגרת ההליך המאוחר יותר, ומשכך בדין דחה ראש ההוצאה לפועל את הטענות במסגרת ההחלטה הראשונה נשוא הבקשה דנן. 14. החלטתו של ראש ההוצאה לפועל המאשרת חילוט הערבות שמסר המבקש היא ראויה וצודקת אף בהתייחס לנורמת ההתנהגות החלה על כונס הנכסים. אף שמעמדו של הכונס, מבחינת החובות המוטלות עליו, אינו כנאמן או מפרק בהליכי חדלות פירעון, עדיין חלות עליו חובות תום לב מוגברות ביחס לגורם פרטי רגיל: "התייחסות זו של החקיקה והפסיקה לעניין דרכי מימוש נכסים בהוצאה לפועל מדגימה את עיקרי אמות- המידה הצריכות להדריך גם את הנאמן בפשיטת רגל וכן ממלאי תפקידי אחרים מטעם בית-המשפט הנזקקים למימוש נכסים בתחום תפקידם. לגבי אלה, אין מדובר בקיום כללים טכניים הנובעים מהסדר סטטוטורי (החסר לגביהם), אלא בשמירה על עקרונות בסיסיים של הגינות, תום-לב ותקינות הליכים המחייבים לשקול לא רק את התכלית הישירה שלשמה מתבצע מימוש הנכס - העשרת קופת הכינוס - אלא גם להתחשב בגורמים אחרים המעורבים בתהליך, ובכלל זה בצדדים שלישיים המציעים הצעות ומתקשרים בהסכמים ורוכשים בכך זכויות הראויות להגנה. על ממלא התפקיד לדאוג לאיזון ראוי בין כל הערכים הרלוונטיים ובין כל הגורמים המעורבים בעניין" (ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, פ"ד נה(4) 410, 426 (2001)). עוד כפי שנקבע, בית המשפט לא ימהר להתערב באופן בו בעל התפקיד מפעיל את סמכויותיו , אלא אם מצא כי שיקול הדעת הופעל באורח בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי, כי היתה סטיה קיצונית מן החובה למצות את התמורה הראויה ממימוש הנכסים, או הפרה ממשית של חובות תום הלב וההגינות (שם, בעמ' 427). דברים אלה, שנקבעו לעניין נאמן, יפים מקל וחומר אף לעניין דנן, בו בכונסת נכסים עסקינן. בחינת נסיבות העניין מעלה, כי הכונסת פעלה בהתאם להחלטות השיפוטיות שחייבו אותה, ומרווח שיקול הדעת היחיד שנטלה היה לקבל את התמורה ששילם דגן באופן מדורג, החל מהמועד האחרון שנקבע לצורך חתימתו על ההסכם, ועד למספר ימים לאחר מכן. ואף זאת, משהמועד האחרון לחתימה על ההסכם ולתשלום התמורה היה עם סגירת סניף הבנק הרלוונטי, ועל כך אין חולק, ממילא לא יכלה הכונסת לחלט הערבות במועד זה אלא ביום העסקים הבא אחריו, כפי שעשתה בפועל. לא למותר לציין, כי בנסיבותיו הקונקרטיות של הנכס, כאשר לא אחת חזרו בהם המציעים מהצעותיהם באמתלות שונות ומשונות, וסירבו לחתום על הסכם מכר, מוצדקת שבעתיים בחירתה של הכונסת להיקשר בעסקה עם דגן ולקבל התמורה, כאשר זו בסופו של יום הגיעה לידיה. זאת, על מנת למקסם את התשואה הוודאית שתתקבל מהנכס, הן לרווחת הבנק והן לרווחתם של כלל הנושים של החייב. כפי שציין חברי, כב' השופט דרורי, בבבר"ע 4070/02 מלליס נ' בר-הלל, תק-מח 2002(3) 7278 , 7282 (2002): "נקודת המוצא צריכה להיות זו: זכות הקניין מאפשרת לכל בעל רכוש למכור את רכושו למרבה במחיר. גם אם השיטה המשפטית קובעת כי במקרים מסוימים במקומו של בעל הרכוש מתמנה נאמן, מפרק, מנהל עיזבון או כונס נכסים, אין בה כדי לשנות את המצב המשפטי האמור; אותו נאמן, מפרק, מנהל עיזבון או כונס, צריך לפעול למען השגת מירב התועלת הכלכלית מהנכס, שהוא של בעל הנכס, קרי: מציאת קונה המוכן לשלם את הסכום הגבוה ביותר עבור הנכס. זו המטרה וזה היעד. המכרז, הוא אמצעי בלבד להשגת מטרה זו. איננו רשאים, כמובן, לערבב בין התכלית לבין האמצעי. עם כל הרצון לאפשר מכרז בתנאים הוגנים וסבירים, אני סבור כי כל עוד לא הסתיימו הליכי המכרז, וניתן לשלב בו מציעים נוספים, יש לאפשר את הדבר, וזאת כדי להשיג את התכלית המרכזית, שהיא: השגת המחיר הגבוה ביותר עבור הנכס. דברים אלה נכונים כאשר מדובר בבעל נכס הזכאי לרכושו שלו, ומי שמוכר את הנכס הוא בעל תפקיד הממונה על ידי בית משפט, כגון: מנהל עיזבון. קל וחומר שנכונים הדברים כאשר בעל התפקיד חייב להפיק מהנכס את מלוא ערכו לא רק עבור בעליו אלא אותו בעל תפקיד משמש גם כנציג הנושים..." דברים אלה יפים ומקובלים אף עלי. משקבעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה ככל שהיא מתייחסת להחלטה הראשונה, ממילא מתייתר הדיון בבקשה להארכת המועד. 15. באשר להחלטה השנייה - על פי לשונו של ההסדר שנכרת בין המבקש לבין החייב, שהובא לאישורו של ראש ההוצאה לפועל, "בשל מצבו הבריאותי של החייב, על מנת לחסוך זמן, על מנת להכניס ודאות בעסקיהם ועל מנת לחסוך הוצאות משפטיות, ולאחר שבחנו היטב איש את טענות רעהו... הגיעו הצדדים להסדר לפיו, לסילוק מלא ומוחלט של כל טענות הצדדים אלה כנגד אלה, בקשר עם הליך ההתמחרות למכירת הנכס הידוע כגוש 30470 חלקה 1... ו/או בקשר עם הערבות שמסר המבקש לידי הכונסת, ישלם המבקש לחייב סך 650,000 ₪ לאלתר וזאת כנגד השבת כספי הערבות המוחזקים בידי הכונסת..." הסדר זה, בדין לא זכה לאישורו של ראש ההוצאה לפועל, שכן משמעותו היא הקטנה בסך של למעלה משלוש מאות אלף ₪ של הכספים המצויים בקופת הכינוס, והעומדים לחלוקה ליתר הנושים. הקטנה זו עומדת בניגוד לסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כי "הגישו זוכים אחדים בקשות להוצאה לפועל של פסק דין אחד או של פסקי דין אחדים נגד חייב אחד, ישמשו הכספים שנתקבלו עקב ההליכים לפי חוק זה בראשונה לתשלום הוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, בשניה לתשלום שאר ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 בשיעור יחסי לסכום שכל אחד מהזוכים הוציא לכך, והנשאר - לתשלום החובות הפסוקים בשיעור יחסי לסכומיהם ובהתאם לסעיף 75". זאת ועוד, משהערבות הופקדה בידי כונסת הנכסים לצרוך הבטחת עמידה בתנאי המכרז וההתמחרות, ממילא לא יכול היה החייב, שאינו צד ישיר להליך זה, להיקשר בהסכם כלשהו ביחס לוויתור על מימושה. בנסיבות אלה, ההסכם שנכרת בינו לבין המבקש חסר נפקות משפטית במישור היחסים שבין האחרון לבין הבנק. יוער כי נוכח מו"מ שהתנהל בין הצדדים וכן מטעמים אחרים נתבקש על ידם לדחות מועד מתן ההחלטה. לאחר מכן חל עיכוב במתן ההחלטה עקב תכנת נט המשפט שהונהגה ושבינתיים גורמת לעיכובים בלתי נסבלים בכל מהלכי הדיון. 16. אשר על כן וכאמור הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות הבנק והכונסת בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, לכל צד. (בנסיבות בהן התקשר החייב עם המבקש בחוסר תום לב אני נמנעת מלפסוק לטובתו הוצאות). התמחרותחילוטחילוט ערבותערבות