נקודת המוצא של ההליך השיפוטי היא חשיפת האמת. מדובר בערך מרכזי בכל שיטת משפט נאורה. חשיפת האמת היא תנאי לעשיית הצדק (ראו: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995); רע"א 7705/03 דרור נ' פניני, תק-על 2003(3) 2609 (2003)). עם זאת, יש לאזן את התכלית של גילוי האמת עם ערכים אחרים, הראויים אף הם להגנה. החסיונות השונים משקפים איזון כזה. הם באים להגן על אינטרסים חשובים תוך ויתור אפשרי מסוים על גילוי האמת. נקודת שיווי המשקל נקבעת בהתאם למשקלם היחסי של הערכים המתחרים. בפקודת הראיות נמנים חסיונות המגנים, בין השאר, על ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה (סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, להלן: פקודת הראיות או הפקודה); על שלום הציבור ועניין בעל חשיבות ציבורית (סעיף 45 לפקודת הראיות); על יחסי עורך-דין - לקוח (סעיף 48 לפקודה); ועל יחסי רופא - מטופל (סעיף 49 לפקודה). לצד חסיונות סטטוטוריים אלה, קיימים חסיונות פרי הפסיקה. כך למשל, הכירה הפסיקה בחשיבותו של החיסיון העיתונאי בב"ש 298/86 ציטרין נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(2) 337 (1987). ##"מקובל להבחין בין שלושה סוגי חסיונות:## ##(1)## חיסיון סטטוטורי - חסיונות הקבועים במפורש בחוק, דוגמת החסיונות הנזכרים בסעיפים 52-44 לפקודת הראיות; סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981; סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. ##(2) ##חסיונות יציר המשפט המקובל - דוגמת חיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט. ##(3)## חסיונות יציר הפסיקה - כמו חסיון מקורות עיתונאי, חסיון בנק-פיקוח על הבנקים, חסיון בנק-לקוח, חסיון עורך פטנטים-לקוח." (שם, 263). עמד על כך י' עמית, בספר קיטאי, כדלקמן: "היקף החיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט הצטמצם עד מאוד נוכח ההלכה בעניין הדסה שם נדונה תביעת נזיקין עקב התאבדותו של פלוני שהוחש לבית החולים בעקבות ניסיון התאבדות. בעקבות המקרה נערך דוח בדיקה של צוות רופאים בבית החולים, ובית החולים טען בתצהיר גילוי מסמכים לחסיון הדוח, משני טעמים: חסיון מסמך שהוכן לקראת משפט וחיסיון מטעמים של טובת הציבור. בפסק הדין עומד הנשיא ברק על כך שהגישה כלפי החיסיון היא חשדנית, וראוי ליתן לחיסיון פירוש מצמצם." (שם, 269). וכן: "הלכת הדסה מדגימה את ההשפעה של היקף הגילוי במסגרת סדר הדין האזרחי במישור דיני הראיות. במצב הדברים הרגיל על התובע הנטל להוכיח את תביעתו, ואילולא ההחלטה המחייבת את חשיפת דוח החקירה מן הסתם היה התובע מתקשה להוכיח את תביעתו. ולא רק זאת, אלא שדוח חקירה עשוי להיתפס כהודאה שילוחית של בעל דין ובכך להכריע את תוצאות המשפט." (שם, 269) ובהמשך: "תנאי לתחולת החיסיון הוא כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתו הייתה ההכנה לקראת משפט. על פי מבחן זה, מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים עניניים שאינם קשורים למשפט צפוי, לא ייהנה מחיסיון גם אם יש בו תרומה אפשרית למשפט צפוי." (שם, 270) חלק מן החסיונות מוגדרים כ"יחסיים". מדובר בחסיונות שבהם סייג המחוקק את החיסיון והציב בו תנאים. כך למשל, ניתן למצוא בסעיפים שונים בפקודת הראיות את הנוסחה: "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה" (סעיפים 44 – 45, 49, 50, 50א' לפקודת הראיות). נוסחה זו, המופיעה בסעיפים אלו וכן בסעיף 21(ד) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק זכויות החולה), שעניינו פרוטוקול דיוניה של ועדת בדיקה רפואית, מדגישה כי ההחלטה הסופית, אם הראיה תהא חסויה, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (י' קדמי, על הראיות חלק שני 876 (2003)). לצד החסיונות היחסיים, קיימים גם חסיונות "מוחלטים". לגבי אלה האחרונים, כל אימת שמוכח בפני בית המשפט כי התקיימו תנאיו של החיסיון – אין לבית המשפט שיקול דעת להסירו. כזה הוא החיסיון שעניינו יחסי עורך-דין – לקוח, המופיע בסעיף 48 לפקודת הראיות, שאינו כולל נוסחת איזון ועל כן, מקובל לראותו כחיסיון שבית המשפט אינו מוסמך להסירו (רע"א 3694/06 חביב נ' הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ, תק-על 2006(3) 2306 (2006)). החיסיון בא להבטיח כי הלקוח יוכל למסור לעורך הדין את כל המידע שברשותו, ללא חשש שמידע זה יגיע לידי אחרים. הגנה זו נתפסת כתנאי לכך שעורך הדין יוכל להעניק שירות נאות ללקוחו (ראו והשוו: ע"א 327/68 זינגר נ' ביינון, כב(2) 602, 604 (1968); ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת חשמל לישראל בע"מ, פ"ד כט(1) 169, 171 (1974) (להלן: עניין גואנשיר); ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין 430 – 431 (2001)). ודוק, החיסיון הוא של הלקוח ולא של עורך הדין, ולכן, רק הלקוח רשאי לוותר עליו (בג"צ 744/97 גוזלן נ' השופט אמינוף, פ"ד נא(1) 355, 359 – 360 (1997)). ##קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט:## לפניי בקשה, בהתאם לתקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") להורות למשיבים להעביר לעיונה של התובעת את תגובתו של ד"ר לידר, כנזכר במכתבו של פרופ' קונסטנטיני, שעה שהמשיבים טוענים לחיסיון מן הטעם שהמסמך הוכן לצרכי ניהול המשפט. הרקע לבקשה 1. המבקשת הנה התובעת בתובענה זו שעילתה רשלנות רפואית, הן מצד המשיבה הפורמאלית (קופ"ח כללית) אשר רופא אורטופד מטעמה לא אבחן קיומו של גידול בעמוד השדרה של התובעת, והן מצד המשיבים 1, 2 (ביה"ח בו נותחה התובעת), אשר במהלך הניתוח להסרת הגידול לא עשו שימוש בניטור אלקטרופיזיולוגי, אשר יכול היה להתריע, בזמן אמת, על פגיעה עצבית ולמנוע או למזער תוצאותיה. במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק זה, פנה ב"כ התובעת אל המשיבה הפורמאלית וביקש לקבל לעיונו עותק מכל הדרישות המקדמיות והמענה להן, אשר הוחלפו בינה ובין המשיבים, לרבות שאלונים ותצהירי תשובות. ביום 14.6.09 התקבל במשרד ב"כ המבקשת העתק מן השאלות אשר הועברו ע"י המשיבה הפורמאלית לפרופ' קונסטנטיני, אשר ניתח את המבקשת בבי"ח דנה, וכן העתק מן התשובות אשר נענו על ידו. במסגרת השאלון אשר נשלח אל פרופ' קונסטנטיני הוא נשאל, בין היתר, כדלקמן: "א. האם לדעתך בתהליך המערב שורשים אין כל טעם בניטור תפקיד שורשים - כלומר גירוי והערכת התגובה (EMG) כולל ספינקטר אנלי?" במענה לשאלה הנ"ל, השיב הוא, כדלקמן: "בנוגע לשאלות לגבי ניטור תפקוד שורשים, תגובתו של ד"ר לידר מתייחסת לנושא". תגובתו של ד"ר לידר הנזכרת בתשובה, היא נשוא בקשה זו. פרופ' קונסטנטיני לא העלה בתשובתו הנ"ל כל טענה של חיסיון לגבי מסמך תגובתו של ד"ר לידר. ב"כ המבקשת ביקש מהמשיבה הפורמאלית כי תעביר לעיונו את מסמך "תגובתו של ד"ר לידר", אולם נענה, במכתב מיום 23.6.09, כי מסמך זה אינו מצוי בידיה וכי לצורך קבלתו יש לפנות ישירות לב"כ המשיבים. ביום 1.7.09 פנה ב"כ המבקשת לב"כ המשיבים בבקשה כי יעביר לעיונו את מסמך תגובתו של ד"ר לידר המתייחס לנושא תפקוד השורשים, כנאמר במענה לשאלון אשר הופנה אל פרופ' קונסטנטיני. ביום 21.7.09 התקבלה במשרד ב"כ המבקשת תשובת ב"כ המשיבים לפיה תגובתו של ד"ר לידר, המאוזכרת במכתבו של פרופ' קונסטנטיני, הנה "תגובה פנימית אשר נערכה לצרכים משפטיים גרידא", ולפיכך מדובר בתגובה חסויה. טיעוני המבקשת 2. כל מסמך אליו מפנה בעל דין בתצהיר תשובות לשאלון, אשר יש בו, לשיטתו, מענה לשאלות אשר הופנו עליו ע"י בעל הדין שכנגד, חייב להיות חשוף וגלוי לעיני בעל הדין שכנגד, שאחרת לא ייחשף בפניו הבסיס העובדתי המהווה מענה לסוגיות אשר שנויות במחלוקת בין הצדדים. המבקשת הוסיפה וטענה כי טענת המשיבים לפיה מכתב מאת ד"ר לידר, המשמש כמומחה הרפואי מטעם התובעת, נערך לצרכים משפטיים הנה תמוהה, מקוממת ובלתי סבירה. יובהר כי בשלב בו פנו המשיבים, או מי מטעמם לד"ר לידר לקבל ממנו תגובה "לצורכי משפט", היה ברור להם היטב כי הנ"ל משמש זה מכבר כמומחה רפואי מטעם המבקשת. בבסיס הגילוי והעיון עומדים שני אינטרסים: אינטרס היעילות - באמצעות הגילוי מתאפשר לבעל הדין להכין כראוי את התשתית הראייתית לתביעתו או להגנתו בלא שיופתע על ידי ראיות יריבו במהלך המשפט; והאינטרס של גילוי האמת - חשיפת המסמכים שבידי הצד שכנגד מסייעת לחשוף את האמת העובדתית. המבקשת מפנה לעניין זה לחיבורו של יצחק עמית, "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - ניסיון להשלטת סדר", בספר אורי קיטאי, הוצאת נבו, עמ' 247. (להלן: "ספר אורי קיטאי"). המבקשת מוסיפה וטוענת כי היקף חסיונם של מסמכים אשר הוכנו לקראת משפט הצטמצם עד מאוד נוכח ההלכה שנקבעה ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, ע"י כב' הנשיא דאז א' ברק (להלן: "עניין הדסה"). בפסק הדין עמד הנשיא ברק על כך שהגישה כלפי החיסיון צריכה להיות חשדנית, וראוי ליתן לחיסיון פירוש מצמצם. בפסק הדין הודגש כי הערך הנעלה אליו יש לחתור הוא ערך גילוי האמת. טענת חיסיון צריך שתועלה בהזדמנות הראשונה. כאן, טענה לפיה חיסיון כלשהו על מסמך תגובתו של ד"ר לידר לא הועלתה - לא בהזדמנות הראשונה, כאמור לעיל, ואף לא בהזדמנות השניה - במועד העברת התשובה לידי ב"כ המשיבה. ד"ר לידר משמש הן כמומחה בכיר בבית החולים בו נותחה המבקשת והן כמומחה רפואי אשר נתן חוות דעת רפואית מטעם המבקשת בתיק זה. עמדתו של ד"ר לידר, באשר לצורך בשימוש בניטור פיזיולוגי במהלך הניתוח שבוצע למבקשת, חשובה ורלבנטית נוכח הסוגיות השנויות במחלוקת. יש להחיל גזירה שווה מהדין אשר נקבע לגבי חשיפת מסמך אשר הועבר לעיונו של מומחה רפואי לצורך עריכת חוות דעת רפואית ובהמשך, משנתבקש עיון במסמך זה ע"י בעל הדין שכנגד, נטענה לגביו טענת חיסיון. ברע"א 4385/04 נוהא פרוך נ' בי"ח מוקאסד ( 21.8.07) נקבע כי הגם שהמסמך היה זכאי ליהנות מחיסיון עו"ד- לקוח לו נותר צפון בין בעל הדין ובין בא כוחו, הרי שמשעה שהמסמך נמסר למומחה הרפואי, אין מנוס מלגלותו לצד שכנגד. וכן נאמר לעניין זה: "אילו נותר איפוא המסמך בו עסקינן בין מקאסד לבא כוחה, היה נהנה מחיסיון כולו; אלא שהמסמך נמסר למומחה הרפואי, והמומחה נדרש אליו בחוות דעתו. בשכל הישר אין להלום, כי מסמך יהא חלק מתשתיתה של חוות דעת רפואית המהוה עיקר עמדתו של בעל הדין במשפט, אך העניינים הרלבנטיים שבו לא יגולו לבעל הדין שכנגד, שעה שלא נותרו במעגל הפנימי בין יוצר המסמך לעורך הדין, ובענייננו בין מקאסד לבא כוחו. אכן, עסקינן בתיק שבו נטענת רשלנות רפואית, ולא בתיק של תאונת דרכים הנשלט על ידי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, שבו אין להגיש למומחה חוות דעת רפואית (תקנה 8 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986) (ראו גם ריבלין, תאונת הדרכים, פיצוי דין וחישוב הפיצויים מה' 3, 561 - 562; אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מה' 3, 464). בנידון דידן נדון התיק לפי פקודת הנזיקין, ולצורך חוות דעתו יכול היה המומחה לקבל ממקאסד כל מסמך, אך אין בעל הדין (מקאסד) יכול להחסותו שעה ששימש בעליל בהכנת חוות הדעת". (שם,פסקה ד' (6)). טיעוני משיבה 2 3. טענת חיסיון אינה טענה מקדמית וכאשר מבוקש לגלותו או אז היא נטענת. הרופא השיב במכתב ולא בתצהיר, הוא רופא ולא עורך דין. חברי יכול להפנות שאלון לפרופ' קונסטנטיני. לעניין ד"ר לידר - אין למעשה סתירה כי התייחסותו לא סותרת את האינטרס של התובעת. זו תכתובת שנכתבה בינינו ויש חיסיון מוחלט. דיון 4. הבקשה הוגשה בגדרה של תקנה 114 לתקנות, הקובעת: "בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו;הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים". גם אם נצא מן ההנחה שהמסמך נושא הבקשה הוזכר במסגרת תשובה לשאלון, ולפיכך הינו בגדר מסמך "שנזכר בכתבי טענות של בעת דין או בתצהיריו", כאמור בתקנה, הרי המחלוקת המתעוררת בבקשה זו, אינה בפן הדיוני אלא בתחום דיני הראיות. 5. לצורך הכרעה בבקשה הוגש לי המסמך עצמו (ראו תקנה 119 לתקנות). מעיון במסמך נראה בעיני כי המסמך רלוונטי לזירת המחלוקת בין הצדדים, באשר הוא קשור בשאלה שבמחלוקת אשר פרופ' קונסטנטיני נדרש להשיב עליה, והפנה את התשובה לד"ר לידר (ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4), 54). 6. למעשה אין לפנינו טענת חיסיון מתוך חובת הסודיות אלא כי המסמך הוכן לקראת ניהול המשפט בין הצדדים. אשר לסוגי החסיונות, התייחס יצחק עמית בחיבורו בספר אורי קיטאי, כדלקמן: "מקובל להבחין בין שלושה סוגי חסיונות: חיסיון סטטוטורי - חסיונות הקבועים במפורש בחוק, דוגמת החסיונות הנזכרים בסעיפים 52-44 לפקודת הראיות; סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981; סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. חסיונות יציר המשפט המקובל - דוגמת חיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט. חסיונות יציר הפסיקה - כמו חסיון מקורות עיתונאי, חסיון בנק-פיקוח על הבנקים, חסיון בנק-לקוח, חסיון עורך פטנטים-לקוח." (שם, 263). האם החיסיון הנדון כאן, דהיינו לגבי מסמך שנטען כי הוכן לצרכי המשפט הינו מוחלט, כי אז בכך נסתם הגולל על גילויו, או שמא היינו יחסי נדונה בפסיקה, והדעות היו בזמנו חלוקות? עמד על כך י' עמית, בספר קיטאי, כדלקמן: "היקף החיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט הצטמצם עד מאוד נוכח ההלכה בעניין הדסה שם נדונה תביעת נזיקין עקב התאבדותו של פלוני שהוחש לבית החולים בעקבות ניסיון התאבדות. בעקבות המקרה נערך דוח בדיקה של צוות רופאים בבית החולים, ובית החולים טען בתצהיר גילוי מסמכים לחסיון הדוח, משני טעמים: חסיון מסמך שהוכן לקראת משפט וחיסיון מטעמים של טובת הציבור. בפסק הדין עומד הנשיא ברק על כך שהגישה כלפי החיסיון היא חשדנית, וראוי ליתן לחיסיון פירוש מצמצם." (שם, 269). וכן: "הלכת הדסה מדגימה את ההשפעה של היקף הגילוי במסגרת סדר הדין האזרחי במישור דיני הראיות. במצב הדברים הרגיל על התובע הנטל להוכיח את תביעתו, ואילולא ההחלטה המחייבת את חשיפת דוח החקירה מן הסתם היה התובע מתקשה להוכיח את תביעתו. ולא רק זאת, אלא שדוח חקירה עשוי להיתפס כהודאה שילוחית של בעל דין ובכך להכריע את תוצאות המשפט." (שם, 269) ובהמשך: "תנאי לתחולת החיסיון הוא כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתו הייתה ההכנה לקראת משפט. על פי מבחן זה, מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים עניניים שאינם קשורים למשפט צפוי, לא ייהנה מחיסיון גם אם יש בו תרומה אפשרית למשפט צפוי." (שם, 270) לאור האמור ולאחר שבחנתי את המסמך, ובהינתן שבמקרה שלפנינו ד"ר לידר, שכתב המסמך, הינו המומחה הרפואי מטעם המבקשת, אני מורה על גילויו. אני מעכב ביצוע החלטה זו למשך 10 ימים על מנת לאפשר למשיבים לכלכל את צעדיהם. מסמכיםחיסיון