מימוש זכות סירוב לרכישת מניות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימוש זכות סירוב לרכישת מניות:

1. כללי
המבקש והמשיבות 1 ו-2 היו שותפים שווים בחברה שהיא המשיבה 3. לימים נמכרו מניות המשיבה 1 למשיבה 2 ובתובענה שלפני שהוגשה בדרך של המרצה, מבקש המבקש, כי בית המשפט יצהיר שהחלטות שהתקבלו בקשר להעברת המניות, שנעשתה בין המשיבה 1 למשיבה 2, אינן תקפות, שהעברת המניות הייתה פסולה ושעומדת לו הזכות לממש את זכות הסירוב הראשונה ( להלן : "זכות הסירוב").
2. מבוא
המבקש (להלן: "המבקש" או "מר מחלב"), המשיבה 1 (להלן: "חב' שקד") והמשיבה - 2 (להלן : "חב' טבריה") (חב' שקד וחב' טבריה יקראו ביחד - "המשיבות ") כרתו הסכם שיתוף ( להלן : "ההסכם") לצורך רכישת זכויות בחלקה 47 בגוש 7961, הנמצאת ברח' גיבורי ישראל 34, באזור התעשייה נתניה ושעליה בנוי בניין (בשלב מאוחר יותר במסגרת החברה נרכשה ביום 1.1.07, חלקה צמודה נוספת הגובלת לנכס הראשון מצד מערב) ( להלן : "המקרקעין").
השותפות התאגדה במסגרת חברת ביג גיבורי ישראל בע"מ ( להלן : -"המשיבה 3" או "החברה") בה מונו הצדדים לדירקטורים ובעלי מניות באופן שבו החזיק כל אחד מהצדדים, בשליש ממניות החברה ומזכויות ההצבעה.

לנוכח מחלוקות בין מר מחלב והמשיבות 1 ו- 2 (מר מחלב והמשיבות יחד–יקראו להלן : "הצדדים" ) בכל הנוגע לניהול החברה, ביקש מר שקד מנהל חב' שקד ( להלן : "מר שקד") למכור את מניות חב' שקד תוך מתן אפשרות למבקש ולמר בוכריץ מנהל חב' טבריה ( להלן: מר בוכריץ"), לממש את זכות הסירוב אשר הוגדרה במסגרת הסכם השיתוף ותקנון החברה.
במשך כשנה נעשו נסיונות בין הצדדים למכור זה לזה את מניות החברה עד שבינואר 2008 נחתם הסכם למכירת המניות בין המשיבות ובמסגרתו ניתנה למבקש האפשרות לממש את זכות הסירוב ( להלן :"הסכם מכירת המניות"). בסופו של יום מר מחלב לא מימש את זכות הסירוב וחב' טבריה בלבד רכשה את מניותיה של חב' שקד.

השאלות העיקריות הטעונות הכרעה בענייננו הן: האם יש תוקף להסכם מכירת המניות שנערך ונעשה בין המשיבות אם לאו, האם ויתר מר מחלב על זכות הסירוב ואם לא האם עוד נתונה לו הזכות לממשה והאם ההחלטות שנתקבלו בחברה לאחר עסקת מכר המניות נתקבלו כדין אם לאו.

3. רקע
(א) ביום 13.07.2004 חתמו מר מחלב והמשיבות על הסכם שיתוף לצורך רכישת המקרקעין כאמור.
ביום 15.05.2005 מונו מר מחלב, מר בוכריץ ומר שקד לבעלי מניות ודירקטורים בחברה במסגרתה החלו במימוש פעילותם העסקית.

(ב) בתיקונים שערכו הצדדים לתקנון החברה (נספח "ו" ו- "ט" לתובענה) נקבע כי החלטות בחברה יתקבלו פה אחד וכי זכויות החתימה בחברה הן חתימותיהם ביחד של מר מחלב והמשיבים. לנוכח עובדה זו נוצר קושי בניהול החברה בשל אי הסכמות שנתגלעו בין השותפים בכל הנוגע לניהול. כמו כן נקלעה החברה לקשיים כלכליים ונזקקה לקבלת הלוואות מעת לעת הן מהצדדים הן מהבנק. לנוכח האמור ביקש מר שקד למכור את מניותיו בחברה ובהתאם החל, עוד בשנת 2006, במשא ומתן עם מר בוכריץ ומר מחלב לשם מכירת המניות, כשבשלב זה לא הבשיל המשא ומתן לכדי חוזה.

(ג) ביום 13.01.2008 לאחר פרק זמן ארוך בו נוהל משא ומתן כאמור, נחתם הסכם למכירת מניות בין המשיבות כאשר במסגרתו של הסכם זה ניתנה למבקש זכות הסירוב שלפיה גם למבקש האפשרות לרכוש מחצית מזכויות חב' שקד. זכות המימוש כמוגדר בהסכם השיתוף הינה לשלושים יום. לאחר שחלפו כשלושה חודשים, במהלכן ניתנו למר מחלב הזדמנויות רבות למימוש זכותו והוא לא מימש אותה, מכר מר שקד, ביום 31.03.2008, את מניותיו בחברה לחב' טבריה, בהתאם להסכם למכירת המניות. כשגילה זאת מר מחלב הוא פנה הן במכתבים הן באופן ישיר בישיבת דירקטוריון שנערכה ביום 30.04.2008 והתריע כי העברה בטלה וכי הרישום ברשם החברות נעשה לנוכח הצגת טענות שווא מאחר שחב' טבריה מחזיקה שלא כדין במניותיו של מר שקד.

(ד) בנוסף, לאחר מימוש העסקה ולאחר שדווח לרשם החברות על העברת המניות כאמור, התקיימה ביום 11.05.2008 ישיבת דירקטוריון נוספת, בה לא נכח מר מחלב. הישיבה התקיימה למרות שמר מחלב הודיע מבעוד מועד כי הוא צפוי להיות בחו"ל וביקש לשנות מועד. בישיבה זו נקבע כי מספר הדירקטורים בחברה ישונה משלושה לשניים, כמו כן מר בוכריץ מונה לתפקיד יו"ר הדירקטוריון ומר שלום בוכריץ מונה לדירקטור בחברה. בנוסף, ביום 19.05.2008 החליטה מועצת המנהלים של החברה כי אין עוד צורך בחתימת כל בעלי המניות וחתימתו של מר בוכריץ בצירוף חותמת המשרד מהווה התחייבות של החברה.

(ה) לנוכח האמור לעיל ומאחר שלטענת מר מחלב העברת המניות נעשתה שלא כדין ובניגוד להסכמתו המהווה תנאי מתלה על פי הסכם השיתוף ותקנון החברה, ומאחר שלטענתו אין תוקף להחלטות שנתקבלו בחברה לאחר מכירת המניות ולמעלה משמונה חודשים לאחר שנחתם ההסכם למכירת המניות, הגיש מר מחלב ביום 26.08.2008 תובענה לבית משפט זה, שבה ביקש פסק דין הצהרתי שלפיו אין תוקף להעברת שליש ממניות החברה לחב' טבריה וכי נתונה לו עדין הזכות לרכוש מחצית מהזכויות האמורות בתנאים הזהים להסכם למכירת מניות. כמו כן ביקש כי בית המשפט יצהיר שאין תוקף להחלטות שהתקבלו בישיבות הדירקטוריון שנערכו לאחר מכירת המניות.

4. טענות הצדדים

מר מחלב טוען - שאין תוקף למכירת המניות מהסיבות הבאות: לא התקבלה החלטה על מכירת המניות בישיבת דירקטוריון כנדרש בתקנון החברה, לא באמת הוצעה לו זכות סירוב אלא הוא קיבל חוזה חתום, וגם אם לכאורה הוצע לו לרכוש את מניות שקד, לא היה מדובר באותם תנאים שהוצעו לחב' טבריה שכן נדרש ממנו להפקיד בטחונות וכן לא הוצגו לו כל הפרטים והמסמכים הרלוונטים להסכם מכירת המניות כגון : כתב המחאה וערבות אישית של מר בוכריץ.

למעשה, הוא הסכים לקבל את ההצעה אולם ביקש כי יובהרו בהסכם למכירת המניות מספר נושאים שלא ניתן להם מענה לטענתו בנוסח המקורי והם – תשלום המע"מ, הבהרה שסכום התשלום מהווה פירעון הלוואת הבעלים, וכן שינוי אופן התשלום בשיק דחוי.

בנוסף, טען מר מחלב כי קיימים הפרשי מחירים משמעותיים בין שווי המניה לסכום בו הם נמכרו בפועל וכי לכאורה קיימות הסכמות נוספות, מעבר למצוין בהסכם למכירת מניות, שהוסכמו בעל פה. עוד טען מר מחלב שההצעה שניתנה לו לא נעשתה בהתאם לתנאים שפורטו והוגדרו בתקנון, ושלפיהם הצעה תישלח בדואר רשום, כמו גם שההצעה ניתנה למבקש על ידי מר בוכריץ ולא על יד מר שקד עצמו. כמו כן לא הוצג אישור מנהל מיסוי מקרקעין בדבר הצהרה על תשלום מס וכן לא התקיים התנאי המנוי בהסכם המכר ושלפיו מותנה החוזה באישור מר מחלב ובויתורו על זכות הסירוב.
זאת ועוד טוען מר מחלב ששינוי התקנון ומינוי הדירקטורים ושאר ההחלטות בחברה שנתקבלו לאחר העברת המניות נעשו בניגוד לתקנון החברה במובן זה שלא היתה ישיבת דירקטוריון באופן הנדרש לנוכח התקנון כשבאחת מהישיבות הוא אף לא היה נוכח בשל שהות בחו"ל.

מר מחלב טוען כי לא היה שיהוי בהגשת תובענתו וגם אם לכאורה היה שיהוי הוא אינו מגיע כדי עמידה בתנאים שהוגדרו בפסיקה ושלפיהם השיהוי מהווה ויתור על תביעה בעניין וכן שהשיהוי גרם נזק ראייתי להגנה.

המשיבות טוענות - שמר מחלב השתהה שמונה וחצי חודשים בטרם הגיש תובענתו והמשיבות במהלך תקופה זו שינו מצבן לרעה במובן זה שהן שילמו את מלוא סכום התמורה, וכרתו חוזים שונים כשכל שינוי יגרום להפרתם.
באשר לאישור העברת המניות ומינוי הדירקטורים טוענות המשיבות כי החלטות ופעולות אלו נעשו בהתאם לתקנון החברה. כך, טוענות המשיבות, כי אין כל מניעה שיינתן אישור העברת המניות בדיעבד כפי שאכן נעשה בענייננו כמו גם שכדי למנות דירקטורים די במתן הודעה לחברה על ידי בעל מניות הרוב, דבר שנעשה גם כן.

בכל הנוגע לזכות הסירוב טוענות המשיבות כי ניתן ביטוי לזכות הסירוב בהסכם למכירת מניות כשבהתאם להסכם השיתוף היו נתונים למבקש 30 יום. אף לשיטתו, לא ניצל מר מחלב את 30 הימים האמורים ולא ממש את זכות הסירוב. עוד טוענות המשיבות שזכות סירוב משמעותה השוואת כל פרטי ההצעה ולא קבלת ההצעה תוך בקשה לשינוי פרטיה. לטענתן מר מחלב לא קיבל את ההצעה אלא הציע חדשה, ולמעשה, מעולם לא היתה לו כוונה לממש את זכות הסירוב ולראיה הוא אף אינו מבקש כי בית המשפט יצהיר שהוא מימש את זכות הסירוב שלו. לנוכח האמור ולנוכח הערותיו להסכם המכר שאינן רלוונטיות ואף אין להן אחיזה במציאות כגון טענות לעניין המע"מ, הלוואות הבעלים ואופן ביצוע התשלום של מכר המניות, ניתן לומר כי התנהלותו נגועה בחוסר תום לב. בכל הנוגע לטענות של מר מחלב באשר להפרשי המחירים וההסכמים בעל פה, מסמכים שלא הוצגו ותשלומי מס שלא נעשו מדובר בהרחבת חזית שאין לקבלה.

עוד טוענות המשיבות כי המשמעות של הסעדים המבוקשים על ידי מר מחלב היא ביטול ההסכם אולם לטענתן ביטול חוזה לא יעשה אלא אם הדבר צודק בנסיבות העניין כשלנוכח הנזק שייגרם למשיבות מביטול ההסכם ברי כי לא צודק לבטל ההסכם בנסיבות העניין.




5. דיון והכרעה
א. מסקנות
לאחר שקראתי את כתבי הטענות, שמעתי את העדויות והסיכומים ועיינתי בראיות אני מגיע למסקנה שיש לדחות את התביעה.

המחלוקות העיקריות בין הצדדים הן שאלת תוקפה של מכירת מניות מר שקד בחברה לחב' טבריה וכפועל יוצא מכך שאלת זכאותו של מר מחלב לרכוש מחצית מהמניות שרכשה חב' טבריה תוך מימוש זכות הסירוב, וכן שאלת תוקף ההחלטות שנתקבלו בחברה לאחר העברת הבעלות במניות.

כאמור, בסופו של יום לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות, אני מגיע למסקנה כי ניתנו למר מחלב אין ספור הזדמנויות למימוש זכותו לרכוש את המניות, אך הוא מטעמים השמורים עימו, שייתכן שנבעו בין היתר מחוסר נזילות או מטעמים אחרים, הוא מחד לא מימש זכותו ומאידך ניסה להכשיל את מכירת המניות בכל דרך אפשרית שחלקה מתבטאת בהגשת תובענה זו.

המשיבות נהגו עם המבקש לפנים משורת הדין ועשו מעל ומעבר, כדי לאפשר לו לממש את זכותו, אך בכל פעם שההצעה הגיעה לפיתחו, הוא הערים קשיים והכל כדי שהוא לא ירכוש את המניות, תוך מה שנחזה כנסיון למנוע גם מבוכריץ עצמו לרכוש את המניות.

גם כשעורך הדין של החברה, עו"ד דורון אלקיים (להלן : "עו"ד אלקיים") הציע לקיים פגישה בין הצדדים כדי למצוא פתרונות לשאלות ולהסתייגויות שהעלה המבקש בקשר לעיסקת מכירת המניות, או שהוצע לו ע"י בוכריץ (בחודש מרץ 2008 כשבועיים לפני המועד האחרון בו היו מוכנים המשיבים להמתין) לנסח את ההסכם ע"י מי מטעמו של המבקש בהתאם להסכמות אליהם הגיעו הצדדים בע"פ, הוא לא נענה להצעות אלו, ככל הנראה מחשש שההענות להן, יבואו על פתרונן טענותיו וחששותיו והוא יישאר ללא סיבה להמשך ההתנגדות.

ניתן אולי להבין את המבקש, שייתכן וחשש ממצב בו לאחר הסכם מכירת המניות, הוא יהיה מיעוט בחברה, ביחס לחב' טבריה שהיא כאמור בבעלות מר בוכריץ, אך חשש זה אינו מקנה לו את הזכות לפעול בחוסר תום לב ולעשות כל אשר לאל ידו על מנת להכשיל את עיסקת מכירת המניות מחב' שקד לחב' טבריה.

לאחר שהמבקש לא מימש את זכותו, בוצעה העיסקה למכירת המניות כדין וכל ההחלטות שהתקבלו התקבלו כדין.


ב.עדות המבקש- עדות יחידה של בעל דין הנוגע בדבר
בטרם אדון בתובענה לגופה, אני מוצא לנכון לציין כי העדות המרכזית והיחידה מטעם המבקש הייתה עדותו שלו-מר מחלב.

עדות זו התגלתה כעדות שלא ניתן להשתית עליה את התובענה שכן המבקש עצמו לא רק שסתר את דברי עצמו במהלך עדותו הכל כפי שיפורט בהמשך, אלא שהוא אף סתר מסמכים שלו ומכתבים שנשלחו על ידו (כך למשל: מצד אחד-בנספח "ל"א" לתצהירו מיום 6.2.08 כתב המבקש שמימש את זכות הסירוב, בעוד מצד שני- בעדותו אמר שתהליך מימוש זכות הסירוב טרם החל עד היום, ומצד שלישי-בנספח "ל"ח" לתצהירו מיום 10.3.08 טוען שוויתר למעשה על זכות הסירוב ).

ייתר על כן, המבקש בבקשתו העלה טענות שלא בוססו והיו בגדר השערות וחשדות שלא נמצא להם כל בסיס ובלאו הכי לא הוכחו, כמו למשל הטענה שהמחיר עליו הוצהר בהסכם מכירת המניות היה נמוך בהרבה מזה ששולם בפועל.

כאמור, גרסתו של המבקש היא גרסה יחידה של בעל-דין אשר לא נתמכה בראיות שהובאו או בגרסת עדים נוספים, וככזו - לא תוכל לעמוד במבחן סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 ( להלן :"פקודת הראיות"), שעל-פיו נדרש בית-המשפט לנימוקים מיוחדים אם משית הוא פסק-דין על יסוד עדות כזו לבדה בלא כל סיוע של עדות נוספת.

לעניין זה רבה וענפה הפסיקה המנחה אשר נקבעה בסוגיה זו ואחת מהן בע"א 761/79 פינקל נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48, 55 (1980), שם נאמר:

"והנה בא סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 וקובע, שאין לפסוק על-פי עדות יחידה של בעל הדין עצמו או בן-זוגו, כשאין סיוע לעדות זו, אלא אם כן קיימים נימוקים מיוחדים שבית המשפט יפרטם בהחלטתו... אך חוששני, שעצם מהימנותה בלבד של עדות בני הזוג אינה מגיעה לעולם לכדי נסיבה מיוחדת אשר כזאת, שהרי בלעדי מהימנות שום עדות אינה יכולה לעמוד בלאו הכי".
הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת היא מהמלאכות המובהקות והקשות המוטלות על בית-המשפט וביהמ"ש מחליט בו על פי אמירותיהם, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך האירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971).
כפי שכבר נאמר על ידי בפסקי דין אחרים, ההתרשמות הייתה מאז ומעולם אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף את ההתרשמות וחרף כל מגבלה והקשיים שהיא מעמידה - אין לזלזל בערכה. לא הבעת פניו של בעל-הדין ולא יפי תוארו או צחות לשונו היא שתביא את בית-המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה. יכול בית-המשפט וצריך לשית לבו לדרך בה מוסר העד את עדותו אך התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד כשלעצמה, אלא במסגרת ובמכלול המבחנים המקובלים להערכת עדויות לרבות מבחן ההיגיון, סתירות חיצוניות ופנימיות בדברי העדים וכיוצא בזה.
ברור שעדותו של המבקש שהינו עד יחיד הנוגע בדבר, צריכה להיות עדות איתנה שלא מתעורר בה כל ספק. עדותו של המבקש אינה עדות כזו, הנכנסת לגדר החריגים בהם ניתן להסתפק בעדות יחידה של בעל עניין כאמור והכל כפי שעוד יפורט בהמשך.


ג. שיהוי וחוסר תום לב של המבקש בקיום החוזה/ההסכם
סעד האכיפה הינו בלתי צודק בנסיבות עניין
בתובענה זו מבקש המבקש הלכה למעשה לאכוף על המשיבים את זכותו על פי "ההסכם" לרכוש את מניות חב' שקד בחברה (בהתאם להשקפתו וראות עיניו לעניין הדרך בה הוא זכאי לממש את זכות הסירוב הראשונה ).

כפי שיפורט עוד בהמשך, הגעתי למסקנה כי המבקש לא מימש את זכות הסירוב שניתנה לו וכי העברת המניות בין חב' שקד לבין חב' טבריה נעשתה כדין, אלא שגם אם הייתי סבור כי קופחה זכותו של המבקש וכי הוא זכאי לרכוש מחצית ממניות חב' שקד, לא הייתי מבטל את עיסקת מכירת המניות בנסיבות העניין, מהטעם שהמבקש נהג שלא בתום לב והשתהה בהגשת תובענתו זו ובמקרה זה אין זה צודק לאכוף את זכותו (ככל שהיה נקבע שיש לו זכות).

אין חולק כי המבקש ידע על עיסקת מכירת המניות (גם אם לא הסכים לה) לפחות מאז דצמבר 2007 (כשנשלחה לו טיוטה והוא משיב כי איננה הגיונית- ראה נספח כ"ה לבקשה ומכתב התשובה של עו"ד היים מיום 1.1.08 נספח כ"ו לבקשה) והוא המתין כשמונה וחצי חודשים בטרם פנה בבקשה לבית המשפט לבטלה.

בתקופה זו נעשו בחברה פעולות רבות ע"י בעלי המניות שביטול הסכם מכירת המניות יכול ויביא לצורך לבטלן ויכול שיגרום לחשיפת בעלי המניות, הדירקטורים והחברה לתביעות בסכומים של מיליוני שקלים ומעבר לסיכון זה ספק בעיני אם הדבר אפשרי מבחינה מעשית.

כך למשל:

  1. שילמה חב' טבריה לחב' שקד קרוב ל-2,000,000 ₪ בגין רכישת המניות,
  2. הלואות בבנקים נפרעו והמבקש שוחרר מערבותו האישית לחובות החברה,
  3. כנגד הלואות קודמות שהמבקש סירב לחדשן תחת ערבותו (בנק לאומי סניף הצפון) לקחה החברה הלואות חדשות (בבנק הפועלים) כנגד ערבויות אישיות של משפ' בוכריץ,
  4. החברה- חתמה על הסכמי שכירות על פי זכויות החתימה החדשות, כאשר השוכר קיבל על עצמו התחייבויות לשיפוץ בהיקפים כספיים נכבדים (לדברי ב"כ המשיבות 2-3 בעמ' 81 לסיכומים בהיקף של כ- 3,000,000 ₪).


כידוע חובתו של צד לחוזה, לפעול "בדרך מקובלת ובתום לב" לקיומו של חוזה. תום לב שכזה מחייב את אותו הצד לחוזה, לפעול בהקדם למימוש זכויותיו שכן שיהוי יכול להתפרש בנסיבות מסוימות, כפי שהיה בענייננו, כחוסר תום לב בקיום ההסכם.

אפילו, היה הרצון של מר מחלב מעוגן בדין, הרי שרצון זה צריך להיות מקויים בדרך מקובלת ובתום לב וללא שיהוי. המבקש לא נהג כך וגם אם הייתה לו זכות, זכות זו אינה עוד ברת מימוש בהיבט האכיפה (להבדיל מתובענה כספית ככל שהיתה ועומדת לו הזכות, לתבוע תביעה כספית).
בנסיבות העניין ובייחוד לאור האמור לעיל אני מגיע למסקנה כי גם אם יש למר מחלב זכות לרכישת המניות (ואיני קובע כך) הרי שסעד כזה לא היה ניתן לו מהטעם שאין הדבר צודק בנסיבות העניין בהתאם לסע' (3)4 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970( להלן : "חוק התרופות") וכן לאורו של סע' 39 לחוק החוזים (חלק כללי ) תשל"ג (1973) (להלן :" החוק ").
כאמור, לנוכח התנהלותו של מר מחלב הנגועה הן בשיהוי ניכר והן בחוסר תום לב המשתמע ממנו, אין זה צודק וראוי לאכוף את החוזה. כשהציע מר שקד ומר בוכריץ (כל אחד בנפרד) למר מחלב לרכוש את המניות במספר רב של הזדמנויות, זה האחרון נמנע מלהשיב להצעה באופן ענייני, ברור ושאינו משתמע לשתי פנים, ובתגובה להצעות היה מעלה דרישות משלו, בקשות להבהרות ומבקש תשובות לשאלות שעורר. כל תשובה של המציעים לפניות המבקש כאמור היתה נענית ב"סגה" חוזרת של תשובות בלתי ברורות, בקשות להבהרות ושאלות חוזרות. הגיעו הדברים לידי כך שהמשיבים לא הצליחו להבין מה המבקש רוצה וביטוי לכך ניתן למצוא במכתב ששולח בוכריץ למבקש ביום 10.3.08 בו הוא מציע בסופו למבקש:
"הפעם בו (כך במקור י.ש.) ננסה שאתה תכין בעזרת מי שתחליט להכין את ההסכם למכירת המניות רוח הסיכומים בע"פ, ואולי הפעם אפשר יהייה להגיע לסיכום בע"פ וגם בכתב" (נספח מ' לבקשה). למרות שההצעה מוצעת ערב פקיעת כל הארכות שניתנו למבקש למימוש הזכות, המבקש לא נענה גם להצעה נדיבה זו והוא ממשיך בהצבת כל מיכשול אפשרי בעיניו לאי מימוש הזכות, משמע נמנע מרכיש יחסית של מניות חב' שקד.
כאמור, לאורך תקופה ארוכה שחרגה מהמוסכם בהסכם השיתוף השיב מר מחלב להצעות כך שמחד הוא הביע בתשובותיו עניין לכאורה במימוש זכות הסירוב ומאידך ביקש שינויים ותוספות והגיש הצעות משלו. שינויים אלה אינם עולים בקנה אחד לא עם הוראות החוק לעניין קיבול לא עם אופן מימוש זכות סירוב ראשונה כפי שזו הוגדרה בהסכם ובפסיקה, ועל כך כאמור בהמשך. יתרה מכך, אף לאחר שנעשתה עסקת מכירת המניות בין מר שקד למר בוכריץ ולאחר שהובא העניין לידיעתו, המשיך מר מחלב לקחת חלק פעיל בניהול החברה, עד למועד שהתאפשר לו בטרם סיים את תפקידו כדירקטור, ולמעשה בהתנהגותו קיבל את העובדה כי מר שקד מכר מניותיו למר בוכריץ ולו בלבד. מר מחלב לאורך תקופה של כשמונה חודשים, ממתן ההצעה לו, ולחילופין כארבע חודשים מיום שנודע לו לטענתו על ביצוע הסכם מכירת המניות, בחר כאמור שלא לנקוט בכל פעולה משפטית כדי לנסות ולהגן על זכויותיו שלטענתו נפגעו והמשיך כאמור את יחסיו העסקיים עם מר בוכריץ בכל הנוגע לניהול החברה וקבלת ההחלטות בה והחשוב מכל איפשר לחברה ומר בוכריץ לשחרר אותו מערבויות כלפי הבנקים. יש בפרק זמן זה ובהתנהלות זו כדי להוות שיהוי בנסיבות העניין הכרוך גם בחוסר תום לב .
מקום בו נעשית העברת מניות תוך פגיעה לכאורה בבעל מניות נוסף, וכן מקום בו מתקבלות החלטות בחברה תוך פגיעה לכאורה בבעל מניות מיעוט, ונעשות עיסקאות עם צדדים שלישים (למשל עם הבנקים, או עם שוכרים שמשקיעים מיליוני שקלים) מהווה את סוג המקרים בהם די בפרק זמן קצר ביותר, שעשוי לנוע בין ימים לשבועות בהתאם לנסיבות העניין, כדי שהימנעות של הנפגע מלנקוט פעולות משפטיות להגנתו ייחשבו כשיהוי וכך כאמור בענייננו.
די בכך שסעד האכיפה המבוקש בתובענה זו אינו אפשרי ואין מקום לתיתו כדי שהתובענה תידחה כאמור לעיל, אלא שכאמור אני סבור כי דין התביעה להידחות לגופה שכן מר מחלב לא מימש את זכות הסירוב שהיתה וניתנה לו ובלאו הכי מניות חב' שקד בחברה עברו לחב' טבריה וכל ההחלטות שהתקבלו מאז התקבלו כדין.

ד. מכירת המניות ומימוש זכות סירוב ראשונה
מר מחלב בעדותו טען טענות סותרות לעניין מימוש זכות הסירוב שלו : מחד גיסא העיד מר מחלב בתחילת עדותו כי סרב להצעה שניתנה לו ובעצם סרב לממש את זכות הסירוב ( עמ' 6 לפרוטוקול שורות 12-13) כך גם בסיום עדותו עונה מר מחלב לשאלתי שלמעשה ללא ביצוע השינויים בחוזה לא היה מוכן לחתום עליו ( עמ' 27 לפרוטקול שורות 5-6). מאידך גיסא מעיד מר מחלב במהלך עדותו כי כן מימש את זכות הסירוב וכן הודיע למשיבות שהוא מוכן לבצע את התשלום, כשלטענתו הסכמה תוך דרישה לשינויים מהווה הסכמה ( עמ' 20-21 לפרוטוקול). עוד הוסיף מר מחלב ואמר בעדותו, בניגוד מוחלט לטענותיו האמורות לעיל, שהן עצמן סותרות זו את זו כאמור, כי מבחינתו טרם קיבל כל הצעה רלוונטית עליה היה עליו להשיב שכן ההצעה שקיבל לא היתה זהה להצעה שקיבלה חב' טבריה ( עמ' 19 לפרוטוקול שורה 7).

די בכך כדי לעורר ספק רב באשר ליכולת לבסס תשתית עובדתית על סמך דבריו וטענותיו של המבקש. די באמור גם כדי לקבוע כי מר מחלב קיבל הזדמנויות רבות לממש את זכות הסירוב שניתנה לו, זכות שהוא לא מימש, לא במסגרת המועד המוסכם - קרי 30 יום בהתאם לחוזה, ולא במסגרת זמן סביר לאחר מכן בהתאם לאפשרויות שהעמידו לפניו המשיבות עד ליום ביצוע החוזה ומכירת המניות - כשלושה חודשים לאחר מתן ההצעה.

הצדדים עיגנו בהסכם השיתוף ביניהם את זכות הסירוב בסע' 8 להסכם השיתוף שלפיו :

"כל אחד מהשותפים אשר ירצה למכור את חלקו יהיה חייב להציעו קודם כל לשאר השותפים ורק אחרי שסורב או לא נענה על ידי השותפים או מי מהם בתוך 30 יום מהצעתו יהיה רשאי למכרו לצד ג' כלשהו. ההודעה להצעת המכירה או הרכישה תבוצע בדואר רשום לכתובות השותפים הרשומות כפי שיהיו מעת לעת. השותפים מתחייבים לעדכן כל שינוי בכתובתם בתוך פרק זמן סביר".

וכן בסע' 12.8 לתקנון החברה הקובע: "כל העברת מניות בחברה תהיה כפופה לזכות סירוב ראשונה, באופן שבעל מניות שיבקש להעביר ו/או למכור ממניותיו בחברה לצד שלישי, יהיה חייב להציע תחילה באותם תנאים את המניות לשאר בעלי המניות בחברה..."

עיננו הרואות כי אמנם הצדדים בהתייחסם לזכות הסירוב נתנו לה משמעות ביחס למכירה חיצונית לצד ג' בלבד הן בסע' 8 להסכם השיתוף הן בסע' 12.8 לתקנון. עם זאת, לנוכח התנהלות והתנהגות הצדדים במסגרת המשא ומתן ולנוכח נוסח ההסכם למכירת מניות, אין חולק כי נתונה זכות סירוב לבעלי המניות אף במכירה פנימית בין בעלי המניות ובין עצמם. כך פירשו והבינו הצדדים את ההסכמות ביניהם וכך יש לפרשן. אמנם ללשון החוזה משקל מכריע בפרשנות חוזה ( ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן ( לא פורסם 23.02.2010) ), אולם מאחר שלשון החוזה איננה שופכת אור באופן חד משמעי בעניינו יש לתת משקל לאומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים כפי שבא לידי ביטוי בתכלית החוזה ונסיבותיו ( דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל ( לא פורסם 11.5.2006)).

בענייננו, לנוכח התנהלות הצדדים ולנוכח ניסוח הסכם מכירת המניות כאמור, אין חולק שהצדדים התכוונו להעניק זה לזה זכות סירוב בין אם במכירת המניות לצד ג' בין אם במכירה בינם לבין עצמם.

מטרותיה של זכות סירוב ראשונה הן בין היתר, מתן הזדמנות שווה לכל בעלי המניות לשמור על אחוז אחזקותיהם בחברה במקרה ששותף מבקש לפרוש, מניעת כניסת שותף עסקי חדש שאינו מקובל על יתר בעלי המניות, סיכול העברת מניות נסתרת ושמירה על שוויוניות בחברה פרטית. זכות זו נשמרת ע"י יצירת סייג לזכות להעברת מניות המעוגנת בתקנון ולבעל המניות הזכות לממשה בהתאם לתנאים הקבועים בתקנון ובהסכמים שנכרתו בין הצדדים.

זכות הסירוב הראשונה מחייבת את בעל המניות המוכר, בטרם עשה כל עסקה למכירת מניותיו, לתת לבעל זכות הסירוב הצעת מכר בתנאים ובמחיר הזהה להצעה. המוכר רשאי למכור מניותיו לצד ג' רק כאשר דחה בעל הזכות את ההצעה או לא עמד בתנאיה. השוואת ההצעה היא אחד מעקרונות היסוד בתנאי מימוש זכות הסירוב ולפיה על כל בעל מניות להשוות הצעתו ולעשות זאת על כל פרטיה ורכיביה, כשדי בכך שאחד מרכיבי ההצעה לא הושווה כדי לקבוע שלא היתה עמידה בתנאי מימושה ויהיה בכך כדי למנוע את הפעלתה ולאפשר למוכר למכור מניותיו (בש"א 8169/03 רובננקו שמאול החזקות בע"מ נ' רו"ח חיים קמיל בתפקידו כנאמן ( לא פורסם 30.06.03) ).

מימוש זכות הסירוב אין משמעה הגשת הצעה חדשה, כפי שעשה מר מחלב. זכות הסירוב הינה הזכות להיענות או לסרב להצעה כפי שזו הוצעה כאמור.

בענייננו לנוכח כתבי הטענות וחליפת המכתבים שצורפה להם ולנוכח העדויות והסיכומים אני סבור כי מר שקד עמד בחובתו לאפשר למבקש לממש את זכות הסירוב הנתונה לו. כמו כן אני סבור כי מר מחלב לא עמד בתנאי מימוש הזכות הן בכל הנוגע להשוואת התנאים הן בכל הנוגע למתן הודעת מימוש של זכות הסירוב בפרק הזמן שניתן לו ושכאמור נמשך אף מעבר לשלושים הימים שהוגדרו בהסכם השיתוף.

אמנם המשיבות הציגו לפני מר מחלב חוזה חתום שבמסגרתו הוגדרה זכות הסירוב שלו ואמנם ספק אם זו הדרך הראויה והנכונה להפעלת זכות סירוב כשמשמעותה היא מתן אפשרות למנוע חתימת חוזה עם גורם אחר, אולם אני סבור כי מבחינה מהותית ניתנה למבקש זכות הסירוב: על פי חליפת המכתבים שצורפה לתובענה ניסו הצדדים למכור זה לזה איש את מניויותיו במשך תקופה ארוכה גם קודם לחתימת ההסכם למכירת המניות, אולם הניסיונות לא צלחו. נסיונות אלו נעשו מתוך כוונה ברורה, גלויה ומוסכמת מראש כי המכירה תעשה תוך מתן זכות סירוב לכל בעלי המניות במכירה פנימית בינם לבין עצמם.

כמו כן מהתנהלות הצדדים כפי שהוצגה לפני עולה כי הנסיונות שנעשו בין הצדדים במשך תקופה ארוכה (מאז תחלית שנת 2007) נעשו גם באופן לא פורמלי בחליפת מיילים ובאופן שבו לא בכל המקרים היו מעורבים שלושת הצדדים ( סע' 14,15 לתובענה). הדבר היה ידוע ומקובל.
כך גם לעניין ההסכם נושא התובענה: המשיבות שנואשו מחוסר ההחלטיות של המבקש, הגיעו להסכמה ביניהן על מכירת המניות תוך הכרה, שניתן לה ביטוי מובהק בהסכם למכירת מניות, שקיימת למבקש זכות סירוב (סע' 4.4, 2.2 ,2.8, 3.11 להסכם למכירת מניות).

כאמור, ניתנה למבקש תקופה ארוכה בהרבה, משלושים הימים המוסכמים בהסכם השיתוף, והצדדים אפשרו לו , באופן כנה ואמיתי, להצטרף להסכם המכירה ולנצל את זכות הסירוב עד ליום שנקבע למימוש המכירה ושהיה כשלושה חודשים ממועד ההצעה ( נספחים "מב", "מג" ,"מה" לתצהיר המבקש).

איני מקבל אף את טענותיו של מר מחלב לעניין דרך משלוח ההצעה. מדובר בעניינים טכנים שאינם רלוונטיים לגופו של עניין ושאף הוגדרו בהסכם שבין המשיבות ( סע' 3.11 להסכם למכירת מניות). מר מחלב השיב להצעות והציג הצעות משלו ומעולם לא הביע תרעומת כי ההודעות לא נמסרו לו בדרך הטכנית הקבועה בהסכם. גם אם דרך זו הייתה שונה מזו הקבועה בהסכם, אין בכך כדי לשנות מהעובדה שהמטרה הושגה, משמע מר מחלב קיבל את ההצעה בדרך שנמסרה לו, הוא נתן לה הסכמה והוא מושתק מלעורר כל טענה כי לא קוימה הדרך הטכנית של משלוח ההודעה. אין די בטענות אלה כדי לומר שלא ניתנה למבקש הצעה כמוסכם. הוכח לי מעבר לכל ספק כי מר מחלב קיבל את ההצעה וניתנה לו האפשרות לממש את זכות הסירוב וכאמור אף הרבה מעבר למועדים הנדרשים על פי החוזה.

נקבע זה מכבר כי ויתור על זכות הסירוב יכול שינתן במפורש ויכול לבוא לידי ביטוי בהתנהגות (בש"א 5414/02 בן חור ל.סחר ושירותים בע"מ נ' גן אורנים בע"מ ( לא פורסם 07.08.2002)).

בענייננו, ניתן לראות את התנהלות מר מחלב, גם כהתמהמות שיש בה כדי להוות ויתור על זכות הסירוב וגם יותר מכך: מר מחלב שב וחזר במשך כשלושה חודשים על טיעונים שהוכח לפני בעת הדיון, ולפניו במועדים הרלבנטיים, כי הם אינם מדוייקים ואינם רלבנטיים (לעניין המע"מ – עמ' 35 - 36 לפרוטוקול), לחילופין כי הם נפתרו בהסכמת הצדדים או לכל הפחות יכלו לבוא על פתרונם במידה והיה מר מחלב משתף פעולה עם המשיבות (לעניין הלוואות הבעלים – נספחים "מא", "מג" לתצהיר המבקש וכן עמ' 68,69 לפרוטוקול ועמ' 46 שורה 21 לפרוטוקול, והתשלום המתועד ).
ייתר על כן, העובדה שהמבקש בחר שלא להיענות להצעתו של עו"ד אלקיים לערוך פגישה עם הצדדים לצורך הכנסת שינויים, תוספות והבהרות להסכם כבקשתו ( נספח "מד" לתצהיר המבקש), בטענה כי היה מדובר בתיקונים קוסמטיים בלבד( סע' 35 לתובענה), או כשלא נענה להצעת בוכריץ לנסח את החוזה ע"י מי מאעמו של המבקש, מעידים ללא כל ספק כי לא רק שמר מחלב התמהמה בתשובותיו אלא שהלכה למעשה סירב או לא יכול היה לממש את זכות הסירוב שעה שניתנה לו האפשרות לעמוד על תיקוניו ולרכוש מחצית מהמניות.

לו היה מר מחלב מעוניין באמת ובתמים לממש את זכות הסירוב ולהיענות לתנאי ההצעה כפי שהוצעו למר בוכריץ היו לו מספר הזדמנויות שונות לעשות כן ובפרק זמן ארוך יותר מהמוסכם אולם הוא בחר שלא לעשות כן. מר מחלב לא יכול להלין על כך שהמניות נמכרו לחב' טבריה, שעה שהוא בחר להיתפס לפרטים טכנים שאינם מהותיים תוך דחיית כל נסיון של המשיבות ועו"ד אלקיים ללכת לקראתו ולו עד כדי שינוי ההסכם והבהרת הוראותיו כאמור, מתוך מודעות לכך שהוא מוותר הלכה למעשה על זכות הסירוב וזאת אף לנוכח העובדה, כי העיד בעצמו כי ידע שהתקופה שהיתה נתונה לו לממש את זכות הסירוב היא 30 יום ( עמ' 18 שורה 8 לפרוטוקול).

למר מחלב ניתנו לפחות שלושה חודשים (במקום שלושים יום) למימוש זכות הסירוב וכשהמשיבות פנו אליו אין ספור פעמים בבקשה לקבל החלטה על הצטרפות להסכם בטרם יהיה מאוחר וכשניתנה לו ההזדמנות לעמוד על תיקון נוסח הפרטים והוא סרב כאמור וכמפורט לעיל באמתלות שונות.

מר מחלב טוען עוד כי לא נתנו לו את אותם התנאים כפי שניתנו למר בוכריץ בהצעה וכי הוא התבקש לתת בטחונות לתשלום. יחד עם זאת העיד מר בוכריץ כי גם חב' טבריה וגם הוא באופן אישי נתנו ערבות אישית לחב' שקד לתשלום הכסף ( עמ' 57 לפרוטוקול שורות 13-19). מר בוכריץ אף העיד כי הוא ביקש את הבטחונות לא בשם מר שקד אלא על דעת עצמו (עמ' 57 שורות 4-15 לפרוטוקול). למרות העובדה שמר בוכריץ בעדותו לא ידע לומר היכן התיעוד לערבות אישית זו אני מוצא כי דבריו אמינים בעניין זה. אני סבור כי לא היה בדרישה זו, על אף שנעשתה מטעמו של מר בוכריץ, כדי להשפיע על מימוש זכות הסירוב של המבקש ותנאיה ולא היה בכך כדי לפגוע בזכות המבקש לעומת זכותו של בוכריץ במימוש הזכות.

דרישת הבטחונות ע"י בוכריץ, מקורה בהתנהלות מתמשכת של מר מחלב כשלא עמד בהבנות ובהסכמות אליהן הגיע בעבר עם המשיבות, בין אם הדבר נבע ממצוקות כספיות ובין אם הדבר נבע ממניעים אחרים. אף אם היה טעם לפגם בכך שמר בוכריץ ביקש את הבטחונות על דעת עצמו (מכחב מיום 11.2.08 נספח ל"ב לבקשה) באופן שהשתמע כתנאי למימוש זכות הסירוב, אין בכך כדי להוכיח, שההצעה שניתנה לו לממש את זכות הסירוב, היתה הצעה שונה מזו שניתנה לבוכריץ . לו היה מר מחלב מעוניין באופן כנה ואמיתי לממש את זכותו ולפעול בשיתוף פעולה עם המשיבות, היה מסרב רק לתנאי זה והיה מעלה את טענתו במישירין מול שקד, ברי כי היתה נמצאת הדרך לפתרון שכן ורק כראיה למסקנה זו, ניתן לראות כי שקד עצמו אינו מעלה דרישה זו ובמכתבו מיום 14.2.08, שלושה ימים מאוחר לדרישת בוכריץ והוא אינו דורש בטחונות אלא חתימה על ההסכם ככתבו וכלשונו ללא תוספות ושינויי (כאשר בהסכם עצמו לא נכלל תנאי של בטחונות) וכך הוא אומר:
"אתה מוזמן לחתום על הסכם זה ולעמוד בכל תנאיו, בחלק היחסי שלך בחברה או לסרב. שוב בכל הכבוד, לנהל מו"מעל הסכם זה אינך מוזמן"(נספח ל"ה לבקשה).

התנהלות זו של המבקש רלוונטית אף ליתר טענותיו של מר מחלב שכפי שפורט לעיל בחר להיתפס לעניינים טכניים ואף לסרב לתיקונם כדי למנוע את מכירת המניות-היא העניין המהותי, וזאת למרות רצון כנה של המשיבות למצוא פתרון לנושאים שהיו במחלוקת כפי שפורט כאמור.

גם דיני החוזים תומכים במסקנה האמורה לעיל, לפיה ניתן ללמוד מהתנהגותו של מר מחלב שהוא בחר שלא לקבל את תנאי ההצעה במסגרת זכות הסירוב ולמעשה ויתר עליה.
פרק א' לחוק החוזים מגדיר כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול ומגדיר את משמעות מונחים אלה באופן הבא:

סע' 3 לחוק מגדיר כי יסודותיה של הצעה הם פנייה, גמירות דעת ומסויימות הנלמדות מהתנהגות הצדדים, תוכן החוזה הכולל את מסגרת העסקה ותחומיה ( גבריאלה שלו דיני חוזים עמ' 83-90, מהדורה שניה (2003)) וכדברי בית המשפט בע"א 440/75 זנדבנק נ' מלכה צנציגר פ"ד ל(2) 250,269 (1976) לעניין מסויימות : "פנייתו של אדם אינה בגדר הצעה לענין כריתת חוזה, אלא אם היא מסויימת כדי אפשרות לכרות החוזה בקיבול ההצעה. על ההצעה להיות מלאה ומדוייקת במידה מספקת עד שניתן יהיה לראות באמור בה עם קיבולה, חוזה מלא ובר ביצוע, ללא צורך במשא ומתן משלים נוסף". באשר לגמירות דעת נקבע זה מכבר כי היא מבטאת את הרצון המגובש להתקשר בהסכם ובאה לידי ביטוי בהשתקפות החיצונית של כוונת המציע על פי הצעתו (ע"א 5042/96 כהן נ' מנהל מקרקעי ישראל, מחוז ירושלים, פד"י נג(1) 742 (1999)).
סע' 5 לחוק קובע שקיבול הוא הסכמה שאינה מסוייגת להצעה וכלשונו : "קיבול שיש בו תוספת, הגבלה, או שינוי אחר לעומת ההצעה כמוהו כהצעה חדשה". כלומר על הקיבול להביע גמירות דעת ולהעיד על רצון חד משמעי של המקבל להתקשר בהתאם להצעה ואינו יכול שיהיה מסוייג (בג"ץ 632/81 מיגדה בע"מ נ' משרד הבריאות, פד"י לו (2) 673 (1982)) .
סע' 4(1) לחוק וסע' 8(א) לחוק קובעים מהו המועד לקיבול ההצעה ולפיהם יש לקבל את ההצעה תוך המועד שנקבע לכך ואם לא קבועה תקופה כזו, יש לקבל את ההצעה תוך זמן סביר המשתנה בהתאם לנושא העסקה, אופי וסוג העסקה, זהות והתנהגות הצדדים ( דניאל פרידמן נילי כהן דיני חוזים, כרך א' 191,252 (2005)).

בענייננו, אני סבור כי חב' שקד בחותמה על הסכם למכירת מניות הביעה, הן גמירות הדעת הן מסויימות באופן ברור בנוגע לכל תנאי העסקה וזאת אף ניתן ללמוד מההתכתבות בין מר שקד למבקש ( נספח "לה" לתצהיר המבקש). כל שנותר למבקש, לו היה מעוניין בכך, הוא להסכים להצעה שהיתה כאמור מפורטת דיה ואף השתמעו ממנה כל התנאים הנוספים שאת שינויים דרש מר מחלב כמפורט לעיל. מאידך, מר מחלב, לא רק שלא נתן הודעה לעניין קיבול ההצעה אלא שהתנהגותו אין בה ולו שמץ של הבעת גמירות דעת לעניין הקיבול, לא במועד שהוסכם, שהיה באופן רשמי חודש ימים, וגם לא תוך זמן סביר - במשך כשלושה חודשים. מר מחלב העלה בכל פניותיו למשיבות סייגים ובקשות לשינויים ולקבלת עותק חדש של נוסח ההסכם על פי השינויים שהוא ביקש להכניס וגם כשקיבל תשובות ענייניות לשאלותיו ורצון כנה לבצע את השינוי הדרוש לשם הבהרה עמד בסירובו. כאמור תשובה מסוג זה אינה מהווה קיבול, שכן עליה לחפוף באופן מלא ומדויק את פרטי ההצעה כדי שתחשב לכזו.

אף כשהודיע מר בוכריץ למבקש ביום 31.03.2008 כי המשיבות עומדות לממש את ההסכם וכי זו לו ההזדמנות האחרונה לקבל את ההצעה ולממש את זכות הסירוב, לא עשה כן מר מחלב ועמד על תנאיו ועל רצונותיו לשנות את ההצעה.

אמנם מר מחלב לא נתן הודעה כי הוא אינו מקבל את ההצעה אולם כאמור הוא אף לא נתן הודעת קיבול כדין ומשחלף המועד הקבוע, משחלף פרק זמן סביר של כשלושה חודשים שניתן בהסכמת המשיבות ומשהגיע מועד מימוש ההסכם למכירת המניות ולאחר הודעות חוזרות ונשנות של מר בוכריץ ומר שקד למבקש, ניתן לראות בהתנהגותו של מר מחלב כסירוב להצעה ולכל הפחות כויתור עליה בהתנהגותו. כפי שנקבע זה מכבר הן בלשון סע' 6 לחוק והן בפסיקה (ע"א 290/80 ש.ג.מ חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל פד"י לז(2)633 (1983)), קיבול יכול שילמד על דרך ההתנהגות ומכאן ניתן להקיש כי סירוב לקיבול או לחילופין ויתור על קיבול יכול גם הוא להילמד מהתנהגותו של הניצע. כך כאמור בענייננו.

ה. האם היה תנאי מתלה בהסכם למכירת המניות.
מר מחלב מעלה טענה שלפיה סע' 5.2.5 להסכם למכירת מניות ( נספח "כט" לתצהיר המבקש) מהווה תנאי מתלה לקיומו של ההסכם. איני מקבל טענה זו. סע' 5.2 להסכם למכירת מניות, על כל תת סעיפיו, מגדיר את מחוייבויות הרוכשת כלפי המוכרת, שבין היתר הוא מגדיר בסע' 5.2.5. שהרוכשת : "תמציא אישור מגדי מחלב כי אין לו ולא תהיה לו כל דרישה לזכות הסירוב". בהמשך קובע סע' 5.2.6. כי אם לא קויימו התחייבויות הרוכשת האמורות ייחשב הדבר כהפרה יסודית והמוכרת תזכה בביטול ההסכם ובפיצוי מוסכם. אין באמור כדי להוות תנאי מתלה אשר באי קיומו יש כדי לבטל את החוזה ואת העסקה שנעשתה לאורו.

סע' 27(ב) לחוק קובע : "חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק , חזקה שקבלת הרשיון או ההסכמה היא תנאי מתלה". אין הסע' רלוונטי לענייננו וכאמור אין מדובר בתנאי מתלה. לשם קיום החוזה לא נתבקש אישורו של אדם שלישי בכלל ושל מר מחלב בפרט. כל שנדרש לנוכח מהות זכות הסירוב ולנוכח סע' 5.2.5 להסכם למכירת מניות היא הודעה ממר מחלב האם הוא מעוניין לנצל את הזכות שניתנה לו אם לאו וכך שלא תהיה לו טענה על כך בעתיד. כל שסע' 5.2.5. יוצר הוא זכות (ולא חובה) של המוכרת לטעון להפרה יסודית של ההסכם על ידי הרוכשת ותו לא. משלא הלינה לעניין זה המוכרת עצמה, ברי כי לא עומדת למבקש, שאינו צד לחוזה, כל טענה לעניין הפרתו ואף ברור שאין זה רצון המשיבות עצמן שהן הצדדים הרלוונטיים להסכם, להשלכותיו ולאכיפתו.

משנמנע מר מחלב לתת הודעתו לאחר פרק הזמן שהוגדר ואף מעבר לכך, יש בכך כאמור כדי להוות לכל הפחות ויתור על מימוש זכות הסירוב. לא יכול מר מחלב להשאיר את המשיבות כבנות ערובה לו מבלי לתת כל הודעה, והמשיבות פעלו כדין כשמימשו את החוזה בתום שלושה חודשים בהם נמנע מר מחלב מלתת הודעת קיבול כדין.

ו. הצורך באישור הדיקטוריון להעברת המניות
טענה נוספת שמעלה מר מחלב היא שהעברת המניות נעשתה ללא אישור דירקטוריון כנדרש לפי סע' 12.14 לתקנון החברה ולכן היא חסרת תוקף. אמנם לא צורף פרוטוקול ישיבת דירקטוריון לעניין זה, בניגוד לפרוטוקולים אחרים שצורפו, אולם בהתאם לתצהירו של מר בוכריץ (סע' 21 לתצהיר) ככל שהיה צורך בכך ולייתר בטחון, אושררה העברה ונתקבלה החלטה על כך בדיעבד, דבר שאינו פסול ולא נקבע בתקנון אחרת. מאחר שמר בוכריץ לא נחקר בחקירה נגדית לעניין זה, אני סבור כי מר מחלב לא הוכיח טענה זו ולא סתר את טענתו של מר בוכריץ בתצהירו כאמור.


ז. סיכום ביניים: זכות הסרוב לא מומשה והעברת המניות נעשתה כדין
לנוכח כל האמור לעיל אני סבור כי הוצעה למבקש האפשרות לממש את זכות הסירוב אולם הוא בחר שלא לממשה לאורך פרק זמן שבסיומו יכלו המשיבות להניח כי הוא מסרב, או לכל הפחות נמנע מלממשה. בהתאם אני סבור כי מכירת המניות בין המשיבות תקפה, אין לבטלה ולמבקש לא עומדת עוד הזכות לרכוש מחצית מהמניות שהיו שייכות לחב' שקד.

ח. קבלת החלטות לאחר העברת המניות
משקבעתי כי העברת המניות נעשתה כדין והיא תקפה, פועל יוצא מכך הוא שחב' טבריה מחזיקה ברוב מניות החברה (2/3 חב' טבריה ו-1/3 מר מחלב). ככל שפעולותיה לאחר מכירת המניות נעשו מכח אחזקותיה בשני שליש ממניות החברה ובהתאם לתקנון ולהסכם השיתוף ובמסגרת סמכותה, הן בעלות תוקף גם כן.

חב' טבריה טוענת שכל פעולותיה והחלטותיה במסגרתן נעשה שינוי במספר הדירקטורים בחברה ובזהותם נעשו לנוכח הודעה שניתנה לחברה על השינוי ובהתאם לסע' 19.1 ו- 19.2 לתקנון ועל כן הן תקפות. מנגד טוען מר מחלב כי סע' 17.1 לתקנון קובע שהחלטות באסיפה הכללית יתקבלו פה אחד, דבר שלא נעשה בענייננו ולכן אין להחלטות כל תוקף.

לכאורה נראה כי מדובר בשתי הוראות סותרות בתקנון אולם אני סבור שאין הדבר כך ושתי התקנות חלות במקביל. ראשית, הצדדים ביצעו שינויים שונים בהסכם השיתוף ובתקנון מהם ניתן ללמוד על כוונותיהם ורצונותיהם בכל הנוגע לתכלית ההוראות ואופן יישומן. בין ההוראות ששונו ניתן לציין את סע' 20.5 לתקנון אשר שונה על ידי הצדדים באופן שבו רק לאחר השינוי נקבע ש"שאלות המתעוררות בישיבות הדירקטורים תוכרענה פה אחד" (נספח "ו" לתצהירו של מר מחלב") בעוד שלפני השינוי היה דרוש רוב בלבד להכרעה. מכך, שבחרו הצדדים לשנות את סע' 20.5 לתקנון ולא בחרו לבצע שינוי בכל סעיף אחר לענין הרוב הדרוש לקבל החלטות- ולענייננו סע' 19, ניתן ללמוד כי הם עשו אבחנה בין החלטות כלליות שיתקבלו, בין אם בישיבת הדירקטוריון בין אם באסיפה כללית, לבין החלטות ספציפיות לעניין מינוי הדירקטורים. יתרה מכך ניתן לומר כי סע' 19 לתקנון מהווה הוראה לעניין ספציפי ואילו סע' 20.5 ו- 17.1 מהווים הוראות לעניין החלטות כלליות וניתן להחיל את הכלל הידוע שלפיו מקום בו מתנגשת לכאורה הוראה ספציפית עם הוראה כללית תגבר ההוראה הספיציפית ( אהרון ברק פרשנות במשפט כרך רביעי –פרשנות חוזה עמ' 589-590 (2001)), ע"א 7338/00 תנובה נ' המנוח ינון שרעבי ז"ל ( לא פורסם 02.03.2003), ע"א 5532/93 גונזבורג נ' גרינוולד מט (3) 282 300 ( 1995)).
לכן, כקבוע בתקנון, המחזיק ברוב מניות החברה רשאי להודיע לחברה על שינוי מספר הדירקטורים והוא יהיה גם זה שימנה אותם. כך נעשה בענייננו וכדין נעשה.

אם למבקש טענות בקשר לקיפוח, הנובעות מהיותו מיעוט בחברה, הדרך להעלות טענות אלו היא בתובענה לקיפוח שהינה תובענה שונה מזו המונחת לפני בתיק זה.

באשר לטענת מר מחלב לעניין קיום ישיבת הדירקטוריון, ביום ה- 11.05.2008, בעודו בחו"ל ועל אף בקשתו לדחותה וההסכמה שלכאורה נתן לכך מר בוכריץ (ממנה חזר בו בוכריץ מטעמים שלא הובהרו), אני סבור כי על אף שגם הפעם יש טעם לפגם בהתנהלות חב' טבריה, כינוס הישיבה עולה בקנה אחד עם סע' 20.2 לתקנון שלפיו "דירקטור אשר אינו נמצא בישראל אינו זכאי במשך שהותו מחוץ לארץ להודעה על ישיבות אלא אם ביקש להעביר את ההודעה לממלא מקומו".
המשיבות טוענות שאין משמעות לישיבת הדירקטוריון האמורה שכן כל שנעשה בה הוא מינוי דירקטורים, כשבפועל, על פי סע' 19.1 לתקנון, די בהודעת בעל מניות הרוב לחברה על שינוי הדירקטורים, דבר שנעשה כבר למחרת ביום 12.05.2008 ( נספח "ה" לתצהירו של מר בוכריץ). מכאן שהמינוי נעשה כדין וכמוסכם והוא תקף ומחייב. כאמור, גם טענה זו אכן עומדת בגדרי התקנון והסכמות הצדדים ובאופן מעשי יש תוקף למינוי הדירקטורים ולהתנהלותו של מר בוכריץ, אולם גם בעניין זה עולה תחושת אי נוחות באשר לתום ליבו של מר בוכריץ בהתנהלותו.

לנוכח האמור לעיל, ומאחר שסברתי שהעברת המניות בוצעה כדין, אני סבור כי גם קבלת ההחלטות האמורות שנעשתה לאחר העברת המניות, נעשתה בהתאם לתקנון אותו ניסחו באופן משותף הצדדים ומר מחלב ביניהם ואני קובע כי ההחלטות שנתקבלו תקפות.

החברה בעתיד
בטרם אסיים אני מוצא לנכון לחזור ולהמליץ לצדדים, גם בעת הזו ומבלי לגרוע מהחלטותי כאמור בפסק הדין, לעשות כל מאמץ כדי להגיע להסדר בכל הקשור לעתיד החברה. אין לי ספק, כי אם הצדדים ישכילו להגיע להסדר הדבר יחסוך לשני הצדדים, הוצאות נוספות מיותרות ואי נעימויות.
כאמור הגעתי למסקנה כי הפעולות שנעשו בחברה וההחלטות שהתקבלו בה נעשו כדין, יחד עם זאת יש לציין כי המצב הקיים בחברה כיום, על אף שנעשה בידיעתו ומודעותו של מר מחלב, ולמרות שנעשה באופן חוקי המקיים את הוראות התקנון והסכם השיתוף כמפורט לעיל, מעיד על היחסים העכורים שבין הצדדים ועל התנהלות שיש בה כדי ליצור ספק באשר לתום ליבם של הצדדים כולם בהתנהלותם ובקשר לעתידה ולחוסנה של החברה בעתיד.

אני סבור, כפי שהצעתי לצדדים גם במהלך הישיבות באופן חוזר ונשנה, שעליהם למצוא פתרון יעיל וראוי למחלוקות הקיימות ביניהם (ובין היתר לבחון אפשרות לחלוקה בעין של המקרקעין) לטובתם בפרט ולטובת החברה בכלל.

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התובענה.

לנוכח התנהלותה של חב' שקד שהייתה ללא כל דופי לטעמי והיא כיום מחוץ לחברה, לעומת התנהלותה של חב' טבריה שלקתה לא פעם בהליכים שהגם שהיו בהתאם לתקנון או להסכם (או מעבר להם, אך לא בניגוד אליהם- כמו דרישת הבטחונות), עוררו חשש לעניין תום ליבה (ועל כך הערתי והארתי), אני סבור שיש ליצור אבחנה בין שתי המשיבות לעניין ההוצאות ושכ"ט עו"ד.

לאור כל האמור מר מחלב ישלם למשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל כדלקמן:
למשיבה 1- חב' שקד סך כולל של 12,000 ₪+ מע"מ.
למשיבות 2+3 ביחד סך כולל של 3,600 ₪ +מע"מ.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו להם ריבית והפרשי הצמדה כדין.

4678313






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הרדמת מניות

  2. העברת מניה

  3. שווי מניית אגד

  4. מניית הזהב של צים

  5. הכרה כבעל מניות

  6. הוכחת זכות במניה

  7. ביטול הקצאת מניות

  8. ביטול חילוט מניות

  9. חישוב נזק בעלי מניות

  10. מכירה כפויה של מניות

  11. התפטרות בעל מניות בחברה

  12. קיפוח בעלי מניות המיעוט

  13. החזר כספי על מכירת מניות

  14. ביטול הסכם אופציות מניות

  15. עניין אישי של בעלי מניות

  16. הצעת רכש של מניות המיעוט

  17. מכר מניות באיגוד מקרקעין

  18. דמי אבטלה שכיר בעל מניות

  19. רכישת מניות על שם אדם אחר

  20. יחסי עובד מעביד בעל מניות

  21. אכיפת צו מסירת מניות חברה

  22. מימון חקירה נגד בעלי מניות

  23. חיוב בעלי מניות באופן אישי

  24. אכיפת התחייבות למכירת מניות

  25. הכנסות ממכירת מניות חברת בת

  26. דמי אבטלה לבעל מניות בחברה

  27. טובות הנאה לבעל מניות בחברה

  28. רכישה כפויה של מניות המיעוט

  29. דילול מניות בעל מניות מיעוט

  30. תביעה ייצוגית אובדן ערך מניות

  31. מיסוי מכירת מניות בחברה פרטית

  32. העברת מניות המוחזקות בנאמנות

  33. תשלום חוב חברה ע''י בעלי מניות

  34. מימוש זכות סירוב לרכישת מניות

  35. חיוב דירקטור בתמורה להון מניות

  36. זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות

  37. קיפוח בעלי מניות תביעה ייצוגית

  38. חובת האמון של בעל מניות שליטה

  39. בקשת בעל מניות למינוי מפרק זמני

  40. שווי הוגן של מניות תביעה ייצוגית

  41. תביעת עובד נגד בעל מניות של חברה

  42. אי גילוי במשא ומתן לרכישת מניות

  43. חובת הגילוי כלפי בעל מניות בחברה

  44. האם בעל מניות דירקטור נחשב לעובד

  45. האם צריך לשלם מס על מכירת מניות ?

  46. התחייבות לרכוש מניות במיזם נדל''ן

  47. בקשה לאישור בית המשפט למכירת מניות

  48. תביעה נגזרת של מחזיק מניות בנאמנות

  49. האם בעל מניות יכול לבקש לפרק חברה ?

  50. יחסי עובד מעביד בין בעל מניות לחברה

  51. זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות רגילות

  52. חיוב אישי של בעל מניות תשלום שכר לעובד

  53. דמי אבטלה לבעל מניות מקבל תלושי משכורת

  54. ביטול אסיפה כללית מיוחדת של בעלי מניות

  55. תביעה ייצוגית של בעלי מניות מיעוט בחברה

  56. דיווח למע''מ על מכר מניות באיגוד מקרקעין

  57. פטור מערבות לחובות חברה לאחר מכירת מניות

  58. יחסי עובד מעביד בחברת מסחר במניות בבורסה

  59. תביעה אישית נגד בעל מניות בבית דין לעבודה

  60. התנגדות לאישור הסדר בין חברה לבעלי מניות

  61. הפסד לקוח בנק עקב השקעה ספקולטיבית במניות

  62. התערבות בעלי מניות בשיקול דעת מנהלי החברה

  63. בקשת בעל מניות להגיש תביעה נגד מועצת מנהלים

  64. ויתור על זכות סירוב ראשונה בגין מכירת מניות

  65. אישור הסדר נושים בכפוף להסכמה לא לדלל מניות

  66. "החזקה יחד" של מניות / החזקה משותפת של מניות

  67. בקשה למתן צו לכינוס אסיפת נושים ובעלי מניות

  68. תביעה נגד נאמן על הקצאת אופציות למימוש מניות

  69. אישור הגשת תביעה נגזרת ע''י מחצית מבעלי המניות

  70. חובת גילוי על בעלי מניות שרוצים להחזיק מניות יחד

  71. האם אפשר לאשר הסדר נושים לבקשת 40% מבעלי המניות ?

  72. שיטת DCF להערכת השווי ההוגן של מניות בהצעת רכש מלאה

  73. נדחתה תביעה נגד בעלי מניות של חברה לתשלום חובות החברה

  74. אין לראות ברישום מניות חברה תעשייתית כ"מכירה רעיונית"

  75. עקרון קיומה של אישיות משפטית נפרדת לחברה ולבעלי מניותיה

  76. עיכוב ביצוע העברת בעלות על מניות בטענה כי מדובר באקט בלתי הפיך

  77. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון