קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימוש קופת גמל ע''י גרושתו של פושט רגל: הקדמה: לפני בקשה דחופה למתן הוראות שהגיש הנאמן לנכסי החייב שמילוביץ ארנון (להלן: "הנאמן" ו"החייב" בהתאמה), במסגרתה מבוקש לקבוע כי המשיבה, גרושתו של החייב (להלן: "המשיבה"), מנועה מלממש את קופות הגמל של החייב, המוקנות לנושיו בהליך פשיטת הרגל, וכל זאת חרף החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 29/4/10, בה נקבע כי המשיבה זכאית לנקוט בכל ההליכים לגביית חוב המזונות של החייב. השתלשלות העובדות: בשלהי שנת 2001, הגיעו החייב והמשיבה להסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין האזורי בחיפה, על פיו, בין היתר, ישלם החייב למשיבה עבור מזונות בנותיו הקטינות. החייב לא שילם את סכום המזונות. ביום 19/9/05 ניתן צו לכינוס נכסי החייב. בתאריך 13/7/06 הגישו בנותיו הקטינות של החייב בקשה לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), בה עתרו להקציב להן קצבה חודשית בגין מזונותיהן בסך של 1,000 ש"ח לחודש מתוך קופת הכונ"ר ולהורות על הגדלת התשלומים העיתיים לסך של 2,000 ש"ח. ביום 16/10/06 דחה כב' השופט אטרש את בקשתן של הקטינות. ביום 13/6/07 הוכרז החייב כפושט רגל. בתאריך 5/8/07 במסגרת ערעור שהגישו הקטינות באמצעות אימן, המשיבה, על החלטת כב' השופט אטרש, קבע בית המשפט המחוזי בע"א 1309/06, בהרכב תלתא, כי חוב מזונות שזמן פירעונו לאחר מתן צו כינוס, אינו בר תביעה, וניתן לגבותו בהליכי הוצאה לפועל. היינו: נקבע כי המשיבה רשאית לגבות את חוב המזונות של החייב שמועד פירעונו לאחר מתן צו הכינוס. בתחילת שנת 2010 הגיש הנאמן ללשכת ההוצאה לפועל בבית שאן בקשה לביטול החלטות למימוש כספיו של החייב בקופות הגמל. ביום 29/4/10 ניתנה החלטה כב' הרשמת אוסילה אבו אסעד, לפיה הואיל ולפי פסק הדין בע"א 1309/06 רשאית המשיבה לפעול לגביית חוב המזונות השוטף באמצעות הליכי הוצאה לפועל והואיל והחייב לא השיג על פסק דין זה, רשאית המשיבה לנקוט בכל ההליכים לגביית החוב. בסיפא ההחלטה ציינה כב' הרשמת אבו אסעד כי "אין באמור בהחלטה זו כדי לחסום את הדרך להגשת בקשה מתאימה לבית המשפט בפניו מתנהל הליך פשיטת הרגל". במסגרת הדיון שהתקיים לפני ביום 22/11/10, התברר מפי באת כוח המשיבה (ועל אף שהדברים לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול), כי כספי החייב בקופות נפדו על ידי המשיבה לפני מספר חודשים, ומתוכם מומש סך של כ- 18,000 ש"ח. הבקשה שלפני: במסגרת הבקשה שלפני, עותר הנאמן לקבוע, כאמור, כי המשיבה, גרושת החייב, מנועה מלממש את קופת הגמל של החייב, חרף החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 29/4/10, ולהורות לה לחדול מלנקוט הליכי מימוש בקשר עם קופת החייב. לטענת הנאמן, החלטת כב' הרשמת אבו אסעד שגויה, שכן היא פוגעת בנושי החייב ומתעלמת מפסיקת בית המשפט העליון, ויסודה בפרשנות שגויה של פסק הדין בע"א 1309/06 בערעור על החלטת כב' השופט אטרש. עוד טוען הנאמן כי לא ברור כיום אם המשיבה מבקשת לעקל את זכויות החייב רק בגין חוב לאחר צו הכינוס, או שמא גם ביחס לחובות שנוצרו לפני מועד צו הכינוס, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה. אשר על כן, עותר הנאמן המבקש, לקבוע כי החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 29/4/10 בטלה ולהורות למשיבה לחדול מלנקוט הליכי מימוש בקשר עם קופות החייב ו/או להשיב את שגבתה. עם זאת, אין הנאמן מתנגד לכך שהמשיבה תנקוט בהליכי הוצאה לפועל לגביית חיובים לאחר צו הכינוס ו/או כי תגיש בקשה מתאימה לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. הנאמן מבהיר כי אמנם נכון שהשגה על החלטת כב' הרשמת צריכה להתבצע בדרך של ערעור, אך לטענתו, במקרה הנדון, אפשרה לו כב' הרשמת, במסגרת החלטתה, להגיש בקשה מתאימה בעניין לבית המשפט של פשיטת הרגל. עוד מוסיף הנאמן וטוען כי על פי פסיקת בית המשפט העליון, הסמכות להכריע בסוגיה מסורה מלכתחילה לבית משפט זה, על דרך בקשה למתן הוראות. תגובות הכונ"ר והמשיבה לבקשה: הכונ"ר בתגובתו לבית המשפט הודיע כי אינו מתנגד לבקשת הנאמן. המשיבה מצדה ביקשה לדחות את הבקשה תוך חיוב הנאמן בהוצאות. בראש ובראשונה, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת העדר סמכות לבית המשפט המחוזי לדון בה. לטענת המשיבה, מדובר למעשה בערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 29/4/10, אשר הוגש בדרך של בקשה למתן הוראות שלא בפני הערכאה המוסמכת (שהיא, על פי הנטען, בית המשפט לענייני משפחה) ושלא על פי הוראות הדין. עוד מבהירה המשיבה כי אין באמירה בסיפא ההחלטה של כב' רשמת ההוצאה לפועל, לפיה פתוחה הדרך להגשת בקשה מתאימה לבית המשפט לפניו מתנהל הליך פשיטת הרגל, כדי להקנות לבית משפט זה סמכות לדון בבקשה. לגופו של עניין, לטענת המשיבה, במסגרת פסק הדין בע"א 1309/06 נקבע כי היא רשאית לגבות בתיק ההוצאה לפועל את חוב המזונות של החייב שמועד פירעונו לאחר מתן צו הכינוס. לטענתה, פעלה במסגרת תיק ההוצאה לפועל לגביית חוב המזונות של החייב החל מספטמבר 2005 וכן החוב השוטף המצטבר, אך לא את חוב המזונות עד למועד מתן צו הכינוס. לשיטתה של המשיבה, פסק הדין בע"א 1309/06 הנ"ל לא הגביל אותה בנקיטת הליכי הוצאה לפועל לנכס זה או אחר והינו פסק דין ברור וחד משמעי. עוד טוענת המשיבה כי הכונ"ר אשר היה צד להליך אף הסכים עם טענותיה. בנוסף, טוענת המשיבה כי משחלף המועד להשיג על פסק הדין האמור, הפך פסק הדין לחלוט והינו מחייב את הנאמן, ובוודאי שאין הנאמן יכול לנקוט בהליך של בקשה למתן הוראות כדי להפוך את פסק הדין. לבסוף, טוענת המשיבה כי גם אם בעתיד יינתן הפטר לחייב, אין ההפטר חל על חוב המזונות למועד שעד מתן צו הכינוס. תשובתו של הנאמן לתגובת המשיבה: הנאמן בתשובתו טוען כי המשיבה לא היתה אמורה לפנות מלכתחילה בהליכי הוצאה לפועל לעיקול נכסים המוקנים לנאמן ולנושי תיק פשיטת הרגל והיה עליה להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט של פשיטת הרגל. עוד טוען הנאמן כי על רשמת ההוצאה לפועל היה להפנות את המשיבה לבית המשפט של פשיטת הרגל, ולא להכריע במחלוקת לגופה, אף אם הותירה בסיפא ההחלטה פתח להגשת בקשה מתאימה לבית המשפט של פשיטת הרגל. בנוסף, מתייחס הנאמן לפסק הדין בע"א 1309/06 וטוען כי אין בו משום קביעה שהמשיבה יכולה לנקוט הליכי מימוש כנגד הנכסים שהוקנו לנאמן מכוח ס' 113 לפקודת פשיטת הרגל ויצאו מחזקת החייב. כמו כן, לטענת הנאמן, זכויות נושי החייב (שהמשיבה אינה נמנית עליהם) בקופות החייב אמורות להישמר בהליכי פשיטת הרגל מיד עם מתן צו הכינוס. לשיטתו של הנאמן, עיקול נכסי החייב בהליכי פשיטת רגל שלא לטובת נושיו בהליך עלול לעקר את הליכי פשיטת הרגל מבחינת הנושים שתביעת חובם הוכרה בהליך, וסביר כי לא לכך התכוון בית המשפט בפסק הדין נשוא ע"א 1309/06 מיום 5/8/07. דיון והכרעה: פקודת פשיטת הרגל מציבה מעין גיליוטינה מעל נכסי החייב, וזו נופלת ביום מתן צו הכינוס ומחלקת את נכסי החייב באופן חד לחובות שזמן פירעונם חל לפני צו הכינוס וחובות שזמן פירעונם לאחריו. לפי סעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל, דרישת מזונות המגיעים על פי פסק דין וזמן פירעונם חל לאחר מועד מתן צו הכינוס אינה מהווה חוב בר תביעה. לעומת זאת, חיובי מזונות שזמן פירעונם הגיע לפני צו הכינוס הם חובות בני תביעה והוענק להם גם דין קדימה (ראה רע"א 5106/09 סיסו נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, , 6/10/09); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שלישית, תש"ע-2010), עמ' 225). למעשה, בין הצדדים אין חולק כי החוב בגין המזונות ממועד מתן צו הכינוס כנגד החייב (19/9/05) ואילך, אינו בר תביעה בהליך פשיטת הרגל. כמו כן, על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת כב' השופט אטרש (ע"א 1309/06), רשאית המשיבה לגבות את חוב המזונות של החייב שמועד פירעונו לאחר מתן צו הכינוס בהליכי הוצאה לפועל. השאלה הנשאלת היא שמא יש להגביל - באופן עקרוני ומעשי - את יכולתה של המשיבה לגבות את חוב המזונות באמצעות מימוש נכסים מסוימים של החייב, בדגש לקופות גמל וקרנות השתלמות שעמדו לו בעת מתן צו הכינוס. לדעתי, התשובה לשאלה זו היא חיובית. אמנם בית המשפט במסגרת ע"א 1309/06 לא סייג את הנכסים לגביהם ניתן לפעול ואותם ניתן לממש באמצעות הליכי הוצאה לפועל בגין חוב המזונות, והסתפק בקביעה לפיה המשיבה רשאית לגבות את חוב המזונות של החייב שמועד פירעונו לאחר צו הכינוס באמצעות הליכי הוצאה לפועל, אך נראה כי כוונת בית המשפט לא היתה לאפשר למשיבה זכות מימוש "גורפת" ביחס לכל נכסי החייב כולם, ומכל מקום ברי כי יש לקרוא את החלטת בית המשפט על רקע הוראות פקודת פשיטת הרגל ומטרותיו השונות של הליך פשיטת הרגל, תוך איזון נכון וצודק בין כל האינטרסים הצריכים לעניין. בהינתן העובדה שמעת שניתן צו הכינוס, מכונסים כל נכסי החייב ועוברים לקופת הכינוס כדי שיוכלו לשמש, בסופו של יום, לסילוק חובותיו של החייב לנושיו השונים במסגרת הליך פשיטת הרגל, הרי שנכסים שיצאו מידי החייב והועברו לקופת הכינוס ביום צו הכינוס, אינם ברי מימוש בהליך הוצאה לפועל, וגם כספים שהופקדו על ידי החייב בקופת גמל או בקרן השתלמות ועמדו לרשותו עובר למתן צו הכינוס, שייכים - עם מתן צו הכינוס - לקופת הכינוס, ולא ניתן לפעול למימושם, אלא באופן שמתווה פקודת פשיטת הרגל. יצוין כי אין גם כל הצדקה להעניק עדיפות למשיבה, שאינה נמנית על נושיו של החייב, על פני יתר הנושים הממתינים בתורם להיפרע מהחייב, באופן שיוחרגו כספי הקופות ממסת הנכסים שבקופת הכינוס ויתאפשר מימושם לאלתר על ידי המשיבה. לפיכך, אותם נכסים שהיו בבעלות החייב ערב צו הכינוס, לרבות כספי החייב בקופות גמל ובקרן השתלמות, לא תתאפשר גבייתם, שכן מדובר בנכסים שבמועד מתן צו הכינוס הוקנו לקופת הכינוס ושייכים לנושים. אשר לטענה לפיה אין סמכות לבית משפט זה לדון בבקשה לאחר שניתנה החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל כי המשיבה רשאית לנקוט בכל ההליכים לגביית החוב, סבורני כי טענה זו בטעות יסודה. סעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כהאי לישנא: "בית משפט מחוזי יהא מוסמך, בכפוף להוראות פקודה זו, להחליט בכל שאלה של דין קדימה, ובכל שאלה אחרת, שבמשפט או שבעובדה, המתעוררת בענין פשיטת רגל שלפניו, או שראה תועלת או צורך להחליט בה למען השלמות בעשיית צדק או בחלוקת הנכסים במקרה הנדון". סעיף 178(ב) לפקודת פשיטת הרגל ממשיך וקובע כי בית המשפט הדן בפשיטת רגל לא יוגבל בהפעלת סמכותו על ידי צו מבית משפט אחר. לבית המשפט הדן בהליך פשיטת רגל, סמכות לדון בכל עניין הקשור לפשיטת הרגל של החייב שלפניו, לרבות עניינים הקשורים לנכסי החייב, בכלל, ולנכסיו של החייב ביום מתן צו הכינוס, בפרט. בית המשפט של פשיטת הרגל רואה לנגד עיניו את התמונה המלאה המאפשרת איזון נכון וצודק בין כל השיקולים הצריכים לעניין, בהתחשב באינטרסים של החייב, מצד אחד, באינטרסים של הנושים, מצד שני, ובאינטרס הציבור בכללותו. לפיכך, הטענה כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בבקשה, נדחית. יושם אל לב כי החלטה זו ביחס למימוש כספי קופות החייב על ידי המשיבה, אינה סותרת את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בע"א 1309/06 הנ"ל, שכן לא נהפכה במסגרת החלטה זו הקביעה העקרונית בפסק הדין לפיה המשיבה רשאית לגבות את חוב המזונות של החייב שמועד פירעונו לאחר מתן צו הכינוס, כי אם נקבע שלעניין יישום הקביעות באותו פסק דין, לא ניתן לממש אותם כספים המצויים בקופות על שם החייב ושעמדו לרשותו ערב צו הכינוס - הא ותו לא. לפיכך, כל טענותיה של המשיבה בהקשר זה, דינן להידחות. על יסוד האמור לעיל, המשיבה אינה רשאית לפעול בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייב לגביית חוב המזונות ביחס לאותם נכסים שהיו ברשותו של החייב ערב צו הכינוס ואשר הוקנו, עם מתן הצו, לקופת הכינוס. כך, זכויות שעמדו לחייב בקופות הגמל ו/או בקרן ההשתלמות ביום מתן צו הכינוס והוקנו לקופת הכינוס עם מתן הצו הינן "חסינות" כלפי המשיבה וזו אינה רשאית לפעול למימושם. אוסיף, אין בנ"ל משום הכשר לפעול בהוצל"פ נגד נכסים וכספים שהגיעו לחייב אחרי צו הכינוס, אך עניין זה אינו עומד להכרעה בבקשה דנא, ולכן אני מותירו, לעת הזו, בצריך עיון. על כן, אני קובע כי קופות הגמל ו/או קרן ההשתלמות של החייב שעמדו לו עובר למתן צו הכינוס, מוקנות לקופת הכינוס; כי אין המשיבה יכולה לפעול למימוש קופות החייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל; וכי בכל מקרה, פדיון הקופות כפוף להוראות סעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל וטעון אישור מראש של בית המשפט. לפיכך, על המשיבה, באמצעות בא כוחה, לדאוג להשבת כל הסכומים שנגבו מתוך קופות הגמל וקרן ההשתלמות של החייב בגין חוב המזונות לאחר צו הכינוס. ביחס לעובדה שהתבררה רק במהלך הדיון, ולפיה כספי החייב בקופות נפדו על ידי המשיבה לפני מספר חודשים, ומתוכם מומש סך של כ- 18,000 ש"ח, הרי שאין אלא להצר על כך שבא כוח המשיבה, על אף שידע על המחלוקת שהתגלעה בתיק ביחס לאותם כספים, לא מצא לנכון לדאוג כי המצב הקיים בשטח יישמר כמות שהוא, אלא פעל על מנת שהכספים יועברו לידי המשיבה. בנסיבות אלה, מצופה כי עורך הדין ידאג לכך שכל הכספים שמומשו על ידי המשיבה מתוך קופות החייב, יוחזרו למקומם. לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות.קופות גמלפשיטת רגל