קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר עד תום ההליכים בעבירת איומים על שוטרים: בפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, זאת לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סע' 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: ה"חוק"); איומים, עבירה לפי סע' 192 לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סע' 275 לחוק; אי ציות לרמזור אדום, עבירה לפי תקנה 22(א)+(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: ה"תקנות") + סע' 68 ו-62(8) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: ה"פקודה"); ונהיגה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עבירה לפי תקנה 36(ג) לתקנות + סע' 68 ו-62 לפקודה. לפי העובדות הנטענות בכתב האישום, נהג הנאשם/משיב את רכבו בנתיב תחבורה בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של נתיב התחבורה או כלי התחבורה או בבטיחותו של נוסע כאמור, או כדי לסכן את השימוש או הבטיחות האמורים, וכל זאת בכוונה לפגוע בנוסע תחבורה ובכלי תחבורה ולסכן את בטיחותו. בנוסף איים המשיב על השוטר בפגיעה שלא כדין בגופו, בשמו הטוב או בפרנסתו, בכוונה להפחידו או להקניטו והפריע לשוטר בכוונה בעת מילוי תפקידו. כן, לא ציית המשיב לרמזור אדום וחצה קו הפרדה רצוף בכביש על אף שלא נמצא קו קטעים סמוך לקו ההפרדה בצדו הימני. לטענת המבקשת, בידה ראיות טובות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב, והיא הפנתה להודעות של השוטרים שנכחו באירוע. נטען כי מעשיו של המשיב מקימים יסוד סביר לחשש שהוא יסכן את בטחונו של הציבור באם ישוחרר, כמו כן קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב או אי מעצרו יביא להתחמקות מהליכי שפיטה, או מריצוי עונש מאסר, משידע המשיב שהוא דרוש לחקירה אך לא הגיע לתחנת המשטרה עד שנעצר במקרה. וצוין שלמשיב הרשעה אחת קודמת בגין החזקת נשק וקשר לפשע. המשיב טוען כי לא קיימות ראיות לכאורה בתיק, על אף שייתכן כי קיימות כאלו רק באשר לעבירת האיומים, כביכול, כלפי השוטר, עבירה שודאי איננה מצדיקה מעצר עד תום הליכים. נטען שלכל היותר, ניתן להאשים את המשיב בעבירות תנועה, אך כל האירוע שתואר ע"י השוטרים לא מקים את הבסיס העובדתי לעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, משישנו אי דיוק בגרסאות השוטרים, במיוחד בכל הקשור לשאלת הקלטתן של מצלמות האבטחה של תחנת משגב את הרכב עובר במקום בזמן הרלוונטי לאירוע, אם לאו. בנוסף נטען שהשוטרים אף אמרו שהם עצרו ברמזור כדי לא לסכן רכבים אחרים, והם יכלו לפחות לרשום מספר רכב אחד כדי לזמן את נהגו למתן עדות, אך לא עשו כן וכל התיק נבנה על דו"חות של שוטרים ושתי עדויות שנגבו מהם. צוין שהמשיב הכחיש כי ראה או שמע את השוטרים, והעד שהיה באותו רכב חיזק את הדברים ואת הטענה כי לא שמעו את השוטרים קוראים להם לעצור. כן ציין המשיב שעדי התביעה הם שוטרים כך שאין חשש לשיבוש מהלכי משפט, וביקש לבדוק בעניינו חלופת מעצר, כשבני משפחתו וחברים מוכנים לפקח עליו, או לחילופין לשלוח אותו לקבלת תסקיר. מעיון בחומר החקירה שבפני סבור אני כי ישנן ראיות לכאוריות בתיק הקושרות את המשיב לעבירות בהן הוא מואשם. המדובר באירוע בו הגיע המשיב לתחנת המשטרה בעקבות חקירה של חברו, ובמהלך שהייתו בתחנה איים על השוטר סאלח חמדאן (להלן: "חמדאן"), משהשוטר חמדאן אמר למשיב שיעצור, ברח המשיב מהתחנה ברכבו כשהשוטרים חמדאן וחברו שיבל סג'יע (להלן: "סג'יע") רודפים אחריו, כשהוא נוהג במהירות רבה ובנסיעה פרועה ותוך הפרת חוקי התנועה וסיכון הרכבים וביטחונם של המשתמשים בכביש. השוטר חמדאן מסר כי המשיב, בעת ששהה בתחנת המשטרה, צעק עליו ואיים עליו באומרו "אנחנו עוד נתראה בחוץ ותראה מה אני אעשה לך", זאת בטרם הימלטותו מהתחנה. השוטר חמדאן הוסיף כי המבטים שכיוון המשיב אליו היו מפחידים וצורת דיבורו הייתה מאיימת. גרסת חברו השוטר סג'יע מחזק את הדברים. בנוסף, השוטר משה חדידה שפגש את המשיב במקרה מספר ימים לאחר האירוע, סיפר כי המשיב מסר לו שלא יגיע לתחנת המשטרה להסגיר את עצמו מפני שהוא צריך להאכיל את שלושת ילדיו ואמר שאם השוטר חמדאן "ימשיך להתערב בסיפור שלו" אז לילדים של השוטר חמדאן לא יהיה אוכל, והוא ידאג שהשוטר חמדאן "לא יעבוד באזור". השוטרים חמדאן וסג'יע מסרו, בהודעותיהם, אודות השתלשלות העניינים מהרגע בו המשיב השמיע את איומיו כלפי השוטר חמדאן וסירב לעצור ועד להימלטותו מניידת המשטרה שכורזת לו ומהבהבת לו לעצור, זאת בנסיעה מהירה ופרועה, תוך עקיפת הרכב שעמד לפניו וכניסה לצומת ברמזור אדום, עליה על המדרכה, ובהמשך עקיפת רכבים שנסעו בדרכו משני הצדדים. השוטרים זיהו לכאורה את רכבו של המשיב, ע"פ צבעו וסוגו ברמזור, זמן קצר לאחר שיצאו אחריו, וכאשר הרכב עקף מצד ימין את ניידת המשטרה, הצליח השוטר חמדאן לזהות את נהג הרכב כמשיב. המשיב מסר כי אכן הגיע לתחנה ביחד עם חברו באותו היום, אך בהמשך יצאו מהתחנה ברכב ונסעו רגיל מבלי שקרה שום דבר בדרך. המשיב הכחיש כי איים על השוטר חמדאן והכחיש כי נידת משטרה נסעה אחריו ושהוא נקרא לעצור את רכבו. הראיות שפורטו לעיל עונות על דרישת הראיות הלכאוריות, לפי סע' 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, כאשר, בשלב זה, בית המשפט רק מעריך את הסיכויים הגלומים בחומר הגולמי של הראיות המובאות בפניו, ואין הוא קובע ממצאים מרשיעים או מזכים בנוגע למשיב ולאישומים בהן הוא מואשם. (ראו את בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08), בש"פ 10426/07 אליהו זוארץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 15.1.08), בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07) ובש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 9.10.06)). במקרה זה שבפני, בעקבות השמע איומים מצד המשיב כלפי שוטר בתחנת משטרה, ביקש השוטר מהמשיב כי יעצור, במקום לעשות כן נמלט המשיב מהתחנה בנסיעה מהירה ברכבו, תוך שהוא אינו מציית להוראות השוטרים שרדפו אחריו, כרזו לו וסימנו לו שיעצור, ומפר את הוראות התנועה וכללי הבטיחות. במעשהו זה, סיכן לכאורה המשיב את הרכבים והמשתמשים בדרך לרבות את חייו שלו וחיי הנוסע שהיה עימו, פעל ללא רסן וללא מורא מהחוק ומגורמי אכיפתו. המיוחס למשיב נמנה על אותן עבירות שיש בהן חזקת מסוכנות מכוח הוראת חוק. כך, קיים יסוד סביר לחשש, כי באם ישוחרר המשיב, הוא יסכן את ביטחון הציבור ושלומו, וקיים חשש ששחרורו של המשיב יביא להתחמקות מאימת הדין ומהליכי שפיטה, או מריצוי עונש מאסר, נוכח הימלטותו מהשוטרים והוא לא אותר אלא כעבור מספר ימים ועל דרך המקרה. מכאן שקיימות עילות מוצקות למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. על אף זאת, בית המשפט לא ייתן צו מעצר, אלא אם נוכח כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של המשיב, פחותה. כך נפסק, למשל, בבש"פ 4135/08 אמיר דראוושה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 18.5.08):   "כבר נאמר לא אחת "כי אין חומרת העבירה כשלעצמה מהוה עילת מעצר, אלא אינדיקציה למסוכנות הנשקלת בין שאר גורמים" (ראו בש"פ 10515/07 כראדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות דשם; בש"פ 8482/00 חמזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 7200/97 מדינת ישראל נ' אבו דרסי (לא פורסם) (השופטת שטרסברג-כהן). על פי כל אלה אין המעצר מקדמה על חשבון העונש, ומטרתו מניעתית. בבש"פ 1464/06 מדינת ישראל נ' נאשף (לא פורסם) נאמר "אכן, דילמת ההתיחסות לעבירות חמורות מלווה את בתי המשפט תדיר בעסקם במעצרים. האינסטינקט האנושי ממקד את הדברים בחומרת העבירה; קרי, אם ניטלו חיי אדם בעבירה חמורה, ראוי לו - על פי תחושה זו - שייעצר ויורחק מבני אדם ומסיכון הבריות בעבירה נוספת... ואולם... המחוקק לא בחר להשית את חומרת העבירה כעילת מעצר"; (ראו גם בש"פ 699/04 נעיראת נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); ד"ר חיה זנדברג "חומרת העבירה כעילת מעצר - האמנם סוף הדרך", משפטים ל"א (תש"ס) 323 וספרה פירוש לחוק המעצרים (תשס"א-2001), 19-11; בש"פ 5353/07 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ".     ודוק, כל מקרה לגופו, ובחינת עניין המסוכנות המיוחסת למשיב תיעשה ע"פ נסיבות המעשים המיוחסים לו, מצד אחד, וע"פ נסיבותיו האישיות, מאידך. כאמור, העובדות הנטענות בכתב האישום מצביעות הן על מסוכנות רבה נשקפת מהמשיב (ראו את בש"פ 7986/09 אחמד שאהין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.10.09); בש"פ 4518/09 סמיר אלחמידי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 7.6.09); בש"פ 9368/08 מרק פולסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 18.11.08)). מדובר במשיב בן 33, שלחובתו הרשעה קודמת משנת 2006 בגין קשירת קשר לפשע והחזקת נשק שלא כדין, והושתו עליו קנס, מע"ת בן 12 חודשים למשך 3 שנים ומאסר בפועל למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות. לא היה במאסר המותנה כדי להרתיע את המשיב מלחזור ולבצע עבירות שוב. המעשים המיוחסים לו חמורים הם, ויד המקרה היא שמנעה פגיעה קטלנית בנפש או נזקים ממשיים ברכוש. המשיב נמלט מהשוטרים ולא הסגיר את עצמו למשטרה במשך מספר ימים, הגם שידע שהוא דרוש לחקירה, ורק במקרה הוא אותר וגם במעמד זה איים פעם נוספת על השוטר חמדאן. יש לראות בחומרה, לצורך הדיון בבקשת המעצר, את האיומים שהשמיע המשיב כלפי השוטר בעת מילוי תפקידו, איומים שחזר עליהן ללא היסוס שוב בפני שוטר אחר, ללא מורא, ללא רתיעה ותוך זלזול בחוק ובגורמי אכיפתו. אמנם עבירת איומים לכשעצמה אינה נמנית על עבירות האלימות החמורות. עם זאת, כאשר האיום מושמע כלפי שוטרים, ועוד בתחנת המשטרה, משמיט הדבר את הקרקע תחת הטענה כי ניתן לתת במשיב אמון שיקפיד בהוראות בית המשפט, לא יפר את תנאי חלופת המעצר ולא יסכן את הציבור. כמפורט לעיל, עבירות האיומים במקרה זה מצטרפות לעבירות אחרות המקימות עילת מסוכנות. עבירות האיומים שהופנו כלפי שוטרים. לא ניתן, בנסיבות אלו, לתת במשיב אמון שלא יפר את הוראות בית המשפט ולא יפעל כדי לשבש את סדרי המשפט ו/או בדרך המסכנת את שלום הציבור. על החומרת מעצשיו של המשיב והמסוכנות העולה המעשים ניתן ללמוד מדברים שנאמרו בע.פ. 2410/04 מדינת ישראל נגד סלמאן אבולקיען (טרם פורסם, ניתן ביום 11/11/04): "המשיב חטא בהתנהגות אלימה שאך בדרך נס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. הוא הפגין זלזול בחוק ובאנשים הממונים על אכיפתו, וגם אפשרות לפגיעה פיסית בשוטרים לא הרתיעה אותו. יותר מכך, המערער נהג ברכבו בפראות, בשעה הומה, בטבורה של עיר, ותוך שהוא מסכן את המשתמשים האחרים בדרך. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא." ראה גם: ע"פ 6986/09 אברהם אורנשטיין נגד מדינת ישראל (טרם פורסם, 2010). בית המשפט העליון פסק במקרים רבים ודומים כי יש להורות על מעצר. ראה למשל: בש"פ 468/09 עומר אל הוזייל נ' מ"' (כב' השופט גרונס); בש"פ 7047/04 אלעסאם נ. מ"י (כב' השופט ג'ובראן); בש"פ 6302/04 עמראני נ. מ"י (כב' השופט חשין); בש"פ 9924/03 מ"י נ. אלאטראש (כב' השופט טירקל); בש"פ 7794/03 אבו עמרה נ. מ"י (כב' השופטת נאור); בש"פ 4678/03 אלקורעאן נ. מ"י (כב' השופט טירקל); בש"פ 2891/04 מ"י נ. חואלד ואח' (כב' השופט מצא); בש"פ 7046/04 אזולאי נ. מ"י (כב' השופט ג'ובאן); בש"פ 8100/04 מ"י נ. אלצאנע. (כב' השופט טירקל); בש"פ 221/05 עמרני נ.מדינת ישראל (כב' השופט ג'ובראן); בש"פ 1001/04 מדינת ישראל נ.מחמוד ענזה (כב' השופטת בייניש (כתוארה אז)); בש"פ 9233/04 עדי אלעמרני נ.מדינת ישראל (כב' השופט עדיאל). יפים למקרה שבפני הדברים שנאמרו בבש"פ 1908/03 אבו כף נ" מ"י, (טרם פורסם, 2003) : "התנהגותו של העורר כעולה מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, מעידה על מסוכנות ממשית שקשה לצפות את היקפה ותוצאותיה. נהיגתו האלימה והבריונית בחוצות עיר סואנת, סיכנה באורך ישיר ומיידי עשרות אנשים - הולכי רגל ונוסעים ברכב. נהיגתו היתה כרוכה גם בבריחה מניידות משטרה שדלקות אחריו, מהתעלמות מגורמי אכיפת החוק שהגיעו לעוצרו ובריחה מהם, באיומים קשים כנגד שוטר בעת היותו במעצר בתחנת המשטרה. כל אלה משקפים יחס בוטה ומסוכן כלפי בטחון הציבור וזלזול כלפי החוק וכלפי גורמי אכיפת החוק, המעמידים בספק של ממש את יעילותה של חלופת מעצר אשר יהיה בה כדי להגשים את מטרת המעצר." "הציבור אינו צריך לשאת בנטל הסיכון מהתנהגותו הפוגענית והמסוכנת של העורר. חלופת מעצר הולמת מצב שבו יש בחלופה כדי לענות על זכותו של הציבור לבטחון ולהגנה. אין זה המקרה." ראה גם בבש"פ 2613/06 עלי סראיעה נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 2006): "התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה מהירה ברכב, קיבלה בשנים האחרונות ממדים מדאיגים. חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם, לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה. להשקפתי, מי שכך נוהג חושף לעיני כל עד כמה מופלגת היא הסכנה הטמונה בו, ועל כן אין בחלופה המוצעת כדי לאיין סכנה זו." ראה גם דברים שנאמרו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופת תשעת חודשי המעצר, במסגרת בקשה שהוגשה לבית המשפט העליון בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק המעצרים. שם נאמר בבש"פ 6513/09 מדינת ישראל נ' עמר אלהוזייל, (טרם פורסם, 2009): "כדי שניתן יהיה לשחרר נאשם לחלופת מעצר, מתחייב כי ניתן לסמוך עליו שהסרת חלק מהכבלים מעליו לא תוביל אותו לשוב ולבצע את המעשים המיוחסים לו או כי לא ינסה להימלט מאימת הדין. מעשיו של המשיב מהחל ועד כלה מלמדים כי לחלוטין אין זה מצב הדברים בעניינו. כל התנהלותו של המשיב משמיעה בוז וזלזול לחוק ולאוכפיו. לאורך כל הדרך הוא ניסה להימלט מאלו שניסו לעצרו, תוך שאין הוא נותן דעתו לסיכון אשר הוא מציב לאחרים, שוטרים ואזרחים, שלא התממש פעמים רבות בדרך נס. עובדות אלו, כמו גם נהיגתו ללא רישיון נהיגה, עבירות התנועה הרבות שביצע לאורך זמן קצר ואופיין האלים של העבירות המיוחסות לו, אינם מאפשרים, חרף חלוף הזמן הרב מאז תחילת המשפט, את שחרורו לחלופה גם בעת הזו." לאור האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. מעצרמשטרהאיומיםשוטרמעצר עד תום ההליכים