משיב פורמלי בערעור

תקנה 424 לתקנות סדר הדין קובעת: "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור". מטרתה של תקנה זו, שבית המשפט לערעורים יידע מי ומי הם בעלי הדין, העלולים להיפגע על-ידי הערעור. כך שציון משיבים פורמאליים משמעו, כי אין המערער מבקש שיינתן סעד כלשהו נגדם, אך אין בכך כדי לשלול מהם את זכות הטיעון (ראו: ע"א 483/86 בירנבך נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו, פ''ד מב(3) 228). בנוסף, לפי תקנה 425 לתקנות סדר הדין: "בית המשפט שלערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין ולהמציא לו כתב ערעור מתוקן, ורשאי הוא לדחות בינתיים את הדיון בערעור, בתנאים שייראו לו צודקים, ורשאי בית המשפט ליתן פסק דין כאילו היה המשיב שצורף בעל דין מלכתחילה". האם יש לאפשר לצד להליך, שלא הגיש ערעור, לשנות מעמדו בשלב מאוחר זה של הדיון, וזאת בכדי למנוע עיוות דין ? קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משיב פורמאלי בערעור: 1. בפניי "בקשה מטעם המערער והמשיבים הפורמליים 4 ו-6 לצירוף המבקשים 2, 3 כמערערים לערעור מטעם המבקש 1 על דרך תיקון כותרת כתב הערעור". רקע עובדתי 2. בין המערער הוא המבקש 1 (להלן - המערער) לבין המשיבים 1 -3 (להלן - המשיבים) נחתם חוזה שכירות (להלן- החוזה) ביום 24.204 לפיו הושכרו למערער חנות ומחסן. תקופת החוזה נקבעה לשנה עם שתי תקופות אופציה של שנה נוספת כל אחת, כך שמועד סיום תקופת השכירות הכוללת נקבע ליום 28.2.07. המשיבים טענו כי המערער לא פינה את המושכר במועד, ולכן הגישו תביעה לפיצוי מוסכם בסך של 100$ עבור כל יום נוסף בו שהה המערער בנכס. במסגרת פסק הדין חויב המערער לשלם את הפיצוי המוסכם בגין הפרת החוזה שנכרת עם המשיבים. המבקשים 2 ו-3, יחד עם המשיב הפורמאלי, אשר שימשו כערבים למערער, חויבו אף הם במסגרת פסק הדין (להלן- המבקשים או הערבים). 3. על פסק הדין הגיש המערער את ערעורו, זאת לאחר שקיבל אורכה להגשת הערעור עקב נסיבות אישיות וחריגות שמנעו ממנו הגשת הערעור במועד. הערבים לא הגישו ערעור מצידם על פסק דינו של בית משפט קמא, ועל-כן צורפו כמשיבים פורמליים 4 ו-6. 4. כעת, בבקשה דנן, מבקשים הערבים להצטרף כמערערים בתיק דנן, וזאת ע"י תיקון כותרת כתב הערעור, צירופם לעיקרי הטיעון של המערער ולכל כתבי בי הדין אשר הוגשו על ידו בהליך דנן, לרבות לנימוקים שהועלו על ידו. 5. הערבים טוענים בבקשתם כי סברו, שמאחר וטרם פנו אליהם המשיבים בדרישה לתשלום, אזי ככל שתתקבל טענה מטענות המערער הרי שהיא תחול עליהם באופן דומה, ועל-כן בחרו שלא להגיש ערעור מטעמם. רק בעת הדיון בפני בית המשפט דנן אליו התייצבו כמשיבים פורמאליים התחוור להם כי ייתכן ויחובו במלוא חיוב פסק הדין, ואף יותר, וזאת אף אם יופחת חיובו של המערער, שהינו החייב העיקרי בתיק. משמעות דחיית הבקשה לפי הערבים הינה, כי מחד גיסא, המערער יחוב במלוא הסכום, אף אם יתקבל ערעורו ויופחת גובה הפיצוי, עת ידרשו הערבים את כספם מכוח תביעת השבה בהתאם לקבוע בחוק הערבות. מאידך גיסא, המשיבים נטולי סיכון בערעור דנן, שכן אף אם יופחת גובה הפיצוי שיחול על המערער, הרי שזכאים הם, לכאורה, למלוא סכום הפיצוי מהערבים אשר לא ערערו על תוצאת פסק דינו של בית משפט קמא. הערבים מוסיפים כי אינם צדדים זרים להליך דנן, וכי כל שמבקשים הם הוא את שינוי מעמדם למערערים, וזאת מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן - תקנות סדר הדין או התקנות) וההלכה הפסוקה. לדבריהם, אי תיקון כאמור יגרום להם לפגיעה ישירה, לפיה יכול ויחובו יותר מאשר החייב העיקרי, הוא המערער. בנוסף, שיקולי צדק מצדיקים אף הם העתרות לבקשה, שכן אין זה מן הראוי כי הכרעה מהותית של בית המשפט דכאן תסוכל כתוצאה ממכשלה דיונית. לבסוף מציינים הערבים כי העתרות לבקשה לא רק שלא תפגע ביעילות הדיון, אלא תמנע התדיינויות עתידיות נוספות העלולות להיגרם עקב דחיית הבקשה, ובכפוף לתוצאת הערעור. כך גם מדגישים הערבים כי אין הם חפצים בהגשת כתבי בי דין חדשים, אלא בהצטרפות לאלו הקיימים שהוגשו ע"י המערער, כך שלא יגרם כל עיכוב ו/או סרבול בהליך המשפטי. 6. המשיבים בתגובתם מתנגדים לבקשה. לטענתם, הערבים הבינו, לאחר הדיון בערעור ולאחר שניסיונות הפשרה לא צלחו, את ההשלכות שעשויות להיות לכך עליהם. עתה הם מנסים "להשתחל" לערעור, מאחר ועבר חלף לו המועד להגשת ערעור מצידם. בנוסף מציינים המשיבים, כי ניסיון דומה להצטרף לערעור נעשה עוד בדיון מיום 21.7.10, בו הובהר לערבים כי עומד כנגדם פסק דין חלוט על כל המשתמע מכך. יתר על כן, הערבים הצהירו במועד הדיון כי על אף שתומכים הם בערעור, אין בכוונתם לטעון וכי לא הוגש ערעור מטעמם. המשיבים מלינים בנוסף על השיהוי בהגשת הבקשה דנן. לטענתם, אם לא די בכך כי פסק דינו של בית משפט קמא ניתן לפני כ- 11 חודשים, כעת כ- 7 חודשים לאחר הגשת הערעור ו- 3 חודשים לאחר הדיון בערעור מוגשת הבקשה דנן. לדבריהם מדובר בשיהוי רב המעיד על חוסר תום ליבם של הערבים, ועל ניסיון להפוך את הוראות התקנות לעניין המועדים פלסתר. לגופו של עניין, המשיבים טוענים כי תקנה 24 לתקנות סדר הדין דנה בצירופם של צדדים שלישיים, חיצוניים להליך ולא זה המקרה שבפנינו. היענות לבקשה, לשיטת המשיבים, לא תתרום מאומה לקידום הדיון, וככל שתסייע, אם בכלל, זה רק למערער או לערבים מטעמו, והרי לא זו תכלית התקנה. בנוסף, בהתאם להחלטת בית המשפט דנן במהלכו גדר את המחלוקת והוחלט להעמידן על שתיים, הרי שלאור אותן סוגיות שהוגדרו אין בשינוי מעמדם של המבקשים כדי לסייע בפיתרון הסכסוך, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. בנוסף, המשיבים טוענים כי בהתייחס לעניין "חוסר ההבנה" של הערבים לעניין אי הגשת הערעור, אין להם להלין אלא על עצמם, שכן הינם מיוצגים, חלקם עוד מתחילת ההליך, ומשכך אין להתחשב במחדליהם של הערבים או מי מטעמם. דיון והכרעה 7. המבקשים בתשובתם לתגובת המשיבים, טוענים כי בית המשפט מוסמך לפסוק גם בעניינם, ואף אם לא היה מוגש ערעור מטעמם וזאת מכוח תקנה 462 לתקנות סדר הדין אשר קובעת כי: " בית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה, או לאשר או לבטל את ההחלטה שניתנה ולהורות על דיון חדש, או ליתן החלטה נוספת או אחרת ככל שיחייב הענין; בית המשפט רשאי להשתמש בסמכותו זו אף אם הערעור מתייחס רק לחלק מן ההחלטה, ורשאי להשתמש בה לטובת המשיבים או בעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, אף אם לא הגישו ערעור או ערעור שכנגד." בנוסף, תקנה 24 לתקנות סדר הדין קובעת כי: " בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה." כך גם תקנה 424 לתקנות סדר הדין קובעת: "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור". מטרתה של תקנה זו, שבית המשפט לערעורים יידע מי ומי הם בעלי הדין, העלולים להיפגע על-ידי הערעור. כך שציון הערבים כמשיבים פורמאליים משמעו, כי אין המערער מבקש שיינתן סעד כלשהו נגדם, אך אין בכך כדי לשלול מהם את זכות הטיעון (ראו: ע"א 483/86 בירנבך נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו, פ''ד מב(3) 228). בנוסף, לפי תקנה 425 לתקנות סדר הדין: "בית המשפט שלערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין ולהמציא לו כתב ערעור מתוקן, ורשאי הוא לדחות בינתיים את הדיון בערעור, בתנאים שייראו לו צודקים, ורשאי בית המשפט ליתן פסק דין כאילו היה המשיב שצורף בעל דין מלכתחילה". כפי שניתן לראות, התקנות קובעות מספר הסדרים המאפשרים תיקון, שינוי, צירוף והחלפה של בעל דין וזאת לשם יעילות הדיון ושלמותו. 8. הסוגיה במקרה דנן הינה, האם יש לאפשר לצד להליך, שלא הגיש ערעור, לשנות מעמדו בשלב מאוחר זה של הדיון, וזאת בכדי למנוע עיוות דין. סבורני כי לעניין הבקשה דנן, צודקים המשיבים בטענותיהם. אכן בהתאם לתקנה 425 בדומה לתקנה 24 לתקנות, רשאי בית המשפט להורות על צרוף צד להליך, ובענין ערעור צרוף משיב. דהיינו עיקרה של התקנה במקרה ובו מצורף צד לערעור, אף שלא היה צד בהליך בפני הערכאה הדיונית. אולם, מעת שהערבים היו צד להליך בפני בית משפט קמא וצויינו כצד לערעור, וכמשיבים, זכאים הם לטעון לגופם של דברים. אולם, משלא הוגש ערעור מטעמם, הרי לכאורה השלימו עם תוצאות פסק הדין קמא, ולא ביקשו לשנותו. יתר על כן, גם לאחר שנודע להם על הגשת הערעור מטעם המערער לא הזדרזו ופנו אף הם בבקשה למתן אורכה להגשת ערעור מטעמם. ההיפך מכך, במסגרת הדיון בערעור חזרו והבהירו כי לא הגישו ערעור ולכאורה אין בכוונתם לעשות כן. יכול ובעקבות הערות בית המשפט מצאו הן המערער והן הערבים לפנות בבקשה דנן. אולם, דומה כי שימוש בתקנות שפורטו על ידם, נועד לעקוף את הוראות הדין בדבר המועד להגשת ערעור, כך גם הצורך בהפקדת עירבון ועוד. במיוחד יפים הדברים נוכח הגשת הבקשה לאחר שהדיון בערעור תם. בנוסף, יש לזכור כי יכול ואם מלכתחילה היו הערבים מגישים ערעור מטעמם, היו המשיבים מכלכלים צעדיהם בצורה שונה, לרבות מול ערעור המערער שניצבו רק בפניו על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלו דין בקשתם להידחות. 9. עם זאת בצדק הפנו הערבים לתקנה 462 לתקנות סדר הדין, לפיה לערכאת הערעור הסמכות לפסוק גם לטובת בעל דין שלא ערער, וזאת ללא צורך בשינוי מעמדו [וראו: רע"א 10394/06 עירית בן דוד נ' "הפול" (לא פורסם, , 5.2.2009]. אכן, ראוי כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות המסורה לו בתקנה 462 רק במקרים נדירים וחריגים, עם זאת בנסיבות המקרה דנן ובהתחשב במפורט להלן יכול והמקרה דנן יכלל בגדר אותם חריגים ועל כן יהיה מקום להשתמש באותה סמכות חריגה במקרה דנן. 10. ערבות היא "התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי" (ס' 1 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, להלן - החוק), והיא, מעצם טבעה "חיוב הנלווה לחיוב שאותו היא באה לשרת... תכליתה היא לשמש ערובה לחיוב העיקרי... כל 'זכויות הבטוחה, הקניניות והאישיות, צמודות לחיובים שהן נוגעות להן... הן נספחות, נסמכות', והערבות אין לה כלל קיום עצמאי." (שלו גינוסר חוק הערבות תשכ"ז-1967 14 (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי)). כך גם הוראות החוק קובעות את הזיקה שבין החיוב העיקרי לערבות ולא בכדי נקבע בע"א 1062/03 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' מירית בכר (לא פורסם, , 1.2.2007): "זאת ועוד, וכאן העיקר: משניתנה למירית רשות להתגונן בהסכמה - היה מקום לתת גם לפרץ ולגורן (הערבים, י.ש) רשות להתגונן, שכן חיובם נבע אך מכוח היותם ערבים לחשבון, וכל טענה שתעמוד למירית - תעמוד גם להם". 11. הואיל וטענה אחרונה זאת של המבקשים הועלתה במסגרת תשובה לתגובת המשיבים, ובטרם יינתן פסק הדין, אאפשר למשיבים להתייחס לשאלה, האם במקרה דנן, ככל שבית המשפט יימצא כי יש מקום להפחית מחיובו של המערער, יש מקום שבית המשפט יפעיל סמכותו בהתאם לתקנה האמורה וזאת גם ביחס לערבים. המשיבים יגישו את האמור עד ליום 25.12.10 12. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין. משיב פורמלי / צד פורמליערעור