קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סילוק על הסף של תביעה נגזרת: 1. שלוש בקשות לסילוק על הסף של התביעה שכותרתה "תביעה נגזרת ובקשה לאישורה ככזו", הוגשו על ידי מי הנתבעים כמופיע בכותרת הבקשה. 2. התובעים הינם בעלי מניות ב"יעל קואופרטיב להובלה לחיילים עברים משוחררים אגודה שיתופית בע"מ" ששינתה שמה לזה המופיע בכותרת (להלן: 'האגודה' או 'יעל'). התובעים 1 ו-2 הם בעלי שתי מניות באגודה, ולתובע 3 שתי מניות באגודה. האגודה הקצתה לחבריה 13 מניות. 3. כעולה מכתב התביעה, הנתבעים (המבקשים) 1 ו-2 (להלן: 'חדד' ו'אשכול' בהתאמה) הינם בעלי 7 מניות באגודה, ומחזיקים ברוב המניות המוקצות; הנתבעת/מבקשת 3 הינה חברה בבעלות חדד ואשכול (להלן: 'מ.א.ת'), בה הופקדו כספים בגין עסקאות שביצעו חדד ואשכול בשם האגודה ללא סמכות, כך לטענת התובעים. עוד נטען בכתב התביעה כי חדד ואשכול השתלטו שלא כדין על האגודה, התעשרו על חשבונה, רוקנו אותה מנכסיה והתעלמו באופן מוחלט מזכויות חברי האגודה האחרים, בדרך של ביצוע עסקאות בשם האגודה בעזרת הנתבע (המבקש) 4, עו"ד לכנר (להלן: "לכנר"); שנגדו נטען כי פעל בניגוד אינטרסים, וכי רק בדיעבד נודע לתובעים שייצג את חדד ואשכול בעת היותו ב"כ האגודה. 4. עיקר נכסי האגודה, נושא התביעה, הוא נכס מקרקעין המצוי בתל אביב, שלאגודה היו בו זכויות של דיירות מוגנת. בכתב התביעה נטען כי חדד ואשכול, פעלו בשם האגודה, ללא סמכות וללא הרשאה, מכרו את הנכס ואת תמורת המכירה, סכום העולה על חמישה מיליון דולר, לא העבירו לקופת האגודה אלא שלשלו לכיסם. לטענת המבקשים 5. יש לסלק את התובענה על הסף מאחר שהתובעים לא מילאו אחר התנאים המוקדמים להגשת תביעה נגזרת, ובראש ובראשונה לא פנו לאגודה בטרם הגישו את התובענה, כמתחייב מסעיף 194(ב) לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: 'חוק החברות' או 'החוק'). ממילא לא היתה האגודה יכולה לפעול בהתאם לסעיף 195 לחוק ולא ביצעה כל הליך נדרש, כך לא היה באפשרותה לקבל החלטה שיכול והיתה שומטת את עילת התביעה, כך נמנע ממנה לדחות את דרישת התובעים או להחליט על הגשת תביעה - מאחר שהתובעים בחרו לפנות לבית המשפט ולבקש אישור להגשת תביעה נגזרת, בטרם פנו לחברה כנדרש. 6. לטענת המבקשים דרישת החוק לפנייה מוקדמת לחברה אינה דרישה פרוצדוראלית ולא ניתן להתנות עליה או לתקנה בדיעבד לאחר הגשת כתב התביעה; הדרישה היא מהותית ותכליתה לוודא שניתנת לחברה האפשרות לבחור האם לממש את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה. חוק החברות קובע כי הפנייה לחברה הינה תנאי הכרחי להגשת התביעה, כפי שעולה גם מהוראת סעיף 197 לחוק שעניינו הזכות להגיש תביעה נגזרת רק אם היתה פנייה לחברה ותגובת החברה לפנייה אינה משמיטה את עילת התביעה לדעת הפונה, או שהחברה דחתה את דרישת הפונה; או שהודיעה כי תגיש תביעה אך לא עשתה כן במועד הנקוב בחוק, או במקרה שהחברה לא השיבה לדרישתו. 7. לטענת המבקשים לא רק שהתובעים לא פנו לאגודה בטרם הגישו את התובענה ובכך שללו את זכותה על פי חוק להפעיל שיקול דעת בקשר למימוש זכויותיה, אלא שהתובעים אף מציינים זאת בכתב התביעה וטוענים לקיום חריג לפיו מאחר שהתביעה היא נגד בעלי השליטה בחברה בגלל פעולתם, ברור לכאורה שהם לא יגישו תביעה בשם החברה נגד עצמם ועל כן סברו כי ניתן לוותר על דרישת הפניה המוקדמת. לטענת המבקשים, אותה תמכו בפסיקה, אין לחריג זה תחולה לאחר חקיקת חוק החברות. 8. עוד טענו המבקשים כי התובעים לא הגישו תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בתביעה ובבקשה הנלווית לאישור התביעה כנגזרת, בניגוד לנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, ולא ניתן לחקור את התובעים בקשר לעובדות הנטענות ולא ניתן לפרוש בפני בית המשפט את העובדות הרלבנטיות לרבות כי אין התובעים עומדים בקריטריונים הנדרשים לקבלת אישור להגשת תביעה נגזרת. 9. טעם נוסף לסילוק ההליך על הסף בפי המבקשים, כי לא הוגשה בקשה נפרדת לאישור התובענה כנגזרת, כמתחייב מהליך של תביעה נגזרת קרי, תחילה בירור זכות העמידה של התובע להגיש תביעה בשם החברה ולאחר מכן הגשת התביעה הנגזרת, אם אושר להגישה. טענות המשיבים 10. בתגובתם ציינו המשיבים כי הדרישה לפנייה מוקדמת קויימה, שכן טרם הגשת התביעה פנו המשיבים באמצעות באת כוחם לעו"ד לכנר, במכתב מיום 6.4.08, בו דרשו ממנו מסמכים ואף פירטו בפניו את טענותיהם, הן כלפיו באופן אישי והן מתוקף מעמדו באותה העת כיועץ המשפטי של האגודה וב"כ חדד ואשכול. משכך ניתנה לאגודה, לחדד, לאשכול וללכנר אפשרות להתמודד עם הטענות הנטענות נגדם במסגרת התביעה, אך הם בחרו להתעלם מהפנייה. 11. לטענת המשיבים יש להתחשב בלשון החוק ובתכליתו בנסיבות של כל חברה לגופה; לשיטתם, כאשר מדובר בחברה המקיימת פעילות באמצעות מוסדותיה והנהלתה יש טעם לפנייה פורמאלית לחברה שתתברר באורגנים של החברה, ענייננו מדובר באגודה 'ערטילאית', שכל קיומה המשפטי מתמצה ברישומה אצל רשם החברות. לאגודה אין משרדים, עובדים או מנגנון מינהלי והיא למעשה כסות לבעלי המניות אשכול וחדד שכוח ההצבעה שלהם יחד מאפשר להם לקבל החלטות. 12. המשיבים גם טענו כי עובר להגשת התביעה, פנו התובעים לחדד ואשכול להחזר התמורה לקופת האגודה אולם אלה סירבו להעתר לבקשה, ודי היה בפנייה לאגודה בעל פה, כדי לקיים את דרישת הפנייה המוקדמת הקבועה בחוק. 13. עוד טענו כי אין מניעה לכלול את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת בכתב התביעה עצמו, כפי שנקבע ברע"א 9030/04, ואין לסלק על הסף את התובענה מטעם זה. 14. לעניין התצהיר שלא צורף הרי מאחר שבמחדל טכני שניתן לתקנו עסקינן ראה המשיב 3 לצרף לתגובתו תצהיר. המשיבים 1- 2 והמשיב 3 הגישו תגובות נפרדות אך במהותן נטענות טענות זהות ולא ראיתי לפטר כל אחת מטענות מי מהמשיבים, ואדגיש כי הטענה העיקרית של כולם היא כי הפנייה המוקדמת התמלאה באמצעות מכתבים של ב"כ לעו"ד לכנר מיום 6.4.08 ו-24.4.08. ולהכרעתי 15. בראשית הדברים אומר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וביישום ההלכה הפסוקה בסוגייה שלפני, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשות ולסלק את התובענה כבר עתה. 16. סעיף 194 לחוק החברות קובע את התנאים להגשת תביעה נגזרת: "(א) כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה (בפרק זה- תובע) רשאים להגיש תביעה נגזרת אם התקיימו הוראות סימן זה. (ב) המעוניין להגיש תביעה נגזרת יפנה לחברה בכתב וידרוש ממנה כי תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה (בפרק זה - 'דרישה') (ג) דרישה תופנה ליושב ראש דירקטוריון החברה, ויפורטו בה העובדות היוצרות את עילת התביעה והנימוקים להגשתה" . 17. בענייננו, לא התקיימו התנאים המקדמיים הקבועים בחוק ועל כן לא ניתן לבחון האם לאשר הגשת תביעה נגזרת. לא נעשתה פנייה מוקדמת לאגודה כמצוות המחוקק בס"ק (ב) לעיל; אף התובעים עצמם מאשרים זאת בכתב התביעה ומודים כי לא פנו כמתחייב ולא הודיעו לחברה מראש על כוונתם להגיש תביעה, מחשש שמא הודעה כזו תגרור הברחת כספים על ידי הנתבעים (סעיפים 8- 16 לכתב התביעה). 18. לא ראיתי במכתב ב"כ התובעים מיום 6.4.08 לעו"ד לכנר מילוי דרישת הפנייה המוקדמת. פנייה מוקדמת על פי החוק צריכה לכלול דרישה מן החברה "כי תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה" ועל הדרישה להיות מופנית ליו"ר הדירקטוריון ובה פירוט העובדות היוצרות את עילת התביעה ונימוקים להגשתה. לא די במכתב כללי לעו"ד לכנר הכולל טענות כלליות לענין הסכם המכר מיום 14.7.05, ודרישה לקבלת מידע ומסמכים לענין עסקת המכר הנזכרת. 19. ראיתי לציין כי אני מקבלת את דברי המבקש לכנר כי התנהלות הנתבעים מעידה בעד עצמה כי המכתב שנשלח על ידם לא היווה גם מבחינתם 'פנייה מוקדמת' לאגודה כדרישת המחוקק, שהרי, הזמן הנקוב למתן תשובה מהחברה הינו 45 ימים מיום קבלת הדרישה (סעיף 196 לחוק), והנה התובעים הגישו את התביעה ביום 4.5.08, קרי, כ-30 יום לאחר משלוח המכתב מיום 6.4.08 אותו הם מבקשים עתה לראות כ'פנייה מוקדמת' הגם שלא חלף הזמן הנקוב בדין. 20. ראיתי לדחות את טענת המשיב 3 כי הפנייה בעל פה מהווה מילוי דרישות הפנייה המוקדמת לנוכח ס"ק (ב) הנ"ל הקובע במפורש כי על הפנייה להיות בכתב. 21. החריג עליו נסמכו התובעים בהימנעותם מפנייה מוקדמת בכתב לאגודה (סעיפים 8- 16 לכתב התביעה), אכן היה מעוגן בעבר בפסיקה בטרם נחקק חוק החברות; יאמר כי בחוק החברות נעדר איזכור כלשהו של החריג. כך גם התייחסה הפסיקה לשאלת חלות החריג לאחר חקיקת חוק החברות משנת 1999: "… הוראות החוק הנוגעות לענייננו נוסחו באורח כה מפורש, עד כי מתבקשת מסקנה, כי החריג שנקבע בפסיקה עובר לחקיקת החוק לא חל עוד, ובעל עניין מחוייב תמיד לפנות לחברה קודם שיפנה לבית המשפט (כפוף לחריג הקבוע בסעיף 198 (ב) לחוק. הפנייה המוקדמת לחברה נקבעה כ'תנאי מוקדם', משמע היא מהווה תנאי הכרחי להגשת התביעה הנגזרת, ובלעדיה לא קמה כלל זכות להגיש תביעה נגזרת. וצורה נקבעה לפנייה מוקדמת זו, משמע בכתב… וגם תוכן נקבע לה… ונקבעו גם הפעולות שעל החברה לעשות בעקבות הפנייה… ולוח זמנים מדוקדק למאורעות שונים העשויים להתחולל בעקבותיה…" (בש"א (מחוזי נצרת) 3443/02 סטולר נ. שריה, ). כך גם פרופ' גרוס מתייחס בספרו לענין 'החריג' "אכן, כאשר התביעה מוגשת נגד אלה השולטים בחברה, לכאורה אין טעם מעשי בפניה מקדמית אליהם כדי שיגישו את התביעה בשם החברה, שכן "אדם קרוב אצל עצמו", ואין להניח כי הדירקטורים יגישו תביעה בשם החברה נגד עצמם. במקרה כזה, מקובל היה לטעון, וכך גם נתקבל בפסיקה, כי התובע רשאי לוותר על פניה זו, אם כי עליו לציין בכתב התובענה את הנימוקים המצדיקים ויתור זה. אולם לאור לשון סעיף 194(ב) לחוק, לא ניתן כיום לוותר על הדרישה המוקדמת של פנייה בכתב לחברה" (י' גרוס "חוק החברות החדש", עמ' 334). 22. סיכומו של דבר, מדובר בדרישה מהותית והכרחית כתנאי להגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת. אני סבורה כי מדובר בדרישה שלא ניתן לוותר עליה. 23. לנוכח האמור לעיל, דין התביעה הנגזרת אשר הוגשה בצירוף בקשה לאישורה ככזו, להימחק כבר עתה בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות מאחר שאינה עומדת בדרישה המקדמית הקבועה בחוק כתנאי הכרחי ומהותי להגשתה, וכפועל יוצא מכך - נעדרת עילה. 24. לציין כי הודעת התובע (המשיב 3) מיום 22.2.10 אינה משנה ממסקנתי; בהודעה זו ציין המשיב 3 כי במכתב מיום 18.1.10 פנה לנתבעים 1- 2, יושבי ראש הדירקטוריון של האגודה, בדרישה שהאגודה תמצה את זכויותיה כלפי הנתבעים. מכתב הדרישה נמסר לב"כ הנתבעים ביום 26.1.10, ואילו הנתבעים 1- 2, אשר אף אליהם ישירות נשלחו מכתבים, לא טרחו לגשת ולקבל את דבר הדואר. לטענת המשיב 3, הגם שעמדתו הינה שפנייה כזו לא היתה מחוייבת בנסיבות דנן, הרי שתיקן את החסר ככל שהיה כזה וביצע בפועל את הפנייה בהתאם לסעיף 194(ב) לחוק החברות, ולדבריו לא קיבל כל תגובה מהנמענים עד עתה, ודי בכך כדי לשמוט הקרקע מטענת המבקשים בדבר אי פנייה מוקדמת. 25. פנייה מאוחרת זו היא חסרת נפקות אשר לבקשות שלפני, וכך גם לתביעה הספציפית שכבר הוגשה. כבר ציינתי שהפנייה המוקדמת בהתאם לדרישות החוק, היא דרישה מהותית וכשמה כן היא, אמורה להיות קודמת להגשת הליך התביעה בבית המשפט, ובוודאי לא להיעשות במקביל להליך, שכן הראציונאל העומד מאחורי הדרישה לפנייה מוקדמת הוא לאפשר לחברה לפעול בעקבות הפנייה המוקדמת "לבצע פעולה או לקבל החלטה אשר כתוצאה ממנה נשמטת עילת התביעה" (סעיף 195 (1) לחוק). פנייה לחברה הנעשית לאחר הגשת התביעה איננה אלא קיום טכני של הוראת החוק והיא מרוקנת את התכלית שלשמה נועדה הפנייה המוקדמת ועומדת בסתירה לתכלית ולטעם המהותי העומד בבסיס הדרישה. (הגם שאין לכך חשיבות ראיתי לציין כי גם בהיבט ה'טכני' טרם חלפו 45 ימים העומדים לחברה להשיב לדרישת התובע, בהתאם לסעיף 196 לחוק). 26. לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני נדרשת ליתר הנימוקים הנטענים בבקשות. יחד עם זאת, ראיתי להעיר למעלה מן הצורך כי לטעמי היעדר בקשה נפרדת לאישור התביעה כתביעה נגזרת אינה מהווה עילה לדחייה על הסף של ההליך, כפי שציינה זאת הד"ר א. חביב-סגל, בספרה דיני חברות, 2007, עמ' 688: "חוק החברות שימר, פחות או יותר, את המבנה המקורי, המתואר לעיל, של התביעה הנגזרת, אלא שזה הוסיף וביקש להחריב את תחומיה של תביעה זו ואת התמריצים הפועלים על תובעים פוטנציאליים להגיש את התביעה הנגזרת. שימור המבנה המסורתי של התביעה הנגזרת בא לידי ביטוי גם בהלכה הפסוקה לאחר חקיקתו של החוק, שלפיה, אין צורך בהפרדה בין הליך הבקשה לניהול התביעה הנגזרת, לבין ההליך של הגשת התביעה עצמה. בלשונו של כב' הש' סולברג, בעניין בתיה אחזקת נכסים בע"מ נ' קרן טוקטלי (ת"א (י-ם) 7438/05, ניתן ביום 4.1.07): הלכה היא כי בירור מעמדה של התביעה, אם מתקיימים בה התנאים כדי לאפשר הגשתה כתביעה נגזרת, יידון במאוחד עם התביעה גופה (ע"א 324/88 ברבלק נ' שביט, פ"ד מה(3) 562, 568-569). אף שהלכה זו נקבעה בעידן שקדם לחוק החדש, שאז התביעה הנגזרת היתה אך יצירתה של הפסיקה, הרי שהוראות החוק החדש לא שינו אותה; אדרבה, דומה כי כוונת החוק הינה להקל עם המבקש להגיש תביעה נגזרת (ראו: אירית חביב-סגל, דיני חברות א 603-606 (1999))." כך גם גם דבריו של כבוד השופט גרוניס בפסק דינו ברע"א 9030/04 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ ואח' נ' גדיש קרנות גמולים בע"מ ואח' (ניתן ביום 26.6.07)]. 27. לאור החלטותי לסלק התביעה אין צורך לדון בבקשה להורות לנתבעים להגיש כתב הגנה, כן מתייתר הדיון בבקשות הצדדים לעיון מחדש בהחלטת כב' הרשם זמיר מיום 29.9.09 המורה לנתבעים להגיש כתב הגנה (בש"א 19742/09, בש"א 18947/09), ולחיוב התובעים בהפקדת ערובה (בש"א 5169/09). למעלה מן הנדרש אציין כי פתוחה בפני התובעים הדרך למלא אחר תנאי החוק ככל שיצרו לבסס את תביעתם כתביעה נגזרת, ו/או לפעול נגד בעלי המניות האחרים על פי עילות אחרות. 28. אני מחייבת את המשיבים 1- 3 לשלם ביחד לכל קבוצת מבקשים בבקשה שהגישו סך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. סילוק על הסףתביעה נגזרת