מה הדין בנושא סמכות שיפוט מקומית בתביעות אינטרנט ? הפסיקה בארץ אימצה את העמדה כי האינטרנט הינו "חסר מקום". גישת בתי המשפט כיום היא כי לאור כך שהפרסום באתרים מגיע לכל משתמש בארץ, מוקנית סמכות מקומית לכל בית משפט בארץ. פסיקה בנושא סמכות שיפוט מקומית אינטרנט: בש"א (שלום קרית-גת) 884/02 גיל לנדאו נ' בני חסון בש"א 2841/03 רעות אלקטרוניקה ורכיבים בע"מ ואח' נ' מראות אימאג' בע"מ ואח' בג"ץ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים - פרופ' דניאל פרידמן בר"ע 501/84 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח נ' רוטבן, פ"ד לט(1) 26). עם זאת ישנם מקרים בהם שאלת נוחות הדיון מצדיקה העברת התביעה לבימ"ש אחר. בגדר שיקולי נוחות מביא ביהמ"ש בחשבון את העובדה שבמדינת ישראל קצרים המרחקים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות שיפוט מקומית אינטרנט: בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית. התובענה והצדדים: 1. המשיבה מספר 1 הינה מכון לגרפולוגיה (להלן - "המכון"). מניות המכון הינן בבעלות המשיבה מספר 2 אשר הינה גרפולוגית במקצועה. המכון עוסק, בין היתר, במתן ייעוצים אישיים, שירותי השמה ומיון עובדים לצד פעילות חקירתית לצורך זיהוי מקרי זיוף, מרמה והונאה, עריכת קורסים בגרפולוגיה וכן בבעלותו אתרי אינטרנט שבו מתפרסמים מאמרים שונים של המשיבה מספר 2 ועובדים אחרים במכון. המבקשת מספר 1 (להלן-"המבקשת") הינה חברה העוסקת בקידום אתרי אינטרנט במנועי החיפוש וביניהם GOOGLE, אתר האינטרנט של מכונים "מישרים קו" ו-"חכמת הכתב". המבקש מספר 2 (להלן - "המבקש"), הינו מנהל המבקשת ו/או המנהל הטכני של אתר המבקשת ו/או מנהל אתר המבקשת. 2. על פי הנטען בתביעה, בסמוך ליום 6.10.10 נודע למשיבות כי באתר האינטרנט של המבקשים בכתובת: מופיעים קטעים מתוך מאמרים שכתבה המשיבה ושנמצאים באתר המכון. נטען כי פרסומים אלה נועדו לקדם את מכון "מישרים קו" ואת מכון "חכמת הכתב" אשר הינם מכונים מתחרים של המשיבות במנועי החיפוש באינטרנט. המשיבות טוענות שמדובר בהעתקה מלאה, במכוון ובמודע, של מאמרי המשיבה וכי השינויים היחידים אשר הוכנסו הינם שינויים קטנים וזניחים ולפיכך מהווה ההעתקה הפרת זכות יוצרים, עוולה מסחרית, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט. טענות המבקשים: 3. לטענתם, אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה מאחר שהמעשים או המחדלים המיוחסים להם בתביעה, נעשו (אם נעשו), במשרדי המבקשת. לכן עותרים המבקשים למחיקת התביעה ולחילופין - לאור כך שמאזן הנוחות נוטה להעברת הדיון למחוז תל אביב או מחוז מרכז, שכן מקום עסקה של המבקשת הינו ביהוד והמבקש עצמו מתגורר בקרית אונו, מבקשים הם להורות על העברת הדיון לבית המשפט במחוז מרכז או במחוז תל אביב, על פי הסמכות המוקנית לביהמ"ש בסעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 (להלן-"חוק בתי המשפט"). טענות המשיבות: 4. הסמכות המקומית לדון בתביעות בגין עוולות באינטרנט קנויה לכל בית משפט בארץ. זאת - על פי הפרשנות שניתנה בפסיקה לתקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן-"התקנות"), הקובעת סמכות מקומית על פי מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. עוד טוענות הן, כי בענייננו מאזן הנוחות אינו מצדיק העברת התביעה לבית משפט אחר, זאת בשל כך שמשרדי ב"כ המבקשים ממוקמים סמוך לתחנת הרכבת בתל אביב וזמן הנסיעה לחיפה אינו ארוך ואף הדיון בתביעה אינו מסובך ולא יארך זמן רב. דיון ומסקנה: 5. למרות משך הזמן הארוך בו פועלת רשת האינטרנט והמספר הרב של התביעות, שעניינן פרסומים ברשת, המוגשות מדי יום, טרם תוקנו התקנות וטרם נקבעה, במפורש, סמכות מקומית בנוגע לתביעות מסוג זה ובשלב זה, התקנה הרלבנטית לענייננו, היא תקנה 3(א)(5) לתקנות, הקובעת סמכות מקומית בהתאם ל"מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים". הפסיקה בארץ אימצה את העמדה כי האינטרנט הינו "חסר מקום". גישת בתי המשפט כיום היא כי לאור כך שהפרסום באתרים מגיע לכל משתמש בארץ, מוקנית סמכות מקומית לכל בית משפט בארץ. ראו, למשל: בש"א (שלום קרית-גת) 884/02 גיל לנדאו נ' בני חסון (לא פורסם, 1.5.2002); בש"א 2841/03 רעות אלקטרוניקה ורכיבים בע"מ ואח' נ' מראות אימאג' בע"מ ואח', .   6. אכן, ישנם מקרים בהם שאלת נוחות הדיון מצדיקה העברת התביעה לבימ"ש אחר. נציין, כי בגדר שיקולי נוחות מביא ביהמ"ש בחשבון את העובדה שבמדינת ישראל קצרים המרחקים. ראו: בג"ץ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים - פרופ' דניאל פרידמן (לא פורסם, 30.8.2007); בר"ע 501/84 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח נ' רוטבן, פ"ד לט(1) 26). בענייננו, מבוקש להעביר הדיון מחיפה לת"א או למרכז - מרחק שאינו מצדיק, לכאורה, היענות לבקשה, מה גם שהסמכות להעברת מקום הדיון - כאשר לביהמ"ש מוקנית סמכות מקומית לדון בתביעה, כפי המקרה דנן - מסורה, על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט "לנשיא ביהמ"ש העליון או המשנה לנשיא" ולא לבימ"ש זה. 7. אשר על כן נדחית הבקשה. המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪, נכון להיום. מחשבים ואינטרנטסמכות שיפוטדיני אינטרנט