תביעה נגררת להרשעה בפלילים מוגשת על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. סעיף זה קובע: (א) הורשע אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והוגשה נגדו - ונגדו בלבד - תביעה אזרחית בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה; לענין זה מוסמך בית משפט מחוזי לדון גם אם התביעה לפי שוויה היא בתחום סמכותו של בית משפט שלום. (ב) שר המשפטים יקבע בתקנות את סדרי הדין בתביעה האזרחית, לרבות הוראות בדבר המועד והדרך להגשת התביעה וההליכים בערעור. ייחודו של ההליך על פי סעיף 77 הנ"ל הינו כי בית המשפט שהרשיע אדם בביצוע עבירות מוסמך לדון גם בתביעה אזרחית בשל אותן עובדות המבססות את יסודות את העבירה בה הורשע הנתבע. תכלית ההוראה הינה ייעול ההליך והבאת הדיון בפני מי שדן גם בהליך הפלילי ומכיר את עובדותיו (רע"א 8101/98 פלוני נ' פלוני, פ"ד נד(2) 636 (2000)). בתביעה נגררת להרשעה בפלילים אין צורך לדון מחדש בעובדות ששימשו בסיס להרשעה בפלילים. עם זאת אין לצרף נתבעים נוספים לנאשם שהורשע, ואם עילת התביעה מבוססת גם על עובדות שלא נדונו בהליך הפלילי מקומה אינה במסגרת התביעה הנגררת. סעיף 77 לחוק בתי המשפט אינו אלא מסגרת דיונית מקוצרת לתביעה, אולם אין בו כדי להקים עילת תביעה עצמאית לנפגע. כל הטוען כי נפגע עקב מעשה העבירה צריך להצביע על קיומה של עילת תביעה המוכרת בדין ולכלול את פרטי עילתו בכתב התביעה (ראה תקנה 17 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). חוק בתי המשפטמשפט פליליהרשעהתביעה אזרחית נגררת לפלילים