עוולת גניבת עין

עילת גניבת העין (passing off) היא עוולה שמתבצעת עת נלקח שלא כדין מוניטין של יצרן או נותן שירותים באמצעות הטעיית עינו של הציבור. האינטרס המוגן על ידי העוולה הוא המוניטין של העוסק, ותכליתה להגן על זכותו של בעל המוניטין למנוע מאחרים לעשות שימוש שלא כדין במוניטין שצבר.

בעבר עוגנה עוולת גניבת העין בהוראת סעיף 59 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. עם חקיקת חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 נמצאה לעוולה אכסניה חדשה. סעיף 1 לחוק העוולות המסחריות קובע לאמור:
"(א)לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.

(ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין".

חוק העוולות המסחריות נחקק על מנת לקבוע תנאי תחרות עסקית הוגנת (ראה מיגל דויטש עוולות מסחרית וסודות מסחר 43 (2002)). בחוק העוולות המסחריות נדחתה ההצעה לקבוע עוולה כללית בדבר איסור תחרות בלתי הוגנת ונקבעו עוולות ספציפיות שונות, כמו עוולת גניבת העין, עוולת התיאור הכוזב (סעיף 2 לחוק) והתערבות בלתי הוגנת (סעיף 3 לחוק).

נהוג לומר כי העוולה של גניבת עין בניסוחה החדש לא שינתה את מהותה של העוולה כפי שהיתה מוכרת קודם לכן, וכי הינה תואמתה של עוולת גניבת העין שהיתה קבועה בסעיף 59 לפקודת הנזיקין (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ (עיתון "משפחה") נ' אס.בי.סי. פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ (עיתון "משפחה טובה"), פ"ד נה(3) 933 (2001)).

עם זאת בהגדרת העוולה בחוק העוולות המסחריות ניתן למצוא שני שינויים חשובים שהרחיבו את תחולתה. האחד, הרחבת מעגל הזכאים להגנה. בעוד שפקודת הנזיקין הגנה רק על מוניטין של מי שעוסק במכירת נכסים, הרי שהעוולה בחוק העוולות מגינה גם על נותני שירותים (מיגל דויטש לעיל, עמ' 58). יוער, כי גם בעבר נעשו ניסיונות בפסיקה להרחיב את ההגנה לנותני שירותים (ת.א. (ת"א) 1769/83 The Boeing Co נ' בואינג נסיעות ותיירות בע"מ, פ"מ התשמ"ט(ג) 108 (1989)), אולם הרחבה זו לא זכתה לעיגון בחקיקה או בפסיקת בית המשפט העליון.

השינוי השני, הרחבת מבחן ההטעיה. בפקודת הנזיקין היה על התובע לשכנע כי הנתבע יצר מצג מטעה, כאילו מקורם של הטובין הנמכרים הוא בתובע. כעת די לו לתובע להצביע כי נוצר מצג מטעה כאילו המוצר הנמכר או השירות שניתן קשורים בדרך כלשהי לתובע. די במצג בדבר זיקה בין השירותים או המוצרים. החוק אינו מגדיר את טיבה של הזיקה שעשויה להיחשב כמצג מטעה ולעניין זה נשוב בהמשך.

האכסניה החדשה שנמצאה לעוולה בחוק העוולות המסחריות מוסיפה לתובע גם תרופות, שכן פרט לתרופות בפקודת הנזיקין יכול התובע לזכות בתרופות שמעניק החוק (סעיף 11). במיוחד חשובה האפשרות לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק (סעף 13).

מבחני הזכאות אותם על התובע להוכיח, לא השתנו, וגם כיום נדרש התובע להוכיח שני אלו: מוניטין שרכש במוצר או בשירות; והחשש להטעיית הציבור. בע"א 5792/99 הנ"ל אומר בית המשפט (עמ' 942) :

ייעודה של עוולת גניבת עין - מהו? ייעודה הוא להגן על מוניטין שרכש אדם בעסק - עסק שעניינו נכסים או עסק שעניינו שירותים.

[…] שני תנאים מצטברים אלה נדרשים להיווצרותה של העוולה: אחד, מוניטין שיש לטובין או לשירותים של התובע, ושניים, חשש סביר להטעיית הציבור כי טובין או שירותים שמציע הנתבע לציבור - טובין או שירותים של התובע הם או שקשורים הם אליו. לא הוכח אחד משני יסודות אלה - לא-כל-שכן אם לא הוכחו שני היסודות גם-יחד - לא תקום העוולה של גניבת עין.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון