קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע פסק דין עקב סיכויים טובים בערעור: 1. בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 7.4.10 (להלן: "פסק הדין"), וזאת עד מתן החלטה בערעור. הבקשה הוגשה על ידי ביתילי בע"מ ועל ידי כרמל אחזקות בע"מ (להלן: "המבקשות" או "הנתבעות") כנגד עזבון המנוחה תמר ברז וכנגד אורה ברז (להלן: "המשיבים" או "התובעים"). 2. במסגרת פסק הדין חוייבו המבקשות ביחד ולחוד עם נתבעים נוספים בתשלום סך של 2,510,673 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ובצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, וזאת בשל אחריותם לרצח תמר ברז ז"ל (להלן: "המנוחה") שאירע ביום 17.9.97 בחנות ביתילי. טיעוני המבקשות 3. המבקשות מציינות בבקשתן, כי בדעתן להגיש ערעור על פסק הדין "בסמוך לאחר הגשת בקשה זו", ומסבירות, כי בקשתן נסמכת על שני שיקולים עיקריים. האחד - סיכוייו של הערעור להתקבל הינם "טובים מאוד ולמצער מאוזנים". השני - באם יועבר סכום פסק הדין לידי המשיבים, עלול להיגרם למבקשות נזק בלתי הפיך, שכן יקשה עליהן לגבותו חזרה באם יתקבל הערעור ויבוטל פסק הדין. עוד טוענות המבקשות, כי "כלל לא ברור ולא הוכח מי הם הנהנים מאותו עזבון, כך שגם לא ניתן לברר את מעמדתם ו/או יכולותיהם הכלכליות", אולם למרות טענה זו מוסיפות המבקשות וטוענות כי "לעזבון לא ייגרם נזק בל יתוקן ולמעשה לא ייגרם לו כל נזק שהוא, בגין עיכובו של פסק הדין כמבוקש, מאחר ובמידה ויידחה הערעור, כי אז תשלמנה המבקשות לעזבון את כל סכומי פסק הדין, כשהם צמודים ונושאים ריבית חוקית כמתחייב מכל דין". טיעוני המשיבים 4. המשיבים מתנגדים לעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן לשיטתם, המבקשות אינן עומדות בתנאי הסף לעיכוב הביצוע, והן מפנות להלכה, כי על מבקש עיכוב הביצוע להראות - שסיכוייו להצליח בערעור טובים, ובאם יתקבל הערעור, יהיה זה בלתי נמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו, או, כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון. המשיבים מבהירים, כי עיקר טענותיהן של המבקשות מתייחסות לקביעות עובדתיות בפסק הדין, וכי הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. באשר לטענה בדבר גרימת נזק בלתי הפיך באם ישולמו כספי פסק הדין למשיבים, טוענים המשיבים, כי מדובר "בטענות משפטיות המפולפלות" ותו לא. בעניין זה מבהירים המשיבים, כי היה על המבקשות להמציא נתונים קונקרטיים המצביעים על מצבו הכלכלי של העזבון, לרבות חובות קיימים, ככל שקיימים. לדבריהם "אין תימה כי המבקשות בחרו שלא לבסס טענותיהן בעובדות המקרה הקונקרטי ולצרף להן תצהיר, אלא לטעון טענות תיאורטיות בעלמא, וזאת משום שמצבן הכלכלי של המשיבות אינו חמור, ואינו מצדיק עיכוב ביצוע". באשר לטענת המבקשות על פיה "כלל לא ברור ולא הוכח מי הם הנהנים מאותו העזבון", מפנים המשיבים להחלטתו של כב' הרשם א. זמיר (כתוארו אז) מיום 2.3.08 אשר הבהיר, כי אורה ברז וענת ברז - נעים הן הנהנות מהעזבון ויורשותיו החוקיות מכח צו ירושה שהומצא לתיק בית המשפט. עוד טוענים המשיבים, כי המבקשות הן חברות מסחריות המבוטחות בחברות ביטוח, ולכן "לא ברור איזה טלטלה כלכלית תיגרם לחברות ביטוח אלו, אם תשלמנה את הסכום שנקבע להן בהליך המשפטי". המשיבים מציינים כי פרשיית האונס והרצח של המנוחה אירעה לפני כ- 13 שנים, וכי ההליך המשפטי נמשך למעלה מ- 6 שנים, ומשכך ייגרם להם נזק ועינוי דין של ממש אם לא יועבר לידיהם סכום פסק הדין לאלתר. לחילופין מציעים המשיבים, כי אם טענותיהם לא תתקבלנה, יופקדו כספי הפיצוי בנאמנות אצל צד שלישי "באופן כזה שיענה על חששן ובקשתן של המבקשות עצמן, תוך מזעור הנזק העתיד להיגרם למשיבות מעיכוב ביצוע פסק הדין". דיון והכרעה 5. תקנה 470 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") מגדירה מהו "עיכוב ביצוע", ואילו תקנה 466 לתקנות קובעת: "466. הביצוע לא יעוכב הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". חרף האמור, לא נשללה זכות "עיכוב הביצוע" מבעלי הדין. נהפוך הוא, מחוקק המשנה הסמיך את בתי המשפט לעכב ביצועם של פסק דין והחלטות במקרים המתאימים, ובמהלך השנים עוצבו הכללים, שבהתקיימם יעוכבו פסקי דין/החלטות, וזאת כאשר הונחה תשתית ראייתית לכאורית בדבר סיכויי המערער להצליח בערעורו, ובדבר הקושי שבהחזרת המצב לקדמותו אם לא יעוכב פסק הדין או לא תעוכב ההחלטה נשוא הערעור. התקנות קובעות, כי על מבקש העיכוב לפנות בבקשת העיכוב לבית המשפט שנתן את פסק הדין או ההחלטה (תקנה 467 לתקנות), ואם סורב, הוא רשאי לפנות לערכאת הערעור בבקשה לעכב את ההחלטה נשוא הערעור (תקנה 468 לתקנות). מהאמור עולה, כי בפני מבקש העיכוב ניצבות שתי משוכות: האחת - שכנועו של בית המשפט, כי סיכוייו לזכות בערעור טובים. השניה - שכנועו של בית המשפט, כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך באם יבוצע פסק הדין, שכן לא יהיה באפשרותו להשיב לידיו את הסכומים ששולמו, באם יבוטל פסק הדין בערעור. יפים לכאן דברי בית המשפט בע"א 6347/08 שמריהו ושרה יונה נ' כונס הנכסים הרשמי : "לא אחת פסק בית-משפט זה, כי על מי שמבקש עיכוב ביצוע של פסק דין וסעד זמני לתקופת הערעור, מוטל הנטל לשכנע כי סיכויי הערעור טובים וכי יגרם לו נזק בלתי הפיך אם יבצע את פסק הדין או אם לא יינתן לו הסעד הזמני ולאחר מכן יזכה בערעורו (ראו למשל: ע"א 4486/08 מזרחי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם) והאסמכתאות שם). במקרה שלפני, מעלים המבקשים טענות המופנות בעיקרן כלפי ממצאים עובדתיים שאותם קבע בית המשפט קמא, ואשר אינן מבססות, כשלעצמן, סיכויים טובים להצלחת הערעור. משכך, אין בטענות אלה כדי להצדיק מתן סעד זמני בערעור (ראה למשל: 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( 25.7.04)) 8. יתר על כן, המבקשים לא טענו וממילא לא הוכיחו, כי יגרם להם נזק בלתי הפיך במידה שלא יעוכבו כנגדם הליכי ההוצאה לפועל..." האמור מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בחיוב כספי, אשר לגביו נקבע, כי הזוכה רשאי להנות מפירות זכייתו ללא שיהוי, מיד עם הינתן פסק הדין או ההחלטה (ראה בש"א 8240/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405; עע"מ 384/07 מנחם אריאב, ראש עירית נצרת עילית נ' סיעת שינוי , וכך נקבע: "... ככלל, פסק דין העוסק בחיוב כספי איננו אחד מבין אותם עניינים חריגים ויוצאי הדופן, שבהם ייטה בית משפט להעתר לבקשת עיכוב ביצוע. זאת מן הטעם שמימוש פסק דין לתשלום חיוב כספי, ניתן על פי רוב להפוך או להשיב... מכאן, שעל מנת לזכות בסעד של עיכוב ביצועו של חיוב כספי, מוטל על המבקש הנטל להוכיח בפני בית המשפט, מדוע במקרה שבו יזכה בערעור יהיה זה בלתי אפשרי או למצער קשה מאוד מבחינתו, לגבות בחזרה מן המשיב את הכסף ששולם לו" (ראה: בש"א 7637 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (לא פורסם) ומן הכלל אל הפרט 6. סיכויי הערעור - המבקשות טוענות, כי סיכוייהן לזכות בערעור הם טובים, וזאת מהסיבות המפורטות בבקשתן. אלא מאי? מעיון בנימוקי המבקשות, כפי שפורטו בבקשתן עולה, כי מרבית טענותיהן של המבקשות נסובות סביב קביעות עובדתיות וממצאים עובדתיים, של בית משפט זה, ולגבי דא, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט של הערעור אינו נוטה להתערב בטענות מסוג זה. כך למשל נקבע בע"א 4839/92 יוסף גנז נ' מרדכי כץ, פ"ד מח (4) 749, 755: "הלכה פסוקה היא שבית המשפט של ערעור אינו מתערב על נקלה בממצאים העובדתיים הנקבעים על ידי הערכאה הראשונה, אלא בנסיבות מיוחדות, וזאת בשל היתרון שיש לו על פניו בהתרשמות בלתי אמצעית מן העדים (ראה ע"א 56/82 מדינת ישראל, נ' עזבון המנוח עבדאללה מוסא רחאל ואח', פ"ד מ(4) 29, 33; ע"א 296/82 נבנצאל ואח' נ' ג'רסי ניוקליאר - אבקו איזוטופוס אינק, פ"ד מ(3) 281, 305; ע"א 445/82 חן נ' שטרית, פ"ד לט (3) 617, 619)" יחד עם זאת, הנני ערה לעובדה, כי בפסק הדין נשוא הבקשה, הרחבתי במידת מה את המבחנים המקובלים לבחינת חובת הזהירות והפרתה, הרחבה שהינה מתבקשת לדעתי בנסיבות מקרה אומלל זה, ומשכך, אף שהלכה היא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים וקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אין להתעלם מהעובדה, שערכאת הערעור מוסמכת להתערב למשל במסקנות המשפטיות שהוסקו על סמך הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי, ומשכך, לא ניתן לקבוע, כי מדובר בערעור חסר כל סיכוי וממילא לא ניתן להעריך את סיכויו, או לכל הפחות ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור מאוזנים. 7. החזרת המצב לקדמותו - קרי: האם במקרה אשר בפני מדובר בנזק הפיך באם יתקבל הערעור. בענין זה נקבע: "... בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכוי המערער, אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין, אם יעוכב הביצוע. אולם, אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע". (ע"א 4086/04 רעיה שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד, ; וכן ע"א 4079/02 חלואני נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (פורסם בתקדין). יובהר כבר עתה, כי טענותיהן של המבקשות בהתייחס לנזק הצפוי להן, והיותו לכאורה בלתי הפיך, נטענו על דרך הסתם, וללא הנחת תשתית ראייתית כל שהיא, וממילא ללא המצאת תצהיר לאימות הנטען, כנדרש בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. המבקשות טוענות (כאמור ללא הגשת תצהיר לתמיכה בטענותיהן), כי אינן יודעות מי הם יורשי העזבון, אלא שטענה זו אינה מדוייקת, כפי שעולה מתגובת המשיבים, והפנייתם להחלטתו של כב' הרשם א. זמיר (כתוארו אז) באשר לזהות היורשות. משכך, לא הוכח, ולו לכאורה, כי קיים חשש כלשהו לגבי יכולת המבקשות להפרע מהמשיבים באם יצלח ערעורם (ראה ע"א 9137/07 אנה אוסיפובה נ' מנחם גלעד קלישטיין ; ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו (4) 178, 182; ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה ת"א 4, פ"ד נג (1) 187, 189; יואל זוסמן "סדרי הדין האזרחי" - מהדורה שביעית בעריכת שלמה לוין, 830). מעבר לצורך יצויין, כי נוכח טענת המשיבים לגבי אי ידיעתם מיהם יורשי המנוחה, הרי שממילא לא בדקו את חוסנם הכלכלי של המשיבים, ולא התייחסו ליכולתם להשיב את כספי פסק הדין, באם יתקבל הערעור. מהאמור עולה, כי המבקשות לא הניחו תשתית ראייתית לכאורית כלשהי המתייחסת לנזק הצפוי להן, באם יתקבל ערעורן. 8. נוכח כל האמור, ובהתייחס לדברי באשר לסיכויי הערעור, הנני מקבלת את הבקשה בחלקה, בקובעי, כי מחצית סכום פסק הדין בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות יחסיות יועבר לידי יורשות העזבון, ומחציתו השניה של הסכום בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות יחסיות יופקד בגזברות בית המשפט עד מתן פסק דין בערעור. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועערעור