סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כי: "עיכוב הליכים בבית המשפט (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מאתמול שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה. (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב הליכים תניית בוררות: בפניי בקשת Scopus Video Networks Ltd (להלן: "המבקשת"), לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן:"חוק הבוררות"). רקע ביום 4.3.10, הגישו המשיבים תובענה כספית על סך 6,300,000 ₪, כנגד המבקשת וכנגד המשיבה הפורמאלית, בגין אובדן הכנסות ורווחים, הפסד כספי השקעה ונזקים כלליים (להלן: "התובענה"). על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת (שהינה הנתבעת 1 בתובענה), הינה חברה העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות לניהול תעבורת וידאו ברשתות תקשורת ברחבי העולם. בזמנים הרלוונטיים לתביעה המבקשת נסחרה בנסדא"ק ובשנת 2008 עמד מחזור המכירות הצפוי שלה על סך של כ- 74 מיליון דולר. המשיבה פורמאלית Harmonic Inc (שהינה הנתבעת 2 בתובענה) (להלן: "המשיבה הפורמאלית"), הינה חברה העוסקת בתכנון, פיתוח, ייצור ומכירת מערכות וידאו דיגיטאלי ומערכות סיבים אופטיים לשימוש ברשתות תקשורת פס-רחב, הוקמה בשנת 1988 ונסחרת בנסדא"ק. המשיבה 1 אינטרקי אי אל סי בע"מ שהינה התובעת 1 בתובענה (להלן: "החברה" או "המשיבה 1"), הינה חברה שעיסוקה בתחום ההרכבות האלקטרוניות והיא נרכשה ע"י המשיבים 2,3 ו 4 (שהינם התובעים 2,3,4 בתובענה) כעסק חי, ובהשקעה של מליוני שקלים, על מנת לשמש ספק למבקשת, בהתאם להסכמות שגובשו בין המבקשת למשיבים. בחודש דצמבר 2008, למיטב ידיעת המשיבה 1, נחתם הסכם לרכישת המבקשת ע"י המשיבה הפורמאלית. לטענת המשיבה 1, בחודש דצמבר 2009, היא הפסיקה את פעילותה בשל קשיים כלכליים שמקורם בהפרת התחייבויות של המבקשת והמשיבה הפורמאלית, בהסכם שנחתם ע"י הצדדים ביום 8.12.08 (להלן: "ההסכם"). עקב ההפרות הנטענות, הגישו המשיבים 1-4, את התובענה הנ"ל. הבקשה תמצית טענות המבקשת: המשיבים בתביעתם נמנעו מלהביא במכוון ובחוסר תום לב מובהק עובדות מהותיות השוללות לחלוטין את עילת התביעה, ובין השאר את דבר קיומה של תניית בוררות תקפה הקיימת בהסכם, המחייבת את העברת הסכסוך נשוא התובענה להליך של בוררות. המשיבים נמנעו מלציין כי בטרם הגשת התובענה, שומה היה על המשיבה 1, מכוח סעיף 17.8.3 להסכם, לפנות למבקשת על מנת לנסות ולפתור את הסכסוך ביניהן על דרך של משא ומתן. בפועל לא זו בלבד שלא נעשתה כל פניה שכזו, אלא שגם מכתב דרישה למבקשת בטרם הגשת התובענה לא טרחו לשלוח. לאור קיומה של תניית הבוררות, שיגר ב"כ המבקשת מכתב לב"כ המשיבים, בסמוך לאחר המצאת כתב התביעה לידי המבקשת, במסגרתו דרש מהמשיבה 1 לעכב את ההליכים בתובענה מכוח תניית הבוררות, וזאת על מנת לייתר את הצורך בהגשת הבקשה דנא. עוד ציין במכתבו ב"כ המבקשת, כי המבקשת ו/או משרדו אינם מוסמכים לקבל כתבי בי-דין של המשיבה הפורמאלית. ב"כ המשיבים השיב כי כתב התביעה הוגש כדין וכי תניית הבוררות אינה מונעת בעד המשיבה 1 מלהגיש את התובענה וכי הוא "מוכן לשקול בחיוב את ההצעה" להעביר את הסכסוך להליך של בוררות היה והמבקשת תסכים לסגת בה מטענותיה שפורטו במכתבה. לטענת המבקשת, למשיבה 1 לא עומדת כל זכות להכתיב למבקשת תנאים על מנת שזו תואיל בטובה "לשקול בחיוב" שלא להפר התחייבות חוזית מפורשת אותה נטלה על עצמה במסגרת תניית הבוררות. המבקשת הודיעה למשיבה 1, בהזדמנות הראשונה, על רצונה בפתרון הסכסוך שבין הצדדים על דרך של בוררות, כמתחייב על פי תניית הבוררות. בנסיבות אלה, מן הדין להעביר את הסכסוך בין המבקשת למשיבה 1 לבוררות בלא שהדבר נתון לשיקול דעתה של המשיבה 1. כל שנטען ע"י ב"כ המשיבים, באופן סתום ובלתי מבואר, הינו כי תניית הבוררות קיימת רק בין שניים מבין בעלי דין ורק לגבי חלק מהעילות, המדובר בטענה מופרכת שאין לה על מה שתסמוך. יתר על כן, כתב התביעה אינו מעלה כלל עילת תבעיעה כנגד המשיבה הפורמאלית וצירופה כנתבעת בתובענה נעשה במכוון ובאופן מלאכותי על מנת לנסות לחמוק שלא כדין מתניית הבוררות. תמצית טענות המשיבים לבקשה: מלבד העובדה כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר כנדרש על פי הדין, המבקשת כשלה בהוכחת נכונותה לעשות את כל הדרוש לשם קיום הליך הבוררות, כך למשל, ביום 16.3.2010, שלח ב"כ המבקשת מכתב, בו דרש בין היתר מב"כ המשיבים להודיע בחוזר בתוך 48 שעות, האם בכוונתו לעכב את ההליכים שבתובענה, בתגובה שלח ב"כ המשיבים מכתב באותו היום ובו ציין כי "...אם הייתה מגיעה פנייה אמיתית וכנה בשם הנתבעות לקיום הליך בוררות, הרי שבהחלט הייתי מביא את הדברים בפני מרשיי ומציע להם לשקולבחיוב את ההצעה". ובהמשך "... אם הנתבעות נכונות לקיים הליך של בוררות באופן אמיתי, ענייני ויעיל, נא הודיעני בחוזר באופן בלתי מסויג (לרבות הצעת שמות 3 בוררים שמוסכמים ע"י הנתבעות)". לטענת המשיבים, המבקשת לא נענתה לפנייתו של בא כוחם, לא הביעה נכונות בלתי מסוייגת לקיום הליך בוררות ולמעשה לא התייחסה ולא השיבה כלל לפניה הנ"ל. במקום זאת העדיפה המבקשת להגיש את הבקשה, ללא תצהיר. לטענת המשיבים, הליך הבוררות אינו הפורום המתאים לפתרון הסכסוך בנסיבות העניין. בשים לב למהות המחלוקות והעילות נשוא התביעה אשר ברובן נולדו לפני מועד החתימה על ההסכם, ואף בשים לב לעובדה שלכל היותר ניתן לטעון כי תניית הבוררות קיימת רק בין שניים מבין בעלי הדין ורק לגבי חלק מהעילות. נוכח האמור, היעתרות לבקשה תביא לפיצול הדיון, דבר אשר יגרום לריבוי הליכים, עלול להביא לקביעת ממצאים סותרים ועל כן עלול להכביד על קיום ההליך המשפטי. דיון והכרעה מעיון בבקשה, בתשובה ובתשובה לתשובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל במלואה, והכל כפי שיפורט להלן: בטרם הדיון לגופה של הבקשה, יש לדחות את הטענה המקדמית אשר העלו המשיבים בתשובתם, לעניין העדר תצהיר התומך בבקשת המבקשת. הבקשה בענייננו נסמכת כולה על טענות באי כוח הצדדים שהוחלפו בתכתובותיהם, מיום 16.3.10, ושצורפו לבקשה, המשיבים לא כפרו במכתבים אלו ובתשובתם אף תמכו טענותיהם על אותם המכתבים (ראה ס' 14-17 לתשובה וס' 5 -7 לתצהיר מר יצחק קרל המצהיר מטעם המשיבים). יתר הטענות הינן טענות משפטיות ולפיכך כאשר אין לנו עניין בטענות עובדתיות השנויות במחלוקת, מתייתר הצורך בהגשת תצהיר (ראה לעניין זה: רע"א 2979/98 ליפא י' קמינר עו"ד נ' אמנון בן משה, פד"י נב(4) 274). סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כי: "עיכוב הליכים בבית המשפט (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מאתמול שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה. (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". בענייננו אין מחלוקת לקיומה של תניית בוררות, אשר הסכימו עליה הצדדים בהסכם (ראה סעיף 17.8 להסכם), אלא שהמשיבים טוענים, כי המבקשת לא עמדה אחר התנאי הקבוע בסעיף 5 (א) לחוק הבוררות, משלא הייתה מוכנה "לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות". מעיון בחומר הראייתי שבפניי עולה, כי המבקשת פנתה כבר ביום 16.3.10 במכתב לב"כ המשיבים, בטענה כי: "התביעה שבנדון הוגשה בניגוד לתנית הבוררות הקבועה בהסכם שבין הצדדים ולהוראותיו האחרות", ואילו בתשובה ענתה המשיבה 1 במכתב באותו היום, כי: "...אם הייתה מגיעה פניה אמיתית וכנה בשם הנתבעות לקיום הליך של בוררות, הרי שבהחלט הייתי מביא את הדברים בפני מרשיי ומציע להם לשקול בחיוב את ההצעה. ברם, ממכתבך עולה בבירור שהמטרה אינה בירור התיק אלא עיכובו וסרבולו...". היינו, נראה כי ב"כ המשיבים, ראה במסגרת המכתב מיום 16.3.10, את פנייתו של ב"כ המבקשת לפנות להליך בוררות, בגדר הצעה ולא בגדר הוראה מחייבת את הצדדים מכוח ההסכם, וסירובו להליך הבוררות כוסתה באיצטלת טיעון שלא מן העניין ושאין בו כדי לאיין את תניית הבוררות השרירה והקיימת בין הצדדים, שכן הטענה כי יש מניעה מלהעביר את הדיון להליך בוררות, עת קיים חשש כי הדבר יביא לפיצול הדיון, אינה שיקול שיש בו כדי להביא לדחיית הבקשה, ולהורות על קיום ההליך בבית המשפט, אלא בנסיבות מיוחדות, שבענייננו לא הוכחו כאלה כלל ועיקר. [ראה לעניין זה: ע"א 20/70 עמיר, חברה להספקה של התאחדות האיכרים לישראל בע"מ נ' מ.צ.ק בע"מ, פ"ד כד(1) 692, וכן המ' (ת"א) 3681/84 תהל מהנדסים בע"מ נ' המספנות המאוחדות בישראל "עגן" בע"מ, פ"ה תשמ"ה(1) 203]. מהאמור עולה כי המבקשת דרשה בתוקף מהמשיבה 1, בהזדמנות הראשונה להעביר את הסכסוך לבוררות. המשיבה לא נתנה הסכמתה, אלא הציבה תנאים והודיעה למבקשת כי במידה והיא לא תיענה לדרישותיה של המשיבה 1, על ב"כ המבקשת ל"דאג להגשת הגנה וכל בקשה שתמצא לנכון". בהתאם להצעתו של ב"כ המשיבה 1, הגיש ב"כ המבקשת, 6 ימים לאחר קבלת מכתב זה (17.3.10 לפי אישור הפקס) את הבקשה דנן. זו אינה התנהגות חסרת תום לב של המבקשת כפי שטוענת המשיבה 1 ולכאורה מפעולות אלו עולה המסקנה כי ההיפך הוא הנכון. נותר איפה לבחון האם בעניננו מתקיים "טעם מיוחד" שלא לעכב הליכים עפ"י ס' 5 (ג) לחוק הבוררות. רק במקרים חריגים שנקבעו בדין ושבהם יעשה עוול או חוסר צדק משווע לאחד הצדדים, יימנע בית המשפט מלכבד את רצון הצדדים ויימנע מלהורות על עיכוב הליכים, מקום בו קיים סעיף בוררות. כך גם סברה המלומדת פרופ' ס' אוטולנגי ז"ל, בסיפרה בוררות-דין ונוהל (מהדורה רביעית-2005) בעמ' 283-284: "בדרך כלל נוטה בית המשפט לעכב את ההליכים בתביעה שבפניו. עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש הדן בעניין, וביהמ"ש ישקול אם לסרב לבקשה, שכן המגמה היא שסכסוך אשר הוסכם למסרו לבוררות- באמת ידון בה. זו גם גישתם של בתי המשפט: 'הכל מסכימים כי הנטיה לעולם תהיה לכבד הסכם בוררות ולא לסכלו...' [ע"א 331/89 השקעות וניהול בתי מלון מ.קסוטו בע"מ נ' מלון רם ירושלים, פ"ד מה(1) 871,873]. כך גם סברו ביהמ"ש לעניין השימוש ב"טעם המיוחד" כשקבעו שיש לעשות שימוש בסעיף זה במשורה ובמקרים נדירים וחריגים. אני יכול להעלות על דעתי כי ביהמ"ש יעשה שימוש בסעיף שכזה לדוגמא, כאשר יש חשש לזהות הבורר או כשיש חשש מבוסס שהבוררות תתנהל שלא בצורה הוגנת או צודקת. הכלל הוא שביהמ"ש יכבד ויקיים את סעיף הבוררות ופעמים אף אכפו בתי המשפט סעיפי בוררות מחוץ לגבולות המדינה. הטורח וההוצאות הכרוחים בניהול בוררות שכזו נדחה בפני כיבוד הסכמות והתחייבויות הצדדים כפי שקיבלו ביטויין בחוזה שכרתו. נטל השכנוע לקיומו של טעם מיוחד מוטל על כתפי התובע המתעלם מסעיף הבוררות: "על המבקש היה לשכנע את בית- המשפט, כי אמנם קיימות נסיבות מיוחדות, אשר בגינן יש להשאיר את התובענה בבירור בבית-המשפט ולא לעכב את ההליכים. המחוקק ראה בבוררות, מחוץ לכותלי בית-המשפט, דרך יעילה ליישוב סכסוכים בין בעלי-דין. לשם השגת תכלית זו נראה, כי התערבות יתר מצד בתי-המשפט, בהיעדר טעמים מיוחדים, הייתה מסכלת מגמה זו. לפיכך, נדרש טעם מיוחד, אשר יצדיק את בירור התביעה בבית-המשפט דווקא וימנע את הליך הבוררות, חרף קיומו של הסכם בוררות. בענייננו, לא עלה בידו של המבקש להראות טעם מיוחד המצדיק את השארת התובענה בבירורו של בית-המשפט." (רע"א 9652/04 הירשפלד נ' סודאי ( 21.3.05). העובדה כי המבקשת עומדת על זכותה לקייום הליכי הבוררות רק בין החברות החתומות על החסכם הינה זכות שבדין הנובעת מההסכמות אליהן הגיעו החברות ולא היחידים שהם התובעים 1-4. המשיבים לא שיכנעו אותי, כי קיים טעם מיוחד שלא לכבד את שהצדדים הסכימו ביניהם בסעיף 17.8 להסכם בקשר לבירור ויישוב מחלוקות בדרך של בוררות. האם הטענות שבתביעה חורגות מסעיף הבוררות לטענת המשיבה 1, המחלוקת והעילות נשוא התביעה ברובן נולדו לפני מועד החתימה על ההסכם. אין בידי לקבל טענה זו לנוכח ניסוחו הברור והחד של ס' 17.8.2 להסכם, בו נקבע כי במקרה של מחלוקת בין הצדדים, העולה מתוך החוזה או קשורה לחוזה תועבר לבוררות. ברור שכל טענות התובעת עולות וקשורות לחוזה ולפיכך דין טענה זו להידחות. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה דנא, מכח סעיף 5 לחוק הבוררות. שאלת ההוצאות של הליך זה ילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין.עיכוב הליכיםתניות בחוזהחוזהיישוב סכסוכיםתניית / סעיף בוררותבוררות