קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול זמני על נכסי חברה זרה: מבוא 1. בפניי בקשה של הנתבעת, חברת XL אנרג'י אינטרנשיונל (להלן: "הנתבעת") להורות על ביטולו של צו עיקול זמני שהוטל על נכסיה בסכום של 22,435,152 ₪, ולחלופין, להחילו אך ורק על סימני המסחר שלה, וכן בקשה של התובעת, חברת משה סידס ובנו בע"מ (להלן: "סידס"), להרחבת העיקול הזמני והעמדתו על סך של 100,527,476 ₪ ולחלופין, על סך של 27,944,899 ₪. 2. הנתבעת היא חברה זרה, שמקום מושבה בפולין, והיא עוסקת בייצור משקה אנרגיה בשם XL (להלן: "המשקה"). סידס היא חברה ישראלית, שהתקשרה עם הנתבעת ביום 26.9.2008 בהסכם להפצה בלעדית, לפיו מונתה סידס ליבואנית ומשווקת בלעדית של המשקה בישראל. 3. עד לחודש ספטמבר 2008 הפיצה הנתבעת את המשקה בישראל באמצעות חברה אחרת, בשם בני פאוזי שמשום בע"מ (להלן: "המפיץ הקודם"). בשלב מסויים החליטה הנתבעת להפסיק את ההתקשרות עם המפיץ הקודם, ולהתקשר בהסכם הפצה בלעדית עם סידס. בין השאר, נקבע בהסכם ההפצה הבלעדית מיום 26.9.2008 (להלן: "ההסכם") כי הוא יעמוד בתוקפו עד ליום 31.12.2009 וכי הוא יחודש מאליו, כל פעם לתקופה של שנה אחת, אלא אם מי מהצדדים יודיע מבעוד מועד כי אין ברצונו לחדשו. 4. בחודש ספטמבר 2009 או בסמוך לכך, נודע לסידס כי עוד בחודש אוקטובר 2008, זמן קצר לאחר כריתתו של ההסכם, החלה הנתבעת, באמצעות בעליה פיטר קלוז, לנהל משא ומתן עם יבואן מקביל, חברה בשם קשמש בע"מ (להלן: "קשמש"), לשם מכירת המשקה בישראל גם באמצעות קשמש, תוך הפרה של זכות הבלעדיות המוקנית לסידס לפי ההסכם. לטענתה של סידס, התברר לה כי הנתבעת מכרה לקשמש לא פחות מ- 14,175,360 פחיות משקה, תוך גרימת נזק עצום לסידס. בנוסף, החל מחודש יוני 2009 ואילך חדלה הנתבעת לפרוע את חובותיה השוטפים כלפי סידס בגין פעילות שיווק ופעילות מסחרית של סידס וכן בגין עמלת הפצה לה היתה זכאית סידס. 5. סידס פנתה לנתבעת בכתב כדי לברר האם הנתבעת מוכרת את המשקה לקשמש, אלא שהנתבעת הכחישה זאת. 6. ביום 2.9.2009 הודיעה הנתבעת לסידס כי לא תחדש את ההסכם החל מיום 31.12.2009. במקביל התקשרה הנתבעת בהסכם הפצה חדש עם טמפו משקאות בע"מ (להלן: "טמפו"). 7. ביום 29.10.2009 הודיעה הנתבעת לסידס על ביטולו של ההסכם לאלתר, מחמת הפרתו על ידי סידס. 8. ביום 4.11.2009 ניסתה סידס, ללא הצלחה, למנוע את ההתקשרות בין הנתבעת לטמפו במסגרת בקשה לצו מניעה זמני שהגישה בבית המשפט המחוזי מרכז. בסופו של יום, הושג הסדר דיוני לפיו הוסכם כי הנתבעת וטמפו ירכשו את מלאי פחיות המשקה שנותר אצל סידס, תוך שמירת טענות הדדית. 9. בעקבות ארועים אלה הגישה סידס את הבקשה הראשונה להטלת עיקול זמני, מכח ס' 16(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968, שכן בין הצדדים קיימת תניית בוררות. יצויין כי כיום מתנהלת הבוררות בתביעות ההדדיות בין הצדדים בפני הבורר עו"ד אלי זוהר. 10. במסגרת הבקשה הראשונה להטלת עיקולים זמניים טענה סידס כי מעשיה של הנתבעת גרמו לה את הנזקים הבאים: סך של 18,018,250 ₪ בגין אובדן רווחים ישיר. סך של 5,888,504 ₪ בגין חובות שוטפים. 11. בעקבות הבקשה הראשונה, ניתן ביום 17.11.2009 צו עיקול זמני כמבוקש על נכסיה של הנתבעת בישראל בסך של 23,906,754 ש"ח, שלימים תוקן לבקשתה של סידס והועמד על סך של 22,435,152 ₪ בעקבות תיקון טעויות בתחשיב הנזק. 12. לקראת הדיון בבקשה שהגישה הנתבעת לביטולו של צו העיקול הזמני, החליפה סידס את באי כוחה. החלפה זו גררה בקשה של סידס להרחבת העיקול, שהוגשה ביום 31.12.2009 (להלן: "הבקשה השניה"). 13. במסגרת הבקשה השניה תפחו באורח פלא נזקיה הנטענים של סידס והגיעו כדי סכום של 100,527,476 ₪ ולחלופין סך של 27,944,899 ₪. על פי הבקשה השניה, מעשיה של הנתבעת גרמו לסידס את הנזקים הבאים: נזק בסך 18,018,250 ₪ בגין אובדן עמלת הפצה. הנזק מורכב מן הסכומים הבאים: נזק ישיר בסך של 5,788,272 ₪ בגין אובדן עמלת הפצה עקב מכירת 214 מכולות משקה ביבוא מקביל על ידי קשמש; נזק עקיף בסך 6,418,490 ₪ בגין הקפאת מכירות עקב היבוא המקביל; נזק בסך 5,811,488 ₪ בגין מצגים כוזבים עובר לכריתת ההסכם בקשר להיקף המכירות הצפוי. נזק בסך של 75,863,610 ₪ בגין אובדן רווחים צפוי לתקופה של עשר שנים. נזק בסך של 3,356,285 ₪ בגין השקעה בתשתיות שירדה לטמיון. נזק בסך של 18,700,110 ₪ בגין הפסקת התקשרות עם ספקים אחרים לרגל ההתקשרות עם הנתבעת. 14. הנתבעת טוענת כי יש לבטל את העיקולים ולחלופין לצמצמם ולהחילם אך ורק על סימני המסחר שלה. 15. הנתבעת טוענת כי היא חברה מכובדת, המשלמת חובותיה במהירות ונהנית מרווחים נכבדים ממכירת המשקה בישראל, ובבעלותה סימני מסחר בישראל בשווי של 250 מיליון ₪. על כן, אין כל צורך בהטלת עיקול על נכסיה שכן לא צפוייה הכבדה כלשהי על ביצועו של פסק הבוררות, אם יינתן לחובתה. 16. הנתבעת טוענת כי סידס לא הוכיחה את עילת התביעה נגדה ושלל גרסאותיה בענין גובה הנזק מוכיח כי אין כל ממש בטיעוניה. 17. הנתבעת טוענת באופן פרטני נגד כל אחד מראשי הנזק הנטענים על ידי סידס וטוענת כי אין בו ממש. בין השאר, היא מצביעה על כך שתחשיב הנזק של סידס מניח התקשרות לתקופה של 10 שנים, למרות שלפי ההסכם, מדובר היה בהתקשרות לשנה אחת בלבד. הנתבעת טוענת כי היקף היבוא המקביל עמד על 105 מכולות בלבד, וכי היבוא המקביל נעשה לשם הגנה על פלח השוק של הנתבעת, בעיקר במגזר הערבי, שסידס כשלה בשמירה עליו. עוד טענה הנתבעת, בשפה רפה אמנם, כי לפי ההסכם סידס אינה זכאית לפיצוי בגין פגיעה ברווחים. 18. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי יש לקזז מכל סכום המגיע ממנה לסידס, סך מצטבר של 20,916,635 ₪, המורכב מן הסכומים הבאים: סך של 1,300,000 ₪ בגין השתתפות בפיצוי ששילמה הנתבעת למפיץ הקודם; סך של 1,574,391 ₪ בגין גביית כספים בניגוד לשער ההמרה המוסכם; סך של 913,449 ₪ בגין תשלומי ייתר בעת רכישה חוזרת של מוצרי הנתבעת; נזק בגין אי הפצת מוצרי הנתבעת ואובדן שווקים שנגרם עקב כך לנתבעת. דיון 19. כידוע, על מנת שיינתן צו עיקול זמני, על מבקש הצו לעמוד לפחות בשני תנאים מצטברים: קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה (תקנה 362(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות")), וכן קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות). 20. נדון תחילה בשאלת קיומה של עילת תביעה לכאורה, ולאחר מכן נדון בשאלת קיומה או אי קיומה של הכבדה. 21. במהלך שמיעת הבקשות השונות של בעלי הדין נחקרו מספר מצהירים וכן שלושה עדים מומחים מטעם בעלי הדין. החקירות היו ממושכות ביותר, מעל ומעבר למקובל בהליכים של עיקול זמני, והתפרסו על פני מספר ישיבות. 22. הכלל הוא שכאשר ניטע אצל בית המשפט ספק בצדקת התביעה, אין מקום להטלת צווי עיקול: "אך לעומת זאת אפשרי הדבר, שבין על יסוד חומר הראיות שבתצהיר שניתן לתמיכה בבקשת הביטול ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענת מבקש העיקול כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין, ובמקרה זה יבטלו בית-המשפט או הרשם את צו העיקול." רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ . מכאן שאם ניטע ספק לגבי צדקת חלק מן התביעה, אין להטיל עיקול זמני בגין אותו חלק מסויים. ראה גם רע"א 5935/97 רוני סיני נ' יעקב גלנץ (1998) הנ"ל, שם נפסק כי: "עיקול זמני אינו ניתן "על דרך השגרה" ... עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית-המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובמספרן. ... בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק-הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע כשאין הצדקה לכך. במסגרת עריכת איזון זה, יש לזכור, ראשית, שהתובע מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבע, עוד קודם שזכה בפסק-דין לטובתו וכן, שזכות הקניין הינה זכות חוקתית אשר כל רשות מרשויות השלטון - ובכלל זה בית-המשפט - חייבת לכבד אותה (סעיף 11 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו)." 23. אקדים ואומר מייד כי אין ספק שהנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית, בכך שזמן קצר לאחר כריתתו, החלה למכור את המשקאות ליבואן מקביל, הוא קשמש, בניגוד גמור להוראות ההסכם. התירוץ שהושמע על ידי הנתבעת, כאילו היבוא המקביל נועד להציל פלחי שוק מסויימים לאחר שלא עלה בידי סידס לעמוד בהיקף המכירות המובטח- איננו מקובל ואיננו מצדיק את התנהלותה של הנתבעת, מה גם שהדברים נעשו בחשאי, תוך נסיון של הנתבעת להסתיר את מעשיה, ותוך הכחשת הפעילות המפירה כאשר סידס פנתה לבקש הבהרות מהנתבעת. בולטת לעין העובדה שמנכ"ל הנתבעת, פיטר קלוז, בחר שלא ליתן תצהיר בהליך הנוכחי, למרות שהוא היה הרוח החיה מאחורי ההחלטה לבצע יבוא מקביל תוך הפרת ההסכם, ומי שהעידו מטעמה של הנתבעת היה עורך דינה הישראלי, עו"ד עדי נורדמן, וגב' סיקורסקה, מנהלת השיווק מפולין. 24. יחד עם זאת, ישנה מחלוקת ממשית בשאלה מהו ההיקף המדוייק של היבוא המקביל שהנתבעת יזמה. בעוד שסידס טוענת כי מדובר בלא פחות מאשר 214 מכולות משקה, הרי שהנתבעת טוענת כי מדובר ב- 105 מכולות בלבד. יצויין כי לא ניתן ואין גם צורך בהליך של עיקול זמני לקבוע מסמרות בענין זה, שמצריך עריכת ברור עובדתי מורכב ומסובך, תוך היזקקות אפשרית לנתונים המצויים בידי רשויות המכס. יחד עם זאת, לא שוכנעתי מחומר הראיות הלכאורי שבפניי כי מדובר אכן ביבוא של 214 מכולות כנטען על ידי סידס. בענין זה הסתמכה סידס על עדותם של מנהלי קשמש, עליזה אורן וירון אורן, שעסקו ביבוא המקביל מטעמה של הנתבעת אך לימים שינו את עורם וחברו דווקא לסידס, כאשר נוכחו לדעת כי הנתבעת התקשרה בהסכם הפצה חדש עם טמפו ולא עימם. יש ליחס משקל מופחת לעדותם של עדים אלה, שכן התברר כי הובטח להם על ידי סידס שכר מותנה בתוצאות המשפט תמורת עזרתם, לאמור, שליש מכל סכום שייפסק לזכותה של סידס (ע' 83 לפרוטוקול). יצויין כי המסמכים שמכוחם ביקשה סידס להוכיח את מספר המכולות שנמכרו לקשמש, כללו כפילויות רבות והנתונים הכלולים בהם התגלו כבלתי מדוייקים (ראה ע' 88 לפרוטוקול). לכן לא ניתן לקבוע מכוחם כי אכן מדובר ב- 214 מכולות. מנגד, אינני משוכנע כי מדובר ב- 105 מכולות בלבד, כנטען על ידי הנתבעת. למעשה, ישנה הודאת בעל דין של עו"ד עדי נורדמן, המצהיר מטעמה של הנתבעת, שהודה בעל פה בישיבת יום 4.1.2010 כי מדובר ב- 120 מכולות שנמכרו לקשמש על ידי הנתבעת. לצורך ההליך הנוכחי, יש איפוא לצאת מנקודת הנחה כי מדובר אכן ב- 120 מכולות. מכאן שסידס ביססה לכאורה עילת תביעה ראויה נגד הנתבעת בגין גרימת יבוא מקביל של 120 מכולות. יחד עם זאת, סלע המחלוקת האמיתי הוא מהו הנזק שנגרם לסידס בגין היבוא המקביל. 25. אין ספק שסידס טוענת במסגרת הבקשות להטלת עיקולים זמניים לקיומם של נזקים שונים בסכומים מנופחים ומופרזים על פניהם, וחבל. התנהגותה של הנתבעת חמורה דייה בגין גרימת יבוא מקביל של 120 מכולות, ולא היה כל צורך שסידס תנפח את תביעתה באופן בו נהגה, תוך ניצול העובדה שבהליכי בוררות אין צורך לשלם אגרה, וכל בעל דין יכול לנקוב בסכומי נזק דמיוניים ככל העולה על רוחו. 26. הראיה הטובה ביותר לכך שסידס אכן ניפחה את נזקיה הנטענים נעוצה בעובדה שנזקים שהסתכמו לטענתה בסכום של 23,906,754 ש"ח, תפחו בן לילה והגיעו כדי סכום עתק של 100,527,476 ₪, כאשר השינוי היחידי שחל הוא חילופי באי כוחה של סידס. אינני רואה כיצד יכול היה המצהיר מטעמה של סידס לטעון תחילה כענין שבעובדה לנזק בסכום מסויים, וכעבור זמן קצר ביותר להכפיל את הנזק בשיעור של כמעט פי חמישה. ודוק: שאלת קיומו של נזק היא בראש ובראשונה שאלה עובדתית, ולכן חילופי גברי בצוות עורכי הדין המייצגים את סידס אינם יכולים להוות צידוק לגידול כה מרשים בשיעורו של הנזק הנטען. 27. לגופו של ענין, אין כל ממש בראש הנזק הנטען בסך של 75,863,610 ₪ בגין אובדן רווחים צפוי לתקופה של עשר שנים, מן הטעם הפשוט שההסכם אמור היה להסתיים ממילא ביום 31.12.2009, לאחר שהנתבעת עשתה שימוש בזכותה שלא לחדשו לתקופה של שנה נוספת. ברי איפוא כי סידס לא היתה יכולה לפתח ברצינות ציפיה ראויה להגנה שההתקשרות בינה לבין הנתבעת תימשך אכן עשר שנים תמימות, גם אם זו היתה תקוותה. 28. בנוגע לנזק ישיר עקב יבוא מקביל של 120 מכולות, הרי שתחשיב הנזק הלכאורי צריך להיות כדלקמן: 66,240 פחיות בכל מכולה, כפול 120 מכולות, כפול 2.135 ₪ מחירה של פחית כפול 17.5% עמלת הפצה, ובסך הכל- 2,969,870 ₪ (ולא 5,296,269 ₪ כנטען על ידי סידס). בהקשר זה יש לציין כי אין כל ממש בטענתה של הנתבעת לפיה ס' 5.12 להסכם שולל מסידס את הזכות לתבוע פיצויים בגין ראש נזק זה. הוראת סעיף זה נועדה לחול רק מקום בו הנתבעת מקיימת את התחייבותה להקנות לסידס בלעדיות, ולא כאשר הנתבעת עצמה עוסקת ביבוא מקביל תוך גרימת נזק של אובדן רווחים לסידס. 29. סידס טוענת לנזק בסך 5,811,488 ₪ בגין מצגים כוזבים עובר לכריתת ההסכם בקשר להיקף המכירות הצפוי. לטענתה, הנתבעת הציגה מצג עובר לכריתת ההסכם לפיו היקף המכירות השנתי הצפוי יעמוד על 1,356 מכולות של פחיות 250 מ"ל ו- 100 מכולות של פחיות 500 מ"ל, כאשר בפועל, עלה בידה של סידס למכור 716 מכולות של פחיות 250 מ"ל ו- 44 מכולות של פחיות 500 מ"ל. לדידה, ההפרש נובע מן היבוא המקביל. דא עקא, מדובר בספקולציה בלבד, שכן לא הוצגו ראיות לכך שהנתבעת אכן גרמה ליבוא מקביל של סחורה נוספת מעבר לאותן 120 מכולות. לפיכך לא ניתן לקבוע בשלב הנוכחי כי סידס זכאית לפיצוי של אובדן רווח בגין המצגים בנוגע להיקף המכירות הצפוי, לעומת היקף המכירות הנמוך יותר בפועל. כך למשל, ניתן באותה מידה לייחס את היקף המכירות הנמוך למחדלי שיווק של סידס דווקא. זאת ועוד, גם אם היה מצג מטעה של הנתבעת בענין זה, הרי שהוא מקנה לסידס לכל היותר עילה לביטולו של החוזה מחמת הטעייה, אך אין הוא מקנה לה זכות לפיצויים בגין אינטרס הציפיות, שכן אין למצוא בהסכם כל התחייבות של הנתבעת לכך שהיקף המכירות של המשקה בישראל יהיה כנטען על ידי סידס. ממילא סידס אינה זכאית לתבוע את אובדן הרווח שהיתה מפיקה לו היה עולה בידה למכור 1,456 מכולות של משקה. ודוק: יש לסייג דברים אלה, במובן זה שאם בסופו של יום יתברר כי היקף היבוא המקביל עלה על 120 מכולות, בוודאי שסידס תהיה זכאית לפיצוי נוסף בגין כל מכולה שנמכרה בניגוד להסכם, אך כרגע אין ראיות למכירה כזו מעבר לאותן 120 מכולות. 30. סידס טוענת לנזק עקיף בסך של 6,418,490 ₪ (שלימים הועמד על סך נטען של 5,872,918 ₪) בגין הקפאת מכירות עקב היבוא המקביל. לטענתה, בשל הצפת השוק ביבוא מקביל זול, הקמעונאים והסיטונאים העדיפו לרכוש את הפחיות במחיר זול, ולכן עיכבו את הרכישות ממנה. סבורני כי מדובר בראש נזק ערטילאי שהוערך על דרך הספקולציה, ולא הובאו ראיות של ממש לביסוסו. 31. סידס טוענת כי הנתבעת חייבת לה חוב שוטף בסך של 5,888,504 ₪ בגין הוצאות שיווק וקידום מכירות, תשלומי בונוסים וכו'. מדובר בתשלומים שהנתבעת חדלה לשלם לה מאז חודש יוני 2009, כמפורט בתצהירו של דני סידס. מאידך, בצדק טוענת הנתבעת בסיכומיה כי מתוך הסכום הזה, סך של 2,486,237 ₪ הוא בגין הוצאות צפויות לחודשים אוקטובר- דצמבר 2009, שלא הוכחו בפועל במסגרת הבקשה להרחבת העיקול, למרות שזו הוגשה לאחר המועד בו ההוצאות הצפויות היו אמורות להפוך להוצאות בפועל. מכאן שיש ראיה לכאורה לחוב שוטף בסך של 3,402,267 ₪ בלבד. 32. סידס טוענת לנזק בסך של 2,346,595 ₪ בגין השקעות שהשקיעה לצורך קיום ההסכם, ואשר לטענתה ירדו לטמיון. לא שוכנעתי כי יש להטיל עיקול בגין ראש נזק זה, משום שלסידס לא היתה זכות מוקנית להמשך ההתקשרות מעבר ליום 31.12.2009, וגם לא ברור כי מדובר אכן בהשקעה שירדה כולה לטמיון. כך למשל מדובר ברכבים, משאיות, מלגזות וציוד מיחשוב, שמן הסתם ניתן לנצלם לצרכים אחרים או למכרם. 33. סידס טוענת לנזק בסך של 18,700,110 ₪ בגין הפסקת התקשרות עם ספקים אחרים לרגל ההתקשרות עם הנתבעת. לטענתה, מדובר בשבעה ספקים שהניבו לה רווח שנתי בסכום של כ- 1,870,011 ₪, ולכן היא זכאית לפיצוי בגין אובדן עשר שנות התקשרות עם ספקים אלה. לא שוכנעתי כי לסידס היה אכן אינטרס ציפיות בר הגנה לתקופה של עשר שנים, ולכן לא היתה סידס רשאית להניח כי ההתקשרות עם הנתבעת תימשך מעבר ליום 31.12.2009. אינטרס הציפיות בר ההגנה הוא החל מיום כריתת ההסכם וכלה ביום סיומו המיועד, תקופה של 15 חודשים בלבד (החל מיום 26.9.2008 וכלה ביום 31.12.2009). הואיל והנתבעת קיצרה בפועל את תקופת ההסכם כך שהוא נמשך 13 חודשים, סידס זכאית לפיצוי בגין החודשיים שקוצרו. על כן, מדובר בפיצוי בסך של כ- 312,000 ₪ בלבד בגין ראש נזק זה (2 לחלק ל- 12 כפול 1,870,011 ₪). 34. בנוגע לדמי השהיה לחברת הספנות בסך של 757,110 ₪, טוענת סידס כי בשל המצגים הכוזבים של הנתבעת בענין היקף המכירות הצפוי, הצטבר אצלה מלאי של מכולות בגינן נדרשה לשלם דמי השהיה לחברת הספנות. על טענה זו משיבה הנתבעת כי מדובר בתשלום שכבר שולם בפועל לסידס, תחת מחאה. ישנה בענין זה מחלוקת עובדתית שלא ניתן להכריע בה כעת, ולכן אין להורות על עיקול של סכום זה. 35. באשר לעלות של ערבות בנקאית בסך 252,580 ₪, טוענת סידס כי מדובר בעלות עודפת בה נשאה, על יסוד ההנחה כי תמכור מכולות בהיקף שהציגה לה הנתבעת. מנגד, הנתבעת טוענת כי אין קשר בין היקף היבוא לבין סכומה של הערבות הבנקאית, שהיה סכום קשיח. גם בענין זה לא ניתן להכריע כעת ולכן אין להטיל עיקול זמני בגין סכום זה. 36. סיכומו של דבר, סידס הביאה ראיות לכאורה לקיומו של נזק בסך של 6,684,146 ₪ בלבד (סך של 2,969,879 ₪ בגין יבוא מקביל, סך של 3,402,267 ₪ בגין חוב שוטף וסך של 312,000 ₪ בגין קיצור התקשרות עם ספקים). על כן, יש להפחית את הסכום המעוקל ולהעמידו על סך של 6,684,146 ₪ בלבד. 37. האם הנתבעת זכאית לקיזוז סכום כלשהו כנגד חובה הלכאורי? הנתבעת טוענת כי היא זכאית לקזז מכל סכום המגיע ממנה לסידס, סך מצטבר של 20,916,635 ₪, המורכב מן הסכומים הבאים: סך של 1,300,000 ₪ בגין השתתפות בפיצוי ששילמה הנתבעת למפיץ הקודם; סך של 1,574,391 ₪ בגין גביית כספים בניגוד לשער ההמרה המוסכם; סך של 913,449 ₪ בגין תשלומי ייתר בעת רכישה חוזרת של מוצרי הנתבעת; נזק בגין אי הפצת מוצרי הנתבעת ואובדן שווקים שנגרם עקב כך לנתבעת. 38. לא שוכנעתי כי יש מקום לקזז מהסכום המעוקל את ההשתתפות בפיצוי ששילמה הנתבעת למפיץ הקודם. טעמו של דבר הוא שבצדק טוענת סידס כי לא היתה מסכימה להתחייב כלפי הנתבעת להשתתף בתשלום כאמור לו ידעה את אשר תעולל לה הנתבעת תוך זמן קצר לאחר מכן. 39. באשר לטענות בענין גביית כספים בניגוד לשער ההמרה המוסכם וכן תשלומי ייתר ששולמו בעת רכישה חוזרת של הפחיות מידי סידס, אין חולק כי מי שנשא בפועל בתשלומים היא טמפו, הגם שהנתבעת טוענת כי היא זו שעמדה בפועל מאחורי התשלום. מדובר במחלוקת עובדתית שטעונה ברור, ולכן בשלב זה אין להפחית את סכום הקיזוז מסכום העיקול. 40. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח בשלב זה כי סידס הפרה את ההסכם וגרמה לה נזקים עקב כך. העובדה שהנתבעת החלה במשא ומתן עם קשמש בטרם יבשה הדיו על ההסכם שכרתה עם סידס, מדברת בעד עצמה ומוכיחה כי המניע להתנהלותה המפירה של הנתבעת לא היה קשור כלל ועיקר בסידס. 41. נותר עדיין להכריע בשאלת ההכבדה. בענין זה שוכנעתי כי הטלת העיקול נחוצה על מנת למנוע הכבדה על ביצועו של פסק הבורר, אם תביעתה של סידס אכן תתקבל. התברר כי הנתבעת עשתה לעצמה מנהג להפר התקשרויות עם מפיציה בישראל, והמקרה הנוכחי איננו הראשון. אך לאחרונה, ביום 6.3.2010, חוייבה הנתבעת לשלם פיצוי בסך של 6,408,531 ש"ח למפיץ הקודם, בגין הפרת חוזה ההפצה עימו בדרך של יבוא מקביל. התנהלותה של הנתבעת, כפי שהשתקפה מחומר הראיות שבפניי, היא התנהגות תכסיסנית וחסרת תום לב, הנגועה במירמה ממש, שיש לראותה בחומרה רבה. מי שנוהג בדרך זו, חשוד כמי שלא יקיים בסופו של דבר את פסק הבוררות שיינתן נגדו, אם יינתן. אני ער לכך כי הנתבעת הזדרזה וקיימה בלא דיחוי את פסק הבורר שחייב אותה לשלם פיצויים למפיץ הקודם (הפיצויים שולמו בחלוף 12 ימים בלבד מעת שניתן פסק הבורר), אך מתעורר החשד כי התנהגות מופתית זו של הנתבעת לא נועדה אלא על מנת להקנות לה נקודות זכות בהליך הנוכחי, כאשר חרב העיקול הזמני מונחת על צווארה. יש לזכור כי מדובר בחברה זרה, שאין לה נכסים כלשהם בישראל זולת סימני המסחר והזכות לקבלת כספים מטמפו בגין מכירת המשקה בישראל. על כן, העיקול הזמני דרוש גם דרוש. 42. יחד עם זאת, אני סבור כי יש להעתר לבקשתה החלופית של הנתבעת ולהסתפק בהטלת עיקול על סימני המסחר שלה. טעמו של דבר הוא שגם המומחה מטעם סידס, פרופ' יורם עדן, אישר בחוות דעתו כי שוויים של סימני המסחר של הנתבעת בישראל הינו כ- 27.7 מליון ₪, וכי במקרה של מימוש מהיר, שויים יפחת בשיעור של 50% ויעמוד על סך הנמוך מ- 14 מליון ₪. מכאן שיש בשויים של סימני המסחר להבטיח את הסכום המעוקל מעל ומעבר. יצויין בהקשר זה כי אחד המומחים מטעם הנתבעת העריך את שויים של סימני המסחר בסכום של כ- 243 מיליון ₪, אך על פני הדברים, מדובר בהערכה שנראית מופרזת על פניה ולא ניתן לקבלה. מעבר לכך שהמומחה הניח גידול שנתי בהיקף המכירות של המשקה בלא תימוכין והסתמך על דו"חות כספיים בלתי מבוקרים, הוא גם הכשיל במידה רבה את חקירתו הנגדית בכך שהתחמק ממתן תשובות לשאלות פשוטות בתכלית (ע' 55- 58 לפרוטוקול), ועל כן אין לקבל את הערכת השווי שלו. 43. סידס ניסתה בסיכומיה להראות כי לא די בעיקולם של סימני המסחר כדי להבטיח את סכום תביעתה, אלא שלא שוכנעתי כי אכן כך הוא הדבר. אני סבור כי בשים לב לשוויים הגבוה של סימני המסחר, שגם במימוש מהיר הוא גבוה יותר מפי שניים מסכום העיקול, הם בהחלט מהווים חלופה הולמת לעיקול הכספים המגיעים לנתבעת מאת טמפו, גם אם מביאים בחשבון את העובדה שנכרת בין הנתבעת לבין טמפו הסכם הפצה לתקופה של 10 שנים. למעשה, דווקא הסכם ההפצה עם טמפו הוא שמבטיח תשואה נאה לבעלים של סימני המסחר, לאורך תקופת ההסכם. יצויין כי פרופ' עדן, המומחה מטעם סידס, הביא בחשבון את הסכם הפצה בין הנתבעת לטמפו בבואו לשום את שוויים של סימני המסחר (ראה ס' 6.4 וכן 13.3.1 לחוות דעתו), כך שהשווי של 27.7 מליון ₪ במימוש רגיל, או כ- 14 מליון ₪ במימוש מהיר, כבר מביא בחשבון את ההפחתה בשוויים של סימני המסחר מחמת אותו הסכם. במאזן הנוחות הכולל, אין כל הצדקה לגרום לנתבעת נזק או הכבדה מיותרים, אם ניתן להבטיח את זכויותיה של סידס באמצעות הטלת עיקול שאיננו מכביד על הנתבעת ואשר מהווה סעד מידתי בנסיבות הענין. ככל שתביעתה של סידס תוכתר בהצלחה, ניתן להניח כי מימושם של סימני המסחר המעוקלים יוכל להניב לבעלים החדש את התמלוגים שמשלמת טמפו לידיה של הנתבעת מכוחו של הסכם ההפצה. 44. סוף דבר, אני נעתר לבקשתה החלופית של הנתבעת ומורה על העמדת הסכום המעוקל על סך של של 6,684,146 ₪ בלבד. כמו כן, העיקול יחול על סימני המסחר בלבד. 45. הואיל הנתבעת הציעה החל מן הדיון הראשון כי העיקול הזמני יוותר על כנו בכל הנוגע לסימני המסחר שלה, אפילו בסכומו המקורי ללא כל הפחתה, אך סידס דחתה הצעה זו וגרמה להתארכות מיותרת של ההליך כולו, אינני פוסק לזכותה של סידס הוצאות משפט. מאידך, אינני פוסק הוצאות משפט לזכותה של הנתבעת, לנוכח התנהלותה חסרת תום הלב מול סידס, כפי שנחשפה מתוך חומר הראיות. 46. לנוכח התוצאה, אין צורך לדון בטענותיה של טמפו לפיהן יש לבטל את צו העיקול שהוטל אצלה כמחזיקה מחמת הנזק שעלול להגרם לה בגינו. משפט בינלאומיעיקול זמניחברה זרהעיקול