קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערובה להוצאות בקשה לאכיפת שעבוד צף: 1. הבקשה שבפניי הינה בקשה להפקדת ערובה להוצאות אשר הוגשה על ידי המשיבה בבקשה העיקרית (להלן: "החברה"). ביום 13.4.10 הגישה המבקשת בבקשה העיקרית (להלן: "המבקשת") כנגד החברה בקשה לאכיפת שעבוד צף אשר רובץ על החברה ונכסיה וכן בקשה זהה בה התבקש מינוי כונס נכסים. בבקשות נאמר, בין היתר, כי המבקשת היא חברה זרה הרשומה בלוקסמבורג והיא קרן השקעות העוסקת בהשקעות בינלאומיות בנכסים ובניירות. החברה היא חברה פרטית המאוגדת בישראל העוסקת בייצוא ושיווק של פלטות הדפסה דיגיטליות ומוצרים הנלווים אליהם. במסגרת הבקשה צויינו המנהלים הרשומים של החברה אשר אחד מהם, מר אביגדור ביבר, הוא בעל המניות העיקרי בחברה ומחזיק ב- 60 אחוז ממניותיה. בדצמבר 2006 התגבש בין הצדדים הסכם על פיו הילוותה המבקשת לחברה בהלוואה המירה סכום של מיליון דולר, כאשר להסכם צורף כתב שעבוד צף על כל נכסי החברה לטובת המבקשת. ההחלטה למתן ההלוואה ניתנה על יסוד תוכנית אשר הוצגה על ידי החברה בפני המבקשת. על פי תוכנית זו, אם החזון העיסקי של החברה יתממש יהיה השווי המוסכם של החברה 17.5 מיליון דולר - לצורך המרת ההלוואה להשקעה במניות. התנאים למתן ההלוואה והתנאים להמרת ההלוואה להשקעה נגזרו משווי החברה כמוסכם לעיל. לאחר קבלת ההלוואה המשיכה החברה בפעילותה. אולם, החברה לא עמדה ביעדים אשר הציבה לעצמה. המבקשת שקלה האם להמיר בכל זאת את ההלוואה להשקעה או להעדיף את פרעון ההלוואה. מאחר ומבחינה עיסקית לא היה היגיון להמיר את ההלוואה בהשקעה, החליטה המבקשת לדרוש את פרעון ההלוואה. לאחר החלטה זו ומכתבי דרישה שתוארו בבקשה החל להתנהל מו"מ בין הצדדים, אשר במהלכו ניסו לגבש מתווה חדש על יסוד נתוני החברה הקיימים, להבדיל מהמתווה הקודם אשר נשען על הערכת שווי שהתבררה כשגויה. בבקשה מתואר המו"מ וכן הועלתה על ידי המבקשת טענה בדבר הוספת תנאים מצד החברה בחוסר תום לב. בסופו של דבר גובש ביוני 2009 נוסח של עקרונות מוסכמים להמרת ההלוואה בהשקעה בחברה. גם מגעים אלה לא עלו יפה ובסופו של דבר לא פרעה החברה את החוב כלפי המבקשת, למרות שנתנו לה הזדמנויות שונות לביצוע התשלום. עוד יש לציין,כי במסגרת הבקשה התייחסה המבקשת לתביעה אשר הוגשה נגד החברה בארה"ב על ידי חברה שעוסקת באותו תחום פעילות,בטענה כי החברה הפרה שני פטנטים וסימן מסחרי. התקבל פסק דין לפיו אכן הפרה החברה את הפטנטים של החברה התובעת בארה"ב. המבקשת טענה כי משמעותו של פסק דין זה, הוא כי החברה לא תוכל להמשיך ולשווק את המוצרים בשוק האמריקאי, שפעילותה בו היתה נתח חשוב ועיקרי מהכנסותיה. המבקשת טענה כי קמה לה הזכות לממש את השעבוד הצף, שכן החברה הפרה באופן יסודי את הסכם ההלוואה כמפורט בבקשה. בבקשה נאמר באופן כללי כי אם לא יורה בית משפט על אכיפת אגרות חוב ומינוי כונס נכסים, עלול להיגרם נזק שכן הנכסים יועברו לצדדים שלישים כך שלא ניתן יהיה עוד לאתרם. לא הוגשה בקשה לסעד זמני. לאור זאת, ביקשתי את תגובת החברה. 2. בהסכמת הצדדים ניתנו לחברה מספר אורכות לשם הגשת התגובה. בתגובת החברה, אשר הוגשה בסופו של דבר ביום 2.6.10 נאמר, בין היתר, כי אין כל יסוד לבקשה וכי המבקשת היא זו שהפרה הסכמים מאוחרים אשר נכרתו בין הצדדים, במסגרתם שונה הסכם ההלוואה משנת 2006. נטען כי לאחר הסכם ההלוואה נכרתו שני הסכמים אחרים, במסגרתם נקבע כי ההלוואה תומר למניות החברה ולכן אין לחברה עוד חוב כלפי המבקשת. לאחר שנחתם הסכם ההלוואה בשנת 2006 הודיעה המבקשת ביוני 2008 כי אין היא מעוניינת בהמרה וכי היא מבקשת שהחברה תחל בהחזרת ההלוואה . אולם, לאחר שהחברה פנתה למבקשת לקבל פרטים הודיעה לה המבקשת כי אין היא חפצה בהחזר ההלוואה אלא בהמרה. לאחר מו"מ נכרת הסכם נוסף באוגוסט 2008 בו הוסכם, בין היתר, כי ההלוואה תומר למניות החברה לפי ערך מופחת של 12 מיליון דולר בלבד. המבקשת לא עמדה בהתחייבותה על פי הסכם אוגוסט 2008 והציעה להתחיל במו"מ חדש . לאחר מכן, נחתם הסכם בינואר 2009 בו סוכם כי המרת ההלוואה תעשה על פי שווי חברה של 9 מיליון דולר בלבד. כאשר התקבלה בארה"ב החלטה כנגד החברה בהליך משפטי אשר נזכר לעיל, החלה המבקשת להתכחש להסכם הקודם אשר השתכלל באופן סופי ביולי 2009. החברה טענה כי המבקשת היתה מודעת לכל הליכי התביעה בעניין הפטנטים. החברה טענה כי גם אם ייקבע בית משפט כי הסכמי אוגוסט 2008 או יולי 2009 לא השתכללו לידי הסכמים תקפים - הרי שאין עילה לבקשה. זאת לאור העובדה שהמבקשת ניהלה מו"מ בחוסר תום לב, כך שהיא מנועה מלבקש את העמידה בתנאי הפרעון. כמו כן נטען כי המבקשת נהגה בחוסר תום לב בקיום הסכם 2006. החברה פירטה באריכות את הצדדים, את הסכם 2006 ואת ההסכמים שנכרתו לטענתה באוגוסט 2008 וביולי 2009. כמו כן, פורטה התביעה המשפטית בעניין הפטנטים ואת האירועים שאירעו לאחר מכן. החברה טענה כי דרישתה של המבקשת להחזר ההלוואה מהווה הפרה יסודית של הסכמי יולי 2009 ואוגוסט 2008. לחלופין, חזרה וטענה החברה כי גם אם הסכמים אלה אינם תקפים, הרי שהמבקשת מנועה מלאכוף את השעבוד או לדרוש את פרעון ההלוואה בגין התנהלות בחוסר תום לב. עוד נאמר, כי מינוי כונס נכסים יביא לקריסתה של החברה. בתשובת המבקשת צויין, בין היתר, כי טענות החברה בדבר הסכמים מחייבים לאחר שנת 2006, נוצרו למעשה לשם ההליך בלבד וכי מינוי כונס נכסים הוא הכרחי שכן כל שיהוי עלול להותיר את המבקשת בפני שוקת שבורה. 3. הבקשה נקבעה על ידי לדיון במעמד הצדדים ביום 29.6.10. מספר ימים לפני מועד הדיון, הוגשה בקשה מטעם החברה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה. עם הגשת בקשה זו בקשתי את תגובת המבקשת. דחיתי את הדיון ליום 12.7.10, על מנת שניתן יהיה לקבל החלטה בבקשה להפקדת ערובה. המבקשת ביקשה לדחות מועד דיון זה שכן המועד לא התאים לה. לא ניתן היה לקבוע את הדיון לפני הפגרה. לאור זאת, נקבע כי קביעת מועד הדיון תעשה בכפוף למתן החלטה בבקשה להפקדת ערובה, כאשר תשובת החברה לתגובת המבקשת הוגשה ביום 8.7.10. 4. בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה נאמר כי המבקשת היא חברה שבעלי מניותיה אינם גרים בארץ, אשר פעילותה נרכשה לפני כשנתיים על ידי סיטי בנק. על פי פרסומים בעיתונות המבקשת אינה פעילה שכן סיטי בנק הודיע ביוני 2008 על סגירת פעילותה של המבקשת. החברה הפנתה לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 544/89 אויקל תעשיות 1995 בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ . החברה אף הפנתה להוראות סעיף 232 לפקודת החברות, הקובע חזקה על פיה יש לחייב חברה בהפקדת ערובה אלא אם קיימים טעמים לסתור. גם לאחר שבוטל סעיף 232 לפקודת החברות נותרה החזקה בעינה. בסעיף 353 א לחוק החברות נקבע כי אם הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית משפט להורות כי החברה תתן ערובה ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן ערובה - אלא אם נסיבות העניין אינם מצדיקות את החיוב בערובה, או אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. הנטל מוטל על החברה התובעת ולא על מבקש ההפקדה. בבקשה ציינה החברה כי המידע הרלוונטי ידוע לה מתוך פרסומים בעיתונות הכלכלית. המבקשת החלה את דרכה כקרן השקעות באפריל 2006 כאשר בידה נכסים בשווי של 2 מיליארד דולר. לאחר מכן החלה להיקלע לקשיים כלכליים ובאפריל 2007 הציע סיטי בנק לרכוש את המבקשת בשווי חברה של 800 מיליון ₪ בלבד. לאחר הרכישה מחקה סיטי בנק 200 מיליון דולר מערכה של המבקשת. סיטי בנק אפשרה למשקיעים למשוך את השקעתם ולאחר מכן הודיע הבנק כי החליט לסגור את פעילות המבקשת. החברה חזרה וציינה כי כל בעלי מניותיה של המבקשת הם תושבי חוץ, המבקשת נקלעה לקשיים כלכליים, אין לה נכסים וסיכויי הבקשה נמוכים. החברה ביקשה כי בית משפט יורה להפקיד ערובה בסכום שלא יפחת מ- 150,000 ₪. בתגובה לבקשה טענה המבקשת כי הבקשה נסמכת על טענות שיש בהן כדי להטעות בצורה חמורה את בית משפט. נטען כי החברה מעלה טענות כנגד איתנותה הכלכלית של המבקשת, שהיא גוף בינלאומי בעל נכסים בהיקף אדיר בישראל ובעולם. המבקשת מהווה אחת מקרנות השקעה המנוהלות על ידי סיטי גרופ, שהיא קבוצת הבנקאות הגדולה בעולם ומאזנה לשנת 2009 מסתכם בסך 2 טריליון דולר. המבקשת היא חברה מבוססת כלכלית המחזיקה במניות במספר חברות ישראליות. נכסיה בישראל בלבד נאמדים בעשרות מיליוני שקלים ובעולם במאות מיליוני דולרים. עוד נאמר כי הדברים ידועים באופן אישי למצהיר מטעם החברה. המבקשת טענה כי הוראות סעיף 353 א לחוק החברות, חלות רק על מגיש תביעה ולא במקרה הנוכחי, בו מדובר באכיפת שעבוד אשר נידון בצורה מהירה וקצרת מועד. כמו כן ציינה המבקשת כי על פי מסמך המצורף להסכם ההלוואה, הרי שעל החברה לשאת בהוצאות נקיטת הליך לאכיפת השעבוד. לאחר מכן הרחיבה המבקשת בתיאור שלוש הקרנות המחזיקות בה, המנוהלות על ידי השותף הכללי שמקום מושבו בניו-יורק. לדבריה, הוקמו גופים אלה ונוהלו על ידי אנשי מפתח בכלכלה העולמית והשקיעו בהם תאגידים עולמיים. השותף הכללי של הקרן והשותף המנהל עד לרכישתו על ידי סיטי גרופ, ניהל את עסקיו בלונדון. ניתן בתגובה תיאור רחב של תפקיד השותף המנהל. בשנת 2007 החליט סיטי גרופ לרכוש את השותף המנהל בסכום של 800 מיליון דולר. לאחר מכן מינה סיטי גרופ את בעלי התפקידים בחברת ההנהלה של קרן ההשקעות להיות בעלי התפקידים הבכירים בו. מדובר בגוף עתיר נכסים והון. כמו כן, הרחיבה המבקשת בתיאור מניות דש איפקס הולדין בע"מ והידרו תעשיות בע"מ. מנגד, חייבת החברה סכום של מיליון דולר למבקשת והיא מצויה בהפסדים כספיים של 2.6 מיליון ש"ח והתחייבויות בסך למעלה מ- 11 מיליון ש"ח, כפי שעולה מעיון בדוחות החברה. עוד הפנתה המבקשת להחלטת בית המשפט העליון ברע"א 2310/10 לידיה אבו קבע נ' מדינת ישראל, , שם נקבע כי היותו של תובע תושב חוץ - איננו טעם יחיד לצוות עליו להפקיד ערובה. על בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטים נוספים ולדון בכל מקרה לפי נסיבותיו. בתגובה תמך תצהירו של מר אבנון, ממנו עולה כי הוא איננו עובד אצל המבקשת אלא אצל השותף הכללי. בתשובת החברה לתגובה זו, נאמר כי המבקשת לא טרחה להבהיר מה מצבה הכלכלי, מה היקף החובות וההתחייבות שלה, והאם הזכויות במניות של שתי החברות הישראליות בהן היא מחזיקה לטענתה - משועבדות להבטחת התחייבויותיה. המבקשת מגלה רק את צד הזכות אולם איננה מגלה את היקף ההתחייבויות שלה. החברה טענה כי מלבד שפה בוטה כלפי החברה, אין בתגובה דבר שיש בו כדי להראות מדוע אין מקום לחייב את המבקשת בערובה. באשר לטענה כי החברה היא זו שצריכה לשאת בהוצאות הבקשה לאכיפת שעבוד - הרי שמעיון במסמך אשר צורף לתשובה עולה כי מדובר במצב בו מתקבלת הבקשה, ולא במצב בו הבקשה נדחית ובית משפט יחייב את המבקשת בהוצאות. עוד נאמר, כי מעבר להצהרות בומבסטיות באשר לחוסנה הפיננסי של סיטי גרופ אשר רכשה את המבקשת ולאחר מכן סגרה אותה, לא צורף דוח כספי המעיד על מצב החברה או מאזן או כל ראיה חיצונית,המעידים על כך שהמבקשת עדיין פעילה ואין היא עוד אחת מאותן קרנות גידור, אשר התרסקו לאחר המשבר הכלכלי של שנת 2008. כל מה שצורף הוא כתבות משנת 2007 אשר אינן רלוונטית למצב היום. יש לצפות שהמבקשת שולטת בספריה ובנתונים הפיננסים שלה. אולם, אלה לא צורפו לתגובה. עוד נאמר כי המצהיר מטעם החברה התקשר למשרדיה של המבקשת. שיחה זו העלתה כי במשרדים הרשומים של החברה בלוקסמבורג אין המבקשת מקיימת כל פעילות. מדובר במוקד טלפוני של מספר חברות כולל המבקשת, המקבלות במשרד זה הודעות טלפוניות ודברי דואר. עוד נאמר, כי מר אבנון המצהיר מטעם המבקשת, אינו עובד במבקשת אלא אצל השותף הכללי אשר מנהל את שלוש קרנות הגידור ושהמבקשת בבעלותן. מר אבנון אינו מסוגל לכן להצהיר על מצבה הכלכלי של המבקשת ולהביא אסמכתאות ודוחות. הוא מסתפק בכתבות מהעיתון ונתונים הלקוחים מאתר אינטרנט, מהם ניתן ללמוד כי המבקשת היא בעלת מניות בשתי חברות ישראליות. אין לכן בפני בית משפט כל נתונים בדבר המבקשת עצמה. החברה התייחסה לאותן מניות אשר המבקשת ציינה כי הם נכסיה בישראל - 13 אחוז ממניות חברת דש איפקס הולדין בע"מ ו-9 אחוז ממניות חברת הידרו תעשיות טינת בע"מ. לדברי החברה, המבקשת מאדירה את המצב הכלכלי של שתי חברות אלה, אך אין היא טורחת להוכיח האם המניות משועבדות בדרך כלשהי להבטחת התחייבויות שלה. בהעדר מידע על כך לא ניתן ללמוד דבר על מצבה הפיננסי של המבקשת מעצם אותן אחזקות. אין כל אפשרות ללמוד על מצב השעבודים, שכן המבקשת איננה חברה ישראלית אשר ניתן להוציא לגביה פלט מרשם החברות. בתגובה לכך מסרה המבקשת לבית משפט הודעה, בה נאמר כי היא קרן גידור פעילה שקיים לה מענה טלפוני וכתובת למשלוח דואר בלוקסמבורג. שירותים אלה ניתנים למבקשת על ידי חברה בשם citco, המתמחה באספקת שירותי ניהול לקרנות גידור וגופים פיננסים מהמובילים והגדולים בעולם. 5. בשלב ראשון, יש להתייחס לטענתה של המבקשת כי אין מקום לחייב את החברה בהפקדת ערובה, כאשר מדובר בבקשה לאכיפת שעבוד כמו במקרה שבפניי. אינני רואה כל מקום לטענה זו של החברה. הבקשה לאכיפת שעבוד במקרה הנוכחי הינה כדין תביעה לכל דבר ועניין. מכתבי הטענות כפי שפורט לעיל, עולה מחלוקת עובדתית של ממש שיש לברר אותה בדרך של שמיעת ראיות. הרציונאל של הבטחת הוצאות המשיבה בבקשות העיקריות, נכון במקרה הנוכחי ובכל מקרה בו מגישה חברה תביעה הטעונה בירור והוצאת הוצאות על ידי הנתבע. אכיפת שעבוד צף טעונה אישור בית משפט בדרך של הגשת בקשה אכיפה על פי הוראות סעיף 194 לפקודת החברות [נוסח חדש]. סעיף 353 א לחוק החברות מתייחס להגשת תביעה על ידי חברה. תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 מגדיר "תובענה" כ"תביעות, בקשות ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית משפט באחד הדרכים שנקבעו לכך" בהיקש ישיר ניתן לראות בהוראת סעיף 353 א לחוק החברות, כחלה גם על בקשת אכיפה של שעבוד על פי הוראת סעיף 194 לפקודת החברות [נוסח חדש]. לגופו של עניין, אינני רואה במקרה הנוכחי כל נסיבות המצדיקות שלא לחייב את המבקשת, שהיא כאמור חברה זרה, בהפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאות החברה היה ותדחה בקשת האכיפה. בתגובתה של החברה אין כדי להוות הוכחה ליכולתה לעמוד בתשלום הוצאות במידה ובקשת האכיפה תדחה. התגובה כוללת תיאור נרחב של סיטי גרופ ומצבה הכלכלי. אינני סבורה כי מי מהצדדים הטיל ספק כלשהו בדבר איתנותה הכלכלית של סיטי גרופ. אולם, אין כמובן כל רלוונטיות למצב זה כאשר בא בית משפט לבחון את חוסנה הכלכלי של המבקשת. המבקשת אף לא התמודדה עם טענתה של החברה, על פיה הודיעה סיטי בנק עוד ביוני 2008 על סגירת פעילותה של המבקשת. גם בהתייחסותה של המבקשת לאותם שני נכסים שהם מניות של חברות ישראליות, אין כדי להוות בסיס ראייתי או עובדתי שיש בו כדי להצביע על יכולת התשלום של המבקשת. שוב, גם בעניין זה מצבן הכספי של אותן חברות איננו רלוונטי לצורך בחינת יכולתה הכספית של המבקשת. יתרה מזאת, כל הפרסומים באשר לרכישת המניות על ידי המבקשת הם משנים קודמות. הפרסום בקשר לרכישת מניות הידרו על ידי המבקשת הוא מאוקטובר 2006 והפרסום באשר לרכישת מניות דש איפקס הוא ממרץ 2007. כמו כן, צודקת החברה כי תשובתה של המבקשת נטולה כל נתונים כספיים שיש בהם כדי להצביע על יכולתה הכספית, ועל מצב התחייבויותיה ביחס לאותן מניות המוחזקות על ידה. אין תשובה לשאלה אותה העלתה החברה, האם אותן מניות משועבדות לגוף כלשהו על מנת להבטיח את התחייבויותיה של המבקשת. דבריה הכלליים של המבקשת, אשר אינם נסמכים בדוחות ומאזנים, בדבר יכולתה הכלכלית הברורה של השותף הכללי או של החברה אשר רכשה אותה אינם רלוונטים, שכן ישויות משפטיות אלה אינן מי שהגיש את בקשת האכיפה ואת הבקשה למינוי כונס נכסים. כפי שידעה המבקשת להפנות לדוחות הכספיים של החברה על מנת להצביע על מצב התחייבויותיה, היתה אמור לעשות כך גם באשר למצבה הכספי שלה. אולם, הדבר לא נעשה על ידה. מדובר אם כן במבקשת שהיא חברה זרה, אשר לא הוכיחה בפני בית משפט את יכולתה לשלם את הוצאות החברה היה ותדחה בקשתה. אין גם כל נסיבות אשר מצדיקות לסטות במקרה הנוכחי מהחזקה, על פיה יש לחייב את החברה בערובה להפקדת הוצאות. אין גם כל מקום להפנייתה של המבקשת לפסק הדין החדש של בית המשפט העליון. בפסק דין זה התייחס בית המשפט העליון לחיוב תובעים שהם אנשים פרטים בהפקדת ערובה לפי סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולא לחברה בע"מ או חברה זרה כמו במקרה שבפניי. עם זאת, נראה כי סכום הערובה המתאים במקרה שבפניי, הינו סכום של 50,000 ש"ח אשר יופקד בקופת בית משפט במזומן או בערבות בנקאית תוך 7 ימים מהיום, כתנאי להמשך ההליך. המבקשת תשא בהוצאות החברה בגין בקשה זו בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. לא הוגשה כאמור כל בקשה לסעד זמני. בבקשה למינוי כונס נכסים ובתצהיר שתמך בה, נאמר באופן כללי בלבד כי קיים חשש שנכסי החברה יועברו לצדדים שלישיים. היה ותסבור המבקשת כי קיימת דחיפות כלשהי בדיון בבקשה ותופקד הערובה, תהיה המבקשת רשאית להגיש בקשה לדיון בפגרה. ערובה להבטחת הוצאותערובהשעבוד