ערעור על גובה מזונות זמניים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על גובה מזונות זמניים: רקע בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' הש' א. קימלמן), מיום 06/01/10, אשר פסק כי ישולמו על ידי המשיב למבקשות 3-2, מזונות זמניים בסך של 3,500 ₪, וכן קבע כי לא ישולמו מזונות זמניים למשיבה 1, אמם של המבקשות 3-2. טענות המבקשות לטענת המבקשות, טעה בית משפט קמא משנמנע מלחייב את המשיב במזונות אשתו, המבקשת 1, ובמדורה. כמו כן טענו, כי סכום המזונות הזמניים שנקבע לקטינות, המבקשות 3-2, בנותיהם, איננו מספיק לכל צורכיהם לרבות מדור. עוד טענו המבקשות, כי אי פסיקת מזונות לאישה, ופסיקת מזונות זמניים נמוכים, פוגעת בעיקרון השוויון וביכולת המבקשת לשרוד עד לגירושיה ולהגן על זכויותיה. באשר למזונות המבקשת 1, ולמדורה, טענה המבקשת, כי טעה בית משפט קמא שעה שקבע כי הואיל שהיא עובדת ומשתכרת, חל הכלל "צאי מעשי ידייך במזונותייך", שכן, הכלל בשלמותו קובע "צאי מעשיי ידייך במזונותייך ומה שאינו מספיק אשלים לך". לטענתה, את הסיפא לאותו פסוק "שכח" בית משפט קמא. לגופו של עניין טענה, כי מעולם היא לא טענה בפני בית משפט קמא שהכנסתה מספיקה לה למחייתה, נהפוך הוא. היא הוסיפה וטענה, כי העלתה בפני בית משפט קמא טענות ששכר הדירה לאחר מכירת דירתם המשותפת, לא יפול מ- 2,500 ₪. היא טענה, כי מתלושי השכר שצירפה בפני בית משפט קמא, עולה כי שכרה החודשי עומד על כ- 3,000 ₪, וסכום זה אינו יכול להספיק לה, שעה שחיה ברמת חיים גבוהה שלא הוכחשה על ידי המשיב. היא היפנתה גם לפירוט שהציגה בפני בית משפט קמא אודות אבות המזונות שלה, אשר הסתכמו לפי טענתה לסך של 9,340 ₪, ובניכוי משכורתה בסך 3,200 ₪, הרי שנדרשת לטענתה השלמת מזונות בסך של 7,140 ₪. לטענתה, התעלם בית משפט קמא מן הפירוט הנ"ל. עוד טענה, כי אין מדובר באישה בעלת רכוש או ממון, זולת שכרה הזעום, וכי בעל הרכוש, הממון והנכסים, הינו בעלה, המשיב, והוא בלבד. באשר למזונות הקטינות, טענה היא, כי הסכום שנפסק עבורן, סך 3,500 ₪, אין די בו אפילו לצרכיהן ההכרחיים המינימאליים. היא טענה, כי בית משפט קמא התעלם לחלוטין מזכות המדור של הקטינות. היא פירטה גם בעניין הקטינות את רכיבי המדור שנתבקשו, המסתכמים לסך של 4,490 ₪. לטענתה, הוצאות המדור נדרשות עבור וילה שהיא בית קרקע ענק, הכולל שתי קומות בשטח של 271 מ"ר (לפי חוו"ד שמאית של שמאי מוסכם), ועל כן ההוצאות בגינו, הן גבוהות. היא היפנתה לע"א 52/87 (הראל נ. הראל בד"י מג (4) (201)) וטענה כי עבור שני ילדים קבע בית המשפט העליון מפתח השתתפות האב במדור לפי שיעור של 40%. היא טענה עוד, כי בשל הוראת המשיב, הופסק תשלום המשכנתא, ונצטבר חוב פיגורים של 15,000 ₪ על הבית הנ"ל, ואף סכום זה היה מקום להשיתו על המשיב ולחייבו בתשלום המשכנתא, על מנת שלא יסוכן מדורם של המשיבה ובנותיה הקטינות. כמו כן, טענה, כי לבית משפט קמא אין כל יתרון על בית המשפט לערעור במקרה דנן, שכן פסיקת המזונות במקרה דנן, נעשתה על יסוד טיעונים בכתב בצירוף מסמכים בלבד. עוד הוסיפה וטענה היא, כי נוכח הוראת סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט הדן בערעור על פסק דין או החלטה אחרת של בית המשפט לענייני משפחה, רשאי אף לערוך את הבירור מחדש ככל שנראה לו, של העובדות הצריכות לצורך קביעת המזונות הזמניים. לטענתה, גם המשיב לא חלק כי רמת החיים בבית המשותף הייתה גבוהה, על אף שטען, כי הצדדים חיו מעבר ליכולתם. עוד טענה, כי בית משפט קמא כלל לא קבע מהיא יכולת ההשתכרות של המשיב לצורך חיובו במזונות. לטענתה, עולה מפסק דינו של בית משפט קמא, כי בית משפט האמין לטענת המשיב המגוחכת כלשונה, כי הוא משתכר רק 5,500 ₪ כעולה מתלושי שכר שצרף. לטענתה, תלוש השכר הוצא על ידי חברה הנמצאת בבעלותו, והוא אינו תואם כלל את רמת החיים הגבוהה של הצדדים. הוא אינו תואם גם את שווי הרכב בו נוהג המשיב, בסך של 300,000 ₪. לטענתה, מחזיק המשיב יחד עם שותפו, בבעלות של חברה לעבודות בטון, אשר בבעלותה ציוד בשווי מיליוני ₪. כן טענה היא, כי הפרשותיו לקופת גמן הינן מעל 3,000 ₪ לחודש, לפי תלושי השכר שלו, וגם אינה מתיישבת עם בעלותו על וילה פרטית בשווי של 2,500,000 ₪, ועם אורח חיים פזרני, אותו הוא מנהל, הכולל טיולי ג'יפים בשבתות, החזקת סירה בכינרת, נסיעות לחו"ל, נופשים וכו'. היא טענה, כי הצהרתו זו גם אינה מתיישבת עם העובדה כי הוא עצמו מחזיק באחד מילדיהם ומפרנס אותו, וכיצד יתכן כי מתוך משכורת עליה הוא מצהיר בסך 5,500 ₪, הוא ישלם, לפי החלטת בית משפט קמא, 3,500 ₪ למזונות בנותיו החיות עימה, ויוכל לחיות אך ורק מיתרת שכרו בסך 2,000 ₪ הוא ובנו. תשובת המשיב המשיב בתשובתו הפנה להלכת רע"א 324/88 (אדר נ. אדר), וטען, כי לפיה, ההתערבות בפסיקת מזונות שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה תהיה במקרים נדירות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בשיעור מזונות זמניים. עוד הוא טען, כי דמי המזונות שנפסקו הינם על הצד הגבוה, וכי ההלכה הפסוקה קובעת, כי דמי מזונות שאינם צריכים ראיה, שדיה לספק את צרכיהם הרגילים והמקובלים של הילדים, הינם בשיעור של 1,300 ₪ לחודש. לטענתו, דמי המזונות שפסק בית משפט קמא, עולים באופן ניכר על שיעור זה. כן טען, כי פרט לדמי המזונות, הוא חוייב לשלם לבנותיו מחצית הוצאותיהן לענייני בריאות, אשר אינן מכוסות על ידי חוק בריאות ממלכתית, וכן קבע בית משפט קמא, כי קצבת המל"ל לגבי הקטינות הנ"ל, תשולם גם היא לאימן, המבקשת. עוד טען המשיב, כי הוא זה המחזיק ומכלכל את בנם הבכור בן ה- 17, הגר עימו. הוא טען על כן, כי מדובר בבקשת רשות ערעור "חצופה". כן טען בסעיף 10 לתגובה, כי המבקשת 1 הצהירה בפניו, שכב' הש' קימלמן אינו מכיר אותה ואילו מותב זה הוא ידיד ותיק שלה והיא תראה לו, למשיב. למען הסר ספק וכבר בשלב זה אציין, כי כלל לא ברור לי מי היא המבקשת, אין לי היכרות עימה, וזאת מבלי לקבוע עמדה אם טענת המשיב הנ"ל, באשר לדברי המבקשת, אותם ציטט, אמת היא, אם לאו. אשר על כן, הוא ביקש לדחות את הבקשה. טיעוני הצדדים בבית משפט קמא על פי הסדר דיוני, הסכימו הצדדים כי טיעוניהם יוגשו בכתב בצירוף מסמכים בפני בית משפט קמא (ראה ההסדר, נספח ג' להודעת הערעור, פרוטוקול מיום 16/12/09). בטיעוניה בפני בית משפט קמא, טענה המבקשת, כי רמת החיים הגבוהה עובר לפרידתם של הצדדים, חייבת להישמר באמצעות מזונות ריאליים, וכי קביעת מזונות הילדים צריכה להעשות על פי מעמדו הכלכלי של האב, ולאחר בחינת כושר השתכרותו. עוד טענה שם, כי נטל הבאת הראיה בעניין כושר השתכרותו, שעה שהוא עובד במפעל משפחתי, חל עליו על פי הפסיקה. היא טענה שם עוד, כי עובר לפרידתם, חיו בני הזוג בוילה ששוויה 2,500,000 ₪, כאשר היא החזיקה ברכב מאזדה 6, ואילו הוא החזיק בג'יפ טויוטה לנד קרוזר, בשווי של 300,000 ₪, ועל כן אין להאמין לדבריו כי הוא משתכר סך של 5,500 ₪ בלבד, והתלוש שהציג הינו פיקטיבי. היא טענה שם, כי יש להעריך את השתכרותו בסך של 30,000 ₪. היא צירפה גם לבקשתה, תלוש שכר שלו, ממנו עולה לטענתה, הפרשה לקופת גמל בסך 3,620 ₪, אישור מל"ל בדבר נכותה היציבה בשיעור 55%, קבלות המעידות לטענתה על רכישת ריהוט יוקרתי על ידם, ועוד קבלות עבור הוצאות שונות לרבות טיפולי שיניים, אדריכלות פנים, ריצוף, דמי תיווך, רכישת מוצרי חשמל ועוד, שלטענתה שולמו כולם במזומן על ידי המשיב. היא צירפה גם פירוט רכישות מדגמי של המשיב בכרטיס אשראי של החברה. כן צירפה לשם השוואה, החלטות של כב' הש' בוהדנה מבית משפט השלום בטבריה, אודות חיוב במזונות עבור שני ילדים בסך של 7,000 ₪, ובסך של 10,000 ₪ (עבודה אשה ושני ילדים). בטיעוני המשיב בפני בית משפט קמא, הוא טען כי בנו בן ה- 17 גר עימו, כי הוא נזרק מהבית על לא עוול בכפו, כי אשתו היא מורדת המתפרנסת בכבוד, הן כקלדנית בבית משפט, והן מתכשיטנות ומעיצוב פנים, כאשר חלק מהכנסותיה מוצהר וחלק לא. לטענתו, משתכרת המבקשת 1 מתכשיטנות שכר רב. הוא צרף 3 קבלות שהוציאה עבור עבודות תכשיטנות משנת 2005. כן טען, כי טענתה שעל פי תלוש שכר הוא מפריש סך של כ- 3,000 ₪ לקופות גמל, אינה נכונה, וכי ההפרשה לקופת גמל הינה בשיעור של 5%. הוא טען, כי יש לו חובות רבים וכי עסקו מצוי בקשיים. כן טען הוא, כי ברצונו להחזיק בבנותיו במשותף עימה, על מנת שהוא יוכל להעניק לבנותיו בנוסף למזונותיהם המשולמים לאימם התובעת, על מנת שידעו שגם הוא מעניק ולא רק האם. הוא היפנה להלוואה שנתקבלה בחודש 04/2009, לדבריו כאשר החיים ביניהם היו רגועים לחלוטין, שלטענתו היוותה את המקור לכספים ולקניות של בני הזוג. הוא היפנה לדו"ח החברה שבבעלותו אצל רשם החברות, המראה כי כל הכלים של החברה, לדבריו, משועבדים או מעוקלים, וכן היפנה לרישיון הרכב, המלמד כי הוא מעוקל ומשועבד לבנק לאומי. הוא טען, כי שכר דירה בעפולה, בדירה יוקרתית עומד על כ- 1,300 ₪ לדירת 4 חדרים. הוא טען, כי יש גם להתחשב בהכנסותיה של המבקשת 1, וכן בחובותיו שלו ובעובדה כי הוא מחזיק ומכלכל את בנו הגר עימו. החלטת בית משפט קמא בית משפט קמא ציטט את ההלכה, לפיה במסגרת פסיקת מזונות זמניים, אין הוא מחוייב לשמוע ראיות בהליך הרגיל, אלא רשאי הוא לפסוק על פי ראיות שניתן לגבותן בדרך מקוצרת. באשר לחיוב במזונות הקטינות, המבקשות 3-2, קבע בית משפט קמא כי מדובר בחובה מן הדין בכל הנוגע לצרכים הכרחיים של קטינות, ובנוגע לצרכים נוספים, מדובר בחובה מדיני צדקה. באשר למזונות המבקשת 1, קבע בית משפט קמא, כי מאחר שלמבקשת 1 הכנסות בפועל מעבודה בסכום המספיק למחייתה, הרי שפטור המשיב ממזונותיה הזמניים, על פי הכלל "צאי מעשיי ידייך במזונותייך". עם זאת, קבע בית משפט קמא, כי המבקשת 1 זכאית לדמי טיפול בקטינות כחלק מחובת המזונות המוטלת על המשיב כלפי הקטינות. באשר לצרכי הקטינות, פרט בית משפט קמא את דרישותיה של המבקשת 1, לרבות בגין מדור והחזקת הבית, ובסופו של יום, קבע כי לאור מטרתם וטיבם של המזונות הזמניים, הוא מחייב את המשיב בתשלום מזונות הקטינות (כולל מדור והחזקת הבית) בסך של 3,500 ₪ לחודש. דיון לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, סבורני כי דין הבקשה להידחות. עיינתי עיין היטב במסמכים שצורפו לטיעוני הצדדים בפניי, ואף בפני בית משפט קמא. טענתה העיקרית של המבקשת, הינה כי למשיב הכנסות גבוהות מאלו שעל יסודן העריך בית משפט קמא את כושר השתכרותו. אציין, כי בית משפט קמא לא דן בהחלטתו בדבר המזונות הזמניים, ולא קבע מהיא ההכנסה של המשיב שעל יסודה נפסקו המזונות הזמניים, אך ציין את טיעוני הצדדים בעניין זה. מן המסמכים שהוצגו בפניי, עולה כי המשיב עובד כשכיר בחברה בה הוא שותף. דו"ח רווח והפסד של החברה הנ"ל לשנים 2008-2007, מלמד כי בשנת 2007 הרוויח העסק המשותף למשיב ולשותפו, סך של 303,331 ש"ח, ובשנת 2008, סך של 71,480 ₪. לעניין תלוש השכר, אציין כי סבורני שהמבקשת 1 נתפסה לשגגה, שעה שטענה כי הפרשי המשיב לקופות גמל עולות על 3,000 ₪ לחודש. אשר צויין בתלוש השכר הוא, "שכר לקופ"ג" 3,620 ₪. היינו, בסיס השכר ממנו מופרש הסכום הנדרש לקופות גמל, הינו 3,620 ₪, ואין מדובר בגובה ההפרשה עצמה. כמו כן, אין חולק כי המשיב עצמו מחזיק ומכלכל את בנו בן ה- 17, שצרכיו כך יש להניח אינם פחותים מאלו של כל אחת מן הבנות בנפרד. כמו כן עולה מתלושי השכר, כי המבקשת 1 משתכרת סך של כ- 3,200 ₪ לחודש בעצמה, והחלטת בית משפט קמא אשר קבעה, בשלב מקדמי זה של מזונות זמניים, כי סכום זה מספיק למחייתה, איננה נעדרת בסיס או סבירות באופן שיש להתערב בה. כמו כן, מן הבקשה עולה כי המבקשות כולן גרות בבית המשפחה. החשש אותו מביעה המבקשת 1, כי המשכנתא שעל הבית המשותף בו הן גרות, תמומש בשל קיום חוב פיגורים, הוא מוקדם. בית המשפט קמא עצמו קבע כי מדובר בהחלטה זמנית. ככל שהנסיבות תישתננה, ויהיה צורך בפינוי הבית ובשכירת דירה חלופית, הרי שניתן יהיה לפנות לבית משפט קמא בבקשה מתאימה לשינוי דמי המזונות, ככל שידרש. ברע"א 324/88 יעקב אדר נ' רחלי אדר, פ"ד מב(3), 347 , 350-351 (1988), נאמר: "כבר נאמר, וחזר ונאמר, כי רק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בכל הקשור בשעור המזונות שפסקה הערכאה הראשונה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בשעור מזונות זמניים". וכן נאמר שם: "הלכה בידינו כי, מצד הדין, חייב האב לספק לילדיו הקטינים מזונות לפי צרכיהם ההכרחיים, ומדין צדקה חייב האב לספק לילדיו את האמצעים הדרושים לשם קיום רמת החיים אשר הם הורגלו אליה או שהם ראויים לה. החובה מדין צדקה ושיעורה של חובה זו תלויה ביכולתו של האב (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן עג. סעיף ו; שו"ע, יורה דעה, סימן רנ"א , סעיף ד; וראה ע"א 591/81, פד"י לו (449 (3; ע"א 469/84, פד"י ל"ט (197 ,(3; ע"א 210/82, פד"י ל"ח(14 ,(2). 9. מהו השעור הראוי לצורך פסיקת מזונות זמניים לקטינים? בדרך כלל, מן הראוי כי ההלכות הנ"ל ינחו את בית המשפט גם לענין פסיקת מזונות זמניים; אך מאחר ושלב הדיון במזונות זמניים הוא שלב ראשוני, וטרם נשמעו ראיות, על השופט לקבוע בזהירות רבה את יכולתו הכספית של הנתבע ואת צרכיו של הקטין, תוך שימת דגש על העובדה כי מדובר בסעד זמני, המתבסס על ראיות לכאוריות בלבד. יחד עם זאת, כאשר קיימות נסיבות המצדיקות מתן מזונות זמניים, כמפורט בפסקי הדין האמורים, ובית המשפט נוכח לדעת, כבר בשלב ראשוני זה, כי יש באפשרות האב לשאת בתשלום מזונות מעבר לסכום המינימום ההכרחי, ובידי בית המשפט האפשרות לקבוע לכאורה מה שעור המזונות הדרוש לקטין, על בית המשפט לפסוק כבר בשלב זה את הסכום שנראה לו כהולם, בנסיבות הענין, לצרכי מזונות". בית משפט קמא פרט בעמ' השני להחלטתו, את טענות הצדדים בדבר הכנסותיהם וההכנסות הצד שכנגד, ובשלב בו פסק את המזונות הזמניים. החלטת בית משפט קמא, בהתייחס לחומר ולמסמכים שהוצגו בפניו, הינה סבירה ואין מקום להתערב בה. טענות המבקשת בפניי בדבר חוסר סבירות גרסת המשיב בנוגע לגבה הכנסותיו (כמו גם טענת המשיב בתגובתו להכנסות נוספות של המבקשת מעיסוק בתכשיטנות), מצריכות בירור מקיף הכולל שמיעת ראיות וחקירת עדים, אשר לא ניתן לעשותו בשלב קביעת המזונות הזמניים. בירור זה מקומו בהליך העיקרי, אשר מטבעו מאפשר בירור יסודי ומקיף של נכסי הצדדים, עיסוקיהם, הכנסותיהם, צרכיהם וצרכי הקטינים ורמת חיי הצדדים גם בעבר. תכלית המזונות הזמניים להבטיח, כי עד לסיום הבירור המקיף הנ"ל, לא יסבלו המבקשות חרפת רעב. תכלית זו הושגה לטעמי נוכח ההחלטה אליה הגיע בית משפט קמא. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי שיש להתערב בהחלטת בית משפט קמא לגופה, ועל כן נדחית הבקשה למתן רשות ערעור. בנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות. ערעורמזונות