ערעור על גובה מזונות קטינים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלכת ערעור על גובה מזונות קטינים: 1. בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (כב' השופט שטרק) בתיקי תמ"ש 35180-1-2/06 מיום 2.3.09, אשר צויין כפסק-דין מתוקן. רקע עובדתי ופסק-דינו של בית-משפט קמא 2. המערערת 3 (להלן- האם) הינה אימן של המערערות 1 ו-2, תאומות ילידות 13.7.04 (להלן- הקטינות). ביום 13.7.06 הגישו המערערות תביעת אבהות כנגד המשיב (תמ"ש 35180/06), , וכן תביעת מזונות, מדור והחזר הוצאות (תמ"ש 35181/06) . כיום אין חולק, כי המשיב הוא אכן אביהן של הקטינות, כך גם כי המשיב קיים מערכת יחסים עם האם שהייתה מזכירתו, וכשהוא נשוי ואב לילדים מאשתו. 3. בית-משפט קמא קבע כי גם אם, כטענת המשיב, הינו "אב בעל כורחו", הרי שלפי הדין האישי עליו לזון את הקטינות, וכי בירור הטענות שבין האם לבין המשיב, לרבות אם האם פעלה במזיד, מקומן במסגרת תובענה נפרדת בין המשיב לאם. 4. בכל הקשור לתביעה להחזר הוצאות, ציין בית-משפט קמא כי זו הוגשה בתובענה נפרדת, וקבע כי הימנעות האם מלתבוע את המשיב בגין החזר הוצאות, מקורה ביכולתה הכלכלית של האם לעמוד בהוצאות הקטינות בזמן אמת, וכי התובענה הינה מעשה בדיעבד, ומבוססת על המצב הכלכלי אליו נקלעה האם לאחר חלוף זמן. יתר על כן, בכך יש תמיכה לגרסת המשיב, לכוונת האם והחלטתה להיות עצמאית מבחינה כלכלית. עוד הוסיף בית-המשפט: "במקרה דנן, התובעת לא הגישה תביעה במשך 4 וחצי שנים מפני שכלכלה את עצמה ואת הקטינות ולא נזקקה לאף עזרה..." (עמ' 16). בנסיבות אלו, דחה בית משפט קמא את התובענה להחזר הוצאות, בקובעו, כי השיהוי פועל כנגד האם, וכי מראשית הדרך, אין ראייה על כך שהאם הסתמכה על המשיב שיחזיר לה הוצאותיה. 5. לעניין מזונות הקטינות, אימץ בית המשפט את אשר צויין בכתב התביעה כצורכי הקטינות, וזאת בסך של 5,425 ₪ לא כולל מדור, אולם לא הסתמך על צרכים אלו ולא נעתר לעתירת המערערות לחייב את המשיב בסכום זה. עוד קבע בית המשפט כי הואיל והאם עבדה בעבר כמזכירתו של המשיב, ניתן לקבוע שלכל הפחות היא בעלת כושר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק. גם ביחס למשיב השתכנע בית המשפט, כי בפעילותו הכלכלית של המשיב טמונה יכולת השתכרות לא מבוטלת, אולם, יש להתחשב בנסיבות המקרה, וכן אין להגזים מעבר למידת חובתו של המשיב לשאת בצורכי הקטינות, ובהתחשב ביכולת ההשתכרות של האם. עוד ציין בית המשפט, כי לעניין קביעת שיעור המזונות "... התחשבתי בבנותיו הנוספות של האב וחובתו לזון אותן עפ"י המשפט העברי (אשת האב תובעת למזונות ילדותיהן)..." (עמ' 18). 6. מכאן הפנה בית המשפט למזונות הסף כפי שנקבעו בפסיקה, דהיינו סך של 1,250 ₪, תוך הדגשה כי במקרה דנן "מדובר באב בעל כושר השתכרות לא מבוטל". עוד הוסיף, כי נוכח גל העליות במחירי הצרכים החיוניים, אין להסתפק בסכומים האמורים. משכך, קבע בית משפט קמא כי על המשיב לשלם כמזונות 3,000 ₪ לחודש "הכולל מדור והוצאות מדור" (להלן- המזונות הבסיסיים), ובנוסף, זכאית האם לקבלת דמי טיפול בסך 500 ₪ עד הגיע הקטינות לגיל 6, או כניסתן למעון, ויציאת האם לעבודה (להלן- דמי הטיפול). בנוסף, חייב בית-המשפט את המשיב לשאת במחצית הוצאות הגן/מעון וכן הוצאות חינוך רגילות וחריגות ובמחצית ההוצאות הרפואיות החריגות (להלן- השתתפות בהוצאות). החיוב במזונות מיום הגשת התביעה. לעניין הוצאות המשפט, ציין בית המשפט כי הוגשו תצהירי עדות עבי כרס אשר ניתן היה לצמצמן בכל הקשר ליכולתו הכלכלית של האב, מעת שמדובר היה בסופו של יום בתביעת קטינות למזונות, ובנסיבות אלו, חייב בית המשפט את המשיב בהוצאות משפט בסך 5,000 ₪. טענות הצדדים בערעור 7. אין מנוס מלציין, כי הצדדים חרגו מההנחיות שניתנו בכל הקשר למסגרת עיקרי הטיעון, כפי שגם לא עמדו במועדים. יתר על כן, הצדדים הרחיבו למחוזות שאין צורך בהן, ואכן, כדברי בית-משפט קמא, מדובר בתביעת מזונות של קטינות, הכוללת גם תביעה להחזר הוצאות של האם, ועל כן, אין מקום לאותן השגות על כל קביעה וקביעה של בית-משפט קמא. משכך, גם בתיאור טענות הצדדים, נתמקד בטענות העיקריות ובאלו בלבד. 8. המערערות טוענות כי בניגוד לקביעת בית-משפט קמא, התביעות הוגשו בחלוף שנתיים מלידתן של הקטינות ולא בחלוף 4 וחצי שנים. יתר על כן, התביעה הוגשה לאחר שנוהל מו"מ עם המשיב, ורק לאחר שמו"מ זה לא צלח הוגשה התביעה. כך גם מפנה ב"כ המערערות לאמור בתצהירה המשלים של האם, אודות הקשיים הכלכליים, עימם נאלצה להתמודד לאחר הפסקת עבודתה במהלך הריונה, והעדר יכולתה לשוב ולהשתלב בשוק העבודה, קודם שמלאו לקטינות שנה וארבעה חודשים. משכך, טוענת האם כי לא היה מקום לדחות את תביעתה להחזר הוצאות, כפי שלא היה מקום לנימוקים שנימק בית-משפט קמא דחייה זו. 9. לעניין כושר השתכרותה, טוענת האם, כי אין כל רלוונטיות לעבודתה בעבר, כרווקה היכולה לעבוד שעות רבות, לעבודתה דהיום המשתכרת 5,000 ₪ ברוטו כולל נסיעות. מנגד, מלינות המערערות על כך שבית משפט קמא, להוציא קביעתו בדבר יכולת השתכרותו של המשיב, לא מצא לנכון לציין את גובה הכנסתו והיקף נכסיו. בנסיבות אלו, לא היה מקום להתחשב ביכולת השתכרותה, בחיוב המשיב במזונות. המערערות משיגות גם על הנימוק, כאילו חייב המשיב לזון את בנותיו מנישואיו, הואיל ומדובר בשלוש בנות שהיו כולן בגירות לעת הגשת התביעה. כך גם נטען, כי בית המשפט נמנע מלפסוק למזונות הקטינות לאחר הגיען לגיל 18, כפי שנמנע להורות שקצבת הילדים מהמל"ל תתווסף לסכום המזונות. כך אף לא הורה בית המשפט על שערוך המזונות שנפסקו. 10. המערערות טוענות, כי מחד גיסא, קיבל בית המשפט את שיעור ההוצאות של הקטינות, דהיינו סך של כ-5,500 ₪, זאת ללא מדור, וכשמנגד, חייב את המשיב בסכום של 3,000 ₪ בלבד, כולל מדור, תוך שבית המשפט אינו שת לבו לשינויים ולעדכונים שהובאו בפניו, כגון, מעבר הקטינות לגן על ההוצאות הכרוכות בכך, ועוד. עוד מלינות המערערות על כך שלא נפסק סכום ראוי בגין מדור, הואיל ושכירות דירה מינימאלית במקום המגורים של המערערות עלותה לא פחות מ-3,500 ₪ לחודש, ועל כן היה מקום לחייב את המשיב, ב-40% מעלות זו. עוד מציינות המערערות כי קביעת דמי טיפול בעת מתן פסק הדין, אין לה כל משמעות לאחר שחלו התנאים לאי תשלומם משכבר. עוד משיגות המערערות בנושא ההוצאות, לרבות לאחר שתביעת האבהות התקבלה, וכשמדובר בשני תיקים, תוך תיאור אופי ניהול ההליכים. 11. המשיב טוען כי מדובר בערעור עובדתי וכי לא נטען כאילו בית המשפט לא יישם את ההלכה המשפטית הנכונה, וכי האם מבקשת לנהל את המשפט מחדש. יתר על כן, טענות האם, אינן מוצאות תימוכין בחומר הראיות, וכשמנגד, פסק-הדין מנומק ומפורט. בנוסף, מפנה המשיב להלכה, לפיה ערכאת הערעור אינה מתערבת דרך כלל, בשיעור המזונות שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שהמקרה דנן אינו נמנה עליהן, וכי האם אף לא הצביעה על נסיבות חריגות במקרה דנן. 12. המשיב מפנה למערכת היחסים כפי ששררה בינו ובין האם, וכי הגם שאכן המשיב הוא אב בעל כורחו, הרי בית-המשפט לא נתן לכך כל משקל, ומעת שמגמת בתי-המשפט הינה שונה, לרבות הטלת נטל שונה בין האב והאם בחובת מזונות קטינים. עוד טוען המשיב, כי למעשה האם התמקדה בשאלת יכולתו הכלכלית במקום בצרכי הקטינות, אשר לא הוכחו כלל ועיקר. המשיב אף מפנה לנספחים הרבים אותם צירפה האם ואשר רק חלק מזערי מהם מתייחס לנושא הוצאות הקטינות. יתר על כן, לא הוכח כי צרכי הקטינות מגיעות אף למינימום שנקבע בפסיקה. בנסיבות אלו, לטענת המשיב, לא היה מקום שבית המשפט יאמץ את אשר ציינה האם בתביעה, כצורכי הקטינות, ומבלי שביססה טיעון זה במאומה. במיוחד, לא היה מקום שבית-המשפט יאמץ צרכים אלו, בה בשעה, שאין חולק שבעת מתן פסק-הדין, לא שהו הקטינות במעון. כך בצדק קבע בית-משפט, כי אין מקום לאותה "פרמיה" כתוספת למזונות בגין הנטען אודות יכולת השתכרותו של המשיב. 13. לעניין התביעה להחזר הוצאות, טוען המשיב כי גם השיהוי של שנתיים, שיהוי הוא. יתר על כן, נימוקי בית-משפט קמא, נסמכו על אשר פורט בתביעה, לרבות השתכרותה של האם בסכום של 11,000 ₪. כך גם מפנה המשיב להודאת האם כי כוונתה הייתה לשאת בכל כלכלת הקטינות לבדה, ורק לאחר שנכחה שאינה מצליחה בכך, הגישה תביעתה. דהיינו, רק השינוי במשאביה הכלכליים, גרם להגשת התביעה. 14. עוד מתייחס המשיב לטענות האחרות שטענו המערערות, ובכלל זאת, להשגת האם אודות קצבת המל"ל, בה בשעה שנקבע כבקשתה במזונות הזמניים, כך שאין מקום לתשלום כפול גם דמי טיפול וגם תשלום עבור המוסד המאפשר יציאתה לעבודה. לעניין, הפסיקה לאחר הגיע הקטינות לגיל 18, הרי שסעד זה לא נכלל בתובענה. לבסוף, לעניין ההוצאות, הרי נוכח אופן ניהול ההליך על ידי האם, לא רק שאין מקום להתערב באשר פסק בית-משפט קמא, אלא היה מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיב. דיון והכרעה 15. אכן, צודק המשיב בטענתו, כי דרך כלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיעור המזונות, כפי שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית. אולם, במקרים בהם סוברת ערכאת הערעור, כי נפלה טעות מהותית, אזי, לא רק שרשאית ערכאת הערעור להתערב, אלא חייבת לעשות כן, ובמיוחד, מעת שעסקינן בעיקרו של דבר, במזונות של קטינות. 16. כאמור, הצדדים הפליגו למחוזות שאינם נצרכים להכרעה בסוגיות שעמדו בפני בית משפט קמא ובפנינו. משכך, לא נגרר אחר מחוזות אלו, ונתמקד, בקצרה, באשר מחייב את התערבותנו. גם בשאלת ההתערבות בקביעות עובדתיות, צודק ב"כ המשיב בטענתו, כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. אולם, במקרה דנן, ניתן להצביע על מספר טעויות בולטות, אשר בניגוד לנטען על ידי המשיב, סביר כי אם לא היה טועה בהן בית-משפט קמא, התוצאה הייתה משתנה. כוונת הדברים בראש ובראשונה, למועד הגשת התביעות, ובכלל זאת, לאותו רכיב של החזר הוצאות, אשר נכלל בתביעה למזונות (ולא כתביעה נפרדת), ואשר הוגשה שנתיים לאחר לידת הקטינות. נראה כי לא דומה שיהוי של שנתיים, אם בכלל שיהוי הוא, לשיהוי בגין עיכוב של 4 וחצי שנים בהגשת התביעה. עוד יש להפנות לאותה התחשבות של בית-משפט קמא, בהוצאות המזונות, שכביכול, חב המשיב לבנותיו מנישואיו, ועוד לפי הדין הדתי, תוך התעלמות, מהיותן בגירות בעת הגשת התביעה, ועל אחת כמה וכמה בעת מתן פסק הדין. יתר על כן, הגם שהמשיב יצא חוצץ כנגד השגת המערערות על כך שבית המשפט לא ציין מסקנות אופרטיביות בכל הקשר להשתכרותו, יכולת השתכרותו, ורכושו של המשיב, דומה כי למצער, לאחר שמלוא הנצרך ואף ביתר מהנצרך, הוצג בפני בית המשפט, מהראוי היה כי בית-המשפט אשר שמע את הראיות יאמר דברו גם בסוגייה זו. לא למותר לציין, כי גם משפנינו אנו לב"כ המשיב על מנת לבחון שאלות אלו, התקשינו בקבלת תשובה, עד שנאלצנו להפעיל סמכותנו, ולפנות למשיב ישירות. גם מדבריו הקצרים בפנינו, ניתן היה להתרשם ככפי שהתרשם בית משפט קמא, אודות הכנסותיו ויכולת השתכרותו. כך קשה לקבל את קביעת בית משפט קמא, לפיה יכולתה הכלכלית של האם להשתכר כשכר הממוצע במשק, בהסתמך על השתכרותה טרם לידת הקטינות. לא דומה יכולת ההשתכרות של רווקה לזו של אם לקטינות, ועל אחת כמה וכמה, כאם חד הורית ומבלי שהאב נושא במאומה, בנדרש לגידולן של בנותיו. 17. כאמור, ננסה שלא לסטות מאותם עקרונות שהתווה בית משפט קמא אלא לבחון את היישום הנדרש, בהתחשב בנתונים הראויים שהיה מקום להתחשב בהם. אכן, בית המשפט פירט את הוצאות הקטינות, והכל כפי שצויין בכתב התביעה תוך התעלמות מאותם שינויים מאז הגשת התביעה ועד מתן פסק הדין, אולם, בסופו של יום, התעלם בית המשפט כליל מאשר קבע טרם לכן, ופנה לאפיק שונה משבא לקבוע את שיעור המזונות. ודוק, דרך המלך, בקביעת המזונות הינה אכן, בקביעת הצרכים הכלליים של הקטינות, לרבות מדור והוצאות מדור, וכן, הצרכים מכל מין וסוג שהוא, וכשבשלב השני, לאחר בחינת אשר חייב האב, מכוח הדין האישי, לעניין הצרכים ההכרחיים, בחינת יכולתם וכושרם הכלכלי של כל אחד מן ההורים, ובהתאם, קביעת שיעור המזונות. אולם, כפי שצויין לעיל, במקרה דנן, בית המשפט לא בחר בדרך זו, אלא בחר להפנות לפסיקה אשר קבעה את המזונות המינימאליים אשר נפסקים. עם זאת, ובצדק, ציין בית משפט קמא שני גורמים לתוספת ראויה לאותו סכום מינימאלי - האחד, השינויים משך השנים בשיערוך אותן הוצאות מינימאליות והשני יכולתו הבלתי מבוטלת של המשיב. אולם, זאת יש להזכיר כי מעת שבית המשפט קיבל את שיעור ההוצאות כפי שננקבו בכתב התביעה היה חייב להתייחס לאותן הוצאות, לרבות בחלק האופרטיבי או לנמק מדוע אינו עושה כן. 18. במיוחד קשה לקבל את קביעת בית-המשפט כי הסכום של 3,000 ₪ כפי שנקבע על ידו, במסגרת המזונות הבסיסיים, כולל בחובו גם את ההוצאות בגין מדור. יתר על כן, גם אם נתעלם מנושא של הוצאות המעון, כך גם בנושא ההוצאות בגין הטיטולים, שנכללו בהוצאות עת היות הקטינות בגיל שנתיים, בסופו של יום, קשה להותיר על כנה את הקביעה כי בהתחשב במכלול אשר הוצג בפני בית משפט קמא, לרבות אשר ציין המשיב בפנינו, יש להסתפק בסכום המזונות הבסיסיים כפי שקבע בית משפט קמא, בתוספת מחצית מההוצאות וזאת בלבד. יתר על כן, סבורים אנו כי פסיקת מזונות מינימאליים ראויה היא לאותם מקרים בהם מוצדק להסתפק בהם. בנוסף, דומה כי הגיעה העת להעלות את סכומי הסף אשר נקבעו בפסיקה, אולם לפני שנים רבות, וכפי שגם בית משפט קמא סבר. לכך יש להוסיף את קביעת בית משפט קמא לעניין יכולת ההשתכרות של המשיב, קביעה שאף אנו התרשמנו כמותו, ובהתחשב בכך שהמשיב אינו חב במזונות בנותיו הבגירות, ומנגד, קביעתנו כי כושרה של האם אינו כפי שציין בית המשפט, כמחייב שינוי חלוקת הנשיאה במזונות, בין הורי הקטינות. לבסוף נציין כי לא בכדי לא מצא לנכון בית המשפט להיזקק לטענת היות המשיב אב בעל כורחו, וראו פסק דינו המקיף של כב' השופט גייפמן בתמ"ש 964601/97 פלוני נ' אלמונית (26.7.2001). 19. סבורים אנו, כי למצער יש להגדיל את שיעור המזונות, ואף זאת, בהתחשב בכך שאנו יושבים כערכאת ערעור ולא כערכאה ראשונה, בהגדלה מינימאלית של 400 ₪ לכל ילדה, דהיינו: תוספת של 800 ₪ ובסה"כ 3,800 ₪, וזאת, כל עוד ועל המשיב לשאת במחצית הוצאות הצהרון ומעת שיחדל חיוב זה, יש להעמיד את סכום המזונות בשיעור כולל של 4,000 ₪, סכום המשקף אף את ההוצאות ללא מעון, כפי שקבע בית המשפט. לכל האמור, יש להוסיף את הוצאות המדור אשר למעשה, לא הייתה מחלוקת בדבר שיעורן, וכי על כן, מדובר ב-40% מהוצאות שכר הדירה, אולם לא יותר מ-1,400 ₪ . לעניין קצבת המל"ל לא חלק המשיב, ועל כן, יש מקום לציין זאת, גם אם הדברים צויינו במסגרת ההחלטה על מזונות זמניים. כמובן שיש לשערך הסכומים. לבסוף, בסוגיית המזונות הרי גם אם לא קיימת עתירה מפורשת לעניין תקופת תשלום המזונות, לרבות התייחסות לתקופת השירות הצבאי, אין אנו רואים מניעה, כי בית המשפט יקבע גם בשאלה זו, גם אם לא הופיע סעד מפורש בנושא זה. ודוק, בית המשפט נדרש לשאלת המזונות, ועל כן, מוסמך הוא לקבוע את תקופת התשלום, לרבות תקופות תשלום ושינוי בשיעורי המזונות. 20. שני נושאים נותרו לדיון: האחד, נושא ההוצאות שנפסקו , והשני, דחיית התביעה להחזר הוצאות. בכל הקשר לנושא ההוצאות, כפי שנפסקו בבית משפט קמא, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא, ועל כן, השגות המערערות בנושא זה, נדחות. מנגד, נראה לנו כי יש מקום לקבל את התביעה בגין החזר הוצאות, בקביעת סכום כולל. כאמור, התביעה הוגשה שנתיים לאחר לידת הקטינות, וכשלעניין זה, לא נסתרו טענות האם, כי פנתה למשיב וכי נוהל מו"מ בין הצדדים לרבות, באמצעות מי מטעמם, לפחות משך כמחצית השנה. כך גם הסבירה האם את הנסיבות בגינם הגישה את התביעה במועד שהגישה. אין אנו סוברים כי במקרה דנן, מדובר בשיהוי אשר יש בו משום וויתור או כי מדובר בחרטה של האם, לאחר שסברה כי תוכל להתמודד כלכלית עם גידול הקטינות וללא הסתייעות במשיב. אולם, גם אם כך הדברים, לא מדובר בגדר וויתור, ולכאורה אין מקום, כי יהא על האם לממן את מלוא הוצאות הקטינות, תוך שחרור המשיב, אביהן, הכל לאור מועד הגשת התביעה. לעניין זה יש להפנות לע"א 1375/93 אבוטבול נ. אבוטבול, פ"ד נ(1) 215, וכשבהתאם לדין האישי נקבע שלא רק שמחילת אשה נשואה תלויה בנסיבות, אלא שאשה גרושה אינה נחשבת כמוחלת, ויפים דברים אלו מקל וחומר לאם פנויה. וראו גם ע"א 468/88 שרייר נ. נקש (לא פורסם) . בנסיבות אלו, סבורים אנו, כי החזר של 2,000 ₪ לחודש בגין שנה בלבד יהא בו משום האיזון הראוי, בסוגייה זו. 21. אשר על כן, אנו מורים כדלקמן: א. במקום הסכום של 3,000 ₪ כפי שקבע בית משפט קמא, יבוא הסכום של 3,800 ₪. בנוסף, יהיה חייב המשיב בתשלום מחצית ההוצאות, כפי שפורטו בסעיף 36 ס"ק ב' ו-ג' לפסק הדין, וכשלמען הסר ספק, הוצאות הצהרון הינן חלק מהוצאות הגן. ב. כל האמור מיום הגשת התביעה וכמפורט בס"ק ד' לפסק הדין לרבות פריסת ההפרש שהתווסף על ידנו כפי שקבע בית משפט קמא שם. ג. מעת שלא יחול החיוב בגין צהרון ו/או מועדונית, אזי יעמוד חיוב המזונות על סכום של 4,000 ₪ לחודש. ד. סכומי המזונות ישוערכו מדי שלושה חודשים החל מה-1.6.09 ואילך וכשהמדד הבסיסי הינו מדד חודש ינואר 2009. ה. בנוסף לכל האמור, מעת שהאם תשכור דירה, שלא בבית הוריה, למגורי הקטינות, אזי ישלם המשיב בנוסף לכל האמור 40% משכר הדירה אך לא יותר מ-1,400 ₪, כשגם סכום זה ישוערך בהתאם למפורט בס"ק ד' לעיל. ו. קצבת המל"ל תתווסף למזונות ותשולם לאם. ז. חיוב המזונות עד הגיע הקטינות לגיל 18 או סיימן את לימודיהן התיכוניים - המאוחר מבין שניהם, ומאותו מועד ואילך, ועד הגיען לגיל 20, או סיימן את שירות החובה - המאוחר מבין שניהם, יהא שיעור המזונות שליש מאשר פורט לעיל. ח. בגין החזר הוצאות, אנו מחייבים את המשיב לשלם למערערת 3, 24,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ממועד הגשת התביעה (13.7.2006). ט. אנו מחייבים את המשיב לשלם לאם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. י. הערבויות שהופקדו על ידי האם יוחזרו לה באמצעות באת-כוחה. קטיניםמזונות ילדיםערעורמזונות