המועד להגשת ערעור בזכות על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה, קבוע בדין, חובה על מבקש הארכת המועד להגשתו להתבסס על "טעם מיוחד" כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובין היתר יישקלו השיקולים הבאים, שאינם בגדר רשימה סגורה, כפי שנמנו בפסק דינה של כבוד השופטת בייניש בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, : "לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעלי הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעלי הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו." מקום בו הנסיבות שהובילו לאיחור בהגשת הערעור לא היו בשליטתו של בעל הדין, נטו בתי המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד, ואולם טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק), פ"ד מ(1), 57): "טעמים הנוגעים להתנהלותו של המבקש ושל פרקליט המבקש אינם מהווים בדרך כלל 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. מקובל לומר כי 'טעם מיוחד' מתקיים כאשר העיכוב נגרם כתוצאה מאירוע חיצוני להתנהלות הצדדים ולא עקב התנהלותו של בעל דין או בא-כוחו (ראו למשל, רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, 28/4/08)" (בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, ). לעובדה שהמבקש הגיש את הבקשה למתן רשות ערעור, לבית המשפט המחוזי, במועד, יש ליתן את המשקל המתחייב בנסיבות העניין (ראה עניין נשר נ' גפן הנ"ל, וכן בש"א 881/06 פנחס כץ ואח' נ' ציפורה גוטליב ואח', (2006)), אף אם למעשה היה עליו להגיש ערעור בזכות. אמנם, העובדה שהאיחור בהגשת הערעור בזכות נובע מטעמים שנעוצים בבעל הדין עצמו, ולא מנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו, אינה מבססת טעם מיוחד לקבלת הבקשה להארכת המועד. נקבע בפסיקת בתי המשפט כי טעות, או אי ידיעת הדין, אין בהן כדי להקים טעם מיוחד להארכת המועד (בש"א 8794/09 בלום נ' א.פ. [באר שבע] סחר תעשייה ושיווק בע"מ, 15/11/2009; בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשל"צ נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3), 209). גם טעות שבדין לעניין טיב הליכי התקיפה של החלטה שיפוטית איננה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, או הצדקה לאיחור בהגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 187/02 טהלר ואח' נ' וייס, ). יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי: "אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד" (רע"א 9073/01 יהודית פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, ).ערעורבית המשפט לענייני משפחה