עתירה לגילוי ראיות חסויות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לגילוי ראיות חסויות: לפנינו עתירות לגילוי ראיות חסויות לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן: הפקודה), שהוגשו בנפרד על ידי כל אחד מהנאשמים 1 ו- 2 במסגרת תפ"ח 150/09 המתנהל בפני בית משפט זה. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום, המייחס להם מעורבות ברצח המנוחים רפי ויצמן, דוד בן מרגי ושרון מוסאי, אשר אירע ביום 23.9.01 בחוף שלדג שלחוף הכנרת (להלן: הרצח). על פי כתב האישום מואשם הנאשם 1 (זאב רוזנשטיין) בעבירת רצח, הריגה (שני מקרים) וקשירת קשר לביצוע פשע. המניע של הנאשם 1 למותו של רפי ויצמן, כך על פי כתב האישום, מבוסס על היותו של ויצמן אחד מבין שלושה אנשים שהואשמו בניסיון לרצוח את הנאשם 1. הנאשם 2 (גיא וברמן) מואשם בעבירת שידול לרצח ובעבירה של גרם מוות (שני מקרים). על פי כתב האישום, שידל הנאשם 2 את שני מבצעי הרצח (אליבא דמשיבה - איל שטרית המנוח ויהודה אוחיון) לבצעו. בין יתר ראיותיה מתבססת המאשימה על עדותם הצפויה של עדי המדינה ב' ו-ס'. ביום 2.5.2010 חתם השר לביטחון פנים על "תעודה בדבר ראיות חסויות מטעמי אינטרס ציבורי חשוב", מכח סמכותו לפי סעיף 45 לפקודה. בתעודה הטיל השר חיסיון על גילוי כל פרט או מידע לגבי הראיות המפורטות בה. השר הביע את דעתו בתעודה כי גילוי כל פרט או מידע, כאמור, יש בו כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, באשר הם עלולים: "לסכן שלומם של בני אדם; לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם משטרה; לפגוע בשיתוף פעולה של המשטרה עם גופי חקירה ואכיפה אחרים ; לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה ולפגוע ביעילות פעולותיה;" (שם, עמ' 3). הנאשם 1 טוען כי גילוין של הידיעות חיוני להגנתו, ומשכך דומה שאין חולק כי גילוין מתחייב על פי דין והוא גובר על כל אינטרס אחר המצדיק חיסוי הראיות ומוסריהן. הנאשם 1 מוסיף וטוען כי חיוניותן של הידיעות, לרבות זהות מוסריהן, לצורך ניהול ההגנה, נעוצה בכך שהידיעות מתייחסות ברובן לפעילות פלילית של העד ס'. לדבריו, הגם שלא הוגש נגד ס' כתב אישום בפרשת הרצח, הרי שלכל אורך הודעותיו הוא נחקר באזהרה כחשוד במעורבות ברצח. הנאשם 1 טוען עוד כי לעד המדינה ס' מניעים מובהקים להרחיק עצמו ולקרב אחרים לביצוע הרצח, וזאת משני טעמים עיקריים: האחד, חילוצו ממעורבות ברצח; והשני, טובות ההנאה המפליגות שקיבל. לטענת הנאשם 1, יש בידיעות התייחסות למניעים שונים לביצוע הרצח, ולאו דווקא למניעו של הנאשם 1 כנטען בכתב האישום. עוד יש בהן, לטענתו, התייחסות לסכסוכים של הנרצחים עם אחרים שחרשו את רעתם, כמו גם התייחסות להתרחשויות במהלך הרצח ובסמוך לו, שחשיפתן חיונית לבירור ההתרחשויות בתיק זה, וכן מניעים ברורים להיותו של העד ס' מעורב עד מאוד בפרשת הרצח, ואף ראיות לכך שהיה לכאורה ממזמיני הרצח, דבר המעמיד בספק לכאורה את מהימנות עדותו. הנאשם 2 טוען, בדומה לנאשם 1, כי החומר החסוי חיוני מאוד להגנתו ככל שהוא כולל ראיה או ידיעה מודיעינית לאפשרות שעד המדינה ס' היה מעורב בעצמו ברצח, כשולח הרוצח או כמממנו, לאפשרות שאנשים אחרים מהנטען בכתב האישום ביצעו את הרצח ולאפשרות שהרצח בוצע על בסיס מניע אחר מזה המיוחס לנאשם 1 בכתב האישום. כדי לתמוך בטענתו לפיה "עד המדינה הוא הרוצח", הפנה ב"כ הנאשם 2 למסמכים ס/1/א - ס/2/ד, שבהם נתבקשו האזנות סתר לעד ס' ולאחרים בגין מעורבותם ברצח. המאשימה מתנגדת לעתירות. פתח דבר טוענת היא, כי מוטב שבית המשפט ידון בבקשות להסרת החיסיון לאחר שמיעת פרשת התביעה ועדותם של הנאשמים. זאת משום שעל בית המשפט לבחון חיוניות הראיה החסויה להגנת הנאשם לנוכח קו ההגנה של הנאשם על רקע חומר הראיות הגלוי. המאשימה הפנתה את בית המשפט בעניין זה לבש"פ 120/10 פלוני נ' מדינת ישראל, , ניתן ביום 24.02.10 (להלן - בש"פ 120/10). המאשימה מוסיפה וטוענת כי הדבר לא יפגע ביכולתם של הסניגורים לחקור את העד ס'. עוד טוענת המאשימה, כי דווקא משום שהנמקתו היחידה של הנאשם 1 נעוצה באופיו השלילי של העד ס' נודעת חשיבות לכך שבית המשפט ייחשף קודם לחומר הראיות הגלוי, על מנת שיוכל לבחון את הידיעות שהוא מתבקש להורות על חשיפתן. לגוף הבקשה מציינת המאשימה, כי למעט ידיעה אחת ומסמך אחד אשר הוחסו במלואם, חשפה לעיון הסניגורים את תוכנן המלא של מרבית הראיות החסויות, למעט זהותם של המקורות, בהבהירה כי באותם מקרים ספורים יחסית שבהם גילתה רק תוכן חלקי, הדבר נעשה כדי שלא לחשוף את זהותו של מוסר הידיעה. עוד טוענת המאשימה כי בבקשתו מתייחס הנאשם 1, בין היתר, אף לראיות חסויות שהוחסו בתיק אחר (תפ"ח (נצרת) 151/09 מדינת ישראל נ' יורם פיניאן), , שעניינו באותה פרשה שלפנינו (הרצח בשלדג) ובפרשה נוספת (רצח איל שטרית), וזאת מבלי לנמק ומבלי להצביע על מקור סמכותו של מותב זה להורות על הסרת חסיון מידיעות שאינן מהוות חומר חקירה בתיק זה. לדבריה, הידיעות הנוגעות לרצח שלדג בתיק פיניאן מצויות ממילא גם בחומר החקירה של תיק זה. לטענתה, כל עוד לא נקבע כי הידיעות נשוא חומר החקירה בפרשה הנוספת בעניינו של פיניאן הנן בגדר "חומר חקירה" בתיק זה, בית משפט זה (במותב זה) נעדר סמכות לדון בבקשה להסרת חסיון לגבי ידיעות אלה. לעניין מעורבותו הנטענת של העד ס' ברצח ומניעיו להטיל על הנאשם 1 את המעורבות ברצח, טוענת המאשימה כי העד ס' נעצר בגין פרשיית סמים על ידי ימ"ר מרכז ונחתם עימו הסכם עד מדינה. לאנשי ימ"ר מרכז לא היתה כל היכרות עם פרשיית הרצח נשוא תיק זה, והעד ס' הוא שהעלה לראשונה פרשייה זו בפני חוקריו. בנסיבות אלה, כך המאשימה, הטענות בדבר מניעיו של העד הפוגעים במהימנותו הינן חסרות שחר. טענות דומות טענה המאשימה אף ביחס לבקשתו של נאשם 2 ורק הוסיפה כי העד ס' מעולם לא נחקר באזהרה או כחשוד על מעורבותו ברצח שלדג. רק לקראת סוף 2009, לאחר שסוכם איתו כי ישמש עד מדינה (אף כי פורמאלית ההסכם טרם נחתם), הוא הוזהר על ידי חוקרי ימ"ר מרכז גם לגבי הרצח, בבחינת אזהרה פורמאלית וגורפת שמטרתה להעמיד את הנחקר על זכויותיו. הדיון בעתירות שלפנינו נערך בשני שלבים. בשלב הראשון שמענו את ב"כ הצדדים (להלן: הפרוטוקול הגלוי). בשלב השני נערך דיון במעמד ב"כ המאשימה בלבד, שבמהלכו הוצג בפנינו החומר החסוי בליווי הסברים מפי קציני מודיעין שונים, שנרשמו בפרוטוקול חסוי (להלן: הפרוטוקול החסוי). בתום הדיון החסוי הורינו כי המשיבה תגיש תגובה משלימה מטעמה לאור שאלות שהעלינו, ולאחר שאחד מקציני המודיעין שהתייצב לדיון נאלץ לעזבו. ביום 13.9.10 נמסרה התגובה המשלימה במסגרת "הודעה לבית המשפט בהמשך לדיון בדלתיים סגורות". בבש"פ 781/10 פלוני נ' מדינת ישראל ניתן ביום 16.3.2010 (להלן: בש"פ 781/10), סיכם כבוד השופט עמית את ההלכה בסוגיה: "בנושא של גילוי ראיה נתברכנו בפסיקה עניפה, ולא כל אימת שבית המשפט נדרש לעתירה לגילוי ראיה, עליו לחזור ולגולל מבראשית את הפסיקה והעקרונות בנושא זה. "עמוד האש" לאורו הולך בית המשפט הוא שמקום בו הראיה החסויה עלולה להביא להרשעתו של חף מפשע או להטיל ספק סביר שיכול ויעמוד לזכותו, תיטה הכף להעדפת עניינו של הנאשם על פני חיסיון הראיה... שלא כטענת הסניגור המלומד, בית המשפט לא יורה על חשיפתה של ראיה שעלולה להיזקף לחובתו של הנאשם. המבחן לחשיפתה של ראיה הוא חיוניותה להגנתו של הנאשם, ועל בית המשפט לבחון אם יש בראיה החסויה "פוטנציאל מזכה" באספקלריה שמא יש בראייה החסויה כדי לעורר ספק סביר באשמתו של הנאשם... מקום בו מצא בית המשפט להורות על חשיפת ראיה חסויה בשל היותה חיונית להגנתו של הנאשם, על התביעה לבחור בין חשיפת הראיה או ביטול ההליך הפלילי כדי להימנע מחשיפתה של ראייה שגילויה עלול לפגוע באינטרס חיוני למדינה." (שם, פיסקה 4). את הראיות שחסיונן מתבקש בית המשפט להסיר, ניתן לחלק לשלוש קבוצות שונות, בהתייחס לטבלה שהמאשימה הגישה בעת הדיון וסומנה על ידי בית המשפט באות "ה". הקבוצה הראשונה כוללת את הראיות 10;11;22, אשר לגביהן הגיעו הצדדים להסכמות במהלך הדיון, ומשכך התייתר הצורך בדיון בהן. הקבוצה השנייה כוללת את הראיות 1;2;6;7;9;12;14;16;24 (להלן: הקבוצה השנייה), הנעדרות כל ערך ראייתי משפטי וככאלה אין להורות על חשיפת המקור שלהן. קבוצה זו כוללת, בין היתר, ראיות שהמקור להן הינו מקור אנונימי (ראיות מספר 14;16). מאחר שתוכנן המלא של ראיות אלה נמסר לב"כ המבקשים, שוב אין הן חסויות. יתר הראיות בקבוצה השנייה הינן בגדר עדות מפי השמועה. על פי שיטת המשפט הנוהגת אצלנו, עדויות מפי השמועה אינן עתידות להישמע כראיות, ומשכך, אינן אוצרות בתוכן פוטנציאל ראייתי ואינן מצדיקות פגיעה באינטרס הציבורי המוגן באמצעות תעודת החיסיון. כבוד הנשיא ברק קבע בע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.5.1996) כי: "כאשר חומר החקירה הוא עדותו של עד, השאלה הינה אם בעדות זו מצוי פוטנציאל ראייתי, שאם יוצא מהכוח אל הפועל, כלומר, החיסיון יוסר יש בו לפחות כדי להעלות ספק באשמת הנאשם. בחינת הפוטנציאל הראייתי תיעשה על-ידי בית-המשפט, על רקע האופציות הראייתיות השונות הגלומות באותה עדות. על אופציות אלה ילמד השופט ממכלול הנסיבות, לרבות ציפיותיו של הנאשם, שאותן הוא רשאי למסור לבית-המשפט שלא בנוכחות התובע. ציפיותיו של הנאשם נבחנות באמת-מידה אובייקטיבית. השאלה אינה אם הנאשם סבור שיש ספק באשמתו. השאלה הינה אם בעדות טמון פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להעלות ספק סביר" (שם בעמ' 466). יפים לעניין זה גם דבריו של כבוד השופט גל בב"ש (י-ם) 5186/05 אליהו רון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.1.06) לפיהם: "במכלול האמור בולטת העובדה, שלפיה חשיפת זהותו של המקור אינה יכולה לסייע, בהיותה עדות מפי השמועה. ואכן, חרף הכלל שלפיו "אי קבילות כראיה לחוד וחיסיון לחוד"... עדיין חוות דעת, סברות, שמועות וכיוצא באלו אינן באות בגדר "ראיות" שבית המשפט עשוי להורות על גילויין משום היותן בלתי קבילות... לפיכך, העובדה שהמודיע שאת זהותו מבקשים לחשוף לא היה המקור למידע - כך שהמידע שמסר הוא מפי השמועה בלבד - יכולה להוות נדבך נוסף למכלול השיקולים כנגד הסרת החיסיון... למבקש גם לא תועיל הגישה המקלה, באשר לקבילותן של ראיות, שכן למרות הכל שיטת המשפט הישראלי טרם עברה ממבחן קבילותן של ראיות אל מבחן משקלן. ביתר שאת אמורים הדברים בכל הנוגע למשפטים פליליים, הן לגבי לראיות מטעם התביעה והן לגבי לראיות מטעם ההגנה" (שם, פיסקה 12) אמנם, לא בכל מקרה ידחה בהכרח בית המשפט בקשה להסרת חיסיון רק בשל העובדה שמדובר בעדות מפי השמועה (ראו הערת בית משפט זה בהחלטתו בהרכב כב' סגן הנשיא (כתוארו אז) בן דוד, סגן הנשיא גלפז והשופט ממן בב"ש 1443/03 יהודה אוחיון נ' מדינת ישראל, , ניתנה ביום 21.07.03). ברם לעובדה כי מדובר בעדות שמיעה יהיה משקל ניכר במכלול השיקולים. במקרה זה, לאחר שעיינו בראיות בקפידה ובחנו את ייתכנות תרומתן להגנת הנאשמים, שוכנענו כי אין בהן כדי לסייע למערך ההגנה, ולפיכך אין להורות על הסרת חסיונן. 11. ולבסוף הקבוצה השלישית, הכוללת את הראיות 3;4;5;8;13;15;17;18;19;20;21;23;25;26 (להלן: הקבוצה השלישית) והמצריכות, כל אחת, בירור לגופה. לגבי שלוש ראיות הנמנות על קבוצה זו (17;18;21) טענה ב"כ המאשימה כי אין מדובר בחומר חקירה בתיק זה, וכי תעודת החיסיון הוצאה בתיק אחר (עניין פיניאן). על כן, לטענתה, נעדר בית המשפט (במותב זה) סמכות להורות על הסרת החיסיון. אף אם יש ממש בטענה זו (בין היתר לאור דברי השופט עמית בבש"פ 120/10 לעיל, בפסקאות 14-15), הרי משהמציאה המאשימה לסניגורים בתיק שלפנינו את שלוש הראיות האמורות - ולו גם לפנים משורת הדין - יש לראותן כחלק מחומר החקירה בתיק זה, ובמקביל יש להתייחס לתעודת החיסיון שהוצאה לגביהן בתיק האחר כאילו הוצאה בתיק זה. לפיכך אנו רואים את תעודת החיסיון שהוצאה בתיק תפ"ח 151/09 ואשר מתייחסת בין היתר לראיות 17;18;21 כאילו הוצאה בתיק זה. לאחר שעיינו בראיות ושמענו את עמדת נציגי המשטרה בדיון החסוי, נחה דעתנו כי אין בהן פוטנציאל ראייתי שבכוחו לעורר ספק סביר, ומשכך לא מצאנו להורות על הסרת החסיון. באשר לשאר הראיות שבקבוצה זו, נפנה עתה ונבחן כל ראיה בנפרד: ראיה מספר 3 - בהינתן הדברים שנאמרו לגביה במסגרת הפרוטוקול החסוי, מתבקשת המאשימה להשלים את הבירור ביחס לפרט החסר שלא נבדק. המאשימה תעביר את תשובתה לבית המשפט, כשהיא נתונה במעטפה חתומה הנושאת את הכיתוב "חסוי", לא יאוחר מיום 30.10.10. ראיה מספר 5 - על פי האמור בידיעה, הנרצח, שרון מוסאי, התבטא כשבוע לפני מותו באוזני המקור, כי בני משפחת גליקרוב שילמו כסף כדי לפגוע בו מאחר שחשדו כי היה מעורב בירי לעבר אחד מבני המשפחה. המקור הוסיף כי יתכן שהרצח היה על רקע זה. מדובר בידיעה מפי השמועה, כאשר מוסר הדברים אינו נמצא עוד בין החיים. משכך, אין ידיעה זו אוצרת בתוכה פוטנציאל ראייתי שיש בו להעלות ספק סביר באשמת הנאשמים. עם זאת, בהינתן כי על פי תוכן הידיעה, היא נמסרה מפי אחד הנרצחים, אנו מציעים לצדדים לנסות ולהגיע להסכמה לפיה הידיעה תוגש כראיה לעצם אמירת הדברים. ראיה מספר 8 - להגנה נמסרה פראפרזה והיא מבקשת להורות על חשיפת המקור. במסגרת הפראפרזה שנמסרה, נכללה זהות המבוע (מוסר הידיעה למקור), שהינה עדת תביעה צפויה בתיק. משכך שוב אין טעם לחשוף את זהות המקור (במיוחד נוכח הפגיעה הצפויה באינטרס ציבורי חשוב), הואיל ולהגנה קיימת האפשרות לחקור את המבוע בחקירה נגדית על אודות הראיה. ראיה מספר 13 - לאחר שעיינו בתוכן הידיעה ולאחר שנמסרו לנו פרטים נוספים על ידי חוקרי המשטרה במהלך חלקו החסוי של הדיון, לא מצאנו כי ידיעה זו טומנת בחובה כוח ראייתי שיתרום להגנת הנאשמים. משכך לא מצאנו להורות על חשיפת המקור. ראיה מספר 19 - בהינתן הדברים שנאמרו לגביה במסגרת הפרוטוקול החסוי, מתבקשת המאשימה להשלים את הבירור אודות המבוע לידיעה. המאשימה תעביר את תוצאות הבירור לבית המשפט, כשהיא נתונה במעטפה חתומה הנושאת את הכיתוב "חסוי", לא יאוחר מיום 30.10.10. ראיה מספר 23 - הידיעה חסויה במלואה, וחשיפתה התבקשה על ידי הנאשם 2 בלבד. לאחר שעיינו בתוכן הידיעה ובחנו את יכולתה להועיל להגנת הנאשם 2, הגענו לכלל מסקנה כי אין בה כדי לסייע לנאשם זה, ומכאן כי האינטרס שבשמירה על חסיונה גובר. ראיה מספר 25 - להגנה נמסר תוכן מלא של הידיעה והיא עתרה לחשיפת המקור. מהידיעה עולה כי העד ס' היה שותף פיזי לרצח, משום שעסק שהיה בבעלות שלו ושל אחרים נסחט על ידי שרון מוסאי. אמנם אין מחלוקת כי העד ס' שהה בחו"ל (ביחד עם הנאשם 2) בעת ביצוע הרצח. ואולם הידיעה מבססת לכאורה מניע של העד ס' לרצח שרון מוסאי כמו גם סכסוך שהיה לו איתו. מחד, מדובר בעדות שמיעה, שכן המקור שמע את הדברים מפי מבוע שזהותו ידועה למאשימה. מאידך, ראיה זו יש בה פוטנציאל לתרום לביסוס קו ההגנה המרכזי לפיו עד המדינה, ס', הוא הרוצח, בין כמממן ובין כשולח. לפיכך, סברנו כי נכון יהיה לבקש מהמאשימה להשלים את הבירור בכל הנושאים שצויינו בפרוטוקול החסוי הנוגע למבוע. המאשימה תעביר את תוצאות הבירור לבית המשפט, כשהיא נתונה במעטפה חתומה הנושאת את הכיתוב "חסוי" וזאת לא יאוחר מיום 30.10.10. ראיה מספר 26 - להגנה נמסרה תחילה פראפרזה בלבד, ואולם בהודעה שהוגשה לנו ביום 19.10.2010 הודיעה המאשימה כי בעקבות הדיון החסוי ולאחר מחשבה מחודשת, פנתה היא לשר לביטחון הפנים בבקשה כי יסיר את החיסיון מהידיעה, למעט זהות המקור, ובכך יתאפשר למסור את תוכנה המלא של הידיעה לסנגוריה כפי שביקשה. מדובר בידיעה מפי השמועה. מתוכן הידיעה עולה כי הרוצח הוא אייל שטרית והרצח בוצע יחד עם אדם נוסף על רקע חוב כספי לאייל שטרית ולעד המדינה ס'. על אף שמדובר בעדות מפי השמועה, ראינו לכלול אותה בקבוצה זו משום הקשר הנזכר בה בין אייל שטרית לעד המדינה ס'. בהיותה ידיעה מפי השמועה אין היא אוצרת בתוכה כוח ראייתי וככזו אין היא מצדיקה את הפגיעה הפוטנציאלית באינטרס הציבורי כתוצאה מחשיפת המקור. עם זאת, נוכח תוכנה של הידיעה אנו מציעים לצדדים לנסות ולהגיע להסכמה, לפיה הידיעה תוגש כראיה לעצם אמירת הדברים. נותרנו אפוא ושלוש ראיות מונחות לפנינו: ראיה מספר 4 - להגנה נמסר תוכנה המלא של הידיעה אשר ממנה עולה כי לאדם אחר זולת הנאשמים יכול היה להיות מניע לרצח נשוא כתב האישום. ראיה מספר 15 - להגנה נמסר תוכן מלא של הידיעה, ממנה עולה כי הרצח בוצע בתמורה לחוב כספי שהרוצח חב לנאשם 1. הבקשה לחשיפת המקור הוגשה רק על ידי נאשם זה. ראיה מס' 20 - להגנה נמסרה פראפרזה לפיה אדם אחר זולת הנאשמים מעורב ברצח. עיון מעמיק בשלוש הידיעות הללו, על רקע הידיעות כולן, מעורר את השאלה שמא יש בהן כדי לסייע לקו ההגנה המרכזי בו נוקטים הנאשמים, ובכך ליצור ספק סביר באשמתם. עם זאת, טרם נתגבשה בעניין שלפנינו חזית המריבה לפרטיה וגם חומר הראיות הגלוי טרם נחשף בפני בית המשפט, כך שקיים קושי אמיתי לאזן בשלב מוקדם זה בין אינטרס ההגנה מזה ובין האינטרס הציבורי מזה. נבאר דברנו. כבוד השופטת דורנר גילתה דעתה בפרשת מאזריב כי: "פשוט הוא שחיוניות הראיה נקבעת על סמך בדיקה פרטנית של המקרה הנדון לרבות כתב-האישום, חומר הראיות הכולל וחזית המריבה בין התביעה לנאשם" (שם, 443 מול ג'). ואליבא דכבוד השופט מ' חשין: "בית-משפט לא יכריע בשאלת החיסיון אלא לאחר שבקעת המחלוקת תיגלה לעיניו במלואה, ובהשקיפו עליה סביב-סביב מעל כס המשפט" (שם, 463 מול ה'). לאחרונה קבע השופט עמית בבש"פ 120/10 כדברים האלה: "שנינו ולמדנו כי אין חקר לתבונתו של סנגור מוכשר... אך אין מדובר בסיסמא בעלמא, ועל מנת להעריך חיוניותה של ראיה חסויה להגנתו של נאשם, בית המשפט נדרש גם לקו ההגנה של הנאשם על רקע חומר הראיות הגלוי ... ודוק: "הקופסא השחורה" הכוללת מידע מודיעיני חסוי אינה בידיעתו של הנאשם והוא בבחינת מי שאינו יודע לשאול לגבי המידע החסוי. עם זאת, על רקע קו הגנה שמציג הנאשם, יכול הנאשם לטעון ולהעלות אפשרויות או היפותזות סבירות לגבי חפותו לאור חומר הראיות הגלוי. רוצה לומר, כי עתירה לגילוי ראיה, המוגשת על ידי הסנגוריה עוד לפני שהנאשם הציג את קו הגנתו היא עתירה מוחלשת מיניה וביה. כפי שנאמר לא אחת בפסיקה, השאלה אם חיסוי ראיות מסוימות עלול לפגוע בזכותו של הנאשם למשפט הוגן אינה שאלה תיאורטית והיא נבחנת, בין היתר, על רקע מיקומה של הראיה בשדה המריבה בין הצדדים ולאחר שבקעת המחלוקת נגלתה לעיני בית המשפט. (שם, פסקה 21) מן האמור לעיל עולה בבירור כי שומה על בית המשפט להחליט בשאלת הסרת החיסיון כאשר מניפת המחלוקת נפרשה במלואה בפניו, על רקע הראיות הגלויות בתיק, באופן הנותן בידו את היכולת להעריך את חיוניותה של הראיה החסויה להגנת הנאשם. ישאל ודאי השואל, מדוע ראה בית משפט זה להכריע בחלק מן הראיות החסויות בלבד, שעה שבשלוש ראיות בחר שלא להכריע עד שיתגלה מול עיניו קו ההגנה ויוכל להעריך נכונה האם הראיות עשויות להשתלב בו אם לאו. אכן שאלה זו נכונה להישאל והתשובה לה ברורה : הראיות לגביהן הכרענו בהחלטה זו לא עוררו כלל שאלה על כי הן אינן נחוצות להגנה (אם בשל היותן משוללות פוטנציאל ראייתי ואם משום שלא נמצא בהן דבר העשוי להועיל להגנה). לאור האמור לעיל באנו לכלל מסקנה כי אנו מותירים את ראיות 4;15;20 חסויות בשלב זה, אך משאירים בידינו את האפשרות לשוב ולדון בחשיפתן בשלב מאוחר יותר של המשפט כאשר מסכת הראיות תתגלה במלואה. אנו ערים להכבדה העלולה להיגרם לסניגורים בהיערכותם לניהול הגנת הנאשמים ובחקירת העדים, אך בנסיבות שנוצרו אנו סבורים כי נוסחת האיזון בין בטחון הציבור מזה ובין הזכות למשפט הוגן מזה, מחייבת נקיטה באמצעי זה. במאמר מוסגר נעיר כי יתכן שפתרון אפשרי לקושי זה עשוי להימצא בשמיעת העתירה לגילוי ראיות חסויות על ידי שופט שאינו דן באישום לגופו, כך שיוכל להיחשף לחומר החקירה ולראיות שבידי הסניגוריה (ולו גם שלא במעמד המאשימה) עוד בטרם הוחל בשמיעת הראיות במשפט. (ולעניין קיומן של דעות שונות בדבר המותב המועדף לשמיעת עתירה לגילוי ראיה, ראו דנג"ץ 3409/10 יצחק ברמוחה נ' מדינת ישראל, , ניתן ביום 9.05.10). אם וככל שיחליט בית המשפט, בשלב מאוחר יותר, לחשוף את הראיות תוכל ההגנה לעתור להזמנתם החוזרת של עדים, ככל שיידרש הדבר. 12. נוסף לידיעות אלו ביקש ב"כ הנאשם 2 לגלות שני מסמכים שסומנו ש.מ.1 (חסוי במלואו) ו- ש.מ.2 (נמסרה פראפרזה). המסמכים הוצגו לעיונינו במסגרת חלקו החסוי של הדיון ולאחר ששקלנו את משקלם הסגולי להגנת הנאשם 2, לא מצאנו שיש בהם כדי לסייע ולו במעט למערך ההגנה של נאשם זה ומשכך החלטנו כי אין להורות על הסרת החיסיון ממסמכים אלו.גילוי ראיותראיות חסויותראיות