ההתלבטות אם לפצל סעדים אם לאו הינה עתיקה, ובסופו של יום העתרות לה תלויה בכל מקרה ומקרה. חקיקה הכלל בעניין פיצול סעדים נקבע בתקנה 44(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 הקובעת כך: "תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה;". תקנה 45 לתקנות, מאפשרת פיצול סעדים הנובעים מאותה העילה ברשות בית משפט, כדלקמן: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו." פסיקה ברע"א 211/91 אריה גולדין נ' כלל אינוסטמנט האוס בע"מ, פ"ד מה(3), 441 (1991), נקבע כדלקמן: "כבר נפסק לא פעם כי לפי תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין אפשרות להרשות פיצול סעד אחד בשל אותה עילה לחלקיו, אלא תקנה זו דנה במתן היתר לפיצול בין סעדים שונים: ע"א 532/86 פד"י מג(256 ,252 (1 והאסמכתאות שצויינו שם; ואילו תקנה 44 מחייבת הכללתו בתובענה של מלוא הסעד שהתובע זכאי לו. במקרה דנן נראה, לכאורה, שהמשיבה מבקשת לשייר לעצמה את הזכות לתבוע בתובענה נוספת פרטי נזק נוספים בשל אותן עילות, או להגדיל את הסכום הנתבע בגין פרטי הנזק שנכללו בכתב התביעה; מקרה כזה אינו בא בגדרה של תקנה 45; אך גם אם תמצי לומר שהמדובר בשיור הזכות לתבוע בעילות חדשות, אין מקום להגשת הבקשה לפיצול הסעדים שלענינו אין המשיבה נזקקת להיתר." (שם, 443). על כך עמד בית המשפט בע"א 1020/06 הניה קרצר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ כדלקמן: "כלל הוא, כי תובע נדרש לתבוע את כל הנזקים שנגרמו לו בגין עילת תביעה מסוימת במסגרת תביעה אחת, ואם לא עשה כן מנוע הוא מלשוב ולתבוע את אשר החסיר (ראו, תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי); עניין לב יסמין, עמ' 454). כאשר מדובר בסעדים שונים, רשאי התובע לבקש היתר לפיצול סעדים (תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי). אולם, לא ניתן לקבל היתר לפיצול סעדים, כאשר מדובר בפיצול של אותו הסעד (ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מג(1) 252 (1989)). במקרה דנא, שני רכיבי הפיצוי, בגין נזקי גוף ובגין עוגמת נפש, הינם בגדר סעד כספי. ייתכן שדי בתכונה זו כדי להפוך אותם לסעד אחד שאינו ניתן לפיצול (ראו, עניין לב יסמין, עמ' 455)." (שם, פסקה 12). וכך כב' השופט מ' רביד עוד בת"א (י-ם) 1597/97 פלוני נ' ויתקין שמואל "אפתח ואומר כי אין בידי לקבל טענת ב"כ התובע בסיכומיו להותיר שאלת הפיצויים ברכיב נזק זה לתביעה עתידית. תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורה במפורש כי 'תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה.' הזכות לעתור לפיצול סעדים, עומדת לבעל דין, אשר זכאי ל"סעדים אחדים בשל עילה אחת" (תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי). בנסיבות המקרה דנן, ברי כי סעד הפיצויים בשל רשלנות הנתבע לו עתר התובע בתביעתו, הינו סעד אחד בשל עילה אחת, אשר לא ניתן כלל לבקש פיצולו, ובוודאי שאין די בהינף קולמוס כדי לשוות לחלופה המוצעת על-ידי ב"כ התובע, בקשה בהתאם לסדרי הדין." (שם, פסקה 29). התכלית המונחת בבסיס הסמכות ושיקול הדעת אשר הוקנו לבית המשפט להתיר פיצול סעדים, נועדה למנוע את הצורך בהתדיינויות ממושכות. על כך נאמר בע"א 571/88 בניני איפל בע"מ נ' איתן סתוי, פד"י מד(3), 636 (1990), כדלקמן: "העומד ביסוד תקנה זו הוא כי: 'הכלל של מעשה בית דין, ובכלל זה עקרון השתק העילה, נועד בעיקרו להגן על התובע ועל בית המשפט מפני התדיינות כפולה. החריג לכלל זה [תקנה 45 ] ייעודו לסייע לתובע באותם מקרים שבהם כלל מעשה בית דין עלול להחמיר עם המבקש לעמוד על זכויותיו המהותיות, וקשיים דיוניים עומדים כאבני נגף בדרכו'. (ב. רוטנברג, פיצול סעדים (תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) משפטים טז (תשמ"ז), 390, 393)." (שם, 641).פיצול סעדים