פירוק חברה שנמחקה לפני חוק החברות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פירוק חברה שנמחקה לפני חוק החברות: האם ניתן לפרק חברה שנמחקה טרם חוקק חוק החברות ? האם בעל מניות בחברה יכול לבקש מחיקתה בגין חוב חלוט נגדה מכח היותו גם נושה וגם "משתתף"? האם יש מקום לדחות את הבקשה לפירוק מן הטעם שפסק הדין שניתן נגדה ניתן בהעדר הגנה ולא הוצא לפועל במשך שנים ארוכות, ורק עתה מבוקש לבטלו? אלה השאלות המתעוררות בבקשה זו. 1. לפני בקשה לפירוק חברת אי.טי.די.אינדיס אינטרנשיונל בע"מ, (להלן : "החברה") שהוגשה על ידי אחד מבעלי מניותיה, הטוען כי היה עובד שכיר בחברה, ובידו פסק דין חלוט כנגדה. רקע כללי 2. אין מחלוקת כי החברה נמחקה על ידי רשם החברות ביום 11.10.99 כעולה מן התדפיס שצורף לבקשה, וזאת בגין אי תשלום אגרות שנתיות, מצטברות, בסך 21,360 ₪. כן אין מחלוקת כי המבקש הינו בעל 25% ממניות החברה, וכי ישנם עוד 3 בעלי מניות המחזיקים 25% מהמניות כל אחד. המבקש איננו מנהל בחברה. ביום 15/3/02 ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק דין בתיק עב 1674/01 ברק עובדיה נ' אי. טי. די אינדינס אינטרנשיונל בע"מ, בהעדר הגנה, המחייב את החברה לשלם לתובע סכום של 38,000 ₪ והוצאות משפט. 4. לכאורה נראה כי התמלאו התנאים למתן צו פירוק, באשר קיים חוב חלוט, נשלחה הודעה לחברה והוגשה תעודת השלמה על פי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק) התשמ"ז-1987. אולם החברה ושניים מבעלי מניותיה מתנגדים למתן הצו, כעולה מדברי בא-כוחם עו"ד גיל תורג'מן שהתייצב לדיון שהתקיים ביום 5/1/10. טיעוני החברה 5. החברה טוענת, בתמצית, כי הואיל והחברה נמחקה לא ניתן לקיים הליך זה, החוב אינו אמיתי, לחברה אין כלל נכסים, פסק הדין יבוטל בנקל שכן ניתן בהעדר הגנה, ולפיכך מבוקש על ידה לעכב את הליכי הפירוק. תשובת המבקש 6. בעת הגשת הליך זה, פסק הדין הינו חלוט. החברה אינה קיימת למעשה ואינה פעילה כבר 10 שנים. המבקש נמצא בדין ודברים עם יתר בעלי המניות כבר שנים ללא תוצאה, היות החברה מחוקה אינו מונע פירוקה, וכי התמלאו התנאים לפירוק על פי דין. חברה בפירוק דיון האם ניתן לפתוח הליך לפירוק חברה אם זו נמחקה? 7. חברה מחוקה אינה כשירה לחובות וזכויות, אם כי ניתן להחיות חברה עד 20 שנה אחורה, כפי שנקבע בסעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") כדלקמן: "... ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה".   עולה מהוראה זו שהחייאת חברה פועלת כאילו שמעולם לא נמחק שמה, וכל פעולותיה ממועד המחיקה עד להחייאה תקפות. יוסף כהן, בספרו דיני חברות (כרך ג), אף הוא בדעה זו, כפי שהוא מציין:   "כאשר מצווה בית המשפט על השבת שם חברה לפנקס, רואים את החברה כאילו המשיכה את עסקיה וכאילו לא נמחק שמה, ובית המשפט רשאי ליתן צו המעמיד את החברה וכל אדם במצב כאילו החברה לא נמחקה... משמיעה לנו לשון מפורשת זאת כי לצו ביטול מחיקה תוקף רטרואקטיבי, דהיינו ביטול המחיקה פועל למפרע, ולפיכך כל הפעולות שביצעה החברה בתקופת המחיקה תהיינה תקפות" (שם, 702).   בע"א 5658/06 אולמי נפטון בת-ים בע"מ נ' ויקטור אביזדה, , מציין כב' השופט ע' פוגלמן כי בבית המשפט קמא נטען כי משלא הוחייתה החברה לא ניתן לתובעה, אולם המערערת לא טענה בהיבט זה, ולפיכך "למותר להידרש אליו" (שם, פיסקה 9). בערכאה הדיונית נאמר מפי כב' השופטת ע' ברון (ת.א. 1124/95 ), כי אכן החברה אינה כשירה לחובות ולזכויות שעה שהיא מחוקה. מצב דברים זה עלול לייצור קשיים בין החברה לבין צד שלישי המתקשר עימה בעסקים. לא בכדי שונה החוק, וכיום לא ניתן למחוק חברה בשל חובות בגין אגרות שנתיות.   8. סעיף 5 לחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), קובע:   "קיומה של חברה הוא מיום ההתאגדות המצוין בתעודת ההתאגדות ועד לפקיעת ההתאגדות, כתוצאה מחיסולה של החברה".   ואילו סעיף 315(א) לפקודת החברות קובע לעניין חיסול חברה: "לאחר שפורקו עסקי החברה כליל יורה בית המשפט בצו, שהחברה תחוסל מיום מתן הצו ולפי זה תהיה מאותו יום מחוסלת". הנה כי כן הייתה אנומליה מסוימת לגבי מצבה של החברה. מצד אחד החברה נמחקה בשל אי תשלום אגרות, ומצד שני המשיכה את פעילותה השוטפת. בקרות מקרה בו החברה פתחה בהליך משפטי נגד צד שלישי, נטענה הטענה כי היא אינה אישיות משפטית, והתייחסה לכך כבוד השופטת נ' דנון בה"פ (נצרת) 434/97 לוי יפת נ' עזרא מכפש, בציינה: "סעיף 368 (ה) ממשיך ואומר כי עם פרסום הודעת המחיקה, תחוסל החברה ובית המשפט רשאי לפרקה. כלומר קיימים מקרים בהם הגוף המשפטי ממשיך להיות בעל נכסים למרות ששמו נמחק, מעין המת החי, וקיימים מקרים שהוא גם ממשיך בעסקים ובמקרים אלה ניתן לבטל את המחיקה. כאמור אין לי ספק שאפילו (ולא כך הדבר) היתה מושמטת ההפניה לחציו השני של סעיף 242 לפק' החברות - הרי הייתה זאת לקונה שעל בית המשפט היה להשלימה בדרך של היקש והשלמה." (שם)  פסק הדין הנ"ל, ניתן בשנת 1997, וביני לביני חוקק חוק החברות, תשנ"ט - 1990. בערעור על פסק הדין הנ"ל ע"א 1659/98 - יפת לוי נ' עזרא מכפש. פ"ד נה(4), 495 שניתן לאחר שחוק החברות חוקק, נאמר מפי כבוד השופטת ט' שטרסברג - כהן, כדלקמן: "כאן המקום לציין, כי סעיפים 369-368 לפקודת החברות המסדירים את נושא מחיקת שם חברה מפנקס רשם החברות מחמת העדר פעילות עסקית והחייאתה, בוטלו על-ידי חוק החברות, תשנ"ט-1999 (סעיף 367 לחוק החברות; והשוו: סעיפים 62-66 להצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995, ה"ח 2 ודברי ההסבר לסעיפים אלה). יחד עם זאת, נקבע בחוק החברות החדש הוראת מעבר, לפיה ימשיך סעיף 369 "לעמוד בתוקפו לגבי חברות שנמחקו בהתאם לסעיף 368 לפני תחילתו של חוק זה" (סעיף 367(א)(3) לחוק החברות). מכאן, שלגבי חברות ששמן נמחק מחמת העדר פעילות עסקית קודם תחילתו של חוק החברות, עומדת האפשרות להחיותן מכוח סעיף 369 לפקודת החברות. הסדר זה מלמדנו כי אין להפריד בין נושא מחיקת השם לבין נושא ביטול המחיקה" (שם, 227). 9. כב' השופטת ב' בר-זיו, מתייחסת לסוגיה בע"א (חיפה) 3486/06 י.כ. סולן - חברה למסחר והשקעות בע"מ נ' ינקו אוזיאז, , תוך שמפנה היא לבש"א (תל-אביב-יפו) 5097/05 - מאיר בורנשטיין נ' הפועל מחוז ת"א התאגדות לתרבות גופנית , שם נאמר כי: "...חברה שנמחקה קודם כניסתו לתוקף של חוק החברות, אישיותה המשפטית פוקעת מעצם המחיקה על פי המועדים הקבועים בפקודה. מיום מעשה המחיקה, היא אינה כשירה לעשות כל פעולה משפטית. ואולם, בנסיבות מסוימות, כפי שפורט בחוק ובפסיקה, ולבקשת "החברה", יש אפשרות להחיות את אישיותה המשפטית ולהעניק לה סטטוס משפטי מחדש, כפי שהיה קודם למעשה המחיקה. למעשה, הזמן הקובע לעניין פקיעת האישיות המשפטית הוא מועד המחיקה ביחס למצב החקיקתי ששרר ערב המחיקה. כך שבמידה והמחיקה התבצעה קודם לכניסת חוק החברות לתוקפו, היה במעשה המחיקה משום הפקעת האישיות המשפטית. אולם אם המחיקה התבצעה לאחר כניסת חוק החברות לתוקפו, אין משום מעשה המחיקה בכדי להפקיע את אישיותה המשפטית של החברה".   ומוסיפה: "בענייננו, החברה המערערת נמחקה מהפנקס כבר בשנת 1991 כך שהחוק הרלוונטי בענייננו הוא פקודת החברות. על פי סעיף 368(ה) לפקודת החברות:   כתום המועד הנזכר בהודעה רשאי הרשם למחוק את שם החברה מן הפנקס, זולת אם הראתה החברה טעם שלא לעשות כן; מחק את שמה, יפרסם ברשומות הודעה על כך, ועם פרסום ההודעה תחוסל החברה." מהאמור עולה כי המערערת חוסלה ואינה קיימת עוד משנת 1991, והיא אינה כשירה לנקוט בהליכים משפטיים. ואולם, המחוקק היה ער לעובדה שחיסולה של חברה עשוי לפגוע, בין בחברה, אחד מחבריה או בנושיה, וקבע בחוק מנגנון להחייאת החברה והחזרת שמה לפנקס. סעיף 367(א)(3) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע הוראת מעבר, לפיה סעיף 369 לפקודת החברות התשמ"ג-1983 ימשיך לחול לגבי חברות שנמחקו בהתאם לסעיף 368 לפקודה, קודם כניסת חוק החברות לתוקף, וסעיף 369 לפקודה קובע כי: "חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס, רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה; ורשאי בית המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה."   ( כן ראו: בש"א (י-ם) 3128/08 ‏ (פש"ר 3093/06) ‏ כונס הנכסים הרשמי נ' אוגדן מערכות יישום ופיתוח (1989)‏ (אתר נבו) (13.8.08). הנה כי כן הוראות הדין הנ"ל מאפשרות לבית המשפט ליתן צו במקרה שיהא צודק לעשות כן במקרה שחברה נמחקה, אף טרם נכנס חוק החברות לתוקף בשנת 2000. בנוסף ניתן ללמוד מלשון סעיף 381 לפקודת החברות המלמדנו כי ניתן ליתן צו פירוק נגד תאגיד או חבר בני אדם החייבים רישום לפי הפקודה ולא נרשמו, אם ביקש את פירוקה הייעוץ המשפטי לממשלה. מכל מקום, במקרה הנדון לא מבוקש להכשיר פעולה מסוימת שעשתה החברה טרם החייאתה, אלא ללכת באותו כיוון של חיסולה של החברה. האם קיים חסר (לקונה)? 10. הנה כי כן, אמנם קיימת הוראת מעבר וניתן לעשות שימוש בסעיף 369 לפקודה אף לאחר חקיקת חוק החברות, אולם הקושי הינו כאשר מי שמבקש להחיות את החברה עליו לפרוע את החוב לרשם החברות. במיוחד נכון הדבר במקרה של עובד בחברה שחובה של החברה אליו נמוך מסכום החוב לרשם החברות, שהרי תנאי "להחייאה" הינו, בהשלכה, "עירוי דם" דהיינו תשלום החוב. בפש"ר (חיפה) 910/08 יטח משה נ' משרד המשפטים - רשם החברות (אתר נבו) (28.10.08), התעוררה השאלה האם ניתן לבטל מחיקת חברה שנמחקה טרם חוקק חוק החברות, ולפטור את המבקש שהינו בעל מניות בחברה, מתשלום האגרות. המחיקה נדרשה על מנת להגיש תביעה נגד בנק. בית המשפט (כב' הנשיאה ב' גילאור) קבע כי ניתן לבטל המחיקה אולם בכפוף לתשלום האגרות, בציינה: "מקובל עלי כי ניתן להעתר לבקשה לביטול מחיקת החברה ממרשם החברות. ענין לנו במחיקה שנעשתה מכח סעיף 368 לפקודה אשר הסמיך את רשם החברות למחוק חברות ממרשם החברות. בין השאר, כאשר אלה אינן ממשיכות בעסקיהן או אינן מופעלות. עם כניסתו לתוקף של חוק החברות בוטל סעיף 368 לפקודה אולם נותרה על כנה סמכותו של בית המשפט לבטל מחיקה שנעשתה לפני כניסתו לתוקף של חוק החברות מכח סעיף זה (סעיפים 367(א) רישה ו-367(א)(3) לחוק החברות). סמכות זו של בית המשפט מעוגנת בסעיף 369 לפקודה. מנוסחו של הסעיף עולה כי בדונו בבקשה לביטול מחיקה, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת לענין הצורך בביטול המחיקה עצמה והן לתנאים שצריכים להתלוות לה. במסגרת שיקול דעת זה מוסמך בית המשפט לתת גם הוראות לענין חובות החברה המחוקה בגין אגרות לרשם החברות" (שם, פסקה 4). 11. דרך ללא מוצא יכולה אף להתעורר משמבוקש לאחר חקיקת חוק החברות לבטל צו שהורה על מחיקת חברה. בבש"א (נצרת) 611/09 (פש"ר 373/08) יהודה יוסף נ' רשות התאגידים - רשם החברות, (15.12.09), התייחס לסוגיה כב' השופט ע' עיילבוני, בציינו: "סעיף 368 לפקודת החברות, שאפשר מחיקה מינהלית של חברה מפנקס החברות, בוטל בסעיף 367 לחוק החברות, ולא נקבע סעיף אחר בחוק תחתיו. כלומר, בשונה מפקודת החברות, חוק החברות אינו כולל מנגנון של מחיקה מינהלית מפנקס החברות. כך איפוא, לפי חוק החברות (וסעיפי פקודת החברות שנשארו בתוקף) הדרך היחידה לסיום חייה של חברה הינה דרך פירוקה (רע"א עו"ד אורי לאואר ועו"ד רענן דהרי נ' ע.מ.ש חברה לבניין ופיתוח בע"מ (בפירוק) ואח', פורסם במאגר נבו). אמנם, לפי סעיף 367(א)(3) לחוק החבורת, ימשיך סעיף 369 לפקודה לחול לגבי חברות שנמחקו בטרם חקיקתו של חוק החברות, ומכוחם של סעיפים אלה ניתן הצו לביטול מחיקתה של החברה דנן. עם זאת, משבוטל סעיף 368 לפקודת החברות, נעדר רשם החברות סמכות להורות על מחיקת חברה. על כן, ההליך הנכון האפשרי על פי הדין כיום לחיסולה של חברה, הנו אך ורק בדרך פירוקה" (שם). האם ניתן במסגרת הליך הפירוק שלפני להורות על ביטול המחיקה? 12. בהינתן שחברה מחוקה אינה אישיות משפטית עד להחייאתה מחדש, או אז פועלת ההחייאה למן יום מחיקתה, הרי שמבחינה עיונית לא ניתן לפרק גוף אשר למעשה כבר אינו קיים. נמצאים אנו אפוא במצב של "סובב ומסובב" או "מעגל שוטה". ברע"א 1120/06 עו"ד אורי לאואר נ' ע.מ.ש חברה לבנין ופתוח בע"מ (בפירוק) , שאלה דומה התעוררה על רקע שינוי המצב המשפטי בעקבות חוק החברות. מציין כב' השופט א' גרוניס כדלקמן:   "עניין מעמדה של ע.מ.ש מעורר שאלה קשה יותר. סעיף 367(א) לפקודת החברות, שכותרתו "ביטולו של חיסול" מורה כי: "לאחר שחוסלה החברה לפי סעיפים 315 או 339 רשאי בית המשפט, על פי בקשת המפרק או אדם הנראה לבית המשפט מעוניין בדבר, ליתן בכל עת תוך שנתיים לאחר תאריך החיסול, ובתנאים שייראו לו, צו המבטל את החיסול; משניתן הצו ניתן לנקוט כל הליך שאפשר היה לנקטו אילולא חוסלה החברה." כלומר, להבדיל מסעיף 369, לא קיימת כאן הוראה מפורשת הקובעת כי צו ביטול החיסול חל באופן רטרואקטיבי. יש הלמדים מכך כי צו ביטול חיסול לא יחול למפרע (י' כהן, דיני חברות (1994) כרך ג', 688). מאידך יש הטוענים כי אין מקום להבדיל - מבחינת הדין הראוי - בין ביטול חיסול לבין ביטול מחיקה וכי יש להחיל את שניהם למפרע (פרוקצ'יה, 41). 9.    מקורם של סעיפים 367 ו- 369 לפקודת החברות הוא בדין האנגלי וסעיפים דומים לסעיפים אלה מופיעים בחוק החברות האנגלי עד היום (ראו, Companies Act 1985, §651, §653). פסק הדין האנגלי המנחה בעניין זה הוא פסק דינו של בית הלורדים בפרשת Morris v. Harris [1927] A.C. 252 (להלן - פרשת Morris). בפסק דין זה קבע בית הלורדים כי צו לביטול חיסול אינו מכשיר בדיעבד הליכים נגד חברה שהייתה מחוסלת בעת התנהלותם. בית הלורדים הדגיש את ההבדל בין ניסוחו של הסעיף העוסק בביטול חיסול לבין ניסוחו של הסעיף העוסק בביטול מחיקה. הפסיקה האנגלית המאוחרת יותר נוהגת ברובה לפי ההלכה שנקבעה בפרשת Morris (ראו, Baytur S.A. v Finagro Holding S.A., [1992] QB 610; Re Philip Powis Ltd., [1997] 2 BCLC 481. לפסיקה נוספת בעקבות פרשת Morrisראו, ד' בקר, חיסול והחייאה של חברות (מהדורה שנייה מעודכנת ומורחבת, 1998) 189-186 והאסמכתאות המפורטות שם. כן ראו, Re Townreach Ltd., [1995] Ch 28; Re Mixhurst Ltd., [1994] 2 BCLC 19; A. R. Keay, McPherson’s Law of Company Liquidation (2001) 896-890). ואולם, לא נוכל לאמץ הלכה זו על קרביה וכרעיה מבלי לערוך דיון מקיף בהתאמתה לדין הישראלי. סוגית תוקפו של ביטול חיסול מעוררת שאלות רבות שיש להתחשב בהן כגון: תוקפן של זכויות שנרכשו בתום לב בפרק הזמן שבין החיסול לביטולו; השפעת הביטול על נכסים שחולקו בעקבות הפירוק; היחס בין סוגיה זו לדיני ההתיישנות, ועוד." (שם). לאור כל האמור, נראה בעיני כי ניתן לומר שהואיל ואין מבקשים כאן החייאת חברה לצורך פעילותה מחדש אלא לצורך פירוקה, ניתן "לקצר" הדרך ולהכריז על פירוקה, שהינו למעשה הליך המשך לחיסולה. זאת מכח הסמכות הכללית שיש לבית משפט של פירוק לפי בסעיף 263 לפקודת החברות, הקובע: "לא יהיה תוקף להוראה בתקנון, המתירה לחברה להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו של נושא משרה בה, להוראה בתקנון או להחלטת דירקטוריון המתירה לשפות נושא משרה, או להוראה בתקנון הפוטרת נושא משרה מאחריותו כלפי החברה, בשל כל אחד מאלה: (1) הפרת חובת אמונים, למעט לענין שיפוי וביטוח בשל הפרת חובת אמונים כאמור בסעיף 2)261); (2) הפרת חובת זהירות שנעשתה בכוונה או בפזיזות, למעט אם נעשתה ברשלנות בלבד; (3) פעולה מתוך כוונה להפיק רווח אישי שלא כדין; (4) קנס או כופר שהוטל עליו." 13. שעה שמדובר בפסק דין שניתן לפני שנים רבות ובעת הגשת בקשה זו היה חלוט, ועדין חלוט הוא, הרי שלא היה מקום לעכב ההליך שלפני בהמתנה לתוצאות ההליך לביטולו. ואולם ביני לביני, הודיע ב"כ המבקש ביום 25.1.10, כי הוגשה בקשה לביטול, וביום 21.1.10 החליט בית הדין האזורי לעבודה (כב' השופטת שטיין), למחוק את הבקשה לביטול פסק הדין. נראה אף בעיני כי ממילא לא ייגרם כל נזק לחברה, שכן התוצאה מיועדת לקבלת הסכום המגיע לעובד מן הביטוח הלאומי. מה גם שלא נסתרה הטענה כי החברה אינה פועלת שנים רבות, אין לה כספים או נכסים, ונראה כי מדובר למעשה בריב עתיק בין שותפים. מכל מקום, אף אם יינתן צו פירוק הרי שהחברה תוכל לבקש כל בקשה לעיכוב פעולה שתוצאתה הינה לדעתה בלתי הפיכה. לאור זאת אני דוחה אף טענה זו. בקשה לפירוק על ידי משתתף 14. החברה טוענת כי המבקש הינו "משתתף" שאינו רשאי להגיש בקשה לפירוק. מיהות המבקש מוגדרת בסעיף 259 לפקודה כדלקמן:   "הפניה לבית המשפט בדבר פירוקה של חברה תהיה בבקשה שהגישו אלה, מקצתם או כולם, ביחד או לחוד: (1)   החברה ; (2)   נושה, לרבות נושה מותנה או עתידי; (3)   משתתף."   כעולה מנתוני הפרשה, המבקש אינו "החברה", אלא טוען כי הינו "נושה" מכח פסק הדין החלוט. מכאן שבקשתו מתייחסת לחלופה השנייה. החברה היא זו שטוענת שהמבקש הינו משתתף, או אז להגשת בקשת פירוק על ידי משתתף ישנם סייגים כעולה מסעיף 260 לפקודה, הקובע:   "(א) משתתף אינו רשאי להגיש בקשת פירוק אלא אם - (1) מספר חברי החברה פחת, בחברה ציבורית - משבעה, ובחברה פרטית - משניים; (2) המניות שמכוחן הוא משתתף, כולן או מקצתן, הוקצו לו מלכתחילה או היו בידו ורשומות על שמו לפחות ששה חדשים מתוך שמונה עשר החדשים שלפני תחילת הפירוק או שנסבו אליו עקב מותו של בעלן הקודם; (3) בחברה שאין לה הון מניות - הוא היה חבר בה מיום שהאגודה או לפחות ששה חדשים מתוך שמונה עשר החדשים שלפני תחילת הפירוק, או מכוח היותו מנהל עזבון של חבר שנפטר או יורשו. (ב) בקשת פירוק מאת נושה מותנה או נושה עתידי לא ידון בה בית המשפט אלא אם ניתנה ערובה סבירה בעיניו להוצאות ולאחר שהוכח להנחת דעתו כי לכאורה יש לפרק את החברה". 15. משנוצר מצב בו לבעל מניות טענות כנגד פעולות שנוקט שותפו בעל המניות השני, שעה ששניהם משמשים כמנהלים בחברה, הרי שהדברים אמורים להתברר בהליך מתאים. מהו ההליך המתאים? שאלה זו נדונה במספר מקרים בעבר. כך בע"א 55/62; 56/62 שטיינבאום נ' צבע תעשיה מזרחית בע"מ, פ"ד ט"ז 574, ציין כב' השופט י' זוסמן (כתוארו אז), כי הדרך הרגילה לגביית חוב כאשר יש מחלוקת הינה באמצעות הגשת תביעה לבית המשפט, וכי בקשת פירוק אינה חלופה לכך (שם, 578). כב' השופטת ו' אלשיך (כתוארה אז), התייחסה לסוגיה בפש"ר (ת"א) 1818/01 בעניין אתגרים - סוכנות לביטוח (1965) בע"מ, , כדלקמן:   "לעתים נשכחת העובדה, מעם הצדדים, כי מחלוקת משפטית כספית, חריפה ככל שתהיה, אין מקומה בבימ"ש של פירוק. מקומה של מחלוקת כזאת היא בבימ"ש אזרחי רגיל... סעד של פירוק איננו 'כלי מלחמה' בידי אדם הטוען לחוב. קל וחומר, כשיש מחלוקת והתביעה טרם הוגשה, לא ניתן פסק דין והחוב טרם הוכרע... הפסיקה כבר עמדה על כך בהרחבה כי אין בימ"ש של פירוק יכול לשמש 'גובה חובות'...טענתו האחרונה של ב"כ המבקשת היא שעצם הכחשת החוב נמרצות איננה יוצרת מחלוקת בתום לב לגבי קיומו של החוב. לענין זה אעיר ראשית כי נטל ההוכחה בענין זה הוא על המבקשת" (כן ראו בש"א 4357/04, 4361/03 בעניין שלום כהן ובנו חב' לבנייה בע"מ)' (אתר נבו) 18.7.04).   כב' השופט ד' חשין (כתוארו אז) התייחס אף הוא לסוגיה זו בבש"א (ירושלים) לוי ששון נ' כונס הנכסים הרשמי (אתר נבו 9.8.04), בציינו:   "ובזה מגיע אני לשאלה - האם רשאי ששון לבקש את פירוק החברות כמשתתף. גם כאן התשובה היא שלילית. סעיף 260(א)(2) לפקודת החברות קובע כי משתתף אינו רשאי להגיש בקשת פירוק אלא אם "המניות שמכוחן הוא משתתף, כולן או מקצתן, הוקצו לו מלכתחילה או היו בידו ורשומות על שמו לפחות שישה חודשים מתוך שמונה עשר החודשים שלפני תחילת הפירוק.." בספרה, פירוק חברות (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תש"ס), בעמ' 156, כותבת פרופ' צ' כהן כי "אין ניתן להתעלם מהדרישה הסטטוטורית לרישום שמו של שבעל המניות במשך שישה חודשים קודם להגשת הבקשה לפירוק. אולם הצדק מחייב שלא לשלול את זכותו של בעל המניות כאשר העדר הרישום על שמו נובע מהתנהגות לא נאותה מצד נושאי משרה בחברה". אכן, אילו טענת ששון בדבר היותו בעל מניות בחברות הייתה בגדר עובדה שלא ניתן לחלוק עליה, או אז, אפשר כי ששון יכול היה להישמע בטענה כי יש לראותו כמי שמקיים את התנאי שנקבע בסעיף 260(א)(2). ברם, בענייננו, טענותיו של ששון בדבר היותו בעל מניות בחברות מצויות במחלוקת מורכבת, הנוגעת בין היתר, ליישום הסכם 87 והסכמת 93, ובנסיבות אלו לא ניתן לראות את ששון כ"משתתף" לענין סעיף 260(א)(2) לפקודת החברות". (שם פסקה 15).   ומכאן מגיע בית המשפט למסקנה כדלקמן:   "העולה מן האמור עד כה הוא, כי ששון אינו בגדר "נושה או משתתף הרשאי להגיש בקשת פירוק", לעניין תקנה 10 לתקנות הפירוק, ולפיכך, דין בקשת ההצטרפות להידחות, וכך גם בקשתו של ששון למינוי מרק זמני. ממילא, יש לקבל את בקשתו של שמעון למחיקת בקשות הפירוק שהגיש - וכך אני מחליט. לאור תוצאה זו, לא ראיתי כל צורך לדון בשאלת ההתיישנות, אשר תתברר, מן הסתם, במסגרת בקשתו של ששון למינוי בורר, המתנהלת בפני השופט רביד. רק אוסיף, כי תוצאה זו עולה אף בקנה אחד עם סעיף 5 להסכמת 93, לפיו: "כל אחד מהצדדים מתחייב הדדית כלפי האחרים שלא לנקוט בשום הליך, בנושאים הנמצאים בבוררות, למעט בהליך הבוררות עצמו, או בערכאות משפטיות במסגרת הבוררות" (שם, פסקה 15). כך אף בבש"א ת"א-יפו 2203/04 צביקה איזנברג נ' דיאקום בתקשורת 2000 בע"מ ואח', , שבה כב' השופטת ו' אלשיך (כתוארה אז) שבה וחוזרת על ההלכה הפסוקה בסוגיה הנדונה, ומחדדת את המסקנה, כדבריה:   "הלכה ידועה היא, מקדמא דנא, כי בית משפט של פירוק אינו המקום הראוי לבירור מחלוקות בין בעי דין סולבנטיים, ובקשת פירוק אינה יכולה לשמש מסלול "עוקף" (או שמא "מקצר") לדרך המלך של הגשת תובענה מתאימה לבית המשפט המוסמך לכך. (שם, פסקה 3). מן הכלל אל הפרט 16. במקרה שלפניי המבקש הינו בעל 25% ממניות החברה, ואולם הוא עבד אף כשכיר בחברה ולא היה מנהל בה, שעה שיתר בעלי המניות רשומים אף כמנהלים בחברה. יוצא אפוא שהמבקש היה גם בעל מניות וגם שכיר. בכובעו כשכיר מחזיק הוא בפסק דין חלוט נגדש החברה, ולפיכך הפסיקה דלעיל לעניין "משתתף" אינה חלה עליו. כמו כן אין כאן ניצול של הליך הפירוק לצורך פתרון מחלוקת בין בעלי שליטה בחברה, ואין כאן שימוש בהליך הפירוק "ככלי מלחמה" בידי אדם הטוען לחוב, אלא בקשה לפירוק החברה בגין חדלות פירעון. (ראו פש"ר (י-ם) 6294/09 נוביק ליאור נ' מיכל אסנס בע"מ (אתר נבו) (3.1.10)). מצב החברה, שלא הוכחש למעשה, הינו כי זו אינה פעילה במשך שנים רבות, ולא הוכחשה הטענה כי אין לה נכסים. הבקשה לפירוק הוגשה ביום 24/8/09, ופרסום בעיתון היה ביום 12/10/09. החברה הגישה בקשה לביטול פסק הדין אולם בקשתה נדחתה. אף לא הוגש תצהיר מטעמה או מטעם שני בעלי המניות שהתייצבו לדיון, לעניין התנגדותם לפירוק. כמו כן, החברה אינה טוענת כאן כי בכוונתה להחיות את החברה, אלא טענה רק כי בדעתה לבטל את פסק הדין של בית הדין לעבודה. נראה כי יש בהתנהלות החברה משום חוסר תום לב דיוני, שהרי לשם ניהול הליך בבית הדין האזורי לעבודה ייתכן שאף זאת יצריך את החייאתה. ועוד, החייאת חברה כרוכה בתשלום החוב לרשם החברות בגין האגרות שלא שולמו, ובמקרה דנן נאמר בתדפיס רשם החברות כדלקמן: "סה"כ חוב אגרות 21,360,00 ₪ לתשלום בזמן החזרת שם החברה לפנקס". (שם, עמ' 1). הנה כי כן, עובד של חברה שאינה פעילה, המעוניין בפירוקה לצורך מימוש זכויותיו אצל המוסד לביטוח לאומי אמור להשקיע כסף רב, ולעיתים אף יותר מן הסכום המגיע לו, בתשלום האגרות כאמור לעילה, ולא יוכל לקבל השבתו שכן החברה חדלת פרעון וריקה מנכסים. מכאן שאין כל אפשרות להחיות את החברה שעה שברור כי לא ישולם על ידה החוב, והמבקש לא הודיע כי ישלם הוא את החוב. התוצאה היא אפוא, שניתן בזאת צו לפירוק אי.טי.די. אינדיס אינטרנשיונל בע"מ.דיני חברותמחיקת חברה / חברה מחוקהחוק החברותפירוק חברה