קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשרה בתביעה ייצוגית נגד מנורה: עסקינן בבקשה שהוגשה על פי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק") - לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תביעה כייצוגית (בש"א 8374/06 בת.א. 1429/06; להלן: "בקשת האישור" ו- "התובענה" בהתאמה). הצדדים ובקשת האישור 1. המשיבה בבקשת האישור, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), היא חברה העוסקת בביטוח, כאמור בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א- 1981. המבקשים מס' 1 ו- 2, יהושע ופנינה (רבקה) ברוט, הם בני זוג; המבקשת מס' 3, דנה גבע, היא בתם (להלן: "יהושע", "פנינה", ו- "דנה" בהתאמה; השלושה יחדיו יכונו להלן: "המבקשים"). בשנת 1999 התקשרו יהושע ופנינה עם מנורה בחוזה ביטוח, שלפיו רכשו ביטוח בריאות מסוג "בריאות מושלמת" עבורם ועבור שלושת ילדיהם שבאותה עת היו כולם מתחת לגיל 21 - דנה, אמיר ברוט (להלן: "אמיר") ואביטל ברוט. ביום 8/3/99 התקבלה אצל מנורה הצעת הביטוח כשהיא חתומה על ידי יהושע ופנינה (ראו נספח א לתצהיר יהושע), ביום 17/3/99 הודיעה להם מחלקת החיתום כי חוזה הביטוח יהיה כפוף למגבלות, ולאחר שבני הזוג אישרו בחתימתם את תנאי הביטוח - ביום 28/3/99 הונפקה להם פוליסת הביטוח (הפוליסה והרשימה המצורפת לה צורפו כנספחים ב-ג לתצהיר יהושע). לטענתם של המבקשים, מנורה הקדימה באופן פיקטיבי את מועד תחילתה של תקופת הביטוח ליום 1/3/99, וחייבה את יהושע ופנינה שלא כדין בתשלום הפרמיה למן מועד זה. גם אמיר חויב על פי הנטען בתשלום פרמיה למנורה עבור תקופה שבה כלל לא ניתן לו כיסוי ביטוחי. עם הגיעו לגיל 21 פקעה פוליסת ביטוח הבריאות שעשו עבורו הוריו, וביום 7/12/00 חתם אמיר על הצעת ביטוח לרכישת פוליסת ביטוח בריאות חדשה; ההצעה התקבלה אצל מנורה ביום 25/12/00 (ראו נספח ד לתצהיר יהושע) וביום 27/12/00 הונפקה לו הפוליסה (הפוליסה והרשימה המצורפת לה צורפו כנספחים ה-ו לתצהיר יהושע). אף על פי כן, מנורה קבעה כי תקופת הביטוח החלה ביום 1/12/00 וחייבה את אמיר בתשלום פרמיה למן מועד זה (ראו פירוט חיובים שצורף כנספח ז לתצהיר יהושע). 2. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מנורה נהגה לחייב את לקוחותיה בתשלום פרמיה שלא כדין גם במקרה של הרחבת פוליסת ביטוח בריאות קיימת: ביום 5/11/03 פנתה דנה למנורה בכתב וביקשה להרחיב את פוליסת ביטוח הבריאות שלה כך שתחול על כיסויים ביטוחיים נוספים (הבקשה צורפה כנספח ח לתצהיר יהושע), וביום 13/11/03 חתמה לבקשת מנורה על הצהרת בריאות (צורפה כנספח ט לתצהיר יהושע). הגם שמסמכים אלה התקבלו אצל מנורה רק ביום 18/11/03 - מנורה קבעה כי תקופת הביטוח המורחב החלה כבר ביום 1/10/03 ודנה חויבה בתשלום פרמיה עבור ההרחבה כבר למן מועד זה, קרי: למעלה מחודש עובר למועד שבו נכנסה התוספת לכיסוי הביטוחי לתוקף. בחודש דצמבר 2003 ביקש יהושע ממנורה להרחיב את פוליסת ביטוח הבריאות שלו כך שתחול גם על הוצאות רפואיות עקב מחלות קשות. ביום 23/12/03 שלחה לו מנורה את תנאי החיתום להצעת הביטוח - ואלה אושרו על ידו בחתימתו עוד באותו יום (ראו נספחים יב-יג לתצהיר יהושע). אף על פי כן, מנורה קבעה כי תקופת הביטוח המורחב החלה ביום 1/12/03 וגבתה פרמיה בגין התוספת לכיסוי הביטוחי כבר למן מועד זה (ראו פירוט חיובים לשנים 2003 ו- 2004 שצורפו כנספחים יד-טו לתצהיר יהושע). כך ארע גם בחודשים אפריל ומאי 2004 - כאשר בני הזוג יהושע ופנינה חויבו על ידי מנורה כבר למן יום 1/4/04 עבור הרחבת ביטוח הבריאות שלהם כך שיחול גם על טיפולי רפואה אלטרנטיבית, אף על פי שתנאי החיתום של הרחבת הפוליסה נשלחו אליהם רק במהלך חודש מאי שלאחר מכן (ראו נספח טז לתצהיר יהושע) והפוליסה הונפקה רק ביום 25/6/04 (הפוליסה והרשימה המצורפת לה צורפו כנספחים יז-יח לתצהיר יהושע; פירוט החיובים צורף כנספח יט). לא זו אף זו. המבקשים טוענים כי מנורה נהגה לחייב שלא כדין את לקוחותיה בתשלום פרמיה לא רק כאשר מדובר היה בביטוח בריאות - אלא גם במקרה של ביטוח חיים: ביום 9/10/05 חתמה פנינה על תנאי חיתום להצעה שניתנה לה מאת מנורה להתקשרות בחוזה לביטוח חיים מסוג "ריסק חידוש כל שנה" (טופס תנאי החיתום צורף כנספח כד לתצהיר יהושע); פוליסת ביטוח החיים הונפקה לה ביום 21/11/05 (הפוליסה והרשימה צורפו כנספח כג ו- כה לתצהיר יהושע). אף על פי כן, מנורה קבעה כי תקופת הביטוח החלה ביום 1/10/05 ופנינה חויבה בתשלום פרמיה בגין ביטוח החיים למן אותו מועד (פירוט החיובים צורף כנספח כו לתצהיר יהושע). 3. המבקשים סבורים כי מנורה גבתה ביתר פרמיות מן המבוטחים בפוליסות ביטוח בריאות וביטוח חיים שהונפקו על ידה - כאשר חייבה אותם שלא כדין בתשלום עבור תקופות שבהן היא כלל לא נשאה בסיכון ביטוחי. בהקשר זה מפנים המבקשים לסעיף 9(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") - המורה כי "באין הסכם אחר מתחילה תקופת הביטוח עם כריתת החוזה". לגישתם של המבקשים, טרם שהסכימו הצדדים על כל פרטי ותנאי הפוליסה ברי כי לא יכול היה להשתכלל חוזה מחייב בין כל אחד מהם לבין מנורה, תקופת הביטוח ממילא טרם החלה, ומנורה לא היתה רשאית לגבות תשלום כלשהו עבור כיסוי ביטוחי שלא סופק על ידה. בבקשת האישור עתרו המבקשים כי בית המשפט יתיר להם להגיש תביעה ייצוגית נגד מנורה, ולייצג בה את ציבור המבוטחים בביטוח בריאות ובביטוח חיים שבמהלך שבע השנים שקדמו למועד הגשתה של בקשת האישור חויבו על ידי מנורה בתשלום פרמיה שלא כדין (להלן: "הקבוצה"). לטענתם של המבקשים בעת הגשת בקשת האישור לא היו בידם נתונים בנוגע לגודלה של הקבוצה, ואולם להערכתם היא מונה מאות אלפי חברים (ראו סעיפים 65-64 לתצהיר יהושע). עילות התביעה שנטענו נגד מנורה בבקשת האישור הן התעשרות שלא כדין, הטעייה של המבוטחים והפרת חובת תום הלב בה חבה מנורה כלפיהם. את נזקם האישי העריכו המבקשים בסכום כולל של כ- 390₪, ואת הנזק לקבוצה בכללותה בסכום של 31,850,000₪ (ראו סעיפים 66-60 לתצהיר יהושע). מנורה לא הגישה תגובה מטעמה לבקשת האישור, ובחודש אוקטובר 2007 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכם פשרה וביקשו את אישורו. אלא שההסכם שעליו חתמו הצדדים טרם הבשיל לכדי הסדר פשרה כמשמעותו בחוק תובענות ייצוגיות - שכן חסרה בו התייחסות לפרטים מהותיים רבים, כגון גודלה של הקבוצה ושוויה של ההטבה המוצעת לה. לנוכח הערותיו של בית המשפט בנדון ועל מנת להשלים את המידע החסר, הסכימו הצדדים על מינויו של מומחה בתחום הביטוח (ראו פרוטוקול הדיון מיום 28/11/07) - ובהתאם להסכמתם מיניתי את מר אבי אייכלר, יועץ פנסיוני מורשה, כמומחה בתיק (להלן: "מר אייכלר"). הטלתי על מר אייכלר לבחון את האופן שבו נהגה מנורה לחייב את המבוטחים בביטוחי בריאות וחיים בדמי פרמיה במהלך שבע השנים הקודמות להגשת בקשת האישור, והוריתי לו לקבוע ממצאים עובדתיים בנוגע לגודל הקבוצה, היקף הנזק שלכאורה נגרם לה, ושווייה של ההטבה המוצעת בהסדר הפשרה (ראו החלטה מיום 12/12/07). חוות דעתו של מר אייכלר 4. בחודש ספטמבר 2008 הגישו הצדדים לתיק בית המשפט את חוות דעתו של מר אייכלר (להלן: "חוות הדעת"; ראו בש"א 17992/08). לאחר שנפגש עם כל אחד מהצדדים וסקר את הנתונים שהוצגו לו לבקשתו מתוך המאגר הממוכן של מנורה - פירט מר אייכלר אלה מתוך פוליסות ביטוח החיים והבריאות שנמכרו או שודרגו על ידי מנורה בתקופה הרלוונטית ראוי שבעליהם יימנו עם הקבוצה ואלה לאו, וכן אמד את סכום הגבייה שעל פי הנטען גבתה מנורה שלא כדין מחברי הקבוצה. מר אייכלר מצא כי הקבוצה כהגדרתה לעיל כוללת את הבעלים בשתי קבוצות עיקריות של פוליסות, שחויבו על ידי מנורה בתשלום פרמיה גם עבור תקופה שבה לכאורה היא לא נשאה בסיכון ביטוחי כלשהו. בקבוצה הראשונה - פוליסות פרט המגנות מפני סיכונים טהורים בלבד, ללא מרכיב של חיסכון וללא תקופות אכשרה ("ריסק חיים", "מוות מתאונה", "נכות מתאונה", "נכות מקצועית" ו"אובדן כושר עבודה"). בקבוצה השנייה - פוליסות הכוללות הן מרכיב של הגנה מפני סיכון והן מרכיב של חיסכון ("מעורב", "מעורב 1/2 חיסוי", "זפ"ק", "עדיף", "סטטוס"); בקבוצה זו שלושה סוגי מבוטחים: פרט, עצמאיים ומנהלים (עובדים שכירים). לעומת זאת, מר אייכלר קבע כי הבעלים בפוליסות לביטוח מחלות קשות, בריאות וסיעוד אינם נמנים עם חברי הקבוצה - וזאת כפי הנראה משום שהכיסוי הביטוחי על פי פוליסות אלה מותנה בתקופת אכשרה, שבמהלכה ממילא נדרשים המבוטחים לשלם למנורה פרמיה מבלי שהיא נושאת מצידה בסיכון ביטוחי כלשהו. ודוק: בהינתן תקופת האכשרה, לא רק שהקדמה של מועד תחילת הביטוח אינה מסבה למבוטחים כל נזק, אלא שהיא אף מיטיבה עימם - שכן הקדמת תחילתה של תקופת הביטוח משמע שתקופת האכשרה מסתיימת במועד מוקדם יותר מזה שבו היתה אמורה להסתיים. לשיטתו של מר אייכלר גם בעלים בפוליסות לביטוח חיים של לווי משכנתאות אינם זכאים להימנות עם חברי הקבוצה - שכן מטעמים שיווקיים, הכיסוי הביטוחי על פי פוליסות אלה בפועל ניתן על ידי מנורה למבוטחים במועד מוקדם לתחילתה של תקופת הביטוח. באשר לפוליסות לביטוח רפואת שיניים ולביטוח תאונות אישיות - מר אייכלר קבע כי הן אינן מהוות ביטוח חיים או ביטוח בריאות, ועל כן הבעלים בהן אינם עונים על הגדרת הקבוצה כפי שנקבעה על ידי המבקשים בבקשת האישור. בהתייחס לפוליסות מן הסוג שנמצא כי ככלל הבעלים בהן זכאים להימנות עם חברי הקבוצה, אך במהלך התקופה הרלוונטית הגיע חוזה הביטוח אל קיצו - מר אייכלר הבהיר כי הבעלים בפוליסות אלה אינם נמנים עם חברי הקבוצה, אלא במקרים שבהם הפוליסה הסתיימה "באופן טבעי", קרי: מחמת שפקעה, נפדתה, או שהוגשה מכוחה תביעה שסולקה זה מכבר. לגישתו של מר אייכלר, מבוטח שביטל ביוזמתו את הפוליסה אינו חבר בקבוצה - שכן על פי סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, פוליסה מתבטלת רק 15 ימים לאחר מסירת הודעת ביטול לצד השני, ואף על פי כן המבוטח אינו משלם פרמיה בגין תקופה זו. לפיכך, גם אם בראשית תקופת הביטוח שילמו המבוטחים שביטלו את הפוליסה פרמיה למנורה, מבלי שקיבלו ממנה כיסוי ביטוחי כלשהו - הרי שבמהלך חמישה עשר הימים האחרונים של תקופת הביטוח, המבוטחים הם שזכו לקבל ממנורה כיסוי ביטוחי מבלי ששילמו תמורתו. ודוק: מר אייכלר מצא כי קיים איזון בין סכומי היתר שגבתה מנורה מן המבוטחים שמאוחר יותר ביטלו את הפוליסות, לבין שווי הכיסוי הביטוחי שניתן להם ללא תשלום לאחר מסירת הודעת הביטול. גם מבוטחים שהפוליסה שבבעלותם סולקה מחמת אי תשלום הפרמיה אינם יכולים לדעתו של מר אייכלר להיות חברים בקבוצה. סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח מורה כי על חברת הביטוח להקדים ולדרוש מן המבוטח בכתב את תשלום הפרמיה שלא עמד בו, ורק אם בחלוף 15 ימים מעת הדרישה בכתב עדיין לא שילם המבוטח את הסכום שבפיגור - החברה רשאית להודיע לו בכתב כי הפוליסה תבוטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק קודם לכן. בהקשר זה קבע מר אייכלר לאחר בדיקה, כי שווי הכיסוי הביטוחי הכולל שניתן למבוטחים אלה לאחר שכבר חדלו לשלם את הפרמיה בוודאות עולה על סכום היתר שגבתה מהם מנורה בראשיתה של תקופת הביטוח. 5. לעניין אומדן הנזק שנגרם לחברי הקבוצה - מר אייכלר ביאר בחוות הדעת כי ככלל, המועד הקובע לתחילתה של תקופת ביטוח הוא המועד שבו העביר המבוטח לסוכן הביטוח את הצעת הביטוח כשהיא חתומה על ידו כדין, לרבות הצהרת בריאות, והציג אמצעי תשלום מתאים. אלא שבמקרה דנן מצא מר אייכלר כי על פי רוב טפסי ההצעה מגיעים למשרדיה של מנורה רק מספר ימים לאחר שנחתמו כדבעי על ידי המבוטחים - מפאת שהתעכבו ברשותם של סוכני הביטוח עד למסירתם. הבעיה עימה נאלץ מר אייכלר להתמודד היתה אפוא שבמאגר הנתונים של מנורה לא נמצאה כל אינדיקציה למועד הקובע לתחילת תקופת הביטוח - אלא רק למועד שבו התקבלה ההצעה במשרדיה, שהוא כאמור מאוחר יותר. בפיתרון בעיה זו נסמך מר אייכלר על ניסיונו בתחום הביטוח, וקבע כי בממוצע ההפרש בין שני מועדים אלה הוא שלושה ימים - ועל כן חישב את תקופת גביית היתר בגין כל פוליסה על פי מספר הימים שבין היום הראשון בחודש הקלנדרי שבו החלה תקופת הביטוח לבין המועד שבו התקבלה ההצעה במשרדי מנורה, ובהפחתה של שלושה ימים. עוד בנושא הערכת הנזק - מר אייכלר הבהיר כי יש להבחין בין נזק שנגרם לבעלים בפוליסת ביטוח המגנה מפני סיכון טהור בלבד, לבין נזק שנגרם לבעלים בפוליסת ביטוח הכוללת הן מרכיב של סיכון והן מרכיב של חיסכון. כאשר מדובר בפוליסה המגנה רק מפני סיכון - הנזק שנגרם למבוטחים הוא בגובה מלוא סכום הפרמיה ששילמו למנורה עבור התקופה שבה טרם נכנס חוזה הביטוח לתוקף. לעומת זאת, הנזק שנגרם לבעלים בפוליסה הכוללת הן מרכיב של סיכון והן מרכיב של חיסכון מוגבל אך ורק לחלק מתוך הפרמיה כאמור שאותו ניתן לייחס למרכיב הסיכון - ולא כולל את החלק שאותו ניתן לייחס למרכיב החיסכון. כך, כפי הנראה משום שאת מועד תחילתה של תקופת החיסכון ניתן להחיל באופן רטרואקטיבי למן מועד הקודם להתקשרות בין הצדדים, דבר שמטבע הדברים לא ניתן לעשות כאשר עסקינן בהגנה מפני סיכון. במילים אחרות, משהקדימה מנורה באופן מלאכותי את מועד תחילתה של תקופת הביטוח - היא לא סיפקה למבוטחים תמורה כלשהי עבור החלק מתוך הפרמיה ששילמו לה שאותו יש לייחס למרכיב הסיכון, ואולם עבור החלק מתוך הפרמיה שיש לייחס למרכיב החיסכון קיבלו המבוטחים תמורה. בנוגע לשיעור הנזק שנגרם לבעלים בפוליסה הכוללת הן מרכיב של סיכון והן מרכיב של חיסכון נאלץ מר אייכלר להתלבט בשתי סוגיות נוספות. ראשית, בבדיקתו של מר אייכלר נמצאה שונות גדולה ביחס שבין מרכיב הסיכון לבין מרכיב החיסכון בקרב הפוליסות שהונפקו על ידי מנורה - דבר המקשה עד מאוד על הערכת הנזק למבוטחים. מאחר שלדעתו של מר אייכלר בדיקה פרטנית של הפוליסות לא היתה ריאלית - הוא קבע יחס ממוצע בין מרכיב הסיכון למרכיב החיסכון, בהתאם לסוג הבעלות (פרט, עצמאי, מנהל ומעורב). שנית, התברר כי בחלק מאותן פוליסות - פרט למרכיבי הסיכון והחיסכון קיים גם מרכיב של הוצאות; והקושי שהתעורר הוא בשאלה אם המבוטחים בפוליסות אלה זכאים לפיצוי גם בגין החלק מתוך הפרמיה ששילמו שאותו ניתן לייחס למרכיב ההוצאות, אם לאו. מר אייכלר מצא כי קיים קשר הדוק בין מרכיב הסיכון שבפוליסות לבין מרכיב ההוצאות - ועל כן קבע כי אין כל הצדקה לכך שמבוטח יישא בהוצאות הנובעות מההגנה מפני סיכון, בתקופה שבה מנורה כלל לא סיפקה למבוטח כיסוי ביטוחי מעין זה. סופו של דבר, נקבע כי לחברי הקבוצה נגרם גם נזק בגובה החלק מן הפרמיה שאותו יש לייחס למרכיב ההוצאות בפוליסה. 6. לבסוף, מר אייכלר ערך חישוב של גובה הנזק שנגרם לקבוצה כתוצאה מגביית יתר של דמי פרמיה על ידי מנורה, אשר נסמך על ממצאיו בנוגע לגודל הקבוצה, סוג הנזק שנגרם לחבריה ומשך תקופתה של גביית היתר - והגיע לתוצאה שלפיה שיעור הנזק הכולל הוא 2,680,375₪. עם זאת, מר אייכלר הודה כי קיימים עיוותים מסוימים בחישוב שערך - אשר על פניו יכול שישפיעו על גובה הנזק כפי שנקבע על ידו בחוות הדעת. למשל, מבין פוליסות הביטוח הכוללות גם מרכיב של חיסכון ישנן כאלה שנקבעו בהן כיסויים ביטוחיים נוספים מסוג מחלות קשות ("ריידר") - המותנים בתקופת אכשרה. כפי שכבר הוברר, מר אייכלר סבור כי כאשר עסקינן בכיסוי ביטוחי המותנה בתקופת אכשרה לא נגרם למבוטחים נזק כלשהו כתוצאה מהקדמה של מועד תחילת תקופת הביטוח - ואף על פי כן הלה לא הפחית מסך הנזק את חלק הפרמיה שיש לייחס לכיסוי הביטוחי המותנה בתקופת אכשרה. בעשותו כן, מר אייכלר גרם לכאורה להטיה כלפי מעלה של גובה הנזק הכולל לקבוצה - ואולם כפי שיבואר להלן, הטיה זאת "מתקזזת" עם הטיות אחרות בחישוב, המשפיעות על גובה הנזק כלפי מטה. כך למשל, מבין הפוליסות לביטוח תאונות אישיות שנקבע כי הבעלים בהן אינם חברים בקבוצה מפאת תקופות האכשרה הקבועות בתנאי הביטוח, קיימות פוליסות שמגינות גם מפני נזק שאינו נובע ישירות מן המחלה - אלא מסיבה עקיפה כגון תאונה. כיסוי ביטוחי זה אינו מותנה בתקופת אכשרה - ואף על פי כן מר אייכלר קבע כי הבעלים בפוליסות אלה אינם נמנים עם חברי הקבוצה. הטיות אלה ואחרות המתוארות בחוות הדעת, מעוררות לכאורה ספק באמיתות שיעור הנזק שנגרם לקבוצה כפי שנקבע על ידי מר אייכלר. ואולם לדבריו של האחרון, איתור ובידוד של כל אחת מהפוליסות החריגות הן פעולות הכרוכות בהשקעה עצומה של זמן ומאמץ - שאינה עומדת ביחס ישר לתועלת שתצמח מכך לקבוצה. כך, משום שמספרן ושוויין הכספי של הפוליסות שיש בעניינן הטיה מסוימת, בטל בשישים ביחס למספרן ושוויין של כלל הפוליסות הנבדקות. יתר על כן, ההטיות השונות בחישוב משפיעות על שיעור הנזק הן לחיוב והן לשלילה באופן שבמצטבר הן מתקזזות זו מול זו - ובסופו של יום חוסר הדיוק בממצאים, ככל שקיים, הוא שקול ומידתי. הסדר הפשרה ומהלך הדיון בבקשה לאשרו 7. ביום 22/10/08 הגישו הצדדים לבית המשפט הסדר פשרה הנסמך על אותם ממצאים שנקבעו על ידי מר אייכלר בנוגע לגודל הקבוצה והיקף הנזק שנגרם לה, וביקשו את אישורו (בש"א 18912/08; לעיל ולהלן: "הסדר הפשרה"). בשלב זה הוריתי למר אייכלר להוסיף ולהתייחס ליתרונות ולחסרונות הגלומים לדעתו בהסדר המוצע, ובתוך כך גם ליחס שבין שיעור הנזק שמצא כי נגרם לקבוצה לבין שווי ההטבה המוצעת לה על ידי מנורה במסגרת ההסדר (ראו פרוטוקול הדיון מיום 22/10/08). ביום 27/11/08 הוגשה לתיק חוות הדעת המשלימה מאת מר אייכלר (להלן: "חוות הדעת המשלימה") שאל ממצאיה אתייחס בפירוט בהמשך הדברים; וכן הוגשו תצהירים מאת באי כוח הצדדים ומאת המבקשים עצמם - שבהם פורטו עניינים מהותיים הנוגעים להסדר הפשרה, תוך התייחסות להלימות ההסדר, וכן הוצהר כי פרט לאמור בהסדר לא הוסכם בין הצדדים על טובת הנאה נוספת כלשהי למבקשים או לבאי כוחם. לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה, בחוות הדעת ובחוות הדעת המשלימה מאת מר אייכלר, וכן בתצהירי המבקשים וב"כ הצדדים - לא ראיתי סיבה לדחות את אישורו של ההסדר על הסף. משכך, הוריתי לצדדים לפרסם הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה בשני עיתונים יומיים על פי נוסח שצורף על ידם להסדר הפשרה - כמצוות סעיף 25(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות; וכן לשלוח עותק מהסדר הפשרה ומשתי חוות הדעת מאת מר אייכלר לידי היועץ המשפטי לממשלה ומנהל בתי המשפט - בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק (ראו החלטה מיום 30/11/08). ביום 2/12/08 פורסמה הודעה בדבר הגשתו של הסדר הפשרה לאישור בית המשפט בעיתון "גלובס", וביום 3/12/08 פורסמה הודעה דומה בעיתון "הארץ" (ראו הודעה מטעם הצדדים מיום 16/12/08). בחלוף המועדים הקבועים לכך בחוק תובענות ייצוגיות לא התקבלה תגובה או התנגדות לאישור הסדר הפשרה מאת מי מחברי הקבוצה, וגם לא הודעה כי אינו מעוניין להימנות עם הקבוצה לעניין הסדר הפשרה. עם זאת, ביום 19/3/09 התקבלה בתיק בית המשפט עמדתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועמ"ש") - כי אין מקום לאשר את ההסדר המוצע. אפרט תחילה את עקרונותיו של הסדר הפשרה המוצע, ולאחר מכן את עמדתו של היועמ"ש בנוגע להסדר זה. 8. על פי הסדר הפשרה, בראש ובראשונה מתחייבת מנורה לפעול לעדכון המערכת הממוחשבת שבאמצעותה היא גובה דמי פרמיה מן המבוטחים - באופן שהפרמיה המשתלמת עבור החודש הראשון של תקופת הביטוח תחושב באופן יחסי, רק עבור התקופה שלמן מועד חתימתו של המבוטח על הצעת הביטוח ועד לסוף החודש הקלנדרי, ולא באופן אוטומטי למן היום הראשון של החודש הקלנדרי כפי שנעשה עד כה. עוד בעניין זה, מנורה תפעל להבהרת הנוסח של פוליסות הביטוח המונפקות על ידה - באופן שיבטיח כי היא תהא רשאית לגבות פרמיה רק עבור התקופה שבה היא נשאה בפועל בסיכון ביטוחי. חשוב לא פחות, על פי הסדר הפשרה מתחייבת מנורה להעניק לחברי הקבוצה שעדיין מבוטחים אצלה הטבה בדמות זיכוי בחשבון הפרמיה שעל כל אחד מהם לשלם לה; הזיכוי יבוצע במהלך אחד מששת החודשים שלאחר המועד שבו פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה יהפוך לחלוט (להלן: "המועד הקובע"). בהקשר זה יש להבהיר שני עניינים: ראשית, סכום הזיכוי נקבע על דרך האומדנא, באופן יחסי לתקופת גביית היתר. על פי המוצע, מי שמנורה גבתה ממנו פרמיה ביתר עבור יום אחד עד עשרה ימים - יקבל חמישה ימים של כיסוי ביטוחי ללא תשלום; מי שנגבתה ממנו פרמיה ביתר עבור אחד עשר עד עשרים ימים - יקבל חמישה עשר ימים של כיסוי ביטוחי ללא תשלום; ומי שנגבתה ממנו פרמיה ביתר עבור עשרים ואחד עד שלושים ימים - יקבל עשרים וחמישה ימים של כיסוי ביטוחי ללא תשלום. שנית, מההטבה המוצעת ייהנו אותם חברי קבוצה שבמועד הקובע, ואף במהלך ששת החודשים שלאחר מכן, עדיין יימנו עם ציבור לקוחותיה של מנורה; כאשר למרבית חברי הקבוצה שבמועד הקובע לא יהיו עוד לקוחות של מנורה לא מוצע פיצוי כלשהו. עם זאת, חבר קבוצה שפוליסת הביטוח שהיתה בבעלותו פקעה לפני המועד הקובע, מחמת שהגיע לגיל פרישה או מפאת קרות הארוע הביטוחי (מוות), יהיה זכאי לפיצוי כספי בגובה שווי הזיכוי שהיה מקבל אלמלא פקעה הפוליסה (ראו סעיף 4 להסדר). עוד במסגרת הסדר הפשרה המליצו הצדדים לבית המשפט לפסוק למבקשים גמול בסכום כולל של 190,127₪ שיחולק ביניהם בחלקים שווים, ושכר טרחה לבאי כוחם בסכום של 396,557₪ בתוספת מע"מ. על פי המוצע, מנורה תישא בתשלום של 83,000 ₪ מתוך הגמול למבקשים ושל 167,000₪ מתוך שכר הטרחה לבאי כוחם - ואילו חברי הקבוצה יישאו בתשלום היתרה, אשר תנוכה משווי הפיצוי המגיע להם על פי ההסדר (ראו סעיף 6 להסדר). לבסוף, הצדדים המליצו לבית המשפט כי יימנע ממינוי "בודק" כהגדרתו בחוק תובענות ייצוגיות - וזאת לנוכח העובדה כי יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה נבדקו זה מכבר על ידי מר אייכלר, שהינו מומחה בתחום הביטוח (ראו סעיף 9 להסדר). 9. היועמ"ש מצידו היה תחת הרושם כי ההטבה המוצעת בהסדר הפשרה אינה מיטיבה עם חברי הקבוצה די הצורך - בראש ובראשונה משום שהטבה זו כלל אינה מוצעת לאלה מתוכם שחדלו להיות לקוחותיה של מנורה לפני המועד הקובע (פרט למקרים שבהם הפוליסה הופסקה עקב הגיעו של המבוטח לגיל פרישה או קרות הארוע הביטוחי). חמור מכך, ההסדר המוצע למעשה מחייב את חברי הקבוצה להמשיך ולרכוש ביטוח ממנורה במשך שישה חודשים לאחר המועד הקובע - שאחרת הם לא יהיו זכאים לקבל את הזיכוי המוצע על ידי מנורה בחשבון הפרמיה. לגישתו של היועמ"ש, מן הראוי היה שמנורה תשלם לכל אחד מחברי הקבוצה פיצוי כספי, שיחושב באופן פרטני ובהתאם לסכום המדויק שנגבה ממנו ביתר בראשיתה של תקופת הביטוח - ללא קשר לשאלה אם במועד הקובע עדיין היה חבר הקבוצה לקוח של מנורה, אם לאו. בהקשר זה ציין היועמ"ש כי המערכת הממוחשבת שברשותה של מנורה מאפשרת לה לחשב את סכומה המדויק של הפרמיה שגבתה מכל אחד מחברי הקבוצה שלא כדין - ועל כן לא ברור מדוע מוצע בהסדר הפשרה כי מנורה תחשב את הפיצוי המגיע לחברים על דרך האומדנא, מה גם שלנוכח האופן שבו מנוסח הסדר הפשרה יש חשש ממשי כי חברי הקבוצה כלל לא יבינו מה טיבו של הפיצוי המגיע להם. לבסוף, היועמ"ש הביע דעתו כי המבקשים ובאי כוחם אינם זכאים לגמול ולשכר טרחה בשיעור המבוקש על ידם, והבהיר כי בכל מקרה על מנורה לשאת לבדה בתשלומים אלה ולא לגלגלם, ולו בחלקם, לפתחה של הקבוצה. הצדדים הגיבו בכתב לעמדת היועמ"ש, וביום 2/4/09 נערך בפניי דיון בנושא התנגדותו לאישור הסדר הפשרה - בנוכחות באי כוח הצדדים ובא כוחו של היועמ"ש. לאחר ששמעו את הערותיו של האחרון ואת הערות בית משפט בנוגע לתוכן ההסדר, ערכו הצדדים מספר תיקונים בהסדר הפשרה - וביום 14/5/09 שבו וביקשו את אישורו (להלן: "ההסדר המתוקן"). ראשית דבר, בהסדר המתוקן נקבע כי חבר קבוצה שפוליסת ביטוח שבבעלותו תפקע לאחר המועד הקובע אך טרם שיעלה בידה של מנורה לזכות את חשבון הפרמיה שלו - יהא זכאי לפיצוי כספי מאת מנורה בשווי ההטבה המגיעה לו. התשלום יבוצע באמצעות המחאה שתוקפה למשך שלושה חודשים, ואשר תישלח בדואר למענו של המבוטח כפי שמופיע במערכת הממוחשבת של מנורה. שנית, הצדדים שינו את המלצתם בנוגע לשיעור ולאופן התשלום של הגמול למבקשים ושכר הטרחה לבאי כוחם: בהסדר המתוקן הומלץ כי מנורה תשלם למבקשים גמול בסכום כולל של 134,019 ₪ (שיחולק בחלקים שווים ביניהם) ושכר טרחה לבאי כוחם בסכום של 348,449 בתוספת מע"מ; תשלומים אלה יתווספו להטבה המוצעת לקבוצה, ולא יופחתו ממנה. אישור ההסדר המתוקן 10. סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע קווים מנחים לדיון בבקשה לאישור הסדר פשרה שהוגש בבקשה לאישור תביעה כייצוגית או בתובענה שאושרה זה מכבר כייצוגית. כאשר עסקינן בהסדר פשרה שהושג במהלך דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, כבענייננו, בית המשפט לא ייעתר לה אלא אם כן מצא כי קיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בדרך של פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. נוסף על כך, על בית המשפט להשתכנע כי בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה ההסדר המוצע הוא ראוי, הוגן וסביר. בענייננו, ביסודה של בקשת האישור ניצבת הטענה שלפיה מנורה גבתה מחברי הקבוצה כספים שלא כדין - באשר נהגה להקדים באופן פיקטיבי את מועד תחילתה של תקופת הביטוח לראשית החודש הקלנדרי שבמהלכו נעשתה ההתקשרות בין הצדדים, וחייבה את המבוטחים בתשלום פרמיה עבור התקופה שעובר להתקשרות אף על פי שבמהלכה לא נשאה מנורה בסיכון ביטוחי כלשהו. מנורה מצידה לא הגיבה לבקשת האישור, ואולם מתגובתה המפורטת להתנגדות היועמ"ש לאישור הסדר הפשרה (מיום 31/3/09) עולה כי המערכת הממוכנת המשמשת אותה לחיוב המבוטחים בדמי פרמיה מתוכננת כך שמבחינה טכנית לא ניתן לגבות פרמיה רק עבור חלק מחודש קלנדרי (ראו סעיף 49 לתגובה). משכך, לקוחות אשר מעוניינים כי תקופת הביטוח תחל על אתר - נדרשים לשלם למנורה פרמיה עבור כל החודש הקלנדרי שבמהלכו התקשרו עימה, קרי: גם עבור תקופה שבמהלכה לא נשאה מנורה בסיכון ביטוחי. עם זאת, מאחר שהמבוטחים נדרשים לשלם פרמיה עבור כל החודש הקלנדרי שבמהלכו הם רכשו את הביטוח - מנורה טוענת כי היא נוהגת שלא לחייב אותם כלל בתשלום פרמיה עבור חלק החודש הקלנדרי שבמהלכו הסתיימה תקופת הביטוח. לגישתה של מנורה, במצב דברים זה המבוטחים אינם נפגעים משיטת הגבייה שלה (ראו סעיף 50 לתגובה). הנה כי כן, אין למעשה מחלוקת שמנורה אמנם גבתה מחברי הקבוצה תשלום יתר עבור החודש הקלנדרי הראשון של תקופת הביטוח. מדובר בשיטת גבייה הנוהגת אצל מנורה ביחס לכל מבוטחיה, ועל כן היא מעוררות שורה של שאלות עובדתיות ומשפטיות המשותפות לכלל הקבוצה. נראה כי העיקרית מבין שאלות אלה היא שאלת הנזק: אם אמנם נוהגת מנורה לספק למבוטחים כיסוי ביטוחי ללא תמורה במהלך החודש הקלנדרי האחרון של תקופת הביטוח כנטען על ידה, אזי לא מן הנמנע כי יש ממש בטענתה כי שיטת הגבייה הנוהגת אצלה אינה מסבה למבוטחים נזק. עם זאת, ברי כי לא תמיד קיימת התאמה בין תקופת החיוב ביתר לבין התקופה שבמהלכה ניתן לכל מבוטח כיסוי ביטוחי ללא תמורה - שכן מטבע הדברים חוזה ביטוח עשוי לפקוע מטעמים שונים ובמועדים שונים שלא תמיד ניתן לצפותם מראש. במקרים שבהם התקופה שבה חויב המבוטח בתשלום פרמיה מבלי שניתן לו כיסוי ביטוחי כלשהו ממושכת מן התקופה שבה סופק לו כיסוי כאמור ללא תשלום - על פניו נגרם נזק. נוסף על כך, יש לברר אם מבחינה משפטית מנורה בכלל רשאית לבצע "קיזוז" בין התקופה שבה היא אינה מספקת כיסוי ביטוחי אך גובה תשלום, לבין התקופה שבה היא מספקת כיסוי ביטוחי ללא תשלום - שמא מדובר בהטעיה של המבוטחים או אף בהפרת חוזה הביטוח. על אף שנראה על פניו כי למבקשים עילת תביעה טובה נגד מנורה - ניהול הדיון בבקשת האישור היה כרוך כפי הנראה בסיכונים לא מבוטלים מבחינתם ומבחינתה של הקבוצה. עילות התביעה והסעדים הנדרשים בבקשת האישור מחייבים את המבקשים להוכיח לכאורה כבר בשלב הדיון בבקשת האישור כי נגרם להם נזק, ואם תאושר התובענה כייצוגית אף את שיעורו (ראו סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות). בנסיבות המקרה מדובר במשוכה נכבדה למדי - בעיקר לנוכח פערי המידע שמטבע הדברים קיימים בין הצדדים, בנוגע לאופן שבו נוהגת מנורה לחשב ולחייב את מבוטחיה בדמי פרמיה; וכן מפאת השונות הרבה הקיימת בין סוגי הפוליסות ומרכיבי הפרמיה המשתלמת בגינן, כמפורט בחוות הדעת מאת מר אייכלר. יש להבהיר בהקשר זה כי סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות אמנם מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בקביעת הסעד לטובת הקבוצה שבשמה נוהלה תובענה ייצוגית - ואולם אין באמור לחתור תחת מושכלות יסוד במשפט אזרחי, שעל פיהן שומה על המבקשים להוכיח בשלב הדיון בתובענה הייצוגית לגופה את יסודותיה של עילת התביעה נגד מנורה, ונזק בכללם. 11. במסגרת חוות הדעת המשלימה נתן מר אייכלר דעתו ליתרונותיו ולחסרונותיו של ההסדר המוצע. יצוין כי הלה מונה על ידי בית המשפט לאחר שהצהיר כי אין לו קשר אישי, עסקי או אחר עם מי מהצדדים (ראו תצהיר מיום 19/12/07) - ועל כן הן חוות הדעת והן חוות הדעת המשלימה שהוציא תחת ידיו הן אובייקטיביות ונטולות עניין אישי. יתרה מכך, התרשמתי עד מאוד ממקצועיותו של מר אייכלר וממהימנותן של חוות הדעת שערך - באשר ניכר כי הממצאים שאליהם הגיע הם פרי בדיקה יסודית של מסד הנתונים הרלוונטיים, זיהוי נכון של הסוגיות המוקשות בנוגע להגדרת הקבוצה והערכת הנזק הנטען, והפעלה ראויה של שיקול דעת מקצועי. במצב דברים זה מתייתר הצורך במינוי "בודק" כהגדרתו בסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות. מחוות הדעת המשלימה עולה כי יתרונו של ההסדר המוצע הוא בראש ובראשונה בכך שהפיצוי המוצע לחברי הקבוצה מיטיב את מלוא שיעור הנזק הכולל של הקבוצה כנטען בבקשת האישור, שנגרם כתוצאה מגביית יתר של דמי פרמיה בראשית תקופת הביטוח. לחבר קבוצה שבמהלך ששת החודשים שלאחר המועד הקובע עדיין יהיה לקוח של מנורה - מוצע זיכוי בחשבון הפרמיה שלו, בהתאם למשך התקופה שבגינה חויב שלא כדין בתשלום פרמיה; לחבר קבוצה אשר חדל להיות לקוח של מנורה לאחר המועד הקובע אך בטרם קבלת הזיכוי - מוצע פיצוי כספי בשווי הזיכוי שהיה מגיע לו אלמלא הסתיימה תקופת הביטוח, שישולם באמצעות שיק שיישלח למענו הרשום במאגר הנתונים של מנורה. לגישתו של מר אייכלר, לא רק שמדובר בהשבה מלאה של הסכום הכולל שגבתה מנורה שלא כדין מחברי הקבוצה - אלא שהבעלים בפוליסות שבהן תעריף הכיסוי הביטוחי הוא הולם גיל אף נהנים מהשבה בערך ריאלי גבוה מן הנזק שנגרם להם בפועל. כך, משום ששוויו של הכיסוי הביטוחי שניתן למבוטחים ללא תמורה במסגרת ההסדר, עולה על שוויו של הכיסוי הביטוחי שבגינו חויבו שלא כדין בעבר, כאשר היו צעירים יותר. נוסף על כך, בצידו של ההסדר המוצע קיימת גם תועלת ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של חברי הקבוצה. ההסדר כולל בחובו הוראה הצופה פני עתיד - שלפיה מתחייבת מנורה לפעול לתיקון המערכת הממוחשבת שבה היא עושה שימוש לחישוב דמי הפרמיה שהיא גובה מקהל לקוחותיה, כך שניתן יהיה לחשב את הפרמיה באופן יחסי עבור תקופה קצרה מחודש קלנדרי מלא. ודוק: משמעותה של התחייבות זו היא מניעתה של גביית יתר של דמי פרמיה מלקוחותיה העתידיים של מנורה. יצוין כי עד לתיקון המערכת הממוחשבת כאמור, התחייבה מנורה להעניק את אותה הטבה הניתנת לקבוצה לכל מבוטח שיתקשר עימה בפוליסת ביטוח מסוג זה שעליה חל ההסדר, בתקופה שהחל מהמועד הקובע ועד למועד התיקון. לבסוף, מר אייכלר מציין, ועמדתו מקובלת עליי, כי ההסדר המוצע יוצר מנגנון יעיל ומהיר להטבת נזקם של חברי הקבוצה. זאת ללא צורך בניהולו של דיון יקר וממושך בבקשת האישור ואף בתובענה אם תאושר כייצוגית, ומבלי שיידרשו לשאת בסיכון הכרוך מבחינתם בניהולו של דיון מעין זה. 12. אמנם חוות הדעת המשלימה נערכה על ידי מר אייכלר ביחס להסדר הפשרה כהגדרתו לעיל, עוד בטרם הגשתו של ההסדר המתוקן לתיק בית המשפט - ואולם התיקונים שערכו הצדדים בהסדר לאחר הגשתה של חוות הדעת המשלימה לא רק שאינם גורעים מן האמור בה, אלא אף מקנים לו משנה תוקף. בהקשר זה יודגש כי לנוכח הערתו של היועמ"ש, שלפיה הסדר הפשרה מדיר מתוכו שלא כדין את אותם חברי קבוצה שחדלו להיות לקוחותיה של מנורה עובר למועד הקובע (למרות שגם הם החזיקו בפוליסת ביטוח בריאות או חיים בתקופה הרלוונטית לבקשת האישור) - הצדדים תיקנו את הסדר הפשרה כך שבהסדר המתוקן קיימת זהות מלאה בין הקבוצה כהגדרתה בחוות הדעת לבין זו שתיהנה מן ההטבה המוצעת על ידי מנורה. בעניין זה הבהירה מנורה כי פקיעתה של פוליסת ביטוח מתרחשת באחד מארבעה מצבים שונים: קרות הארוע הביטוחי (מוות), הגעתו של המבוטח לגיל פרישה, ביטול חוזה הביטוח על ידי המבוטח, או ביטול חוזה הביטוח על ידי מנורה עקב אי עמידתו של המבוטח בתשלומי הפרמיה. על פי ההסדר המתוקן, מבוטח שבמועד הקובע פקע זה מכבר חוזה הביטוח שבינו לבין מנורה מחמת קרות הארוע הביטוחי או הגעה לגיל פרישה - יהא זכאי לפיצוי כספי בגין גביית היתר. באשר למבוטחים שביטלו מרצונם את חוזה הביטוח ולמבוטחים שהפוליסה שבבעלותם בוטלה על ידי מנורה מחמת אי עמידה בתנאי תשלום הפרמיה - כפי שהוברר באריכות בפרק הסוקר את ממצאי חוות הדעת, מר אייכלר מצא כי ככלל מבוטחים אלה לא סבלו נזק מידיה של מנורה ועל כן הם אינם נמנים עם חברי הקבוצה, וממילא אינם זכאים להטבה כלשהי. יצוין כי היועמ"ש סבר כי מן הראוי שעם חברי הקבוצה הרלוונטית להסדר המתוקן יימנו גם אותם מבוטחים שביטלו מיוזמתם את חוזה הביטוח עם מנורה, או שהפוליסה שבבעלותם בוטלה על ידי מנורה מחמת אי עמידה בתנאי התשלום. מאחר שחוק חוזה הביטוח מחייב את מנורה להמשיך ולספק כיסוי ביטוחי גם ללקוחות אלה עד לכניסתה של הודעת הביטול לתוקף (במקרה של ביטול מצידו של הלקוח במשך חמישה עשר ימים לפחות, ובמקרה של ביטול מצידה של מנורה עקב אי עמידתו של הלקוח בתנאי התשלום במשך שלושים ושישה ימים לפחות; ראו סעיפים 10 ו- 15(א) לחוק חוזה הביטוח) - לגישתו של היועמ"ש, חזקה על מנורה כי היא מגלמת את העלויות הכרוכות מבחינתה במתן הכיסוי הביטוחי כאמור במחיר הפרמיה שהיא גובה ממבוטחיה, באופן שכל מבוטח משלם מראש בעת ההתקשרות בחוזה הביטוח עבור הכיסוי הביטוחי שיקבל במקרה של ביטול הפוליסה כמפורט לעיל. אלא שמטבע הדברים, המקרים שבהם מחויבת מנורה לספק ללקוחותיה כיסוי ביטוחי ללא תמורה הם חריגים לכלל, שלפיו כל מבוטח משלם פרמיה עבור הכיסוי הביטוחי שקיבל - ועל כן טענת היועמ"ש כי מנורה גובה מכל מבוטח תשלום מראש עבור כיסוי ביטוחי שהיא תיאלץ לספק לו במקרה של ביטול הפוליסה נראית על פניה מרחיקת לכת וחסרת יסוד. ואמנם, בתגובתה לעמדתו של היועמ"ש הכחישה מנורה מכל וכל את טענתו של היועמ"ש בנושא. משנמצא כי קיים איזון בין סכום גביית היתר לבין שוויו של הכיסוי הביטוחי שניתן ללא תמורה למבוטחים שביטלו את הפוליסה או לא עמדו בתנאי תשלום הפרמיה - החלת ההסדר המתוקן גם על מבוטחים אלה עלולה לגרום לפיצוי יתר של הקבוצה, ולמעשה להתעשרותה שלא כדין על חשבונה של מנורה. לא נעלם מעיני כי חרף קיומו של איזון כאמור, לא מן הנמנע כי במקרה קונקרטי כזה או אחר גביית היתר עולה על שווי הכיסוי הביטוחי שניתן בתום תקופת הביטוח ללא תשלום, ולהיפך - ואולם מקובלת עליי קביעתו של מר אייכלר כי מדובר במקרים יוצאי דופן, שהעלות הכרוכה באיתורם עולה באופן ניכר ובלתי מוצדק על התועלת שתצמח מכך לקבוצה בכללותה. כאן המקום לחזור ולהדגיש כי שוכנעתי שמר אייכלר ביצע עבודה יסודית ומלומדת כאשר בחן את כל סוגיהן של פוליסות ביטוח הבריאות והחיים שהיו נהוגות אצל מנורה בתקופה הרלוונטית - וקבע אלה מתוכן ראוי שהבעלים בהן יימנו עם חברי הקבוצה, ואלה לאו. החלטתו של מר אייכלר שלא לכלול בקבוצה את אותם מבוטחים שהפוליסה שבבעלותם בוטלה ביוזמתם, או ביוזמתה של מנורה מחמת אי עמידה בתנאי תשלום הפוליסה, נומקה על ידו כדבעי ואיני רואה כל טעם לסטות ממנה. עוד ייאמר כי לא רק שבמסגרת ההסדר המתוקן מתחייבת מנורה לפצות את כל חברי הקבוצה בגין הנזק שגרמה להם - אלא שהסדר זה אף מרחיב את היקף הקבוצה הנהנית מן ההטבה ביחס לנטען בבקשת האישור. על פי הגדרת הקבוצה שבסעיף 1.3 להסדר המתוקן, ההטבה מוצעת לכל הלקוחות של מנורה שרכשו או שידרגו פוליסת ביטוח בריאות או חיים מן הסוג המפורט בחוות הדעת, החל משבע שנים עובר להגשתה של בקשת האישור ועד למועד הקובע - ולא רק עד למועד הגשתה של בקשת האישור. 13. בשלב זה יש להוסיף ולהתייחס לטענותיו של היועמ"ש בנוגע לטיבה ולשווייה של ההטבה המוצעת לקבוצה על פי ההסדר המתוקן. כפי שכבר הוברר בפרק המתאר את עקרונותיו של הסדר הפשרה - ההטבה שמנורה מתחייבת ליתן לחברי הקבוצה היא זיכוי חשבון הפרמיה שלהם בגין כיסוי ביטוחי שיקבלו ללא תמורה במשך תקופה דומה לזו שבגינה חויבו בתשלום פרמיה שלא כדין, או פיצוי כספי שווה ערך לזיכוי האמור. מר אייכלר מצא כי שווייה הכולל של ההטבה האמורה זהה לשיעורו הכולל של הנזק שעל פי חוות הדעת נגרם לקבוצה - בסך 2,680,375₪. עם זאת, משך תקופת הזיכוי נקבע בהסדר על דרך האומדנא - ולא בהתאם לתקופה המלאה והמדויקת שבגינה חויב בפועל כל אחד מחברי הקבוצה בתשלום שלא כדין. ואמנם, במסגרת התייחסותו לחסרונותיו של ההסדר המוצע הבהיר מר אייכלר כי הפועל היוצא ממנגנון הפיצוי שנקבע בהסדר הוא שבמקרים פרטניים יכול שייווצר חוסר התאמה בין שיעור הנזק שנגרם למבוטח כזה או אחר לבין שווייה של ההטבה שיקבל ממנורה - כאשר הכוונה היא שייתכנו מקרים שבהם שווי ההטבה יהא נמוך מעט משיעור הנזק, וכן מקרים שבהם שווי ההטבה יעלה קמעה על שיעור הנזק. היועמ"ש מצידו אינו רואה בעין יפה את העובדה שההטבה המוצעת לכל אחד מחברי הקבוצה אינה מחושבת על פי הנזק המדויק והמלא שנגרם לו - אלא רק על דרך האומדנא; והוא אף סבור כי מטעם זה שומה על בית משפט להימנע מאישורו של ההסדר המוצע. איני שותפה לגישתו של היועמ"ש - לא באופן עקרוני, ובוודאי שלא בנסיבות המקרה דנן; ואבאר. העמדה העקרונית העולה מהתנגדותו של היועמ"ש לאישורו של ההסדר המוצע, היא שהסדר פשרה שאינו מבטיח לקבוצת התובעים המיוצגים פיצוי מלא בגין הנזק הנטען בבקשת אישור התובענה כייצוגית שבמסגרתה הוא הושג, אינו הסדר ראוי מבחינה ציבורית. אלא שגישה זו מעניקה את הבכורה לעניינם הפרטני של חברי קבוצת תובעים מיוצגים ספציפית - בעודה מתעלמת כליל מאינטרסים ציבוריים נוספים, כדוגמת מיצוי יעיל והוגן של תביעות, בעיקר ייצוגיות. ודוק: במציאות שבה אנו עדים לגל עצום של תביעות ייצוגיות השוטף את בתי המשפט, חלקן ראויות וביניהן גם לא מעט תביעות סרק, נראה כי ישנה תועלת ציבורית ממשית במיצוי הדין וסיום ההתדיינות דווקא בדרך של פשרה - והכוונה היא לאותם מקרים שבהם מדובר בהסדר ראוי שעולה בקנה אחד עם מטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות. ואולם הסדר פשרה יכול לשמש ככלי יעיל להשגת מטרות החוק רק בתנאי שבית המשפט מאפשר לצדדים "לקנות" באמצעותו את הסיכון הכרוך עבור כל אחד מהם בהמשך ניהול ההליך. מטבע הדברים ברור כי אין למי מהצדדים כל תועלת בהסדר פשרה שבמסגרתו הוא מקבל עליו באופן חד צדדי את מלוא הסיכון שבניהול ההליך - ועל כן גישתו של היועמ"ש כי ככלל על הנתבע בתביעה הייצוגית לעשות כן, בפועל מרוקנת את מנגנון הפשרה מתוכן. לא בכדי גם אין לגישה זו אחיזה כלשהי בלשונו של חוק תובענות ייצוגיות - שכן בכל הנוגע לאישורו של הסדר פשרה בתובענה ייצוגיות, קנה המידה שנקבע בסעיף 19 לחוק הוא שבהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה ההסדר המוצע הוא ראוי, הוגן וסביר. סבירותו של הסדר פשרה נמדדת בראש ובראשונה על פי היחס שבין היתרונות והחסרונות הגלומים בו לבין הסיכויים והסיכונים שבהמשך ניהול ההליך. בענייננו, חסרונו של ההסדר המתוקן הוא כאמור בעובדה שבמקרים פרטניים כאלה ואחרים, ההטבה המוצעת לחברי הקבוצה עלולה שלא לפצותם בגין שיעורו המלא והמדויק של הנזק שנגרם להם. ואולם, מר אייכלר בדק ומצא כי על מנת לאמוד את שיעור הנזק המדויק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה, על מנורה לבצע בדיקה מורכבת ויקרה - הכרוכה קודם לכל באיתור מסמכי ההתקשרות המקוריים של כל אחד מחברי הקבוצה, שכן כבר הוברר לעיל כי הנתונים הרלוונטיים לקביעת מועד תחילתה של תקופת הביטוח לא הוזנו למאגר הנתונים הממוחשב שלה. מר אייכלר אף הבהיר בחוות הדעת המשלימה כי התועלת שתצמח מבדיקה מעין זו בכל מקרה אינה עומדת ביחס ישר לעלויות הכרוכות בביצועה - באשר גם אם קיימים כאמור אי דיוקים בפיצוי הניתן במקרים פרטניים למי מחברי הקבוצה, עדיין מדובר בהסדר הוגן ומאוזן שבמסגרתו ניתנת לקבוצה הטבה בשוויו המלא של הנזק שנגרם לה. ואמנם, בתגובתה לעמדת היועמ"ש הבהירה מנורה כי אילו היה עליה לבדוק ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה את שיעורו של הנזק המדויק שנגרם לו - התוצאה היתה שבמסגרת ההסדר היה עליה להפחית את שיעורו של הפיצוי המוצע לקבוצה, שכן היה עליה לשקלל בפיצוי זה גם את הוצאותיה הנובעות מן הבדיקה כאמור. ברי כי חברי הקבוצה והציבור בכללותו הם הנפגעים העיקריים מתוצאה כזאת, והדברים ברורים. לא זו אף זו: העובדה שהפיצוי הניתן לחברי הקבוצה על פי ההסדר הוא פיצוי בקירוב ולא פיצוי מלא בגין הנזק המדויק שנגרם לכל אחד מהם, הולמת את הסיכון הכרוך מבחינתם בהמשך ניהול ההליך - הוא הקושי בהוכחת שיעורו של הנזק, וגם על כך כבר הרחבתי לעיל. 14. באחרית כל הדברים הללו, שוכנעתי כי פשרה היא הדרך היעילה וההוגנת לסיום המחלוקת שבין הצדדים, וכן כי בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה ההסדר המתוקן הוא ראוי, הוגן וסביר. כפי שהוברר באריכות לעיל, ההסדר המתוקן קובע מנגנון יעיל לפיצוי חברי הקבוצה - המיטיב את שיעורו הכולל של הנזק שנגרם לקבוצה על ידי מנורה, באופן מלא. אף על פי שהטבה זו לא בהכרח מפצה כל אחד מחברי הקבוצה בגין הנזק המלא והמדויק שנגרם לו - בעניינם של כל אחד מהחברים מתקיים יחס ראוי בין שיעור הנזק לבין שווי ההטבה; ומכל מקום מנגנון הפיצוי שנקבע בהסדר הולם את הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול ההליך. מדובר אפוא במנגנון פיצוי אשר מקדם את אכיפת הדין ומעניק סעד הולם לנפגעים מפני ההפרה - ובכך מגשים את מטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות. חשוב לא פחות, קיימת תועלת ציבורית באישורו של ההסדר - שכן במסגרתו מתחייבת מנורה לתקן את מערכת הגבייה הממוחשבת שלה, ובכך למנוע את נזקם של מבוטחים עתידיים. מכיוון שכמפורט לעיל ההסדר המתוקן מביא תועלת ממשית לא רק לחברי הקבוצה אלא יש בצידו גם חשיבות ציבורית מסוימת, מאחר שהוא תורם לקידומן של מטרות חוק תובענות ייצוגיות, וכן לנוכח מורכבותו של התחום הביטוחי נושא בקשת האישור - שוכנעתי כי יש לפסוק למבקשים ולבאי כוחם גמול ושכר טרחה בשיעור שעליו המליצו הצדדים: גמול למבקשים בסכום כולל של 134,019₪ (שיחולק ביניהם בחלקים שווים), ושכר טרחה לבאי כוחם בסכום של 348,449₪ בתוספת מע"מ כדין. סוף דבר 15. התוצאה היא שאני מאשרת את ההסדר המתוקן ונותנת לו תוקף של פסק דין. הסדר זה מהווה מעשה בית דין בנושא גביית פרמיה שלא כדין עבור התקופה שבין היום הראשון לחודש הקלנדרי שבמהלכו התקשרו המבוטחים עם מנורה בחוזה הביטוח ועד למועד ההתקשרות - בעניינם של בעלי הפוליסות כמפורט בחוות הדעת של מר אייכלר, בתקופה שלמן שבע שנים עובר להגשתה של בקשת האישור ועד למועד הקובע, ובעילות של הטעיה, עשיית עושר ולא במשפט וחוסר תום לב. מנורה תשלם למבקשים גמול בסכום של 134,019₪ (שיחולק בחלקים שווים ביניהם), ושכר טרחה לבאי כוחם בסכום של 348,449₪ בתוספת מע"מ כדין. על הצדדים לפרסם מודעה כקבוע בסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בשני עיתונים יומיים, בהתאם לנוסח שיובא לאישורי בטרם פרסומו ובתוך 7 ימים מעת שפסק הדין יומצא לצדדים. תביעה ייצוגיתפשרה